הלכות תשעת הימים ותשעה באב | צורבא מרבנן- קכד | הרב בן ציון אלגאזי

אחד די קרא גלה טוב אני בשכם היום רוצה לחלק את השיעור לשני חלקים חלק ראשון זה קצת הלכות יותר אקטואליות בענין של תשעה באב ונגמור בחמש דקות האחרונות תמצית מה שאמרתי פה בסעודה ה שלישית בדרוש בשבת האחרונה בישיבה א אז אני רוצה להתחיל קודם כל מכמה עניינים שנוגעים לערב תשעה באב ערב תשעה באב כידוע אנחנו זה מילה אחת לפניכם כידוע יש הבדל גדול מאוד בין אבלות פרטית לא עלינו לאבלות לאומית על בית המקדש הבלות הפרטית היא תמיד בגדר הולכת ומתמעטת היום הראשון הוא היום הכי חמור שיכול להיות הוא דאורייתא זה הגדר שנגמר חתכי יומר זה אותו יום של מכאן והלך זה הולך מתמט אפילו בתוך השיבה עצמו יש חילוקים בין שלושה לארבעה גם לגבי הניחום ואחרי השיבה זה כמובן הולך מתמט עד 30 שאר הבלים ול אבי ואמו עדד 12 חודש ולמעשה אחרי 12 חודש זה נגמר לא רק שזה נגמר כתוב שאסור לפקות על המת יותר מדי כתוב על המת שמשתק מן הלב בדיוק הפוך אבלות על בניין בית המקדש כל הזמן האבלות הולכת ומתעצמת מתחילים ביז בתמוז אין אין על פי ההלכה הלכה שסו פוסקים באופן הרגיל אין מיו בתמוז הלכות כתוב שמתחילים ימי בן המצרים בסדר אבל אין הלכות אשכנזים בגלל שהם אוהבים גם קרח צן ובגלל שהם עברו עליהם יותר דברים ים במשך הדורות אז קיבלו על עצמם עוד מנגי הבלוט מיז בתמוז למישה מה שנוגע באמת מבחינה הלכתית וזה על פי הגמרא מסכת תענית מראש חודש אב מ שנכנס אב ממעטין בשמחה לא מבטלים שמחה רק ממעטין בשמחה ממעטין ממעטים משהו מתן אדם שיש לו עסק עם כון לא יעשה לא יעשה משפט באותו זמן כי אין מזל לישראל באותם ימים ההלכה באמת נוגעת בשבוע שחל בו שבוע שחל בו עד כדי כך הפוסק דנים האם זה כל השבוע זאת אומרת אפילו אחרי תש ב שבוע שחל בו שבוע שחל בו תשעה באב כל השבוע כולו אסור ככה פוסקים דנים למה יסה למזלנו זה לא יש לנו את שיי וגם ממשיכים קצת לאסירי ואני אגיד מילהה לגבי העניין של הסירי וזה נגמר העניין אז למעשה האשכנזים משכו את כל שבוע שחל בו מראש חודש כדרכם של אשכנזים והספרדים נשארו בזה שכל ההלכות הנוגות בענייני הבלות של תשעה בעב מתחילות משבוע שח בו בלבד אין לגבי תספורת אין לגבי כיבוס אין לגבי רחיצה כל ים האלה נוגעים רק לשבוע שחל בו בלבד לפי הספרדים כמו שאמרתי אשכנזים משכו את זה שבוע הקודם אכילת בשר אכילת בשר זה הדבר היחיד שהאשכנזים הספרדים גם משכו את זה כבר מרוץ חודש נכון לגבי בשר אבל שאר מנגי האבלות נוהגים רק בשבוע שחלו בלבד מילה אחת לגבי העניין של רחיצה פה בארץ ישראל שהרבה שואלים באופן כזה או אחר כמובן שאסור לרחוץ בחמין שזה תענוג אסור כל הרחיצה של תענוג אסורה אבל רחיצה בקרין לא רק שזה אסור זה חובה יש פה עניין של כבוד הבריאות אנשים יושבים אחד ליד לשני וחם פה קצת בארץ ישראל ולרחוץ לרחוץ בקרין ודאי שהדבר הזה מותר ואפילו הכרח האם הוא צריך עכשיו לשאות מתחת לטוש של שעה כמו שהוא עושה כל פעם כמנהגו בקודש כדי לנקות כל סדקים חורים וסדקים אין צורך אבל שטיפה בעלמה אפילו עם סבון הדבר הזה הוא בהכרח א בחורים פה בישיבה הצדיקה שלנו שואלים אותות לטבול במקווה אפשר כן אפשר לטבול במקווה מי שנוהג כל יום דבר שהוא ותה כבע אצלו זה בקדר דבר מצווה מותר לו עדיף שיטבול בקרים אם הוא צריך לחוץ לפני כן שחוץ גם בקרין שלא יעשה גם יותר מדי טקס מהעניין בדין ויעבור אבל אם מותר או אסור כמובן שדבר מצווה ודאי שמותר לטבול בזה אין שום עניין אני רוצה לגעת בערב תשעה באב ובזה נקודה כתית מעניינת שגם בשבת נגעתי פה בישיבה באחרי צהריים א מחצות היום לחנו נוהגים לא למוד דברי תורה מ שקשה לו הדבר הזה יכול ללמוד רביס גם אחרי חצות מסופר ברב חיים מבריסק שהוא היה לומד גם אחרי חצות בערב תשעה באב גם בתשע באב היה לומד תורה ואמרו לו רב חיים אומר שזה יהיה הגנם שלי שיתפסו אותי שלמדתי דברי תיכ בתשע באב אנחנו בעוונותינו שלא כל כך זה כמובן שאסו לנו אלא לומדים בדברים הרעים מילה אחת לגבי העניין של דברים הרעים בתשעה באב יש היום נוהג שנוהגים לשמוע שיעורים אני חושב שזה דבר חיובי ולמה אף פי שלכאורה כשאדם נותן שיעור הוא לא יכול להימלט קצת מדברים טובים לא יכול לדבר 13 שעה רק בקר צן יש כאלה מגידים וכאלה ירושלמים של פעם שיכלו רק לגרום לעם לבכות אנחנו בעוונותינו לא לא נמצאים במדרגה הזאתי הרב עובדיה מספר שפורת יוסף כל יום כל יום משלוש השבועות היו אומרים תיקון חצות אחרי מנחה היה מנחה בצהריים הייתה יושבת כל הישיבה על הרצפה היה תלמידו של הבן איש חי רבי בן ציון חזן כמדומני הוא היה חזן הרב ובדיה אומר היה לו כול מאוד נעים אומר היה עושה תיקון חצות כל הישיבה היייתה גוה בבכיה כל יום כל יום תיקון חצות כל הם היו בוכים כל הישיבה כולה מה איפה בנותינו גם אנחנו עושים תיקון חצות או בלילה או ביום בנותינו לא הרב אליהו מספר שהיה איזה אחד שאמר לו אני לא אוהב את סבא שלך אומר למה אתה לא אוהב את סבא שלי ה אומר לא יודע למה הוא אומר בתור ילד היו לוקחים אותי בתשעה באב באיזה מקום בבוכרים בירושלים סבא שלך היה מדבר כולם היו בוכים למה סבא שלך גרם לכולם לבכות למה מה מה הם עשו שהם צריכים לבכות ככה זה היה פעם בירושלים אנשים היו בוכים בדמעות של איש באמת החורבן בית המקדש אז אלה שעושים שיעורים במקום לשבת בטל ביום בבית שלהם ושומעים שיעורים גם ברוחים יהיו יש שיעורים גדולים בגבת שמואל מדבר איתכם על מאוד כמעט אלפי אנשים שבאים לשיעורים בסדר מה על מה אני סומך תמיד שאני נותן שיעור ובנותיי אני גם נותן שיעורים בתשעה באב על מה אני סומך אני סומך תמיד על על על א על החוזי מלובני נספר את הסיפור בקצרה הרי הרי העניין הוא שאנחנו ההבדל בין אבלות רגילה כמו שאני אומר לאבלות של בית המקדש באבלות רגילה זה חזקה למת ש משתכח פה אדרבה אם ישכחך ירושלים תשכח מיני תתבקש צריכים כל הזמן לזכור את ירושלים מה יש לזכור רק את החורבן צריך לזכור גם את האמונה בבניין הרי אנחנו לא רק זוכרים את החורבן אנחנו גם רוצים להאמין שבעזרת השם בקרוב בימינו יבנה בית המקדש אז תמיד בפיוטים בקינות של הספרדים סוף כל קינה כמה שהיא תהיה קשה הקטע האחרון תמיד דברי נחמה יש כאלה שקוראים את זה יש כאלה שלא קוראים את זה יש כאלה שמפסיקים ואחרי זה קוראים אבל יש דברי נחמה למה לעורר בעם תקווה לכן הספרדים מהצהריים שוטפים את הבית מנהג אנשים שוטפות את הבתים כבר יושבים על הכיסאות עוברים תהליך בתוך תשעה באב מייאוש לתקומה לבניין כי אנחנו צריכים להמשיך להאמין אז אז מספר לכם סיפור בעניין הזה קצרה זמן קצר מסופרים שאחוזי מלובלין כל שנה אחרי תשעה באב היה מתארח אצל איזה גביר נהג גם אלה שגרים בסביון שאחרי אם בא איזה אדמור או איזה רבי חשוב תרכים מצו בבית הגן צל מיס טוב היה מתארח אבל כל פעם שהיה מתארח אצל איזה גביר שוכב על איזה מיטה אחרי כמה דקות הוא היה צועק משמרים משמרים אם היה איזה רורי עבירה על המיטה או משהו לא כד בה זה היה דוקר את החוזה מלובלין שהיה גדול וקדוש איזה גביר אחד אמר אני מזמין אותו השנה אצלי זה לא יקרה לי זה לא יקרה מה הוא לקח נגע אמר אתה עושה מיטה חדשה לגמרי לפני כל מסמר אתה טובל טבילה מסמר טבילה מסמר ר כמו באזכרות של ש כותב תפילין אני משלם לך לבי זה הכל תעשה בגדו ש בטרה גמר את זה יומיים לפני תשעב את המיטה שמו על זה ליילון כתבו שביר נע לא לגעת שאף אחד לא התקרב למיטה שלא יעשה משהו טוב הגיע החוזה חץ שבעב אומר לו אכביר בכבוד י אני קורע פה את ליילון קרה אמר לו אתה יכול לישון אומר הפעם אני יכול לישון בשקט הוא לא לא יכול להיות כזה צדיק טוב חמש דקות החוי זה ישן צועק מסמכ מסמכ קד יותר מכל פעם טוב הגביר רץ מה קרה לא יכול לישון לא יכול לישון המ הזא קורה לה הנהגה אומר תגיד לי מה קורה נתתי לך פה כד ב אומר אתה כזה שלפר כנראה עושה עושה נגר עם עם גרטל והולך למקווה כנראה כן נשארו כמה מסמרים בסופו של דבר זה לא כזה מקצוען בודקים בודקים בודקים אין שום דבר א לחוי זה הכל בסדר אתה יכול לחזור לישון חוזר לישון חמש שבע דקות מספרים מצפרים קיצור בלאגן אמר בוא נלך לחוזה קח את הנגר באוזניים שם אותו בחוזה אומר תגיד לי מתי סת את המיטה אומר שלושת ה שבועות לפני שהגעת סמוך ונראה שאף אחד לא יגע ב אומר איך אתה מתנהג בשלושת ה שבועות אומר אני בוכה בדמעות שלי של חובן בית המקדש כל הדמעות שלי נספגו בתוך העצים של ה של הזה אומר תגיד לי על הבניין נאמנת כיבית גם לישו אומר לא רק חורבן חורבן אומר החוזה עכשיו אני מבין רק חורבן זה מזמרים מזמרים מי שרק חורבן ולא רואה גם בניין זה מזמרים צריכים לראות בתוך התהליך של החורבן גם את הבניין שו הולך ונבנה אנחנו רואים את זה מול העיניים שלנו שהולך ונבנה בקיצור מה שאני רוצה לומר שמי שהולך לשיעורים גם אם מידי פעם יש פיספוסים שם כל מיני דברים כאלה ואחרים כבר יש כאלה שאומרים אסור לשמוע מפלוני שיעור בתשעה באב י מידי פעם יש כל מיני דברים כאלה ואחרים אבל אני אני סומך על זה שיש גם עניין עעל הכינות של הספרדים שבסוף יש גם תקווה ובניין מה כן מותר ללמוד כל הדברים הרעים פרק אלו מגלחין זה פרק של נקרא מת מצווה פרק הזה לא נוגעים בו בדרך כלל אנשים נמנעים מללמוד דברים שנוגעים ליני אבלות אחתם סופר שהיה גאון עולם כשהם מביאים לו שאלה בענייני אבלות הוא היה כועס אומר מה עושים לי סימן לא טוב סימן המינטי הוא היה דוכה את השאלות האלה לא ה לא אב אבל אבל תשע באב אין בעיה ללמוד הלכות אבלות אין בעיה ללמוד אלו מגלחין ללמוד דברים הרעים שמופיעים בירמיהו בישעיהו כל הדברים שהם קשים איוב כל הדברים האלה שלא לומדים אותם כל השנה כולה זה הזמן תשע באב לעסוק בהם ו שלא יעסוק בהם בעיון כי איון לעולם משמח אדם לומד בפלפול עושה ככה עם האצבע גם אם זה יהיה באבלות יש לו צוי דינים הופה יש לו חיוך על הפנים נגמר העניין עד כדי כך שרבי חמר מביא שיש אומרים שאפילו אסור להרר בדברי תורה למה מחבר אומר ויש אומרים שאסור להרב דברי תורה למה כי העירור הוא גם משמח פמ פעמים רבות וכל הבד פה זה לא העניין של מה שאתה עושה אלא מה התוצאה אסור לשמוח בדברי תורה לעורר שמחה בדברי תורה בפנים אז לא בא לו איזה לפי זה בא לו איזה בדיחה טובה לא שמה איזה בדיחה או משהו שיעביר אותם ממחשבתו כדי שלא ישיח כתוב בתורה לא ישיח דעתו מן האבלות בגלל שלא יסיח דעתו מן האבלות לא מטיילים בתשעה באב לא עושים סיבובים לא עושים הליכות בתשעה באב תסכים רק עם חורבן בית המקדש בלבד טוב זה לגבי העניין של תלמוד תורה בתשעה באב אני רוצה רק לגעת בנקודה הלכתית מאוד מעניינת לי עוד יבוס לגבי כיבוס קיבו שכ אין מחפשים בשבוע שחל בו או מי ראש חודש בסדר ולא מלובשים גם דברים שהם מכובסים או חדשים אם רוצה כבר לך כבר מאוחר לפני כן ילבש אותם מעט או קמט אותם לפי הרב מספיק קמט גם בשבוע שחל בו ובזה נגמר העניין מה שנוגע לדברים הכרחיים יומיומיים כמו בגדי ילדים שהם צריכים תחלופה או שאר דברים אחרים שאדם לובש וי תחלופה מתמדת בזה יקלו בבגדים עליוניים שאו שקמת אותם או שיב שאותם קודם אז אני שאמרתי דברים הכרחיים אם לא הבנת אני אגיד את זה בצורה ברורה דברים הכרחיים שהם דורשים תחלופה מתמדת בזה כלו להחליף אם יש הכריח בסדר לא אולי לא בקצב שמחליף כל יום אבל בזה אין ברירה אבל בגדים עליוניים שהוא יכול לשאר איתם יום יומיים שלוש אש חולצה עכשיו אדם עכשיו שבוע ש ל בו אז מה אפשר השבוע ללבוש שעה יש כאלה שזה מאוחר להם לא כולם תימנים לא זכו כולם להיות תימנים א הרב חיים יש כאלה גם יש קצת אשכנזים במדינה מעט שולטים בקל אבל מעט א א א א בקיצור אז אז אז אלה שזה כבר מאוחר להם או שלבשו בגדים שכבר לבשו קודם או שהקמתו אותם קמתו אותם וזה גם כאילו יש כאלה אומרים לדרוך יש כאלה אוים לקמט קמת מספיק קצת שלא יראה מחובש שלא יראה טוב א נחזור חזרה לעניינינו נחזור אמרנו על תלמוד תורה אמרנו לגבי עניין ש אני רוצה לגע בעניין של אכילה בשתיה בתשעה באב פה יש נושא מאוד מעניין שבשבת הרכבתי אותו מאוד בישיבה אני פה אעשה את זה ממש בשלוש דקות יש דין שכמובן כולם צמים תשע באב וברות ומניקות ע פי שבשאר הצומות וברות המניקות אסור להם לצום תשע באב וברות מניקות מעיקר הדין מתנות ומשלימות זה לשון המחבר מתחילות תנות וגם משלימות יולדת 30 יום לא מ 30 יום גם אם היא חזקה והכל 30 יום לא מתנה זה לגבי ולדת א פי ש שמרו שבעה ימים הלכה למעשה אנחנו פוסקים ביולדת 30 יום אלא מה ב באו שיטות חדשות בפוסקים מאוד מעניין וגם מוראנו הרב אריאל שליט שרי חמ בטוב שות בנעימים כתב בספרו על פי ביאור הלכה מאוד מעניין שיש שני מצבים והדבר הזה גרם לי השאלה הזאתי גרמה גרמה לי עיון גדול בעניין הזה בגלל שאלות שהיו ביוצים בתמוז מכל מיני חיילים ה היו חיילים ש ש ש מהדרום היו חיילים צספר לכם את שני הסיפורים שהיו חיילים בדרום אמרו שהתקשרו אליי אמרו לי תשמע דווקא תלמידים שלנו אנחנו נמצאים פה בזה הרבנות הצבאית הראשית הוציאה היתר גורף לאכול ביז בתמוז למה אנחנו במלחמה אנחנו בכוננות אנחנו צריכים לאכול התחלת לשאול אותו מה מה הכוננות שיש לכם יש חשש לחדירה חדירת מחבלים באוף ואנחנו צריכים להיות בכוננות שאם יהיה חס ושלום משהו ניתן מענה אמרתי להם רבנות הצבאית צודקת את הם חייבים להיות בכוננות לא לאכול דברים גם מי שאוכל באתר באופן כזה או אחר שלא יאכל מגנום כאלה לא אני כבר אוכל אז שכבר יהיה כדב אין אין עניין להחמיר בזה יותר יותר מדי א ה היה פעם אחד שאחד הרב התיר לו ב לאכול בריסקר אחד התיר לו לאכול בתשעה באב טוב אשתו אמרה לה תרא לך לאכול נתנה לו לחר מים אומר לא אם יש לי עתר ואני אני אני אני בריסק אני צריך להחמיר צך בשר דגים וזה קיצור א תר זה טוב אכל כדב אשתו שנה אחרי כן גם היייתה חצי מאולפת אז א זה אז היא אומרת לו גם אני צריכה לאכול אז ה אומר הנה קחי לחם ומים תוכלי אומר לא צריכים להחמיר אומר בנשים מכלו בנשים מקלו לא לא צריכים להחמיר אז אני חוזר חזרה אז גם מי שאוכל לא צריך לאכול דברים שהם כמובן של תענוג שירגיש לפחות עמו אנוכי בצרה אז אני אמרתי להם שמה כל זמן שאתם הם מוגדרים ככיתת כוננות שכל רגע אם חס ושלום קורה משהו אתם צריכים להיות מוקפצים אתם לא יכולים להגיד אה המחבל שמע אנחנו בדים תמות חכה שנייה אנחנו נתארגן קצת עם אוכל נתחיל לרדוף אחריך אין דבר כזה אתם כ להיות בכוננות בצלילות מוחלטת אז מה שדרוש לכם להיות בכוננות תאכלו ותשתו חר מכן אזם עכשיו הייתה פה שאלה מאוד מעניינת על הנקודה הזאתי רגע בצפון אני אגיד מה שאלו אותי שמה א אחד אני יושב בסמבה הוא סמבצ יושב אפ אתה יושב במזגן אמרתי לו מה החשש אומר אין לחש לא יודע מקסימום פלופ טילים אנחנו נרוץ ל למיגון אמרתי לו לך אסור לאכול בשום פנים ואופן אתה לא אתה מחזיק מעמד אומר לי כן הכל בסדר אמרו אני אני צלול אני רואה את הדברים כדי ב אמרתי לו לך ניו דתי אסור לאכול עכשיו אני אחזור חזרה לחיילים האם החיילים שהם אוכלים הם יכולים לאכול בלי חשבון עד כדי שהם יהיו ערניים או צריכים לאכול לשיעורים זה השאלה האם יש גדר שיעורן בתשעה באב וזה עסקנו אז יש מחבר במחבר באופן פשוט כתוב ש אם אדם אוכל אוכל אפילו חולה שאיין בו סכנה בת שבה בום יום כיפור רק חולה מה שיש בו סכנה על פי דעת רופא ואז אוכלים לשיעורים פחות מכ כותבת פחות ממלא לגמו אבל בתשעה באב המחבר אומר אם יש חולה שאיין בו סכנה והוא יש לו חום נפל למשכב נגינה קורונה לא יודע מה הוא יכול לאכול כמה יאכל עד שישוב נפשו בלי גדל שיעורים הביאור הלוחם מביא בשם חיי עולם שאם הוא אוכל הוא יאכל ל שיעורים הפוסקים האחרונים אמרו יש יש חילוק כשמדובר על חולה אש יוכל באמת יהיה חשבון אבל אם יש מחלה כשי ביאור הלוחם הביא יש מחלה כלשהי היה מחלת חולה רז ואז כדי למנוע מצב שהוא לא ידרדר מצבו שידבק במחלה התירו להם לאכול מי שהתירו לבריא לאכול עלמנת שלא יכלה או כמו הסיטואציה של החיילים שאמרתי לכם יכלו לשיעורין לשיעורין כמו יום כיפור עשו השוואה בין בין יום כיפור לבין תשעה באב כמו ביום כיפור ככותבת פחות בתוך כדי השור החיילת פרס הוא הדין בתשעה באב הדבר הזה עורר אותי לבדוק האם יש מושג שנקרא גדר של שיעורין בתשעה באב אני לאניות דעתי לא חושב שיש פה קטר של שיעורים אני גם אסביר למה אף פי שיש פוסקים לכאורה שאמרו ראיתי גם ראיתי גם ברוח השולחן ראיתי גם ברב עובדיה גם ברב אליהו זה יכול להיות א אני אגיד מילה אחת לספרדים ודאי אין שיעורים מי שצריך מי שפסקו לו שמותר לו לאכול כי הוא חולה שאין פה סכנה כי הוא צריך למנוע ממנו חולי כמו שאמרתי בסיטואציות כאלה ואחרות לניו דטי לספרדים ודאי אוכל בלי שיעור לא צריך למדוד זמן של שש דקות תשע דקות בין אכילה לאכילה פחות מכ כותבת הגסה או פחות מנו גמ אין אין דבר כזה אבל אבל לאשכנזים יש כן מי שאומר זה הביאור הלכה והרב אריאל שהם פסקו שלכאורה יש כן גדר של שיעורין גם בתשעה באב במניעה של חולי ואז הוא צריך לספור את ה את ה את ה את הזמנים שלו כשהוא אוכל לא יאכל כדי בה צריך לאכול ממש לשיעורים חידוש גדול מאוד הדבר הזה רב שלו זלמ בח מש ממנו גם כמו שפסק הרב אריאל שלכאורה גגם לאותו בריא שרוצה למנוע יש גדר של שיעורן זה דבר שהוא חדש על פי הביאור ההלכה הזה מערוך השולחן משמה שאין דבר כזה הוא אומר מי שצריך לאכול צריך לאכול ונגמר העניין אי אין לו חילוק הדבר הזה ראיתי דיון בשדה חמד צאתי ביום שישי אכפתי עות מקומות ה שדה חמד דן האם גם שאם מדברים על שיעורים בתשעה באב האם זה חוזר לייסורי אכילה הרגילים של כל התורה כולה או שמדביקים את זה ליום הכיפורים למה כי ביום כיפור יש גדר מיוחד של תענו את נפשותיכם מה הגמרא אמרה מתי אדם מתבטל בעינוי נפש וכ כותב את הגסה נכון זה זה השיעור ש בשאר העצומות זה לא דין שאסור לאכול מדין העינוי זה מדין האבלות כל הגמרא אומרת מסכת תענית כל הדינים הנוהגים באבלות נוהגים בתשעה באב נכון אז יש יש קשר בי בין שניהם אומנם יש ירושלמי שאומר שכל הדינים הנוהגים ביום כיפור נוהגים בת שעה באב אבל הגמרא שלנו בבבלי מדברת על דיני אבלות מה זה דיני אבלות זה מדין שאנחנו צריכים להתאבל התענית מדין האבלות לא מדין העינוי נפש ולכן יש ספק אולי כאן אם מדברים על שיעורים נחזור לשיעורי התורה הרגילים של כמה של כזית ורביעית אז אם אוכלים לשיעורים לאכ הכותבת שזה שיעור הרבה יותר גדול ומלא לוגמר אלא גדר של כזית ורביעית השדה חמן מביא שיטות לכאן ולכאן והוא אומר לא עשו השבועה מוחלטת בין יום כיפור לבין תשעה באב וכמו ששם זק כותבת מלא לוגמיו ם שור אכילת פרס הוא הדין גם בתשעה באב בקיצור זה הדיון שרציתי להביא בפניכם דיון מאוד מעניין בישיבה הרחנו בזה מאוד אבל ספרדים לניו דעתי ודאי אין להם את הגדר הזה גם מי שצריך לאכול פסקו ו לאכול מסיבה כזאת או אחרת שיוכל עד שתשוב נפשו אליו ולאשכנזים יש גדר של שיעורין למי שהולך כשיטת הביאור הלכה הרב שמון זמן רבך והרב הרי זה גם לגבי חולה שאין בו סכנה גם לחולה שאין בו סכנה אולי אפילו בעיקר לחולה שין בו סכנה כי חולה שיש בו סכנה בש בא ודי אפשר יותר להכל כי סוף דבר רבותיי רק אני רוצה להגדיר הגדרות יש אבא אמינה שתשעה באב זה דברי קבלה על פי הגמרא בראש השונה עולה שתשעה באב זה דין דרבנן בלבד גם הגמרא בראש השנה גם גמרה בפסחים דין דרבון אם זה דין דרבון אז ודאי שאיין שמה גדר של ולכן גם כול שאין בו סכנה לניו דעתי בלי שיעורים שיאכל עד שהוא מרגיש שהוא חזק לא יודע הולך ומתחזק מ שמה שצריך ומי שצריך שיעורים הוא הדין אז בזה חולה שין ב סכנה כן חולה שיין בו סכנה ם אם הוא חולה שיש בו סכנה ודאי שבלי שיעורים גם אומ חולה שצריך לאכול הוא יאכל בביאור הלכ משמ כאילו יוכל רגיל ובריא שרוצה למנוע מעצמו החיילים החיילים בוא ניקח את החיילים החיילים שהם בריאים שיהיו בריאים עד 120 בזרת הקדוש ברו הוא ישמור אותם והם הם הם הם צריכים לאכול רק כדי להיות במה בחוזק הם יאכלו שיעורים כי הם הם בריאים אם הוא בגדר של חולה אז עד שתשוב נפשו אליו חולה שיש פה סכנה ודאי אם זה חולה שהוא לא ממש נפל למשקם גם לכאורה יש לו א אותו גדר כמו בריא והחיילים הבריאים או כל אלה שרוצים חולשות וכאלה שהתירו להם לאכול לפי שיטתם זה ודאי גדר של שיעורי מה מה בדיוק זה הגדר של חולה שאין בו סכנה חולה שאין בו סכנה חם אדם יש לו חום לא כאב ראש יש לכולנו בצום כל אחד יש לו כאבם כל אחד בגלל כאב ראש יוכל בצום כי הוא יודע זה לא יהיה מי ש יצום חוץ מכמה צדיקים אבל אבל אבל אבל נפל למשכב יש לו חום יש לו קורונה קורונה זה חולה שיום שאין בה סכנה חום אין סכנה לא יודע מיגרנה אחד נפל שדוד במיטה זה יכול ש בסכנה בסדר טוב מה קורה אדם תוה חיב לאכול משהו כתוב שאם אם יש אכריח ווא לא יכול אם יש אכריח שכן מה לעשות אם זה שתייה אז ראוי ששתי תהיה מרה שלא יהיה שתייה טוב אני אגע רק בנקודה אחרונה שנגעתי פה בישיבה לימי בין המצרים מה מה ההגדרה זה בגודה עכשיו רב אני אכין כבר את השיעור של הרב יהשוע חונ לפני האדם הגדול תמיד מגיע הזמר הקטן שמחמם את העסק אה אה אה א אז יש יש אנחנו נמצאים בימי בין המצרים מה המשמעות של ימ בין המצרים כתוב בספרי חסידות שכל רטפיה הי שיגוע בין המצרים מה זה רודפיה רודפיה זה יק רודפי היק הם רדפו את היק מה יש להם נרדוף את היק מה העניין יש גמרא במנחות הגמרא אומרת במנחות כב ביטחו בהשם דעד כי ביה השם צור עולמים אומרת הגמרא ביה ב שני עולמות י וה שני עולמות י העולם העליון וה העולם הזה כל מטרת עם ישראל זה בטחו בטחו אומר העמק דבר זה לקשר בין דברים ביחד לחבר אותם ביחד והעניין הזה של לחבר שני דברים ביחד המשמעות היא להביא את הקודש אל כל מחוזות החול שלנו שהאור האלוקי בכל דבר בעולם יפצע משם אתה מתעסק בענייני העולם מתעסק בענייני צבא ענייני פוליטיק הכל קודש וזה נקרא בטחו בהשם הדאד כי ביה השם צור עולמי ההרחבה הזאתי ויש מה הם רוצים לעשות שנחייה בצמצום צמצום יש עולם אלוקי בית מדרש צדיקים חסידים יש עולם הזה של ביזנס של צבא של פוליטיקה זה חול גמור וזה קודש גמור לא אנחנו מהכל עושים עושים קודש וזה ביטחו בהשם הדד מה המשמעות של מצרים מצרים זה צמצום ואנחנו רוצים להרחיב את הקודש קחו דבר דוגמה הכי טובה לזה בשבת קודש שבת קודש אדם מכל דבר חול עושה קודש כל כל השבוע אתה אוכל כמה לחמניות שתה רוה פתאום בשבת אתה אוכל שתי לחמניות לחם משנה לחם משנה אחד על גבי השני כל הלוחם של לחם משנה ושיהיו שלמים שת לחמניות מה הסיפור כולם רצינים לחם משנה אתה שותה יין כל השבוע שותה יין כמו שיקו לאג מה שבס אתה כבר לוקח של ברוחם מלא לגמו עשרה דברים נאמרו בכוס נהיה קידוש יין קידוש קודש הכל נפח בדש לכן מי שמענג את השבת זוכה לנחלה בלא מצרים ההפך מ בין המיצרים זה נחלה שוברים את המחסומים מיצר זה דינ דבר מצרה הגמרא בטרה יש דין הדמ מצרה השכן שלי יש גבולות אנחנו צריכים להרחיב את המיצרים לשבור את המחיצות איך זה נוגע לימים שלנו הל אוכל למסה אז אז מילה אחת בזה יש דבר מאוד מעניין אנחנו עכשיו בין המצרים בין יז בתמוז לתשעה באב אבל החורבן לא התחיל עכשיו הוא התחיל כבר שלוש שנים קודם במצור על ירושלים עשרה בתבת יש דין מאוד מעניין מופיע בקול בו מביא אותו הבית יוסף הוא לא הלוך אלמיס במן אם יכול השרה בתבת בשבס יצומו בשבס אין לכם מה לדאוג זה לא יחול על פי חשבון הלח שנה אבל לוז היה חל תראו יז בתמוז נדחה חסידים מאוד אוהבים שזה נדחה חסידים אוהבים צום נדחה שתשעה באב חל בשבש נדחה זרה בתבת לא עכשיו תשמעו בין מצור על ירושלים לבין לבין לבין יז בתמוז ותשעה באב שהופלו לובו הצרות בכל אופן יש פרופורציה זה אפשר לדחות עם זה אפשר לשחק עם עשרה בית אבת מה משחקים כתוב באסירי בעצם היום הזה מה מה מה ראה הנביא להגיד בעצם היום הזה תשמעו אומ רבי סים החורבן הכי גדול זה של האדם שהוא נתפס באיזה תפיסה יש את המילה שאומרים כל הזמן אדם נתפס בקונספציה הזאתי לא יכול לזוז וזה הכי גדול של האדם יש לאדם איזה מריבה עם מישהו הוא נתפס בזה לא יכול למחול לו הוא פגוע ממנו לא מוכן להשתחרר יש לו איזה תפיסה שהוא לא יכול פוץ בקודש אני אומרים אני לא יכול להיות למיד חוכם מה אני יכול הוא תפוס בזה הוא חי על פי זה כל פעם שאדם תפוס במשהו תקשיבו טוב אפילו בקודש בסוף זה מביא חורבן אין מציאות שאדם לא יכול להשתחרר ולראות משהו אחר ולחיות לצאת מחוץ הקופסה אם אתה לא מסוגל להשתחרר להאמין ב משהו אחר לשבור מחיצה אם אתה חי כ היום בתוך מחיצות לחיות בתוך מחיצות בסוף יש חורבן בסוף יש שמחת תורה על כל מה שקרה אין מציאות אחרת עכשיו תשמעו דבר נפלו ביסר בזה אני אסיים זה זה בן המצרים קמצ קמצ כל תמידי חמים פה מכירים את הסיפור לא צריכים להרחיב בענין טוב הגיע אותו אדם שהוא הה שונ של ה הבר קמצ היה שונא של אותו אדם שעשה חתונה בירושלים הבין שהיה פה תקלה שהוא הגיע אומר לו קום פוק אמר לו א משלם לך דמי מה שאני אוכל אמר לו לא אמר לו אני משלם לך דמי פרג סודת חצי חתונה כמה ל חתונה היום 100 אל שק 50 אל שקל עליי אמר לו לא אמר לו השם לך דמי כול ה סעודתי כל החתונה עליי תזמורת צרצרים ששרים פרחים הכל עלי רק אל תוציא אותי מפה יש ריקודים ראשונים שרוקדים אני יוצא יציאת חירום נעלם אל תבייש אותי אמר לו לא לא מוכן נקת בדוק בבק תשתחרר אתם יודעים מה אפילו תפיל את המוח כלכלית לא שווה לך להרוויח חתונה לא לבייש בן אדם לא יכול לא יכול נקת ביד טוב זה עוד מלא הגיע אותו אדם הביא את בר קמצ הביא את ה את הקורבן אמרו חכמי ישראל בוא נקריב אותו אמר זח בניו כול חס ושלום מה פתאום אתםם רוצה לזוז מהלכה מילימטר זהזהזה זה רפורמים אמרו לו רבנו הוראת שעה סכנה על כלל ישראל יש מושגים בהלכה שום פנים באופן אמרו טוב בוא נהרוג אותו שלא יהיה מוייסר משוגעים ייאמרו מטיל מום בקודש ירג ככה התחילו הקונסרבטיבים שופני באופן לא זז מהמקום סיכום של כל הגמרא אמר רבי יוחנן אנטנות של רזח בן אבקולס החריבה את ביתנו שרפה אתך לינו גנו בן הומות מה זה אנטון הוא הצדיק גם מי שלא מסוגל בלוחה על פי גדולי ישראל ל כל גדולי ישראל חלקו עליו אבל הוא הטיל עהם ממה מי שלא יכול לצאת מהקיבוע שלו ולפעמים לשבור מצרים בסוף החריבה את ביתנו שרפה את החלנו לתנו לבין האומות זה בכל מרחבי החיים זה בזוגיות זה במשפחה זה מי שלא יכול לשבור ולהשתחרר מדברים כאלה ואחרים ולחשוב אחרת גם לפעמים בלוחם יש צורך אין ברירה החריבה את ביתנו רפה אתך עלינו מאיפה התחיל הדבר הזה שלא זזים עשרה בתבת הם לא צרו על ירושלים הם צרו על הדעת של ירושלים אנשי ירושלים התחילו להיות ק קפדניים על כל דבר ודבר א אומר הנביא חל עשרה בתבת בשבס יצומו בשבס לא זזים כשלא מזיזים אתם מבינים מה זה החורבן בסוף בסוף מגיעים ליוד יהודים תמוס ושבב זה כבר קצה החורבן זה כבר מה שקרה מה היה לאורך כל הדרך היא היכולת להשתחרר לוותר למחול ולראות דברים אחרים מה הקדוש ברוך הוא מה אחנו אמרים לקדוש ברוך הוא אנחנו עכשיו בין המצרים מן המצר קראתי י את היק מה מבקשים אנני במרחביה הקדוש ברוך הוא יוציא אותנו מהמצרים יוציא אותנו מהתפיסות הקלו קלות שנשתחרר ונוכל באמת לפרוח לעלות ולהתעלות והמרחב י הזה הוא יהיה באמת התיקון של החורבן בבניין הגדול שנרה במר ימינו אמן אמן שקה