הרב יהושע שפירא - יש לך כנפי רוח - ט"ו טבת

בררתי לחבר קופסה מחתב סעיף ג לא ש ‏mim אם חוץ השאיפה ציור הרוחני ביותר מקדש מסתבך האדם בחיים החברתיים יזה שצ תי סם פה נקודה פסיק יש סימון כזה צפ בעצם נקודה ופסיק יש נקודה פסיק פסיק סירה של משפט אבל הוא תוך מכלול של משפט אחר אני לא חושב שאפשר לשים פה נקודה רגילה ו ההמשך הוא קשו אם באה הקנאה התאוה והכבוד דוחקת את הרחבתה של הנשמה ומעשים ודיבורים יוצאים מערבים מזרמי טוב ור אל יבהל ואל סוג החו החזיק ומותו ששאף עוד למעלה כמה שיש פסלות נתיות הגנוזות שלו ילכו הלוך פנית תמצית החייה השבית של צח הקודש של תפארת גודל הנשמה שיש שם זה יוכח ויגיע לרכ זה בדיוק העיסוק ן ש הנו בובה לאחרונה האור והכלי מדבר כאן על מצב שהאור גדול הנטיה של האור הגדול זה שהוא מסבך את הכלי פתרון שהרב נותן פתרון שונה במידה מסוימת ממה שאנחנו הלכנו ב האור זה מה היינו רוצים שיהיה והכלי זה מה קורה בתוך הנפש יזה צורת התגלות זה מופיע רב מדבר על כך שיש לאדם שאיפה וציור רוחני השאיפה הזאת היא לא איזה צעד אחד קדימה ם ה איזה התפתחות איטית מוגבלת אלא משהו שיש לו מעוף עצום עוצמה אדירה הוא רחוק מאוד ממקום שבו הוא נמצא ואז מסתבך וכאן הרב מדבר בר לא רק בהקשר הישיר אלא בהקשר צדדי מסתבך בחיים הפו חברותיים באיזה שביל צב כלומר יש שני סוגים של סיבוכים אחד זה שאדם יש לו שאפה להיות בעל תפיל מופלא והוא רואה שהתפילה שלו נראית אחרת ובין איך שהתפילה שלו מופיעה בפועל ובין מה שהוא היה רוצה יש מתח ויש התנגשות שרצון מלכה את המציאות הוא גואר בה ללא ערב בפנים המציאות מכריז על הרצון תלוש תלוש מן ההקשר תלוש מ המציאות אבל כאן הרב מדבר על בעיה אחרת זה שאדם יש לו שאיפה עצומה לקדושה ומצידו הוא כל ללכת לשם אבל זה מסבך אצמו את הקשר עם החברה למה כי החברה לא מתאימה לאור שמאיר בו החברה מאיימת עליו מסכסכת אותו עם סביבה עויינת למה ש השאיפה של אמורה לו גם דווקא עויינת מבחוץ יכול להיות עויינת מבפנים כלומר אדם רוצה להיות איש קודש גדול והוא רואה לידו אדם עובד השם נפלא וזה עויין אותו מפני שזה יוצר תחרות הוא רוצה להתעלות ובתוכו יש איזה מנוח התרוממות על ההתרוממות שיש בתוכו ות הקודש שלו מתקלות בצורך שלו לתפוס מקום נכון בסביבה שלו ואם הוא רואה לידו עוד עובדי השם ושהם מצליחים גם כן בפנים מסוימות אפילו יותר ממנו את מסבך אותו לגמר כי הוא מאבד את הערך העצמי שלו את החשיבות שלו ובמקום לעסוק ברצון להתרות וקודש מה שורד את מנוחתו זה מה אני שווה כמה עבודת השם ש אם בא הקנאה התאווה והכבוד הכינה והתאווה והכבוד שמוציאים את האדם בעולם שלושה עניינים שיש מקום גדול ללמוד מה מקומה ואיך השלושה נמצאים פה בשרשרת אחת לענייננו נעזוב רגת התאווה יותר פשוט כאן זהן ענין הקנאה מה היא הקנאה הקנאה והכבוד מה יק זה ה שאיפת ההתפתחות שיש באדם באות על רקע סביבתי שמעמיד אותו בפני דילמות קשות הרקע סביבתי הוא שהוא לא לבד אז ממילא יש כאן תחרות ובתחרות יש אנשים שמצליחים יותר ממני זה כנה ויש אנשים שאני מצליח יותר מם וזה כבוד כלומר אם אני מצליח יותר מאחרים אז במקום להיות נתון בעצם הדבר שאני רוצה רוממות קודש אני נתן בזה שאחרים צריכים לכבד אותי מפני שאני הצלחתי ואם לא הצלחתי אז אני נתון במצוקה שמישהו התעלה מעלי ואני אולי חסר ערך במקום להיות נתון בתוכן עצמו אני עסוק בהשוואה התחרותית כי הסביבה מבלבלת את התהליך ונדמה לי שהרב כאן מדבר על עניינים שכולנו חווים אותם כל הזמן ברוך של הנשמה הרצון שלנו לעשות את הדברים מצד עצמם מצד דרכם הם מסתבך בתוכנו ם ערכנו אנו כשאני בעל שאיפה וציור רוחני נקדש זה גורם לשני דברים גם שאני עוסק בדברים חשובים וגם ממילא שאני חשוב והעסק מסתבך בהקשר הזה התאווה יכולה להתב ר תאווה מסוימת כלומר מההקשר של הכינה והכבוד נוח להעמיד את התאווה בהקמתה כי סתם המילה תאווה כוללת כל ענייני התאווה תאוות אכילה תאוות ממון וכל התאוות הגשמיות אבל כשאנחנו שמים את המילה תהווה בין קנאה לכבוד אז נדמה שיותר מתאים דבר על תאווה רוחית לא תאווה גשמית של אכילה או ממונית חומרית אלא תאווה של מעמד תאווה של תחרות של ניצוח של לני מול הזולת מפני שגם הקנאה וגם הכבוד עוסקים בעניין הזה אף על פי שבמשנה ה של הקינה והתאוה והכבוד יש בורים אחרים שמסבירים את עניין התאווה גם כפשוטו יש כאלה שמסבירים שהקנאה והתאווה והכבוד הם הציר של הזמן של האדם ש בקטנותו בילדותו מה שבעיקר תופס אותו זה קנאה ו בנערותו בחרותו בגרותו מה שמעסיק אותו בעיקר זה התאווה ו בזקנותו מה שמעסיק אותו בעיקר זה הכבוד ולכן גם מובן מה שמסיימת המשנה ואומרת שמה עושים הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם הוא בא לעולם ויוצא על ידי שלושת ל ילדותו צעירותו זקנותו זה שלושת הבלבולים ש עד זקנה וסיבה אבל לעניין כאן התאווה נראית יותר תאוות התחרות וניצוח וה תפיסה של המעמד שזה קשור גם לקינה וגם לכבוד עשו כשאדם בעל רצונות עמוקים בקדושה הוא רוצה להיות דבק בשם הוא רוצה ללמוד תורה לשמע הוא רוצה לעמול בתורה במסירות אמיתית לתת את כל נפשו ואת כל חייו ללימוד התורה לספיגתו בקיום המצוות דבקות אלוקית לאהבת השם ולתוכו החשובים האלה הם נוגעים בזה שאם אני אעשה אותם אני אעשה דבר חשוב וכשאני עושה דבר חשוב אני חשוב ואז החשיבות מסבכת את האני שלי עשו עלי ייה דבר קל בעינינו כ סבוך את הזאת לא רק תסבוכת שולית ו חיצונית תסבוכת עמוקה ואמיתית ננו כי באמת זה לא מספיק שתלמד תורה לשמה התורה נשמה או הדבקות האלוקית זה לא בחפצי זה בגב ולכן הגברה פה הוא הנושא באמת הרב אומר שכשאדם נותן צדקה עיקר המעלה בנתינת הצדקה זה לא שיש עוד צדקה בעולם ועוד עכשיו מוצא פת במזונו זה חשוב מאוד אבל זה לא עיקר חשוב עיקר חשיבות בצדקה זה שיש פה עוד עשיר שמגלה נדיבות קודם כל ברמה הפרקטית זה פשוט שזה הרבה יותר חשוב כי אם יש עוד עשיר שמגלה נדיבות עוד הרבה עניים יזכו בפת למזונם ולא רק האני הזה זה משהו יותר כללי אבל מלבד זאת המעלה של פת למזון אם כ היא נצרכת ביותר אבל עדייין נתפ לה למעלה של נפש שהיא נדיבה שזה מעלה פנימית בפת למזון היא מעלה חיצונית והעני גם אם הוא התפתח על ידי מעשה הצדקה זה התפתחות חיצונית ועשיר על ידי מעשה הצדקה מתפתח פנימית מידית וזה בוודאי מלך יותר גדולה ולכן עיקר המעלה במעשה חסד זה מה שעשיר מתהפך על ידה לטובה לכן אומרים חזל יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית כי בעל הבית עושה עם העני רק מעשה חיצוני ועני עושה עם בעל הבית התהפכות פנימית ולכן כשאדם לומד תורה אפילו לומד תורה לשמה עיקר המעלה זה לא שהייתה פה עוד תורה לשמה אלא זה שהיה פה עוד אדם היייתה פה עוד דמות עוד נשמה שלומדת תורה לשמה שכשיש נשמה שלומדת תורה לשמה זה האור המאור האמיתי שיש בעולם מאור חדש יש פה נשמה שהחפץ שלה ללמוד תורה לשמה מאיר בעולם וזה בעל מעלה וחשיבות במציאות לאין ארוך מ לימוד מסוים כי לעולם הגבר רה הוא יותר חשוב מהחפץ לך לכתוב פה גאווה במקום של ק גאווה ש מביאה ד לי שהתווה פה היא בעצם תאוות הגאווה לפי ההסבר שלנו ושלושתם הם אנפי הגאווה יש מחמת הגאווה קנאה כי אני צריך להיות הגדול איך יכול להיות שיש לו יותר ממני אז אני מקנה בו אבל זה מפני שיש לי הנחה מוקדמת שאני אמור להיות בעל השפע ולא הוא והכבוד ודאי זה זה שייך לגמרי ואמרנו שכיוון שקנאה והכבוד שייכים לעניין הזה ניכה להסביר אמנם זו קינטה במילה תאווה אבל ההקשר מורה לנו להעמיד א אז אם כן התסבוכת בא מחמת זה שבאמת האני שלי הוא חלק מהסוגיה הוא לא חלק מהסוגיה הוא עומק הסוגיה כי אם יש תפילה ברוממות קודש אז אין העיקר שהייתה תפילה ככזאת אלא שהיה מתפלל כזה באמת זה יותר חשוב יותר בעל ערך שהיה מתפלל כזה מאשר שהייתה תפילה כזאת וממילא העני פה הוא עיקר הסוגיה וזה עוד יותר מבלבל שאם באמת האינטואיציה גם אם ההבחנה השכלית לא תמיד מורה לדבר הזה לא כל אחד מבין שעיקר המעלה במעשה הטוב הוא העושה ולא המעשה אבל האינטואיציה יודעת את זה גם בלי הסבר אחר אני זכיתי ללמוד את זה בגלל שראיתי את זה ברב זצל לאמונה תיתנו העבוד הראשון שמונת איתנו א' א' התחלה התחלה מובא הסעיף הזה שאני לא יודע מה מקורו זה לא זה לא יצא לאור אולי היום כבר בפנקסים כאלה אני לא יודע לא מצאתי חיפשתי חיפשתי לא מצאתי את המקום מובא סעיף כזה שעיקר העניין בעשיית התור זה העושה ולא המעשה ולכן הנפש מסתבכת עוד הרבה יותר כי כשאני מתפלל תפילה מרוממת כשאני לומד תורה לשב כשאני אמד בתורה ונמסר לתורה אז העיקר זה שיש עוד מי שמוסר נפשו לתורה לא שיש עוד תורה שנלמדת זה חשוב מאוד אז זה לא יקח מכיוון שציצי אומר שהאני שלי זו באמת הליבה של הסוגיה של התהליך אזלי חשוב לעסוק במי בדמות שלי כן אבל לא לעומת החיים לא כתחרות לא כגאולה אלא כאמת הפנימית שלה שלעשות מעשה טוב זה באמת להוציא את האור שלה אל הפועל היא מתפתחת היא פורחת האם פרח שמוציא את עליו המפוארים אל הפועל הוא נלחץ מן השאלה שיש לידו פרחים אחרים שחלקם פרחים יותר יפה ממנו חלקם פרחים פחות יפה ממנו כלפי הראשונים קנאה כלפי האחרונים כבוד והכל מלא בגאווה לא לא חוה את זה הוא גם לא יודע את ערך הפריחה ולא את ערך עצמו אין לו תודעה על מה קורה לו ולכן נחסך ממנו כל העניין הזה אל דווקא החיסכון הזה מותיר לו את יכולת הפריכה הטבעית בזרימה פשוטה לא שום צורך להסתבך עם מה קורה לידי אבל אנחנו בתור מתבוננים כן מודדים אותם בדיוק אבל אנחנו בתור מתבוננים כן מתמודדים איך אפשר למדוד משהו בלי לשבות אותו לדברים אחרים אתה צודק שמוח האדם לא יכול התבנית שלנו היא תבנית של יחסיות ולא של מוחלטות היחסיות שאני צריך לבדוד זה אם אני עכשיו אלמד את הסוגיה במסירות לשמע איזה אור נוסף זה ייר יעיר בקרבי יחסית למה שזכיתי עד עכשיו זה היחסיות ו היחסיות מול זולת כתפיסת מעמד לא כמאייר לו וסופג ממנו אור מקבלים דין מדן זה אמרנו עכשיו בשס כן זה המלאכים שנותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם ולתת לשני את האור שלי ולקבל ממנו את האור שלו זה וודאי מערכת יחסים מצוייה אבל להיות יותר ממנו או להצטער ולהתמקח מזה שאני פחות ממנו זה זה התסבוכת זה היצר הרע עכשיו אז מה עושים השאלה המרכזית פה מכיוון שזה התהליך אז מה עושים רב אומר אם מתוך עוצם השאיפה והציור הרוחני היותר נקדש אדם מגיע לסדר בוקר ככולו מוטיבציה פנימית לעמול בתורה להתמסר לסוגיה ללמוד לשמ זה שמה הוא אומד זה הציור הרוחני הת מקדש אבל האני שלו גם שותף הוא בצדק אלא שהוא מסתבך מפני שהוא משווה את עצמו הצידה מסתבך האדם בחיים החותים זה שביצה ם בא הקנאה התאווה והכבוד ודוחקת את הרחבתה של הנשמה אז האדם הזה בא עם רצונות עמוקים ומופלאים בקדושה ופתאום כל סעיפי הגאווה הללו דוחקים את הרחבת הנשמה ומבלבלים אותה מכניסים אותה לשביל צר מה ג שביל צר שמימין ומשמאל יש לי קנאה מזה אין לי מקום באמת לפתח ולהרחיב את עצם הלימוד של התורה את עצם ערך התורה מפני שאני עסו כל הזמן זה שממני כך סמלי כך אני לא יכול ללכת בהרחבה ההמשך זה כאילו הסבר של השני לכן באמת אתה צודק שאפשר היה לכתוב פה נקודה פסיק וזה נראה לי יותר צודק אבל למצער היה צריך לשים נקודתיים איך אפשר להגיע לאני שלי בלי געבה אי אפשר אז אז לא צריך להגיע לנש צריך להח צריך להגיע לאני שלי ולדעת שיש גאווה עכשיו איך פותרים את זה אבל זה לא זה שעצם העני שלי זה גאווה המלאכים זה החידוש של הרב בעצם בלי גשר בכללי שליזה לא גבה זה החידוש גם פה בוא בכללי זה החידוש בכללי זה חושב שזה פשט של כל התורה כולה חידוש בס אני לא זוכר מקום שהרב אומר את זה בפרוש יכול להיות שדוקא גדולים אחרים ים את זה לא לא זוכר שהרב הצטיין בחידוד של החידוש הזה בוא בוא נראה מה הרב כן אומר פה הרב אומר פה שאם זה המצב עכשיו ממשיך הרב וממילא מעשים ודיבורים יוצאים מעורבים מזרמי טוב ורע כומר אז כשאני לומד תורה נשמע ואני מדבר דיבורים של קדושה בין ביני לבין עצמי בעבודת התפילה והלימוד בין בני חולתי כשאני אומר לא דברי תורה כשאני מדבר איתו על התפתחות בעבודת השם אז כל המעשים והדיבורים שבאים ממקום שאני רוצה קדושה בעוצמה גדולה אבל מסתבך עם קנאה ותחרות אז מה עושים אז תשובה של הרב אל יבהל ואל יסוג בחו הנטייה הטבעית של האדם זה שהוא נבל הבע שלו זה שאי אפשר לעשות טוב כי אם אני עושה טוב יוצא רע זה מבילי מאוד נוגע ממש מה שלמדנו אתמול בשבוע שעבר שכיוון שהטוב ע ירדו רוחים זה לזה לעולם וזה לעומת זה עשה אלוקים שכשאני עושה טוב הרע בא יחד איתו והגאווה והסייגים הולכים יחד עם ה התעלות בקדושה אז אדם אומר כבר אי אפשר לעשות טוב ב כי כל מי שעושה טוב יצא לו גם רע כל מי שהולך לפולי פוליטיקה מסתבך במתח שבין האינטרס האישי שלו האינטרס המגזרי שלו והאינטרס הלאומי ואם אתם חושבים שאפשר ללכת לפוליטיקה בלי להסתבך רק בגלל שאין שם צדיקים מספיק גדולים זה קורה טעות ביתכם אי אפשר ללכת לפוליטיקה כלומר לתפוס מקום משמעותי בניהול הציבור להיות דמות שמשפיעה על אחרים על רבים מאוד אחרים זה חבר כנסת זה סה יש לו השפעה על המוני בני אדם בלי שיתערב בזה המקום שלי המקום של הדעות שלי חריות הכללית שלי לכולם אבל זה לא מפתיח מה זה לא הייתי מצפה ש ש שיהיה אפשר לעשות את זה בלי שזה יתערב משהו אלוקי הייתי מצפה שאולי כן נכון לכן אם אתם רואים שזה מתערבב זה בסדר יש יחידי יחידים שהתערובת שלהם היא כמעט נקיה או יחסית נקיה והרוב זהת הרוב מעד מסובכת אנחנו לא שונים מהם רק כיוון שלא עמדנו בעמדה ציבורית כל כך משפיעה אז גם התערובת הזאת לא נראית בולטת כל כך אבל האמת היא שאי אפשר לעמוד בעמדה ציבורית בלי להסתוות עזה אז זה מאוד מבהיל כשאדם פוגש את זה אינם נפקחות לראות שכשאני הולך לעשות טוב יוצא לי רע של גאווה מסרחי מרכבת של כבוד מנופח אז אז מה אתם אז הוא נסוג אחור חלק גדול מזה שאנחנו לא התפתחנו בקדושה כולנו זה מפני ש שהדברים האלה קורים בעשיריות שנייה בתוכנו אנחנו מזהים משהו זה עובד יותר היום קוראים לזה ם חוש ריח אני לא רואה את זה ראייה מהירה ההבדל בין ראייה לחוש ריח זה שאיה אפשר לדייק בפרטים נקודה אחת בצבע שונה מהנקודה של לידה אבל ריח הוא תמיד סך הכל הוא תמיד כללי זה תכונתו של הריח שהוא תמיד כללי הטעם דומה לו יותר לזה השמיעה הראיה היא הכי פרטנית שמיעה יותר פרטנית טעם יותר פרטני והריח הוא הכי כלילי לכן יש קצת שזה החוש הכי עליון חוש שהנשמה ניזונת ממנו לכן כש מסתלקת הנשמה במוצאי שבת כדי להירגע אנחנו צריכים להריח לחזק את הנשמה אחרי שהנשמה היתרה נסתלקה לכן מברכים הסמים וצאי שבת כדי להשלים במעט את הסתלקות הנשמה כו למה חוש הריח קשור לנשמה אחד ההסברים הוא שהוא כללי שהוא ארפלי הכל ביחד בעניינינו האישיות שלנו היא מריחה בלי להבחין בדייקנות ולהסביר בפרטות רק יש לה אזה ריח שבעצם אני התפללתי בכוונה והגעתי בהתנפחות אז אז מה יצא ככה לא עובדים את השם אז זה חוסר אותי ו אני נבהה מלהמשיך הלאה מרים ידיים ובורח על זה הרב אומר זה לא הפתרון הנכון אל יבהל ואל יסוד החו אלא מה יחזיק ברוממות כלומר לעשות את הדברים יש ב מידות הראייה בערך קאווה אחד ה עצות של היצר הרע הבלבולים החריפים של היצר הרע זה שהוא אומר לך ש אין טעם לעשות טוב כי יש סיגים ואתה בא לעשות טוב והוא התחפושת הכי אהובה ליצר הרע תחפוסת של הצדיק הוא לובש ספודיק סם בקט ש זקן ברן ארוך פנים של אדמור הוא יושב על מפתחי הלב ועושה מלאכתו נאמנה ומה הוא אומר לך זה אם אתה רוצה להתפתח בעבודת השם טיקס הוא אומר הכל טיקס אם אתה רוצה להתפתח עזת השם באמת ביושר בצדק אל תעשה דברים שיש בהם גי זה לא עבודת השם זה עבודה זרה עכשיו אתה רואה אדמור מבחינתך גדול האדמורים כי הוא אדמור שלך אדמור ש בפנימיות האדמור אומר לך שאל תעשה זה לא עבודת השם אז מרפה מהעניין עוזה הוא אומר בסדר אז לא מה אני כן אעשה תנסה לעשות בשלימות נשמע באמת לאמיתה מאוק דליבה הוא יודע שהוא הטיל אליך משימה בלתי אפשרית הוא מחכך את ידה והנה מחייך לו מתחת לתחפושת ואומר עוד טמבל אכל אותה זה יצר הרע זה ה המחשבה שיצר הרע נראה כמו מפלצת היא טעות גמורה זה רק אחרי שהוא כבר הפיל אותך ברשתו והסתבכתי הקורא הכבוי שלו ואתה אבוד לגמרי ולא מצליח לצאת אז הוא מוריד את התחפושת ומראה את הפנים המפלצתיות שלו אבל רוב הזמן הוא נראה כמו אדמור קדוש שון ככה נראה יצר הרע אז הרב אומר טיפשותי טיפשות זה הטמבל שאמרנו כן טיפשותי להתבטל מן הלימוד או מכל דבר טוב או מחידוש או אפילו מכתיבת חידושי תורה מפני חשש תערוג את גבה מה אני ראוי לכתוב חידושים אני לא ראוי היה לי רעיון יפה בסוגיה קושיה תירוץ מה אני תוספות מה אני רש בה זה ראוי לעשות לי מסבר מחוברת חידושים אני לא ראוי א אומר הרב זה טיפשות מי מפיל אותנו ברשת הזאת של הטיפשות פשוט האדמור ששם רשעים נרק אבל הרבה פעמים אומרים לנו את זה בחיים כאילו אנחנו לא חזל אנחנו לא זה אנחנו לא זה אנחנו לא מה אתה חזל לא אתה באמת לא חזל איפשהו אחנו שלה מה המסקנה מזה שאתה לא חזל אם המסקנה היא שכשאתה שומע משפט שאמרו חזל אתה עומד בחר קודש ואתה יודע שכל מה שתשיג כל החיים הוא לא עולה לאבק שתחת כפות רגלי מי שאמר את המשפט הזה רק בשעה שהוא אמר את המשפט הזה בלי לספור את הדברים האחרים שהוא עשה אז אתה צודק ש ואז אני אגיד נגיד שאולי אני חולק על זה ותר לי לחלוק על חזל אסור לא לא לחלוק נגיד שאני חושב אמרת שאולי אני חולק על זה זה אסור לך אבל זה רעיון שאני חושב בסוגיה נגיד נגיד אני על תוספות נגיד אתה לא יכול לח ל תוספות אני חושב אחרת מתוספות אתה לא יכול לחשוב אחרת מתוספות אני רוצה להעלות רעיון שחשבתי בסוגיה אתה צריך להגיד שיש בסוגיה כמה וכמה צדדים ויש עוד צד לחשוב אחרת מתוספות בוודאי המיידים הזזות לחלוק על תוספות זה חוצפה מסריחה שאין לה שום אמת אז איך אפשר אלא מה בכל אפ שיש הודעות בראשונים אמר ליבי נטה אחרי הרשפ ואם לטות אחרי הרשב זה נפלא אבל אני לא מכיר את כ שנים אני חושב מש ות אותך רשב אבל זה משהו שיכול להקטין אותי זאת אומרת אין לי בעיה להקטין אותי א אבל ה שזה יר הרע שמקטין אותי אתה לא יכול קל ס אתה אמ צריכים איך אתה סמר כך וכל הזמן שאני לא מצאתי רשבע או רטבה או רמבם אז וד סות זה האמת ואין בלתה אל צרכ לכאורה היה מקום לומר לחר צריכי ת גם הטוסט אתה רואה שאטוסט לימד להגיד צרכי יש הרבה טוסוט ים הסס נשארו בצח יון על השס מה פירוש צך יון וודאי זאת האמת רק אני לא מבין זה צך חיות של התוססות על השס זה לא שהתוספות חולקים על השס אין דבר כזה שתוספות חלוק על השס אין דבר כזה בוודאי לא שתה תחלוק ל על התס אלא שהת סת אומר אני לא מבין את השס ולפעמים הוא טרץ הוא מתחיל לצרך יול ואחרי זה ה אומר ויש לומר ואז הוא מ מידו קמתה בשס כדי להסביר אותה בשכל אבל השס ודאי צודק ולפשר בצרכים וא אני לא יודע תרץ אני לא יודע לתרץ זה אומר שכלי ת לא עמד על עומק האמת של דברי השס פה אבל המסקנה שלא לכתוב חידושי תורה כי לי אין מה לומר זה לא נכון יש לך מה לומר אל אתה כל לחלוק על התוסף זה לא אותו דבר בכלל יש לך מה לומר כולל זכיות כולל יכול להיות הסבר חדש בתוספות בגלל הציון שלך אבל לחלוק על הטוס זה הזות מצח שאיין כגה אין דבר כזה אולי אצל ה רפורם אין דבר כזה אז אומר הרב טיפשותי להתבטל מן הלימוד או מכל דבר טוב או מחידוש או אפילו מכתיבת חידושי תורה מפני חשש תרבת גאוה כי אם צריך לעסוק בכל טוב ולהשתדל שכל המחשב ות תעלו והגאווה או שתדחה או שתתקדם ותתרום למקורה או שתבטל על ידי תשובת אתה ילה הרב זה פה בס אה זה נמצא גם פה איפה איזה עמודב לב ברוך השם אז אם כן בוא בוא נסיים אלי ב ואלי סג חו יחזיק רוממותו ישאף עוד למעלה עוד יותר כמו שלמדנו אתמול יוסיף גבורה על גבורתו למה ישאף עוד יותר למעלה כי ככל שהשאיפה יותר עליונה האור יותר בעיר והסייגים נידחים מאליהם וכמה שיש מה פסלות בנטיות הגנוזות שלו כלומר שבכל זאת יש סיגים ילכו הלוך והתמת ככל שהאור מתגבר ממילא הפסולת נתחת תמצית החי השלת של נצח הקודש נצח כאן זה גם מלשון ניצחון וגם מלשון תמידיות שלעולם הוא קיים ואף פעם הסיגים לא יכריעו אותו וגם אם הם יחפו עליו ויסירו אותו מן העין אבל הוא תמיד חי בפנים של תפארת גודל הנשמה שיש שמה זה שיש שם זה זוגה ויגיע רקו כומר הפתרון שלא לעשות חידושי תורה מפני הגאווה זה צאת האדמור שו ראש קר שהוא מציע לנו להימנע מן התורה מפני הגאווה והאמת היא שזאת גאווה בעצמה המחשבה שאני יכול כבר ללמוד תורה לשמע בלי גאווה היא בעצמה הגאוה מסריחה זה בדיוק שזה יצר הרע אב לא יצר הרטוב האמת היא שאני לא במדרגה הזאת מי יאיר בי אור כזה שהגאון תדחה על ידו התורה שלמדתי חידושי תורה שחידשתי זה לשון חזל שמאור שבא מחזירו למותב כומ מי מחזיר אותו למותב אני לומד את התורה והמאור שבתורה הוא פועל קרבי הסוגיה שלמדתי היא נמשכת בי והיא מהפכת אותי ומירה אור כזה שהגאולה הולכת ונחת האם זה אומר שכבר בפעם אחת כל הגאווה נדחת ויותר מתמודד לא זה עד זקנה ושבה ככל שאני גביר יותר את האור ממילא השיגים יהיו יותר דקים ולכן הבהלה והנסיגה אחור זה עצת היצר ועצת היצר הטוב הילד חכם ומסכן שהיצר הרע נראה כמו אדמור צדיק והילד החכם והמסכן למה הוא מסכן כי הוא נאלץ ללכת עם גאווה ולא לשג את החור בגלל שיש גאווה ולעשות דברים שיש בהם תערובת של טוב רע אז הוא מסכן אבל הוא חכם כי הוא יודע שזה דרך האדם בעולמו שמתוך תערובת של טוב ורע מתוך עולם של יוצר אור ובורה חושך עושה שלום ובורה רע מתוך העולם הזה הוא הולך ומגלה את האור על ידי זה שהוא מרבה בו ומעט אור לאח חוש אצלנו זה עבודת השם עניינים קטנים אבל יש מקומות שאנשים הם בעלי באמת תפקיד שהגו תופסת כאילו לפעמים זה נראה הרבה יותר גרוע באמת ש שם יהיו הרב מחי ספי הוא בן של אחד ממגד המוסר הגדולים בבני ברק הרב יהודה ס אחר כך הוא עבר כל מיני תהפוכות והגיע לאן שהגיע אם כי הוא קשור מאוד לאביב ואביב דהג לו פעם להיכנס לרבה גדול בבני ברק מכי הרב מיכי מי שמכיר ה יהודי סרות כמה שהוא צרות היום זה אחרי שהוא נרגע כלומר פעם הוא היה גזור לגמרי אז הוא הגיע לאדמור ליחידות עם גדולי האדמורים בבני ק זצל כבר שאל הרב אפשר לשאול שאלה קשה בקשה אומר הרבי כל הזמן נמצא במרכז הכל סובב סביבו איך ניצלים מהגאווה במצב הזה אז הרבי התחיל לבכות אמר לו באים אלי כל הזמן אנשים ואף אחד לא אכפת ממני סוף כל סוף מישהו שאכפת לו אתה יודע כמה זה קשה תחיל לבק אתה יודע איזה מלחמה זא ככל שאדם יותר גדול תפקיד שלו יותר רע הוא מנהל ומשפיע על יותר דמיות אז שאלת הגבה מחמירה יותר הוא צריך להורות יותר גדולים כדי שהצלמים הללו יש משפט בתחילת ממרה ראיה עדיין יש לא יש קומה למעלה צריך זהלא לא לא עכשיו לא עכשו זה העמוד הראשון של מעמרי הרייה הרב אומר שמה ש כשהאור מתגבר הצללים מתגברים יחד איתו אתה שם פרוזקטור יש יותר צללי ורק דרך אחת יש לפתור ות הבעייה זה להוסיף עוד עוד ככל שאתה בל מעמד יותר גדול אז יש לך גם צללים יותר גדולים ק דרך אחת יש לפתור את זה להוסיף עוד כן אנחנו גם צריכים להתעלם מהגאווה שלהם מסקים על תלמידי חכמים שיש להם גאוה אנחנו גם יכולים להגיד כמו שאנחנו מתנים מהגאווה שלנו כי כי זה בדרך הטובה אז גם מסתכלים על הגאווה שלהם כן אנו יכולים להתעלם מזה אם אתה מזהה שיש להם גאווה אז אתה צריך לדעת שהניסיון שהם עוברים הוא כנראה הרבה יותר קשה משלך תראה כמה הפוליטיקאים נכשלים בניסיון הזה ני שהוא באמת ניסיון קשה מאוד להיות צר אמר פעם שר יוסף בול היים הביא החומץ אמר מה ההבדל בין הר לסר אומר הר ככל שאתה מתקרב יותר נראה לך יותר גבוה סר ככל שמתקרב יותר נראה לך יותר נמוך הוא היה איש חריף מאוד תלמיד חכם עצום בשיעורים אצל הרב ציודה כל פעם שרב ציד היה אומר מאמר חזל אז הוא היה אומר איזה דף איזה עמוד איזה מסכת איזה דף וצי זה הזכיר ירושלמי הוא אמר מסכת זאת פרק זה ציין ככה זה נובע מהלב אז א שאלה ר שאני יודע שאלה עוד יותר ס אז א אז הצ זה הרים גבה כאילו כשהוא אמר גם את ירושלמי את המקום זה הרים גבה עד כדי כך חכם מפלג וגם יש קח חריף מאוד טוב כן פעם הרב אמר שחסידות סלונים לא אומרים את פעמים ביום את המינה אני כאילו יש כזה שמעתי פעם דבר כזה כן אז יצא לפי זה שהפך אמר כמה שטר לא הוא לא בן אדם סוגיה ואומר אני אני אני זה וד 10 פעמים לא ה צך ומר כמה שתה לא הוא לא אר להגיד אני הוא לא אר להתגאות לקנה להתב זה בא במקום טוב מה אם זה בא למקום טוב אז אתה לא צריך להגיד זה אני תגיד אתה טוב שזה ומה הטוב הזה מאיפה הוא ממני או שהוא טוב זה התורה או ני זה ממך ג לא תבין את זה אתה לא צריך להדגיש את האני אבל עצם ה אין פה עצה להדגיש את העני יש פה עצה להעיר יותר הרב הכ להות בעל גי בעצמי מלבד שוא היה גאון וכשרוני ההשפעה שלו על עולם הרוח היהודי הייתה עצומה אפילו על אומות העולם אבל הוא לא אמר אני אני הוא אמר את האור הוא הגביר את האור הרעיון להגיד אני זה האדמור הוריד את התחפושת ו