הרב יהודה מלמד - ליקוטי מוהר"ן - ח' שבט תשע"ד

כל הזמן זכור את העולם הבא וגם לזכור את ה עולם הבא כמו שמשתקף בעולם הזה שזה הרמזים ש באמת אומר בהתחלה שדם שהוא ור בשנתו דבר ראשון שיזכור עולם הבא דבר ראשון יזכור שיש איזה פרספקטיבה רחבה שבתוכה אנחנו חיים שיש עולם נצחי העולם שלנו רק חלק מסוים קטן מהעולם הנצחי הזה וגם בעולם שלנו יש כל מיני שדרים כל מיני רמזים מהקדוש ברוך הוא שהם באמת משקפים לנו את אותו עולם פנימי יותר רוחני יותר שיש א בתוך העולם וזה הוא מזכיר את זה שמת במיוחד כש נאום שנתו כי אחר כך אנחנו מתבלבלים הרבה דברים שאנחנו רואים ושומעים כאילו יש את הרגעים של התחלת היום רגעים אולי שיכולים להיות באמצע היוםם חוזרים לאיזה מקום פשוט יותר ראשוני יותר ואז יכולים להיזכר ב בעולם הבא אפשר לומר גם שהכוונה כמו שאדם ביום חול נכון יש את המאמר בגמרא ש שמאי הזקן היה מוצא איזה פרה היה אומר זה לא שבת אחר כך היה מוצא משהו יותר טוב הני אומר זה לשבת וככה יצא שכל מה שהוא בעצם עשה זה הי לקראת שבת ולעומתו כתוב שהלל אמר ברוך השם יום יום כ הוא לא לא היה לא היה שומר מיום ראשון לשבת הומ אלוקים גדול כמו שאומרים היום הגיע יום שישי יום חמישי אנחנו נארגן את השבת אז אפשר לומר קצת שה מסתבר שהלל לא נחלק ל שם לגמרי שהוא הוא גם חשב על השבת כל השבוע אבל הוא הוא לא חשב שצריך להכין לשבת כבר מיום ראשון כוות שהוא כן חשב שבאמת ביום ראשון צק מה ש שייך ליום ראשון יום שני יום שני שהגיע זמן החנות לשבת מתעסקים בחנות לשבת כמו שהיה במן שהיה לחם ישנה ביום שישי נכון לא היה כל השבוע קצת מה נשאר לשבת אלא ביום שישי דווקא נשאר אזה רמז נו שרק ביום שש צריך להחי למרות שיש משניות יש חזל שגם ביום חמישי כ ביום חמישי יחש לגבי תעניות ח מותרים ני כוד השבת אז קר מיום חמישי מיום חמיש בצהריים אולי זה מיום חמישי בשעה שכבר נגמר ה ד אייזה שעיה צריך להיות לפי משרד התות ח מה זה מ ש וחצי אבל גם המשמר של חמש בלילה כאילו כל ד זה כבר אולי לקראת שבת אבל מסתבר שגם ד הזה כן כאילו אולי המחלוקת שלו עם עם שמאי זה עד כמה הנוכחות של השבת אם תרצו של שבת ם עולם הבא כ של עולם הבא עד כמה היא כאילו מבטלת את כל העולם ביחס אליה אבל גם הלל ודאי שכל הזמן הוא מואר מן העולם הבא גם הלל רואה כל הזמן בתוך העולם את העולם הבא וגם הלל רואה כל השבוע את השבת מה ש רציתי להגיד שכאילו הדרכה פה זה להיות כל השבוע קצת ב באיזשהו זיכרון של השבת כי נגיד ימי חול זה ימי הטרדה ימי ה מלאכה ושבת זה כאילו הזכירה שבסופו של דבר כל העולם של הקדוש ברוך הוא עלל אשר שבת מכל המעשים הכל שלו ואז גם הכל בסדר הכל טוב נכון בשבת כתוב שלא צריך לדאוג ממלאכה כל מלאכתו כאילו עשוייה בשבת לא מתעסקים בדברים מצערים אין דברים מצערים יש דברים מצערים אבל בשבת אתה רואה את הדברים פרספקטיבה יותר עמוקה במבת יותר עמוק ששמה הדברים המצערים נראים אחרת אז למה נזכרנו בכל זה שזה הזיכרון ו לתת המחשה מה זה לזכור עולם הבא זה כמו לזכור את השבת איך אנו שחים בשומרים שיר של יום עיום יום שלישי בשבת שלישי בשבת רביעי בשבת באמת שבת זה גם כמו שבוע אבל זה ג רמז כל הזמן זוכרים את השולחן טוב עכשיו מה עושים לשמור את הזיכרון הזה כן אז שוב הזיכרון זה עמדה נפשית עמדה איכותית שכל הזמן אדם בתודעה של מה יש כאן באמת כל הזמן הוא המודעות שיש נשמה שיש עולם הבא שיש נצח כדי לשמור זיכרון נל צריך לשמור את עצמו שלא יפול מבחינת רע עין מבחינת מיטת הלב כעיקר הזיכרון תולה בעין בחינה בבחינת ובזיכרון בן אינך כי השכחה בא על ידי רע עין על ידי מיטת הלב מבחינה נשכחתי כמת מלב קירה עין ומיטת הלב הם בחינה אחת כישוריה נ דינה בלי בטלי כן אבל שיה רא נאמר בו ויות ליבו בקרבו מתת הלב בבחינת שברי לוחות ו בחינת לוחות מבחינת כותבי מלוח ליבך ושכח הי על ידי שברי לוחות כ מאמר חזל אם מ הסברו לוחות הראשונות לא הייתה שכחה בעולם נמצא שקר השכחה הוא על ידי רעין שהוא בחינת מיטת הלב שה בחינת שברי לוחות שמשם מקר השכחה כנ אז מה זה רעין אריך לשמור את עצמו שלפו לבחינת רעין מה זה רין נבל שהייתה הייתה לו עין רעה מה מה הפשט שהוא התייחס לדוד בעין רעה אתיה שמה ר כון את הסיפור שדוד היה שמה בעצם מחזיק את ה נכון באופן פשוט מזכיר מה שהיה שמה בגלל שהשאול קצת היה טרוד נגיד בסיפור של דוד אז החלק הדרומי של ארץ ישראל לא היה כל כך מוגן רואים את זה בסיפור של קהילה כלו שעול לא לגמרי היה פנוי לזה בגלל המצב המורכב שנהיה ואז דוד בעצם הוא ואנשיו כל ה 400 איש או 600 כמה שהיו איתו הם בעצם הגנו על אישורי הדרום זה מה שהיה בפועל מה כן ג מה מגב ורף מגב סיירת מתקה הם היו בעצם הסיירת המובחרת לא זה יותר אם תרצו יחידת קומנדו ת קומנדו 101 היא היייתה קצת הרי מצד אחד הופעלה על ידי המדינה אבל היא קצת עבדה כאילו כאילו כאילו ב כמו הסיירות המובחרות ש שלא מדברים עליהם הרבה קצת עובדים יותר אחורי מבצל שלא רואים אותם אז 111 קמה בראש הזה שהיה איזה חלל הייתה 50 ה פעילות רור זה החילו כאילו תהיה יחידה ש נפתרים את הרמה של הצבא אבל גם שתיתן איזה מענה לזה באמת הם עובדו קצת בראשים טוב שלא עכשיו בגץ של היום לא בטוח שהיה מסתדר עם כל מה עשו אבל בכל אופן א אז זה מה שדוד עשה ה יחידה מובחרת וכל הזמן שמרו ואז הוא מבקש מנבל שישתתף איתם בכלכלה שלהם כאילו שהוא היה עשיר מאוד ובעצם הם כל הזמן גנו על הרכוש שלו והם לא אנשים זרים הם כן הוא מיהודה הם מיהודה והוא כליבי כן מלב והוא אמר פתאום וזה כאילו טל את זה לגמרי הרבים העבדים המתפרקים עלד כן כן כלומר הייתה אינו צררה בדוד בזכות של דוד באמת לקבל שכר על המלו ועל זה שהוא בעצם פה משלים איזה חלל שמלכות זה וזה לא סתם שהוא משלים כי כבר היה נודע כנראה בישראל שהוא המלך הבא ד שזה קשור גם לסיפור הזה גל אומרת לדוד עוד לא הגיע הזמ אל תעשה בודין נפשות אבל משמ שכולם יודעים שהוא בדרך לשם ונבל הייתה אינו צרה בזה אז א לכן כתוב על הביה מות ליבו בקרבו שנכון שאביגיל סיפרה ל לנבל את כל מה שדוד תכנה לעשות זה איך שהמנה אותו כל כך נבל ממה שהיה יכול לקרות ו היה מות לבו בקרבו זוא אומר שזה לא סתם ות בקרבו אז א זה קשור לצרות העין שלו אתם יודעים זה אני חושב זה דוגמה נלפת שהרבה פעמים היחס של האדם לדברים זה נובע מאיך שהוא ניגש אליהם כן הרי מה היא סיפרה לו היא סיפרה לו תשמע ידע לך שכמעט כמעט היייתה פה השמדה דוד חשב שאתה בעצם סוג של מורד מקומי ובמלכות שהוא בעצם פה מתחיל לייסד ואמרתי לו שעוד לא הגיע הזמן הוא קיבל ווזה עכשיו אם נבל היה לו עין טובה אז היה אומר שתשמע דוד זה לא מה שחשבתי אני הסתכלתי עליו כמו איזה אחד כזה איך אומרים אחד עם כוח וזה כל הסיפור עכשיו באה היא דיברה איתו דברים של טעם והוא שמע אז כנראה שזה מישהו אחר אפילו להתרגש להגיד שהוא בעצם א הניח לנו למרות שהתנהג עליו מאוד לא יפה למרות שהוא בקלות היה יכול ביום אחד למור אפשר להסתכל ע זה בעים כזאת והוא נבהל למה הוא נבהל כי הוא לא רואה בזה כ בסורה טובה הוא כאילו חשב אני אבטל את דוד ו איך אומרים קפל את הזני ויברח מה שהתברר לו שבעצם דוד יש לו הרבה כוח ורק בחסדיו הוא לא נגע בו ושאפילו אשתו מבינה את זה שדוד פה הוא הצדיק בסיפור הזה ולא בדיוק הוא העין שלו העין שלו פה היא מאוד משמעותית כן הוא זה שהוא קיבל התקף לב לא יודע מה קרה לו שם בדיוק מש צד שממי זה נובע גם מהיחס שלו כן שהוא כל כך כאילו קינה בדוד אז שהוא שומע שדוד עוד מגלה נדיבות עוד יותר קשה לו עם זה כן ככה אפשר לראות את זה משי הקשר אחר אבל קצת כן קשור ש שלום זמן אומר הוא אומר את זה הוא אומר את זה על שבת הוא אומר שאם נגיד יש מישהו שנשרף לו הבית בשבת אזים שלמיה כתוב כבר ברמה שמכבים את האש היום אומרים שיש עוד סיבות כי יש תבית חשמל וגז וזה מכבים אתש כי רוב הפעמים זה נהייה סכנה עכשיו תאורטית לפי הלכה אם יודעים שאיין שום סכנה אז עם כל הכבוד אפילו שיילך כל הבית השריפה לא צריך לחבור הסה אפילו איזה מנחש א צריכה גופה גם כן ש מותר להציל יש מישות עזה כל כתבי כ אי אפשר לכבות את השריפה רק הלכות מה אפשר לעשות אפילו שהלכות שגזרו גזרה כדי שאדם לא יהיה בעול ויציל כאילו יכבה את הצפה א רבי של בזלמן מדבר כן עשם הוא אומר את זה אם אדם יגיד שהוא שאם לא יחב הספה כזה צער על הבית זה לא התקף אלי אז הוא אומר זה לא סוב הוא אומר זה הוא עושה לעצמו התקף מי ביקש ממנו להגיד שבגלל שהבית נשרף הוא צריך להרגיש כל כך א צער רד כדי לחלוט ולמות אולי צריך להרגיש שזה זכיתי לשמור שבת כן בסדר בני ישראל יעזרו לו אחרי זה כמובן וזה אבל ודאי שהיה ראוי אחרי זה מצב כזה שכו ויחזירו לו אבל לפעמים זה דברים בלתי הפיכים נגיד יש לו שם כתבים או משהו כזה סל מאוד גדול אבל א הוא אומר צריך לקחת את זה בזה זה שוב זה תלוי בבן אדם יש מי שיגיד יש מי שהתרגש על ההזדמנות שלו למסור את הנ של השבת זה ד מדרגה של חסידות יש מי שיגיד אין מה לעשות קבל אורים מחוד שמים ויש מי שיקח את זה כל כך קשה שיכול לקבל התקף שוב זה לא אומר דווקא רישון יכול להות קשור לים נוספים מה הוא מפסיד שמה וזה אבל זה כאילו בכל אופן זה קצת בחירה שלו הוא לא חייב לקחת את זה ככה גב שלמדנו יומ זה שיקנו מהספר כפות תמרים שמש ממנו שאם אדם חביב עליו ממונו יותר מגופו באופן מהותי אז מה ש שכן אפשר אז אצ לא זה כמו פיקוח נפש ככה אפשר להבין מה כפות ו כי כתוב שאם יש לך אדם שחביב ממונו יותר מגופו כך נאמר בכל מעודך שמה שלא יעבוד עבודה זרה אפילו אם זה על חשבון הממון שלו כן זה בשביל זה אמרו מכל מעודך כבר אמר שצריך למסור את הנפש ד אפילו את הממון צריך למסור על עבודה זה הרע ל שאר מצוות ככ הוא מדייק משמ שו אם זה אדם כזה שמון חב ותר מגופו לא יודע אם עברו את זה להלכה לכה מה אמרתי מכבים את השריפה בגלל ש אומרים שכמעט תמיד יש פ אז כבר לא עושים חשבו שם אדם נמצא לבדל בחוץ גידם יש לו מאכז על הגבעה בית אחד כל הילדים כל המשפחה יצאו מהבית התרחקו ממנו 100 מטר לכאורה אין את התירוץ הזה כן אלא אם כן תגיד שזה חלק מכיבוש ארץ ישראל ושרבים ישמחו וזה צריך לשבי זה כתפיים של טוב גלגלנו לכל זה שהלב הלב והעין תלויים זה בזה בוא בוא נראה זה כל שאמרנו זה מאוד מקדמה כל מה שכתוב פה כי עיקר הזיכרון תלוי בבחינת זיכרון בך תופס את הדברים גם כפשוטו דברים שאדם גם שומע וגם רואה נחקקים יותר טוב הזיכרון הכי חזק זה הרבה פעמים הזיכרון החזותי אבל גם כמובן העין פה היא לא רק העין הגשמית אלא המבט של האדם על העולם איך שאדם מסתכל על העולם זה עושה שהוא יזכור אמה כי השכחה בא על ידי רע עין על ידי מיטת הלב כיר אינו מטת הלב מבחינה אחת כי שורינה דינה בליב תניה כלומר הלב והעין תלויים טוב לפי מה שאנחנו הסברנו זה גם דווקא זר ללחות שבת שסכנה לעין זה כמו סכנה על הלב ולכן מותר לחלל שבת שעין כאילו נשר בר שנשמה ק אבל הקשר בין העין ללב ם פסוק ולא תטו אחרי לבכם חרי עיניכם ומ איך שאדם רואה זה תלוי בלב שלו אפשר גם להגיד שאיך שהלב שלו אתה לא ואייך שאדם רואה אבל לכאורה זה מתחיל יותר מבפנים דקא כ שאמרנו הלב זה כאילו ה היחס הכי בסיסי הכי פנימי של האדם לדברים מתוך זה ככה הוא קולט את הדברים כן יש את המרחב אווירה הבסיס שמתוכה אתה ניגש אל הדברים ויש ממנ איך אתה רואה את הדברים אז כשהלב הוא טוב אז הרבה דברים נראים טובים וגם דברים שנראים לא כל כך טובים אדם יהיה לו נטייה ללמד זכות שהלב הוא מקוץ אז גם דברים שהם נראים אולי טובים או נראה אותם בעין רעה זה בחינת רע עין רע עין ה כל הזמן הדברים נראים לו הוא לא זוכר עולם הבא עולם הבא עולם הזה לא נראה ו נצחי כמו לא נראה לו שהוא קשור לעולם מצחי לא נראה לו שהוא קשור לעולם מחדי הוא חי את העלמה ד פרודה כן כן אדם שהוא רא עין העולם הזה מה זה נראה לו ג'ונגל עולם של פירוד יש פה הרבה כוחות שנאבקים זה בזה עולם שהדברים בו לא מתחברים אחד עם השני זה ה ככה נראה לרא עין העולם ממילא יש בו קנאה יש בו צרות עין ל רעין זה מאוד הולך ביחד עם קנאה צרות עין תלוי בלב כלו שנפשי הפנימי משפיע באמת על איך ש על איך שרואים מתחיל מהלב הלב זה לחורה זה מתחיל ע הלב כן למרות שזה אחד משפיע על השני כאילו העין זה צ איך שמסתכלים שפוגשים את הדבר אבל אם יש מאמר מפורסם אורח טוב מה הוא אומר אורח רע מה הוא אומר אורח טוב מה הוא אומר שכל מה שבעל הבית רח כמה הטרחות רח בעל הבית כמה יגיעות יגה הכל אלא בשבילי כאילו מפרגן אורח ר מה הוא אומר כל מה שסבא לבית לא עשה אלי בשביל עצמו עכשיו במה זה תלוי תלוי ב באישיות של עצמו כלמה מה מה הוא איך הוא היה מתנהג כ בתור בעל הבית איך הוא מדמיין עצמו כן אם הוא היה בעל הבית הם היה לו רצון טוב לפי כולם אז הוא אז הוא משאר שגם אחרים ה כאלה אבל אם הוא בעצמו מבד כזה צר אז גם את אחרים הוא מפרש ככה פשת המאמר שם זאת אומרת ש העין איך שרואים את הדברים כמו רואים שיש נגיד מצב של שמחה אנשים מאוד שמחים אז פתאום הם מסתכלים על הכל בצורה הרבה יותר חיובית גם שכנים שלא מסתדרים נגיד פתאום יש איזה מורע מאוד גדול שכולם שמחים בו אז הם ירקדו ביחד כ שיכריזו על המדינה או נגיד שחררו את ה על תבת או משהו הציו פה לא יודע אז פתאום יכול להיות שגם אנשים שלא תמיד בדיוק זה הם ישמחו למה ביחד כאילו כי פתאום הכל נראה לך טוב כולם נראים לך בסד ל כי הלב שלך השתנה המציאות השתנתה אתה משיג אותה פתאום אתה רואה אותה אחרת אולי ש אתה רואה אותה נכון כן אז אז על כן לבל שהיה רעין נאמר בו ומות לבו בקרבו ומיטת הלב בבחינת שברי לוחות לב הבחינת לוחות מבחינת שכתם הלוח ליבך כותבים ללוח ליבך ו מה שמ שהלב זה איפה שכתובים הדברים אז הלב הוא בחינת לוחות יש פה הגדרה מאוד זה שיש את הדברי תורה ויש בנו איזה נפשיות איזה חיים שעליהם הדברי תורה נחקקים כמו שיש לוח רוצה שהלוח פוא דבר מאוד גדול בכורה הלוח הוא רק אח תמצי שליו יהיה לכתוב א אומרים שזה לא רק חתמצ הלוח הוא ה הוא הכלי שעליו אפשר לכתוב כן הלוח הוא הוא כאילו המציאות ש יכולה לקבל את התורה זה בפסוק כותבים הלוח ליבך זה מאוד בולט כן אם יש לב אז יש על מה לכתוב את הדברי תורה אם אין לב אין על מה לכתוב הם יעלמו תיות יפרחו רוא את זה מאוד למה זה כסיל למה זה ביד כסיל לקנות חוכמה ולב עין מה מה זה שווה להתאמת לקנות חוכמה עם אין לב אדם יקנה חוכמה היא לא תיכתב על כלום אז היא תפרח לו שמ הרר בן דיב התורה באריכות כמה חשוב שאדם יהיה לו את המידות ואת ההכנה הנפשית למות תורה ואז ברגע שיש לו את ההכנה הנפשית הוא בעצם כבר את הדבר הכי חשוב עכשיו רק צריך לכתוב אותה זה מה שרואים אז כש שברי הלוחות זה בעצם שהלב נשבר אבל לא במובן החיובי כן חיובי זה נכון שחות נשברו זה גרם לב נשבר שזה אולי דווקא ה התחלה של תשובה אבל לא מי שהיה רשע הי לכאורה היו שמה צדיקים שבטח נהלו על מה שקורה שמה רשעים שחגגו והרבה באמצע שנהל כנראה אז כשמשה שבר את הלוחות הצדיקים שמחו הרשעים קורא מת ליבם בקרבם והבינוניים ש העגל שמשה שבר את הרוחות למה צדיקים ישר כוחך ששיברת טוב לא יודע על הצדיקים באמת יך זה אבל כן אני חושב שכן אבל אני רוצה לד מה קרה לבנונים נהייה להם לב נשבר תד המצב היה קשה רק הם קצת נכנעו לו הם נאנחו אבל נכנעו לו ברגע שהוא שבר את הלוחות אז נהייה להם לב נשבר הם כאילו אמרו וואו משה רבנו עכשיו ראה לכולם הוא שם את זה בצורה מאוד מוחשית ש שיש פה משבר גדול היה איזה לא סתם בבול בעם ישראל אולי זה נכון כמ שוזר מסביר את אולי זה נכון אולי אין בריירה אולי זה מה שיש וא שבר את הלוחות אז כאילו ה הבינוניים היה להם כאילו הקלה אני חושב וואוו מה שהיה לנו איזה הרגשה קצת בלב שיש פה משהו בעייתי זה נכון וגם היה לי גם קצת שברון לב שובן החיובי לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבן און הזה אולי גם צדיקים אפילו כמו שורים שבירת מה זה שבירת הלכות זה כמו להגיד ככה אי אפשר להמשיך שאתה אומר את זה חריף לפעמים זה נורא נורא משמח כן כאילו זה מחדד ש שצריך לתקן שלא להיכנע ל המשבר לא להכנה לנפילה לא להכנה לכוח צריך לנהר כ אנשים שמחים ב בניהו טוב אבל בהקשר לפה נחזור לדברים פה שברי לוחות פה זה לא זה מיטת הלב זה כמו לב שבור אבל לב שבור עוד לפני שהוא מכיר בזה שהוא לב שבור ואז הוא כבר נהפך ללב נשבר באופן חיובי זה לב שבור במובן שאין לב כמו ולב עין כן לב ובחינת לוחות מבחינת כותבי מלוח ליבך ושכך הו על ידי שברי לוחות שאין לב מה אמר חזל עם היום הסתברות לוחות הראשונות לא הייתה שכרה בעולם לוחות הראשונות זה כאילו היה להיפגש עם דברי תורה שכתובים על הנשמה שלנו ממש אחרי שהם נשברו הנשמה פחות נראית ודברי תורה חקוקים בשכל וכמובן קצת יש הערת נשמה אבל הרבה הרבה פחות ממה שהיה קודם ממלא יש שיך חם נמצא שעיקר השיכחה הוא על ידי רע עין שהוא בחינת מיטת הלב שהוא בחינת שברי לוחות שמשם ניקר השכחה קנה כן מיטת הלב ושברי לוחות ושכחה הוא נכון כי הלב זה לוחות שבירת לוחות גרמה לשכחה וזה קשור לר עין כי זה מה שכתוב בנבל שוא היה רעין ומת בו בקרבו ר מי שהו רעין בעצם הלב שלו לא מחובר למבט הנשמתי על העולם לא מחובר על המבט של השבת על העולם מבת של םבא על העולם אלא הוא חי בעלמה ד פרודה ממילה הדברים נשכחים ים ששכחה זה לא רק לשכוח תורה זה גם ניתוך נכון אדם שוכח משהו מתנתק ממנו הוא נמצא במקום מנותק מ שהוא שוכח זה בעצמו סוג של מוות שכחה אין שכחה אין שכחה נכ זה כבודך כן שמה יש חיים רבי חן אומר כן מחזיק שכיחה בתור מתנה בתור מתנה שבד העולם לא יכול תקב לשכוח את כל הדברים ה את יודע שהייתי אומר שמשהוא אומר זה נקרא לד המידות בשורשם כשך בופ של דבר שלילי כי ברור שלזכותו אביר היה מדברי רבנו עצמו רבי נחמן שאומר על הקבצן העיבר שקר המעלה שלו שהוא זוכר נכון ששום מדרגות כמה זוכרים המדרגה הכי גדולה שזוכר עד עד העין הגמור כן הכי הכי נמוך הוא זוכר את ה בודאי כל מה שה אחרי קרים את זה נכון 27 קבצנים זה הניגון ששחו בשבן ה מאוד יפה אז אז המעלה העצומה היא זיכרון עכשיו כאשר לא זכינו לזכור עולם הבא לזכור זיכרון כזה אלא אנחנו כאילו שוכחים את העולם הבא וזוכרים את העולם הזה כן אז אנחנו בבעייה אז פה השכה מתקנת כאילו אותו כוח שגרם לנפילה הוא יכול להיות גם אופציה של תיקון שנשכח את העולם הזה ונהייה ממנו שוב נהייה פתוחים נשכח את כל הצרות כל הטרדות ושוב נהיו פתוחים לעולם הבא זה כמו שאמרו בספרי מוסר שמידת העצלות זה מידה טובה כל פעם שיש לאדם חשק לעבוד לעשות עבירה צ אין כוח זה פים זה צה לא רעה עכשיו תנוח קצת שלווה בחיים לא ד מי צריך להתאמץ כן רק צריך לדעת מתי תי לכון את זה מדבר מהצ הר בשפה שלו כן בדיוק נכון שני הדברים האלה ואב שלום שהייתה אנו ראה במלכות אביו זה ברור על ידי זה נאמר בו מיטת הלב שנאמר ויקח שלושה שבטים זוכו אם הלקח והתקיים בלב אבשלום מה זוכרים לא מי לקח שלושה שבטים תקב לב אב שלום מה ואב יואב שן לו שיטה בניגוד לדעתו של דוד דווקא בזה שהוא צדק שאב שלום כל עוד שהוא חי גם מנתק רף אבשלום מה אבשלום הוא גם מנתק רצף גם הוא מנתק רצף מנתק רצף רצף המלכות וגם כפשוטו הינו צרה במלכות אבי א אל כן לא הניח בן זכר כי פגם בזיכרון על ידי רעין קנה דוד המלך עליו השלום פרח מלכותו בני אבשלום מהקשר בכ זיכרון אל גם כפשוטו המשכיות זיכרון זה המשכיות כמו שהוא אמר שיש רצף בן זכר זה שיהיה מישהו שיזכור את האבא לא חשבנו זה ריוון טוב לזכור את האבא למה אדם רוצה שיהיו בנים שיהיה לו זכר בעולם אחראי א שקשור יש את הסיפור הזה עם מאמר כאילו שיואב אלי א יואב שכשהוא הרג את אמלק אז הוא הוא לא הרג כל זכר או סליחה הוא הרג רק את הזכרים ולא את כולם אז הטען שמלמד לימד אותו בחדר שלא צריך לקרוא תמחה את זכר עמלק אלא תמחה את זכר עמלק אז רואים שיש קשר הטעות הזאת אומרת שיש קשר בין זכר לזכר הוא אחר כך הרג את הצו כן הוא עשה הרור עושה מלאכתו רמיה נכון ש מה שרש משול מה זה לי מחלוקת האם הרג כפשוטו יכול להיות אבל כאילו משמ ש הקפידו עליו אז רק נראה את הפסוקים מה כאילו זכר בעבר זה גם אני דפר היום אני כור אחד הפעלים של השורש הזה פשוט שזה קשור אז בגלל הזמן רק נקרא את הפסוקים שכש שדוד ברך אבשלום כתוב הוא בא מלך דוד עד בחורים שמזהים את זה היום באזור של הרצופים והנה משם מי שיוצא ממשפחת בית שאול ושמו שמים בן גרה יוצא יצא ומקלל ויסתכל באבנים דוד ואת כל אבדי המלך דוד וכל וכל הגיבורים ימינו משמאלו וכ אמר שמי בקלו צצ איש הדמי ואיש הבלי השיב עליך השם קודמי בית שאול אשר מלחת תחתיו וייתן השם את המוך ביד אב שלום בניך ונח ברעתך כי יש ד מתו ויאמר רביש בן צרויה אל המלך למה יקל הכלב המת הזה את אדוני המלך אברנה וסירה את ראשו מ אבי שיים ש בונ ש אמא של טרו ה אומר המלך מה לי הוא היה אומר המלך מה לי ולכם בני צרויה כו יקלל וחישה אמר לו כלה לדוד ומי אמר מדוע עשית כן כאילו רואה את זה גם קצת כ מהשמיים ויאמר דוד אל אבישי ואל כל עבדיו הנה בני אשר יצא ממאי מבקשת נפשי ואף כי אתה בן הימיני חסה קל וחומר אם אבשלום נגדי אז מה אתם רוצים מישהו שהוא בנימין שהוא לא יהיה נגדי הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם אולי יראה השם בעיניי והשיב השם לי טובה תחת קללתו היום הזה רים את פסוק אחד הפסוקים שבטים את דרכו וורו של דוד של איף הוא מקבל את זה כמשהו מן השמיים אגב זה לא סותר זה הידיעה והבחירה ה אחר כך הגיד שלמה שצריך מש לשים עליו עין ובסופו של דבר לגמור לו על משהו בעצם מורד מלכות כן בפשט צדק אבישי כי הוא מורד ממלכות לא רק סתם חם אבל דוד חושב שבזמן הזה שמלכות מלכותו עדיין לא התבררה לכל ישראל כנראה כרגע יהש סימן שאלה לא רק אצל שמעי אלא אצל כל העם אז קודם כל צריך שמלכות תתבסס מחדש וכרגע לפחות בזמן הזה אי אפשר לבוא בטענות אחד ש שכאילו רוכב על זה וברגע הזה הוא רואה את זה מצד ההשגחה האלוקית ששלחה אותו הוא אומר אולי יראה השם בעיניי ר נחמן יסביר פה שהוא הבין שהוא נפל לבחינת רע עין והתיקון זה לתקן את המידה של העין לתקן את שורש הבעייה הוא אומר שזה מה השורש מה נפל אבשלום כאילו דוד נפל אצל אבשלום זה כמו אדם שנפל אצל ר יכול להיות ש שהוא רומז פה שזה יכולל להות גם בתוך הנפש של האדם שהצד המלכותי של האדם נופל לפעמים בתוך המקום הצר העין שבתוכו זח את הכל בתוך הנפש אז מה התיקון שהוא תקן את הר עין בשורשו מה גרם לאב שלום להיות את רעין ומר בהמשך מידת ההתנסות דוד מתקן את מניידת ההתנסות וזה שעושה פה ענבה עצומה ו מגיב פה עומת הדברים שש בסופו של דבר מה שגורם לשכיחה זה ההתנסות כן כן שורש המיטת הלב זה התנסות גאווה כן הגאווה כן שהי משכיחה אדם בתוך עצמו לא רואה מאחורה לא רואה מקדימה לא רואה מהצד הכל לא רואה רק דך טוב נזכה ל ביד משיח בן דוד ‏j