הרב יהושע שפירא - אופי התורה בראש השנה

מפגש האחרון השנה בזרת השם שנה הבאה ממשיכים השבוע היייתה לי שמחה גדולה מזה שנים ש יש לי מחשבות קצת מרחיקות לכת על ראש השנה ו מה בדיוק נפלת טובימ הסליחות תבקש סליחה אסלח לך מרחיקות לחת אבל הכיוון השני ו כל השנים זה היה קצת בדידות וצריך הרבה ומץ מול תפיסות אחרות על ראש השנה בשבוע זכיתי שכבר שמעתי על זה לפני שבועיים שלושה שיש חתם סופר שהולך בכיוון הזה ובשבת האחרונה אמרתי את הדברים לפני קבוצה של רבנים ואמרתי שמישהו אמר לי שיש חתם ספר כזה ואחד מהרבנים טרח ומצא ושלח לי את החתם סופר א ראיתי אותו א השבוע אז היה לי שמחה גדולה אז אני אגיד קודם את ה דברים שלי ואחר כך את החתם סופר הוא לא בדיוק זה אבל הוא דומה מאוד אני אתחיל ממעשה היה בישיבה ם הרב בועז יזק הוא היה רווק כשהוא הגיע לישיבה להיות רם במהלך הזמן הוא התחתן אחרי זה בעקבות זה גם הפליג לה ובתור רם רווק הוא היה פה בראש השנה אז הזמנתי אותו לסעוד אצלנו אז הוא הגיע לסעודה של א היום הראשון אחרי התפילות פה פעם ראשונה שהיה פה בתפילות ראש השנה הוא הגיע לסעודה אני רואה שלא קל לו אני שאל אותו מה קורה אז הוא אומר הגמרא אומרת ספרי חיים וספרי מתים פתוחים אתם אומרים שירה אז איך פה רוקדים בראש השנה א הגמרא אומרת שאסור להגיד אל בגלל שספרי חיים וספרי מתים פתוחים אז ך אתם מכזה ה שמחה אמרתי לו ששמחת בחגיך זה מדאורייתא הקושיה הזאת מדרבנן נכון שלא לכולן מה ושמחת בחגיך זה מדורית אבל הרמבם פוסק בפשטות ש ושמחת בחגיך בראש השנה זה מדאורייתא יש א זה בדברי קבלה יש דות שנות הרמבם פוסק ששמחת בחגיך זה מדאורייתא ו אחרי זה הוא החביר במקורות אני החברתי זה היה סעודה מאוד ערנית ארוכה ומלחמתה של תורה והוא שאל אותי אם ראיתי מרבותי ככה איך אני מעיז לעשות דבר כזה לבד אמרתי לו שהרב אריאל נמצא בתפילות הוא רואה את כל זה הוא שותף לכל מעולם הוא לא יראה הרע הוא אמר אולי לא לא נראה לו להקפיד על זה אבל אם היית שואל אותו זה היה המר לך שלו אמרתי לו בוא נשאר ואם הוא יגיד שלא אני מפסיק על המקום שולחן ערוך הצבי זה לפני הכל אין אז הלכנו לתשליך בס הסעודה והרב אריאל היה בתשליך אז ניגשנו לרב אריאל ושטח נו מפניו את הדברים הוא שתח את טענותיו אני שטחתי את טענותיי והרב אריאל חייך ואמר תשליך יוכיח היינו בתשליך תשליך יוכיח מה תשליך יוכיח אומר שחסידים היו רוקדים בתשליך היו באים לתשליך היו עושים ריקודים בתשליך למה אומר זה כתוב בשולחן ערוך איפה יש בשולחן ערוך בהלכות תשעת הימים מה זה קשור לעניין אומר בתחות תשעת הימים כתוב שאסור לכבס בתשעת הימים סימן שלכביש עכשיו באים לתשליך לכבש את כל הזה אז עושים ריקודים זה הכ והוא אומר ככה היה המנהג של חסידים הוא אומר בטח לרקוד לרקוד המשיך לרקוד זה היה החרת הרב ארי לחיים לחיים ברוך אתה אדוני אלוהים מלך העולם שהכל נהייה בדברו אמן ואחרי שזה שמעתי מהרב דרוקמן שסיפר על הרב סולובייצ'יק הרב סולובייצ'יק הידוע היה נכד של רב חיים מבריסק והיה האילו ה מבטיח של בית בריסק לא שלא עוד אבל הוא הייה אילוי מבטיח כמו שרואים את גדלותו העצומה בתורה ו א כשההוא היה צעיר הוא עוד לא היה שייך לציונות בהתחלה הוא גדל בבית אפילו אנטי ציוני בית בריסק היו אנטי ציונים והוא אחר כך עשה ניתוח היסטורי וראה שהציונות צודקת בדרכה ועבר להיות ציוני כתב על זה כמה מאמרים ביניהם המפורסם כל דודי דופק ווא אומר שעוד לפני שהה ציוני היה כבר אילוי עצום הוא הלך פעם אחרי התפילה בראש השנה ותלמיד נלב אליו ועברו דרך קלוס של חסידים ו בקלוז שמעו שרוקדים שמה אז הרב סולוביצ'יק שאל את התלמיד הוא רוצה להיכנס הוא אומר לו לא אז הרב סלשיק נכנס לבד נכנס רקד איתם עד שגמרו את הריקוד הרב דרוקמן סיפר גם איזה ניגון זה היה זה היה על המילים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצו ך לבו שלם והוא רקד איתם וגברו את הריקוד יצא אז אומר לו אותו תלמיד ספרי חיים וספרי מתים פתוחים ואתם אומרים שירה אז אמר לו הרב סד' אף על פיכם ככה צריך לנהג הוא לא אמר למה לפחות כשהרב דוגמן סיפר הוא לא סיפר למה הוא לא כך צריך לינק והוא כאן א חבר לחסידים בעניין הזה למרות שהוא היה כן הקצה של העולם הליטאי בית בריסק בכלל בימיו הוא היה בידידות גדולה ד הרבי מלובביץ עוד טוב עכשיו אני רוצה קצת לדון בעניין הזה ולפתוח את הדיון בשאלה מה האופי שהתורה רוצה מראש השנה בתורה בסך הכל על ראש השנה כתוב רק מילה אחת אולי שתיים מילה אחד זה יום תרועה ושתיים זה זכרון תרועה שברכת זכרונות באה מהמילה זכרון כלומר יש כאן גם יום הזיכרון כמו שאנחנו קוראים לו ויום התרועה כמו שהוא פשט המילים בתורה והשאלה מה פירוש יום תרועה גם כשאתה אומר זכרון תרועה השאלה מה פירוש תרועה זכרון לכאורה זה רק לזכור את זה ודע לפי הירושלמי הירושלמי אומר ש למה כתוב פעם אחת יום תרועה ופעם זכרון תרועה יום תרועה זה בחול וזכרון תרועה זה בשבת והוא אומר ש מדאורייתא בשבת לא תוקעים רק זוכרים מהפסוק הזה הבבלי לא סובר ככה סובר ש תקנה מאוחרת אבל ירושל אמ שזה מדאורייתא זכרון תרועה זה שבת שרק זוכרים כמו זכור אתו שבת לקדשו אז מה זה תרועה כשתחשכנה מה זה תרועה הפשט הפשוט הוא שמחה יום תרועה הפשט הוא יום שמחה ואני אביא לכם ראיות ואחרי זה תחפשו ותמצאו עוד אנחנו אומרים עכשיו מזמור לדוד השם הורי ואישי ואנחנו אומרים וז בך וולו זבחי תרועה ומיד אחר כך עשיר אב ל השם כמו מה זה תרועה מריעים שמחים צולים שרים ומזמרים בקבלת שבת אנחנו אומרים הריעו לשם כל הארץ פצחו ורננו וזמר כמעט כל התרועות שיש בתנך הם לשון שמחה מזמור לתודה הריו להשם כל הארץ כן או עכשיו יש מקום אחד שעליו מסתמכים רבים הרמבן ועוד וזה שכתוב החתם סופר הולך בדרך הזאת כמו הרמבן שכתוב שיוצאים למלחמה ותם מחת וצרות עכשיו אני אשואל אתכם האם מישהו שמע שביציאה למלחמה יש יבבות גניחות יללות זה נכון שהיו צמים במלחמה וצום אחד של מלחמה נשאר עד היום איזה צום תנית אסתר אבל כשהיו יוצאים למלחמה לכאורה היו עושים קולות של מנצחים היו מקים היו יש ארבע קולות שהיו עושים כדי ליצור רושם של מנצחים גם מה כן גם להעלות את המורל של הצד שלנו וגם להוריד את המורל של הצד השני אז אתה יצא למלחמה כמנצח אז אתה מריע תרועת ניצחון לא בטוח שתרו אה שיוצאים למלחמה היא תרועת אבלות הא ללה אם אתה יוצא גונח ומיילל למלחמה מה הסיכוים שלך לנצח ככה אבל אני מודה שרבותינו הראשונים כן הלכו בדרך הזאת ועדיין לפחות המלחמה זה לא ברור זה נשאר ספק במקומות שאני אמרתי הם ברורים לגמרי הם חד משמעיים ויותר נוח בגללם גם את עניין המלחמה מה להסביר לצד הזה מה אתה אומר עכשיו בא אונקלוס ומתרגם יום תרועה יום יבבה לא כל כך ברור אולי המלחמה זה יש א עוד תרום בשבט ברזל תרעם בשבט ברזל לכאורה זה לא עניין של תרועה וגם זה לערער זה רוע אבל פשט המילה טרואה היא לא שייכת ל יש דברים כאלה שיש באותה מילה שני הפכים נגטיב כמו לשרש ולהשריש יש עוד דוגמאות כאלה שזה גם לתקוע שורש וגם לעכור את השורש אז גם כאן יכול להיות שזה גם רועה וגם שה שני הצדדים אבל הפשט של תרועה זה דווקא שמחה עכשיו אונקלוס מג מתרגם יבבה ו הגמרא כבר מסתפקת האם זה גניחה או יללה או שתיהם לכן יש לנו במקום תשע תקיעות 30 תקיעות מדורית צריך לתקוע תרועה תקיעה תרועה תקיעה גם זה אחרי גזירה שווה מיובל אבל בפשט צריך לתקוע תקיעה תרועה תקיעה שלוש פעמים ואנחנו תוקעים במקום תשע 30 כי אולי זה שברים תרועה אולי זה רק שברים אולי זה רק תרועה ולשון הגמרא בספק הזה זה שיסתפק האם גיח גניח ילול יליל או שניהם כי אדם דרכו כשהוא בצער עמוק הוא גונח ואחר כך מתפרק לגמרי ומיילל וכל המהלך הזה לכאורה סותר את פשט דברי הכתובים ש תרועה זה שמחה אז מאיפה חזל למדו את העניין הזה אז אני רוצה לומר שבאמת יש שני פירושים במילה צרורה הפירוש הפשוט כמו שאנחנו אומרים והפירוש הדרשני יותר זה כמו שחז אומרים ו היו הרבה שנים שהלכו לפי הפשט הזה והיו שנים ש לפי הפשט הזה וזה תלוי לפי העניין וכדי להסביר את הדבר נביא משל משל לאבא שכשהוא הוא רוצה להביא פרנסה למשפחה אז הוא הולך פעם בחודש יש לו טנדר גדול והוא נוסע לרמי לוי מאמיס את הטנדר בשפע זה ומביא הביתה לחודש את כל המצרכים ו הילדים יודעים כבר זה תקס קבוע שכל פעם יום חמישי שאחרי ראש חודש זה הזמן שאבא נוסע לרמי לוי והם כבר מחכים יודעים שהוא חוזר מהעבודה עם רמי לוי מחכים שני צפצופים וכולם רצים להביא את השקיות ו הם מביאים את השקיות חד מציצים בדרך מה אבא הביא אז הוא רואה שוא הביא שלוש קטשופ אז הוא אומר אבא אבל בחודש שעבר הבאת ארבע קטשופ א כן שבחודש שעבר היה מבצע אחד פלוס אח אז הבאתי קניתי שניים קיבלתי עוד שניים לא רציתי להוריד לכם את זה חזרה לשתיים הורדתי לשלוש אל א אחד פותח את השקית שלו רואה שיש שש קורנפלקס אומר לו אבא השבו חודש שעבר הבאת ארב קורנפלקס א כן הפעם היה מבצע שניים פלוס אחד קיבלתם שש לפי העניין עכשיו לפעמים זה יותר זה פחות זה משתנה אבל דבר אחד לא משתנה זה יום שכל השפע מגיע בו וממילא זה יום שמחה וצהלה ובטח גם הילדים מקבלים אייזה תשופר מיוחד לכבוד ה מאורה אבל זה ההתחלה של כל החודש ם שמחים צעלים והי היום והאישה בגדה בבעלה והילדים הכניסו את אביהם והאבא זרק את כולם מהבית בצדק אלא מה שהוא עדיין חייב מזונות אבל הוא כועס עליה מאוד הוא בצדק אז איך הוא נותן להם את המזונות קודם כל הוא בודק מה המינימום שהוא חייב ולא נותן גרם אחד יותר כדי שיתעוררו עשות תיקון ב הוא אומר לאלה שמכינים תלכלכו תמכו הכי מגעיל שאפשר ככה תשלחו את זה וג הוא לוקח את השליח הכי מכוער מגעיל ומעצבן ומאיים שיש והוא שולח איתו הוא אומר וכשאתה מגיע אליהם תעשה להם את הפרצוף הכי סטני שאתה יכול וככה הוא שולח להם מזונות מתי יום חמישי שאחרי ראש חודש זה היום שהוא חייב לשלוח זה היום שהוא שולח זה אותו יום אלא שהפעם היום הזה נהפך ליום צער עצום זה אותו יום בחודש שהם שמחו כשקיבלו את המזונות ועכשיו הם באים לשליח הזה ומנסים דר כל להגיע לאבא ואין הכל חסום הטום אין והם בוכים ו מצטערים ואבא לא מחזיר אותם הביתה אז אותו יום הפך מיום שמחה ליום צער כשאנחנו היינו בארץ ישראל היה ראש השנה הקדוש ברוך הוא הביא שפע אחד בקיצור אחד לא בקיצור הקצו בקיצור הקורנפלקס לא בקיצור הרי זה ברור שאף אחד לא יחייה עד אין קץ אנחנו אחרי ח את האדם הראשון כולם מתים פעם זה מת פעם זה מת מישהו חושב פה לחיות לאד אז מי יחיה מי ימות בסדר אחד יוולד אחד זה דרך העולם מה מה כאילו מה מה קרה זה יזה דבר משונה לא יום הדין זה היום שבו מקבלים את השפע הרי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועוד ראש השנה ותמיד כשמקבלים שפע בעולם הזה יש לו גבול והגבול נקרא דין מה פירוש יום הדין יום שאתה מקבל את השפע בגבולות מסוימים השאלה מה תפל למה האם אתה מרגיש את השפע והגבולות הם עניין תפל או שאתה מרגיש את הגבול והש איפה ענין תפל תלוי מה המצב כשהיינו בארץ ישראל השפע היה העיקר כל מזונותיו של עם ישראל היו מראש השנה אז הגיע ראש השנה ידעו שעכשיו מגיע אנחנו בסוף השפע שקיבלנו בראש השנה הקודם נשארו לנו שלושה ימים וזהו אז ה השפע של השנה האחרונה הולך השנה שעברה הולך ומסתיים ועכשיו אנחנו יודעים ש בעוד בראש השנה הקרוב נקבל חזרה שפע לעוד שנה זה שמחה עצומה אלא מה לשפע זה יהיה גבול גם כלומר מה חשבנו שיבוא ראש השנה ונקבל שפע כזה שאף אחד בשנה הבעה לא ימות אף אחד בוודאי שיקרה זה טבעי זה לא מורגש יש יש אומרים שלמה אוכלים ארבס ב שלום זכר כי יש אבלות על מה יש אבלות נולד ילד והוא ימות טוב אבל מי אפילו בשלום זכר עושים שמחה בגלל התמים האחרים יש הרבה טעמים אחרים למה למרות שאבס עצמם סימן לאבלות אבל יש טעמים נפלאים על שלום זכר אחד הטעמים שזה שמחה על הנשמה שירדה עוד לפני שעשתה את המצוה הראשונה זה שמחה על עצם קדושת ישראל לא מצד המצוות לפני המצוות אז יש הרבה טעמים שמחים מאוד ויש גם את הטעם הזה בסוף הילד הזה גם ימות אז מה אז לא שמחים כשהוא נולד אז עכשיו הגיע השפע שלם של השנה הבאה והיו בקיצו אם לא בקיצו הכל בסדר זה לא כזה עצוב מה לד מתנה כן אבל בסדר ברור שיש גם חלק הכזה אבל הוא בן לוייה תפל יצאנו לגלות אז עכשיו אנחנו מקבלים גם שפע אבל מה זה שפע עבדות אצל נבוכדנצר זה זה שפע שאפשר לשמוח בו מי שהיה בארץ ישראל וקיבל שפע של אומה מלאת אונים וכוח שכל גדולי האימפריות התנפצו עליה ולא הצליחו לעקור אותה אז היו בשמחה עצומה ופתאום הגיעו למצב שהם עבדים נרצעים באצל נבוכה נצח מקבלים אוכל אבל מה בקושי אפשר לחיות עם זה בטח רבים מתו ברעב ומי נותן להם את האוכל מי השליח של האבא וחד נצר נו זה אפשר לשמוח אז הגיע ראש השנה כולם מבינים אכפו יהיה ראש זאת היום לפי זה החשבון של השנה הקרובה הוא הוא נקבע לפי המצב של שנה שעברה קצת א לא מסתדר עם כל עם כל ה מהלך של של חו ששנה הקרובה כומ זה לא איזשהו תשלום לשנה שהיה מצב שהיה זה אמור להיות משהו שיהיה זה המחלוקת בין נחמייה לעם מה שאתה אומר העיקר הראייה לדבריי זה הפסוק בנחמיה פסוק בנחמיה אומר הנביא לעם לכו כלו משמנים ושתו ממתקים וא תעצבו כי חדוד השם אם וזכ כי גדול היום לאדוניו גדול היום לאדוני נכנס אפילו בתפילה וכך אומר הנביא לישראל למה ישראל חיים את העבר 70 שנה הם היו בגלות מה היה בראש השנה עצבות הם חוזרים לארץ והם עוד זוכרים את השנה שעברה מה אומר להם הנביא לא זה נגמר עכשיו ראש השנה מתחיל שנה של ארץ ישראל אז אל תעצבו כי חתת השם ממ הוסכם אלא שבדרך כלל אתה לא יודע מה יהיה שנה הבאה אתה שופט אותה רק פי מה שאתה יודע אין לך ניתונים אחרים אתה לא נביא אז אתה עומד בראש השנה ויודע להגיד מה יקרה רק לפי השנה שעברה לכן כל העם חזר מהגלות והיה עצוב כי עדיין בבל שולטת עדיין א אנחנו נתונים לעם זר ולכ אומר לא לא לא לא לא עכשיו מתחיל עדן חדש הנה אנחנו בונים את המקדש הנה אז אל תעצרו הם התעצבו בראש השנה למה כי הם עוד חיו את הגלות ונביא אומר להם לא עכשיו ארץ ישראל לכן גם בעצם הפעם הראשונה נדמה לי שאנחנו פוגשים יבבה כפירוש למילה תרועה זה צלון קלו סגר לא באמת לא בדקתי ביונתן בתרגום יונתן בן עוזיאל שהיה שתי דורות לפניו דור וחצי שתי דורות לפניו צריך לבדוק גם את זה אבל אומר אונק הוסגר גם אם כן זה נקרא את אותו דבר אונקל הוסגר הדוד שלו עשה תפנית היסטוריית לעם ישראל איך קראו לדוד שלו טיטוס הדוד שלו הוא זה שהחריב את בית המקדש ואונקלוס התגייר דווקא בגלל המפגש של הדוד עם עם ישראל אונקלוס הבין שזה לא הדרך הגמרא מעריכה אה איך הוא הלה באוב את טיטוס ואחרים ובסוף התגייר אז הוא מתגייר לדור הראשון של אחרי החורבן אז הוא רואה את החורבן אז הוא אומר יום תרועה מה זה יום תרועה בנוגע לזמן שלנו יום תרוה זה יום אחרי זה יוצאים לבבל אז זה כבר הופך מיום תרועה לגנוח גניח ילול יליל אבל זה פירושים שמתאימים לדור ולא פירושים נצחיים הפירוש הפשוט נמצא תמיד בתנך יום תרועה יום שמחה ולפי זה יש לי ללמד זכות על תופעה מאוד מוזרה שקרתה השבוע במוצאי שבת האחרון התחלנו להגיד סליחות ובהמון מקומות בארץ התחילו להגיד סליחות עם גיטרות אני לא זוכר שראיתי פעם שפעם בשנים שבו דבר כזה אולי הה קצת לא יודע פשוט ראיתי איזה כתבה בחדרי חרדים את כל הפה פ כולם סליחות פכו להיות יום צהלה ורינה פצחו ורננו וזרוק כן אבל זה לא אותו דבר ספרדים זה שמחה לא גם בתשעה באב אנחנו שרים את אלי ציון והרעה ב מוזיקלית מוזיקה משמשת לכל מיני רגשות האם הספרדים מתכוונים חתנו להיות זה משהו שמח אני לא חושב זה עוצמה זה לא שמחה כאילו זה הבאה המשותפת של כל הציבור ביחד אבל להגיד שזה שמחת תורה זה לא עכשיו אני מסכים שגם הסליחות האלה שלא שמעתי אותם יכול להיות שהם היו כשירי נשמה כן וגם למשוך קל כן ל בכל זאת יש פה תהליך חדש נדמה לי ש גם שירי נשמה הם לא הם לא הפשט של הסליחות נרא לי למה בעיני בגלל שכל האופי של הימים האלה משתנה לאיננו זה התחיל עם החסיד שהריחו רח של גאולה והתחילו לרקוד עבר ל מסנגד שעברו ליד הקלויז ונכנסו פנימה עכשיו בארץ ישראל זה מהפכה גמורה ובצדק אז כל זה אני שנים רבות סובר ש כך הדבר ויש לי ראייה מ מ הזוהר הקדוש הזוהר הקדוש מקשה שני פסוקים פסוק אחד אומר אבדו את השם בשמחה פסוק אחד השם אומר אבדו את השם בעירה אז הוא אומר איך איך זה יכול להיות מתרץ הזוהר תרוץ פשוט זה בחוץ לארץ זה בארץ ישראל זה שתי עבודות השם שונות זה בחוץ לארץ זה בארץ ישראל ומכאן הבאתי ראייה לכל ה מהפח הזה ואז ראיתי את החתם סופר ובוא אנחנו ימים חתם סופר הולך בדרך קצת שונה אבל יש בה הרבה מכנה משותף חתם סופר בפרשת ויילך בדיבור ה מתחיל א תוקעים ומריעים אז הוא אומר יש תקיעה ויש תרועה אומר תקיעה זה שמחה מביא ראיות ותרועה זה צער והוא מביא את העניין של המלחמה ששו בעני זה לא ראיה גמורה רחוק מזה אבל הוא מביא את הראייה הזאת שכבר הרמבן אומר אותה ועוד אז הוא אומר תרועה זה צער ותקיעה זה שמחה ובראש השנה גם תוקעים וגם מריעים שזה הדיבור המתחיל פרשת וילך אז הוא אומר אבל יש הבדל בארץ ישראל העיקר זה התקיעה ו התפל זה התרועה ו שבארץ ישראל הכל בשמחה ראש השנה זה יום שמחה ובחוץ לארץ העיקר זה התרועה והתפעל זה התקיעה כי בחוץ לארץ זה יום צער ממש אומר שבארץ ישראל ראש השנה זה יום שמחה ובחוץ לארץ ראש השנה זה יום צער הר זה השמ מה התרועה זה הצער הוא אומר אולי אולי שמוליק אתה עם זה שמה נפתח עברו בוקס תורת משה מה זה לוקח זמן טוב אנחנו כבר צריכים לסיים אז הוא אומר שכן זה דבר שלא דומה למה שאנחנו מסבירים הוא באמת מסביר שרועה זה צער ותקיעה זה שמחה ובזה זה לא דומה לכל מה שאמרנו ואני אחרי מחילת כבודו כאילו מה אפר תחת כפות רגליו לוואי בכל זאת נראה לי שפשט התנך תרועה זה בחלת שמחה והיא הפכה לצער כשהגיעו יומים אחרים אבל על כל פנים מהחתן ספר למדנו שבאמת בחוץ לארץ ראש השנה זה יום צער והשמחה היא רק תופעה נלוות ובארץ ישראל זה יום שמחה והצר הוא תופעה נלוות למה יש גם צהר וגם שמחה כי כשאבא מגיע עם השפע תמיד יש לזה גבול עכשיו השאלה מה העיקר הגבול או השפע בארץ ישראל העקר השפע וגבול הוא בנווה ובזה גם חתם סיפ הוא לא אומר את המילים האלה אבל הוא כן אומר שבחוץ לארץ העיקר זה הצער והתקה זה נלווה ובארץ ישראל העיקר זה השמחה והצער הוא ל בספרדים המנטלי השפע כן אז באמת כשדיברתי על זה עם הרב אלגזי על השאלה הזאת עוד לפני שאמרתי לו את התירוץ שלי אז שאלתי אותו איך זה יכול להיות גם תרועה שמחה גם יבבה אמר לי זה באשכנזים זה בספרדים כזה להתחתן כן אניג אני מאוד רציתי להתחתן עם מרוקאית זה היה חלום שלי ממש ברצינות אני אומר זה יהיה בסוגים מה זה יהיה בסרוגים זה יהיה בסרוגים ולפני שב הספקתי להגיד שמזון אני נמצא מחופה ופתאום אזה אשכנזיה נמצאת שמה אתה יכול לעשות מה תגיד ללכת טוב שנה טובה מתוקה לחת טובה טוב חנו טובה נו מצאת וב טוב חנו טוה אין אן לא מצאת תורת משה היברובוקס תורת משה תורת משה זה של החתם ספר שנה טובה שנה טובה מוקה הוא מנסה הוא מנסה ה הרב שמואל אליהו אמר את שאבא שלו אמר שליחות אומרים בשמחה כ גם אמרתי קודם ה היה פה תלמיד