הלכות מוקצה בשבת ו | צורבא מרבנן - קעח | הרב אוריה פלדמן

חדודי [מוזיקה] קרא [שירה] כל ה בוקר טוב אני לא אני לא הכנתי בדיחות לבקשתכם נעשה את המיתב שאנחנו יכולים לעשות א לפי מה שהרב אלגזי אמר לי אנחנו נמצאים בעמוד 87 עמוד 87 שבע שיעור מספר 138 אופני טלטול המוקצא. >> בסדר? טוב. אז למרות ש עד עכשיו ראינו כאן בחוברת שאסור לטלטל מוקצה אה יש מצבים שבהם כן מותר לטלטל אותו ואת חלקם נראה עכשיו. אה הדין הראשון זה נקרא טלטול מן הצד. טלטול מן הצד זה בעצם כשאדם אני בעמוד 87 טלטול מהצד זה כשאדם מטלטל את המוקצא אבל אפילו הוא עושה את זה בדרך אבל לא נוגע בו לא נוגע בישירות במוקצה אל עושה את זה על ידי דבר אחר בוא נראה את הדוגמאות ואת המחלוקת כאן הגמרא במסכת שבת אומרת תמר מת מוטל בחמה רב יהודה אמר שמואל הופכו מיטה למיטה רוצים להעביר אותו מהשמש לצל כדי שלא ישריח מגלגלים אותו ממיטה למיטה לא נוגעים בו בידיים אלא פשוט מעבירים אותו מגלגלים ממיטה למיטה. רב חנינא בר שלמיה משמי דרב אמר מניחים עליו כיכר תינוק ומטלטלו. מסכים שלהניח תינוק על מת זה לא בדיוק הדבר הנחמד ביותר אבל צריך לשים בעצם דבר היתר על המת ואז אפשר לטלטל אותו. אומרת הגמרא איך דיקה כיכר תינוק ולא מלו פליגדשרי כי פליגדלטלה. אין כשאדם אין לו כיכר או תינוק לשים על המת מה הוא יעשה? מר סבר טלטול מיצד שמי טלטול. מר סבר לא שמי טלטול. זה מה שהגמרא מציעה בהתחלה. אומרת הגמרא לא דקול עלמה טלטול מן הצד שמי טלטול. והגמרא מעריכה שם בסוגיה. לומד מכאן אנחנו לומדים כאן הלכה שטלטול מן הצד זה נקרא טלטול. אסור להפוך מת ממיטה למיטה ככה. כי אתה למרות שאתה לא נוגע במת אתה מזיז את המיטה ומטא את המת למיטה השנייה. הדבר הזה אסור. לעומת זאת גמרא משנה בהמשך המסכת ועוד כמה מקורות גם בהמשך המסכת. מלמדים דין הפוך. אומרת המשנה, האבן שעל פי החבית מטה על צידה והיא נופלת. אדם ששאיר אבן על החבית, שכח את האבן על החבית ועכשיו הוא רוצה להשתמש בחבית כדי להוציא ממנה את היין. אז הוא מטא את החבית קצת הצידה והאבן נופלת. הייתה בן החביות. אם היה החבית נמצאת בנחביות ועכשיו אם הוא יטה את האבן, האבן תיפול על חבית אחרת, תשבור לו חבית אחרת. מגביעה הוא מטה על צידה והיא נופלת. אתה יכול להרים את החבית ואז לעתות את את האבן הצידה. מראות שעל הקר אדם ששכח כסף על הכרית שלו מנהר את הקר והן נופלות פה אנחנו רואים שמותר לטלטל את המוקצה כשאשר עושים את זה על ידי בדרך אגב כשאדם מרים את הכרית ושופך את הכסף הצידה או מרים את החבית שופך את הכסף את האבן הצידה זה דבר מותר אז יש כאן סתירה בעצם בין שתי המקורות מי שב התוספות את את הסתירה הזאת אומר היא דש לחלק דהך דעיקר דהך העיקר הטלטול לצורך מת ולא ד מלכל הנו שעושה עיקר הטלטול לצורך קר וחבית ולא לצורך מאות ואבן. יש כאן מהר הבדל המת הוא מוקצה. כשאדם רוצה להעביר אותו מהשמש של הצל הוא עושה את כל מה שהוא עושה עכשיו הוא עושה עבור המוקצא. לעומת זאת כשאדם מטה את החבית או מטא את הקר כדי להפיל את האבן ו והמאות הוא עושה את זה בשביל הכרית, בשביל החבית. זה דבר המותר. וזה הכלל שאומר התוספות. טלטול מן הצד לצורך דבר המותר הוא מותר. טלטול מן הצד לצורך דבר האסור אסור. כך פסק השולחן ערוך. טלטול מן הצד לצורך דבר המותר הוא מותר. [נחירות בוז] אה למרות שהדבר הזה מותר, לכאורה זה נראה שמותר לגמרי. לכתחילה קודם כל צריך אם יש לך אפשרות לנאר ולא לעשות טלטול שכזה צריך לנהר. כך אומר השולחן ערוך. שכח אבן על פי חבית אומות על הקר. מתא חבית על צידה ואבן נופלת. ומנהר הקר והמאות נופלים. ואם הייתה חבית בין החביות בעניין שאינו יכול להטות אותה במקומה יכול להגביע כמו שאם האבן למקום אחר להתותה שם כדי שיפול מעליה זאת אומרת כמו שראינו במשנה לכתחילה כל דבר ראשון תנסה רק להעטות לא להרים את החבית תתה את החבית הצידה כדי שהאבן תיפול זה נקרא לנער כמו שאדם יכול לנער א משהו כל הדברים יפלו אבל אם אתה לא יכול כי אם אתה אתה רוצה להשתמש בכרית ועכשיו הכסף ייפול לך על המיטה אז מה עשינו בזה אתה יכול להרים את הכרית לשפוך את הכסף הצידה או שכמו שהדוגמה במשנה שאתה חושש שהאבן תשבור לך משהו אחר אז זה מותר במקרה כזה להגביע כך אומר המשנה ברורה מתה על צידה ומירי בשצריך להיקח מהיין שבתוכה וכן בקר כשצריך לשכב עליו ולכן הטיעו לטלטל המוקצא באופן זה שלא מטלטל לאדיה רק על ידי ניור אבל אם אינו צריך להם כלל רק שחושש ששום פסדת המוקצי גופה שלא יגנבו אפילו ניור אסור כך כתב מגן אברהם בשם רבנו ירוחם זאת אומרת שאדם נגיד שכח פלאפון או דבר יקר פלפון אולי זה לא דוגמה טובה כי הוא כלי שמח אותו לאיסור שזה אפשר להקל בזה יותר אבל אם אדם השאיר מוקצה שהוא מחמת גופו גיד כסף על ה על כרית עכשיו הוא לא מתכוון לישון על המיטה בכלל הוא לא צריך את המיטה הזאת אבל הוא אומר יעבור כאן מישהו ויקח את הכסף אז הוא רוצה לנאר את ה את הכרית בשביל בשביל ה בשביל הכסף זה אסור לעשות כל מה שהמשנה התירה טלטול מן הצד זה לצורך דבר המותר אבל אתה עושה את זה כאן שהמוקצה לא יגנבו אותו הדבר הזה הוא אסור א אם אינו יכול להגביע דהרי הוא רק טלטול מן הצד כיוון שלא מטלטל המוקצה לדיה רק עם ההיתר וכוונתו גם כן בשביל שהוא צריך להתר יכול להגביע את החבית אם הוא לא יכול לנהר והוא צריך להגביע [נחירות בוז] אז זה אתה עושה את זה בשביל בשביל דבר המותר אז זה מותר דבר זה שרקדלקמן וכולי יש סליחה יש הבדל אם נגיד להעיר את הכסף מהכרית על הליבישון ליד הכסףלי או להרים את הכרית ולטלטל את זה ולהצרה כאילו מה עדיף >> אני חושב שמצב כזה שאתה צריך את את ה א אתה צריך לישון על המיטה לא ישנים על מיטה שיש בה כסף אני אז את הדברים >> הנה מה שאת לא מפריע זה לא משנה אבל בסוף אדם נורמלי ישן על מיטה כשאין עליה דברים הוא מזיז את הדברים זה נקרא שאתה צריך את המקום אתה הולך להשתמש עכשיו במיטה ושימוש נורמלימיטה לא אדם לא צריך לישון בשבת כל מיני חפצים עליו ביום חול הייתה אדם ישן על המיטה בצורה שהוא מזיז את המטבעות אז גם בשבת הוא יכול להזיז את המטבעות זה נקרא טלטול לצורך דבר אה צורך דבר המותר זה זה השימוש הרגיל שעושים במיטה א גם כשאתה צריך אז ראינו פה כשאתה צריך להשתמש ביין אותו דבר אומר השולחן ערוך גם כשאתה צריך להשתמש ב במקום בדם א שזה בעצם דומה לדוגמה של הח של הכרית שולחן ערוך פוסק עד אלושר להתות ולנהר דווקא בצריך לגוף החבית והקר, אבל אם צריך למקום החבית והקר, לא יספיק לו הטעיה והניור, כי הרי אם הוא ינהר זה יפול לאותו מקום, יכול לטלטלם עם האבן ואם המאות שלם לפנות מקומם. זה בעצם מה ששאלת על המיטה. אז השימוש הרגיל שאדם ישן על מיטה ריקה ולכן אתה צריך את המקום אז במקרה כזה אפשר להרים את הכרית ולשים את זה לשפוך את זה בצד. נכון? ואותה מידה רק שכאילו במה ששאלת הוא פשוט לפעמים יכול לתות את הכסף על הרצפה ישר ולא על המיטה. [נחירות בוז] אם אני עושה את המקום של המת >> אם אדם רוצה לישון על על המיטה שהמת נמצא בה הכוונה כן לכאורה זה זה אותו דבר למרות ששם זה >> זה אותו דבר עכשיו המקרה של הגמרא הוא עושה את זה כדי שהמת לא יסריח הוא לא צריך שנתיים במיטה אה עוד עוד נקודה אחת שחשובה שזה יכול להיות גם באמת השאלה אם זה נעשה כבר בסיס דבר אסור או לא אם אדם הניח ביום שישי א דבר על מוקצה נגיד לא יודע על הכרית למה הוא שם את זה שם כי הוא רצה שמה לא יודע זה מיטת קומותיים גבוהה אומר אני אשים את זה שם שהילדים לא יגעו בכוונה שם את זה שם אז במצב כזה הכרית נעשתה בסיס לדבר אסור ואז אתה לא יכול לנר כי לא רק הכסף הוא מוקצא גם הכרית היא מוקצא אז אתה כבר לא יכול לנהר לכן בדוגמה במקרה של מת אם המת נפטר לפני שבת והמחשבה הייתה שהוא ישאר שמה פתאום השמש [כחכוח] לא יודע נהיה יום חם והשמש הגיע למקום הזה והמיתה היא בסיס דבר אסור כבר אי אפשר להזיז אותה אמ א דוגמאות של הדבר הזה אומר השולחן ערוך עצמות שרואים לכלבים וקליפים שרואים למאכל בהמה ופירורים שאין בהם כזית מותר להעביר מעל השולחן אבל אבל אם אין הקליפים ראים למאכל בהמה עכשיו מוקצה אם כל זה ראוי למאכל בהמה יש איזה שימוש אפשר להשתמש בזה אבל ברגע שזה כבר לא ראוי למאכל בהמה אז זה נהיה מוקצא אסור לטלטלם אלא מנהר את הטבלה והם נופלים אדם רוצה לפנות את השולחן שלו אז מהלכלוך אז הוא צריך הוא לא יכול לקחת את המוקצא בידיים לסוף ככה אחד אחד הוא הוא צריך לנאר את ה את ה את השולחן ואזכה הוא יסלק את המוקצא ואם היה צריך למקום השולחן אפילו אין עליה אלה דברים שאינם רואים למאכל בהמה מותר להגביע או לטלטלם שוב על ידי טלטול מהצד אם אתה צריך את המקום של השולחן אז קח את השולחן שים אותו בצד היום אני רק אעיר שזה כשנגיד אדם מסיים סעודת שבת רוצה לנוקות את השולחן אז נכון שיש את הפתרון של הניור אבל גם יש כאן עוד דבר נוסף שזה נקרא גרף של ראי גרף של ראי זה בכלל מותר לטלטל אותו בידיים כל הלכלוכים דבר מאוס אדם לא יושב ליד שולחן ליד מקום כזה אז בכל מקרה מותר לטלטלם אבל במקום אחר אם אדם נגיד היה בחוץ או משהו כזה אז יקח את הידי טיטול מן הצד מצוי מאוד אם מי שמפצח גרעינים ורוצה אה אחר כך לזרוק אותם לפח אז כשהוא פיצח גרין לכורה יש לו מוקצה ביד עכשיו הקליפה היא מוקצא מה הוא יעשה עם זה ילך עם זה אז יש א כל הפ הפתרון ה יש כמה פתרונות שהציאו לשים ביד עוד א עוד גרעין שהוא א שלא מפוצח עדיין או כל מיני דברים כאלה אפשר גם לקח כשאדם משתמש בשקית שם בשקית או בכלי מפצח את תוך ה את ה את הכלי שם את הקליפות ישר בתוך הכלי אז אחר כך שהוא רוצה לנער לקחת את ה את הקליפות בעצם זה א זה טלטול מן הצד כי הוא לוקח הוא לא לוקח את הקליפות בידיים הוא לוקח אותם על ידי הקליב זה בעצם ככה כותב החתם סופר שמותר לעשות לעשות את זה א בואו נמשיך ל טלטול מהצד עכשיו עד עכשיו הבאנו דוגמאות שנגיד אדם מ לוקח את המיטה מנרת הכרית מה הדין לגבי לדחוף את המוקצא נגיד עם היד עם סכין אני דוחף אותו ככה אני לא א לא עושה את זה אני לא מרים אותו מלמטה אבל אני מזיז אותו ככה >> כי בחומר בחל מרים אותו >> אין לכון מצד שני אתה במצב כזה אין פה שום דבר אגבי אתה עושה בדיוק את הפעולה האישירה בוא נראה זה מחלוקת בין התורי זהב והשולחן שולחן ערוך והחזון איש שולחן ערוך הרב והחזון איש התורה זהב אומר נראה דוא הדין היא מעבירה על ידי דבר אחר כון שהוא מגרר אותם על ידי סכין מן המפה זה מותר אדם עושה ככה עם סכין דוחף את כל המוקצא מהמפה מותר כיוון דא נגע בהם כל עוד לא נגעת בהם זה טול מן הצד ומותר לעומת זאת שולחן ערוך הרב מבין את ההגדרה של הטלטול מן הצד קצת אחרת [כחכוח] הוא אומר כך אם אין הקליפות ראויות לבהמה כגון קליפי אגוזים ושקדים וכך יוצא בהם שהם אסורות בטלטול קצים ואבנים אסור להעבירם מעל לשולחן בין בידיו בין בדבר אחר שבידיו כון לגררן בסכין וכיוצא בו למה זה אסור מה שאין כן כשמגררן בסכין אינם מטלטלין מאליהם אלא הוא מטלטל על ידי הסכין שנסע לו כיד ארוכה זה היד שלך שפשוט הערכת אותה קצת כשאדם מטלטל צלחת או את השולחן בעצם אני מטלטל את השולחן ו כדרך אגב נק גרמה כזה כן אתה מטלטל את ה גם את המוקצא אבל כשאדם עושה ככה זה ביד שלך ושיעור את הסבתא ל עוד כמה סנטימטר אתה מטלטל ישירות את המוקצא זה לא נקרא טול מן הצד דומה לדבר הזה גם החזון איש הסביר קצת הסביר ככה שזה אסור למה והסבר טיפה שונה משולחן ערוך הרב אומר החזון איש מוקצה בגופו אסור והתורה זהב סימן שח סעיף קטן יח התיר לגר מוקצה בסכין לגרור מוקצה בסכין וחשיב לטלטול מן הצד לצורך מקומו יש חולקין לזה לא מקרה טלטול מן הצד לצורך דבר המותר דלא אמרו אלא בשכח אבן בכלי דמטלטל הכלי עם האבן דשם דשמה תלטול על הכלי אבל הה עיקר הטלטול בשביל המוקצא אף שכוונתו לנקות על השולחן אסור אומר פה המטרה שלך היא ניקו השולחן נכון אבל בסוף בפעולה מה אתה עושה אתה מטלטל את המוקצא עיקר הטלטול שלך זה המקוקצה אין פה שום דבר שהוא דרך אגב כל עוד עיקר המכוונה שלך זה טלטול כרגע במעשה עיקר המעשה שלך זה המוקצא אומר החזון איש זה לא נקרא טלטול מנצר כאשר אדם עושה לצורך המקום כשאדם עושה והוא מטלטל נגיד עם מיטה או עם כרית אז בסוף את מה הוא מטלטל בידיים? הוא מטלטל את עיקר הטלטול זה הכרית והמיטה והמוקצא הוא זז כב דרך אגב אבל אבל כשאדם עושה עם סכין זה אסור להלכה א גם המשנה ברורה גם השמיעת שבת כחדג גם מלכות יוסף פסקו כמו תורי הזהב מותר לטלטל מוקצה בטלטון מן הצדדים אם עושה כן לצורך דבר המותר והינו שמטלטלו על ידי חפץ אחר ואינו נוגע במוקצה במיישרין זה מותר לעשות את זה ככה בידיים אה על ידי סכין כי א העיקר להלכה כעת כעתורזה השמירת שבת כך אתה מזכיר את המחלוקת שיש שורן אחורה וחזון איש אבל פוסק להלכה כמו המשנה ברורה שמותר צלחת עם קליפות >> צלחת עם קליפות זה טלטול מן הצד כי אתה בסוף מה אתה מחזיק את מחזיק את הצלחת גם החזון איש הסכים >> מה בגלל החשיבות כי הצלחת >> כי אתה עכשיו מפנה את מה אתה מפנה אתה מפנה את הצלחת נכון עיקר הטלטול בסוף עיקר הטלטול זה הצלחת >> מה זה אומר שאני זורקליפות לתוך שקית ברור ששם השקית בטלה כי אני זורק גם אחרי זה בתוך שקית למה שם זה כן מות >> אני מסכים ש ששקית זה יכולה להיות שלה כי ברגע ששמת את הקליפות בשקית נכון בשקית שהיא חד פעמים אתה אחר כך תשפה לזרוק אותה ככה אז ברגע ששמת את הקליפה בתוך השקית אז באמת אפשר להסתכל על זה שהקליפה שהשקית היא חלק מהזבל השקית נסתה ברגע ששמת קליפה אחת השקית נעשתה היא היא כאילו גם הפכה להיות כבר לא בבחינה מסוימת לא רוהיה לשימוש אתה לא תשתמש בה לשום דבר אחר חוץ מזה לכן צלחת זה משהו אחר צלחת אתה שם את זה משפך לפח שם בכיור וומנקה את הצלחת הצלחת היא תמיד תהיה לזרוק את הסכי את המפה מפה >> את אז זה קודם כל בכל מקרה זה מותר מדין גרף של רי זה בכל מקרה מותר הופך >> אם לא אני חושב ש נראה לי מפתניון נחשבת מוקצא באותה מידה כמו הקליפות היא לא רואה לשימוש אל יודע אולי היא צריך סוף בדרך כלל בסוף הרוחה המפה היא היא מלוכלכת מלוכלכת כולה אף אחד לא מתכוון להשתמש בה מבחינת ה למה היא ראויה לא רואה לשום שימוש זה שונה אפילו מצלחת חד פעמית שאדם יכול להגיד טוב אני אשטוף או חד פעמית שאפשר לשטוף אותה את ניילון אחד ניילון א של שולחן נראה לי שאין מה לעשות עם זה אולי אולי אדם יכול להשתמש באזורים מסוימים אולי אפשר להתרס זה אחר צריך לחשוב על זה אבל בספרה פשוטה הייתי אומר שזה מוקצה כמו אותה כמו כמו שאר הדברים מותר לעשות >> לא מותר בכל מקרה עם דין גרף של ר זה בכל מקרה מותר זה כאילו גם מצד גם הניילון עצמו ניילון מלוכלך שיש עליו לכלוכים זה גם הגרף של רבי הבית של בן אדם אז זה בכל מקרה מותר אני חושב שאולי מניילון אפשר לדון לחלק חלק בניילון שהוא נשאר יחסית נקי שעוד אפשר להשתמש בו נגיד לפעמים אנשים מפנים את המנה הראשונה שנייה ואז קצת הנילון נשאר נקי ומגישים מנה אחרונה אז זה מראה אולי שהניילון עוד לא נסע הוא לא בעצמו אבל במידה ו ניילון מלוכלך מאוד זה נראה לי אותו דבר בדיוק כמו כל א כמו אחר שיש א סוגיה נוספת של טלטול מוקצה זה טלטול בגופו כאן דיברנו עד עכשיו דיברנו טלטול מהצד זה טלטול רגיל אדם לוקח צלחת בדיוק הוא לוקח את המוקציה בדיוק כמו שהיה לוקח אותו ב ב ביום חול טלטול בגופו זה בעצם מה שנקרא טלטול כי כלחר יד טלטול בשינוי בצורה שבה מטלטלים בדרך כלל המשנה א א גם מסכת שבת הקש על גבי המיטה לא ינעננו בידו אלא מנענהו בגופו אדם מגיע למיטה מיתות שפעם לא היה מזרונים היה קש אדם היה מגיע למיטה והיה רוצה א לישון על המיטה צריך רוצה לסדר לעצמו את המיטה אז ליישר את הקש אתה יכול אתה לא יכול לז את זה בידיים כי זה מוקצה אבל אתה אתה יכול על ידי הגוף שלך לשכב וככה לסדר את ה אה אה לסדר את זה שיהיה לך מצה מצה נוח אבל אפשר רק בגוף ולא ביד שאלו הראשונים איך הדבר הזה מותר הרי לכאורה אסור לתת מוקצה נחלקו בזה הראש והרן הראש אומר הקשה על זה הרב רבנו יונה מעדנה לקמן פרק טול הקש על המיתה לא ינעננו בידו אבל מנענ בגופו והתורך הקשמוקצה ומטלטל אז אז למה זה מותר? ולא קשה דעת המב טלטול אין כאן אבל בקש אינו מטלטל בגופו כי לאחר יד לכך אף על גב דלקש שהוא מוקצה הוא צריך וזה לא אתה לא עושה לצורך דבר המותר לצורך דבר האסור כי אתה מטלטל צורך הסידור של הקש מדמה לטלטול מן הצד שהוא צורך דבר המותר בעצם אומר הראש אנחנו משווים טלטול לדבר טלטול מן הצד לצורך דבר המותר הוא שווה לטלטול בגופו טלטול בגופו הוא מותר למה בגלל שזה שזה נקחר בהמשך ובסוף אם נספיק נראה גם עמוד הבא את הטעם למה התירו את הדבר הזה הרן לעומת זאת לא הקל כמו הראש אומר הרן הוהינה מדתנן הקש על גבי המיטה לא ינעננו בידו ומנענה בגופו הינו תם מלפי שאינו מטלטל את הקש מפני שצריך לו אלא בפני שהוא צריך למיטה ואי אפשר לו בלא תלטול הקש בשומך כי כיוון דלא מטלטל בהדיה אלא כל אחר יד שהרי אומר הרן גם הסיפור של הקש על גבי המיטה זה גם נקרא טלטול לצורך דבר המותר סליחה זה לא יצור דבר האסור אני לא מסתכל נכון שאני מזיז את הקש אבל עיקר העבודה הפעילות שלי היא בשביל אמיתה בשביל השינה אז לכן ממילא הדבר הזה נקרא טלטול לצורך דבר המותר למחות נחלקו בקצרה נחלקו הראש והרן בשאלה אם טלטול בגופו לצורך דבר האסור הוא אסור או מותר לדעת הראש טלטול בגופו הוא מותר תמיד מותר אין בזה גזרה טלטול מן הצד רק לצורך דבר המותר טלטול בגופו מותר בין לדבר המותר בין הדבר האסור. לעומת [כחכוח] זאת הרן הרן משווה טלטול מן הצד וטלטול בגופו הם מותרים רק לצורך דבר המותר. אבל תטלטל בגופו לצורך דבר האסור זה אסור. להלכה השולחן ערוך פסק כמו הראש. טלטול בגופו אפ אפילו לצורך דבר האסור מותר. למרות שהשולחן ערוך התיר את זה החזון איש האיר על זה ולא קיבל את הטר זה בכל המצבים. חזון שביא ראיה מגמרא במסכת שבת תנו רבנן אין מתחילים באוצר תחילה אבל עושה בוש שביעי כדי שיכנס ואצ אדם צריך לפנות איזה מחסן שיש לו כדי מחסן של תלוח כדי לעשות שם כל מיני דברים הוא לא יכול לפנות את הדברים ככה אבל הוא יכול לעשות שביל כדי שיכנס ויצא אחי כאמר עושה בו שביל ברגליו בכניסתו ויציו אתה מזיז את הדברים ע עם הרגל כדי שתוכל להיכנס ולצאת אומר החזון איש לפי המור אין יותר כלל לטלטל מוקצה בתחיפת הרגל לצורך המוקצא אלא כל מה שמותר ר לך שאתה צריך נגיד לעבור או משהו כזה התירו לך אבל סתם ככה לטלטל לטל ברגל זה אסור לכן מבואה בגמרא קכז עמוד א עושה שביל ברגלה בכניסתו ויציו משמ דווקא בכניסה ויציאה דרך הילוכו אבל לא בהדיה הוא מבואר מזה דאף לצורך מקומו אסור לטלטל מוקצה ברגליו ולא מקרה טלטול מן הצד אלא טלטול גמור אומר כשאדם עושה מזיז ברגל דברים זה טלטול זה שעשית את זה באיבר אחר זה לא זה לא מקל את לא מקל את הטלטול כל עוד אתה עושה את הדבר הזה עבור צורך המוקצא. אם אדם עושה את זה לצרכים אחרים, צורך המקום, צורך דבר המותר, זה בסדר. אבל כשאדם עושה לצורך המוקצא עצמו, הדבר הזה הוא אסור. איך הוא מזביר בשכת? בארם אומר שכשדת הראש כן שסוף סוף הוא עסוק ו שמה הוא עסוק ובעצם נשכב כילוא לא בא לטלטל משהו נשכב. >> איך מסביר הרנד שלו? או איך מסביר חזון איש? >> חזון איש >> אני לא יודע. לא ראיתי את החז כל הרוך פוסק לדר אפילו הראש גם שמה זה עושה כדר דרך אגב >> זה אני לא יודע לא ראיתי את כל החזון יש בפנים אז אני לא יודע להגיד אם זה אם כי הוא דווקא כדעת הרענו שהוא פשוט מחדש איזה עוד הגדרה לעדן את מה שהשולחן ערוך אמר נראה מה שכתוב פה לא לא בפנים להלכה הדבר הזה מאוד מצוי בדוגמה שאדם א תמיד מתבטחים על אנשים דתיים שמורים כסף בשבת או איזה משהו יקר בשבת אומר לו מה אני אעשה איך אני אשים זה את הרגל יעמוד פה ישמור שאף אחד לא יגע אז בעצם לפי מה שלמדנו אדם רואה כסף בשבת רואה שטר של 200 שק בשבת זה מוקצה אסור לגעת בזה אבל הוא יכול עם הרגל לדחוף את זה ל טיטול בגופו טול מהצד הוא לא יכול טול בגופו הוא יכול לעשות עם הרגל לא מרים מ אף אחד לא מרים כסף עם רגל אז הרגל לא היא לא נחשבת יד לכסף תכף נראה שמצבים מסוימים כן עשו עם הרגל אבל כאן הרגל היא ודאי זה לא הצורה זה נקרא כלחר יד יעזיז את זה עם הרגל ולתקוע את זה בשיחים לבוא מוצא שבת זה לא ככה כך כך פוסק השמירת שבת כילחתה מותר לטלטל דבר מוקצה שלא כדרך שמטלטלים אותו במות החול כגון על ידי נשיפה או דחיפה ברגל או במרפק וכן באחורי ידיו או באצילי ידיו והוא הנקרא בשם טלטול בגופו טלטול כי כלחר יד טלטול זה מותר אפילו כשמטלטלו לצורך הדבר המוקצא עצמו כגון מטבע או שטר כסף שמצעם ברחוב שמותר לדוחפם ברגל על מנת להסתירם כדי לזכות להם לאחר צת השבת אם אמנם יש עירוב במקום כן אם אין ערוב אז בכל מקרה זה יש כאן איסור אבל אם יש ערוב אז אדם יכול לקחת עם הרגל לדחוף חוף את זה לתוך השיחים ול מוצא שבת ולקחת לא כולם הסכימו עם ההיתר הזה ה קודם כל החזוני שראינו קודם לא לא היה הסכים לזה וגם פשוט גרורות משה אומר שאלו אותו איך יש לנוג לגבי טלטול דבר אסור או ידי טלטול בגופו אם מותר דווקא יצור דבר המותר או אפילו יצור דבר אסור תשובה אסור לטלטל בגופו לצורך המוקצא אכן אם הוא דבר נחוץ מותר זאת אומרת מתוך המחלוקת של הראש והרן אם סתם ככה לא להקל בדבר הזה אבל אם יש צורך גדול דבר נחוץ אני לא יודע איך צור גדול או אפילו קצת א אה קטן אני לא יודע מה להגיד קש כסף אדם אם זה 10 אגורות אז באמת לא צורך גדול אם זה הרבה כסף אז יכול להיות שזה נחשב לאדם הפסד שהוא לא מרים את המציאה הזאת אז אפשר לדחוף את זה עם הרגל א לגבי דברים שהדרך להזיז אותם ברגל אם נגיד א אחד בשולחן ערוך בסימן שח השולחן ערוך פוסק שכדורגל זה מוקצה בשבת אני אכנס לכל השאלה למה וזה אבל השולחן ערוך פוסק שזה מוקצה והרמה מתיר את זה לפי השולחן ערוך האם אנחנו נגיד טוב כדורגל זה מוקצה בשבת אבל לשחק בכדורגל שמשחקים עם הרגל זה טלטול בגופו >> אז אז אתה אין בעיה שאתה תבעט בכדור עד למגרש במגרש תשחק תחזור אבל העיקר שלא תיגע ביד אז קודם כל בכל מקרה במשחק עצמו אסור לגעת ביד אבל אחרי שאתה לוקח הביתה אל תרך חוץ מהשור כן >> כן מהצורר הנאה בשבת הוא רוצה להנות יש השולחן ערוך עשה יש עוד הרבה בעיות בכדורגל בשבת זה לא הבעיה היחידה אה אה הש אבל אני קחתי רק לדוגמה שזה דבר שהדרך להזיז את זה ברגל אז דבר כזה לא נקרא טלטול בגופו זה היד של הכדור ככה בטלטל עם כדורגל ברגל שלו לכן הדבר הזה הוא לא מותר דברים שעושים גם וגם גם ברגל גם ביד שהרגל היא נגיד היא לא הדבר המרכזי אם אדם אין לו כוח להזיז לא יודע יש לו איזה מאוורר אז אין לו כוח לזיז אותו ביד דוחף אותו קצת עם הרגל. זה ברור שזה לא נחשב אה אה הטלטול הרגיל. ולכן הדבר הדבר הזה מעיקר הדין. מותר. כמו שראינו שיש כאלה שאוסרים בכל זאת א ברגל או באיברים שהם לא א נגיד החזון איש. מה שהוא אמר שהדבר הזה אסור. אה גם א גם בהלקות יוסף הביא מחלוקת בדבר הזה. יש אומרים שכשם שמותרת לתת מוקצא בגופו כך מותר את לתת מוקצה ברגלו במרפקו. ולכן מותר לדחוף מוקצה ברגלו. ויש אומרים שדווקא בגופו התירו שאין על זה שם טלטול כשאדם נגיד נשען על הל מסדר את ה את הקש על ידי התזוזה של הגוף זה נקרא טלטול בגופו אבל אם אדם דוחף עם הרגל יש כאלה שאמרו זה לא נקרא טלטול בגופו זה טול באיבר שהוא א שיש לו איזה דרך מסוימת לטלטל בו והעיקר כסבה ראשונה להקל ודין זה אמור לגבי כל סוגי המוקצה הנל אפילו אם עושה כן את צורך המוקצא כון שדוחף גלו מאות מחשש שיגנבו כל הדברים האלה מותרים למה התירו את הדבר הזה הרי בסוף חז"ל גזרו מוקצה אז למה להתיר אומר הרב אורבך תמדמיתא נראה דכיוון שעשו מוקצה הוא גזרה את הוא הוצאה ככה זה דעת הריבד אומר שלמה גזרו מוקצה וחששאדם אם אדם מתעסק עם דברים בידיים בסוף גם יצא איתם מחוץ לעירוב לכן כל שמטל בגופו וכילחר יד כיוון דבחי גבנה בהוצאה פטור מחטאת לפני שאין דרך הוצאה בכך הוא הדינמי דלא גזרו בחי גבנסו מוקצ אתה הרי גם אם היית יוצא עם זה מחוץ מחוץ לעירוב בסוף לא היית עובר ליסור דאורייתא אז לכן הדבר הזה אה הוא מותר פה את הנושא של א הייתי אומר הטלטול תמיד הוא ביד כל דבר אחר הוא פשוט לא טלטול אין שם ש גזירה של הוצאה אבל גם מחבר שזה דרך הוצאה כלומר כל מה שגזרו כאילו על כל מה שגזרו על מו זה כל מקום שזה לא דרך דרך הטלטול שלו אז אם זה באיבר אחר שזה דרך יהס >> לפי זה נכון אם זה יהיה דרכו נכון מה שאתה תהיה חייב עליו בהוצאה נכון מה שלפי ההסבר הזה מה שאתה תהיה חייב עליו בהוצאה יהיה גם אסור לתל אותו בגופו נכון כל פעולה כל דבר שהוא בדרכו אבל זה דעת הרבד הרמבם אומר שזה לא לא זאת הסיבה של א שעשו א איסור אולי אני מחליף בנדות לא זוכר אבל מחלוקת בין הרב וד לרמבם אם זה אם זה בגלל העניין של הוצאה או בגלל שמירה השמירה על כבוד השבת זה מה שהפסקי תשובות מביא אומר וגם שבכל הייסורים אפילו עושה אותם בשינוי וכי לאחר יד עדיין איסור יש בו ואינו יותר גמור איסור מוקצשני שכל איסורו הוא הטלטול כשעושה בשינוי לא מכיר טלטול ממילא אין כאן איסור כלל אינמי איסור מוקצה נגזר משום חשש הוצאה מרשות לרשות כיוון שהוצאה בשינוי לקיסור תורה עניין מוקצה לא גזרו כלל ולדברי הרמבם שגזרת מוקצה הוא שלא יראה בעיניו השבת כיום חול צריך לומר שכיוון שאסור לטלטל כרגיל מותר כילחר יד שוב ישקר בידו שאינו כמות החול אפשר להגיד שזה כלל הרבה פעמים בגזרות של חז"ל. חז"ל הרבה פעמים רואים שהגזירה היא לא אחידה. כל מיני גזרו על זה ולא גזרו. בסוף ברגע שאתה אדם בתודעה שלו יש לו את את העניין של של שמירה שהשבת לא תהיה יום חול. אז גם אם באזורים בתחומים מסוימים אמרו שמותר לך לטלטל בסוף אדם המרכז האיסור מוקצו הוא דבר מרכזי בשבת. אז ההתרים לא פוגמים ב מחשבה של האדם זה שלשמור על השבת שהיא לא תראה כיום חול. וטול מצד שתראו רק שכוונתו טלטולו לצורך דבר המותר אינו עניין לטלטול בגופו בכל אחר יד יש הבדל גדול כמו שאמרנו בטלטול מן הצד לטלטול בגופו שני הגדרות נפרדות הם כי הגדרת טלטול מן הצד הוא שמטלטל דבר מותר כדרך המטלטלים בלא שום שינוי אלא שיש בו דבר של מוקצה אשר אינו יכול לנער במקומו ובזה התירו כיוון שהוא מטטל ההיתר וכוונתו לצורך ההיתר אלה שהאיסור נגר עמו אבל זה הבדל מאוד מאוד גדול הטיטול מן הצד זה טיטול רגיל מבחינת הפעולה שאני עושה בידיים טול זה פעולה רגילה היא לא חריגה בכלל לעומת זאת טלטול בגופו זה פעולה של שינוי לכילחר יעד [מוזיקה] שבת מקבלה [מוזיקה] ‏amين