העלאת הכל אל מקור החיים | עולת ראיה - שיעור 14 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] אז אתמול עסקנו בסעיף ז ב ראייה ש לגרגר חול זה הדוגמה המרכזית שעסקנו בה אין טעם למציאות של גרגר חול וגם אי אפשר לעלות על הדעת נברא כל כך מצומצם הפועל השלם לא יפעל פעולות חסרות לכן ההבנה העמוקה אומרת שכל חלק מחלקי ההוויה וא אפילו גרגר של דומם היא הורגת למכור חיה וזה טעם קיומה זה שהיא גם מתגלמת ב בחומר בחלקיק חומר זה רק צורת הופעה שלא תמיד אנחנו מבינים את טעמה את עניינה אבל של אותה הריגה של קישור ודיבוק ב מקור כל העולמים כולם התפילה מבחינה זאת היא ביטוי של המציאות האמיתית במה שהיא מביאה את אותה הריגה ו נת ביטוי לאמת הפנימית של כל נמצא נקרא את זה עכשיו בפנים התפילה היא האידיאל של כל עולמים האידיאל כלומר ה צד השלם הצד ש הוא הטוב ביותר האפשרי של כל העולמים כי כל העולמים יש להם ביטוי חיצוני של חיסרון אבל עצמיות פנימית שלמה והתפילה היא מביאה את השלמות הפנימית הזאת של כל עולמים כל ההוויה כולה למכור חייה הי הורגת זה הטעם שלה זה עומק מציאותה זה הצדקת כדאיות מציאותה כל צמח וכל סיח כל גרגר חול וכל רגב אדמה כל אשר בו חיים נגלים בכל השבו חיים כמוסים כל קטני היצירה בכל גדוליה שחקי מעל ו שרפי קודש אז יש פה רשימה [מוזיקה] ש מתחילה מהצומח ממשיכה בדומם ודומם מצד קטנותו וכאן לכאורה הרב מסביר שדמם מה הו צד בעסק לא שייך לכאורה להגיד הריגה בדומם דומם אין בו חיות אפילו את החיות המינימלית של צמח ושיח לכן מיד הרב מסביר כל אשר בו חיים נגלים ש המדרגה הכי נמוכה של זה זה צמח ושיח שסוף כל סוף הם גדלים הם מתרבים הם רעננים הם עוברים תהליכים וכל אשר בו חיים כמוסים שזה גרגר חול שנראה שהוא מוטל כמת חסר כל חיות וממילא אין בה שום יכולת לזהות בו איזשהיא הריגה אבל זה רק מצד הגלוי אבל בפנים ישבו חיים כל בו חיים כמוסים לוז סדי רם הים כל הדומם גם בו יש חיים כמוסים אז כל זה זה עכשיו נכלל עוד פעם במבט אחר כל קטני היצירה גרגר חול ודאי צמח שיח וגם לעומת זה מהצד השני בכל גדוליה שחקי מעל ו שרפי קודש שהם במובן הגלוי הם הרבה למעלה מהאדם בכלל האדם הוא בינוני בתוך הדצים והעולם הנראה כאן פמליה של מטה הוא נזר הבריאה אבל פמלה שלמעלה זה לאילה לאילה אף על פי שיש צעד סודי שהנשמה היא למעלה ממלאכי מעלה אבל זה לא הצד הגלוי הצד הגלוי זה שמלאכי מעלה הם דבוקים לגמרי בהשם ואצלם ההריגה היא סוד השיח שלהם הם כל יום מתחדשים ואומרים קדוש הברוך או שהם מתקלים מרוב צימאון לאלוקות כמו השרפים או שהם חדשים עוד פעם אבל ה דבקות האלוקית זה כל קיומם לכן כל מלאך גם נחתם בשם כן מיכאל גבריאל אז אם כן קטני יצירה זה מה שבנינו לפני וכל גדוליה זה אחר כך שחקי מעל הו שרפי קודש שחקי מעל זה לכאורה שמיים לא מלאכים שמיים זה דרגות עליונות שהמלאכים הם פרטים בתוכם כמו הארץ וכל אשר בה הימים וכל אשר בהם וכולו השמיים והארץ וכל צבעם זה צבא השמיים ויש את השמיים שהצבא שלא נמצא בהם זה המרחב של המלאכים המרחב של פמליה שלמעלה של המרחב יש מעלה ויתרון על פני פרטיו שהוא כולל הכל את כל ה גדודים של המלאכים של גדודה ול מספר ולעומת זאת כל מלאך יש בו גילוי יותר מחודד בדמות אבל הוא פרטי טו יש מקום יונים גדולים בנושאים האלה אבל אין כאן מקומם ועכשיו שוב הרב חוזר לסכם ב א שני צדדים את מה שאמרנו כל הפרטיות שבכל יש שזה כל גרגר חול כל צמח וכל כנותו כל הצמחים כולם ביחד כל גרגרי החול כל פמלה של מטה כל פמלה של מטה ושל מעלה הכל עומה הוא עומה בין מצד פרטיותו בין מצד כלליות היום בערב לא יהיה שיעור נסה על א חתונה של אחיין ו הוא יסמך בין מצד פרטיותו בין מצד משפחתו בן מצד כל המוזמנים וזה שהוא שמח באופן פרטי זה לא סותר את זה שהוא שמח גם באופן חברותי משפחתי להפך זה קשור אז ה מציאות הורגת למקור חייה גם מצד הפרטיות שלה וגם מצד הכלליות שלה זה שני מעגלים הכל עומה שואף הורג ושוקק לחמדת שלמות מקורו העליון החי הקדוש הטהור [מוזיקה] טוב מה אתם אומרים עומה שואף הורג ושוקק זה מלמטה למעלה או מלמעלה למטה או לא זה ולא זה רשימה יפה של מילים יפות מה מהחוץ פנימה מה מה מלמד אותך את העניין הזה לי נראה שזה מלמעלה למטה קודם כל שוקק זה זה עד כדי הגשמיות כתוב שזה לשון שוק השתוקקות במובן הג להרוג זה כמו כאייל תהרוג על הפיקי מים זה צימאון גשמי הוא לא תאווה כל כך גשמית כמו שוק אבל עדיין כמובן שהכל פה זה הנמשים העליונים הנשגבים של ה מילים הללו אבל בסוף המילה שוק היא נראית הכי מגושמת פה ויש לה הכי מגושם מעלה עליונה כשאנחנו הולכים לנמשל מה המעלה שזה הכי תקיף הכי בוער הכי חריף הרעיה שזה תגלם בגשמיות עניינים שהם לא תקיפים אז כשם מגיעים לגשמיות הם מתנוססים והורג זה צימאון בפשטות כאייל תהרוג פיקי מים למרות שהרב קודם מדבר על הרגה היא הורגת ואת כל הארבעה הוא מבטא בהתחלה בלשון הרגה אבל זה מפני ש זה מצד אחד יותר מאודן כי זה צימאון כי אל תהרוג על אפיקי מים מצד שני זה מאוד מאוד חריף ההרגה כיל תהרוג לפיקי מים זה כאילו תנאי לעצם הקיום בעוד רגע זה הקיל תהרוג מצד זה הוא מאוד מאוד חריף ולא כל כך מגושם שואף זה משהו יותר רוחני שאיפה זה כבר כמו לשאוף אוויר ש זה משהו עוד יותר רוחני ששלושתם עדיין הם שייכים לגשמי ואומ זה נראה לי כמו אהבת האב לבן על כן המו מאי לא שמית המאיים זה לא בגלל הגשמיות זה לא ה שאמיה זה גשמיות המאים הומות אבל המיה זה הגעגועים הפנימיים של אבא לבן שזה משהו שהוא קשר עץ עצמי ש כי מידי דברי בו זכור זכרנו אבל אפשר אולי גם להסביר באופנים אחרים לחמדת שלמות מקורו העליון משו יש פה רביה החי הקדוש הטהור נראה לי שגם זה מלמעלה למטה אבל שכבל זה שייך לעוצמות שיותר קרובות למציאות בעולם הזה איפה מצאנו כביר שזה ממש כביר כוח זה ממש עוצמה חיצונית אומנם הכבירות שבזה זה אזה גודל אבל קביר כוח טהור זה כבר יותר עליון הוא לא הוא זך הוא [מוזיקה] לא מצוי כל כך בקודש אבל עדיין זה מציאות רק שהיא לא משועבדת קדוש שהוא נבדל לפי זה חחי זה כמו שהוא מצד עצמו וזה נקודה חשובה מאוד כי לכאורה כמו שהוא נמצא על עצמו הוא קיים ניצחי לא חי חי זה אל כיוון שכאן כל מה שאנחנו מדברים זה על ההרגה של כל מישהו ש נמצא בהוויה אל מקור מציאותו אז מצד להיות מקור מציאות לעולמות אז הוא נבדל מהם גם כשהוא מפריע בהם הוא לא משועבד עליהם טהור והוא כשהוא מופיע בהם הוא כביר כוח אבל הוא ק כל החיים כולם ובמובן הזה נכון לקרוא לו חי יש חי ויש קיים קיים זה למעלה מגדרי עולמות אבל מה שהוא מחיי עולמות אז זה חי אז לכן זה חי קדוש טהור כביר שוב אפשר בדרך אחרת אבל ככה השכל שלי קורא את זה כך ואדם סופג את את כל השקיק הללו הרב אומר עובר פה מ ההורג עכשיו זה הכל תשוקות ואדם סופג את כל השקיק הללו בכל עץ ובכל שעה והוא תרומם הוא מתעלה בתשוקות קודשו ובא תור הגילוי לתשוקות רוממות כל אלה בתפילה אז למה עכשיו זה תשוקה נראה לי שכרגע בואו נקרא את המשפט הבא מרומם האדם בתפילה את כל היצור מאחד הומיות כל היש מעלה את הכל מרומם את הכל למכור הברכה מקור החיים כלומר כיוון שהוא מעלה את הכל הכוונה אפילו את היצורים הכי תחתונים אז לכן הביטוי הוא מה ששייך ל בריות התחתונות שזה שקיקה שזה החומר המגושם ביותר מה שבהתחלה כתוב הוא האידיאל כל ההוויה האור מצד הכללות מצד ההוויה כולה מצד האידיאל זה הריגה שגם זה לא המיה ושאיפה כי זה המציאות אבל אחר כך שאני רוצה להעלות את הכל מלמטה אז אולי הרב עובר בגלל זה מלשון הריגה ללשון שקיקה אחרי שהוא מפרט את כל המדרגות שלומה שואף הורג ושוקק ואולי אנחנו מדקדקים יתר על המידה אבל אולי לא טוב נחזור האדם סופג את כל השקיק הללו בכל עת ובכל שעה לא ב מודע דווקא אם כי יש בזה גם צד מודע השיר יותר או עשיר פחות מה ההבדל בין אומן לבין אדם רגיל אז יש א שלושה הבדלים אומנות זה דבר רב שכבתי ואנחנו הרבה פעמים רואים באומן רק את השכבה החיצונית ויש איזה שיעבוד של עולם האומנות לשכבה החיצונית שכבה הפנים פנימית של האומן זה שהוא סיסמוגרף רגיש עוד רגע נדבר על זה בנוגע לענייננו כלומר אתה הולך בסדרה שיש בה עצים עצים נמצאים בשלכת וקצת מתחדשים והעץ עובר את תהליכים מאוד משמעותיים הוא גם עם גזע סדוק שנראה כבר בן 700 שנה אם זה היה בן אדם האור של האדם אם תשבו אותו ל גזע א זה צריך להיות אז יש משהו מאוד מאוד זקן במראה שלה ויש לו משהו מאוד צעיר בעלים שעכשיו מתחדשים ויש פה משהו מאוד מרפה ב אה שלכת שהוא מאפשר לחלקים לעזוב והוא ממשיך הלאה יש את זה סיפור שלם עכשיו אדם שאין לו סיסמוגרף הוא עובר ליד העצים האלה אפילו כל יום שואלים אותו תגיד לי אצלך ברחוב יש שדירת עצים לא זוכר א כן כן כן פעם חשבתי על משהו נתקעתי בעץ יש אבל חוץ לזה עכשיו אומן הולך ברחוב והוא רואה אץ והוא פתאום שומע כולי קולות של סיפור עצום רב ממדים והוא עומד שמה והוא לא יכול להפסיק להתפעל מהסיפור אז זה חלק אחד וזה עיקר האומן האם הוא עם לב רגיש או לא אחרי זה יש עוד חלק לאומן ואם אתה יכול לבטא את זה במובן עמוק או לא או יש אחד שהוא מרגיש כל עץ כל כלנית הוא אין לו מילים הלב גוש ואין לו מילים בשביל זה ויש אחר שיש לו מילים כדי לבטא את כל ה געש כל הים הרב גלי גם החוצה או במנגינה או בציור או במילים לא משנה בכלי הביטוי שלו כאומן ויש עוד דבר שלישי האם זה עובר לסוחר כלומר האם כשאתה מציג את זה אז אתה מזדהה עם הביטוי וגם אחרים מבינים ונדלקים ויכולים לשמוע משהו ממה שאתה היית רגיש בפנימיות ולהזדהות עם זה או שאתה כתבת ואתה באמת חוזר לאותו מקום כל פעם אפילו אם שכחת לגמרי אבל זה שפה פנימית שלך ואחרים לא מצליחים להבין בכלל מה אתה אומר ויש הרבה אומנים שבדור אף אחד לא הבין בדורות אחר כך הם נעשו ענקי עולם במוזיקה ודאי יש כאלה בציור כומר שבדור הם הקדימו את דורם בהתחלה אף אחד לא הבין את השפה הזאת ולאחר מכן פתאום זה נעשה השפה המובנת לכל יש עוד צד רביעי כמה כסף זה מכניס לי לכיס זה שאלה מאוד רצינית כלומר האם כל התהליך הזה מצליח להגיע לארנק של האחרים ולשאוב משם באיזשהי דרך כסף לתוך הארנק שלי היום זה מדד מאוד מרכזי אולי המדד המרכזי מה זה כוכב שהוא מצליח למלא אולמות כאלה שהרבה כסף מהכיסים של הקליינטים עובר לכיס שלו וזה זה המדד המרכזי הכסף הוא המדד המרכזי מה זה נוגע לאומנות להוציא כסף מכייסים של אנשים זה גם אומנות ובאמת הרבה פעמים זה אומנות של האמרגן ולא של האומן בכלל כנדה אז עכשיו האדם בואו נחזור לאומן האמיתי האומן האמיתי הוא עובר ליד עץ הוא שומע סיפור עשיר שאין כדוגמתו חיים שמפקיר הזה ומתחדשים וחיים זקנים בן 700 שנה והרמוניה רבת פנים בין אלו לאלו ועוד אין ספור כיווני מבט על עץ אחד שעומד לו באמצע הדרך והחבר שלך עוד התנגש בו ונשאר לו מתנה יפה על המצח אז עכשיו מי שמרגיש את זה אז בעצם באופן העמוק אם ננתח מה קרה פה זה שהוא מרגיש את ההרגה את החיים את האידיאל של כל העולמים בצורה מכותנת לפעמים של עבודה זרה ארי למה עבדו עץ ואבן כי הם ראו איזה עץ על גבעה רמה והם כל כך התפעלו מהמעמד הזה שהם השתחוו ו התמוססו בפניו אז זה הרגשת חיות ובאמת עובדי עבודה זרה הם דוגמה נפולה קליפתית מרה מאוד אבל דוגמה חריפה לזה שהאדם מרגיש עץ ואבן כסף וזהב שמש וירח עד כדי שהוא מרגיש כל כך את העוצמה של החיים ה אלוהים שיש בעצב אבן שהוא אומר זה האלוה ואני משתחווה לו התפילה היא לא נופלת אל העץ ואבן והריגת שוקקת במובן הנמוך אלא היא לוקחת את השקיק האלה ור מרוממת את האצב האבן אל הדבקות האלוקית שיש באדם אבל דווקא מי שמעמיק בהבנה איך יכול להיות שאנשים אינטליגנטים יעבדו עבודה ע זרה התשובה היא שעבודה זרה זה לא בא מה אינטליגנט זה בא מאינטואיציה מטורפות של אקסטזה אדירה תפעל והתפעמות מכוח הנצחיות שבדומה ומכוח ההתחדשות ש בצומח אנחנו אין לנו את זה אם היה היום חושים כאלה כמו של אומנים אדירים עוד לפני הביטוי זה גם ביטוי להשתחוות זה גם ביטוי אז היינו מפשלים שיפולי גמת והיינו רצים לעבוד עבודה זרה אבל איבדנו את כל ה תחושה הזאת אנחנו לא רוצים לשום מקום לצערנו זה ניטל כבוד מבית חיינו כי גורה דורה יצא מבית קודשי הקודשים כשבט יצר עבודה זרה אז גם לבית קודש קודשים אני לא אנחנו לא רוצים בטירוף הדעת באקסטזה של רוח הקודש שהיה בשמחת בית השואבה שמשם שואבים היה אקסטזה דקדושה עצומה בשמחת בית השואבה והיום אנחנו רוקדים ו שמח קצת תואמים הלוואי בשיפולי גלים מדי שמחת בת השואבה של המקדש גם שיפולי גליים זה מדרגה אבל כל זה לא בטל כל הקישורים האלה שבעבר הם היו הרבה יותר חריפים וגלויים הם נעקרו בצורתם הגלויה חריפה וממילא גם הנופלת ונשארו במעמקים ובמעמדם סופג את כל הש ות הללו בכלל ובכל שעה כשהוא ספג אותם בחריפות הוא בעיקר נפל עבודה זרה או היה נביא ואחר כך זה העדן הוא ספק אותו בצורה הרבה יותר עדינה אבל כשיהודי אומר הללו את השם מן השמיים אש ורד של יטור תנינים וכל תהומות אז בעצם הוא טועם את הטעם על ידי דוד המלך של השקיק הללו הוא שוקק עם כל המציאות כולם רם היום לא נשמט כל חי תברך את שמך רוח כל מה השתנ השיה תמיד הייתה מה השקיה של כל הביה תמיד היייתה כן אז מה השתנה רק העוצמה ה החשיפה של האדם הסס מוגר של האדם האנטנה שלו היייתה אנטנה רבת עוצמה אז לאן שלא ס הרגישה את עוצמת ההריגה את עוצמת ההשתוקקות של כל עץ של כל אבן של כל השרה של כל השתת אז ה היא נמסה בפני העוצמות האלה כמו שהיום בצורה יותר מעודנת לא משתחווים אבל אבל יש איזה זמר כוכב שיודע לגעת באנשים גם בלב גם בכיס הלב חיצוניות חיצוניות קליפת הלב הוא יודע לגעת ו הוא מופיע ויש לפניו אל איש וכולם באקסטזה מטורפת מאבדים את השכל מאבדים את לפעמים צלם אנוש מרוב אקסטזה אש פעם אדם היה הולך ורואה תחת כ עץ רענן הוא היה נכנס לאקסטזה כזאת שהיה מאבד את את קומתו ו משתופף ומשתחווה והיום אתה הולך ליד עצים אין צרד עבודה זרה אתה לא מרגיש כלום אפילו לכתוב סיפור קצר על העץ הזה זה נראה לך משהו של ילדות בכיתה ב' אתה איש רציני אתה לא אומן אומן בסדר א זה שלו יש אנשים מסוימים רשות להיות רגישים כאלה בסדר יש אנשים כאלה תסמונת האומן אנחנו לא נותנים לעצמנו את הלב הרגיש הזה אנחנו שמים המון חומות אנחנו לא כל כך צריכים לשים אותם ם חוצצים אפילו כשאנחנו רוצים להיות אומנים אז מחיצות של ברזל מפסיקות בינינו לבין ה הרגיש שלנו המחיצות האלה מזלזלות בלב הרגיש פוחדות מהלב הרגיש מגנות מפנ וכשהיה יצר דבת הזרה זה היה הרבה יותר בוער וגלוי שבט זהרת הכלל שלמה שבטל זה רמת הכלל אומן לא אומן הוא אחד מ60 בהרגשה ביא לעבודה זרה אחד מ60 הכוונה ביטול זה לא זה לא עולה בערך אז זה כן אותו כיוון אבל זה לא עולה בערך אז הבעלי עבודה זרה מצד הסיסמוגרפי את הביטוי שאני יודע להגיד את זה במילים יש שאני יודע את להגיד את זה במילים שכולם זה יגע בהם ויש שאני יודע להגיד את זה במילים שזה כולם יגע בכיס שלהם זה עוד דרגות אבל יש בכלל אני מרגיש את זה דרך אגב יש היום אומנים שהם לא מרגישים כלום הם יודעים להגיד את זה להגיד את זה מצויין קוראים לזה ai בינה מלאכותית עכשיו בחנוכה רציתי ללמוד קצת אז ביקשתי מבן מקצוע שיתן לי איזה שיעור פרטי ב ה מישהו מרימון אז הוא הראה לנו איך [מוזיקה] א הוא עשה אה הוא רצה להנחיל את ה ai בתוך המערכות של רימון ה היה התנגדויות אז הוא חיפש כל מיני דרכים אז ל ל יום הולדת של כל מיני עובדים בהפסקת צהריים רכת צהריים עושים יום הולדת מביים קצת בלונים קצת א מיני מתיקה עושים זה קצת דיבוק חברים של העובדים אז הוא עשה מנגינה ב a את המילים את המנגינה כלומר הוא אומר ל קצת תכונות על ההוא שיש לו יום הולדת הוא אומר לו תכתוב לי שיר ותלכי את זה מנגינה ב אופי הזה ונכנסים כולם ואז מפיל זה ויש וכולם מתרגשים איזה מילים מרגשות קולעות מטורף וזה הכניס אותם קצת באמת גלגל גלגל זה והיום יש הרבה יותר שימוש ב בחברה א שימוש כנראה מאוד מוצלח מאוד עוזר לכל הצדדים גם לקליינטים גם ל חברה אז א אז אחרי זה ביקשתי ובן שלי שאר שמה לשלח לו שיר חזרה שיר תודה אז כתב להי כמה מילים על מה שהוא עשה הוא בא מהבית אנחנו לא ידענו את זה זה היה יום חופשי שלו הוא בא במיוחד והשקיע וזה בתי אז הוא עשם איזה שיר ומנגינה ושלח לוז עכשיו האם אדם יכול גש כשהוא שומע מילים שא אמר כן כי a יש לו את הכישרון למצוא מילים יפות אבל הוא לא מענה היי אין לו אין לו לב את העיקר אין לו עכשיו עובדי עבודה זרה היה להם את העיקר הזה בעוצמה עצומה וזה בטל מן העולם אבל זה לא בטל שזה איננו אלא זה התכנס פנימה נחזור לנו מה ת כנגד קורבנות כל ה הקורבנות זה ה זה האקסטזה דקדושה אתם יודעים מה זה שכהן מקריב קורבן לוקח את כל החיות של החי ואת כל השקיה של הדומם איפה דומם על כל קרבנך תקריב מלח ניסוך מים סוך היין זה הצומח סוך המים זה כל הבריאה כולה עולה עכשיו עומד כהן והוא מבין אני עכשיו תנ ציד כל הבריאה בהשתוקקות ה למעלה זה זה עבודת הקודש אבל לא בירידת אל החומר אלא בעליית הכל אל מקור החיים זה ההבדל בין עבודת השם לעבודה זרה כן אז אדם סופג את כל השקיק הללו כל דור לפי רקו כל אחד ואחד לפיום שיעור הדילי בכל עת ובכל שעה והוא מתרומם ומתעלה בתשוקות קודשו כלומר יש לו תשוקות קודשו הוא יש לו תשוקות קודש אבל כשהוא סופג כמו שבאכילת אוכלים מדומם ומהצומח ועושים מזה אדם מעם בעל מחשבות עליונות ונשגבות אז כך כל התשוקות האלה הם מזון לתשוקות הקודש של האדם והוא מתרומם ו מתעל בתשוקות קודשו ותשוקות קודשו הו בתור הגילוי לתשוקות רוממות כל אלה בתפילה שימו לב יש פה שלוש דרגות התשוקות של כל הנבראים התשוקות קודש של האדם ו הגילוי של התשוקות בתפילה וכשזה מתגלה אז מתגלה שזה תשוקות רוממות כן שזה עוד למעלה מתשוקת קודש כי פתאום יש ביטוי אז זה לא גולמי זה מפרש ומה המפרש שזה גילוי אלוקות מקור כל החיים וכשהכל מתרומם עד להיות נשתה בגוף הד מלכה להיות חי בתוך החיים האלוקיים שזה החיים האמיתיים זה הפועל השאם שרק מתוך הדבקות פה בו פעולתו שלמה המכה גלי הורה המצאת בחופש וזה בהגיון סיח קדשה למרחבי כל אז איפה זה מכה גלי הורה בחיים האלוקיים בשורשים האלוקיים של המציאות מה שפה בסוף יש שפע זה רק תופעת לוואי מבורכת שולית נמוכה זה לא העיקר העיקר זה שכל השורשים האלוקיים מתברכים מקה גלי הורה יוצאת בחוף ה שוזה בהיגיון שיח קדשה למכו קל ולכן מרו הוא האדם בתפילה את כל היצור מאחד עמו את כל היש מעלה את הכל מרומם את הכל ממקור הברכה ומקור החיים ואמרנו שלמרות שהתפילה באמת הקטנה שלה אז הדבקות האלוקית היא כביכול רחמון ליצלן מה ידעת אבל זה מה ש מכללה אסור שיהיה איתמר כי זה לא נכון אבל ככה משמע מכללה שהדבק האלוקית האמצעי וברכת השנה זה המטרה אבל כאן מסתבר שכל המציאות כולה יש להערך רק בדותה במקור האלוקי אחרת אין ערך מה מה טעם חיה ובתפילה אתה מרומם את הכל לשוב אל החיים האלוקיים אתה נותן ביטוי לארגה ומרומם את הכל מאחד את הכל מעלה את הכל כאן דרך אגב אין כבר יש פה מרומם מאחד מעלה שוב מרומם צריך אה לראות את זה אבל נעמוד פה