המתפלל על חבירו | עולת ראיה - שיעור 52 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] טוב, אנחנו בדמ רבי יעקב, אמר רב חזדה, כל המבקש רחמים על חברו, אין צריך להזכיר שמו. לכאורה זה נוגע בשאלה שכל עניין התפילה הוא לא ברור מפני שי הקדוש ברוך הוא לא יודע את השם הוא יודע אז לא צריך להזכיר נו ושהחבר צריך רחמים הוא לא יודע שאני זה נגע לי ללב ואני רוצה שהחבר יתרפא, הוא לא יודע למה אני צריך להתפלל. ו התשובה הפשוטה היא שעצם הביטוי זה לא בשביל הידיעה שלו חלילה כפירה גמורה לחשוב בכיוון הזה אלא שהטוי שיציו בתוכי עושה בתוכי מהפך הוא מקשר אותי יותר למעלה הקדוש ברוך הוא עונה לתפילות זה הקשר שבינו לביננו ולכן צריך את הביטוי אז לכאורה לכן היה מקום לומר שצריך גם את הביטוי של השם צריך כחות זאת רב חיסדה מחדש שאת השם לא צריך להזכיר אתה מבקש רחמים את השם לא צריך להזכיר שיש מקום להתבונן למה זה אז יש מקום גדול לחלק בין עצם הרחמים לידיעה טכנית כלומר הרחמים בפועל אנחנו נודגים כן להזכיר שמות שמו ושם אמו אבל הרחמים זה המהפך הנפשי שעובר המתפלל ועל ידי זה הוא דבוק בהשם ו השם עונה לתפילתו אבל לכאורה היה מקום לומר שמה שרב חיסדה פה מחדש זה שהזכרת השם היא רק מידע טכני מידע אה שהוא לא נוגע לתהליך הפנימי של ההתבטעות שלבקשת הרחמים זה זה אתה לא צריך לעשות הרי מה מה הרב מסביר >> שאומרים שהוא לא מזכיר כשהוא לידו כשהוא נפל כנגדו זה כשלא >> כשהגמרא בעצמה אומרת את זה >> טוב בואו נראה את הרב פעולת תפילת כל אדם על עצמו נערכת היא כפי הערך שתפעול התפילה עליו לטבת המוסרית ככה יוכל יותר לקבל את מבוקשו אתהבות הטבצה מוסרית צו עוד רגע נחזור לזה ועל פי החוכמה העליונה מכוונו תמיד הכרח המבוקש שמעוררו לתפילה להוציא לפועל אותו ההרגש המתפלל צריך לו להטבת השלמתו האמיתית. אבל התפילה לחברו נערכת כפי ערך היחס של המתפלל אל משבוע מתפללים וביותר כפי יחס הקרבה הנסגבה ומוחנה בפועל של זרע ישראל זה לזה. על כן אין שיך להזכיר בתפילת שמור של נצרך חכמים כי תפעולת התפילה על תזולתו אינה מצד הערך של נצרך רחמים כי מצד הערך של המתפלל עצמו שנצרך לרחמים נמצא מתייחס אליו הוא נמצא דערך המוסרי של התפילה על זולתו שהוא מצורף אל תועלתה של עצם התפילה שתהיה שלמה בתני שמדת אלוקים אמת ועבודתו טוב, זה דומה. זכינו לכוון דברים דומים. בכל זאת א נחזור לאט לאט. פעולת תפילת כל אדם על עצמו, היסוד של כל העניין זה מה שכתוב בחז"ל שחזרנו הרבה פעמים. שמפני מה? עשה הקדוש ברוך הוא את האמוות הקרות מפני שנתאו לתפילתם. אז התאווה על התפילה שלהם היא הסיבה, הקשר שהקדוש ברוך הוא מתהווה אליו הוא הסיבה. וה תפילת הצרה היא התוצאה. זה עסקנו לאחרונה בפרדוקס שתמוד בזה. כלומר האם המתפלל צריך להרגיש את האמצעי, את הסיבה? הם הפוכים ומנוגדים בעניינם? והוא צריך להרגיש את שניהם. אז הוא צריך להרגיש א נסיעתית הפחים תוך כדי זה שהוא גם מתפלל על הצרה אחרת, לא קרה פה שום דבר. וגם הוא יודע שזה רק אמצעי ושעיקר זה התפילה ולא הצרה. אולי נזכיר ב בהקשר הזה ש היה פעם לספר בעברית קוראים חמודית ספר על ילדה ש היא הייתה בפיגור סביבתי עמוק והיא הלכה לגן א חינוך מיוחד כזה הייתה שם גננת ללא אה תואר אבל הברירה לקחו אותה ובסוף השנה למרות שהיא הצליחה בצורה מצטורפת אבל הניירת א קרמה לזה שיהיה והיא קלתה את הילדה הזאת וכל הספר זה התהליך איך היא מוציאה את הילדה מתוך ה קליפות שמלפות אותה מתוך השריון ויום אחד הילדה מביאה היא פיגור עם פיגור סביבתי עמוק הילדה מביאה לגן שתי בובות היא מתחילה להיפתח כחלק בתהליך ההיפתחות הילדה מביאה לגן שתי בובות אז הגננת שואלת אותה מה זה שתי הבובות אז היא אמרה לה שהיא הביאה מתנה אז אומרת למה שתי בובות אומרת הבאתי מתנה אחת לך אחת לי אז ה מגבלה שלה גרמה מנה שלא להבחין בזה שמתנות זה רק לזולת ולא לעצמי. אבל בעצם יש צדק עמוק מאוד בדבריה שהמתנה עניינה לקשור. ואם אני רק נותן לצד השני רק מקבל זה קשר מסוג אחד. וכשאני גם שותף כמקבל זה קשר מסוג אחר לגמרי יש פה פרדוקס שאני גם נותן וגם מקבל אבל תראו לכם שיש שני חברים והחבר רובן הוא איש א עשיר גדול והוא מזמין את שמעון חברו מהכיתה שם היו חברים הכי טובים שהשם לא הצליח את דרכו הוא אישני מזמין אותו למסעודה יוקרתית אלא מה שמעון לא יכול לשלם עשירית מהמנה הזאת אומר לו רובן אל תדאג אני יש לי שף עצום אני משלם הכל זה כאילו זה לא הבעיה באים רובן קורא למלצה כמעשה בא לבית קורא למלצה ושואל שימון אומר לו תרביץ חופשי אין לך בעיה אני זה לא מזיז בכלל תרביץ חופשי אז שמעון אה רואה מה שמצן מנ הוא קונה בלי חשבון אז רובן אומר לו מןצר לך תביא לו אז שמעון אומר לו רגע מה אתה אומר לו לא אני פה הנותן אתה המקבל שמעון אומר לו תודה רבה סוגר את הזה בורך למה? אני לא רוצה שזה יהיה מערכת יחסים שאתה רק נותן ואני רק מקבל. זה לא זה אני לא מוכן. אם שנינו מקבלים רק לאחד יש את היכולת לצאת. בסדר אבל אם אתה נותן ואני מקבל זה אני לא רוצה. ואותה ילדה מוגבלת בשכלה. היא עלתה על עניין מאוד עמוק שמערכת יחסים שנותן מקבל הוא הרבה יותר פתוח ועשיר מאשר רק נותן אחד ומקבל אחד. ויכול להיות שיש נותן אחד והוא גם המקבל. חוץ מזה שיש עוד מקבל והוא נותן גם לעצמו ואדרבה. יש בנתינה גם לעצמו איזה טוש הדיכוטומיה ה התנגשות בין הדמויות שזה רק נותן וזה רק מקבל זה ממסמס את זה כאילו זה צריך הרבה יותר שותפות ואחדות בצורה יותר עמוקה מאשר גם נותן ומקבל יצר אחדות אבל באמת יש דוגמה מעניינת מאוד לעניין הזה. אחת גלויה ואחת צמויה. איפה הנותן והמקבל הכי חשובים ביהדות? מה דר סיני? הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה. שנתן לנו תורת אמת. אלא מה הוא אמר? תתנו גם אתם. אני נותן תורה גם אתם תתנו תורה. שזה תורה שווה על פה. שהוא לא נתן לנו רק תורה, הוא נתן לנו גם את כישרון בעצמנו לתפל ועד כדי שהוא גם המקבל, שזה היפוך מופלא אפרו מוקבל, יש כוח בדרך חכמים לעקור מצוות עשה מן התורה ואפילו אולי מצוות לא תעשה מן התורה. יש כוח בדי חכמים. יש כוח לדרוש עין תחת עין ממון שכתוב הפשט זה סגור אין אה זה נקרא תנך בגובה העיניים עין צריך עין סגור באים חז"ל אומרים לו אי אפשר זה שתי עיניים ההוא ה יש לו רק עין אחת הוציא לו את העין השנייה מה מה עכשיו איך תצלם את זה הוא בלתי אפשרי אז זה לא זאת הכוונה ממון ומה מכריע זה כל המחלוקת שצלטלה את ישראל טלטלה עזה כי זה בירור שחייב להתחד באומה בין הצדוקים והבייטוסים לבין הפרושים האם אנחנו מצמדים למילה הכתובה או שיש לנו את הסמכות גם היום הבג"ץ משתמש בספרה הזאת כדי להשתלט בצורה דיקטורית על הזה הוא אומר אי אפשר לשתמולי הכתובה אז אני רק מוסמח לפרש ואז אני עושה מה שאני רוצה ומשבש את הכראת הבוחר ומחליט א בגלימתי לנהל את כל המדינה לבד אפילו אם אני החלטתי קודם אחרת. עכשיו יש בג"ץ כזה שכן כל התרגילים, תרגילי תרגילים, הכל פוליטיקאים מתכמנים אבל זה לא שאין נקודת סברה בדבר הזה. אז הקדוש ברוך הוא נותן לנו מתנה תורה והוא אומר לנו וגם אתם נותן מתנה. ולא רק זה אני גם מקבל כביכול כתוב שגם הקדוש ברוך הוא שומר את התורה נכון מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל שזה החוקים המשפטים שלו שגם הוא שומר את התורה אז יוצא שהמתן מטושטש על ידי זה שגם אנחנו נותנים וגם הוא המקבל למה כי כל הנתינה עניינה התאחדות. ואם עניינה התאחדות אז עצם זה שאתה שומר על זה שצד אחד הוא רק נותן וצד שני הוא רק מקבל, אתה מונע את היכולת של האחדות מלהופיע. נחזור לענייננו. אז ה היכולת להתפלל כשאני יודע שיש לי איזה כאב שהקדוש ברוך הוא נתן לי כדי שאני אתאחד איתו ואני מצד אחד כן כואב ומצד שני אני כן פונה לו כעיקר כסיפור המרכזי שהעיקר הזה התקשורת איתו זה כמו קצת יש משפט כל העולם במה. כלומר שחקנים אזה שחקן זה דבר עמוק. למה כל כך הרבה אנשים הולכים אחרי שחקנים וזה דבר בעל משקל ביניהם? כי שחקני זה דבר עמוק. מהקשחקנים? כל העולם במה זה שאני נמצא פה ומדבר אז אני מוציא חלק מהאישיות שלי מהכוח על הפועל אבל אם הייתי עכשיו שחקן על הבמה הייתי מוציא חלק אחר מתי מוציאים חלק יותר עמוק כשפועלים עניינית במציאות או כשמשחקים על הבמה? למה אנשים משלמים המון כסף ללכת לראות איזה הצגה? כי אני מוכן לשלב כסף אם מישהו שיש לו את הכישרון הזה יגע לי במקומות העמוקים וינהר אותם שזה צריך כישרון מיוחד זה לא עניין של מה בכך נסעתי ברכב מגיבת שמואל לפה ובדיוק היה שעה שים היום לימון תנך ה שעה שתיים שמתי חדשות לא הספקתי לשמוע כלום לראות כלום לא ידעתי מקור בעולם חשבתי כבר משיח הגיע אבא שלי תמיד מוצאי שבת היה מגיע שעה עגולה אולי משיח הגיע עוד לא שמענו צריך לשמוע חדשות אז שמתי חדשות ואתמול מת מדום לב איזה שחקן לא שמעתי את שמוי, לא יודע מי הוא, מה הוא, הזכרו איזה סרט שהוא היה, גם איזה סרט, לא שמעתי, אני לא יודע כלום, אבל כנראה היה שחקן גדול והנשיא ארצוג זה היה בחדשות סיפר על שיחות שהיה לו איתו על מדינת ישראל לאן? הוא היה איש עמוק. הוא היה זה לא עניין של מה בכך. אז היכולת לשחק זה איזה פרדוקס. למה? כי מצד אחד אתה אומר זה הכל משחק. לא היה ולא נברא. כל מה שקורה לומר לא היה ולא נברא. מצד שני החלק הענייני של החיים הוא יחסית הלא היה ולא נברא לחלק העמוק שמופיע על הבמה. ויכולת להשתמש במשחק כדי להגיע לאמת עמוקה. זה כישרון כללי באדם. זה לא שרק כאן פתאום יש את הפרדוקס הזה. לכן הפרדוקס הוא שאני מתפלל והקדוש ברוך הוא דוקר אותי כדי להזכיר לי להיות אחד איתו. אז כשאדם מתפלל על עצמו אז הוא קיבל איזה תזכורת על ידי הצרה שיש לו להיות אחד עם השם לפנות אל השם להידבק בהשם למרות שבמידותיו אנחנו לא נפתח עכשיו את הסוביה הזאת אבל כתוב שצריך להידבק כמו, כמו תדבק. ו שואלים חז"ל, איך אפשר לדבוק כמו? הרי הואש אוכלה, אלא ידבק במידותיו או ידבק ב תלמידי חכמים. להידבק בתלמידי חכמים ובסוף להידבק במידותיו. הדאורייתא של זה זה תלמיד רחם וובות ידבק זה להידבק בתלמידי חכמים יש מצווה להידבק בתלמידי חכמים יש מצווה להידבק בהשם והדרך זה להדבק בתלמידי חמים כמו שאתה נדבק בתלמידי חמים אתה מקיים מצוות דבקות בהשם מרים את את הדביקות בלמד חמים את מדרגה אחרת לגמרי כי זה מה שאנחנו אומרים שבוע זה שבוע מיוחד כל הציוטי הוראה עושים ימי יון אז א עם ארבע צבטי הוראה נפגשתי כ שניים נפגשתי שניים התפגש אחד היום אחד מחר מחולק אז אה אז ה איך הגענו לזה? >> מה? אה כן שאתם יודעים שאני חושב שעיקר התיקון של מה ש אנחנו סובלים יותר מ א העולם החרדי מנשירה זה להידבק מיניקת קודש מתלמידי חכמים זה זה המצווה שעיקר התיקון כמובן צריכים זה תלמוד תורה וצריך א אבל דבקות בתלמידי חמים שיהיה ניקת קודש וכיוון שאנחנו לא נביאים ואנחנו לא יכולים לינוק את דבר השם ישירות אנחנו יכולים לדובקה בו זה לדבוק בתלמידי חכמים אז אה אתמול הייתה אצלי אישה שמונתה להיות רבנית וזה אולפנה והיא בא מי שמנתה אותה אז זה קוראת לה הרבנית היא אומרת לה לא אני עוד לא רבנית כאילו רק מ אז דיברתי על זה שהיא צריכה מסירות נפש לקבל על עצמה את השם רבנית בנחת רוח ובהערה אמרתי לה התלמידות של האולפנה זקוקות לזה שתהיי היא רבנית במלא מובן המילה. אם לא יהיה יותר נושות פה פלא למיטב הבנתי. עכשיו אסור שזה יהיה מנוכר ומתנשא ומשתחצם. גשר צר מאוד. אסור לצד אבל אסור לצד הזה. בדיוק. האבא שלה זה היא בת של דיין וכשאבא שלה התמד לדי דיין אז היה צריך לכתיב פרק וזה והוא לא את זה בכלל ופעם רבברום תפס אותו על חכם בלי אפרק אומר לו אפרק אומר לו תדע לך הציבור צריך שאתה תלבש פרחק זה לא בשבילך הציבור צריך שהדיינים שלו יהיו מורבים מעם אז הוא אומר זה כבר אה במשפחה קיבלנו את זה בברוםצד אז אה יש דבקות בתלמידי חמים זה מצווה מצווה רבא אבל בתפילה אנחנו לא אומרים שיתפלל למידותיו חלילה או תפלל את הדרחמים חלילה להתפלל זה רק אליו זה סגבה מעלת התפילה לילה לילה ששם אנחנו לא אומרים איך אפשר זה ש אוכלה אנחנו מתפללים ממה שהוא למעלה מאש אוכלה נחזור לענייננו אז העיקר זה האחדות והדבקות שעל ידי התפילה ואחדות והדבקות הזאת לאדם שמבקש רחמים על עצמו זה על ידי שהוא מרגיש את הכאב של אותו עניין שעליו הוא צריך להתפלל והוא עובר תהליך פנימי של השתנות להטבתו המוסרית וכאן צריך להדגיש לכאורה אם ככה אם זה העיקר זה הטוטה המוסרית אז למה הוא צריך צריך להתפלל שילמד מוסר יקבל על עצמו קבלות טובות דרך אגב באמת כשיש לאדם צרות נכון גם ללמוד מוסר ולקבל על עצמו קבלתות זה גם נכון כתוב על תעניות אנחנו עכשיו בין שתי תעניות שעיקר התענית זה התשובה שבה אז צריך לעשות חשבון נפש ולתקן את מה שהתקלקל. חשבתי שבאב צריך לתקן את אהבת ארץ ישראל. זה היה הקלקול. גם את האהבת השם ותרגנו בו לכם. בסינאת השם אותנו הוציאנו במצרים. עכשיו אנחנו צריכים לתקן את זה. באהבת השם אותנו. למה מתארכת המערכה בעזה וכל העולם מסתבך וכל יש קמפיין אנטישמי עלילת דם בורסיה חדשה על ערבה בעזה למה למה היו עלילות דם אז וכאן יש שאלה בחטא המרגלים זה תשע באב חטא המרגלים אתה מדבר בר את זה אולי בשבת בשינאת השם אותנו כלומר שהיה דבר טוב של כיבוש הארץ והקהל ריגן בעולו שזה פרשת שבוע שהשם שונא אותנו השם עשה לך טוב ואתה טוען שהוא שונא אותך ומה התיקון של זה מקצה לקצה שהוא עושה לך רע ואתה אומר הוא אוהב אותי זה שלילת דם ענקית, כל העולם מטורף. אנטישמית משתוללת במדינות שלמות, ב כל א המדינות שעכשיו רוצות לתת פרס לטרור, שחטתם, רצחתם, טוווחתם, קבלו מדינה. מגיע לכם, אבל קשה עם מחשימם. אז ה כל החשבון הזה זה שהתיקון של דישה באב זה שהוא אוהב אותנו כל מחשבותיו אלינו הוא דוקר אותנו כדי שנתגדל עוד יותר מתוך העלילה האנטישמית הזאת של הניו יורק טיימס שהם הביאו שהיום בבוקר מודו זה ילד חולה זה לא ילד רעב וכל התקשורת הנורמלית עשתה מזה צחוק אתה רואה את האמא שלו שמנמנה ואת הילד רזה כמו מקל אם היה רב אז מה האמא קרחה את כל האוכל ולא נתנה לו כלום אז או שהיא מרשעת או שמה קורה פה מעולם לא היה רעב בעולם כשרק ילדים הם רזים אם יש רעב גם מבורגרים רזים אין רזים בעזה ומה עם הילדים דים שעשו מהם תמונות חלק זה ai בינה מלאכותית וחלק זה הם חולים במחנות קשות הם רזים בגלל מחלות לא קשור לעניין והיום הניו יורק טיימס הודה אלא מה שהוא פרסם את זה בערוץ שיש לו 55 מיליון צופים ואת התיקון הגיע לנו מדר חדש בערוץ משנה שיש לו 58,000 1000 צופים פי 1000 צופים יש יותר לעלילת דם מאשר לתיקון אבל הם רצו לצאת ידי חובה עשו את כל ה זה עלילת דם מודרנית אנשים האלה עוד עלולים לשחוט יהודים תדעו לך בארצות הברית מאיפה אני יודע אז סאבים שלי מגרמניה סיפרו לי מ מפולין באו אליי בחלום הלילה וסיפרו לי תדע לך אנשים נורא נחמדים דים ומשכילים וזה עלולים לשחוט אותך תדע ויש פה עלילת דם נוראית זה עלילת דם זה מישהו עם או שהוא לא עשה עבודה עיתונאית מינימלית ואז הוא צריך להתפתר לקרוע את בגדה ולהתפתר על עלילת דם כזה שיצא מתחת ידו או שהרבה יותר סביר אם הוא מתקן עם 58,000 כשהוא פרסם עם 55 מיליון שהוא התכוון לעשות עלילת דם ומי שהתכוון לעשות עלילת דם תיזהרו ממנו נחזור לענייננו אז הכל זה זה צריך לעשות תיקון אנחנו תשעה באבזה תשובה מה התשובה להסתכל על כל זה ולהגיד זה טובת השם עלינו בשביל שנתומם עוד מדרגה כל מחשבותיו אלינו באהבת השם אותנו הביא עלינו עלילת דם נורא ראית כזאת אבל אנחנו לא שמענו שכשאדם יש לו צרות הוא רק עושה תשובה אפילו לא בעיקר צריך גם לעשות תשובה ואם לא הוא אכזרי אומר הרמבם אבל כשאדם יש לו צות מה הוא עושה בעיקר מתפלל שזה עצה אחרת שההטבה מוסרית של תפילה היא לא שאני הייתי כפדן מדי ואני צריך להיות קצת פחות כפדן הייתי קנאי מדי ואני צריך פחות הייתי קמצן מדי ואני צריך פחות להיות יותר נדיב כל מיני תיקוני מידות שכאלה הטבה המוסרית שכזו אלא הייתי רחוק מהשם יתברך ועכשיו אני צריך לנצל את הכאב כדי להיות דבוק בו לגמרי. זה התפילה. זה התבוא מוסרית שהיא לאילה לאיל מכל סעיפי המוסר. שתיקון מידה פלונית ומידה אלמונית זה עניינים מוגבלים בתוך הנפש. אבל להיות דבוק בהשם אליו ולא למידותיו בכל כמי גוי גדול אשר לא אלוקים קרובים אליו כשם אלוקינו בכל קורנו אליו דורשים חזל אליו ולא למידותיו זה לא תיקון המידס אלא תיקון הדבקות בו יתברך באופן שאפילו לא שואלים עליו איך עליו אותם הרי יש אוכלה כן יש צד שהקדוש ברוך הוא גלגל עצה מופלאה אליו ולא למדותיו. למה הרב לא הדגיש את זה פה? המחסדים יעשו בעולם אם אני אדגיש את זה בעצם זה שיהיה לנו מקום להתגדך עובד תפילה >> מה >> איך עובד תפילה מישהו אחר >> או איך עובדת התפילה על מישהו אחר אז כשאדם עובד על עצמו אז התיקון שלו פה ו אה זה ש שהוא קרוב להשם השם שומע תפילה כלומר הוא נענה להתקרבות עם כל המשמעויות שנעלה להתקרבות זה נכון על האדם לעצמו וכיוון שכל ישראל קשורים עם מחוברים אני קראתי לזה בעיה טכנית, אבל הוא אומר זה לא חלק מהמהפך שבתפילה, מהעבודה שבלב. למה זה פועל גם על אחרים? בגלל שכל ישראל קשורים זה בזה. ויש השפעה של התיקון המידות של קרבת השם של רובן גם על שמעון. הרב לא מזכיר את זה אבל לפועל אנחנו גם כן מזכירים את השם כי זה מעורר גם את הקשר בכל זאת יש אבל רב חיסדה אומר זה זה עניין אחר זה לא חלק מעיקר עבודת התפילה יש עוד עניין שבגללו מזכירים שמות שמו ושם אמו אבל מצד עיקר עבודת התפילה אז לא צריך להזכיר את השם כי החיבור הזה הוא לא חלק מעבודת התפילה. יש חיבור בין כל אחד לכל אחד ובוודאי לקרובים שעל מי נתאים להתפלל יותר? על הרובים. אה, תגידו איך כל עם ישראל מתפללים על השבועים? ויש גדר של הכל קרוביו. כמו חכם שמת, הכל קרוביו. מי שנפל בשבי, הכל קרוביו. אז השבועים הכל קרובהם ומי שקרוב שלי אז ממילא הפעולה של התפילה היא במעגלים אדם לא נקשר לכל המעגלים אותו דבר חלק מהבעיה המוסרית של תקשורת זה שהיא מטשטשת את המעגלים היא וקחת המון תשומת לב לרחוק ואז ממילא היא מדלדלת את הקשר עם הקרוב. אדם שומע היה מהג מטלטל מרגש לא משנה טוב רע ב עכשיו היה כל העולם הגיע אה נחש פטן נדמה לי קוברה לא זוכר באיזה בית בהודו >> קה >> קוברה קוברה נכנס לבית בהודו והיה שם ילד קטן בן שנה והילד נשך את הקברה והיא מתה אז א'ב של תקשורת זה שכלב נשח אדם זה לא זה לא חדשות אדם נשך כלב זה חדשות ילד נשך קומר זה חדשות לכל העולם וזה קרה שבוע אתמול שאל אותי תלמיד חוכב ראשי אומר לי אני יודע אתהצ אני צריך חיזוק אני אתקשר אליך תגיד לי מה קורה איתנו תן לי איזה חיזוק אמרתי לו אתה צריך לשיעור בתקשורת אדם נשך כלב זה חדשות כלב נשך אדם זה לא חדשות למה מה שרגיל זה לא חדשות מה שזה חידוש זה חדשות אמרתי לו, אתה יודע כמה מחבלים נהרגו בשבוע האחרון בעזה? הוא אומר לי, לא. אמרתי לו, אתה יודע למה? כי זה כבר יצא מגדר. אדם נשך כלב ונכנס לגדר. כלב נשך אדם. זה יצא מגדר שאנחנו הכבסה והם הזה ונכנס לגבר לזה שאנחנו אריה ואנחנו טרף ואין מציל. אז זה לא חדשות. אבל הרגו מאוד והרבה אמלך והרבה בתים נהרסו, מאות בתים נהרסו וקילומטרים של מנהרות. אמרתי לו, מה שנעשה בשבוע האחרון, אם היה נעשה לפני שנתיים, כל העולם היה רועד. כל העולם היה רועד. זה היה מדבר רק על זה. אלא מה קרה? אנחנו כבר עושים את זה שנה ו10 חודשים אז התרגענו אבל בשבוע האחרון קראו דברים אמרתי לו תשמע אתה הורס מסגד ראשון אתה מסתכל בעולם איך הם יגיבו אבל כשאתה הרסת 1000 מסגדים אמרתי לו אני לא יודע אם הרסו השבוע עוד מסגדים או לא מסבורן נראה לי שכן כי היה 640 ימים 1000 מסגדים אז זה במעוצה כל יום מסגד לקח זמן עד המסגד הראשון אמרת יכול להיות שעשו שבוע מסגד ופעם הדבר הזה היה מרעיד את כל העולם היום זהו כבר אף אחד לא סופר מסגדים ולא בתי ספר ולא מרפעות ולא כל מה שהיה פעם מרעיד את העולם הפסיק להריד זה כל כך רגיל צריך להודות להשם אז ה איך הגענו לזה >> קצת עייף אז הכל מתגלגל >> מה יהודי אחר >> אז אז איך הגענו מזה לזה >> שעגלים >> על המעגלים על המעגלים או אז הרחוק נהיה קרוע ואתה שומע על איזה ילד עם קומרה ואתה עושה כזה ווא ואתה שוכח שהילד שלך עכשיו הוא אומר אבא אני צריך א מים חם היום אומר לו כן אבל ילד בן שנה נשך קוברה מה אתה מים הוא נשך קוברה א זה והאמת היא שהמעגלים הקרובים הם מושפעים יותר וקרובים יותר וזה ה הכראה שלכל צדקה שאניך קודמים אני עיר אחרת זה זה סעיף אחד מתוך שורה שלמה אניהיה משפחתך קובמים לניארך וילדיך קודמים למשפחתך ואשתך הקודמת לילדיך זה הכל קרוב קרוב קודם זה רשימה שלמה של ההלכה שכולה קרוב קרוב קודם וגם בהשפעה זה האמת של המציאות. אז בהשפעה מסתומי מתפללים על הקרוב קרוב קודם. וכשמתפללים על קרוב קרוב קודם עצם הקרבה היא פועלת את זה שהתפילה תועיל. אז לא צריך להזכיר את השם. בוא בואו נראה את זה בזריזות. ופעולת תפילת כל אדם על עצמו נערכת. תקפי ערך שתפעול התפילה אליו לטבעתו המוסרית של הדבקות בהשם של הפנייה אליו ולא למדותיו ככה יוכל יותר לקבל את מבוקשו ועל פי החוכמה העליונה מכוון הוא תמיד כרח המוקש שמורה לתפילה זה ההכרות שהזכרנו להוציא לפועל אותו הרגש שהמתפלל צריכה לו לטבת השלמתו אמיתית איזה דקירה אתה צריך כדי לעורר איזה זה חלק בתוכך שיהיה דבוק בהשם זה מפילי התמדים שהוא יודע לעורר אותך את ההתעוררות אבל התפילה לחברו נערכתי כפי ערך הסחס שלא מתפלל אל מי שבורו מתפללים זה יש יחס זה לא המהפך של התפילה יש פה עוד עניין איזה קשר יש וביותר כפי יחס הקרבה הנסגבה מוכנה בפועל שזה ישראל זה לזה כמו יש מצד הקרבה האישית ויש מצד הקרבה שכולנו בני אב אחד נחנו נשמה אחת בגופים מחולקים על כן אין שיך להזכיר בתפילה את שמו של נצרך לחמים כי פעילת התפילה על זולתו הינה מצד הערך של הנצרח לרחמים זה לא שעומק התפילה זה מהפך בנצרח לרחמים כי מצד הדרך של המתפלל כאילו הוא עובר פה את המהפך אשר נצרך חכמים נמצא מתייחס אליו אז אצל הנצרח זה רק מצד המתייחס אז לא צריך להזכיר את שמו זה לא הוא מצד הרח מוסרי של התפילה זולתו שהוא מצורף אל תועלתה של עצם התפילה תועלתה של המצת התפילה זה המהפך ערך המוסרי שמתפלל זולתו זה רק המצורף שבאמת להתפלל על זולתו יש מעלה מוסרית נוספת שכל ישראל חברים דברים כתוב בחז"ל כשהאבא רואה שכל בניו בשלום הוא שמח זה עושה נחת רוח לאבא זה קושר את הילדים לאבא כשהילדים רבים ביניהם זה לא רק מנתק אותם אחד מהשני אלא גם מנתק אותם מאבא זה עוד סיבה יש עוד סיבות אבל זה עוד סיבה למה כל מצווה בין אדם לחברירו היא גם סיבה היא גם בעצם אה ב מצווה של בן אדם למקום אז הוא צורף על תועלתה של עצם התפילה שתהיה שלמה בתניה משלמים עד אלוקים אמת ועבודתו כמו בעצם זה שהקדוש ברוך הוא דוקר אותנו על ידי זה שיש מישהו שעליו צריך להתפלל אז גם זה מצטרף לעניין המהפך המוסרי אבל לא שלו שלי לא השם מי שמתפללים עליו, זה שם מתפלל לכן לא צריך להזכיר את שמו