הביכורים שבכל יום | שפת אמת לפרשת כי תבוא - תרלא | הרב יהושע שפירא

אחד קרא כלה טוב במדרש תנחומה היום הזה השם אלוקיך מצווך לעשות את החוקים אז המדרש אומר על פי הפסוק בואו נשתחב נכרא אנחנו לא ניכנס לזה אלא הצפה משה ברוח הקודש וראה שב בית המקדש עתיד לחרב והביכורים עתידין להיפסק. עמד והתקין ישראל שיהיו מתפללים שלוש פעמים בכל יום. לפי שחביבה תפילה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים מכל הקורבנות שכך כתיב תיקון תפילתי כטורת לפניך מסת כפיי מנחת ערל. טוב אז אנחנו בשנת תרד ו כל הדרשה הזאת סובבת סביב הפסוק לכו נרננה על השם נרה צן בואו נשתחווה ונכרע נברכה לפני השם עושים אדוני אבי זקנים הורי ורבי זל פירש שגם תפילה הוא ליתן הראשית בכל יום להשם יתברך כמו ביקורים. אז אנחנו פותחים את הפרשה במצוות בכורים שהיא מצווה יקרה וחביבה עד למאוד. שהרי כשבאים אנשים עם הביכורים לירושלים אז כל בעלי אומנויות היו עומדים מפני עושה מצווה ולא כל כך שמענו את זה על מצוות אחרות. ומעלת המצווה הזאת זה עניין הראשית. עניין הראשית בתורה הוא יקר עד בלי די. המהרל מאוד א מרחיב בהסברתו, אבל זה ודאי זה המילה הראשונה בתורה בראשית. וחז"ל דורשים בשביל ישראל שנקראו ראשית. בשביל תורה שנקראת ראשית. למה ראשית? זה עניין כל כך עמוק. כי אנחנו גם ערב ראש השנה כי הראשית זה היציאה מאלוקות לעולמות. אז זה נקודת המשק של שורש כל העולמות בשעה שהם יוצאים מהאלוקות. ונכון שראש השנה הוא עוד חריף מאוד בעניין הזה, זה היום תחילת מעשך, אבל כל שנה ושנה, מלבד ראש השנה יש ביכורים, שזה הראשית, שכשיש תבואה, יש א גידולים, הארץ נותנת את ברכתה, אז ההתחלה זה עוד פעם חידוש שהקדוש ברוך הוא נותן נותן שפע של כל השנה החדשה וראשית נתינת השפע זה שוב היציאה מהמקור האלוקי אל הגילוי ומשה רבנו צפה שבית המקדש עתיד לחרב והמדרש כאן בעצם הוא היה מודג מדבר אחד מים ביכורים למרות שכאורה יש הרבה מה להיות מודג אבל יש צד שהביכורים זה הדבר הכי מדאיג בגלל שה בהמה שמביאים לקורבן היא חלק מהעולם הזה. נכון? אתה מביא את כל החיות שבה, בשר ודעם ומעלה וזה גם במקום האדם אדם כי יקריב מכם את עצמו הוא מקריב אבל בסוף זה לקחת חלק מהמציאות ולהעלות אותה למעלה וזה כבר עיסוק בענפים וגם תרומה שנקראת ראשית זה פעולה שלוקחת חלק מהמציאות וחוספת בה איזה נקודת ראשית אבל יש ראשית הריסותכם בחלה על ביקורים זה ראשית כפשוטו כלומר אדם יש לו תאנה בחצרו והיא מבקירה והוא מסמן אותה והוא לוקח אותה וודאי גם שיש פה איזה משהו אנחנו אנחנו לא חקלאים קשר לנו לחוש את זה. אנחנו לוקחים פירות אז עיקר מה שאנחנו רוצים בהם שזה יהיה ערב לכך טעים ו יש עוד שאלת המחיר אבל זה כבר נושא אחר שזה יערב לכך שיהיה טעים לנו זה המדד האם זה אני גידלתי האם אני התאמצתי אני זה לא נוגע אלינו בכלל עכשיו האמת היא שעיקר הטעם של פרי זה מי גידל אותו מישהו אחר הוא כמו שאומרים חז"ל, רוצה אדם בקו שלו מתישה קבים של חברו. כלומר, 90% מהטעם תלוי במי גידל את זה, לא בואו הפרי. בתוך הפירות שיש לאדם, הפרי שהוא הכי נוגע לו, זה הפרי הראשון שהוא מחכה לו חורף שלם ויותר חורף ואביו. בעצם זה סתב חורף אביב תמידו איזה פירות גם הוא מחכה עד שיהיה לו את הפרי וכל התקופה הזאת אין פירות בחורף לא היה פירות עוד לא היה תפוזים תפוחים לא היה פירות חורף פה פירות זה קיץ יכול להיות שרימונים היום ממשיכים קצת לתוך החורף וגם זה פיתוחים קצת חדשים פעם זה לא היה ככה אבל אה פירות זה לא בחורף מה שנשאר זה צימוקים גרוגרות אז יש תקופה שלמה שאין אני זוכר בתור ילד שהחידוש גם היום זה ככה אבל שם אז היה הרבה יותר חד העונות היו הרבה יותר קצרות יותר מוגדרות וכשהגיע הפרי הראשון זה היה וואו היום בגלל שהכל הכל מתארך ויש ענבים בחורף ויש אז א הכל קצת מתשטש אבל מי שמגדל וזה שלו והוא רואה את זה מתחיל אה להבשיל וזה עדיין בוסר והוא מחכה ובסוף יש פרי שאצלו צמח הוצא אדם בקו שלו והראשית שלו זה החוויה הכי הכי רוטת שיש לאדם עם המזל שלו. ואומרים לך יש פה עוד מימד זה שהקדוש ברוך הוא מחדש את השפע. עכשיו אנחנו אומרים את זה מפה מהשכל. חקלאים בעבר זה היה בקשקס. זה מצוות ביכורים וזה מצווה שאין כמותה. בגלל שהיא מציירת את ה נקודת ממשק שהקדוש ברוך הוא מחדש בטובו שנה שלמה שנת יבול חדשה אומר ה חידשי הרים זה דבר נפלא אומר טוב אז מה התפילות אה משלימות את זה כלומר המדרש אומר שמשה ש צ שפה שביקורים את דין יפסק התקין ישראל שהיה מתפללים שלוש פעמים ביום מה מה זה קשור הבנו מה זה ביקורים מה זה קשור אז הוא אומר שגם תפילה הוא ליתן הראשית בכל יום להשם יתברך כמו ביכורים זה שאסור לדבר עם אסור לדרוש בשלמה של חבר לפני התפילה לא לאכול לא תאכלו על אדם. זה אדם מתחיל היום. ו איך הרב הרב הנזיר נדבק ברב זצל הוא שמע עליו. הרב נזיר היה א חכם עצום וגם בפילוסופיה והוא רצה לברר כמה סוגיות עומק וללמוד מה אה עומק הגו של הרב זצל והוא בא אליו ודיברו בערב והוא התפעל וכל הלילה הוא אומר הוא התהפך על משכבו אם זה הרב שלו זה לא הרב שלו כי הוא אמר אני למדתי את הכל ב במקור כמו אני קראתי יוונית ויוונית לא סיכומים של הפלטון של אריסטו של אני הכל את כל היוונים קראתי ביוונית את הכל קראתי בלטינית הוא למד פילוסופיה בעיון והרב זה לא היה בדרגה הזאת של אז הוא התפעל אבל הוא לא אז הוא יתהפך כל הלילה בבוקר פתאום הוא שומע את הרב אומר אה ברכות השחר בשיר וניגון עליון אז הוא נמס אז זה הרב שלי כלומר שהוא קם בבוקר וה הדבר הראשון זה מודה אני לפניך כאילו יש פה נקודת השקה החזרת בנשמתי, הכל מתחיל ואז הדבר הראשון שאני עושה בחיים זה תפילה. עכשיו זה מעניין כי כאן כתוב שזה שלא תפילות הוא הוא קצת מתעלה מהשאלה הזאת אז אפשר להגיד שהוא בד ככה זה שכריס וכך נראה >> מייריב זה גם קל להבין שיש התחלה של הלילה כמו התחלה של היום מנחה זה לכאורה הכי קשה להבין אבל אה אנחנו אנחנו מוכרים להודות שאנחנו חיים בלי זמן אנחנו בתוך חדר שהעיקר בו זה התאורה ואם מגיע האור מבחוץ או לא זה לא שאנחנו שמים לב שיש שקיעה אוהן חוץ מסיבה אחת אם לא התפללנו מנחה צריך לזכור לרוץ למנחה >> לא אולי מתלמנחה גדולה >> או או או כלומר לזה התכוונתי כלומר אנחנו לא חיים את הזמן הטבעי בכלל. מי שחי את הזמן הטבעי אז מהלך השמש עד אמצע הרקיע ומאמצע הרקיע זה מה שנקרא נטו ציללי ערב. מה זה נתו צלילי ערב? שבהתחלה יש צל ממזרח למערב והמערב הוא בצל ואחרי זה נתנו ציל לערב שהשמש במערב והצל נוטה נותן למזרח. עכשיו מי שחי בטבע זה כאילו הוא חי את המיקום של השמש לא את המיקום של הפלורסנט ואז חצי היום זה בצבא פעם היו אומרים הוא הפך תקליט כלומר כבר עברתי את ה ועכשיו מתחיל ה ירידה למטה טוב זה לא כל כך א אה א קל לנו להבין את זה אבל ברור שבשחר זה לגמרי ככה כמו שמתחיל ו דרך אגב רב חיים קנייבסקי היה מתפלל כל תפילה ברגע הראשון שאפשר ותיקים מנחה גדולה ברגע שאפשר ומייר ברגע שאפשר בגלל זריזין מקדים כלומר זה לחיות את ה את ה אזריז מקדים זה משהו טיפה אחר אבל אם זה עוד יותר עמוק זה כאילו לחיות את הלידה את הראשית של מצוות מלחה אבל זה בגלל עניין המצווה אבל לחיות את הראשית של צילי ערב זה גם זהו אשרים מי שיש לו חוש בזה מי שיתפל בנץ ורואה את השמש עולה נמצא ממש כמו שהג יורד ורואה את התאנ >> נכון נכון נכון לכן אמרנו בשחר הכי פשוט ובמדרש וברשי הביאו היום הזה זה היום הזה זה הפסוק שעליו אנחנו מדברים היום הזה בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כלומר שכל יום יש ראשית אז הוא מקשר שר בין המדרש הזה למדרש הזה. כלומר המדרש שאומר שצפה משה שעתידים קורים לקבל להיבטל ולכן עשה להם תפילות. הוא קשור למדרש שהיום הזה בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כלומר שכל יום יש גם כן בחינת ביכורים חדשים. תיקן תפילה תיקה רבנו תיקן תפילה. כתוב הרגע שלו תק >> כן וגם כתוב שכנגד קורבונות תיקנו לכאורה א' מה שאבות תיקנו אנחנו לא מחוייבים >> כידוע מגידן השב מ >> גם משה זה א זה תורה >> כן >> זה לא כתוב >> משה זה >> זה לא כתוב בתורה ש >> גם אהבות לו >> גם אהבות כתוב לומדים את זה פסוקים אבל החינמי יש בחינה דווקא שזה מאוד מתאים לכאן שאבות תיקנו הכוונה שהראשית של האומה הישראלית זה התפילות הם הם מנביאת הראשית טובח >> מהראשח נכון אז אם כן ויחי הרצון להטעות לאדם הוא שואל מה זה בכל יום יהיו בעיניך כחדשים אם הם לא חדשים אז למה אומרים לך שיו בעיניך כמו חדשים ביחוד הכף הזאת הרי זה לא אז מה מה רצון לתות את האדם אף שבאמת הם לא התחדשות חס ושלום אמר לו זה לא יכול להיות אך בכוח האדם לחדש כל דבר כלומר ביכורים זה מצווה שנמצאת תמיד בהכל בכל יום כי ודאי יש בחינת התחדשות בכל דבר שהרי הקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ובכל פירוש תמיד בכל רגע אז הכל נברא כל רגע יש מעין אז ממילא הכל הוא ביכורים תמיד. אלא שבתוך המציאות יש מרכיבים שהם מחדדים את עניין הראשית באופן יותר בולט לעין של מי שמסתכל במציאות ולא בברייתה המתחדשת. אבל בכל יום יהיו בניח כחדשים. באמת כשם שיש התחדשות פעם בשנה. בוודאי יש התחדשות פעם ביום. השמש מחדשת לנו שתי מערכות, שנה ויום. החודש זה לא שמש. אז יש התחדשות בכל יום. באמת יש התחדשות. והאמת היא עוד יותר עמוקה. הוא פירוש תמיד בכל רגע. כלומר כתוב המחדש בטובו בכל יום. לא כתוב מעשה בראשית שרק ביום יש חידוש אלא בכל יום תמיד כלומר כל הזמן בתוך ה אה למה יש את המילה תמיד אומר תמיד זה לומר שזה גם בכל רגע >> אלא שיש מעגלים של התחדות הדבר והתגלותו לנגד עינינו אז זה שיש לך פעם בשנה יבול חדש זה דרמה זה ביכורים זה שכל יום כל העולם מתעורר מחדש זה גם אבל בגלל שזה יומיומי אז אתה לא חשפיק את הדרמה אבל בעצם היום הזה זה ההתחדשות זה הביכורים ולכן התפילה שהיא התחדשות היום והתחדשות הציל ערב התחדשות הערב זה התיקון שתשים לב לשלכ לכאורה היה מקום לשאול שאין ביקורים. אז כתוב כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה. אז תגיד שמגיעים בזמן הביכורים כתוב שמרדכי למד עם הילדים כשהמן מגיע את העומר והמן שואל אותו מה אתם לומדים? אומרים לו אז הוא אומר להם עומר אחד שלכם הכריע את השר00 כיכר כסף שלי למה הם למדו עומר כי זה היה טז ב ניסן זה היה היום הנפת העומר אז א לומדים הלכות חג בחג למה כי זה מהיר אז לכאורה משה רבנו היה צריך לתקן תפילה בזמן הביכורים פעם בשנה. אם זה במקום הביכורים אז אתה כן תפילה בזמן הביכורים. הרי גם את הביכורים מביאים פעם בשנה. באמת מבחינה זו הרבה יותר מתאים שהתפילות הם במקום קורבנות. כי קורבנות היה בכל יום. תלמיד של בוקר, תלמיד של ערב. זה שחרס ומנחה. ואחרי זה הקטר חלבים ואברים זה מהירים הוא לא באותה מדרגת זה תפילת תרבית רשות זה לא כמו תמיד של בוקר תלמיד של בן הארבעים שבאמירת קורבנות לפני התפילות זה מה שאומרים שני דברים התפילה התפילה עצמה זה באמת הקורבנות אבל ההתחלה זה שעושים את התפילה בתחילת היום זה זה כנגד >> רות שגם הקורבן היה בתחילת זה ברקאי עד שבחברות כן זה הותיקין ה ה מחודד אבל נראה לי שזה מה שהוא אומר כמו הביכורים זה שהם נכתבו בתורה תחת המילים היום הזה בעצם זה לא ביכורים פה זה אחרי שפרשת ביכורים ופרשת וידוי מעשרות אז התורה מסיימת את זה. אז הוא אומר בעצם זה חתימת אה פרשת ביכורים. זה גם פשט המדרש, חתימת פרשת ביכורים. ומה העניין בזה? שבעצם מביכורים אנחנו לומדים להיות אחוזים בראשית. וזה שהתורה אומרת היום הזה, היא אומרת לך בעצם יש התפשטות של עניין הביכורים כל הזמן. וכשמשה מתקן אז הוא כבר מאיר את כל הימים במצוות הביכורים הבעל שם טוב על הפסוק עולם השם מצת השני >> כן >> כל הזמן >> מאמרותכזה זווית אחת >> כן >> שזה כל הזמן נכון באמת ה המקובלים הם עוד יותר מזה שכל שעה יש התחלקות וחלקי שעה וכל העולמות משתנים ומתחדשים ויש צירופי שמות לכל ובעיקר בעיקר ראש השנה באמת יש א לכל שעה את הזמן והקשר שלה טוב זה דעת עליון >> אה כ וגם כי אלו אין דבר בלתי חיות השם יתברך. כלומר, אם באמת כל עניין הביכורים זה המשק בין המקור האלוקי אל הענף הנברא, אומר, אין נברא בלי זה. הכל יש פה ביכורים. רק שוא נמצא פה בעולם הזה באופן שנראה לנו כאילו הוא כבר פה מאז הוא בעולם. אבל בעצם תמיד יש שמה. והנקודה שממנו תמיד לעולם לא התיישן כי דבריו חיים ונובעים תמיד זה ש אין הרבה ברב על סוכות הרב קוק אין הרבה על סוכות הוא לא היחיד למה כי אלול ותשרה הכל עד יום כפר אתה לא רואה סוכות בכלל שיש סו סוכות ובין הוא כפר לסוכות כולם רצים אין לך למי להגיד דברי תורה גם אם אצלך כבר יש סוכה וארבע מינים וזה אין לך מתבך כולם רצים ובסוכות עצמו לרבס היה חסידים אבל לרב לא היה וגם אם הוא לא כתב בסוכות אז לא נשאר לנו אז אז בכתבי הרב לצערנו בסוכות אין אין לנו הרבה אבל יש פ יש כמה יש אבל לא הרבה ויש פסקה אחת שהרב אומר שמה זה סוכה שכל הזמן הכל מתחדש בית זה קבוע וקיימה יציב אני פה סוכה זה נופל זה הכל א זה נס שזה עדיין קיים כאילו אז הנס זה אומר שכרגע הקדוש ברוך הוא דאג שזה לא ייפול כי בטבע הצוכה היא נופלת. אז אה אז שמה אומרים את כהלת שאין קול חדש תחת השמש. והרב מד שהרב אומר ואין קל ישן מעל השמש. אין כל חדש תחת השמש. מה ששמעל השמש? יש חדש. כמה? אמר באמת אין כל ישן מעל השמש ישן זה פירושו שנראה לך שהוא לא צריך את המקור האלוקי זה ישן ותחת השמש אתה לא יכול להרגיש את היש מעין כי היא כבר יש שמש והיא מנהלת את הכל ואתה מרגיש פה עולם קדמון זה ישן וביכורים זה התזכורת שמעל השמש וכשאתה דבוק ומעל השמש אין כל יש הכל הוא חדש כל רגע אחד בכל רגע אז הנקודה שממנו יתברך אז זה תמיד לעולם לא התיישן למה כי דבריו חיים ונובעים תמיד אך כי החושך היא חסרת הקליפה החיצונית היא המסתרת נקודה הנובעת כלומר בעצם העולם תמיד הוא שתי שכבות. הנקודת החיות האלוקית שמלביעה את כל חידוש העולמות בכל עת ובכל רגע. והעולמות כפי שהם נראים כאילו הם לא צריכים שמישהו יחדש אותם שהם לא מסתירים. דכתיב אין כל חדש תחת השמש. מה זה תחת השמש? והיא הטבע ועולם הזה שמסתיר ההתחדשות. יש התחדשות אבל לא תחת השמש. לכן נזכרתי כי ראיתי את זה פה נזכרתי שזה כדברי הרב שאין קל חדש זה ד סוכות אין כל חדש זה דווקא תחת השמש אבל זה מלמד שאם אתה לא משועבד השמש אז הכל חדש כל הזמן והשמש כלומר הטבע הוא מסתיר את זה אין דבר יותר תקיף בחוויה שלנו טבע מהשמש אך בכוח האדם להאיר הנקודה מהחשכה וזהו שכתוב היום הזה השם אלוקיך מצמך לעשות פירוש למצוא בחינת היום הזה שהיא התגלות האור יום זה בחינת אור בחינת הספקלריה דנרה יש אספקלריה מהירה והספקלה רשינה מהירה. הספקלה רישנה מהירה יש לו בתוך החושך ואתה יודע שהכל מהשם. ומה הוא החושך? שזה נראה כרגע עומד לעצמו. הספקר נראה מהירה זה שאתה רואה כל הזמן איך שזה מתחדש משורשו ומה שלפני ההתחדשות. גם תוך המעשה ממש שהיא המסתיר הנקודה. כלומר הספקלר דנהרה יש את האור שלמעלה מהשמש שהוא אין בו קול ישן והספקלריה זה שזה הספקלריה אבל הירה את מה שלמעלה מהשמש והיא על ידי מצוות נכתיב נר מצווה כלומר מה מה זה מצווה מצווה זה הנקודת אור הנסתרת חז"ל אומרים שמצווה למשון צבתא שאתה אתה מתחבר למצווה, אתה מתחבר לאור שממנו הכל חי וקיים. שכיוון שמצווה הוא במעשה גשמי ויש בחיות השם יתברך, אז יש בה את הכפל הזה. מצד אחד זה בגשמיות. אתה מניח תפילין, לוקח אור של פרה וקלף ודיו ומניח תפילין, אבל מצד שני זה חיות אלוקית. אז מצווה הוא מעשה גשמי ויש באחריות השם יתברך והציווי לעשותה בכוח האדם להידבק על ידיו באור הגנוז ולכן זה נר מצווה דרך אגב מה זה נר המילה נר אין לנו את זה היום אז אנחנו לא שמים לב אבל למנה נר זה הכלי חרס שבו יש שמן שבו יש פתילה שאותה מדליקים אז גם כאן יש כלי גשמי בשביל להדליק את הג כלי גשמי זה להעיר את היום הזה של הביכורים בכל יום ויום שנזכה