הרב יעקב אריאל - ארנונה בשביעית - מסכת סנהדרין

דף כ עמוד א' אמר רבי שמעון בתחילה ה קוראים אותם אוספי שביעיית אחר כך קוראים סכרי שביעית מה קמר אמר בתחלה היו אומרים אוספי שמיד כשרים אוספ מי כותב פירות שביעית בסדר זה ה פירות שביעית נועדו לכל הציבור כל אחד לוקח הבעיה היא ש אולי לאכ לוקח כמה שהוא צריך כי אסור לאדם לקחת יותר ממה שהוא צריך כי פירות ההפקר ומותר לכל אחד לקחת רק לפי צרכיו ולא יותר מזה יש מחלוקת זה צרכיו מפת הגמרא מה שמע שזה שלוש סעודות אבל החזון אש אומר שזה כמנהג שאדם הולך לקנות סחי שבוע שאדם הולך לירקן וקונה ירקות עוד שבוע זה זו הכמות שבה שאותה מותר כול לקטוף לעצמו גב יש ר בגמרא שדברים שעומדים הרבה זמן ו זתים וענבים שעושים יים ושמן אדם יכול לקטוף תצרוכת שנתית לקטוף ענבים כמות ככזאת שיהיה לו 15 כדי יין חמישה כדי שמן אני לא יודע מה זה כת שלהם אני משאר שאדם ש שיהיה לוכים שימנו שכל אדם צריך בקבוק יין לשבוע אז שיהיה לו 50 בקבוקים 50 בוקים זה בערך חמישה ארגזים של יין של הנביא זה מותר לקחת כי יין אי נפשה לעשות כל פעם קצת יין צ עושים פעם אחת כל השנה כולה אז כן בענבים ויין ובשמן שמה נותר לקחת קצת יותר סוכי שנה שלמה אבל דברים אחרים רק סוכי שבוע אז אחד לוקח יותר זה כבר בעיה אבל לא עדיין לאו בו ו לא הוא גנב גם כל האוצר בית דין הראשון היה נועד לצורך חלוקה צודקת שאם אחד כח יותר הוריד ממנו תנו לאחרים כדי שלא יק מצב שאחד יכר יותר וחד פחות אז אוספי שבעית עדיין כנראה גם ש הגזימו קצת עדיין זה לא בגד הגנב אבל שכרים פסולים שכרה זה איסור דאורייתא ו שרבו ממציא אמאות לעניים ואז לעניים ואז פלו היו כאלה שאמרו לעניים התורה ידה בקר פירות שביעית ואכלו וני אמך אז העניים הולכים כותבים אז אני יורד לשדה וכותב צוחה ביתו אבל הסוחרים שלחו את העניים לכתוב כל פעם צוחר ביתו ניח אדם מותר לכתוב שבוע צ וכב ב שבוע אז פעם שבוע אזם סופ היו כל יום הולכים סוחרי השבוע ואת ה את העודף מסרו לסוחרים מכרו לסוחרים סוחרים מסכו מסחר אז כ מסחר זה שאסף מעבר לצורך שלו לצורכי מסחר כבר עושה מסחר הסוחר עושה מסחר אלה סוחרים א אנשים שחברת הממון גורמת לעבור איסורי דאורייתא וכם פסולים אז חר חז זה אחז זה פסולים כך שהוא בר ב קשו ב בני רכבה חיים שרבו הנשים מה זה מה הנשים מה עושים הנשים פה עש הסוחרים עש בו הגרים מבלה אלא בתח ה אומרים אחד זה אחד זה פסולים ואז בהתחלה ו שגם אוספים אלה שאוספים יותר מה שצריכים פסולים רבו הנשיים מ ארנונה כ מכליס רבי יניא פוקו זרש ארנונה מה זה ארנונה אומר רשי ארנונה מהס המלך תבועות וכך קסן השנה והיה פוק וזר בשב שב מנזה דרבנן דטלה קדושת הארץ רש הזה פני חבה אז פו קוזר בשבי ש ארנונה ידוע אחד אחד הדברים הגדולים ש היו נוגעים בית שני למרות השלטונות הנוכרים הפרסים קורש לא הטיל מס על שנת שמיטה שנת שמיטה פתורים ממס שמ הצדיק השיג השג דומה מאלכסנדר הגדול שיפתור את היהודים בארץ בשנת שמיטה מסין כןש גם הרומאים עם כל אכזריותם התחשבו בזה שיהודים בשנת שמיטה לא מאבדים אז פטרו אותם מארנונה עד שמי רבי יניא זה היה תקופה כנראה תקופה קשה שבה השלטון הרומי לא ויטר על ארנונה דרש מס תבועות כל שנה כך וכך מ השדה מה מה טען ו היהודי אני שנה לא עובד מה זה ענייני אומר ל הגוי ני אתה תביא לי כל שה מביא 20% מה מהתוצרת מביא לי גש תביא 20% מאיפה תביא מהגו הקב אותי זה לא מעניין אזר אז רבי יני אמר פוק וזרעו בשביץ משמר אז חזרו לומר אוספים כשרים סוחרים פסולים אז מי שאוסף ר מי שקוצר את התבואה שלו זורע חוה זורע וגם כוסף את התבואה שלו כי הוא צריך השם ארנונה הוא כשר אבל סוחרים פסולים בהמשך משמע שלא רק ארנונה עוד מקרים רב חיה בר זרנוקי ורב ש ביו צדק הבו קזה בר שנה באסיה פגע ב רב שקש פי בדו הוא התחבר אלי רצה ללמוד אמר איזה איך איך ובה רצה ללמוד איך ו את השנה חזו גב רדק קריב ראה אותו אדם חורש אמר להם כהן וחורש מדוע כהנים חשודים חרישה אמרו לו יכול לומר אגיסטון בתוכו למה אתה חושב ביהודים ח בקשרים אולי הוא אגיסטון מה זה אגיסטון אומר רשי אגיסטון כיר ככ שנוכו מה ש כ שנוחי מותר ליהודי לחוש הנה ארנונה שכרו בא לבית לחוש כאן אמר מעיר הרע אם זה אם זה שכיר מה הוסף רשי מה זה מה זה אנמי פירוש ראשון אומר רשי שכיר קרקע ש נוכרי אז קרקע נוכרי הוא הוא לא ב שכיר קרקע שכרי מותר לזרוע כ כך הוא אומר אנמי משום ארנונה זה מה שתר שלרבי עניא אז למה צריכים גם בארנונה משו סחו בלבית לחוש אז הפירוש הקודם הפירוש הקודם ה שהיה ריס שלא שקרקה של גוי הפירוש שני זה ארנונה אז ארנונה זה גם כ שיהודי אז מה רשי מסיבית מה מה מה אתה עושה זאת אז הברשה אומר שזה תוספת מיותרת רשי נקרא אחרי לשון ראשון ן שלון ראשון הוא פירש שזה כיר שעובד בקרקע של גוי אזו הש נגרר אחרי לשון הראשון אבל ותו ארנונה כן המילים המילים כרו לבת לחו פי המרשה מיותרות אנחנו נראה אולי שרשי התכוון פ משהו יותר עמוק בכ מה אומר רשי נחזור רשי שאומר ככה קודם ה קא רש משני מקורות האלה גם כיר כ ש גוי גם ארנונה מותר לחוש בשנת שמיטה וחי שיספה דוע משום ש שביעי זמן זה דרבנן ובטלה קדושת הארץ אין שמיטה היום אז רבי ינא חשבו שיש שמיטה רב אמר שאין שמיטה כנ ז פשט ברשי כשי מתק משהו יותר יותר עמוק ראה את התוספות אוספות ושרב הנשיים ני ארנונה או לחוש זורה איסור דאורייתא יש לומר שזה דרבנן זה בעצם מה שרשי אומר שרשי מתכון לומר שזה דרבנן ר ש הוסיף עוד מילים למה דרבנן הרי ארץ ישראל קדושה מהתורה אומר נכון אר ישראל התה קדושה מהתורה זה מן בית כיבוש למצרים אז הה מקודשת מדאורייתא היום ב עכשיו רשי הסביר באיזה רגע בתלה קות הארץ האם בית ראשון או חורבן בית שני כי אנחנו יודעים שבית שני חזרו קות הארץ הולי בבל קיצו זה רות מפורשות בכות בשס עולי בבל קידשו קדושה שנייה אבל מה אז מה בטלה קדושת הארץ צ ומר אולי בכנת רשי שבטלה ש אחרי חורבן בית שני בטלה וש כמו שבטלה הקדושה אחרי חורבן בית ראשון כך בטלה אחרי חורבן בית שני אם כי זה גמ מקומות אומרת שיש יד מ הקדושות קדושה הראשונה קדשה לשעתה ולא קדש תיד לבוא קדושה שנייה כ שתה קדש עתיד לבוא אז לא בת לשות הארץ רשי צריכים עדיין אסות אומרים ו זה דרבנן חנ שרשי ו גם כן דרבנן אז מה ב לדרבנן אז מה זה דרבנן מה מותר מותר לבוא יסו מדרבנן בשביל לשלם יסים נכון זה הפסד כספי אבל לא מצאנו שבגל הפסד כספי מותר לרבנן לבטל מצוות שלהם אז זה צך הסבר אנמי יש לומר יקוח נפש ששואל הם המלך מס ואן מה מה פראנו הו מתים תפיסת המלך וא ירושלמי נפש ירושלמי אומר משום מחיי נפש זה פיקוח נפש פש שם באמת דן בשאלה האם אדם האם זה שת שמד וצריך למצוא את הנפש על זה הרי אם זה שת שמד אז פיקוח נפש לא מתיר הביות פך למצוא את הנפש כש אומר ש זה לא היה שמד שדרשו יהודים לחלי שמיטה דרשו יהודים מ שלה מס כלומר זה להנאתם הם לא יטרו על מס גם ששנ שמיטה משום כ הם דרשו ביהודים גם לעבוד בשנת שמיטה שיהיה יהיה למס המטרה היא לצחי עצמ אז זה לא שמד אלא סתם פיקוח נפש פיקוח נפש וחה את כל התורה כולה אבל מה פיקוח נפש תוספות ש אדם שס את המלך כלומר מי שלא שלי מס אז נתפס עדי המלך ומת בתפיסה אז יודעים שו שטו ם לבור בכלא של ימיהם זה לא כלא של ימינו ש זהלא בתבה מי שנכנס לכלא יצא נכנס לצאת לאם יצא לכן מי שיוצא מהכלא צריך לברך הגומל באמת לא ברור שהיום מי שיושב בכל צ גומל גם אם אדם נתפס על איזה הפגנה קשרה או משהו בסדר א האם ישב בכלא האם בגלל זה צריך ברך הגומר מה איזה סכנה היייתה לו לאלא הכי נעים אבל זה לא סכנה מסוכן אם היום אדם גומל על בית האסורים אבל א אב מי שהיה בכלב ממם היה שם בקושי אכל בקושי שתה בקושי חולה מי טיפל בו קיצור אנשים מתו בתפיסה אז לא כל אחד מת אבל אחוזים מסויימים מתו באמת האחרונים כא רוצים לומר סות חידו גדול מה רבי חדש א זה פיק בקח נפש עני זה הלכה מפורשת שבכוח נפש דוכה את כל התורה כולה אז זה לא בקוח נפש ממש זה לא שכל מי שלא של מס כבר הרגו אותו לקחו אותו לכלא אם היה בכלא יכול להיות שאחר כך משתחרר אבל בינתיים עלולים חלק למות אז כשעוסקים בציבור גדול כל ארץ ישראל ישליכו לקלה אלפי אנשים מתוכם ודאי ימותו כמה שרות אז שעושים חשבון כללי רואים יש כ פיקוח נפש יכול שכל אחד אחד אישית יכול להגיד לעצמו אני מי אמ שאני אמות אני אצא בחיים לא עמוד כחיה זה נכון כל אחד אישית רבינא אומר רבותיי זה ציבו גדול זה סכנת נפשות כי בציבור גדול ברור שחלק לא יחיו ים אחרונים כאן לדו גדר גדול מאוד בכות פיקוח נפש שכוח כללי של ציבו גדול לא עושה חשבון אם זה מסוכן הדבר המקומי הזה אלא אם בסך הכל בציבור גדול יש אחוז גבוה של סכנה אז זה נקרא פיקוח נפש מרגליות מרגליות הים מביא כמה מקורות לשרה הזאת ואחר במת יוסף אנגלי ספרות צרות יוסף על לכות שמיטה קונטרס ארוך על שמיטה שגם מצטרף לדעה של התר מכירה הוא הטיר את המכירה בגלל הסיבה הזא אומר נכון שאם אחד לא יעבוד שנה אחת הוא יכול לחיות אבל אם ד לפני 120 שנה כשהיו בארץ חק מושבות צעירות אם כולם השמיטו בשנת שמיטה את האדמות שלהם אז מתוך אלפי אנשים שאיין להם פרנסה חלק ימות לכן סמ התוספות הזה על רבי יניא אז לא ככה לא סתם להתיר את זה תר מכירה שבכל זאת מקל את הבעייה אבל הוא הוא רצה לומר שפי זה מ שרב אמר מקום ש ציבור גדול ישמור שמיטה ת יהיה פיקוח נפש אז שגם רק ליחידים בציבור גדול זה אחוז ניכר זה פיקוח נפש זוכה כמובן בימינו זה לא עד כד כך א אפשר להגיד שבימינו זה פיקוח נפש כל כך אבל א אז לפני 12 שנה זה נראה בעיני יוסף נגל פיקוח נפש אז זה רבי יני אז התירוץ השני מובן של חשש יקוח נפש התירו אבל התירו גם לחו שנה שמיטה אבל למה למה מה צ דרבנן כמ זה לא פיקוח נפש לפי התירוץ הראשון זה לא פיקוח נפש א רק הפסד ממון אז בהמשך גסטון גיסון בתוכו ראשון כיר אני בתוכה וככ שנוחי לא נרה גטים אין ודרין ם הנוכרי בשבת מה בהכרח זה ק ש נוכרי אבל אסור לדור כ ש נוכרי משנה מפורשת אין ים כ בשבי כלומר כי אדמה היא בקשו ש גוי אבל אדמת ארץ ישראל מה היתר ליהודי לעבוד באדמת גוי על כן יראנה כאן רואים איך שמשה צודק התוספות מבים את רשי רק ארנונה לא מביאים את המשך רשי ששכרו התירוץ השני זה רק ארנונה לבד מספיק אבל הגוב ה ש ארנונה צו למה הרנון עצמו לם לקיש לא מן רש לקיש ראה כהן וחורש אומר כהן וחורש שמיטה מה הוא לא ידע רבי ינה הרי דור פניו ר אמר לכל עם ישראל לא רק לכהן רק אנשים דידים פוקו זרו בשבת אז מה רב לקיש רואה יהודי חורש וידע שיש שיש התר של רבי ינאי אז הוא אומר כור חורש רבי יניא התיר אם זה מש ארנונה אם זה לפי הפירוש התס שנונה זה אפ פירוש השי של רשי אז מה מה רש איך ה שאמר את זה אם כ יכול להיות שרבי ינ אמר זה רק לדור אחד אחר כך הגזירה עברה וח בלחות שביעית חזו מקומם אם ככה אז מה אז מה זה התרוץ ארנונה אז כל לא היה ארנונה לא ך א עדיין הת ארנונה וההר שתכף אז מה שי ש חשד ביודי ככ דין אפך היהודי עשה בסד הגבור כך צריך להיות ואם כבר בטלה הגזרה אז אז אין ארנון אז אין תר אז אז מה אומרים יכול סון תוכ קיצור אנוסים פה דורשים הסבר תוספות בגיטין מקבילים את התוספות שלנו ע בתוספת מסוימת ואז פ זה בורר לגבי כ חורש שיכול לומר סו בתוחה לא ככי לכיד עשו הגמרא בגט שאומרת שאין עודרים אנוכי בשבי ולא מס לחלק בחינה משכר אפשר להגיד שאם הוא עובד בחינם אז זה אסור ושכר מותר מהסה לח אין מגסון מקר מלך ב תבואה בשנה משי וסות תירוץ השני שלהם דומים ו שלנו הב שוני הם לא אמרים שזה ארנונה רגילה זה כמו ארנונה רבנו תם אגיסטון בקרקע ממלך לפ בבנה כדרות לא פ ממלך לא מדובר כאן באנון הכ הגזירה הכללית כנ בטלה אבל היו אנשים שהאדמה שם עבדו בלא שלהם הם היו אריסים אוסרים אריסים ק ש המלך כ היו יהודים ש פרנסה אחרת כ הזירה בטלה מי שהקרקע שלו שנת שמיטה יכול היה להשמיט אותה לא ש אבל אלה שהיו להם קרקעות לא שלהם קרקעות שקו מהמלך קח כבר שנה ואם הלא מאבדים שנה אחת אז המלך היה כן מעניש אותם אז יש כנת נפשות אז עכשיו זה לא כמקודם כ ציבורית כבר זה רק אישית כ השאלה סכ נפשות קודם הסברנו שבגלל שזה סכנה כללית יש חשש שחלק גדול ימות אבל פה מדובר כבר שהסכנה בטלה אלא על אדם מסוים שהוא אם לא יעבד את האדמה הזאת שהיא לא שלו יש המלך אז הוא יענש אדם אחד כבר בחת פיקוח נפש לא ברור הנה מכס תוספות יש נוכרי בארץ אפק מ שביעית הנה מיש זה דרבנן אף אסו נוכרי י אחר לך תיו אז התרוץ השלישי שישר קים שביעית אם זה קרק של גוי משהו אחר מה שעשו יא את הגמרא בגיטי הגמ בגי אומרת שאסור להדור עם נוכרי בשבת כלומר הקרקע שלו היא אדמת השרא קדושה תוספות שיש כנין לח הארץ להפקיע אכן זה מחלוקת השאלה אם יש כנין להפקיע או לא מחלות גדולה תנאים חלות גדולה בהרבה מקומות בסדר זרעים כמחלות המוראים גיט פז קיצור ב מחות תנאים גדולה מאוד ואם כן אפשר תרט שיש כאן באמת שיטות שונות הגמרא בגיטין שאומרת שאסור להדור כ בשביעית סוברת שאין קי גו קי לכן אסור רבי ינסו כמן ד אמר יש קנין לגוי להפקיע הגיון הזה אוז מחלוקת רקי רש קיש בר כמ דמר אין כגו אז מה אתה אומר היהודי הזה כהן חורש עובר עבירה מה אתרים של גוי מי התיר לו אומרים לו לא אנחנו הוא יכול לסבור יש דעה כזאת הוא יכול לסמוך עליה שככה ש נוכרי יש קין פקיה והוא הגישו בתוך ה מותר לבות שם אז מה זה הלב יודע מה הלב יודע הלב יזה נמר אחר כך על הזמירה הוא אחר כך רואה אותו זומר ר מישהו אחר וכאן לא דבר של גוי יהודי בקרם שלו זומר אז הוא אומר כום זמר הוא יכול לומר לק בית הבת אני צריך ק ב הבת בי הבת צריך זמורה ארוכה גמישה לכרוך את הזתים שלא התפזרו ש תחת הבד אז זמורות הגפן ארוכות מאוד יכל גיע אחש מטר אז הוא אומר הוא זמר הוא מי אמר שהוא זומר אולי הוא צריך את זה סוכי בית הבת אזמר להם לב יודע כלכלות לא שניהם הרב מה שהרב אומר שזה מחלוקת תנאים זה בפשט בתוספות אוש בתוספות ככה החל תוספות ה מקשים איך הואי מה התירוץ שאמרו לגיסו תוך ה הגמרא מפורשת שאסור לעבוד עם גוי בקרקע שלו אז מה זה גיסון א תוספות שיש שיש מנדה אמר שיש כ גו פקיה אז מה הם סברו כמ דמר שקי לכן אמרו הכהן הזה סומר על הדעה הזאת רש קיש כמ התוספות קושת התוספות איך הוא איך הוא חורש בקרקע שלא שלו אבל איך הלא שלו ק שגוי ככה מבין עכשיו תרוץ רביעי וץ השלישי עם תוספת הנ אני רבנן עשו נוכרי אחר כמלך התיו מה פשט רוץ אחר מה מלך למישהו אחר אפשר להגיד מלך מסוכן יותר חזרנו אזוס הקודם זה הצרו של רבנו תם שמלך עלול ניש אותו אז כאן לשות פ הנ קודם זה היה אפילו למן אמר שהיא דאורייתא גםמ שהיא דאורייתא אבל מלך זה מסוכן עכשיו תוספות הנ מש דרבנן כאן מס יותר של שלא כמו ששאלנו קודם בתס שלנו אם זה דרבנן כך אז מותר לעשות צות מסבירים אומנם ר דרבנן אבל אגם אסו אסו נוכרי אחר ם אלך התיו כן בעצ התוססות שם התירוץ האחרון של התוו גיט משלים את התירוץ הראשון שלנו כאן שאומרים ש בדרבנן מותר שאלנו מה מה מה יותר בדרבנן שזורות אומרים בדרבנן זה משנה אתנן זה יש דין שונה למלך אזמה פיקוח נפש גם דורת מותה אם ז פיקוח נפש גם דר עשו אמה זה החילוקים הא רבותיי להבין פה את הסוגיה להבין גם את רשי גם תוספות כל השיטות כאן צי להבין מה זה ארנונה יש סוגיה בבטר ד הנור דזבין אר לסק אומר רשבם בעלי נחלות עשירים קונים מעבדי המלך שדות ני העיר שהן יכולים תסק למלך ם את המס הקונים השירים האלה שם כסף לקנות האדמות האלה הם פ המס מחזיקים ככות של המס שכן די חוטה תסק לכל ארמר כזה אדם יש לו אדמה שלו הוא חייב ארנונה טסקה ששלם מס אגב ה שני סוגי מס היה מס גולת ומז קרקה יש הגמרא בת אומרת יש מינד בלו והלך יש סוגים שונים מניסים מס כזה גם מס יהודי היה נוסף למסים השונים היה מס יהודי עוד מס אתה יהודי יש לך מס יהודי אתה רוצה לנשום פה יהודי רוצה לנשום באוויר הזה צריך לשלב עבור זכות הנשימה ככה היה אז קראו שמות שונים מינדה בלו הלך ארנונה טסקה ושמע שכל מיני מיסים איך שרצו הטילו כל מני כ ג ככה כל מיניים מסך מוסף מס כזה מ מס שבח מס אז כל כל שר אוצר יודע את המקצוע שלו איך כמה כמה שת מסים צוחק מלות קופה ככה סדר בכל העולם מהם היה תפיסה שונה המלך ככה מי שלא משלם מס הקרקע מופקעת ממנו ו נמסרת למי שמשלם מס במקומו המלך מפקיע את הבעלות של הבעלים מהקרקע שלו ומעביר את הקרקע למיש אחר לעשירים עשיר שיכול לשלם את המס היה קונה את הקרקע תמורת המס שהוא ישלם א' פעמיים שלם מס שאותו אחד לא שלם חו זה עכשיו הוא הקקי שלו הוא שלם מס קרקע זאת אז העשיר שיכול לשלם מס פעמיים היה מקבל את הקרקע מהמלך והמלך מנשל את הבעלים הקרקע שלהם ומביא את הקרקע לבעלותו של אדם אחר ושאלה אתה הם מותר סוב כזה האם יהודי רשאי לבוא למלך לשלם מס ולקנות ולקבל את הקרקע הזה לנשל את היהודי אחרי מהקרקע שלו אומרת הגמרא כן דינ מכות הדינה מה לעשות ככה החוק אומר החוק אומר ש מיש ישלם מס האדמה מופק ממנו הוא מעברת למי שמשלם ס אז אני זסק זביני זביני ואחכ הוא מוכר את זה מבלים אחכ אותו השי מוכר את אחר ומכירה מועילה והבעלים הראשונים יצאו מהקרקע תבינו איזה איזה חוקים זה היה ין את התפיסה שאתה בשו קוב העולם כולו ש זכות המס היא כל כך חשבה למלך שמי ש שם את המס הדמה מופקת מ אבל כרגע לא מה זה כרגע כרגע זה זה זה מס גולגולת מס קרקע לחל קרקע מס גוג לחל האדם אם הוא לא שלם מס מגיע לו עונש אבל לא לק את הקרקע בשלמה כמס קרקע אז לאש את הקרקע תן למישהו אחר את הקרקע אבל מס גולגולת זה לא שר לקרקע מהת קרג הקרקע דגבר קרג המס הזה מס גולגולת מונח על הראש של גולגולת א על האדמה עכשיו יותר יש תוספות בקידושין אומר את זה הרן בן דרים מסביר את זה יותר מושג חד דין הרן בן דרים מסביר מהת הדינה אומר שהאדמה היא של המלך אש להביא את המשמעות מהמה גדר מס האדמה היא של המלך המלך הוא הבעל הבית על כל האדמות מדוע בין אם הוא קבש את הארץ הזאת בין אם הוא ירש את הירושה מסבו סב סבו מי שהראשון שכבש האמורות האלה הכיבוש מקנה למלך את הבעלות על כל הקרק ממדינה כל אדם מה שלום הוא כבש את זה הוא אישית או ירש את הכיבוש מדורי דורות הוא מרשה הוא מרשה בחסדו הגדול לאנשים לגו באדמה הזאת שהיא שלו בתנאי שישלמו לו את החלק שלו את מבין המס זה חלק של המלך אם המלך דרש אמרתי 20% הלוואי 40% 40% מהוה שלי זה מה שלי אתה לא אתה לא משנה מה שלי אין לך סו בקר כל זכותך בקרקל ממני אני צלך את את הרשות לגור כאן זה מה שלי אתה מוכן לגור כמו כמו סוחר אתה סוחר את האדמה משלם שכר דירה בסדר לא משם סכר דירה צ המס זה לא כמו מס גולגולת שהאדם חייב הקרקע הזאת חייבת למלך כל שנה אחוז מסוים אחוז י גבוה מהיבול לכן אדן לא שלהם תמס אין לו זכות בקרקע הזאת ה מופקעת והמלך נותן רצונו נתנה לו רצונו תלה ממנו תל מישהו אחר זה הסדר רביו אמר אפילו סר קדם שדק הוא הוא טען שלפי חוקי מלכות גם גם הסגולות משבט מבד אפילו סורים בחבית אדם יש לו סקי סורים ש מכין אותם משת התח שה מה לאכול אם לא משלם מס גולגולת חל שיבות לאסורים המלך גם מס גולגולת אפשר לקחת מהרכוש שלו גם ה עוש מה מה עושה ב אדם שן מס עושה לפועל מוציאים לוקחים את המכונית שלו לוקחים לו את וכים לב לוקחים את המכל לוקחים את ה את המחשב כים דברים שלו זה רשע רצה לומר שאמנם זה לא מז קרקה מס גולגולת אבל גם מס גולגול משעבד אמר רבשי הר ונתן קש ממר כ בתש בחור אם בכלל אם התפיסה הזאתי שכל הר המדינה כולו של המלך גם הסורים בקד ה הכל שמלך אז אין ושת בכור אומר הזה רשבם אם כןכב ש וות מלכות ירושת כל המון מת ולא פרה עדיין קרג שנה זו אבל ממונו ראוי ה אם אדם מת ועדיין את המעסה שנה אז בעצם כל הרחו שלא שלו רק אם עכשיו היורשים פראו את המסה ביהם יכלו לקבל את הרכוש יוצא שכרגע בזמן הפטירה האדם מת בלי רכוש מה הוריש כלום הוריש זכות שאם תשלמו את המס למלך תכלו לקבל חזרה את החוש במקרה כזה זה נקרה ראוי לא מוחזק בכור לא מקפי שתיים אז יוצ במקומות האלה אין דין ושת הבכור כיבוד המלך עדיף ריבודים גבו ד רשי הסביר פה רשבם הסביר שמה מיוחד המלך שכיוון ש שוד המלך תי שך שבוים כל השודים זה משוב אבל צריך לשלם פה לא זה כבר של המלך שיבו של מלך כבר כאילו כבר בידיו כי למלך יש סמכות הרבה יותר גוה מ שאדם רגיל באל חוב רגיל בא אליך שבדת משהוו זה שהוא משובט אז איך התורה אומרת ה אתה עמוד בחוץ יוצאות החוצה אתה לא יכול לקנס הביתה כרת זה לא שלך גם אם זה משכון אז לא שלך זה שאל לוה נכון אל עוב פת החוב וזכותך לעמוד בחוץ לחכות עד שיתן לך א אתה יכול לקחת להניס הבי קת ממנו פי התורה אי אפשר אבל מלך זה משהו אחר מלך נכנס לכל חדרי חדרים הכל שלו אם אדם חייב למלך כסף המלך נכנס לתוך הבית שלו זכותו תוך הבית כי זה אין חוש פרתי עד כ כ את התפיסה שאתם מקובלת [מוזיקה] פעם בגמרא יש ככן מחלוקת על קרקעות אין מחלוקת ש קרקעות זה רכוש למלך על מטלין יש מחלוקת הס בן מלך למישהו אחר התוספות אומרים קצת משהו אחר מכן בנו מימה מכל אדם שיש לה כתובת אישה לחוסים מבישה מסג זה נכון שהרכוש משוד אבל צריך גובנה כל גוזה של הלוה לכן אם יש בכור הוא יורש פ שתיים הוא צריך הדרכ הדרכ הי איך גם חוש משוב הוא לא ניתן אוטומטית למלווה צריך הדרכתה קודם כל וכרס כלומר קודם בית הדין פסק שוא צריך פ החוב מהרכוש הזה ועכשיו עושים מכרז שהרכוש הזה ימכר למיש במחיר אז 30 יום הדרכת 30 יום הכרסת קומ 90 יום לקח זמן עד שמוציאים רכוש מאמנים את את החוב מהרכוש הה באדם כי זה בינתיים שלו משום הדר לעולם כמ הגמרא אומרת במפקד שאם גם אדם כבר שילם את החוב לקחו לו את הפיד כו את המשכון ישמן שנה שלמה כת חזרה זהו זה כבר מדת חסידות חזל קבעו אותה אבל התפיסה הפשוטה של הלוואה היא לא שהרכוש שלה לובה שח מלו עבד י עבד שבו הגוף אבל שבו הממון זה רק זכות למלווה לדרוש שהממון ישוד לו אבל זה צריך לפדות את זה ממכור את זה יש פרוצדורות אבל מזה המלך אפילו קרקע של אלף זוז משו ב דבר מועט אם אתה חיב למלך 100 זוז יש לך הקרקע 1000 זוז הקרקע של המלך אתק היקר של המלך כ מוחזק גובנה יש הבדל מסוים בין הרשב וסות לפי רשבם המלך זה כבר שלו כי המלך יש לו כוח פ תוספות יותר מ שיש לו כוח כיוון שהשיבו של שיבו למלך הוא שיבוט כך חזק שזה כבר שלו שניהם תופסים שהשיבו המלך הוא חזק יותר כי זה שיך למלך השאלה אם בגלל של המלך קל לקחת או זה כבר של המלך כן אנחנו רואים מכאן לפחות הקרקעות ומכוח נכון במס מס קרקעות בארנונה התפיסה של השלטונות היייתה שזה רכוש המלך י לא שכה בכלל זה פתח להבין כל השיטות כאן של רש וסות עכשיו נחזור לרש ושות נחזור לסוגיה שלנו מה אומר רשי אומר רשי ארנונה מסבות כ שנה אחר אומר שפ גוזר בשביץ שץ זה דרבנן ת שות הארץ אזה לא בתלה לגמרי אז צריך ככה סבי יותר לפי גמרות הרבה סוגיות בשס מה שזה אני א שת הרמבם אבל תח גר שמסכים לזה קדושה הראשונה קדשה לשת לבוא נכון בא קדושה שנייה וקדשה לשת לבוא הקדושה השנייה היייתה חלשה יותר הקניין היה רק מדרבנן מדוע כי לא היה כל שעלי כך רשי בומ רשי אומר את זה במסכת כתובות ש תרומות תרומות תרומות קשורות למעשרות ומעשרות תלויות בשמיטה בשמיטה ת ביובל זה הסדר כי מעשות לפי לפי שנות השמיטה והתרומה גם תרומת מעשר תוה במעשר אז כ תרומה תוה במעשר מעשר תלוי בשמיטה שמיטה זה ביובל אז כשאין יובל אין שמיטה ואם יש שמיטה גם מות מעשרות אז כל השרשרת שמצות בארץ היום רק מדרבנן בגלל שאין שמיטה ושמיטת יובל וב למה אן יובל כי לא כל יושבה עליה זה כבר הגמרא בכין שצריך בשביל יובל כל ישוה עליה א רוב ישוה עליה אג ביובל צריך עוד משהו ימנו כבר יש רבש עליה כנרה אבל עדייין לא כב יובל משום ש גם חלוקה לשבטים אז למה י עדיין אני יובל אז יוצא שקדושת הארץ היום במצוות ה בארץ הא מדרבנן רב חי רוצה להגיד משהו יותר עמוק הקדושה עצמה מדאורייתא אלא חיוב תרומות ומעסות השמיטה ושמיטה מדרבנן זה לא שהקדושה מדרבנן כיוון ש אומנם בפועל הקו מ רבנן אבל בעצם זה קדושה דאורייתא רק צריך לחיוב תרומות ומעשרות ושמיטה צריכים רוב ישו עליה אז חסר רוב ישב עליה אז חסר הפצ הזה ש שהחיוב חיוב המצוות ה דורית שח רבנ אבל עץ הקדושה דוריתה הרב קוק בשבעת הארץ אומר לא ש לכל מצווה ומצווה הקדושה של דרבנן קדושת הארץ יש לה קדושות קדושות קדושת שביטה שביית קדושת יובל קדושה עצמית קדושה עצמית היא דוריתה אל בעצם הקדושה של שמיטה הא דרבנן הקדושה של סות דרבנן עכשיו מה פקינה רבנן פקמ השאלה הזאת כל המחלוקת אם יש קניה פק פקיה בדאורייתא אבל בדרבנן יש אומרים ז שת רשי ת הרח קן ספ התרומה והגר ועוד פוסקים שבקדושה רבנן כול ל מודעים שיש כנה אפקיה כל המחלוקת אם יש כנ אפקיה או לא הא דוריתה אבל בדרבנן יש כקי נכון זה עצמו מחלוקת כי המחלוקת איך לראות את זה זה חקירה שאמרנו ד אם הקדושה בצם דוריתה אז אין קי פקיע אבל אם אנחנו רוים שבפועל הקדושת דרבנן קדושת הארץ היא שמיטה קדושת הארץ ה תרומות הא מדרבנן אז יש קניין פקיע לפחות את הקדושה של של שמיטה לפחות את הקדושה של תרומות לזה יש קניין לפקי הקניין יכול פקיע אז יש מחלוקת כרונים מ מקורה בראשונים האם בדרבנן יש כבכיר למשל י כאן את המאירי מקום המאירי כאן מביא להסביר את הסוגיה שלנו כלם שמתקשרים אז מה מה זה ה מה זה הפוס פוקוס רו בשביל של ארנונה אז אומר המאירי וערי סורד כמותו בסה לרמבם שזה לא בכל הארץ היה מה שרנו מה שאמר כן רבי יניא הוא איזורים מסויימים ותם אזורים בארץ ישראל שהקדושה שלהם תרק בדרבנן שהרי זה כולם יודעים שם עולי בבל כבשו רק חלק הרבה קרקים ומצרים לבבל כדי שיהיה ניים בשבי ניחום חלק גדול מארץ ישראל לא תקדש וד בבל וחו בכוונה של ניים בשבי ואחד מהם זה בת שען ואשקלון דרום קזי שם חלוק מקום בכזיב רצועה מה שנקרא היום עולי מצרים זה המושג אולה מצרים מה זה ולה מצרים זה מקום שלא תקדש מר זה כשות רבנן אומר הרבד המ אומר כאן שמה שאמר מה שאמר רבי יניא פוק בשביץ זה רק באותם אזורים שקדושת דרבנן אבל אזורים שקדושת דאורייתא לא מ רשי לא אומר רשי הולך באותו רעיון אומר מריב הלאה למה אתה מחלק בין אולי מצרים ולי בבל גם לבל קדושת דרבנן רשי בת קדושת הארץ קדושת הארץ היום היא דרבנן ולכן שרבי ינ מועיל בכל אר ישראל כלומר הדין הזה שיש קניין לגוי להבקיע ח בכ עכשי נבין כל מה שקורה פה אם הבעלות על אדמה שמלך וכל זכותו לכבות מס קרקע זה מדין בעלות בעלות למלך מלך גוי אז הוא בע לבית אז יש כ גוי הבעלות שהמלך על אדמת ארץ ישראל מפקיע את הקדושה אומ אם זה דור י אבל מכיוון שקדושה דרבנן ו בדרבנן יש קניין לגוי להבקיע אז כיוון שיש קנין לגו פקיע אז יש עצם הבעלות ש המלך אז אם הוא ויטר על המסים שנה אחת אז ה לא אכפת לו שאתה תהיה בעלים אבל כשהוא לא ותר על המס אומר אני בא לבית אני גם ש שמיטה אני בא לבית אז אם הוא בא לבית אין ברירה אז בשה שביעית ואז מנותר לזרוע שם נבי חיקו יש מלך אם מלך אז כן בנושא זה כן מחלוקת במת רשית בתוספות חרוצים גיטין סורים שהבעלות של המלך מפקיע את הקדושה וסות קידושים לחוץ לארץ שחוץ המלך הוא בע לבית על הקרקעות לכן הוא גם יש יהודי קרקעות בחוץ לארץ מפקיע את הקדושה של רק לעניין ינד אמר שיש תרומות בחוץ לארץ עשות למה היום אין תמות חוץ הארץ כי המלך בע לבית ש מניסים ו זה הרב קוק בין יתר בת המכירה הוא הזכיר את התופעה הזאת לפני 100 שנה היה שלטון טוקי בארץ הוא אומר שאלתי את י משה סלומון שהיה קונה כרכרות בארץ ישראל כד קונה כרכרות פתח תקווה ה מקומות אז הרב קוק יעצתי מ ש סלומון שמבין בצד המשפטי של הקרקעות פ חוק הטורקי והוא הסביר לי שלפי החוק הטורקי ה הסולטן הטורקי הוא הבעל הבית על הדמות ככה תפיסה תורקית הייתה אז גם ש אתה קונה קרקע בארץ זה לא שלך אתה רק חוכר הבעלות למלך אני לא רוצה מילים זיות שבינו זה מה שנקרא פיאודליזם השיטה הפיאודלית שהייתה ב אירופה עד לפני 200 שנה היייתה תפיסה הזאת שהמלך הוא הבעל הבית על כל אדמת ה מדימה מה כל העניין של כל הענין של מצוות הפות בארץ חול זה הרי מצוות רצד גברה כ אין קדושה אין קדושה בארץ כו אז למה אז למה פה אז לר רבנן אמרו שיהודי שקונה קרקה בחוץ הארץ חייב תכנות מעשרות לפידה מסוימת כי יהודי ש מקדש את המקום הזה אז נו ז כך מה הבעייה אז אז השאלות למה היום לא מפרישים סרות חוצה בסדר אף על פי שקרקה שלכת לה אוטמני אתה יהודי יושב עליה אז סוף סוף איש שלך קידשת אותה פשו מוד מעסות לא אומר זה מפקיע את הקדושה אומר אתה יושב אתה יהודי יושב ע על הקרקע קידשת אותה נו נח תפריש כמות עשות לא אתה לא בא לבית אבל הרגע הרב אמר ש אזה ענין תאורטי רק במ מקומות מודים בעולם אם יש שלטון ליברלי אמריקה אגב היום אחרי המפכה הצרפתית כל העולם כולו מי שקונה קרקע הוא בלבית היום לפי התוספות יהודי בצרפת שקונה אדמה חייב תות מעסות אנחנו לא נוהגים זה מסיבות אחרות ש כל השיטה הזאת שחיוב מחוזר תירוצים אחרים חולי באים בכלום התוספות בן קידושים אומרים למנ דמר זה שיש חיוב חומות הזות גם בזמן הזה בחוץ לארץ א שאלו למה פטורים הסבירו ים אבל יש שיטות אחרות כנוגד מסה ש ש בחוץ לארץ אין בכלל כל להשאלה לא שאלה את שאלו למן ומה הם הם רו שיש דעה כזאת שיש חיוב מס בחוץ לארץ תרצו שו אגב חדש אפש כן גת החדש הי ידוע הבית החדש הח בית החמורות בחוץ הרץ יש הרצות שבהם בחורף הקמח חדש ושיג ישן זה לא פשוט רק מקות יודים יש מפיות יהודיות בודדות שופות ישן ו יהודים בחורף יהודים רגילים כמ לא אמר שאין מה לאכול אבל קשה להם מפחת מקמות נידחים שאיין מפיות יהודיות וא ואין קמח ישן היהודים כים חדש חוס ידוע מקדמה דנה כבר היה בחוץ החים חדש אז מתי אחד הבח רצה להגיד ספרה שחדש ו רק בקק ש ישראל כ של גוי לא אבל נעזוב את זוכר שפעם הזמי אותי חוצ ה כמה ימים אוניברסיטי שלחו לי ישן או חדש מז שלאבי מה רוצים מה זה ישן חדש תגיד להם ישן הם שאלו אותי איזה איזה לכם דאוג לי לאותם ימים ישנו חדש אזמה שרשי אומר שבעל הבית מה מה שרשי אומרון ב לא לא עכשיו את רשי עכשיו מה זה אגיסטון אגיסטון שני פירושים גש נוי רש תו רש שתו שומר שאם יש בעלות של גוי אז אין קדושה היוםו דרבנן אזוס הראשון אומר גיסון זה לא ידמה שללא ה לגוי פטור תרות שני אומר השר נונה שיהודי אבל ששר נונה אז זה מופרע אמרנו ההמשך ברשי התוספות לא גרסו גם הש אומר זה מיותר הנון עכשיו בא רבנו תם התוספות במסכת גיטין ח את קצת אחרת נחזור ל תוס בגיטי הנה מיקס הם שאלו על היסטון הזה עוד פעם וזו בגיד נחזור אליו זה בורח ול ומר בת לא כמו שחרי נוכרי עשו טו ה שחולק אומר סור שם שמה שאסור הוא סובר שאין קן גוקי אנחנו פוסקים שיש קן גוקי חנ כר אם הגס מקבלים למלך פ תבואה בשנה תם נה מכס ן בשביעית פשות זה התירוץ השני של התוספות פפה כת נפשות אנ מכ סמר יש ח להפקיע כ שביעית עכשי עוסות חוסרים בהם כל הקוש רשי אנני שביעית דרבנן דף אגב דרן אסור לנוכרי אח גם מלך התירו ר צים לחלק בין אדם פרטי למלך אדם פרטי זה לא בעלות כזאת ומ כן הוא בעלים אבל שן שהבעלות שלו מפקיעה זה לא עד כדי כך מלך הבעלות ככ חזקה ש מפקיעה לגמרי הבעלות אדם פרטי לא גמורה כלכך כי אדם הוא עצמו נתין כל אדם פרטי בעולם הוא נתין הוא לא בע לבית אם אבל אם זה המלך המלך הוא המלך הוא בע לבית זה שלו ורים בבטר שזה המלך זה שלו לא כ שרש פירש שיש לו יכולת לתפוס זה בכלל שלא בקיצור לפי השיטה הזאת הרבנים יותר את כל הסוגיה כאן עכשיו נראה ספר התרומה אומרת ל כמת מפורש ספר התרומה בכות ארץ ישראל וא שאתה הוכחתי את קדושת יש בטלה אם כן לא חייב להפריש תרומה מאסר בישראל רק בדרבנן כי יכול להיות זה פירות שלוקח עקום א לא חייב לאסר אפילו מדרבנן כמן זה לא כש לעתיד לבוא כי פירות שו בקר ישראל דרבנן גזירה שבני בית המקדש כלומר ככה הלכה למה ישה כך כיוון שהיום תרומה בארץ בדרבנן יש כ בדרבנן יש כ לגוי להפקד כלומר גוי שיש לו אדמה בארץ ישראל והוא זורע שם ו והוא גם ממרח גומר את המלאכה פירותיו פטורים מתרומות ומסות ככ לא אכל מש מי שקונה קישוים קל נסוה פטור רות מסות זה אין קדושה בזה של ישראל בצ היום רבנן קדושה רבנ גזרו גזרו בכל זאת חיוב מסות בזמן הזהבית המקדש התרה מזאת גם גם של גוי אם המרוח של ישראל כיוון שאין כה לגו ק בכל ז ישראל גוי שזרע באדמתו אבל המרוח בדי ישראל גם החי תות מעסות אז כן גבי היום דרבנן אבל של גוי גוי שזה האדמה שלו והוא זרע שם ומריח את זה פטורים ורסו ומטעם זה נוכל לומר בשביעית מותר לחוש מזרוע בקרע הקום אפל דרבנן כ פסק הלכה מז שמותר לכרוש לזרוע בקרקע של גוי גם לכתחילה דרבנן ו תנ זקן אי קום בשב תסבו ק תיבו אותו מנדה אמר בגיטי סובר שק תיבו שנו שביעיית נוהגת ר הוא אומר שביעית לא תה ביובל גם זה קשור מחלות אחרת יותר הא אם שביעית תה ביובל או לא זה מחלוקת אחרת האם כשמונים את היובלות מונים את היובלות בפני עצמם ש עצמם או כל מניין השביטים ות ביובל אנחנו פוסקים שעניין השביטים ביובל נו סופרים שבע ש ש שנים ש שנים ש פעמים כמו סת העומר ושנה 50 זה יובל והיא לא מניין השנים אחר כך אחרי היבל מתחיל לספור עוד פעם שש שנים סדך והשנה השביעית היא שמיטה כלומר תמיד השמיט תלו יובלות אם אין יובל כל חשבון השמיט התמוטט אין חשמון שמיטין אמה ש שמיטין היום זה רק זכר שמיטה מדרבנן כי אין יובל למד אמר שזה שני דברים שונים סופרים שמ ים שבע פעמים שבע שמוות שנים שנה 50 זה יובל והשנה שיובל היא כבר שנה ראשונה של אחר כך אחר כך חמש שנים סופרים סוריים ושנה השביעית כן שביעית כי העובדת שנה ראשונה עוד חמש שנים נוספות יש לך שש שנים שנה כבר שמיטה כלומר השמיטה השמיטה זותה ב שמיט לספור גם לי יובלות וב טליה אם השמיטה צ ביובל אז אין יובל אין שיטים אבל אם השמיטה לאל יש שיטים גם היום בדאורייתא אז השאלה ז שטה דאורייתא או לא החזר היסודות ביותר שכל הפסים דנים ב מה ברמבם יש סטירות יש ישובים כל תירוץ כמובן אבל הדברים לא פשוטים התפיסה המקובלת היום ז מסכים גם החז ש אומר זה מפורש ש שביעית מה זה דרבנה אבל למ שית דוריתה באמת אז אין כה גור להפקיע זה כל ה גם למן דמר שמיטת דרבנן עדיין יש מחלוקת אם יש גור להפקיע או לא רשי ז ש הגמר אומ שאסור להדור אבל כאן אפשר להגיד שכן השאלה מה זה פשט ברבי ניא אם מדין פיקוח נפש או מדן ש אין קניה אם פיקוח נפש אז באמת אין קניין לגוי להבקיע אם זה מדין קניין יש ן גו להבקיע א אח המחלוקת בסוגיה שלנו מחלוקת הראשונים כאן שיטות תוספות רשי רבנו ח נאל ת התרומה לפי השיטות האלה אז שבי דרבנן ויש כן ג פקיע ואז מותר לחו זק של גוי תשב זה פרוש שלמה רשי פרק זה בורר כהן וחרש אמר למה גס מתוך ר שכיר אקום אני ואז מכריז רבי למי פו בשבי שמלך חשבון תבואה הנו אפריקה ישראל כיוון דליק יור רבנן ם ארנונה שר לגמרי אז מפרט בדיוק שהארנונה זה אגיסטון כומר כולנו אגיסטון אצל המלך לא מנונה כמו שצחק רבי ירושלמי בעצם ירושלמי הירושלמי אומר שנ ארנונה זה פיקוח נפש אבל הב לא אומר את זה אכד מרב ש בן סורר צמן שריקו זה לא שמד עצמן כרכ עקום ח מותר ל לזרוע כשס התרומה גם כן סוברת ש כיוון שמיטת דרבנן אם הבעלות שהקרקע היא של גוי מותר להכול לזר בעצם זה היסוד של כל התר המכירה שאם מוכ לגוי אז יש באגב החז אש לא חלק על תרון רק תען שאסור למכור תען שבחה לא מועילה בכאן כן פקנה יש כן מחלוקת בין ירושלים לבני ברק מה הדין פירות שגדלים מקק של גוי הם יש ואין קדושה א אין קדושה מנהג ירושלים שאין קדושה בפירות נוחים חזו סבר שיש סבר שכן מסיבה אחרת א כן נכון כמה מחלוקות יש מחלוק יש קניין מחלוקת שנייה עם גם אם גם אם אין קניין לגו לבקי אבל הפירות לא שלול הפירות ש קדושה או לא כמה לות כי עכשיו אני רוצה ליישב את רשי בתירוץ הראשון שלו השני שרשי מוסיף ר שמרשה אמר שרשי זה מיותר תס לא גרסו את זה רשי אומר את זה שנו כרו באלבית לחוס מה אם זה מש ארנונה מש ארנונה כשלנו ארנונה אז מה מה רסה לקיש רבי ינא אמר פ גזר בשבי רבי נא רבו של רבי יוחנן תמיד חבש רבי יוחנן הוא ידע מה שרבי רבי ן עכשיו הפוסק בדור הקודם אז מה ש אמר שגזר כ בתלה אז מה צ תגיד ר כ שיש יש יש שני מסים הגזירה הכללית בטלה אבל נשארה עדיין יהודי שעובד באדמה א יש חוב אישי יש לו מס אישי מס אישי כן כל מה שהוא עושה משוב למלך ואם לא ישלם תהיה לו בעיה כאן רו להגיד חדש זה אומר רשי שזה אומר זה אמרו לו משום ארנונה כבר זה לא ארנונה של רבי ינאי זה ארנונה אישית של אותו אדם שכרו בעל הבית לחוש אדם שאין לו פרנסה הוא חיה מסים אם לא ש מסים המלך יקח אותו תפיסה אז הוא מחפש עבודה סחו בלבית לחוש אז הבית הזה זה לא גוי גוי זהזה התרוץ הקודם פה מדובר בק של יהודי ה רוצה למד באיסור מה מה הדין אם אדם אם מישהו מאבד באדמה של מישהו אחר מי עובר את העבירה בעל הקרקע א או העובד כאן השאלה גדולה היא למה על מה חל איסור שמיטה על האדמה או על האדם בעצם משהו זה גם וגם וגם אבל ברמי בדבר אני לא רוצה להי יותר בדבר הזה מה שרשי רוצה להגיד אותו אדם שהיה חייב מ מס חיפש דרך לחסוך באיסור אין רוב העבודות עבודות קרקע הוא היו חקלאים זה הפרנסה של התה אז הוא ביקש ממישהו רשות לעבוד באדמתו אז ככה השאלה היא האם מי עובר עובר המעבד או עובר זה במקרה כזה זה מן מצב באמצע אם אדמה לא שלי חיוב שהאדמה אמה תשבות אבל אדמה לא שלי אז לא עברתי שביתת הארץ אם מחיב על האדם שלא יזרה אז האדמה לא עובר יוצא ש עושים חלוקה ככזאת אדם עובד אצל מישהו אחר חוסכים חלק מהעבירה אם אדם עובד בעצמותו יש שתי ייסורים גם האדמה נאבדת גם הוא עובד אבל אם עובד מישהו אחר אז בעל הבית לא הבית הזה לא עובר כל כך ך הפועל שעובד לא לא מאבד את אדמה שלו לכן חוסך חלק מהאיסור שדמה לא נאבדת מצד שני בעל הבית נותן לו הוא הוא לא מאבד מאבד העובד היהודי ה יוצא שהחלוקה הזאת קילה היא לא פותר בעיה כמ כמו שמצא בקור נ הקל הקל