הפקר העולם המעשי, וגניבת אורות הקדושה - ישראל ותחייתו - הרב אליעזר קשתיאל

אנחנו ממשיכים לעסוק בסיפור א שעם ישראל בא לספר בעולם, ספר את תהילת השם. ראינו כבר בסעיף ג' בעמוד כא שהרב מאשים את המינות בהפקרות. אה הפקרות זה ההפך מסיפור. סיפור זאת אומרת שיש א יש סיפור. יש פה עלילה ויש יד מכוונת בעלילה ויש סופר ובסיפור טוב, סיפור משובח, אז לכל הפרטים יש משמעות. אה יש פה איזה משהו שנרקם. אם למשל אדם יקרא סיפור בתוך הסיפור הסופר יתחיל איזה משהו, תחיל איזה אירוע שמתרחש, שאחר כך יעבור לאירוע אחר. ישכח אותו את האירוע שהוא התחיל ולא ברור לאיפה זה הוביל בסוף זה לא התחבר לשום דבר אז אתה תרגיש משהו מוזר שיש פה איזה משהו לא לא למה סיפרת לנו את זה זה לא נרקם בסוף לשום עלילה זה נקרא הפקרות זה הפקר הפקרות זאת אומרת שיש חלקים בעולם בחיים שלא משתלבים בסיפור שאין בעל הבית והמהות של הסיפור שעם ישראל מספר זה לומר שאין הפקר אלא יש בעלים יש סופר יש אל נורא עלילה והוא רוקם את כל העלילות הודיעו בעמים עלילותיו שירו לו זמרו לו סיכום יש פה שיחה נכון לפניותיו יש פה איזה מערכה וכאשר אין סיפור אין סיפור תהילת השם אז א או שיש סיפור חלקי חצוי זה יוצר הפקרות אז אם אתה בכלל מתכחש לסיפור אז זה מאוד ברור אבל אם אתה אומר יש סיפור אבל אין לפעמים תלוי באיזה עניין ההפקרות הזאת היא לא רק הפקרות ספרותית היא בסוף יוצרת הפקרות בחיים כי אז גם האדם לא נדרש לסיפור מלא בחיים שלו. יכול להיות שיש לו בחיים כל מיני חלקים כאלו שהם לא קשורים לסיפור. זאת אומרת א סתם יצא לי ככה. זה היה ככה במקרה. א למה עשית ככה? למה יצא קורה? יש חלקים לא עבודים כאלו בעולם. גם הקדוש ברוך הוא לא מצליח לתפור פה את כל האירועים ואת כל העניינים. אז גם אני לא א ולכן ההפקרות בסיפור תהילת השם היא בסוף יוצרת גם הפקרות בסיפור האישי שכל אחד מספר לעצמו יש כל מיני סיבות להפקרות למה זה קורה והרב כאן בסעיף ו' א מסביר את הבנתו ב אה בסיפור ההפקר של העולם המעשי הבא מתוך ההתפרצות אל העולם הרוחני בלא סדר ותיקון של קודש. יש פה אם כן הפקר שהסיבה להפקר הזה היא התפרצות אל העולם הרוחני בלא סדר, בלא תיקון. ראינו כבר את זה גם בסעיף ג' שהרב פה מדבר עוד יותר ברור על המושג שנקרא להתפרץ התפרצות א התפרצות א זה זאת נטייה א שאפשר לראות בה נטייה משיחית המשיח נקרא בן פרצי הוא בא מהרצון לפרוץ ולהתפרץ אלא ש צריך לדעת שיש א התפרצויות שמקדימות את זמנם כמו למשל תינוק שיוצא מרחם אמו טרם זמנו אז הוא מתפרץ אבל הוא בסוף זאת הפלה חס ושלום זה נקרא הפלה יש פה התפרצות לפני הזמן לפני הסדרים וההתפרצות אל עולם אחר. זה עולם אחר. עולם הרוחני היא לא פשוטה א כי זה עולם אחר. והמעברים בין העולמות הם מאוד מאוד מסובכים. ומהמקום אחר הרב קוק כותב שתמיד כשיש מעבר בין עולמות יש מימד של התפרצות תמיד אבל זה רגע מאוד מאוד רגיש בנמשל בעמוד קכב אז הוא מדבר על סוג של נשמות מתפרצות א נשמות של טוו שהם מתפרצות והורסות את הסדרים ואת הכללים ואת הכלים. והוא כותב שמתי במיוחד זה קורה? אז תראו בעמוד קכב א ב באמצע העמוד. עמוד כב באמצע העמוד. בהוצאה הרגילה כתוב ביותר אין מתגלות. באמצע שורה ביותר מתגלות הנשמות האלו באחרית ימים. מה זה אחרית ימים? כלומר בתקופה שלפני הרת עולם במעבר מעולם אחד לעולם אחר. שעוברים מעולם לעולם, מעידן לעידן, לפני יצירה חדשה ונפלאה, זה בתחום של התרחבות הגבולים בטרם לדת חוק בפני לידה, בעיתותי גאולה מתגברת חוצפה, שער, מתחולל, הולך וזואף פרצים אחר פרצים יפרוץ. יש פה ביטוי גם הרבה הרבה פרצים, פרצים אחר פרצים. ומתי זה קורה? כשהולך להיוולד עולם חדש וצריך לעבור מהעולם הקודם לעולם אחר. וזה רגע מאוד מאוד קשה, מאוד דרמטי, כי צריך לשנות העולם. זה יכול להיות על רצף ההיסטוריה. זאת אומרת לעבור מעידן אחד לעידן אחר. זה יכול להיות לא רע על הציר ההיסטורי אלא לציר של המעבר מהעולם א גשמי לעולם רוחני מנגלה לנסתר אה וכל מעבר כזה מעולם לעולם הוא מאוד מאוד מסובך מאוד מורכב כי באיזשהו מקום כשאתה עובר לעולם אחר אתה באמת עובר לעולם אחר זאת אומרת צריך לעזוב את כל מה שהיה עד היום כל הסדרים זה עולם. כל המציאות תעבור למציאות אחרת. א והדחף לעבור לעולם אחר הוא מאוד מאוד חזק. א אבל לפעמים א כיוון שההתפרצות היא נעשית בצורה חפוזה ולחוצה אז אה אתה לא מאפשר את התהליך המדורג של בין השמשות שלאט לאט לעבור מעולם לעולם בלי להרוס. בלי לפרק הרב עוסק את זה בהרבה מקומות גם בהמשך ישראל ותחייתו אפשר לראות לדוגמה בעמוד א מא סעיף כד גם שם הוא מדבר על אה סכנת ההתפרצות מדבר על רוח ממוזג ואז בסעיף כד שורה שישית יש רוח שער פורץ גדרים, אינו מחכה לסדר העולמי שבוסס. כן, הוא קופץ, פורץ, מוכרח הוא לקחת את החוצפה, העזות, מידות רעות. כן? זה התפרצות. א זאת אומרת שאנחנו רואים רוח כזאת שיש לה כל מיני וריאציות שלקפוץ להתפרץ לעולם לעולם אחר הרמבם גם מאוד מעריך בזה בספר מור נבוכים בסכנות של ההתפרצות כן כשמתפרצים לעולם הרוחני מאוד מסוכן אתה רוצה לעבור מעולם אחד לעולם אחר ועולם אחר הוא עולם אחר לגמרי אבל אם אתה לא פשל אתה עלול ל אה למוטט הרבה הרבה דברים ולפגוע על זה אומר שלמה המלך שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוהים אתה הולך אל בית האלוים אתה הולך לעולם הרוחני לעולם אחר תיזהר שמור רק לך הוא כותב הרב צריך ללכת לאט לאט מתון מתון הוא כותב שזה היה יתרונו של רבי עקיבא שנכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום היה מאוד מאוד מתון במעבר בין עולם לעולם. א הוא מעריך בזה הרבה. א והנצרות א התפרצה התפרצה לעולם הרוחני. מאוד מאוד קסם לה העיסוק אה ב באלוקות, ב א בנזירות, בהתקדשות, בפרישות מהעולם הזה. א בעיסוק בנישרים שקוראים ללסתר הרבה העיסוק ב ב מיסטיקה המון המון מיסטיקה ובעיקר הזיבת א פרישות מהעולם החומרי פרישות מהחיים אז זה התפרצות אלם הרוחני בלי סדר בלי הדרכה בלי תיקון כן מול הנשמות של טו יש נשמות של תיקון תיקון הרב רומז לזה בלי תיקון זאת אומרת רק טהו אז זה טהו ויש לזה כמה מחירים נחזור לפסקה שלנו סעיף ו' יש נזק ראשון מונע את אור הקודש מתפשטותו במרחב ההוויה נזק ראשון שכיוון שאתה עוזב את העולם המעשי מפכיר אותו מתוך רצון לעבור לעולם הרוחני נשאר עולם המעשי בלי הערה רוחנית. האור הקדוש לא מתפשט למרח. אז יש פה א א נזק ראשון, הפסד ראשון. לעולם החומרי מפסיד כי הוא עזוב. נשאר עזוב. אתה הולך לעולם העליון ובעולם התחתון. אין אין א נטוש לגמרי. לרות התשובה. הרב מתאר מצב כזה אישי גם שלפעמים אדם מתעלה בהתעלות רוחנית והוא מזניח את עבודת המידות ואת עבודת המוסר אה תיקון הגוף הוא מתעניין בדברים מאוד גבוהים אחר כך פתאום הוא מגלה שהכל רקוב שמלא דברים באישיות שלו אהתה לא לפעמים אדם הוא א מתעניין בדברים מאוד גבוהים מאוד רוחניים לומד דברים מאוד שמרימים לו את את התחושות, את המחשבות, את הרגשות, אבל הוא לא לובד על המידות באותו זמן כי זה משעמם. אז זו פה דברים גבוהים. אז אחר כך הוא פתאום מתעורר ורואה שהחיים שלו פתאום נשארים נמוכים ריכובים א הוא צריך לחזור למטה חזרה ולהתמודד א עם ה עם מה שהוא השאיר אתן דוגמה א פרק יד סעיף ב לפעמים האדם רוצה להיות דבוק ברוחניות עליונה ולהתרומם לעולם המחשבה העליונה והגוף נעזב מרוב התעלות רוחנית והמידות הראות שלטות בגוף כי אין מי שמטפל הוא מושר מוזנח כי הוא מתעסק במחשבות רוחניות מאוד גבוהות וכשנסתיימת ההסתכלות הרוחנית והוא חוזר חזרה להרגל החיים פתאום הוא מוצא את הגוף שבור עם תכונות מקולקלות ויש פה מלחמה מאוד מסוכנת לכן אומר הרב תנאי תמיד לפני שאדם רוצה לעסוק בהסתכלות רוחנית הוא חייב לעשות תשובה ולזכך את המידות. זאת אומרת, אין דבר כזה לטפס לעולם הרוח בלי וידוי, בלי תשובה, בלי תיקון המידות, בלי מוסר. זאת אומרת, אתה חייב לגעת בגוף, להתעסק איתו בגוף, במידות אחר רק אחר כך לטפס לעולם הרוח. אז לכן היו גדולי גדולי בעלי הסוד שהיו כותבים בספרים שלהם לפני שאתה לומד תעשה וידוי לפני שאתה לומד ניסטר תלמד א תעשה וידוי על העבירות שלך תתקן את המידות הלא טובות אחרת יכול להיות מצב של א התפרצות כן זה באות התשובה ידב אז צריך לעשות תשובה לפני לפני אבל אם לא עושים תשובה לפני אז קודם כל נוצר מצב שהעולם החומרי נשאר בלי תקנה אבל יש בעיה שנייה בעיה שנייה כותב הרב הוא גם מוריד את ערכו ומכשיך את טיפתו בירום העליון בעיה שנייה זה לא רק שהעולם החומרי נשאר הזוב אלא גם העולם הרוחני עצמו שלכאורה פרצת אליו גם הוא מושפל הוא אתה מוריד את ערכו ומכשיך את עיפתו ברום עליון למה כי אתה בעצם אומר שהעולם הרוחני הוא עולם מוגבל העולם הרוחני לא מסוגל לא יכול אין לו כוח זה לא מעניין אותו הוא לא מספיק רחב הוא לא יכול להכיל הוא לא יכול להתייחס לדברים הקטנים, המעשיים, הגופניים, החומריים. אז כאילו רצית לרומם את העולם הרוחני, התפרצת אליו ועזבת את העניינים המעשיים. אבל בעצם זה השפלה של העולם הרוחני. כי אתה אומר שהעולם הרוחני הוא כזה, הוא מוגבל, הוא לא יכול. מרוב רוחניות אז יש דברים שקטנים עליו. זאת אומרת שהעולם הרוחני סובל מסוג של גאווה. אנחנו לומדים במסכת מגילה, כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצאותו. זאת אומרת, הגדולה האלוקית היא היכולת משפילי לראות בשמיים ואארץ. זאת הגדולה. אומר המהרל, נתיב הענווה שאדרבה, מה זה גדולה? גדולה זה התפשטות לאיין סוף. אז אם הוא גדול מאוד באינסוף, אז הוא מתגלה בכל מקום, גם המקומות הקטנים. אם אתה אומר שהקדוש ברוך הוא שהתוכן האלוקי הוא לא יכול לא מתגלה בדברים קטנים כי זה קטן עליו אז בעצם הפכת אותו למוגבל אומר המרל אז הוא חומרי אז הוא מוגדר אז הוא כבר לא איילסופי הוא כבר לא רוחני כל פעם שאתה אומר שהקדוש ברוך הוא שהתוכן האלוקי שהרוכניות שלך יש זה קטן עליה הגבלת את העולם הרוחני אז העולם הרוחני ניזוק לא רק העולם החומרי גם הרוחניות ניזוקה זאת אומרת שזה מוריד את ערקה של הרוחניות זה מכשיך את יפעתו. יפעתו ההופעה ההרחבה שלו. הוא לא רחב. הוא לא יכול להופיע. הוא לא אין לו אין לו עושר. הוא מוגבל הוא מתוחם. זאת אומרת שהציור האלוקי, התוכן האלוקי שמצד האמת הוא אינסופי, שאין לו קץ וסוף ואין ראשית וכית לרומו. והאמת הוא שאינסופי. ואם הוא אינסופי אז הוא לא מוגבל. אם הוא לא מוגבל אז הוא גם לא מוגבל למטה ואתה השארת אותו מך ונשפל. יש סוג של גאווה כזאת. זה סוג של גאווה שאומרת שזה לא לרמה שלי. ובסוף זה השפלה. הנצרות הסתבכה מאוד מאוד עם זה שאלוקים כיוון שיש דברים שהם קטנים עליו כי הוא כזה רוחני וזה וזה קטן עליו אז בסוף נהיה פה שטחים שלמים שאלוקים לא מנהל אותם ואז נוצר במיסטיקה הנוצרית נוצר עולם שלם שנקרא שטן השטן המיסטיקה הנוצרית הוא נכנס איפה שאלוקים לא נמצא בגלל שאלוקים יש דברים שהם קטנים עליו והוא הרי לא בשבילו כל הדברים האלו המביכים ולא נעימים זה לא הוא אצילי מדי אז השטן נכנס שם ואז בצד הכנסייה יחד עם הכנסייה הרשמית שהיא מעריצה את האל העליון נוצר בצד בצל של הכנסייה פולחן שלם שנקרא פולחן השטן לכל הכנסיות בכל העולם הנוצרי מאחורי הקלים לא בפרונט ב בחצר האחורית יש המון המון פולחן של השטן הגיבורים הגדולים א של הספות הגרמנית למשל אז זה אנשים שקרטו בריט עם השטן יש למשל בגרמניה הגרמניה הנוצרית א אחת היצרות הספרותיות החשובות ביותר בגרמניה הנוצרית זה יצירה ספרותית שבה גיבור הספר יותר נכון זה זה לא ספר זה מחזה גיבור המחזה עושה פשאים נוראים כדי א למצוא חן בעני השטן וככה מוצאים חן בעיניו כי צריך לעשות כמה דברים מאוד להקריב לו כמה קורבנות ואז השטן נותן לו כוח הוא פתאום נהיה חזק הוא עושת מה שהוא רוצה אה זאת אומרת שיש פה איזה השפלה של הקדוש ברוך הוא של האלוקים כי בסוף מי שמנהל את העניינים זה השטן למידה רבה. אז היא מסתבכת הנצרות בזה שהיא מפקירה שטחים ולהכניס בעצם גורמים מאוד בעייתיים שאין אין דין ואין דיין. אדרבה שמה מי שיותר חזק הוא לא מנצח. יש אפילו שטענו שבה חלק מהנציזם זה היה בנוי על מוטיבים של כיתות שטן. נוצריות אבל זה מחקרים של דוקטורים לענייננו א כל מקום שהשארת אותו פנוי מהקדוש ברוך הוא מהתוכן הרוחני אז הנזק הוא כפול א' העולם הזה נשאר ריק שתיים הקטנת את העולם הרוחני הפכת את העולם הרוחני לעולם מוגבל זה לא זה בזה כאילו מה זה לא זה בזה שני צתעולם אז אז השארת את החומר פנוי זה צד אחד והרוח מצטמצמה אז הקטנת את החומר אומרת גם אתה לחומר להיות שומם וגם תה לרוח להיות מצומקת זה שני נזקים בחומריות ורחניות לכן אויב חרף השם עם נבל נייצו שמך אה זה האויב של הקדוש ברוך הוא הוא מחרף השם. מה זה לחרף את שמו של הקדוש ברוך הוא? זה להגיד הוא לא נמצא כאן. זה נקרא לחרף את שמו. כמו שגולית מחרף מערכות אלוקים. מה זה מחרף? אומר, איפה הקדוש ברוך הוא שלכם? איפה הוא? נראה. אתם לא מנצחים אותי, נכון? אני פה החזק. אלוקים לא נמצא. זה נקרא לחרף מערכות. לחרף. הכוונה להגיד אלוקים לא פה. זה צד אחד של הסיפור. צד שני לנעץ את שמו. אז מה זה לנעץ את שמו? להגיד ששמו תוכן הרוחני הוא חלש הוא לא משמעותי בזוינת זה לבזות אותו זאת אומרת העולם החומרי אין לו מה הוא כן אין חרפה חרפה חרפה הקדוש ברוך הוא לא נמצא פה והעולם הרוחני הוא מנועץ מנועץ מבוזה אז זה נזק כפול ולכן כנגד התפיסה הזאת אנחנו צריכים לדבר על ענווה כי התפיסה הזאת בנויה על גאווה. מה זה כפירה? כאילו זה לא כפירה, זה גאווה. זה גאווה של האדם וגאווה כלפי שמיים. האדם מתגאה. מה זה מתגאה? אני שייך לרוכניות. אני לא בשבילי ה הדברים האלו. אני רק ברוחניות. זה יוערה שאדם רוצה להתפרץ עולם הרוחני וקטן עליו כל העניינים המעשיים. לא בשבילי, זה בשביל אנשים אחרים. אז הוא מזניח את העולם החומרי. אבל הגאווה בסוף היא בעצם הקטנה שלום הרוחני. כי תחשוב, כל פעם שאדם מתגאה, אומר זה קטנה לזה קטנה, מה קורה לו בעצם? הוא נהיה מוגבל. הרי לפני שהוא היה בעל גאווה אז הוא היה עזר לאנשים ושתף רצפות ושתף כלים ועשה הרבה דברים. היה מאוד חזות וככל שהוא מתגאה, יש פחות ופחות דברים שהוא מסוגל לעשות. ככל שהעולה במדרגה אז הוא לא שוטף כלים והוא לא עוזר, לא שטף רצפה אז הוא נהיה יותר מוגבל. אז זה גאווה. הגאווה גורמת לאדם להיות מצומצם יותר כי יש פחות ופחות דברים שהוא מרשה לעצמו לעשות. פעם הוא היה עושה הרבה דברים היום לא. זה הסכנה הנושא של הגאווה מצד הצמצום שהיא יוצרת. יוצרת מחנק מהגאווה. להפך בעל ענווה כל מה שאתה מוצא גדולתו ענוה זה התפשטות אין אומר המרל מה זה ענווה שאין לי אין לי הגדרה עצמית אין לי סטטוס ענווה זה מלחמה בסטטוס אין סטטוס אין מעמד איפה אתה נמצא בכל מקום פה פה אין גבולות אז אין גבולות לא למעלה ולא למטה אין גבולות להתעלות ואין גבולות ות לירידה לפרטים כן בעל גאווה הוא מגביל את עצמו ואז הוא מגביל גם את הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא גם הרי רוחני אז בסוף הקדוש ברוך הוא גם יוצא בעל גאווה כי לא נהל לו ולא יאל לו להתעסק עם השטויות שלנו אז יוצא שהוא גם בעל גאו מצומצם זה הוא לא מתעסק וזה הוא לא מתעסק אז במה הוא כאן מתעסק היה דברים חשובים באמת זה וזה וזה וזה זה לא חשוב אצלנו להפך אצלנו ככל שתלמיד חכם יותר גדול צריך להיות בעל ענווה ולפסוק בדם שפיר ושליה דוד המלך להתיר אישה לבעלה צריך לפסוק בכל דבר כי זה מן זה עניין של ענווה שענוה זה הוא כותח ש יותר גדול הוא צריך להתעסק ביותר תחומים זה זה אצלנו ההתגדלות של האדם אומר זה עוסק ביותר דברים יותר גדול עסק ביותר דברים יותר מסובכים יותר בעייתיים, יותר קשים כי הוא יותר גדול. אז הכהן הוא פוסק בדיני צרה. אתה מלחם גדול אז הוא פוסק בדיני נפשות ובדיני טומאה וטהרה. כל שיותר גדול. סיפרתי לכם הרב מרדכי אליהו לא פעם הייתי אצלו בשיעור אז א לפני 12 13 שנה לא זוכר ש 11 שנה. אז היית שיעור ואז הוא סיפר שכשהוא היה רב ראשי לישראל אז הגיע לבקר אותו רב ראשי של ארגנטינה רב הספרדי של ארגנטינה הם קבעו בלשקה של הרב הראשי להיפגש בבוקר הוא בא אליו ללשקה התיישבו ואז פתאום נכנסה הדלת א נכנס בדלת המזכיר אומר הרב יש פה אה איזה ילד שרוצה ברכה. טוב, אלא נכנס ברך אותו. ממשיכים לדבר פתאום טלפון יש פה חולה שרוצה ברכה יש פה שאלה כל שנייה היה איזה משהו שהפריע באיזשהו שאלה הרב של הרגנטי עשה ככה אמר מה זה אתה רב ראשי מה זה ככה ההוא ילד ברכה זה זה אי אפשר ככה פה זה זה לא מכובד אתה רב ראשי אתה לא יכול כל שנייה להתייחס לכל א זה אז הוא אמר לו הרב אליהו אמר לו פה מנהג ירושלים ופה מנהג דוד דוד המלך ידי הסוכות ודם שפיר ושליה נכון איפה מילה גירושל משה רבנו ככה נכון ראינו את זה בסעיף ג נכון לא שיותר מדי עבודה עשה א יתרו אמר לו שפול טיפול אבל מצד הרצון של משה רבנו הוא רוצה לעסוק בהכל כל הזמן טכנית בסדר עניין טכני אבל מצד הרצון מצד ד הענווה שלו משה רוצה לעשות בה הכל הענווה שלו דין פרוטה כדין מ לפני שנה וחצי התפרסם בעלון של יישובי בנימין פסק דין של הרב של פסגות ישב בהרכב בית דין שמעו בית דין הרב של פסגות הוא היה אב בית דין ועוד שני שני דיינים וישבו עשו פסק דין מה היה פסק הדין על מה היה בית דין ישבו רב פסקות תלמיד חכם גדול על מה ישבו שבט מאפילים בנים ושבט מעלות פנות משהו כזה לא זוכר בדיוק היה ויכוח ע על העצים שלג בעומר שהם תנו שלקחו להם ולא לקחה איזה ויכוח שם על העצים של המדורות ואז יש בו פסק פסק דין בית דין זה נקרא ענווה ענב אנחנו שלד שואל שאלה זו שאלה לא משנה דין פורטה כדין 100 אז הענווה אומרת שאין דבר שהוא קטן אין דבר כזה שהוא קטן לכן הוא מיד אומר הרב קוק פה ענווה תראו את הסעיף תאוות ענבים תאוות ענבים תהילים פרק י תאוות ענבים גאולת השם. מה זה הגאולה שלנו? הגאולה שלנו זה לא לעלות לשמיים, זה ענווה. ענווה אורם של ישראל מודיע השם השם במרומים ובמעמקים. זה נקרא ענווה שכל מוצאותו מוצאןו. אין דבר קטן עליי. מה זה קטן עליך? מה אתה יש לך אגו? סטטוס פשט לכל מקום. הורו של הקדוש ברוך הוא מתגלה בק מיחסים לקדוש ברוך הוא גאווה מי יחסים לקדוש ברוך הוא גאווה אבל צריך להבין מה זה גאווה בהמשך הספר הוא מסביר את הגאווה הזאת אתה רוצה לראות תסתכל בעמוד ק עמוד קס סעיף ח שמה הוא מסביר מה זה גאווה אומר שלפעמים בסעיף ח הוא כותב למטה שלפעמים האדם יש לו קטנות אמונה, הוא לא מאמין בעצמו, אומר אני לא שייך לקדושה העליונה, לא שייך לרוממות והגדולה העליונה של המחשבה האלוקית אדם צריך אומר להגיד לרומם ולנסא את עצמו במחשבות של קודש בתואר ולהרגיש שהוא מתאים על הגדולה זאת אומרת שאדם טובע מעצמו גדלות להידבק בתוכן האלוקי אז הוא יכול הריך להגיד עצמה מי אני ומה אני מר אני שאני אתקרב לקדוש ברוך הוא מה אני אתקרב לגדולה אין ליז אבל זה וזה ענווה פסולה פה נדרש גבה תראה מה הוא כותב קרבת אלוקים הלאומית שעם ישראל אומר אנחנו יכולים אנחנו יכולים לטפס יכולים להתקרב זה אמונה גדולה של גאות לאומית זה גאווה אז מה זה הגאווה הגאווה זאת אומרת אנחנו יכולים לעלות למעלה יכולים להידבק בהשם אומנם תראה בעמוד קסא למעלה גאות קודש זו אמנם יש בה גאון אבל יש גם ענווה גדולה. זה ענווה שבאה מתוך גדולה. זאת אומרת שיש לך גאווה לומר אני ראוי. הרי איך אתה לומד תורה? מי אני שאני בכלל אלמד תורה? זה דבר השם עם רומים. קטונתי מה פתאום? לא. אז זה גאווה. זה גאווה לאומית. בחרבנו מכל. אנחנו יכולים ללמוד תורה אנחנו יכולים להבין את התורה. זה גאווה. אבל היא מלא הענווה. כי הגאווה הזאת אומרת עכשיו שכיוון שאתה שייך לגודל האלוקי אז הגודל הזה צריך להתגלות בכל פרט ופרט מחייך גם בדברים הכי קטנים אז הגדלות היא לשני הכיוונים זה הגאווה היא לטפס והענוה היא להוריד כן זה ענווה מצידנו מצד הגודל האלו גם וגם איך זה ענוה מצד לקחת את דבר השם ולהוריד אותו לכל נושא בחיים שלנו ולא לומר טוב נו זה קטן מד די לא אין לי מה אני אתעסק עם הדברים האלו לא זה לא דווקא הגאווה מסידרת שגיד כל נשא בחיים שלנו ראוי להופיע את ההורה לכר לזה גאו אפשר לקרוא לזה גאווה נכון אתה צודק אבל איפה כאילו הגאווה שלו הגאווה של הקדוש ברוך הוא שהוא תמיד יוצר אתגרים חדשים לטפס עליהם כל הזמן גאו גאוה כל הזמן אתגרים לטיפוס עוד ועוד ועוד זה לא נגמר זה גאווה. זאת אומרת, כל פעם יש עוד מעלה שאפשר להתרומם אליה שהקדוש ברוך הוא א מייצר לנו אתות לאין קץ. זה גאווה. גאו גאו שלא או של שלא כי הוא כל פעם אומר לנו אני יותר גבוה מה שאתה חשבתם. אתה מטפס מטפס אתה אומר לא פתאום אני יותר גדול אני עוד יותר גבוה. אז הוא כל פעם מתרחק כאילו ויכול. כן אומר שעוד יש לך עוד אתגר. אתה רוצה להגיע אליי? יש עוד אז כאילו הוא מתגאה כאילו הוא כל הזמן יוצר אה עוד ועוד אה יעדים עוד שלבים בשביל לטפס וזה לא נגמר כמה שתטפס תגיד לו אה מה פתאום ולא הגעת בכלל אבל הוא מלא ענווה וירד השם על הר סיני הוא מורה לך את הדרך איך מטפסים מלמטה מראה לך בכל צד וצד אז זה מצד אחד גאות השם אבל זה מלא ענווה של הקדוש ברוך הוא כי הוא בא אליך איך בכל המקום אשר אבוא אליך וירד השם על הר סיני השיר על השם וד