העצבות על ההווה יוצרת את הפחד מהעתיד | אורות התשובה- צור עולמים- שיעור 13 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] טוב אנחנו עשיו בידו מה שראינו בט וז זה שההכרה בעוונות יש בה כבר איזה תזוזה אנחנו עכשיו במשל משל של ה פחד של הבעל תשובה ושל הכבילות והיציאה כאן אנחנו נמצאים ב איך קורה המהפך שאפשר בכל זאת לעבור את מחסום הפחד לעבור להיות בעל תשובה מהמקום של החטא והנמשל זה הפחד מהגאולה שנמצא במסתרי הנפש של לאומית שלנו שזה הסוגיה שאנחנו מדברים עליה הפחד של עולם הזה מעולם הבא בהקשר ההיסטורי שלנו ו ההכרה היא הכלי הראשון עכשיו אנחנו בכלי השני זה כלים שהולכים ונעשים יותר ויותר חיוביים ההכרה בעוונות היא ראשית התזוזה כי היא עדיין עוסקת בעוון כלומר התזוזה בא מעיסוק בעוון עצמו זה בכלל לא עיסוק בתשובה אם כי כשאני רואה את העוונות עוונות לא כדבר רצוי אלא כדבר דחוי אז משהו כבר התהפך אני נחלצתי מהשעבוד התפיסתי לחטא אז זה התנועה הראשונה ועוד נעסוק בנמשל ש עצם ההכרה בזה שאנחנו נמצאים בפחד ושיעבוד לתפיסת העולם שאנחנו אולי אם נגיד את זה אפילו באופן חד אשור דור מקרים את המושג השברי דור יש צדיק ש היינו קשורים אליו הרבה מהישיבה היו קשורים אליו באמת צדיק נשגב מאוד צ מאר זילברברג והוא בשיחותיו מרבה להזכיר את המושג השו הדור עקוד משיכה לא במובן שזה קב של הדורות הבאים תחילת המצעדים של הדורות הבאים אלא הסוף הנמוך ויורד מטה מטה של הדורות הקודמים שפעם היה מעלות גדולות והם ירדו ירידת הדורות ואנחנו נמצאים בתחתית דור נמוך ושפל וכשכל הזמן התפיסה היא של דור נמוך ושפל אז ממילא עלולה להתלוות לזה ההנחה שבדור כזה לא יכול לבוא לגאולה דור שכולו חייב זה בלתי סביר שהוא יגיע לגאולה הרי דורות שהיו טובים ממנו לא הגיעו אז הוא שירד מטה מטה הקד משיכה והאם יש מה לספר על ירידה מטא מטה של הדור שלנו לא כל כך קשה אז אם אתה כל הזמן מצייר את הדור כי מי שיורד מטה מטה אז אתה אומר זה לא זה לא שייך בכלל שאני פתאום מגיע לרוממות עליונה ועצומה של בית יבך וירבך מאביך לא של בית ששכינה שורה בו אלא שבית שלישי שהוא ניצחי איך איך משוורת עובר לזה כש אני לא אומר שהוא מתכוון לזה כי הוא גם אומר שאנחנו ערב הגאולה אבל ההנחה הזאת היא לא פשוטה וגם כשאנחנו אומרים ביקורת על הדור ויוצא לנו מדי פעם כשאנחנו אומרים ביקורת על הדור אנחנו ממ יחד עם זה עלולים למצוא את עצמנו כמי שבעצם אומרים שהדור לא ראוי לגאולה כאלה בעי והנמשל של ההכרה בעוונות זה ההרה שזה עוון של פחד לראות את העונות של הדור כדבר שמכריע לנו ה הולך בעצם זה שאני מכיר עוד לא מתקדם אבל רק אני מכיר שרק להגיד ביקורת על הדור וממילא לראות אותו באור שלילי ושפל זה בעצמו משעבד אותי לפחד לא מודע שאם ככה אין שום סיכוי ש אז אני יכול להתפלל מעומק לב נפש אבל להגיד זה זה לא בא בחשבון רציונלית לא מ שן איזה תירוצים יש תרוצים אבל לא תמיד הנפש מתיישבת עם התרו רוץ ואם הקושיה היא מספיק חזקה אז הרבה פעמים ישיבות המרים יותר טוב קושיה טובה מירוץ דחוק הרבה פעמים הקושיה מתיישבת והתירוץ הוא רק איזה סידור שכלי של מושגים אבל לא הופך להיות הנקודת מבט המשקפיים שלי ל המציאות ו רק נגיד רגע את הנמשל במה שלמדנו פעם שעברה שעצם ההכרה בעוון הזה מה העוון שאנחנו במו מבטינו על הדור כבעייתי כל פעם שאנחנו יוצרים ביקורת אומרים ביקורת על הדור ונכנסים לתוך זה אנחנו גם נכנסים לתוך מקום שבעצם אנחנו אומרים טוב אז אם כך גאולה לא תיתכן והפחד מזה שאנחנו לא ראוים שזה העוון שאנחנו מדברים עליו עכשיו וההכרה בזה שלכן יש בעיה והערב מלא מהדבר הזה ועוד חכמי ישראל אחרים בחסידות לא מעטים וגם אחרים חזוניש המר בדור שלנו אין יותר שמאל דוחה רק ימין מקרבת והרבה הנהגות תלמידיו נוהגים על פי ההנחיה הזאת ולא להסתכל על מה שיש בעיות גם בעולם ה י גדולי הדור א עוסקים בזה רבות שלא לא להסתכל על הבעיות לא שאן אבל שההפסד מכך שאתה מתבונן על העניינים שיש עליהם ביקורת הוא גובה ממך מחירים שהם הרבה יותר גבוהים מאשר להמשיך לדחוף קדימה ואם העליה יתקנו גם הדברים שצריכים תיקון מעט אור דוכה הרבה מן החושך שהוא סיסמה גדולה בדור שלנו במקומות רבים שגם אם יש לנו ביקורת אליה ואנחנו אומרים צריך למוד מתי כן ומתי לא זה לא עניין של מה בכרך אבל עדיין הוא ודאי עניין עמוק שמתאים מאוד לדור כי אם בדור שלנו אתה לא משתמש ב תבנית חשיבה הזאת אלא מנסה לגרש את החושך במקל כמו שהרבי מלובביץ' היה קורא לזה אז ממילא אתה מתעסק עם נובן מתנב כלומר אם יש מישהו בתוך הבוץ ואתה הולך לריב איתו שם אז אל תתפלל שגם אתה מלא בבוץ מה שמוריד אותך יותר מאשר מעלה אותו אז עצם ההכרה ב ליכי נפש הלא פשוטים שאנחנו משלמים ופחדים עמוקים לא נודעים לא מודעים כשאנחנו אומרים ביקורת על דרגת הדור זה כבר דבר יקר וחשוב מאוד אם כי זה לא אומר שאיין זמנים שבהם אתה אומר עם כל זה אני צריך זה שאלה גדולה עוון מיוחד להיות עם חוש ביקורת על עוונות ומתי אתה צריך לחפש לבקש ולמצוא בעצמך אפילו מעט טוב ולא להסתכל על כל הדברים שאינם טובים ומתי אתה כן צריך ביקורת עצמית זה שאלה גדולה בעבודת השם הפרטית זה שאלה גדולה בעבודת השם הלאומית אבל עצם זה שאדם לומד רפב ואומר בעצם יורד מטה מטה למה כי יש לי עודף ביקורת עצמית זה כבר תחילת השליפה מתוך השיעבוד של התפיסות ה בעייתיות האלה אז זה הקומה הראשונה קומה שנייה הורות התשובה ידו כששואלים מהיכן העצבות [מוזיקה] באה ולעניינינו אנחנו כל הזמן שידחו את הפחד לעצבות ראנו כמה מקומות שהרב שידך ביניהם כלומר שעצב זה תחושת חוסר הערך והפחד זה שתחושת חוסר הערך הזאת היא לא רק דבר זמני אלא היא מחסום שלא יאפשר לי לעולם לצאת מהמצב של העצבות לכן העצבות והפחד הולכים ביחד שניהם בעצם בשלילה על המציאות רק יש עצבות שהיא שלילה אפשר לומר את זה לצורך הדיון על המצב ההובי והפחד זה על המצב העתידי שזה לא רק עכשיו זה גם לעתיד יהיה ככה באופן אחר אנחנו אומרים שעצב זה כמו אפס ופחד זה כמו מינוס ויש עוד להעריך בזה אבל לא זה העיקר לעניינינו עכשיו רק לחבר את עניין העצבות לסוגיה שלנו לפחד כששואלים מהיכן העצבות באה צריכים לפתור מהשפע של המעשים המידות והדעות הרעות של הנשמה שהיא תומת בחושה החודרת מרירות והיא סלדתי בפירוש נפחדת ועצובה כלומר מה גורם את הפחד ואת העצבות העבירות קודם הפחד כאילו זה מהתשובה ואנחנו עוד נראה כבר דיברנו קצת על סוגי הפחד אובדן הזהות שלי כישלון אם אני ילך על משהו מעבר לפופיק עין לא נודע ו למעלה למעלה לא ניכנס לזה עכשיו עוד אפשרות רביעית אבל כאן שהפחד מדרגה יותר גבוהה ועליונה אבל יש עוד פחד ויש עוד עצבון מה הפחד החטא החטא הוא הפחד וממילא התשובה היא השמחה כשאור התשובה מופיע וחפץ הטוב כשהוא מתגבר בתכונתו המקורית צינור של עונג ושל שמחה נפתח והנשמה יונקת מנחל הדנים יש כמה וכמה פעמים באורות התשובה וכאין זה גם בעניינים הלאומיים באורות ש ה אומר יש המון בעיות אם אתה רואה שיש את הבעיות וזה כואב לך סימן שמה אתה רוצה זה לא רק ההכרה כמו קודם שהיא עוסקת בזה לדחות את זה להגיד אני לא שייך לזה זה יותר מזה למה יכולתי לראות את זה כי אני רוצה בכלל משהו אחר אתה יכול לראות את הרצון במשהו אחר כ סיבה לפער בין הרצוי למצוי זה משהו שאני עוד לא הגעתי אליו ואז יש לי קרע אבל אתה יכול להסתכל עליו ולהגיד עצם זה שאני רוצה לשוב בתשובה זה וודאי דבר נפלא מה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבעל עבירה ששו בתשובה להיות צדיק גמור בלי לשוב בתשובה זה לא מספיק וזה גם בלתי אפשרי להיות צדיק זה כבר לשוב בתשובה אז לכן העבירה היא הפחד והעצבות והתשובה יש שמחה ועונג זה משהו אחר בואו נקרא רגד הסוף והנשמה יונקת מנחל הדנים ו כשהכי שרון המעשי לוקח לו את התמצית של ההרגשות הנעימות הללו הוא יוצא לאור המוסר התאור העליון המצליח את החיים בעוד אור כלומר אם כאשר אני מזהה ש הכאב שלי מהעבירות זה בגלל שאני רוצה להיות במקום אחר לג לגמרי ואני מפריד ואומר למה יש לי כאב מעבירות בגלל מה שהם באמת מכאיבות ומפחידות ונוראות ומשיכות ועכשיו שאני רוצה משהו אחר זה בעצמו אור עליון ונשגב וממילא יש לי מאיפה לשוב את התיקון לחיים מעשיים אפילו שמרים מהאר העליון הזה אני שם לב שיש בקרבי גם אור ולא רק חושך כלומר אם אנחנו עכשיו נלך לנמשל מסתכלים על הפחד אנחנו למה אנחנו מפחדים בגלל כל הכבילות למדרגה החסרה הרחוקה אבל מה מעורר בנו את הפחד למה עכשיו הוא מטריד אותנו כי באמת אנחנו רוצים להיות במקום אחר יש גאולה על הפתח בית שלישי ניצחי שלא יחרב הוא עומד על הפתח אני רוצה להיות שייך אליו עכשיו תעשה רגע עצירה תשרה בזה אני רוצה להיות שייך אליו זה כבר שייכות עמוקה מאוד זה כבר כבר אור נפלא כלומר כשאני מסתכל על ה עניינים שמרחיקים אותי מה השייכות למדרגה של הגאולה השלמה אז אני מתמלא פחד ועצבות מה מפחיד אותי מה מעציב אותי אותם עניינים אבל כשאני אומר אבל זה כואב לי כי אני רוצה גאולה שלמה זה בעצמו זה בעצמו מתמלא ממלא אותי שמחה כומר עצם זה שיש בדור נטייה נפשית כזאת הרבה מאוד אנשים בסוף כל הנטיות זה זה בתרבות הלאומית שלנו ובכל יחיד ויחיד כפי שזה מופיע אצלו זה שיש בדור הזה תשוקה לגאולה שלמה ופחד מזה שאנחנו לא שייכים אנחנו צריכים לחלק את זה לשניים הפחד מזה שאנחנו לא שייכים זה בגלל שהחלק שעדיין מחזיק אותנו רחוקים החלק של כולו חייו השכבה ששם כולו חייו השכבה הזאת היא באמת מרעילה היא באמת מחשיכה לכן יש לי יצות ופחד אבל מצד זה שכשאתה מדבר על גאולה עם הדור כל העיניים שלו נוצצות ו בורקות אתה רואה שההוא שיך לעתיד אם פתאום חיילים שלא שמעו תורה ומצוות צרים פץ שם בית מקדש אז אתה מבין שיש א קרבה פלאית למרות כל מה שהיה לשם ואם אתה מ את המבט על זה אז אתה מתמלא בשמחה כמו שבעל תשובה ש ממקד את המבט לא על החטאים שהוא חטא אלא על זה שעכשיו הוא רוצה לשוב בתשובה מהם החטאים הם החושך והתשובה היא האור ואז כשהוא ממקד את מבתו על זה שהוא רוצה להעיר הוא רוצה לשוב אז פתאום כל המצב רוח משתנה לגמרי שעל מה אתה מביט ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה מו זה החלק שהיינו קוראים לו שהרב הופך את הרצוי למצוי לא במובן הזה שאני מצליח למלא ולהוציא לפועל את מה שאני רוצה אלא במובן הזה שאני רוצה אותו עצם זה שאני רוצה אותו זה כבר נמצא בי זה כבר מאיר בקרבי וכשאני רואה את הפרוזק ור הזה אז כולי הפך לאור והוא הפרוזק הזה שבתוכי שממלא אותי אור של תשובה אור של גאולה או של שמחה עונג עליון אלוקי הוא יוביל לזה שגם זכרה בפועל החלק הזה שבתוכי יש שמח בואן מפשיסחה שאומר אולי הנו את זה כבר שבזכות מה זכו ישראל שנקרא להם הים בים סוף בזכות שהם היו בטוחים שהם ראויים לנס כש נשון בן המינ הדו קופץ לים וברור לו שעל פי דרך הצבע קורים פה רק דברים רעים אלא מה הוא הולך והוא מרגיש שהוא ראוי לנס אני יצא למלחמה אב אני אומר אנחנו מאמינים בני מאמין ואן לנו משען לא על זה לא ע זה הקדוש ברוך הוא יעזור לנו והוא עוזר למה הוא עוזר כש הנשמות מאמינות שהוא יעזור ותוקעת בשופר לפני שיוצאות לקרב ולובש ציצית כשיוצאת לקרב וכן עעל זו הדרך אז באמת יש הרבה יותר סיעתא דשמיא שמה היה הגורם שלה השייכות אם אני אלבש ציצית אז הקדוש ברוך הוא איתי אם אני תוקע בשופר הקדוש ברוך הוא איתי אם אני אומר הנה השם השי ענה הקדוש ברוך הוא איתי היום ראיתי סרטון שלח לי הרב רב וגדה 162 שנמצאת בעזה עומדת חיילים המון המון חיילים ו וכולם אמן כולם אז מתוך ה מקום שבו אני מרגיש כן אני שייך לזה אני בלי כיפה אני הכנסתי להטב לתוך התרבות שלי עשיתי הרבה דברים שאינם על פי התורה אבל עכשיו אני במלחמה לובש ציצית ני בדוח שהקדוש ברוך הוא איתי זה בעצמו הקדוש ברוך הוא איתך לחשוב ככה זה כבר הקדוש ברוך הוא איתך ולכן אם אתה מחדד את ההבדל בין ההסתכלות על החטא להסתכלות על התשובה שאתה כבר נמצא בה בדרגה שאתה כבר נמצא בה ממילא אתה מואר באור שזה המהפך השני רק נסגור שוב בנמשל זה נכון שיש היום הרבה פחד ועצבות במובן ה תורני במובן האלוקי של כנסת ישראל שהיא רואה את כל הבעיות של הדור ויא אומרת אי איך בדור כזה נזכה [מוזיקה] לגאולה לכן היא פוחדת זה על הפתח אני מחכה אבל זה לא יכול לקרות זה הפחד אבל עצם זה שכואב לה שהיא לא זוכה לגאולה על זה זה בעצמו מלא אור כבר של שיכות לגאולה זה קשה בנפש להבחין בשכל להגיד את זה להגיד חילוק זה קל בשכל זה מה שאנחנו עושים כל היום פה לא מהבוקר עד הערב אומרים חילוקים כן אבל שבנפש יהיה חילוק מה גורם לי את העצבות מה גורם לי את השמחה ועל ידי זה אני אוכל להניח את אישיותי הרבה יותר בתוקף במקום שגורם לי שמחה ועונג זה דורש עיבוד פנימי זה צריך שה חשיבה וההבנה תהפוך להיות נקודת המבט עד שהנפש עונה אמן ומצטרפת לראות ככ את המציאות ויש בזה הרבה עבודה אבל זאת העבודה שככל שהיא מתרחשת יותר אז כך במקום פחד ועצבות יש שמחה עונג ונחל הדנים בואו נתקדם היום עוד אחד זה לא רחוק ממה שאמרנו זה וב ועוד מעט נראה שהדרגה הרביעית רחוקה ומפלגת כמו שהרבה פעמים הדרגה הרביעית היא רחוקה ומפלגת ופה הדרגה השלישית ה היא אבל אנחנו נראה עוד את ההבדלים אנחנו מורות הקודש א' קצז בדפוס הישן זה עצב הגאולה הנשמתית סעיף צריך האדם לתפוס בבירור נראה לי שבדור שלנו זה מאוד מאוד אם ניקח את זה כ משל והנמשל הוא מה עובר לינו כדור זה מאוד מאיר עיניים למרות שהרב לא מדבר רק על הדור הוא אומר אבל אחר כך הוא אומר בפירוש שזה גם הוא מתכוון ל ומה כולה מהוא הדבר הרוחני הדוחק את לבבו צריך האדם לתפוס בברור מהוא הדבר הרוחני הדוחק את לבבו המעצב הו ממרר את חייו בלא הודעה נפשית מתוכן הסיבה של אותה העצבנות והמהירות כ הערכנו להגיד זה לא עצבנות אלא עצבנות עוד מעט נראה שכאן זה מוכח והמילה עצבנות עוד לא הופיעה בעולם כשהרב כתב את זה כל זה דיברנו כבר אני רק מזכיר בעצם זה שאלה שנידונה ב בתניה מפרק כו כז כח כט היא ואייך לטפל בה בנתניה מחלק אותה לחלוקה כשאדם רואה פתאום הלב שלו עצום הוא לא לא הוא מרגיש נכס ורחוק ולא שום דבר לא לא לא מדבר אליו שום דבר לא מעורר אותו שום דבר לא נוגע בו וכאן הרב מציר את זה קצת אחרת אם כ המילה עצבות מופיעה גם שמה וגם פה אבל לא באותו הקשר מדויק אנחנו נתרכז במה שפה יש לפעמים אדם מסתובב והוא מרגיש שיש איזה מבחינה רוחנית יש זה קווץ' ו הקוץ הזה גורם לו עצבות ומרירות וו ס יודעים על מה אני מדבר אף פעם לא קרה לכם ו אומר הרב ואתה לא יודע מה מה בדיוק למה נכס לי מה מה קרה אז בעלתה מנתח זה או בגלל בעיות בעולם הזה או בגלל בעיות בעבודת השם או והוא מנתח כל דבר למקומו וכאן הרב אומר תבדוק למה אתה עצוב נבך כזה ואז הוא אומר לך על פי רוב כשמחפשים הוא מוצאים איזה סיבה למצב נפשי זה היא רק סיבה שטחית זה לא האמת והאמת היא הרבה יותר עמוקה מכל מה שמצטייר ומתרשם בעניין זה בידיעה הברורה כלומר כשאתה מסתכל ב למה אני עצום בגלל זה זה הקליפה החיצונית של הבצל שהיא לא הסיבה אתה מקלף אותה אתה מוצא עוד סיבה אתה מקלף אותם צ בסוף יש את הליבה שמייצרת את כל ה גלדים זה נקרא גילדי בצל ה מעטפות האלה אחת על גבי השנייה המת היא הרבה יותר עמוקה מכל מה שמצטייר ומתרשם בעניין זה בידיעה הברורה אז מה האמת אבל העזבון הרוחני הזה הוא החומר של שירת הנשמה התביעה שהנשמה טובעת את חופשה כלומר יש בתוכנו מקום בנשמה שומר זה הכל בי אקטה פה זה הכל כלא זה הכל קטן מצומק זה כמו לשים נשר בלול של תרנגולים שהוא הוא [מוזיקה] הוא נמצא ביצר נוראי א אני לא מתאים לזה זה לא אני אני שייך למש אכל לגמרי אני צריך מרחבים אני צריך לשוט על פני נהרות וימים על פני גובה עצום שממנו רואים את כל הנופים ובחופש ובתנועות ארוכות ור רחבות ואז אני נושם אוויר פסגות שמתאים לה לדמות שלי אבל אם אתה לוקח את הנשר וקולה אותו בלול של תרנגולים משל שהרב מביא באגרות בנוגע לעניין הזה לדור הזה שאת הדור הזה לא מחנכים בלחץ אי אפשר להכניס נשר ללול של תרנגולים לצפות שיהיה מכונה זה זה לא מתחיל בכלל אבל העצבוב הרוחני הזה הוא הוא החומר של שירת הנשמה הטביעה שנשמה טובעת את חופשה יש אזה שירה עליונה חופש מכל הקטנות של גדרי העולם הזה והנשמה רוצה את זה ובגלל שהיא לא משתחררת למרומים האלה אז היא כואבת ואיך הכ הכאב הזה מתגלה והתלבש של כל מיני גלדי בצל אחד גלבי השני זה אומר בגלל שככה וזה אומר בגלל שככה שלא הצלחתי להתפלל שלא הצלחתי ללמוד שלא הצלחתי להיות עשיר שלא הצלחתי לשיר לא משנה מה כל אלה לבושים יש משהו הרבה יותר עמוק שהנשמה אומרת אני צריכה להיות גדולה ענקית רחבה שמינית וא אתה לא יכול לכלות אותי קטנות הזאת אפילו לא בקדושה סיפרתי לכם סיפור חשוב ש סיפר ליהודי שקצת היה לומד פה הוא בוגר ו בחברון יש לו מכון בבני ברק טיפול בבעיות השם ישמור אז הוא הוא קשור להרבה גדולים בבני ברק ם הוא נפגש עם אחד מאבות הבתי דין החשובים בעולם החרדי לפני שזה אומר לו אני חייב להגיד ללך משהו אני גרתי ברחוב ליד הרב ציודה כשהייתי נער ואני זוכר שהיה מחלוקת במרכז אם להכניס משגיח או לא להכניס משגיח ו היו רבנים שאמרו בכל המקומות ספרדים אשכנזים חסידים ליטים כולם יש להם משגיחים איך אפשר לחנך בלי משגיח הרב צל אמר אצלנו לא משגיח האומץ עצום זה גבורה חינוכית עם סיכונים עם זה עם מחירים אל תקלו ראש בזה כתו מחנכים עם הרבה אחריות על הכתפיים של נשמות תבינו שמהלך כזה בניגוד לכולם זה לא העניין של מה בכך ו הוא מתקש שלא יהיה משגיח ולא ה משגיח בישיבה זה הה יוצה דופן אומר ואני בתור נער אז שמעתי את זה אמרתי כאילו פתאום זה מצו ישיבה בלי משגיח אין לחה כזאת ג'ירפה יש פין יש זה אין הוא אומר ש כשהוא שמע את הספדים של האלמנות הגיבורות הלוויות של המלחמה הזאת מדס לוין שטרן וכל חברותיה המופלאות אומר זה גדל רק במקום שאן משגיחים יש לנו צדיקות ומאמינות וגם הן מקבלות את הדין ואמונה אבל רוממות כזאת בשעה כזאת זה רק אם אנו משגיח א פתאום אני מבין על מה הוא נלחם זה נשמות אחרות לגמרי זה מי שהיה קשוב לשירת הנשמה ולתביעות החופש שלה הוא אמר אל תכניס אל תכניס נשרים ללול של תרנגולים יש לך את האיגרת הזאת לול של תרנגולים זה לא בקרות זה ממרי הריה מה בקבצים זה נמצא א אתה זוכר איפה טוב לא לא דחוף אז אם כן זה הליבה של העצבות והמרירות והרב מוסיף לספר את נקודת המבט של הנשמה על ההתרחשות הזאת היא מתאבקת עם כל הלחצים הלוחצים אותה היא חפצה חייי דרור חיים אצילים עליו צידיים עליונים ברורים ובהירים וינה מצא אותם מפני הריתוק החומריים שאסורה בהם ומר היא חיה בתוך גוף והגוף יש לו המון המון עניינים של קטנוניות שהוא מושך אותה תאוות אכילה ותאוות ממון ושאר עניינים וקינה ושנאה ותחרות בבן אדם לחברו ו והיא בכלל רוצה משהו אחר כל אחד יודע שזה מאוד מאוד חריף שהוא פתאום היה באיזה התפרצות של סינה ותחרות עם חברו ואחרי זה הוא טיפה מתיישב ופתאום מרגיש מוקה כזאת איזה גולה שחורה מגעילה בתוך האישיות של אז הוא אומר כן כי לא התנהגתי טוב אומר לא כי קלעת את האור של הנשמה ששייכת לעליונים ואתה צ למה הכנסת אותה וכשאתה מכניס אותה טיפה יותר מדי דוחק את הראש בין הסורגים של האלול של התרנגולים את הראש של הנשר אז הוא משתגע לגמרי אבל זה הנשר זה לא עברתי זה אוירה רק ר זה רב היום כמובן חס ושלום שלא ישמה אחרת אבל מה הכאב שיש לי איזה פורמליסטיקה של צריך אני צריך לא לעבור והנה עברתי למה יש עבירות כאלה שזה לא עושה לך כי זה תלוי עד כמה הנשמה מרגישה חנק שזה עומק הבצל הזה של גלדים גלדים של שכבות שכבות רבדים רבדים של עצבות והליבה זה צער הנשמה אז היא אינה מוצה אותם את החיים האציליים העליונים שזה זה מה שהיא רוצה זה סוד חיה מפני הרתק החומריים שהיא סורה בהם וזהו סוד עצבנה לכן היא עצובה על כן ראוי מאוד לעמוד עד כמה זה אפשר על המעמד הנפשי הזה ולדלות מתוך תאום ה מחשקים על הזה על הזה רוב פנינים ורגשות רוממות ד רבה אם אתה מרגיש כזה חנק זה דומה למה שאמרנו קודם עוד מעט גם נבחין אבל אם אתה מרגיש כזה חנק אז אתה נשר ודווקא מהמצוקה שנשר לא מצליח לפרוח אתה מרגיש שתוקף היותו נשר אולי נחדד מה ההבדל בין הסעיף הקודם לפה הסעיף הקודם אומר העבירה מחשיכה והתשובה משמחת וכאן הרב אומר לא יש משהו יותר עמוק הנשמה קלואה והשייכות שלה למרומים האציליים זה השמחה זה לא בחפצו בה לעומת העוון אלא זה בגוה של הנשמה זה לאן היא שייכת זה לא איזה מעשה היא עושה התשובה זה לא חפץ הדרור אלא שכשאני עושה תשובה אז אני מתקשר לך ים טובים ומי אני בסעיף הקודם אני נטרה לי אני יכול להיות מורן אני יכול להיות זה אם בחרתי טוב אני שייך לעונג ולשמחה ולנחל הדנים של התשובה אם בחרתי לא טוב אז אני אוכל את ה עצבון והפחד של העבירות אני כאילו עדיין לא מוכרע יש בחירה או לפה או לפה אבל פה הרב אומר לא אתה כל עצמיות שייך לשם זה זו הסיבה שאתה עלול להיות עצוב אם אתה קלו ושאתה מרגיש אור עליון כשאתה משתחרר לא בגלל ששם יש אור שמאיר ליך אלא שהנשמה שלך מתחילה להעיר אז אשה איכוד פנימית הרבה יר עמוקה זה קורה בתוך דמות האדם ולא במעשים שלו זה ההבדל בין שתי המדרגות אבל זה דומה מאוד במבנה על כן ראוי מאוד לעמוד עד כמה ד אפשר על המעמד הנפשי הזה להיות עם א מרחבים עליונים לתת לעצמי שוות להרגיש שזה באמת מה שאני שייך ואם אני לא שמה אז אני חומסת נפשי אני אני חונק ולדלות מתוך המשקים תהום המשקים על הזה של תחושת החנק רוב פנימים ור רוב ממות לאן אני שייך באמת מי אני לא איזה מעשים מהירים כמו בסעיף שעבר אלא מי אני באמת כי סוף כל סוף התוודעות של הנשמה אל האדם באיזה אופן שהוא שפתאום אני מתגלה לעצמי כמו שהנשמה שלי מאירה באיזה אופן שהוא הרי היא בעצמה פינה של גאולה ה לגלות את ה שמימיות של הנשר של האור של הנשמה שבקרו ור ישוע עומדת להגלות אחרי הקדרות הזאת והדברים הללו שזכרנו אינם נוהגים באיש יחיד כמו שאיש יחיד יש לו אזה תחושת עצבות והוא לא יודע לנתח הוא מוצא כל מיני סיבות והוא מנסה לפתור אותם והוא בכלל לא נמצא במקום הנכון זה לא בגלל שאני לא הייתי אויב מספיק שמגייס את עצמו לבן אדם לחברו בטהרתו בודאי צריך לעשות את זה אבל זה רק גלד זה לא הליבה עד שלא תקשיב שהנשמה שלך היא רוצה חיים אצילים עליונים אז לא תבין את העומק של כל הגלים של הפחד ועצבות שמלווים אותך עכשיו אומר הרב כמו שזה נוהג באיש אחי ונוהגים גם כן בכללות האומה מה המחלה הכי מצויה היום דיכאון עצבות נבחות חוסר טעם בחיים ובעומק גם פחד שבעצם באמת לא יהיה טעם לעולם ובטח אם אחד כמוני לא ייתם אבל זה לא רק בעיה של פלוני ואלמוני זה בעיה של התרבות ישבתי פעם באיזה פנל עם אביתר אמרתי לו מאיפה החוק הזה שאם יצירה באה מתוך סבל וכאב ומצוקה נוראית אז היא איכותית ואם היא באה מעונג ושמחה אז היא שטחית קיץ' מאיפה אתה יכול להסביר לי את הלוגיקה הוא מרים גבה הוא הזכיר לי את השאלה הזאת עוד שנים אחר כך הוא אומר לי כל התרבות שאני גדלתי בא זה היה החוק הבסיסי ש של אומנות שאם אתה בא ממצוקה ודכדוך ומיץ של הזבל זה אותנטי ואם אתה שמח זה קיצ' זה המדד זה תנאי בא עבור יכול להיות שיש גם עוד מדדים אז זה הבסיס של הכל אם אתה לא שם לא הבנת כלום זה תרבות זה לא פלוני עכשיו מאיפה זה מגיע כי אנחנו בדיוק בזמן שהאומה הישראלית בפנימיות מעמקה היא כבר נשר עליון ונשגב שמתקן את כל העולם במלכות שדאי זה הנשר שבפנים הוא כבר א דורש את חירותו ובחוץ מסוק בננת בקטנות ז הפר הזה הוא אז הוא אומר זה סוד החיים הוא לא יכול לראות את כל התמונה הוא רק רואה את התוצאה כל התמונה זה שגדל פה משהו אחר לגמרי מלא עונג ושמחה והתמונה החלקית זה אני מרגיש שכשאני סובל וכואב ובמיץ של הזבל אני נמצא במקום האמיתי שלי זה הכי אמת ואם אני לא שם זה סתם א אני מפחד לראות את האמת מסתכל המפלצת בעיניים ואני מעדיף להיות אמיתי ולראות את הכל באומץ מאשר ות סתם איזה קצף על פני המים שנראה כאילו יפה אין בו כלום זה הטענה שמבינים שבאמת יש פה כאב נוראי רק הם לא יודעים לנתח אותו של נשר ששייך למרומים של השראת שכינה וטבח וירבך מאבותיה יותר מבית ראשון יותר מבית שני ושהוא דורש כבר את חירותו ושעדיין הוא לא מוציא את זה לפועל אז הוא הוא זועק וכואב וכל מה שאתה רואה זה רק הגלד שמתלבש לליבה לא הגיעו ונוהגים גם כן בכללות האומה נוהגים במובנים שונים לפעמים בעיקר בחיי הכלל מתגלים המעמדים הללו על ידי חושבי מחשבות מצויינים מצויינים המקשיבים את עד הקול של העולם מקשיבים טוב הם שומעים שהעולם זה אזה זעקה אחת נוראית של כאב הוא אומר אל תבלבל לי את המוח אני יודע מה אני שומע אני מזהה טוב מיהוא העולם והם צודקים על הגלד ויש שהכל נשמע בתכונתו העצבנית מחזיונו הכלל כולו את אתה רואה את כל המצב וח ואתה רואה שכל עצב רוח הוא של דכדוך ושל והעצבנות הזאת בעצמה גאולה הא מסרת זה אצל הרב הוא בכלל לא צריך להסביר לך איך כל החושך מתהפך לאור גדול הוא כל כך רואה את זה בעיניים פשוט אז הוא מספר לך את כאילו אל תנסה לעבור תהליכים לוגיים מוסברים למרות שאנחנו כן עושים את זה כדי לתווך לעצמנו את את ה ציור הסיפור הזה אבל מה הרב אומר אתה רואה כזאת עצבות נוראית וואו איזה אור עליון ברנר שהיה אולי גדול הסופרים ו מחודד והחריף שבהם נכנס אל הרב ויוצא ומה הוא אומר הרב ציודה לקח אותו הגיעו ליפו הרב ציודה התחבר לכל הבראנץ' של האנשים העמוקים הם התרשמו מאוד מהב רב ציודה שהיה צעיר לימים אז התרשמו מאוד רב ציודה ונעשו חברים טובים אז הוא מושך אותם לרב זצל חוסיד מושך את ה חברה לרבה וברנר נכנס לרב זצל שמקום דומו נרג על קידוש השם ונכנס לרב זצל והוא יוצא והוא אומר כל מקום שהוא רואה אור אני רואה חושך וממוצא דבר הלמד שכל מקום שהוא רואה חושך הרב רואה אור כאילו זה זה אפשר להסביר לוגית את התהליך אבל בסוף זה כחוט הסערה יש בחז שההבדל בין גן עדן לגיהנום זה חוץ הסערה את חושב שזה דבר כל כך שונה יש זה חוץ הסערה מה בעצם העיקר מה הוקטור לאן זה הולך האם העיקר זה שיש פה איזה כאב בלתי ניתן להחלה או שיש פה נשר שעומד לצאת לחירות זאת השאלה הוא אתה רואה כאב בלתי תן הנחלה סימן ש הנשך כבר יוצא אם הכאב של הצירים מתגבר סימן שהלידה מתקרבת וההתרגשות והמזל טוב כבר א ממש עומדים על ה אחר כ לנו והעצבנות הזאת בעצמה הגאולה היא מוסרת והיא הולכת ובאה הולכת ונערת איזה רב היה לנו נכון שהוא אמר אל תהיו לקוקיס אבל מי מי יכול להטפה כן איזה מן דרישה זאת לא מבין טוב