הרב יעקב אריאל - ט' אייר תשע"ה

בדף כג ודב יש מחלוקת נוספת בין רב ורבנן האם יכול לפסול עדים החות הראשונה היייתה בפסילת דיינים יש נוסף בפסילת עדים האם הוא יכול לפסול את הידים שחברו מביא אמר רבי אליעזר ב הוא ואחר הוא לבדו הד אחד לא יכול פסול עדים אלא הוא עם עוד אחד מעיד לפסו את העדים כל כמני נוגע בעדות הוא א אם הוא פוסל את הד של חברו הוא נוג נוגע בדבר שחברו אין דין ואז הוא ואז הטענה של תתקבל גל כל מיניה ספק אם זה גזלן הוא ועוד אחד מיד שהוא גזלן ש גזלן פוסל אותו הוא נוגע בדבר אלא ר משפחה במשפחה הזאת איזה שהוא גויים או משהו כזה הני המשפחה כס הם לא מדעים אישית עליו הם מדעים על הסבא שלו והיו מג פסים אז הם לא מדים עלי אישית ס בסוף גע הוא נכון שהוא מסבא תוצאה היא שהנכד פסול דות אז הוא נוגע בדות כ הרבד רבי יוחנן מ שתי קתי עדים אמ סה צריך לברר ו אין צריך לברר הוא הביא ארבע עדים לר שמספיק שני שניים הוא אמר יש לי ארבע חצ לא מה לאצ ר בקת אחת אילא יכול לקת אחת לא יכול יש ארבע ידים אז הוא פוסל אחד או שניים ם יש עדיין עדות כת בשער עשיו מה בדיוק המחלוקת בצ רשי כאן שני פירושים ק את הפרוש השמי ברשי שרשי שהוא העיקר רשי בדור בתח מוצא את קד שניה קרבים פסולים באמצע כך אומר אני חי הוא העיקר ר סבר אין אין צ זה שאמר רבי שני כית דים והביאם הוא הביא ארבעה עדים ואחת נפסלת אין בך כלום ש צ בר דבריו זה בקת אחת הקשרים הוא אמר שהביא ארבעה ידים לא צריך מספיק שניים הוא הביא ארבעה לא צריך שכולם י קשרים ארבע אנשים ידות אחרת הפיל בעל דין כן בידות הזאת הרין תפק מינה כי יש ארבעה ידים שניים נפסלו על די הידות שלו הדות אחרת הם פסולים דות כאן הם כשרים אז הוא לא נוגע בדבר א עלפי בדים חר זה נוגע בעדות ס צ ברר נמצא זה נוגע בעדות עשה צא לברר הוא היה צריך להביא ארבע עדים כשרים לאבי בס רק שניים אז עשו ג בעדות עכשיו נמצא את קד שנייה קורים לו פסולים רב מאר מה הוא הוא לרב מאר שאמר שהוא יכול לפסול את הידים כי זה לא נוגע בדבר יש ארבע ידים הוא פסל שניים והשניים האחרים קשרים אז הוא אחכ אחרי שהוא פסל את השניים הראשונים תבר ש השניים הם פסולים אד מישהו אחר לא יודע מהוא נהיג צריך לברר עכשיו אדות נוגע בעדות מפריע עכשיו מפריע ש בד נכון כשהוא פסל את השניים הראשונים עדיין היו שניים נוספים קשרים הלא נוגע בעידוד אבל עכשיו שהתברר שגם השניים אחורים פסולים מפריע שוא נוגע בעידוד וד כיסי מעלי ג דקת שניה פסו כהוא היד עדיין היו ארב דים לפניו ושניים החים קשרים לחלוטין אח כדו ראשונים כ נמצא שניה פסולה כבר התקבלה בקשר ם של המדים הפסול בדוד חלה בכשות הראשונים זה הלשנה הראשונה של רשי נשנה אחנה אומר רשי כ העידו הדים ראשונים כת רשנה שהעידו בעדותם דינים מה ן שניה פסולה תו לא מפס כמה נוגע בעדות טוב לשון ראשון ק נספק לשון ראשון לשון ראשון אומר שלפי הדעה הזאת כשהוא העיד כשהוא העיד עדיין היו ארבע ידים אז הוא פסל שניים ו בדבר אחר כך נמצאו שני אחים פסולים אז מפריע ש נוגע בדות א זה רק דבר עכשיו לא מפריע שהוא בדות אזנ כ נאמנת וזה בסדר הפסולה הייתה נכונה הדעה השנייה ברשי אומרת ש ראשונים מכת ראשונה ש דותם של בדמים ר שלא יכול לשל אותם אבל הרשי פירוש הראשון אומר שמכיוון שבר למרות ש מפריע עכשיו שהוא נוגע בעידוד עדות שרה משנה אחרת אומרת אחרת ומרת זה הפוך כאן נכנסים לעומק השאלה מה זה נוגע בעדות לפי מה שאנו רואים כאן נוגע בעידוד פירושו אדם שבזמן שהוא העיד לא נוגע בעידוד ואחר כך בר מפריע שנוגע בעדות אז זה לא פסות המפריע לפי המשנה הזאת ופ מר לפי רבנן באמת יכול להיות שלא כך או לפידה אחרת זאת אומרת המחלוקת כאן שאלה מה זה נוגע ביידות וכאן ננסים מחלוקת דולה בין ה דוה בין האחרונים ו מקורה בראשונים כ ת השך ולבוש אבל נראה זה מחלוקת הרגב רמבן אז השך בסימן לז כל עידות שיש לאדם הנאה בא פסול זה שולחן ערוך יר שושן שון זה הלבוש כתב בזה זה שונו ולא משום דחש לי אלא משום דאדם קרוב צ עצמו כבר כ רואים שאלה גדולה מדוע נוגע ב פסול הם חשב ששקר זה הפשט הפשוט נוגע בדות הוא חשב משגר או כיוון שהדבר גיע לא אז י דין קרוב דן ק זה עצמו זה פסול יש ד גדול אם זה חשב שקר או קרוב התוצאה אה תוצאה לכאורה מה חשש משקר אדם קרוב קרוב פסול לדות לא בגל חשב משקר נכון לכאורה ככ נראה לו בצורה שטחית שהתורה פסלה קרוב לידות קר אח מי טובת אחי אב תת בנו בן ת אביב נכון ככה זה סדר העולם א לא מדויק משום שאדם פסול דות על קרובו גם כשהוא מד לרעתו אך פסול הלכי גם לחובתו פ המקור בדף כח המקור העיקרי לכך לפסילת קרובים היא שלא ימתו אבות הבנים שלא ייתכן שבן יעיד על אביו להרוג אותו ש אבות הבנים יודעים גם שהיה הבן הלבי והבנים לבנים אחל אחי ואפילו בני דודים א הקרובים הקרובים ביותר עכשיו סוגיה שם בדיוק מה זה קרובים אבל קרובים יותר התורה אמרה לטו אבות הבנים בנ אבותם שלא ייתכן שאב בעדותו יהרוג את בנו לא יתכן שהבן בעדותו יהרוג את אביו לא ייתכן שאח יהרוג את אחיו ומלא גם למדו גם בני דודים כלומר בעצם למרות שיש מצווה להר אדם חייב להעיד כאן התורה פתרה אותו אל תעיד אדם נצא בליכוד הוא צריך להעיד לחיב שר מצווה עש עוונו אל איך הוא יכול להגיד חי בתורה לבת אסור לך להגיד זהו אז פסול קרוב זה לא בגלל ך ששקר כש תובת אחי יש גם חשש שקר אבל כשהוא מעיד לרת החים זה רק שהוא קרוב גם שאדם עצמו כ אדם קר עצמו זה לא בגלל שהוא הוא חשש משקר ברור שאדם על עצמו חשש משקר אבל גם גם כש מ לרעתו פסול אין אדם מז עצמו רשע והסיבה ה כך אדם קרוב את עצמו כיוון ש קר עצמו אז הוא לא יכול ד עצמו אפילו שהוא מד חתו דבר ש זה אמת בן אדם אומר שהוא רצח פשיטה שהוא אומר אמת מה אדם העיד לעצמו שהוא לאש העיד לעצמו דברים לא נכונים אדם סתם מציע ל עצמו המצאות כ שהוא מוד הוא מודה א תגשו מודדת ב שם באמת זה דין אחר הוא לא מד עצמו ממונו וגם שאלה אחרת האם דן חיבות או לא זה מחלת אחרת גם כן גם שם מחלוקת האם אדם על ממונו זה בגלל שמונו רחוק ממנו זה לא עצמו ואז הוא נאמן ממונו מדים שאדם כן נאמן על ממונו וא לא קרוב ומדין שאם היה רוצה לתת את הכסף לאחר הוא יכול התחייב לתת כסף מ מי מ מ מיקו כזה בידו בידו לתת אתזה כ מי שהוא רוצה אז זה מחלוקת אחרת לו קשו ענינים אבל זה כ מחות אחד בשניה אם כם נוגע פסול מדן קרוב אז השאלה אם כן למה אדם לא נאמן על עצמו בגלל שהוא קרוב אבל אבל חובתו למה גם כן בג שהוא קרוב על ממונו ל למה הוא נאמן צי להגיד סיבה אחרת ש השאלה היא אדם על ממונו רחוק אם כן אנחנו עוסקים כאן בשאלה של נוגע אז השך אומר בצורה תמציתית ת הלבוש שומר לא משום צלי זה לא בגלל חשש אלא משום ב אדם קרוב צ עצמו יודעים נען לו אומר רשך מה מה סיבה פשוטה אדם משקר ככב סמה כ עצמה אומר עצמה אומר ד עצמה סובר כמו וא חולק עעל הלבוש הלבוש אומר משום משום אם קרוב מה לומה אומר משום שהוא חשב שקר חר בדוש בבטר זה ש שכל דבר שאדם נ בו מדן קרוב עצמו ר גם המרם סוב כמו כמו הלבוש כדו מטור ש מש אותו מש רב ש פסו להגיד אהרן אחי בני התורה הרי אהרון אהרון הוא משה חשודים להגיד שקר אחד השני דאי שיגידו אמת משה אמת תורתו אמת אבל התורה פסה אותו מקם מק זה עיקר רגיע ל כקרוב דה קרוב פסול עיד אפילו לחובה ונוגע כשר לעיד לחובה כאן נוגע כשאדם נוגע במיד לרעייתו כן הוא כן נמן זה לא מת קרוב לכן ספר ת הביתים זה שפסוק ג פסוק קרובה קרוב חתו אבל מה צד נגיעה בעידוד כ שו מינדו אדם שנוגע בעידוד הדבר הזה נוגע לו אבל הוא בעדות הזאת אין לו שום רווח ממוני הוא נאמר כשה הר זה הרן כן רואים כאן כבר הנוק יוסף מביא את הרן שחולק על הדעה הזאת קצות מסים ים מעריך מאוד בחלוק היסוד של המחלוקת הסמן לדם עצמו קרוב לעצמו מתור אדם לעצמו כאן הקצו מסביר מדוע הדדים ם אם אדם קרוב אל עצמו אז ה פסו הוא פסול גם לחובתו למה אדם הודת בדים גם פסולים שהוא אבד או שבחה התורה על עצמו אדם יכול להבין גם הוא אבד או שבחה הוא פסול לעדות אבל שהוא מיד על עצמו זה דל אחר נות עצמית גם לא אלא אחד הרי הוא רק אחד ו עצמו הוא קרוב והוא עבל או שפחה או אישה יש ל ש פסולים אישה שמידה על עצמה שהיא חייבת כסף אז היא גם קרובת משפחה לעצמה וגם עד אחד וגם אישה בכל זאת הא נאמנת אל התורה לא אמרה פי שני דבר אלא קש מד אחרים עצמו נאמנו שם קסות מתווכח עם עמרי לב מה זה כדי עודת בעדים רק הבינו את זה להראות איך קצות כן שטוב ס לז אומר ש הסביר שבת אדם כוצ עצמו אז קשה בכל זאת איך הוא נעמד ממונו כי שם זה גדר אחר עכשיוו שוש המחלוקת אמרנו זה מחלוקת ראשונים נקרא שתי מקובצת זה הרשבא מבתה ואמ סלקו ביטר מינל מדובר כאן בעיר שגנבו משם גנבים באו באו לעיר גנבו נחזו בית כנסת חוש הציבור וגנבו גנבו גוספר התורה ושני אנשים ראו מגנבים תפסו את הגנבים ם לבית דין ושני אנשים מהעיר מעידים הם דוגים לדבר זה חו שלהם ספר תורה של העיר כ ספר תורה ד גמ ספר תורה זה לא ככה אבל צורך העניין ספר תורה זה ספרס ש צורך מצווה זה פחות נגיעות אבל קחת הדוגמה הזאת ש דוגמה מעשית מאוד והגמרא כן מביאה אותה ורק דוחה אותה אבל עניינינו מספיק לראות את הדוגמה הזו שני עדים ראו שני עדים תושבי העיר מתפלל בו בת כנסת חבים בכס מסחה אותו בבית כנסת ראו גנב נכנס לוקח ספר תורה וזיו את הגנב הם באים להעיד שראו את הגנב גונב ב גנב חו מי אתם אתם נוגעים בדבר אתם חברים בית הכנסת הזה סקו את שהשניים האלה יסקו יכתבו שאיין להם חלק בספר התורה ה הם אמנם מות תרמו לכתב את הספר עכשיו יודיעו בפני בית הדין שהם מסתלקים מכל שייכות לספר תורה הזה שלם יותר ואז ה יחו להית איך היח ליית הרי כשהם ראו הם היו עדיין נוגעים בדבר עכשיו הם סקים ם תלת המינ עכשיו זה גם בית הדין איך בית הדין שות ה עיר דן הרי בית העיר בית הדין עצמו נוגע בדבר אז גם בית הדין צריך לסלק מהעניין סלק לסלק מה מהשיחות שלו לאותו רחות השאלה על מתה הולכים ה השאלה על מתי הולכים על זמן הראייה או על זמן העידו זמן הדו בדרך כלל בעדויות ע בעדויות אם אדם היה פסול בזמן הריה הוא פסול גם אחר כך אפשר להמן שאצ ההלכה לא ככה ההלכה היא שמי שפסול ביה בזמן הראיה חר כש קרוב מתרחק פסול קרוב שיתרחק פסול גיס חותן חתן הגרש שפסול וכן בעיר אם כן הקרובים כי מס תחילתו סופו בכשרות תחילתו תחילת הדות כשהוא ראה את הדות ועכשיו קשרות פו ממונות בד ש נסה חתנו או ש מתרחק במקר שהוא רה את הידות חתנו אחר כך הוא נסה חתנו שהוא בא לייד כבר התחתן עם ביתו עשו קרוב משפחה אבל כשההוא ראה את העדות הוא היה רחוק הוא הכן ההפך הוא התרחק אז קושייה עצומה ברי וזל כי בן החי פסו בגופה או ס קורבה רק פסול הגוף שלו ח שנפתח או אדם שניה סומה חר שח שפסו אבל ב שהוא ראה את הדבר הזה הוא היה עדיין ברדל חשו הפך א זה פסו הגוף הפסו קרובה מש חתנו וכדומה אבל החם שהוא כשדה זה ותם חי תסלק חשדה כשרים בין הדין כל הסיבה שנוגע בעידוד פסול רשע משקר פה זה אחר זה לא דד קרוב מתי התורה אמרה שצריך תחילתו סו בכשרות בפסול הגוף או ב בפסול קרובה אבל אם זה אם הסיבה א צריך לראות האם עכשיו הוא חשב ש או לא חשב ש זה לא פסול מהותי זה רק חשש שוא משקל כי שמו כנו כל הפסולים אחרים זה פסול ור זר קרוב תורה פסל קרוב זרת כתוב עוד בדי נפשות הסבר למה התורה פסלה גם נות התורה פס גם לחובתו התורה פסלה עדים קרובים כפו משה ואהרון שלא חושים לשקר אז זה פסול פסול מהותי תורה פסלה קרוב לגמרי לכן צריך קרוב ת קשר מד הסוף אבל נוג התורה לא פסלה אותו בגלל שהוא לא בסדר רק בגלל שהוא עלול בידות לשקר אז אם בידות הוא עכשיו לא משקר אז בסדר שחר פרשו בממון לא מקס קשו כיוון תענה מני לברד וכלל בהתחלה שוא היה שהה לו הנאה מזה הוא הנגע בדבר הוא היה פסול ואז שוחי שם עד ול תחילתו וסופו בכשרות ושת עליו עד הוקלד עצמו זה ש הרבד שת הרבד נראה אותה גם יצאת בסנהדרין כמה מקומות יצאת במכות בבטר עש אתר שיטה מאוד חדשנית הוא אומר כך נכון אדם נוגע בעדות פסול בגלל קרוב לא ב אבל קרוב לעצמו קרוב עצמו זה דרגה גבוהה יותר מאשר קרוב סתם זה לא כמו אח לאחיו אח לאחיו זה עד פסול הוא מעיד הוא לא מ הוא מעד על מישהו אחר מה זה עד עד זה מי שמעיד על מישהו שקרה משהו זה עד אז כל עדות אפילו שקור משפחה זה עידות אבל פסולה לכן שמה התורה אמרה שתחילתו ז מקשרות אבל אדם על עצמו זה לא בתחל להיות עד בכלל זה עד מה זה עד עד שהוא מעיד שהוא מעיד מעיד כי אדם אובייקטיבי על מישהו אחר אבל אם אדם מעיד על עצמו הוא לא מתחיל להקרא ד בך זה הוא עצמו זה אין ליו שום עדות עכשיו אומר ה משיך אם ככה הוא לא אין לו שם עדות בכלל יוצא שכשהוא היה נוגע בדבר הוא לא עד הוא לא יכול להגיד זה עצמו זה שייך לעצמו איך הוא יכול זהלא עד עכשיו כשהוא מתרחק שהוא שהוא מסלק מהרכוש הזה עכשיו הוא נעשה עד כ עכשיו גדו התקשה זה לא תחילתו פסלות תחילתו פסלות זה רק כאשר הוא היה א פסול אבל מי שאף פעם לא יעד זה כאילו הוא עכשיו נולד מחדש אז כ החזה יסודי מאוד יש לו השלכות מחיקות ללכת בהרבה תחומים אומר הי לשון אחר אומר כן כנה מ דות וכלל והש תעו כיל לי שם עד עכשיו כשהוא בא להעיד עכשיו נהיה השם עד עכשיו אחרי שהוא התרחק עכשיו הוא בא לעיד עכשיו שם עד וס קשות מתי מרגע שצחי להיות עד כבר הה רחוק מה שהיה קודם הוא לא עד זה לא הוא זה משהו אחר ושת דק עצמו זה אכן בעצם הרשבא מביא כאן שתי דעות ת הרשב בשם הרבי עצמו שתי דעות דעה הראשונה שהיא מושכלת ראשונים אחרים שזה נוגע בדו משקר ולכן זהלא פסוק בעצם זה פסוק רק בחשש סק החשש הוא נאמן פרוש הני אומר את את אד אדם נוגע ב פסול קרוב הקרוב כל כך שזה כל כך קרוב ש יותר מאשר אחר הרי לנו מחלוקת ראשונים בשאלה הזאת כלומר מה שהמחלוקת הנון הסמה והשר והלבוש וקצות זה מחלוקת הראשונים ברשב בין הרמבן והרן סבי בשם הרן הרמבן של ר בדות כשר שהוא לאש משקר לפי הריב פסול ב שסיבה אחרת בגלל שהוא קרוב לעצמו לפי לשון אחר באמת במקרה שפתחנו בו לפי הלשון האחר אז במקרה שהתחלנו אם הינו לסול את ה ש כאן מחיקה חזר לסויה שלנו המחלוקת כל המחלק סויה שלנו רבנן עומדת רמי עצמו ש שתי שנות ברשי היא בשאלה הזאת אדם העיד לא נוגע אחר כך יברר שהוא נוגע יש חשב לשקר ך משקר כשהוא היד הוא לא בכלל שום חשש שקר עכשיו נוצר מצב שיש לו דין משקר כביכול אבל הוא לא אן לךש משקר אז ברור שרשי סובר וכש שהגמרא אומרת לפי ההסבר ה לפי שרשי ראשונים כלומר הידות היייתה כשרה אין נוגע בעדות כי כל הסיבה בגלל חשם משקר אבל אם הסיבה היא בגלל קרבת משפחה היא מפריע שוא ק משפחה פסול דות לא צריך ים אלוקים לכן לכן זה המחלוקת רבי רבנ לכאורה אז מחלוקת ראשונים מח תנאים חשות חשי כ שאמרנו הנושא הזה נמצא כ מס כם סוגיות תכה יש דוגמה ש של קרוב לעצמו נמצא במברה קצרה של רבא יש שם בר בטוס בדף כ עמוד א בר בניוס הסוד בטרי סד היה אחד שם אדם בר בטוס באו שני בני אדם שני עדים ופסלו אותו לעדות אחד אמר כמי דידי אוס ברבית אני ראיתי חה בריבית אני בריבת רבית שפסו דוד אז אני ראית אוב אז הוא עד אז עד אחד לא מספיק ועד שני מוסיף גם כן אחד אחד אמר דז תה ואחד אמר לדי פסר איך הב פסל אותו על פי שני עדים רק ד אחד ד אחד ר אותו מת נכון עד השני מעיד עצמו אז איך הוא נאמן אזמר פס רבה ר בטוס והרב הוד אמר ו י פסול דות רשע את שת רשע א רבתי אמר רבא אדם קרוב לעצמו בן אדם מס עצמו רשע פסול עדות לעצמו שאדם אומר לי דבה בריבית שמר לי דבה בריבית אז הוא מעיד לעצמו אב אדם קרוב בן אדם קרוב עצמו בן אדם רשע הוא לא נאמן לומר שהוא ל ברבית אז איך הוא נאמן פסול אותו כ אנחנו עשים דף ט את ההבחנה הזו פלגי דיבורה לחיים את הדיבור חוצים משניים כשהוא אמר לי הוא ילב בריבית אני לוקח חלק מקבל חלק לא מקבל מה שאמר לי לא נאמן אתה אתה אומר שבי את ברי אתה רשע אתה פסול ית אבל מה שאתה אומר שהוא קבלים כן רואים כאן דבר גדול מאוד שאדם ש מעיד על עצמו שהוא רשע אבל תוך כדי דו רשע מ חברו אז הוא על עצמו הוא לא נאמן וחברו נאמן אגב זה מה שקרה גם עד מדינה מה זה עד מדינה לוקחים פושע גנב שותף בעבירה חברת גנבים תופסים את אחד הגנבים משכנעים אותו כל שכנועים שכדאי לו להעיד לחבריו הוא מעיד שהוא גנב איתם הוא מספר בדיוק אני הלכתי איתם גנבתי איתם יחד אותו הוא מקבל חסינות בית הדין אותו למעשים אבל את הד מקבלים לאחרים נו חטוב אבל זהד אמרתי שנכון המושג הדינה כן בגמרא כבר אבל לא בדיוק א לא כ מקום יש הבחנה בין המושגים אבל בעיקרון יש יש בזה דבר נכון לומר שאני פוסה את האדם על עצמו ומק חברו הגוב הקשה בעדות אחת אדם אמר שני דברים ביזה משפט אחד הוא הלבה לי בריבית אז הוא אומר לי אז הוא מיד על עצמו זהן אני לא מקבל כי הוא רשע ני מקבל עצמו וא רשע אב אבל מקבל מה ש אחרים איך אפשר שבדיבור אחד חצי מקבים יש כלל שעדות בטלה מקצתה בטלה כולה עדוד שחלק פסול ח פסול החלק פסול לפי הרייב דברים מובנים מה שמר עצמו זה לא עד פסול זה לא עד בכלל האדם קרב את עצמו לפי הרי וד זה לא עד זה לא כלום זהזה אזה פטפוטים שאתה לא מקבל אותם אדם ב משפט מכיפת פת אתמול בלילה עשיתי קומסיס עשיתי מנגה ואחר כך מספר אומר לו השופט אדוני זה לא רלוונטי נושא טוב מספר לך ש בלי מנגל השופט אומר למזכיר בחוק הפרוטוקול מוחקים הפרוטוקול את המילי את המנגה מה זה קש נושה מדברים משהו מ אג ידעו לכם משפטים באים לדים לאי מפטפטים מפטפטים תפקיד תפקיד מוכים משפט עורכי הדין והשופטים לנטף את האץ שדבר לעניין אב תמיד מתחיל לפני ברית העולם אתכל הס כך סדר אז א ואז מוחקים הפרוטוקול מה שלא שייך בדיוק ככה מה שאמר פלוני אני לתי רבית את אני לביתי מוכים פרוטוקול נשאר פלון ברבית אז זה לפי הר מובן יותר לכן זה הרב אובר זה הרן רים שהרן חולק על הרבד אז הוא מסביר הכי יפה את הרבל אבל בסוגיה אחרת בדף דף ט רש בדף ט עמוד ב יש דיין המקור של מה ש שם במקרה אחר דף מב למטה ואמר רב יוסף פלוני רבוע לנסו ח דרגו רצונו רשע הוא תורה אמרה ש רשע פלוני אומר פלוני רבעו פני הוא אמר שפלוני רבה אותו אם זה לא נסו אז הוא חז ורגו אבל אם הוא רצונו לא נגב לרצוני אז הוא רשע אז אז הוא פסול ח אמר אדם קוב את עצמו כסים עצמו רשע שם בהמשך הסוגיה שם ים את ההבחנה בנדות ל ממונו זה עצמו כשל ממונו אדם לא קרוב זה בהמשך דף י בדף ט עמוד א' יש נוסא אח פה יש גם כן מחלוקת רמי רבנן משה מחלוקת אחר לגמרי האם האם מוציא שם רע נידון בשלושה או בס שלושה ומוציא שם רע יש כמה שלבים בדות יש שלב ראשון שבא אבי אבי האישה ואומר סליחה מתחיל הבעל אומר לא מצאתי ך ביטולים ו הייתה ארוסתו ארוסתו אומר היא זינתה תחתי היא זינתה מגיע לש מוות לפי הגמרא מה שכתוב בסוס השמדה מביא עדים מברים את הדבר בצורה ברורה ה מביא עדים הוא שכר עדים בעצם אם הידיד אמת אז האמת נמצא הדבר אז סוקלים פתח בית אביה אם מתברר שהוא שיקר אז הוא עושה שבר אז ש מכסף ושרות קבל גם מלכות ומכסף אז הסדורה הי שהוא בא ואומר לא מצח ביתולים מביא עדויות ואחר כך אבא מזים את העדויות האלה ואז ככה ואז יוצר טביה חדשה האבא דורש ממנו ישלם לו את הכסף את הכנס עכשיו יש גם תביעה במ אחרת יש גם כתובה הוא תחל לכתובה ועכשיו ברש הוציא השם רע שצריכים צריכים חיב לגרש אותה היא לא מוכנה יחד איתו אם היא רוצה אז אז הוא חייב להשאיר אותה אשתו כ חייב אם היא לא רוצה אז היא חייב לגרש אותה ת לה הכתובה כאן נוצרה דות ממונית אז יש כאן שלבים שונים בדיני נפשות 2 23 ממונות בשלושה וכאן סוגיה ארוכה עם שמונה שמונה אפשרויות זת המחלוקת אחת האפשרויות זה כן בדף ט עמוד א שהמחלוקת ביניהם 2 ש 23 היא במקרה כזה רבינ אמר כגון שנמצא אחד מהקרובים אחד דים קרוב פסול ג פלוקה רבי יוסף י ורבי אני ברבי עקיבא תנן רבי עקיבא אומר לא בא שלישי להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו מה זה שלישי כתוב בתורה כה פי שניים דים או שלושה יקום דבר אם הפי שניים מדים שלושה כחומר מה זה למה התורה הוסיפה מילים מיותרות עלפי שניים או שלושה אז אומר רבי עקיבא לא בשלישי להחמיר עלי להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא ב נכון פי ש דבר אם התברר שהם שיקרו וגם שלישי גם הוא שיקר הוא יכול להגיד בלדי יכלו להעיד אני הייתי מיותר אני היתי גלגל חמיש עגלה אתה תגל חמישי בעגלה תהיה כמו כל עגלה גם אתה כמו התורה החמיר עליו שהוא קבל את העונש כמו השניים הקודמים אם כן שכתוב נפל ברי עבירה ברי עבירה חמה שם שכר עשה מצווש מצוצה לר שבסוף המצווה תק בלעדיו א נפל מגיע לו שכר ומה שניים צ אחד ק פסול פסולה בלה אף שלושה סום בא שני דים אחד קרוב זהד בלה גם שלושה זה חידוש חדש התורה חדשה רב עקיבא חדישה עוד הלכה חדשה שאם שלושה עדים באו לעיד ואחד קרוב או פסול יש שני עדים קשרים מכיוון שבחבורה הזאת בכת הזאת היה גם עד שלישי פסול כל הדו פסולה כ שווא 100 וא 100 דים ואחד פסול זה מסון תמיד אומר עדים על פי שניים עדים שלושה דים רבי יוסף נפשות ממונות כ בשר רבי אומר אחד ממונות נפשות הגמ ממשיך הלא גמרא מסבירה זאת הח מרבנן מהח מרבנן שם 23 23 רשי בעמוד הבא א שוב אחד ש הנפש ורבנן כגון שנמצא אחד מהשלושה קרוב פסול ורב שתק לא יתרא רבס רב יוסי נפשות לא שנ תרה לא שנ שתם בטלה ל שוא לא עשה כלום כשם אפילו לא יתרא אם הוא תרא אז הוא חלק היה פעיל בעדו אבל לא יתרא סרבי דך שתה כשאר מקטלה לכן לפי רב צריכים 23 לפי רבי מאיר מספיק שלושה גם פה מצאנו מושג דומה של עדות שבטלה לא לא שד עצמו איזו בטלה אלא בתוך הקת של העדים עדות אחת בטלה בטלה כל העדות זה גם כזה דומה אם כ משהו אחר אבל בכ יש עיקרון דומה שדו ותה מצ בתה כולה גם פה לפי הרבת נצה לומר את העיקרון מתי לומר דות בתה מצ בתה כולה רק אשר את פסול אבל אם זה ל קרוב לעצמו אז הוא לא ד בכלל סם זה כמו אבן יש שם מישהו זה פסל פסל אבן נמצא שם השלישי זה פסל אבן הוא לא כלום הוא לא שיך ך שבלו קן הגמ אומרת שבלו קן אין לך אף פעם אף פעם לא יה מצב שידות תתקיים מדוע שני דן מדים שפלוני רצח את פלומי עכשיו הנרצח והרוצח היו שם ראו הנרצח ה הורגים אותו הרוצח רשוא הורג הרוצח רש הורג כן י שלושה אנשים שני עדים והרוצח נניח שנרצח לא רעה שהורגים אותו אבל הרוצח רעה והרוצח פסול עדות אם יבוא יעיד שהוא רצח לא נאמן אדם כ את עצמו אז נגיד שעדות שבתה מצט תה כולה כיון שהרוצח לא יכול להעיד גם אז הכל בטלה הגיד הר דבר פשוט הוא על עצמו לא לאד זה פסל נכון צוח הוא יכול אבל ד הוא לא לא ב דות ה שייך לדות לא שיך לחבורה בכלל ר שיטה כאן ארוכה לכלכל ברי החיים במון שטחים נוגע לשאלה אם זה נוגע לדין קרוב לאד קרוב ע שקרוב שיתרחק מס טרה נוגע לשאלה של פגן דיבורה לשאלה של אחד מצ פסול זו זה אומר הרן הרן גם ב ד עמ אל עיקר אומר הפירוש אומר הרן כמו הרב שעיקר חידושו של רבא הוא מ שמר הוא גורס רב מקו רב רב מקום רבה זה אותו דבר דרגו שנו נאמן מקצת דו לגבי עצמו נאמן מקצת אחר גבי חברו מי היה כולה דיבור לא ש כולה יני משך בדות קרובים פסולים אבל כזה עצמו התורת דות כלל אדם עצמו דיבור עצמו למן לגבי אחד למן קור אדם עצמו ו פסולו דות פסול כל ידו ש בשבילו ש מקצת הדו פסולים מסכת מכות אלא מתה הרוג יציא רוצח יציא כמ שם ידעים הם פסולים מצים דים הקשרים ידה כולה הוא מתרץ המרקה יקום דבר מק דבר כ דבר אז לפי רוב הראשונים הפו שם אחר רשי חרים זה אחרת הפרש ככה עצמו כלומר פשיטה היא צו שרדות משוח הוא חר צ ג דיבורה ואשתו ד אשתו קרוב עלמה מה הדין גיד על אשתו האם זה כגופו או לא כגופו אז נשיר את ל אשתו נעבור אחר כך וכן פרק זה בורר ברים ברבטוס הסיו בטרי סד אחד א קמה רבית חד לדד הזה בריבית מסכין רב ימל אם ק את עצמו רבג מסכין החה אדם ק את עצמו רינ אזו דין ממונו שוא חשוב לעצמו פסד שלו ש ב התורה דונו בכג פרח זה הדות אינוק מיד לעצמו לקרובו טוב על ממונו זה כ גדר אח לעצמו זה מדין קרוב עצמו ממונו כבר נכנסים לגדרות אחרות לכן שדד זה כן הרנ שם הולך מסביר את הסוגיה שם בדף ט וי שם כל הסוגיה מסביר עפי הריב גם מעניין שנקי יוסף מבעים שהרן בר הנבר זה הרן שרן סבר שפסול שפסול נוגע בעדות הוא משום חשב שקר לא משו קרוב צריך יון איך איך תרץ את הסטירה ברכ אם זה בכלל סתירה עכשיו בקצות מקשים לסוגיה שלנו ן הסברנו שבעצם המחלוקת רמי רבנן זה בשאלה הזאת אם נוגע פסול מש שקר או פסול מדין קרוב בקצות אומר כך פזה בורא דרג רבנן יכול לסעדים קשה ושתי כתי עדים כ שאדם מביא ארבע עדים צ רב מיר בכל מקום אם יפסק קצו פסק גם הקת השני נמצא קרוב אח סור ללכן סויה דפת הקסו מש קושה חריפה דרכו מה הו כן היו ארבע דים הוא הביא ארבע עדים הוא כלומר הכן הטובה אמר יש לי אר הדבע העיד הוא ואחר על שניים שהם פסולים עכשיו השניים שהם פסולים הם חלק בתוך ארבע למה ומר עדות שבטלה מקצתה במצ אחד קרוב פסול הצח פסול ז כולם פסולים אבל נראה את זה בת הקצות את השני אח פסול חבן הלוואה אחת מדים א לא רו בדיוק אחת נכון שכל אחד לכות בכל זה זה כת אחת שמדע ל אותו נושא ושניהם הם פסולים אז כולם פסולים ומר דמיר שקת הזו שעושה בדין פוסלן לא גנו להי לא נפסלו הקשרים כמר הוא הולך בשיטה שמחל בחות ראשונים בשאלה הזאת האם העד שנמצא שם צריך להתקבל עיד כי כל מה שאמרנו שמצא אחד כרוב פסול רק מתכוון עיד גיד לא אגב אחד הדברים שעושים בחתונות סות שואלים איך מצאנו ידוע ג בחתונות הרי אין חתונה ש קרובי משפחה הם פסולים להעיד וה והם חלקם מוכחים הם רוצים כולם לראות איך שחתן עונה את השבעת כולם היום מצלמים רוצים רק לראות לשיר שיהיה ברות רו שנת את הבה כל רצים שם כל הקרבים נמצאים שם ורואים איך ש הקרבים פוסלים ידות אז יש נידים כשרים אבל נ יש פסול הוא פסל את כולם אז שיטה שאומרת ש הקורים לאקו י השני לכן נוהגים הקצות אומר את זה שלכתחילה ראוי לעשות לייחד את הידים כלומר שני ידים אתם ת אתם תהיו ידים החתם אומר לשניים אתם ידע אתם מד יש רבנים מקפידים אומר תגיד אתם מדאי והשאר לא ד לא כך פשוט למה יש חתונות שבהם מתבר שד הדין פסול פו מישהו אומר שהוא מחל שבת נגיע ח שבת שאלה אם פסול או לא פסול אפנ נכון בימינו קל מאוד להגיד פלוני ש הוא אחל שבת אז נצא החתן יחד שני דים חד חל שבת אז אין קידושים אולי עדיף לא לומר אתן נד ש שכולם נדים שהשלם יעד הסלם כן מס הועד ו טוב לכן מבנו ספק אם טוב לומר אתם מדי או שהוא באמת כן ומר ככה ואם אחד אחד ו פסול שקדוש טלו אולי באמת ח יש סיבה ל ל את הקידושים זה בכל מה שאמרתי לא פשוט לא נכון לומר בגלל חילו שבת קידושי אמרתי יש סברות לומר לא פשוט היום שהחומרה היא להגיד אתם ד הקסו אומר שראוי כ לעשות אבל יש אומרים שא ימ אפשר להגיד שכל הפסולים לא יודעים ללכת על השנילה כל מי שפסול לא והד כך את בחתונה תגיד לכולם תגיד אבא ואמא אתם ב פסולים מה תגידו בסדר א תגיד כל חלל שבת שם כל מי שחל שבת פה פסול עדות לא אז מכן א אז אז הסו ש שואל ה רוצה תרץ שאם לה למן ות כדית אז זה בסדר אם כן לפי זה מה כן בעיה מה הרצנו שהשניים הראשונים לאכ אוא אחר הביא אותם בתור ידים ה לא יכול עי גם לא התכוון אבל תכוון פסילת כל הקת רק אם הוא התכוון להעיד אז הקצות אומר שהוא פסלת השניים הראשונים אז אני לא לא כל פסול אפשר להגיד שלא התכוונו להי אז אם לא התכוונו להי אז גם החר ם לא אז זה הפוך אומר אם כן לפי זה מהיקב תו צא קת שנייה כמ פסולים נוגע נ נוגע קשה מה נפשך אם כת שני סוכת ראשונה שסו כומר אם כולם כבלו יד אז יוצא שחת הראשונה שנפסלה פסה את כולם אם כן לא נוגע פסולים הו מה הוא נוגע הם פסולים בחי לא בגללו ואם כ את השנייה אחרי אחרי שעידו עדים אחרים עלקת השניה שהם פסולים כל העדות פסולה אז מה אתה אומר ש עכשיו כ נוגע מפריע מה הוא נוגע כל העדות פסולה בלעדיו ואם כת השנייה לא התכוונו לאין כ כל ארב יד פסו פשת השך שצריך אם שצריך שיהיה הבדלים בין האנשים כר אם כל אנשים באותו מישור אז אחד פוסל כולם ח אם שלושה אנשים אחד כ פסול כולם תכו לעיד אז האחד הפסול פסל כולם אם כלם לא התכבדו לעיד כ שו משו גם כ מתי לא יפסול אם אחד התכוון אחד לא התכוון ללכן אמרנו קודם שצריך קידוש להגיד שחלק תקבלו וחלק להגיד רק לשניים שהם תכבו ים אז די כך בודדת אותם אחרים כי אם כולם לא תכב עיד אז זה כן פוסל ולכן כולם לאד גם כן פוס אז הקסו שואל ומש אם לאכ להד אז אז בסת הראשונים פס את כולם אז מגע בדבר ם תאמר שהם לא פסולים ש יד א אחר כך אחרים החרים השניים אם תכבו יד יוצא שניסו פסולים כולם פסולים כולם פסולים מה מה ד בגמרא זה קצת הקצות אם נחזור סוגית דף ט נראה שהעניין פש בדף ט הסברנו שמהמר רבנן הם צ שלש ח פסול כולם פסולים אולא אז מה אמר רשי נחזור לרש דף ט דירנ כגו שמצא אחב רב יוסי פשות לא שתר שק דך שתק תקים דות בשאר מקט מאיר סובר רבי יוסי ש נפשות לא שנרה לא שנ שט ם בטלה נפשות מהזה רבי יוסי מה עשה רבי יוסי שמחלקת אמר רבי יוסי במד אורים דבשות אז ממונות בשער הרי הגמרא לפי לפי רבינא רב מאיר ס כ רבי יוסי ולכן רב מאיר סובר יך שלושה משום שגם גם כשלא יתרא בהם אז כל ד בטלה אז אין כ נפשות אבל ונות יש פה ווא סבק רבי יוסי ממונות עדותם לא בטלה כלומר אם והסוגיה שלנו מסבירה פמה אנחנו כנין כל הדיו בגמרא רב מאיר לפי רבינא רב מסק רבי יוסי שבדיני מונות הדין שכס לא נ לא נאמר אין דין אז כל הקת הקצות מלה מוטלת מה הקצות הקשה שבון נפך אם כולם התכוונו להיר בטלה דו בטלה זה נכון לפי רבנן לא פי רב מאיר רב רבי יוסי סק רמים זה קושייה אבל גם לפי הקצות עצמו הסבר שייש ניתוק בממונות בין האדם מה גם לפי הקצות בסימן לז סימן לד ראינו שיש ניתוק בין אדם עצמו לגבי קרוב לגבי ממונות בעצם שאין דין קרוב שאין דין אדם קרוב אצל עצמו לגבי ממונות זהו סליחה זה שהוא שהוא נוגע אנחנו סים שני שני מישו הבעל דין נוגע בדבר והוא מעיד על שני הדינים הראשונים פסולים כן זה המסס אחר כך פסו אחרים אין פסול אחר פסול קרבה פסול לא לא קשור הוא נכון הסברנו אותו את הבעל דין הסברנו על פי היסוד הזה אבל הם פסולים בסיבות אחרות הם פסולים פסול קרבה או פסול הפסול גזלה וכדומה ועכשיו שסול את כולם לפי רבי יוסי לא ס רבי יוסי הקסו צודק יותר זה רק רבינא אומר רבינ הסביר את הסובה שלב יוסי אבל זה לא אומר שכל המוראים צך להגיד כ שהסוגיה שלנו כ כמ רבינ זה כבר אז אפשר לישב כך אבל הכסות הקושיה ש לא מכיר את זה רקד רבינא כי שם אמר יש שמונה הסברים בגמרא בסוגת דח שמונה הסברים אחר רב יוסי זה חג אחד ההסברים שבעה הזים אחרים פזים אחרים בכלל רב מ לא ושה כ רבי יוסי א לכן לכן מה שתירס נכון לפי רבינא שסביר רב מ כשל k