Preparing video...
0:00 / 0:00
הלכה אגדה וחיוּת | עבודת אלוקים - שיעור 13 | הרב יהושע שפירא
98 views
בשיעור זה עוסק הרב יהושע שפירא שליט״א ביחס שבין עולם ההלכה לעולם האגדה, ובבירור הצורך המהותי בלימוד אמונה ופנימיות התורה בדורנו. דרך הדימוי של משען לחם ומשען מים מתבאר כי ההלכה בונה את המסגרת המעשית, אך האגדה היא המעניקה חיות, עומק ויכולת עמידה רוחנית לאורך זמן. השיעור מבהיר מדוע הזנחת עולם האגדה מובילה ליובש, משבר ונשירה, וכיצד שילוב נכון של דעת אלוקים ופנימיות – כ“מעט מלח” – משנה את איכות התורה כולה. זהו בירור על אחריות הדור להשלים את החסר הרוחני, ולחבר מחדש בין ההלכה, האמונה והחיים. לתרומות לישיבה לחצו https://www.yrg.org.il/?CategoryID=220 לקבלת תורת הישיבה בוואצאפ - https://bit.ly/whatsaap-rg למעקב אחרי הפייסבוק שלנו - https://www.facebook.com/YeshivatRama...
Categories:Torah/Halacha
Comments
Transcript
Auto-generated transcript. Not time-synced to the video.
משען לחם אלו הלכות
ומשען מים אלו אגדות.
כלומר ה
גמרא
מחלקת את עולם התורה
לשני א
משענות
שניהם נצרכים
אי אפשר לאדם לחיות חיים נורמלים בוודאי
לא ולא אחד מהם אי אפשר בלי לחם אי אפשר
בלי מים
למרות שלמעשה
בנמשל
יש כאלה שהם יותר מרי דהילחתה ויש כאלה
שהם יותר מרי דאגדתה
אבל גם מי שהוא
עסוק בעולם הל הלכות נצרך להגדה
[נחירות בוז] וגם מישהו בעולם האגדה נצרך
להלכה זה פשוט
ו
אם אדם
מתעלה מהצורך
אז א יש בזה סכנה
לא מרבים לדבר איתנו על זה
שצריך לאכול מספיק לחם בכל יום.
להפך, כנראה
רוב בני האדם אוכלים יותר מדי לחם.
צריכים להוריד את כמות הלחם. אבל כן
מדברים הרבה על זה שצריך לשתות יותר מים.
והאדם
נוטה פחות לשתות מים יותר לכל לחם.
זה נכון מבחינה בריאותית היום. עכשיו יש
לזה סיבה
מוחשית.
כשאדם
עומד מול הלחם
אז החיזוק שהוא מקבל,
העוצמה,
ה
מילוי
של תאוות האכילה, כל אלה הם מוחשים ביותר.
>> [כחכוח]
>> ולכן
האדם נוטה בטבעו
לאכול לחם ואפילו להרבות באכילת פחמימות
אה הרבה מעבר למידה
ודווקא המים
שבשעה שיש צימאון גדול
אז פתאום אתה מרגיש כהיל תהרוג על אפיקי
מים מרגיש את הצימאון ואת הצורך
כמובן שכשהולכים במדבר
אז
התורה אומרת צימאון אשר אין מים
יש צמע
קיצוני ואז
בעיית המים מורגשת
אבל כאשר אין צמר קיצוני אז דווקא המים
שאין בו נגיסה אין בו נעיצה אין בו הבשר
עודנו בין שיניהם הם אז המים
א בוודאי בדור שלנו הם נוטים יותר מישכח
ולכן אין אה
בדורנו הרב צודה רבנו הרב צודה היה אומר
עוד מילה בנוגע לזה
שהיום היא השתנתה
במידה לא מבוטלת בגלל דבריו ועדיין
אה א יש ב קיום
וזה שהרב רבנו רב צודה אומר פרסטי
פריסטיז'ה זה יוקרה
כלומר מי שיודע
את עולם ההלכה
זה ה אז יש בזה יוקרה
ומי שיודע
את עולם האגדה
אז תהיה רבגן
אז תהיה
אה
איזה
קישוט
היא כשט ואורייתא כשות תהיה קישוט ודברי
התורה שחיים אנחנו רוצים לקשט את ישיבתנו
גם בקצת
ופרוחים של דברי אגדה אז אתה שמענו
שאתה יודע מי לידי אגדת אז בוא תקשט לנו
את הל מה זה הישיבה
הישיבה זה דברי הלכה.
דברי הלכה פה הכוונה לניגלה כמו ב
[נחירות בוז] בשפת החסידות זה ניגלה
ופנימיות.
אם כי הגדה זה לא לגמרי פנימיות אבל
[נחירות בוז]
א הרבה הרבה יותר חופף מאשר ניגל
ועדיין יש פרסטיזיה
עיקרית לדברי הלכה
ודברי אגדה הם קישוט
>> בעולם החליבי אוי
>> גם בעולם הדתי בחלקו הגדול
בחלקו הגדול
לא אני לא
>> אבל לא מצלם אותך מצד התשוקה דווקא יש
יותרדה
>> אה היום
או לברבתי
כלומר מי שהוא לא לימודי
אז הגדה זה סיפורים הוא נשאר בגן בגן הוא
אהב סיפורים
שמרב גן באמת שהזכרנו קודם והוא עדיין לאב
סיפורים זה מלטף לו את האינטלקט
אה
ומרדים אותו. זה שיר ארס יפה
א סיפורים
ואם קצת מוסר השכל או קצת אז אפילו כאילו
עשיתי משהו
אז זה נחמד
ש בליל שבת הרב דורש
מה הוא דורש בדרך כלל הוא דורש דברי אגדה
לא דברי הלכה
ומה זה עושה זה מרדים את הציבור
זה שנה מתוקה כזאת שהרב מדבר וזה
טיקס
זה לא רק שתייה זה שתייה מתוקה
עכשיו אני לא אומר שזה רק זה ואומרת רבנו
הרב צודה צריך להילחם בזמן נוח בגלל
שבעולם החרדי עליתאי
בעיקר זה עוד יותר כך או לא רק אבל אל תאי
בעיקר באמת מה שהרב כותב פה
יש יוצא דופן,
יוצא דופן אחד מאוד מאוד בולט
זה חסידות חבד.
[נחירות בוז]
איפה לומדים היום יותר פנימיות?
חסידות חבד או בישיבות של תלמידי הרב?
>> ודאי חסידות חבד.
כל הטענה של הרב זצל אני לא יודע עד כמה
הוא הכיר ישות חבד [אנחות]
האם הם יראו רלוונטיות כמה בכלל היו
היכולת שזה מעט מזר לא בעל משקל
הוא גדל בעיקר באזור הליטאי וזה טענה
שנכונה יותר לאזור הליטאי [נחירות בוז] גם
באזור החסידי היו אזורים שהם היו בעיקר
ריטאים מי אם אם שאלנו מי לומד יותר
פנימיות
אמונה אגדה כל
הסל הזה חבד או תלמידי הרב התשובה הפשוטה
היא בוודאי חבד אז מי לומד יותר סת אמת
תלמידי הרב או חסידי גור
>> תלמידי הרב
הייתי לפני שנה וחצי
בירושלים
בין הזמנים הייתי בירושלים
אני הולך להתפלל באיזה שטיבל של חבדה
דווקא
ומול בנייני שמה
ומתפללים זה היה יום חמישי והיינו שניים
בברכת כהנים
שניים לא חבד ביקים
אז מגיע הזמן עלייה לתורה אז אני מכבד את
ה כהן השני שעלה לתורה אז הוא מכבד זתי
אני
לא יכול לעלות
אתה מורי ורבי אני לא יכול לעלות כשאתה
נמצא פה
לא מכיר אותו לא ראית אותו חייי לא יודע
אחרי התפילה ניגש אליי אומר לו אני אסביר
לך אני חסיד גור רואים
ואני מאוד רוצה ללמוד שפת אמת ואין כל
שבוע אני שמעת שיעור שלך בשפת אמת אתה
מורי ורביך אני ל התורה
אז בצת
אמת לומדים יותר בתלמידי הרב אבל אה זה
דבר יוצא דופן אם כי זה קצת מבטא את זה
שיש חסידויות שהם הרבה יותר עסוקות בניגל
של תורה ופחות בפנימיות הפנימיות [כחכוח]
היא היא
עמוקה היא מופלאה אבל היא אורטים קצרים
ב90
וזהו אין התעמקות
בחבד באמת איפה נמצאת הפרסטיז'ה
מחסידס
לא בנגלה
כל אחד יכול להיות שיהיה כמה גדולים
בניגלה זה כאילו אבל
אמיתי
כמו שרב אברהם היה קורא לזה לפשפש פפ
אז זה יש דווקא ודאי אצל א לומדי
הפנימיות.
אז הרב מדבר פה לגבי מקומות אחרים. ובאמת
א זה שדברי האגדה מושכים את הלב
וממילא
הם קצת שווה ומשווה קטון וגדול.
הייתי פעם במסיבת
א חומש בגן הילדים פה
[נחירות בוז] והייתי בשבת צובה עם מורא
נבור רבנו הרב אריאל והרב עמר
ועוד הרבה רבנים
ואמרתי את אותם דברים
לא באותה שפה ולא את אותם דברים
וקיבלתי אפשר כוח גם מגדולי הרבנים.
נכון שהקטנים לא יכולים לעמוד על עומק
הדברים
והגדולים למדו שיש פה חידוש משמעותי.
רב אמר לי ישאר כוח ככה עם חיות
אבל
הדברים האלה מושכים את הלב והם קצת שווים
מושבים קטון וגדול. מה שאם כן פלפול
באלוכה או בעומק העיון בנגלה
עכשיו באמת גם בפנימיות יש פלפולים
מורכבים שאי אפשר להגיד אותם בגן ילדים
שמעתי כמה פעמים דברים כאלה אבל ה
מתבדח אבל אתם עוד לא התעוררתם אז אתם לא
מחייכים בסדר לא חייבים
אז אה
אז הפר
הוא עדיין גדול ולכן
התפיסה
ההחזיק
שהוא הנמשל פה בקדושה
אבל של תאוות האכילה
זה הפרסטיז'ה של ניגלה
ולעומת זאת בפנימיות שזה יותר מימי
זה פחות חד זה פחות אה
א עם חילוקים
חוץ מבמקומות שבהם זה באמת התחד מאוד כמו
ב
הייתי היינו אצל הרב גופיל
שאלתי אותו קושיה
שאלתי אותו למה אומרים אור אינסוף ולא טוב
אינסוף
אז הוא ככה נרצה לחום הקושיה
כאילו הוא נדם
לפחות הוא היה נראה נידם
הוא וואו לא יודע
זה אחד שכל רעז לא אניסלי
והוא לא אף פעם לא שאל את עצמו או ראה
שאלה כזאת
וטוב זה לא יודע לא יודע נפרדנו זה היה
בסוף בסוף של השיעור איתו זה היה שיעור של
הרמים היום של הרמים בן הזמנים אז אה
נסענו אליו לשיעור וזה היה אחרי השיעור
ואחרי זה קוראים בדרך למטה אז שאלתי אותו
עוד הוא
התפלא מאוד שאין תשובה לשאלה הזאת ירדנו
למטה
אנחנו הוא מתחלקים למכוניות
ופתאום הרב גופין רץ הוא תופס אותי אומר
יש לי תשובה וענה לי תשובה בריכות העיקר
זה שהטוב
כל חלק שלו הוא סופי והאור כל חלק שלו הוא
אינסופי
[כחכוח]
לכן לנו שאנחנו עם כלי קיבול מוגבל
אז במידה מרובה הטוב הוא יותר מתאים לנו
מהאור
אבל כלפיו יתברך יותר נכון להגיד אור מאשר
טוב אבל זה לקח אה
האם כל חסיד חבד שלא בדרגה של הרב גופין
היה יודע להגיד תשובה כזאת לא זה תשובה
עמוקה בעומק האיר
ו
אולי נגיד כן
תתחי נגיד עוד דבר אחד
ש
ב
פנימיות יש דברים שהם באמת עמוקים מצד
עצמם
בניגלה
הגרזן טען שאין דברים עמוקים. או שאתה
יודע להסביר או שאתה לא יודע להסביר. אין
דבר כזה מושג עמוק.
והוא הוכיח את זה. כתב על זה גם מאמר
ושמענו את זה ממנו.
אלא בדיוק איך איזה ראינו את המאמר ושמענו
אחרים
הוא לקח כיתה בחיידר
ביקש מהמלמדים יומיים ללמד את התלמידים
לא היה כיתה מבוגרת כ שכבר יודעים
ללמוד זהו
התחלת לימוד הגמרא זה מה שהוא צריך
הוא אמר כל העניין הזה לזכור אין דבר כזה
אולי אני מחריף קצת את התנה שלו אבל בעצם
הכיוון היה שמושג עמוק זה לא אז הוא לקח
את הלמדות הכי הכי עמוקה שיש בשס שהוא
מכיר מחלוקת קצות נתיבות
על א איזה סוגיה זה נמצא יש מאמר שלו שהוא
כותב את הסוגיה הוא חולק את זה ל-32 חלקים
והוא התחיל ללמד ב בחידר
אה את הסוגיה הזאת והוא לימד גמרא אחת
ואמר לחזור עליה עוד פעם ועוד פעם חזרו
עשרות פעמים עד שכל הכיתה זכה היטב וטב את
הגמרא ואז הוא מלמד גמרא אחרת
וחוזרים חוזרים פתאום אחד קופץ רגע אולי
יש פה סתירה בין הסוגיות אומר לו יפה זה
תוספות הרשבה עוד נגיע אבל הקושיה שזה אחד
מה-32 המרכיבים כפצה מאליה
ואחרי זה יש גמרא שלישית גמרא הרביעית היה
ארבע גמרות חוזרים חוזרים חוזרים חוזרים
חוזרים על כל הארבע וחוזרים לקושיה
שהתלמיד שאל ואז מצטרצים תירוץ התוסות
ומיד מישהו אומר רגע אבל לפי זה הגמרא
השלישית קשה תרצים תירוץ הרשבה ולפי זה
הגמרא הרבה קשה.
טוב, אבל הוא לא חוזרים חוזרים חוזרים על
תירוצת הסות חוזרים על תירוצה הרשבה
חוזרים על הקושיה מהגמרא השלישית קושיה
מהגמרא הרביעית עוד תירוצים עוד קושיות
עוד שכבות היסטוריות של הסוגיה עד שמגיעים
למחלוקת קצות נתיבות ובסופו של יום כל
התלמידים יגדו מחלוקת קצות נתיבות על
בוריו
אולי לא 100% אבל אה
זה רק בעית זיכרון
כי היה לו גם כישרון
להלביש מאוד מאוד יכול להיות שהוא היה
מלובד ניסטר היה לו גם כישרון כזה להלביש
מאוד מאוד
א את ההסברות
זוכר שפעם למדנו איסור יתר
והיה לנו סתירה בין שני מקומות בשח.
משך אחד יוצא שרוב מסוים
הולכים אחר הרוב ו
א אותו רוב זה היה נראה ממש אותו רוב לא
הולכים אחר רחוב
אז לא ניסינו ניסינו ניסינו
אז הרב זן מלחם גודברגה מ הג מגיע ללמד
פעם בשבוע בשבת עודסף חי שכם
אז שאלנו אותו זה רוב דבגדים זה רוב
דכוסות כמו מיד יש לו את המשל זה לוקח לו
שלוש שניות שהכל מסודר הכל יושב אצלו בהיר
באופן בלתי נדפס זה רוב דבגדים זה רוב
כוסות אם יש לך בגדים 10 שנים ו-80% מהם
נשחקו אז ה-20%
עומדים להישחק אם יש לך 10 כוסות ושמונהם
נשברו ב-10 שנים השניים שנשארו לא עומדים
להישבר יותר מחדשים שתקנה. כי ה-10 שנים
פועלות בבגד ו-10 שנים לא פועלות שום דבר
בשבירת נשברת בבת אחת ולא בתהליך
מתמשך. בגד נשחק בתהליך מתמשך ולא בבת
אחת. לכן זה לא רוב דומה.
אז הוא אומר, אין אבל להגיד מה ההבדל בין
טוב לאור
חושב שאי אפשר לא אי אפשר להסביר את זה
אבל זה לא אותו דבר
גם ברמורך דברים כאלה
>> מה
>> גם ביום שלרמורך דברים
>> שמה
>> עמוקים ודקים
עד שהרב זן מלכ הגיע
אתה צודק שזה באמת יש
אצל הרמדכי נטייה
יש
כאלה שבאים בשם תורת ארץ ישראל רוצים לגדל
תורת ארץ ישראל והרבצה מדבר על זה שיש
איחוד ההלכה והאגדה בתוכת ארץ ישראל
אז הם עוסקים ביחוד ההלכה והאגדה
ואני
אוהב להשתעשע בייחוד הלכה והגדה
אבל אני לא בטוח שזה האיחוד שהרב התכוון
אליו אז שאלו אותי אז מה אז אמרתי הסברות
של הרב מרדכי
ספורות של הרב מרדכי זה קצת לפעמים מגיע
למקום של האגדה שבהלכה
לרוב העמקות וה
מופשטות
זה האגדה שבהלכה
ושמה בעומק עומקים של הניגלה פוגשים את
עומק עומקים של הפנימיות
וזה מקום האחדות האמיתי לדרוש דרשות של
השוואות
יש בזה ערך אבל זה לא
לא אותה לא אותו עומק הכוונה כמו
שהסבחות
של הנגלה בעצמם נעשות עמוקות עד שהם
מעין עומק הסברה שלגדת.
טוב,
אני רוצה להגיד עוד הערה אחת. [כחכוח]
ממה מתים יותר מהר? מחוסר במים או חוסר
בלחם?
חוסר במים.
הרב שטיינמן זצל
הנהיג [כחכוח] אני לא יודע באיזה כמות
באיזה כשר אבל הוא הנהיג לעשות קום זיצים
בישיבות הליטאיות בחלקן לא יודע כמה
למה כי הוא ראה
ש
חלק מהמשבר של אלה שנשברים נגרם
בגלל שאין אין להם מים
והקומזיצים
זה גם חברתי, זה גם אה נעימות וזה גם דברי
אמונה
שנוגעים ללב.
רצונך לדעת את מי שאמר ויה העולם קלך לך
אצל הגדה. זה אמונה. [נחירות בוז]
אז א
הוא ראה שאצל החסידים יש פחות בעיות.
ושכל
ההקשר הזה של הטישים וכולי הם אה
דברים שעוזרים הוא אומר אנחנו צריכים את
זה גם כן
כי אם חסר מים מתים יותר מהר
וזה דבר ידוע שאצל החסידים ההשכלה פחות
השפיעה הייתה פחות נשירה מאשר הצלט טעים.
למה?
כי
המים היו בשפע יותר גדול
וביוקרה יותר גדולה. כלומר, אם לחזור
לדברי רבנו הרב צודה,
הפרסטיז'ה
של דברי הרבי בטיש הם מאוד מאוד יקרים
בחסידויות.
יותר מאשר של מה שהראש אומר בשיעור כלולי.
אז זה היה משען מים. מזה חיו. זה באמת מנה
את המוות
כמו השמיים מונים את המוות. יותר מאשר
לחם. אפשר לחיות בלי לחם הרבה שנים, הרבה
ימים.
צריך מגבילות. אבל בלי מים זה הרבה יותר
קצר.
הרב דיבר על ההשוואה הזאת ולאי שיב זה ה
זה הטישים לגבי אליקת קודש שאלה אם זה
העמדה או זה התוכן עצמו גם וגם זה גם
העמדה שהאם אני עונק קודש וגם למה את
הקודש הזה אני עונק ואת הקודש הזה אני
מתווכח מתפלפל כי זה סוג התוכן כן.
[אנחות]
טוב. אז משען לחם אלו הלכות ומשען מים אלו
אגדות.
העם צמו מאוד למים.
יסודות ההלכות אינם גם כן אגדות.
כלומר, כשאנחנו באים להשוות בין דברים, אז
יש כמה וכמה דברים דרכים להשוות, מי
עליון, מי תחתון,
שזה השוואה חשובה מאוד והרבה פעמים נצרכת
ביותר. אבל יש עוד השואה וזה מי פנימי מי
חיצוני,
שזה השואה יותר חשובה.
ובשאלה מי פנימי ומי חיצוני
בשאלת ההלכות והאגדות מה התשובה
לכן קוראים לזה פנימיות
לפעמים אפילו קוראים לזה חיצוניות התורה
או הניגלה שזה החלק הגלוי החיצוני ניגלה
ופנימיות הם כבר באים להגיד את זה
והרב כאן אומר מיד [נחירות בוז] יש צמ
גדול למים
ושהיסודות של ההלכות הם גם כן הגזות כלומר
אתה לא יכול להסתמך רק עלימוד הלכה בלי
אגדה
אם אתה יודע שיש אגדה
אבל אתה לא מרוה צעונך ממנה זה לא מספיק
נכון שצריך גם הלכה
אחרת אתה לא יודע מה לעשות,
אבל
אתה עדיין חי, לא נכון. אבל אם אין לך
אגדה, אז בסוף אתה עלול למות. וזה על זה
הרב מדבר על דור שהתורה מתה לו.
יסודות ההלכות אינם גם כן אגדות. האגדה
הגדולה והאדירה.
למה הוא אומר את המילים האלה? כי ברוב
עולם הישיבות מה חשבו? שהנגלה הגדול
והאדיר
והאגדה
הרחרוכית והסיפורית
והילדותית וכולי וכולי וכולי.
אלה אלה שאין להם באמת שכל אז הם הם
עוסקים באגדה.
אבל מי שיש לו תוקף הדעת והוא מבוגר והוא
רציני הוא מקצוען
אז הוא לא לא עסק ב הוא מטבן מדי פעם
קישוטים מקשט קצת כאן מקשט הרב אומר זה לא
ככה האגדה הגדולה והאדירה היא כוללת
כלומר באמת לא אגדה של סיפורים
יש יש דבר כזה שמשתמשים באגדה רק כדי לספר
פר סיפורים לבתים שלא רוצים ל
להתמסר לאיזה סוגיה אפילו לא לזמן קצוב
שיש להם הם רוצים כאילו תן לי לשבת תדאג
שהכיסא יהיה מרופד טוב שאני אהיה שב טוב
שאם תיפול עליי תרדמה שזה יהיה בכיף ותספר
לי סיפורים שאני אהנה אם אתה יכול להצחיק
אותי בדרך עדיף
אתם מבינים מה אני אומר?
אני לא לא רוצה לפסול אף אחד. אנחנו רוצים
לחד את העניין פה. אבל אומר, האגדה הגדולה
והמהירה זה גם במובן הרחב האמיתי שלה. לא,
יש באמת לפעמים אגדות שזה רק סיפורי שלך.
כ אסור חכמינו
עם עם קצת פיקנטריה מבוגרים. כלומר ראית
ילד בגן כרו לך כל אסור חכמינו. עכשיו אני
ראיתי שזה מצליח ושמאז לא כל כך א התבגרת.
אז אני אספר לך כה אסור חכמינו גם בדרשה
וקצת א מה אתה בן של רב אתה מחייך.
אז אני מספר לך כל אסור חכמנו גם מוסיף
קצת לאינטלקט איזה
ודאי בזה
אבל האגדה הגדולה והירה היא כוללת רזי
תורה וכל מחקר נסגב וקדוש שרק מי שמשים
באלימוד של כביעות מדי יום ביומו יזכה
לבוא שעריה מה הוא אומר זה עניין רציני
מאוד
באמת באמת זה עניין יותר עמוק ויותר מופלג
ויותר עשיר מניגל של תורה
רבוא גם עד אותה המידה להיות דולה ומשקה
לאחרים
כלומר יש שאני לומד אדם יכול ללמוד עיון
אבל כדי ללמד
שיעור אתה צריך להחזיק
את עולם העיון בצורה הרבה יותר חריפה כדי
שתוכל להעביר את זה לאחרים,
לא לעמוד מול קושיות א לצייר
את זה באופן המתקבל על הדעת ומחד את הדעת
שיש בו חידוש לעומת מה שהחברות למדו בסדר
אז זה מגיד שיעור מגיד שיעור זה דרג מעלה
ללומד דיון הוא צריך לאחוז את הסברות ואת
עמדה הרבה יותר חריף מה שרק לומדיון
[נחירות בוז]
והרב מוסיף פה עוד דבר לכל דור ודור כפי
צרכם
וכאן
אנחנו עוסקים כבר בעניין
מאוד מאוד משמעותי והוא
ניקח דוגמה
יש שאלה
שהיה להפולמוס גדול. האם מאמר הדור הוא
לדורנו או מאמר הדור הוא לדורו של הרב?
שאלה מאוד מעניינת.
ו
היה זה הרבה דיונים יש על זה בלימונתנו
מהלך עם כמה קטות
שסוברות סברות שונות ומסבירות הסברים
שונים
ו
היכולת
לחשב
אחרי שאתה לומד את דברי הרב
את ההתאמה שלהם למצב מצב חדש.
זה כמו היכולת הלמדנית
לחשב
למצב חדש את הלכות אש בשבת.
חשמל זה אש או לא אש.
ואחרי זה הלכות חשמל בשבת.
רכב אוטונומי. זה מותר או אסור?
מעלית שבת. מזגן שפועל
על שעון שבת.
יש יובלים שלמים של התאמות
וחידושים
שאתה צריך לעשות על פי בסיס
שעומק העיון שבו הוא זה שמאפשר לך להטאים.
ואם אתה לומד בעומק העיון את מאמר הדור
וגם בעומק העיון את המצב החדש כי כשרב
שלמה מזלמן כותב מאמר על השאלה האם מקרר
זה להפעיל מקרר בשבת זה איסור דאורייתא
איסור דרבונון שככ הוא מכריע שזה איסור
דרבונון או אולי אפילו מותר לגמרי
אז הוא צריך לדון מה זה
אה מה זה חשמל
[כחכוח] לכן על זו הדרך אז צריך את עומק
היכרות עם החשמל ואת [נחירות בוז] עומק
ההכרות עם
סוגיות הש"ס הרלוונטיות יכול להיות שלא רק
יש זה רלוונטי סגירת מעגל יש עוד דברים
את ההלכות הרלוונטיות ולדעת את כל ההלכות
בעומק עומקים שלהם ואת המציאות לשורה
ולדעת אם זה דומה או לא וגם בשאלת מה אמר
הדור של הרב האם הוא דומה או לא ואם לא אז
מה ההשלכות של זה אז מה כן ומה משתנה
בהדרכות
ניתן דוגמה אחד החידושים
ש
למדתי ממורי ורבי הרב בטו
שהוא
בעיני יכולת הבחנה של הדור א מופלא
זה
שכורה לפני הרבה מאות שנים הוא אמר שעם
ישראל נמצא במשבר גיל ההתבגרות
אין את זה בכתבי הרב
נדמה לי שאפילו אין כל כך משהו שדומה
בהבנת הדור בכ קצת הרב
כלומר שאלה ההתבגרות יכולה להופיע בכל
מיני מקומות
אבל לא כוונת הדור אבל הוא אומר נולדנו
בציונות בקום המדינה התפתחנו
ניצחנו בייחוד ממלחמת ששת הימים
[נחירות בוז] ספגנו
מכה מפתיעה במלחמת יום הכיפורים ונכנסנו
לגיל ההתבגרות
ובגיל הגרות יש פתאום שאלות. אתה פתאום
קולט שאתה בעולם אחר.
מכת יום הכיפורים זה כמו אדם שהצליח מאוד,
ילד שהצליח מאוד מאוד ביסודי והיה התלמיד
הכי טוב ביסודי.
וכשהוא הגיע לישיבה תיכונית והגיעו מהרבה
מקומות, הילד הכי טוב הולך לישיבה
התריכונית הכי טובה. אלה שמשיבה הכי ט הכי
טובה הוא פוגש הרבה ילדים ממקומות אחרים
שהם היו הכי טובים ביסודי שלהם וחלקם גם
יותר טובים ממנו אז פתאום הוא חוטף בומבה
אז מי צריך אותי אז מה אני כן שווה אני לא
שווה אני בא לערך אני לא בא לערך נכנס
לסגה ל
סיפורים סיפורי סיפורים כי זה הגיל של
הסתכלות מבחוץ על עצמי לכן יש כאלה
שמסדרים
את ה
אה
שיער את הבלורית
בעדיקות מרובה בגיל הזה
לוודא שאני אני
עם הלוקה הנכון שאחרים רואים אותי נכון
אז אני
אצל בנות זה עוד יותר עמוק מסיבות שלא
ניגע בהם כרגע אבל גם יש בנים שמאוד מאוד
מאוד עסוקים בלוק, בנראות.
למה? כי זה הזמן שמפתחים
את הכישרון להסתכל על עצמי מבחוץ.
ואז הוא תופס הרבה מאוד מהבמה ולא משאיר
מספיק לחלק מהאנשים לעסוק בעיקר.
ועם ישראל ב
אה
בתקופה שלכם מלחמת הכפור נכנס להסתכלות
חיצונית על עצמו עכשיו יש פה עומק עיון
והשוואה
פתאום קורה משהו אחר עם ישראל נמצא במצב
החדש צריך לנתח אותו מה קרה פה
>> איפה זה התבקטע שהוא חפש את הלוק על ישראל
בפש
במקום ללכת לצבא להתמסר הוא התחיל לעמוד
מהצד ולפרשן פרשנים
הפכו להיות הגיבורים במקום האלופים
מה זה פרשן אחד שמסתכל מהצד ואומר איך אני
נראה מה זה אלוף הוא עושה
והפרשנים חשבו שאלופים הם ילדותיים
מה זה מסירות נפש לעומת הדיון הנהגותי
מהמוסרים עולם מוסרי איך הג רואה אותנו
איך אלה רואים אותנו איך אלה רואים אותנו
זה גם המשפטנים
כל מה שאנחנו רואים היום זה תוצאה של
התהליך הזה
שמסכים
>> מה יש לופים שמסכים
>> נכון נכון נכון נכון הם הם אם פרשן זה
יותר פרסטיז מאלוף אז הם רצו להיות אלופים
בפרשנות
היום ה
אה אולפנים מלאים באלופים בפרשנות נכון
עכשיו הם באמת גם מבינים בתחום במידה כזאת
או אחרת בקשרים מסוימים יותר מהממוצע
אבל אתה רואה יושבים לך אלופים
שנלחמו ומסכו את נפשם ו
למדו בניסיון
רע ובאקדמיה ושנים
על גבי הרבה שנים, עשרות שנים את ניתוח
המלחמה ושב פופציק בן 27
ומנתח לא פחות טוב
ויש לו יותר רייטינג בהם.
לא.
ואיזה גיל מצג על אה
בוגר יחידה מובחרת גלץ.
היחידה נסגרת.
הוא באמת הוא פרשן מוכשר כנראה הכי מוכשר
בארץ הוא עושה לנו עבודה מצוינת
לא תמיד לא בכל הקשר אבל הוא באמת מוכשר
מאוד הוא גם שכן גילוי נות
גר שתי רחובות לא רחוב אחד מעליי
באופרה מוכשר מאוד וזה אבל הוא
גלץ ואם תשאל מי האיש הכי מפורסם שיצא מצד
בעסורים האחרונים אניצגע
[‏צחוק]
בגלל כישרונו לפרשם
ובאולפנים תביא כל מי שתביא 10ה אלופים
מולו הוא לוקח אותם
זה חלק מהמעבר של המשכן מכאן לכאן
האלופים רועדים מפרשנים הרבה יותר ממה
שפרשנים רועדים מאלופים ‏M.
>> [מוזיקה]