הרב יעקב אריאל - י"ד טבת

טעות טוב אז ככה אך לכם יש אזה לא מוכ מספיק האמת אבל חוזר ביד אבל גםמ ף כד עמוד ב המשה קדו חבר חבר מש מ שעשה ד פתו פשיט שד פתו למה ד פתו כלו כאילו הוא נשך ל הכ נשך שיסה הזה גר הוא רק גרם שהכלב ישח א לא נש מסבר שאם זה ג פו בני אדם פטו אדם חיו שמ אבל הכלב עצמו מה אני השם מישהו בא שישה את הכלב לא לדעתי מהמה אני השם ד כךש משתים אותו משסה בחש צריך לשמור אותו שגם אחרים לא יסו א אמר תש טם איך חור שהיה מועד חוז תמותו שיהיו התינוקות מששים בו לא נוגח נוג אז שהוא ח תמותו מה נוגע אוא ג חיה הוא תשאר מועד חיה רב מי קתני נגח חיב וב א נגח הוא פטור אם הוא נגח מתברר שהוא עדיין נשאר נגח לא כל מה ש הוא יגח פשוט רק חזרנו למצב שהוא לא טםי שיגיד שהוא תם ש הוא נוגח אז נשאר נשאר להיות מועד גח עוד פעם מעצמו אז שלם אבל כרגע בוא כתוב וך לא מח מקש מ ששר את הכלב שנח שכתוב מלה קטו משצ לחב כלב ש ש הכלב שו נחש קטו מש אב קטו משסה ח הכלב לא אם קטו אף משסה עכשיו שמה המקרה האחרון המקרה הזה זה משנה זה קודם כתוב שם לא ברור מה תב מה הדין שלך הדין של בדנ פשות אמונות מה עמוד ב הגמ אומרת מביעה מקור הזה ור תורכ שלי את הנחש משך אותה משנה ים המחלוקת היא רקם הנחש מקיש מעצמו או שהוא שואר נחש זה ידוע זה מנחש גם נחש מת עד כו נחש מת נחש מת זה גם במותו קרוא חי דוה הערך שבור הוא לא פועל בצורה אוטומטית בכלל בבלי רצונו של הנחש יש לו שתי שיניים שם בתוכ ארס ש שנייה מתקפלת כמו מזריק זה ברג שנוגעים חיץ כזה אתה נוגע אז השן המקופלת מתחברת קפיץ והיא חדה מאוד ויש בה חור כמו מזרק ו נכנס לגוף ש לאדם אז אם צכי לקחת נחש להביר בית חולים לבדל מ קיש אז לקחת להחזיק אותו ח חזיק אותו לא בראש ודות ות חז איך להדיר את זה שנחש מקיש מעצמו מאליו ש שלאש שהנחש בכל זאת הוא זה שגורם הוא שעושה בט הא אמר מה ך עושה בפי של הנחש שלי ן כענין כ המשנה הזאת שמשה את הכלב שכתוב זה כתובתו מדיני נפשות הגמא קג אל תר ממונות נפשות כפה הגמרא ד ד ממונות מביעה את המשנה הזאת משות ל שג אמרה דחתה ש שני סים שונים לכן כל זאת אומר קצת השור עצור התוספות למטה משס קדוש ש חברו לא דם משור צדים קושיה שור צדין שם אומרת פטור שור צדי זה מה ש בספרד הולכים מלך שור עם צדין אדום משסים אותו והוא הולך ונוגח אגם מריבים אותו מסממים אותו משתלים איתו משגים את השור לאים ו יכול מש עוד כמה ימים ומניחים עם סים אדום והוא מרוב בעלה רץ ונוגח את האדם שמחזיק את הסדנה ב זה ספורט ידוע ספורט של ספרד הייתי פעם ום רש בספרד כולם מתים אין נפש חיה כולם עסוקים בשבעים הסדו ים מאוד אפ בני אדם הרחבות דו יקים אן פנצר מכוני ן מי שתקל כולם סקים עכשיו בש אז ה היתי שאגות ש אז ה השור הזה מגרים אותו משסים אותו הוא פטור מנגח אדם רג אותו הוא פטור כי לא הוא עשה את זה לא הוא לא הוא גרם נסה לא השו השם השם ה מששה פה הגמרא משסה מה הבעייה פה מה מתלבטת השאלה מה שו כתוב עשות מודים ד שאדם חו פה שם מדובר בשור שאדם מדחם בע לעובד הזה שבא שור מחזיק בד זה גם חרב מחזיק סדין אדום וחרב וא רוצה להרוג את השור נ סופים שהשור רואה שרוצים להרוג אותו אז הוא הגנה עשית הואל ורג את ה שורג אות בשור ברדת מספיק גדול כדי להבין שמיש בא עם ח להרוג אותו אבל קיצור מבינים ו שיש סניק בריש רג אותו אז הוא ג לכן זה פיקוח נפש לשור השור רוצה רוצ להרוג אותו אז הוא הולך ורג חזרה זה הגנ השי בוא נגיד ש גם אם לא התכוון גם הראש לא ברד אצד ש סו להרוג אותו והשור הרג בן אדם לא מגיע לו עונש הזה מגיע לשור עונש ש הרג שרוג אותו נניח שור לא ברדה אבל זה שרצה להרוג לשור השינה דומה למה ששור עשה לו לכן זה לא דומה הכסף כאן יש בכלל דומה שצ פטו נפשות פה ז ממונות אז מביעה אדמה מה הביה בכלל מה הדמה שני דים שוניים מה הספרה לחח דוד אומ ספרה מאוד מאוד גוני שור הבקר שנגח ח שור אחר גרה מפורש שפטור גם אחר כך מישהו תפס את השור הזה מי ש תפס את השור הזה ו וזכה בו שור ששור מגף שור אחר ממונות השור ה שור של הבקר ושור הזה נגח מישהו אחר כך בא מישהו ותפס את השור הזה לא דורשים בל מהבעלים חדשים ששלם את את הנס מה אני עשיתי לא אני עשיתי אשות משלם גופו הגוף שלו נכון גופו היה כאשר הוא היה הבקר ה פטור ואני זכת פקר לכן לא מגיע לח את השור עמד זאת שור הבקר שנגח שרג אדם צ אמר רבנן פי רבנן שורפ הורגים אותו את השור השור המיתה במת הרמבן בפרוש התורה הפסוק שת חידשנו שאדם בדם ד חיה דרשנו אומר הרבן גם חיה שת אדם אני דרוש את דמו של האדם הארוג מהחיה ה לכן חיה שרגה אדם צריך ל א ירגה אדם הכ רואים שיש הבדל מהותי בן ממון ו נפשות בנפשות העונש שוא על השור עצמו גופו של השור ור ש ממונות השור עצמו לא חייב נכון ש גופו הכוונה היא זה משכון כזה כיוון שהבעלים לא שמרו את השור מקל קונש או זה קנס לא משנה פות השנות מכיוון שזה חיו על הבעלים חול הבעלים הבלים אם לא רוצים שללם מכיסם השור רב להם השור המשכון שם גופו אבל לא שכו ל השור לכן ש דן השור עצמו השם שג אדם מישהו שישה אותו מה רוצים מנומר השור השם מישהו שישה אותו הוא לאשם בטו אבל אם ממונות שמה הבעלים ה צריכים לשמור את השור שלו ישו אותו אז כתוב על הבעלים לא השור לא השם אני לא ןש בכלל ן לבעלים ש חיים שלם אתה רוצי ר מסות ברמבם כ שהמקורות לפנינו אז נו בכל ור מה שיש לפניכם כ מה שאמרנו עכשיו יש לו השלחות מה שנאמר פה לא פסתם עכשיו כל זה נכון רק רק נסביר שלש יש איזה בחירה לא לא אין בחי אמרתי קודם חיכ הגמר כן אומרת ש יש קצת דעת יש קני פם הביא סמרה אחרת כ זאת שש קצת דת מה זה קצת דעת דת שור פעם היו בטוי הזה ש מיש בישיבה היה מתוך חיית אמר ספרה עקומה אמרו לובוק ס שות כ עקומות רק ש אז ש שגי מה לכלב אין צת דעת כים צת דעלך אותם לשמור יכולים לעשות משגי שן דעת זה לא דעת אנושית זה דעת דעת קלבית אבל אם אין לו שום דעת אן צת להגיד אבל מה ודאי שהוא כמו חי ש קטן מה אתה ושש לא אבל אם אין לו שום דעת גם יש צד להגיד שיש ו זה זה לא מדין דעת זה מדין לא ייתכן ששור שהיה הרג אדם מנסנו זה בכ חות שור שור שרבו אותו גם את המט רוב למה מישהו רבה אותו מישהו מטורף משובה רבה שור אז את המט רוב ומת או זה תקלה או קלון ש ברחוב זה השור שמישהו רבה אותו יש שור זה גם תקלה אז אין מקום בעולם הזה זה לא מדין אשמה זה מדין שלא יתכן שיצאו ש מורה שפחות דמים מסובב חופשי י כח ור אנחנו נמן זה ש שופך גם אדם מוכח חמור שאפילו שור שר אדם בלי כוונה שכל זור אחיר בשז עכשיו כן הרמבם ים המון א חברו בחו ב אדם חיב שמחי ל כ שהוא יודע שמשו להזיק משר בעצמו פטור אדם שזה כ משנה אומר ה הוא בא ח חצי נזק אמה פעם ועדו שלזה נראה שאפילו מועד ו שחצי נז ן שצמ שיסוי אדם מסדין כתור כגכ נו כתן ה רוצה להגיד היור ש אחרי בדחותו כתוב הוא לא חי מתה אלכן גם מועט אי אפש להגיד שמוע כאן ז אמרלי משני חולק על זה ואומר אלח דו ש מש איך הגי שמביא ראיה מלכות נפשות לכות ממנות שש רה שסבר נינו שסבי אומרת שחים כתו מעוש אזש מוח להגיד ש מועד או לא מועד מה ש לומר שגם אם שור מועד מה זה מה מה זה איך שור נסע מועד אם הוא היה שרותם נגח פעם פעמיים שלוש עכשיו רואה שהטבע שלו לא כנס זה מג מפריע או מג רבה יש אחרי בשור בשור היש בשור פוטנציאל של מגיחה ברגע שהוא נוגח בפועל שלוש פעמים רצופות זה מראה לנו שהוא באמת נגחה הטבע אם הטבע הזה מתגלה לא עדי רצונו הטבעי ששו גורם חיצוני לא יה אז נכון אין ריה מ רק מצאנו את העיקרון שמכל נפשות אם השור עצמ הגיח אותו הוא פטור כי לא הוא השם גם מוב חות ד ר אחר אל העיקרון שמה שנעשה הגורים חיצוני זה לא שר עצמו לכג על גבי מועד לאשה מועד כך לכן ה הבושה של שניא לא חורה הרמבם ולכלב חיה חז מהזה יש עיסוי מזק שלם איך יודעים שהרב דיבר גם זה ה לי כאן את המקור יש שלושה מק בפרק י פרק ו פרק ב בלפ לא זוכר במה במקום שלושה סי רמבם נשאיר אותם כר א כן הנחה היא שמר ממש מנה הזש כזאת מתוב עלק סנזה אפילו יסו ה מועל זק שלם עכשי מי אמר מ מה ש מבר ממועד לחפש איזה ו במועד הר קבל חברו חח תו שמיים רצין זה ששאל ך זה זה תם ש ש שאה כזאת מדוע מדוע שורטה כן השאלה האם הדין הזה הרמבם חתם אמר ש שחברו ואחר ו זה שמיים ואחר חי נזה כ ש יודע לא מה יהיה דין מועד האם יהיה דין מועד כ בשברים הר אומר שאם הוא נעשה מועד הוא לא עש מועד הני גם כן אותו דבר שע שיסו שלוש פעמים הוא לא י מועד ואז חסיד זה ישר תמיד גםמ אברהם ואז באמת נוכל לומר ש שנמר שאם גורם חיצוני גורם לכך שהוא נעשה נעשה מוע לכן כלב י שחצי בעצם שומר שים הו שע ידי גורם חיצוני הוא לא עשה מועד להגיד שכלב נסע פעמים בלא י מו שחס לעולם הרמבם קצת תמוה שכלב אומר אזה חזה נזק מוחלט ואילו בשו הוא לא אומר אתזה אמר זה כן לא ק כי הרמבם כומר שגם כשיהיה מועד חצו זה כי הגורם ל לדה הורם חיצוני אני בשיעור שרציתי לומר רציתי לחלק כל בשור כ יס מה אמר קודם שור ה שור הוא בחסה תם יש לו פוטנציאל של נגיחה אבל אם אני צריך לגלות זה מה הטבע שלו הם הוא נסה לטבע א שהיה טבע כזה ואז גורם חיסוני עושה זהזה לא אומר כלום אשם כן בכ ש מעצמו אז משהו אחר כלב נראה לי אחר כלב שהוא נושך זה הב את הטבע שלו משך משר שור שנוגח א כל נושך לא משונה שור טם שנוגח זה משונה כלב שנוסה זה משונה כל נושך לא נושך אמרו פעם ילדים כל נובח לא נושך אזה ילדים וב להביע את הילדים ל נושך נכון למה מאליפים אותו שהוא רגוע שלא ישח כל אדם יש ישח לא ישח מקומות ו אותם ש מריך ך ש יהודי הוא לא ישח של הגוי הוא נושך כ יש אופים כאלה אמני הפוך הם פו כרים שך יהודי נשאר אותו אז כל משח לא לכן רצ להגיד שכלב יכול ש שונ טובזה מה שאמרתי עכשיו יש עוד רמב הריב מכ של הרמבם על שור שחו אחרים אמרנו שהוא ו שואל מה הדן מהור שומע שופרות שופרות שומע שומע שופר ג פעמים שות רואים שגור חיצוני עושה א חיצוני כל שפ עושה אותו עושה אותו עושה אותו מועד מה יש נגחו אחרים ר שברנו גחו אחים פירושו בא אדם גירשו שיסה אותו שגח אזה לא שש עצמו הגיחו אחרים נו זה לא הטבע שלו מישהו בחוץ דחף אותו גירה אותו שגח בכלב זה לא בכלב לא צריך שמישהו אחר שיסוי שהקב מיד מיד נשוך ועוד ש בשור לא בהכרח אם הוא שור טם הוא לא וש עד שבאמת הגירוי כלכך קשה כך קיצוני שהופך אותו באמת ג להיות נגח אבל שמע שפרות זה לא שיסו אותו לי חו שומע שפר אז שומע שופר הטבע של מתעורר ה שומע שופר מתעורר כמו שיש מועד לשבתות לאכול לילדים לגדולים לנשים לזקנים יש כל מני ששו רואה משהו חריג הוא מתעורר הטבע שלו שומר שפרו הרות טבע שלש לכן ויח כנסה מועה משהור שיחו אחברים כל ככל הנגיחה רק כוח גורם חיצוני לא בגלל המיתי שלשו ו הטב שלו אתמ מכאן נבור נושא של השו הזה שהיה ההנחה היא שהמ המגיח פתו המשה קטו אר למה זה גרם מה גרם לפה שהוא לאלא הוא לא הוא רק שיסה את השור את הכלב הכלב נשר כלב השור נגח אבל בעל השור בעל הכלב שיכול ש צי להזהר אמרנו בל הכלב יותן משו בעל הכלב הצ להיזהר לשמו לבו ש שלא יסו ולכן כ חייב אבל אבל המשה תו כאן יש פושיה ממי חו חי הוא המיד חברו יה הבין מה ברך לא צריכה קפה הוא עמד לפניו לפני הבמה שה הלכה אל הגדיש ואח אל יוס הקישה דן הקישה משהו הכרת ס מה אומר הגמרא המאמין בהמת ח חברו חייב מה שה פשיטה צא שהוא לא המה שוא רק עמד פני שלך מה ישנה משס מעמיד מד מעמיד באמת חברו על חברו חייו בג שהוא המי במע על הגדיש מ משסה שיסה לא מאמין ש ממי חו הוא פשוט אבלים קושיה יש חלוקת מגמר שם יש מחלו מתוס הרשב מה מה הסיבה מיזה חיש סממ ח חברו חייל וא מי ש מה שלא חייב ג ג כיב בעירו יב בעירו לא שלו ח שסר כל ממונך יש ממונך זה לא ממון שלך רכוש שלך בעלות שלך אלא אם אתה בא לנז אם אתה לקחת במה של חברך במט הקמת חברך אתה השם בניין אתה הגת במה החמה שלך שחברו ונו לא שאש שלו גם אש של אחרים אם הוא לקח את האש והדליק בה עשה זה אש שלו אז גם דבר אפכם גם אש אז לשות שמי שמאמין חברו חים שן אש מה אש אין פה אש כיון שבמה הולכת וכבת זה הטבע שלה והוא ממין א לבהמה על הגדיש אז זה כמו הוא כמוש מדליק אש ברוח ת התקשה ם פה אתה ממי את הבהמה על המקום והבהמה תאכל זה כמו אש כלומר בבחינת האדם זה אש הוא לקח גורם שדבר שבאופן טבעי כוח אחר יהיה בו יש בבהמה כוח שמוליך אותה לאכול ואתה שם את הבהמה את את הדבר הזה על יד הגדיש מה זה בהמה לא תאכל תאכל באש גם זה אש אוכלת מה זה אש שאוכלת מר שאוכל זה שאתה ששמת את האש קרוב למקום שפש לשרוף אז אש אוכלת אתה אשם זה אש למרות שאתה לא הדלקת אתה לא שרפת לי שמת את האש ליד הגדיש והרוח המצויה הביר אתה חייב ואין בהמה מה זה אסו שללא או אחלה או שלא תאכל מי ששם במה שם כתוב שני סברים או מש ש או משום לאכול ה יכ לאש הוא שם מץ אז פטור ב שיכול תאון א' לא יתי שתוכל אם היא יכלה א השם ש יכלה היא יכלה את יכו תגיד גם פה ששמת בןמ בגדיש אני השם שיחלה אם כן ם זה תחייב ו שת הרבים אם תאמר שהסיבה לכך שזה כמו אש הרבים ז יש חיה בכל מקום לא מש שום דחש הרבים שן בתו דע אלי לא מצנו ש חרבים כל המסכת ש טורים שרבים פיך ש אדם כר את הבהמה ד גדיש רבים חש הרי אש הרבים לכן ז אש כמו שרא אמרת שתאכל אגם אש מ אמר לך שאש תסו האש מה אתה ר אתה יודע רוח מצויה עלולה לגרום לא תפשט גם פה אתה יודע שם בהמה עיד גדיש אתה יודע שעלולה ללכת לאכול לכן הגרה גם בצד ים רשב אגר וד הגרה חה בצד ב מהה בכל שן כל שן יש ב לא כל שח לבד אני במט אני ה שחחו אני לאש אבל פה אני הולך אני אמתי אותה אמת ד גדיש ים זה לא כש ש תכל יש יש מ אמר שהרוח חוק ד רוח טבעי י שהרוח תגרום לאש פש לכן אתה אחרי בהמה נכון זה יש גם כוח טבי שידחוף אותה לאכול אבל זה צריך שהיא תרצה לאכול ר יש לה במ זה קצת משהו גשש קצת מש יש לה רצון אסד לא תאכל הריח לא מסכ לא תאכל י וכלת כך כזה עסו הרש בחול ע אומר מה זה למעלה אש למט בהמה על דביש אז זה אשתה חייב ד איש נפ ם חיב הרב דברים וכדומה ם ש ש מחיצה חיב הרב דברים זה מאמי פ עלפי הרשב מעמיד בהמה על על אדם שהוא חייב רב דברים מ שעשה כלב ייה חייב חייב בדין אדם זי ה חיב דין חובל ארב דברים חיב ד פתור מפ התוספות יכול לחלק בומר שכמו שבמה זה לא אש אז גם כלב זה לא אש אבל לפי הר בהמה זה אש כל זהש וכן מקישה חי שרבים ח ש רשב הרמבם מהשנה הם רא מר מסר שראה ממן שישר גוים תלו מס הזה יש כסף מחי את הכסף מתחת נת הרבית רוב רבי שבכל שם יש שם יש אוסר כסף בואס זה הוא נקרא רודף רודף הוא גורם שיהודי ר ח את הכסף ימד עמנו תחיל עבד רגו אותו הרה מעצמו אדם מעצמו ות ש אם ה אנוס משהו אחר הוא לא אנוס הוא בא ל יהודי הזה יש פה כסף כסת זה כמו שהוא לקח את הכסף בידו ונתן לגוי הוא כמו בעצמו הזיק כרי רב בלי חלפו שחו חצות כתום חמר מה טו זה תו זה סוג שור אשור מים הג'מס בחולה שור שצריך מים להיות במים מה מה טו זה שנפל נכמר נפל בתור מחמורת אן מחים עליו ה שישראל גויים איך ים לי זה שמי שראה לגויים איפ הכס נמצא מסר את הכס די הגויים בחן הוא נחשב כמזיק כאילו הוא גנ גנב הז שר את הכסף אז שוא מה ישנה מרה ממון חברות כים צמך ששו שכ כ נשר שהוא קטועים אדם רק אמר מה שהו גוב אחרי זה מה זה משש ח הוא הוא קוראה לו כלב שמו איש כלב כזה הנס הנס הנס אז אומר לו וא הוא הכלב שומע את השם שלו ומיד קופץ וא נושך אד אם אתה אמרת לכלב ששית אותו אמרת על הגוי כסף ס אם אמרת זהירה גרמה הרי זה גרמה אתה רק אמרת ל הגוי כסף ו עם עצמו הכת כסף אבל כן שאתה במו פיך הראת את הכס קס ומר זה כמו שרפת אותו אתה שרבת אותו שובים בביטוי שמישהו מגלה אזה אדם שמחר נסר סרב תו מקום בגמרא דבר שחבוי ואף אחד לא ידע אתה גילית אותו תה ודע מסרים תה שרפת ר כש אזמה ישג כלב אמרת לו קפוץ שלוש פעמים א לקפוץ הוא רגיל לשמע קפוץ וא סקופ בג שת אש הרמבן בג עמד על הקושיה הזאת הנחש כתוב שוא לא גורם גוף ה עצמו עסו שס ממו הוא הואזה י הממון שמור היה ומתו צי ו כל ברג שהגיל להם זה כאילו הוא הבין את רשותם הוא כאילו לקח את הכסף ם כל הבלה של הכסף הזה ש חבו ארי שהג את הכסף הוא כ הכסף כבר כאילו עבר ב הבתה פרקנה מי שרואה משהו בהבה כבר קנה אותו הבק הוא הסתכל הראשון שהסתכל כמר שם את עינו על המקום הזה זה הופ שלו אין סגוי ר רואה ממון שיהודי זה כבר שלו זה חבוד בא יהודי גילה אז מה הוא עשה בעצם בגילוי הוא מסר את הכסף לגוי רף אותו שים כי נתן כסות חבר מו ש הרבים כשלם קגק נחש מאיפה לרמבן מה מאיפה לרמבן שמי ש הניח כיס ות הרבים חייב ששלם למלא גזר שרה זה ספרה אם הי זה לא בדרך של גזר הוא אומר הוא אומר זה אדם זרק כיס ות הרבים כסף לים זה הבקר כל אחד יקח את זה זה הבקרת את זה קעת כסף של מישהו רקת לרחוב זה שזה הבקרת את ס גם בים זה מה גם בש מודעי פ המודעי כ פה אין המודעי ודי עצמו אבח נחש ו הרו ד לפני ה מסיקים חד תלו אותו תלו שבטו צ מחמת עצה הזו כן דגמה היא דקה מאוד מן מויסר אבל מסר סוג אחר לא הוא לא גילה להם לא גילה גוי איך נמצא ר הוא אמר יש פה ס חו באו באו לקבו ממנו ממון הוא חסי ו את הכסף הזה עושה ככ הוא לא חשף את הכסף היה הס היה גדול זה לא שלו של חברו באו לבות נו כסף עבור של מס הוא אומר קחו את הכסף הזה אז הוא לא חשף את הכסף הכסף היה חשוף כן לך שו ש אומר לא כו את ה הזה כאילו זה ש פה זה גרמה חד ומרמת הרמבן פה חוט השער אם הוא חשף כסף את אומר החשיפה היא השריפה אבל כשההוא אומר להם קחו את הכסף הזה הכ החשוף גלוי אז הוא אומר לו לקח את הכסף הזה אז הם לוקחים אותו אז כי חי ש חי מעשה שלהם לא הוא הוא רק אמר להם אמר מתים לרמבן גיד סורות י דקות לכן בעצם הדתי הסורה פשוטה לחלקים שברור הקושיה צ קושה כל הדמון שמנו לא נכון כשאתה מעמיד בהמה על אוכל לפי הרש זה בו אוכל מה הי תעשה אוכל עשות דברים שלשל כמו עונס מסים ש במה רואה אוכל אי אפשר לעצור אותה מה איך תעצור אותה א הורה ירקות אתה יכול לעצור אותה אין כוח לצור היא רואה אוכל היא רוצה את האוכל זה נכון בוכל אבל כלב של שסותר הוא לא בכל כלב בחור ולא קורה כלום יכול להיות אסות ב אדם לא קורה כלום זה לא שכל אדם שובה בחור ישך אותו שישית אותו אז הוא עשה יות זה בהמה הטבע שלה זה לאכול הוא ראה אוכל תאכל אותו אתה לוקח בהמה מביא אותה ע ממית על הגדיש אז היא תאכל מה הת עש לא תאכל אז זה אש אתה במו ידיך שרכת את הש את וזה דומה באמת למוסר שיגלה לגויים איפה הכסף נמצא אבל גוי שרואה כסף יהודי זה כמו בהמה שרה אוכל שר רג ח את הכסף הזה גוי להשיר את הכסף רח חד וביה זה אש אבל כלב לא בהכרח ושך כל אדם ידים כלבים ומרים בחוב לא ישים אם שישית אותו אז הוא אז הוא נשך אזשי זה נכון אמר אלו איזה מילה קפוץ הוא קפץ נכון שאתה השם אבל השם גרמה זה גרמה זה לא נקרא שאתה עשית את זה כי זה לא כמו אש אש זה כוח טבע שאי אפשר לעצור אש מתפשטת אין מקו לצות רק חות אי אפשר לצור כןד שלא שישית אותו לא אג יותרה מזאת גם שישית אותו אני תלב איך האנס שטוק הנס שטוק שטל ראית בעיניים שלי כמים שבים רסו אחרי רואים רב ל ארוך א כמה ים יש כוש ריח מ רבנים ה פ אחות לית כלב קפס עלי קת הטלית ה ילד אן ברח ב אתה חיב לשלם תברח האזור שואג צ ילד בתוך וך כל השכונה שם אז מה שאול אז יודע ש אני ולך בגן זה כלב זחי ואז ה בנ בנ שכ חוזר כמ י טוב כמה ש משסה אותו כ משיר אותו אש שהכלב הוא זה שעשה את זהזה זה גרם זה לא כמו מאמין באמת חבור ל האוכל כאן חסים לש מה אמר חילוק אמ חילוק בין כלב לבין מה במה שור אוכב היא לא תפק בתוךה כן זה אש כלב זה בכחה ששית אותו הוא אז הוא במוח שלו מתרגם את ה שיסוי הזה ועושה את המעשה והוא בעצם עשה את המעשה אומנם בקר מתך אבל הוא ד המעשה ספירה מה הדין משסה כלבים שבת מי שצב שבת ני כלבים מה הדין ש האם נקרא צד אולא נקר צד פמה שאמרנו עכשיו נו חילוק משס כלבים זה לא יש זה לא שאתה עשית זהר גרמה גרמה שבעת מותר ג לפי האשכנזים מותר רק בפס מרובה לפי הספרדים מוותר בד יוצא אבל א רק לדרבנן גם לפי האשכנזים ר מותר זה מגובה א כשש זה עשור רבנ עשו את זה מעקר הדין מדורית גרמה משת מותר לפי מה שמם עכשיו ששוק קרמה וכן פטור אז צ להות בשסק כלבים בשבת שהוא כבל צי שרופים לצות משהו ככה ככה ד משמשים ישבי צי זה שמה יכול להיות שנעשה חילוק בין כלב שהוא כלב ציד מקצועי שכל פעם שאתה תגיד לו לתקוף הוא יתקוף זה כמו אוטומטי לבין כלב רגיל שלפעמים יקשיב לך לפעמים לא ואז אתה אומר זה באמת זה הכלב סברה סברה כלבית רוא של הכלב בדיוק איך מה מנגנון הכלבי שלו עוב לא יודע יכול להיות זה יש כלבים מלפים ש כן כן ההוה הי שעה שלא ששית אותו לא עושה אותו כלב ציד רק שאתה הולך איתו לציד קורה לו אומר לו אז הוא עושה את בבית יכול שש ת מראה לנו שזה לא אש לאקמה שהוא אוכל אתר בבעל החיים חי כלב אוכל ב בשר אל לא אוכל בעל חיים חי לא כך אוכל אנימ שלא מס שהוא ל וכל ג בעל חיים חי אבל בדרך כלל הוא לא אכל כ מצ מעולף איך הוא מאולף מעולף רק עם הבעלים אומרים לו ככה ר ככה ך אחרי צ ח את הבים עצמו כ למה הוא ח את הבים שרס מדים פה אותו בוכל יש מקום בחלק אני את רוצ קים אח ג הרמבם אומרת בכות שבת י המשלח כללים כדי שצו צבי נ ורח עצי הכלב אח ציו עד שגע לסו ולד צד חיוות עופות ס אם זה גרמה שבת חיה פה אמרר הצ א שמ ני עד שהגיע כ פס מי מי עה מי עשה צ הכלב מש שמר הצ הכלב הדו כומר הבעלים רקב הצייד הוא מעול שהצייר ד חר בעל חיים והכלב רץ מצד אחר הוא רץ ר יותר צלי ורח מפני הבעל הבית מני הצייד אל רס תוך פיב של הכלב כ תופס אותו את הכלב תפס בצו אב גם כ עשה את זה זה נקרא שאדם עשה בהמה שעושה מלאכה בשבת זה לא בך של אדם נכון נו שח כמוך בתך זה איסור אחר זה איסור מצוות עשה זה לא חייב סקילה פה מדומ שק תפס הוא חיב סקילה זה ק כח צ איך כול כאן צריכים להגיע לראש כאן במסכת דף בכונס בשבת הרמבם מקרה שאדם משלח כלבים כן והכלב לא הצליח ואז האדם עוזר לו קצת ובסוף הכלב מסיים מה קורה עם הכלב סל מתחי ד זו אדם שלח כלבים הקושיה הקושיה הר הרמ ציור איך זה קורה כי בדרך כלל השילוב הזה של הכלב והאדם שהאדם רודף הכלב תופ אבל כל שכלב רס אחריו ד א לא חוש ה דוגמה איך זה נעשה אפילו למרות שהכלב תפס לבדו י כלב דם ק שדם צד חייב סכילה שעבודה אפילו אפו תפס למרות שהדין אומר שאם בהמה עשתה את המלכה אז הוא עבר ות עשה ועשה אבל לא חייב משום שום סכילה כי לא הוא עשה את המעשה אז כאן צריכים למר סו ל ש הכונס הרוס מחמד 10 שות מלמעלה ליבתה הרוח כל חים כ ורים רבנן ליבה ב דחל לית רוח אם יש בליבות חחי ומ זה זורבס בשבת ת זורב לוקח את ה מוץ גגרים ח מ ורוח ו את הכל את חיב א פה שמת גחלת במקום ש הרוח היא ליבתה אז אתה השם מצד אחד צד אחר ו מצו צו רז ר אמר כי זו עניין שבת ךש התורה רמ בנה וגם כפתור חנ הראש מחלק בן שבת ששם הוא חייב נזיקין שכתוב למה משב חשבת הפשט הפש בשבת הוא רצה שמכ תעשה מי שלוקח את המוץ רחת מרים אז הוא רצה שהרוח תפא את המוץ נכון שהוא עשה כלום הוא רק הרים את הרחת אבל זוא רצה לכן הוא חייב גחלת צרירה הוא לא עשה מש את הרצון שלו שהה זה המלאכה המלאכה זה הרצון המלאכה מחשבת הרצון המחשבה היא אוירה למרות שהוא לא עשה עשה בנזקין הוא מחשבת לא צריך מה הוא עשה הוח חשה לא הוא עשה ככה פש כ לומדים רוב הראשונים את הגמ ששבת חמורה יותר כי המחשבה שאדם היא העיקר אגב זה קושיה גמרא רשי בס גיג שאם אדם חושב לעשות משהו על ידי המחשבה גרם פיגל על ידי פיגול המחשבה זה גרב הבעה מחשבה לא עשה רק מחשבה פייגלה אז הפיגו נכון ד השם הכהן שפיגל גם שזה מפוגל ובן פסוק אבל הוא עשה אתזה מחשבה בזה גרמה אומר שם שבת זה מחשבתו אבל מש הוא לא עשה כלום הוא רק אלוהים רחת והרוח עשתה את הכל זכי כתוב שלא הוא עשה גם שבת הוא רק עצה א מה המחשבה עושה את זה מלאכה יורים מותרים זו דרך המלאכה ככה עושים ז זה לא גמה הראש לכן הראש שרש אצלכם פה כ אפש ג בכלבים ח צדיק מה זה טוב זה שש אז זה הראש אומר הראש אומר אם אין גו רוח הרוח כאילו ה לדו מזור ח כאיל עש ך דו תה מלכת מחשבת עשה תורה אבל זה לא אבל קרמה עלמה והכי חיה תורה ככה זו יקר זה הרוח מה שאמר זה ראש הראש אומר כאן מה זה נכד זורה כל הגדר זורה שההוא לא עושה כלום רק להרים את הרחת לרוח נכון זאת הרמת הרחת לרוח זאת ההמלכה מה המחשבה כאן התורה התיר את המלכה על ידי הרמת הרחת לרוח נכון שהרוח נבטה אבל שהתורה אמרה זורה זה אחד מגד בח שבת אז אחת הגרות של המלאכה הזו ה מוגדרת בצורה שונה כל מלאכה ש הגרות שונות זורה זה מלאכה שנעשתה על ידי הרוח זאת המלכה מבשל מש רופה אדם ופה אדם פה מה הוא ופה הוא שם את מדביק את הפת בתנור ס מליה ופה מה הוא עשה בתור הוא שם שפת סי על על ה על האש עושה משהו או זורח מה הוא עושה שם רים באדמה ח בגשם ישקע צמיח מה הוא עשה הוא הצליח זה נקרא זורע הזמנת הגרגרים באדמה זה הזורע שאתה יודע שיבוא גשם יצמיח ואתה שם את זה באדמה שהש גשם לא יצמיח אתה זורע ואה שם דבר על האש דע שאש לבשל תבשל ך ומר מה מחמר מחמר ח מחמר זה רק א ר לא תעשה אתה או בבתך מחמר בקל מה מחמר בקל זה בעצם דומה לח אין חד מחמר אין מחמר זה הך אתה חרם הוציא הוא אמר לחמור דיו וחמו יצא מחצרו ות רבים עם מסה ואז הוא עבר על הוצעה הוא ה פטור ה חייה מדין לחמר אבל מתור מדין מוציא כי הוצאה התורה עשרה בידיים הוא לא יודע במה אם הוא חורש חורש חורש מחלוק ר ברמבם חורש במת הרמבם אומר זהרת כתוב שיש מלכה אחת שס חיב זהר כתוב רמבם לא זה כתוב אלא בגלל שתה חורש אתה צך תתפוס מחשה בידיים איך חורשים המחרשה רתומה על ה פרה ואהה נועץ את ה מחשה באדמה וומר לה במה ביו שתלך ד בשם שלה י הלך החריש זה שאתה נועץ החישה באדמה יח אתה נועץ מה הבהמה מושכת אתה נועץ ב אני לא תנעץ א חריש אתה בכוח שלך וס בכוח אדמה מה מושכת ואתה אתה חורש אתה ש ועץ המחרישה באדמה אם זה בלי זה אם הוא רק מנהיג את הבהמה אפילו אם הרוחב עליה ומחרשה הייא מספיק שאלה מענינת המשלחות מחות לכת לגבי חרישה טרקטור בשמיטה חלו ר חזוניש האם טרקטור בשמיטה זה נקרה שאדם חורש שת חוש רמבן בעצם כיגי לא דבר אה לא הב מחמר בכל רוצים מסע שפטור הוא פטור למה שהוא לא מוציא זה רק בידיים גדר רוצה ידיים כן בצ גדר רוצה זה ידיים ג חרישה זה לא בידיים זה כל מלכה היא שונה זורה זה לא בידיים זורה זה הרוח עכשיו עכשיו ג בצדה נכון שהכלבים צדים אבל כיוון שזאת צורת סידה לכלבים יוצא ש שהתורה אמרה סו הסוד התכוונה לדרך הסיידים וסיידים נזרים כלבים אז זה לכה במזיק מששה חדו פטור כי הוא לא עשה אז לכן הסקירות מושבות יש פיזיק הגדרה נוספת שמחלוקת הד אחרונים בגבי תוכם שבת התחנת קמח תוכנת הרוח מני ה תחת מים יום מכונה המכונה עובדת ם שש מיקסר עובד עובד שעון שבת אותו ת בשבת מכניס לתוך המיקסר תוכר וכ תו מה עשיתי תחנתי תחנתי חת בידיים מכתשת תחנתי פה לא תחנתי מתחילה לשם אומרן אברהם מזה גרמה בבטו כל הח מה זה גרמה זה זוכה השאלה היא כולם משים מסכמה מה הדין תחנה תוחנת ואתה שם גנים בתוך חברך ג שאתה הזקת גריסה של שמת שם משטרות של חברך 100 אל שק זרקת תוך מגרסה גרסה תקר מה או שאתה הזקת אז למה גרגרים בתוך בתחינה זה נקרא שגרמה החתם סופר התחינה שהתורה עשרה במדבר היתה תחינה בידיים לא היה מים חות רוח מכתשת מכתשת כמו שמן דחו בפרור דחו המן בו מכתשת בידיים התורה אמרה תחינה זה בידיים אב איש מכונה שתוכל את אתה פטור כי גדר המלאכה שם בידיים אז כל מלאכה צריך מוגדרת איך איך עושים אותה צידה עושים אתזה כלבים זריה רוח אז הגז בשבת מלאכות שבת לפי הראש יש ם הגדרות מיוחדות כל מלאכה פלי גיד עה לכן אשבת אין אבירות שלנו זה עשה ככה מסכל כל הנושה שאנו מששה למה חייב לפי למה פטו לפי הרשב הוא מעמיד אחלק אוכל ל ל שיסוי אוכל במה תאכל יסוי לא בהכרח שקה אזה שיסוי הכ מעצמו לא צריך לאכול את זה שישית אותו לכן זה לא נקרא שאמט למעלה זה לא נקרא שאש זה נקרא שרמה גמה פטור בני אדם א שאלנו שבת הרי יש עשי כלבים חייב אז חילקנו ששבת זה דין אחר שבת זה דין ששם גדר המלכה ד כלבים כמו שמצאנו בזורה לפ פי הראש אבל בשבת לכן שבת דן מיוחד לעצמו אין רעיה משבת י הר משסק כלבים בשבת חיה מ שעשה כלבים בזיקים כתוב זה מעמיד בהמה חיב משום שבמה תאכל לכ כל דין בפני עצמו