האור הבא מן החושך | אל ה' ואל טובו - שיעור 3 | הרב יהושע שפירא

ולאורלי [מוזיקה] >> לרגלי המניעה הכללית של הלימוד הרוחני בעניינים האלוקיים הולך מושג האלוקות ונחשך תודה רבה מאין עבודה שכלית והרגשית מתואר אז הרב אומר באופן כללי יש מניעה ממנעים מלעסוק באלוקות מלהעמיק דעת בדעת אלוקים וכשלא מעמיקים אז מושג האלוקות הולך ונ נחשך. אני דוגמה. אם לא מטפלים במושג גיהנום ולא מעמיקים דעת בשאלה מה פתאום ללתו אנשים כל כך הרמורים וחריפים וגם אה ארוכי טווח שיש דברים שהם ניצחים ומעמיקים דעת עד שהתשובות יותר טובות מהשאלות ושמרוממות את התמונה שמצטיירת אצלנו כלפי השאלה המרכזית האם יש לנו אמון בהנהגה האלוקית כן או לא? אז גם אם יעבדו על הרבה עניינים אחרים אבל שאלת הגיהנום היא שאלה שאי אפשר לטצטא אותה מתחת לשטיח כי אם לא מתייחסים אליה אז היא משירה בנפש קושיה. פעם בשבועות, תמ לי בשבועות, עסקנו בשאלה למה צריך עונש? אי אפשר היה עולם רק עם שכר. כלומר, צריך בחירה לאדם. בסדר? מי שיבחר בטוב יקבל שכר טוב. מי שלא לא יקבל. העולם צריך עונש. זה שאלות שכליות עמוקות שצריך הרבה עיון והסברה כדי לא רק ליישב בדלב שאייכשהו זה בסדר. זה שאלות שלא מספיק שאכשהו יהיה בסדר. צריך [נחירות בוז] שהכי טוב זה דווקא כך אחרת מה פתאום באמת ודאי הכי טוב שזה דווקא כך אבל זה צריך הרבה לימוד ועיון והסברה כי אם לא אז מושג האלוקות הולך ונחשך כלומר שיש כל מיני עניינים של ההנהגה האלוקית ש אנחנו לא מבינים אותם ומשאירים איזה אפלה קורים דברים לא לא מוארים >> מה או אז אחת השיטות היא להגיד שאנחנו לא מבינים וזה שיטה די מוצלחה אבל היא לא מונעת את ההכשכה האיתית. כלומר, אם אני אומר ש כשאני בודק אצל תלמידים שלא למדו דעת אלוקים, שומעים בסוף טוב? או שצריך להגביר טיפה? יש מישהו שיודע להגביר? אה, שומעים טוב? חשבתי? אני לא שמעתי טוב. אה אז אם תשאלו במקום שבו מדברים הרבה על גהנום ויש מקומות כאלה ותשאלו מישהו בחינות מה מתקבל אצלך כשאומרים לך גיהנום אז אתה חושב שזה בגלל שהקדוש ברוך הוא הוא טוב בגלל שחס וחלילה הקדוש ברוך הוא באופן אחר. אז מה הוא יגיד? מתי זה בגלל שהוא טוב? ויכול להיות גם שהוא יהיה כנה לגמרי. הוא אני לא יודע איך אני מאמין 100% שהוא טוב. ואין לי מושג איך זה מתיישב. אבל זה לא סודק את האמונה שלי. [נחירות בוז] אבל יחד עם זאת, כמו שנראה גם בהמשך, יכול להיות שאדם אומר שזה טוב כי הוא מאמין, אבל זה רק כותרת שהוא מאמין שצריך להגיד אותה ושיש בה אמת. בפועל זה נראה לו מרוב מאוד לא טוב. >> [נחירות בוז] >> אם הוא היה ממציא עולם הוא בשום פנים ואופן לא היה ממציא עולם כזה ואם זה הייתה אפשרות אז הוא מיד היה דוכה אותה ומה שהוא אומר שהוא מאמין הכוונה זה חובתי אמרו לי פה אתה צריך להאמין שהוא טוב אז אני מצטט פה אני צריך להמין שהוא טוב אבל לא בטוח שאני מצליח לעמוד במשימה בצורה איכותית על כל פנים שאלה וזה תלוי גם במה שכתוב אחר כך וזה עבודה שכלית והרגשית מתוארה נין דוגמה אחרונה דיברתי בישיבה נושא שהתחבטתי אבל כיוון שהוא עלה עלה על השולחן וזה ניגון שלא זוכר מה סיפרו לי מי הלחין אותו על והנה השם ניצב עליו הואלארץ כודו מרביט עליו ובוכן כליות ולב עם עובדהו כראו עכשיו באמת שאפשר להבין שזה יראת הרוממות ולא יראת העונש לא מוזכר העונש לכל הארץ כבודו זה יותר נשמע כמו רמות חודר כללת ולב שאלה אם עובדה הוא כראוי שאלה יותר גדולה כנראה אבל יכול להיות שכולם הבינו שזה יראת הרוממות ולכן הכל בסדר אבל אם חלק מהלב הבין שזה יראת העונש אז אה זה לגמרי לא סבבה לדבר את זה. אז איך חושבים ומנגנים סעודה שלישית אף רעב אף דמות סמכותית לא רואה לנגן את זה ו מנגנים את זה ולא רק זה מרגישים דביקות [כחכוח] מרגישים טוב וכנראה שירורי יראת העונש מתלווים לזה אני לא יודע לצייר אחרת שכשאני מסתכל על הפנים בנים של המנגנים אני אומר אולי אצלם זה אחרת זה רק אני עם ה ראש הקרימינלי שלי שמתחיל לחשוב פה על עונשים אולי אף אחד לא השם צב עליו כמו כן כתבל הוא כראוי הוא רק א יש לו רועי ממות מזה אבל עונש הוא ממז קשור לעונש אבל משום מה לא יודע לא בטוח שזה ככה אז מה קורה? הוא באמת יכול לצאת מהניגון עם אתיקס, עם קרבת אלוקים, עם עדינות נפש. למה? כי לא משנה מה קרה בשכל, היה בעבודה ההרגשית. עבודה הרגיש מתוקה כי זה ניגון מתוק, כי זה חבורה מתוקה, כי זה שעה מתוקה. כל המעטפת המתוקה הזאת היא מוססה את המשמעות של המילים למרות שמדובר באנשים אינטליגנטים שמבינים בדיוק על מה מדובר. בכל זאת זה התמוסס להם רוב מתיקות שזה עבודה הרגשית עבודה הרגשית שזה באמת הכל מתוק מתוק מתוק טוב טוב טוב וגם עם בסכר אני לא יודע להגיד למה זה ולפעמים הרגש יכול להחזיק זיק איזה זמן אבל בסוף יש הרי חלקים שבהם השכל לוקח את השרבית ואומר אני רוצה להבין פה מה קורה ויש לי שעות שאין לי עליהם תשובות והעבודה הרגשית היא לא מספקת אלא שגם השכלית לא מספקת למה העבודה דה שכלית לא מספקת כי אם אני רואה אריה רודף אחריי ללך ברחוב אריה שואג ורודף אחריי ומישהו מסביר לי שזה הכל תחפוסת וקולות שהוקלטו אין מה לפחד והוא גם מוכיח לי את זה ואחרי זה אני רואה את האריה רודף אחריי לא בטוח שאני לא פוחד אדם רואה סרט קורא ספר הוא יודע שמה שכתוב לא היה ולא נברא אבל זה ספר מתח הוא נכנס למתח או לא נכנס הוא היה אדוני, לא היה גיבור, לא היה אנטי גיבור, לא היה כל האירוע, לא כלום, לא היה. זה דיו על דף לבן שהתפזר בצורה מסוימת. זה הכל. אין במציאות שום דבר מזה. מה אתה במתח? מה יקרה? כן. לא. מה? מה? מה קרה? אז זה שהשכל אומר שזה לא קשור למציאות וזה רק דמיון, זה לא עוזר לו להיות במתח. זה לא עוזר לא להרגיש פחד, אימה, גועל משלל רגשות וגם הפוך. גם רגשות חיוביים. אדם רואה רגשות חיוביים או קורא רגשות חיוביים ואומרים לו זה לא היה ולא נברא אבל הוא קורא את זה ו אנשים שומעים שירים כל הזמן למה הם שומעים שירים העשיר אומר שקרה ככה והיה ככה והוא אמר ככה והיא אמרה ככה ו ויש כאלה שכתובים בכישרון רב חוץ מדבר אחד, זה לא כישרון להביע המציאות, זה כישרון להביע דבר שהוא תלוש [כחכוח] מהמציאות. אז מה מועיל? שאני מבין בשכל שזה לא מציאות. זה משאיר את האישיות. ויכול להיות שאני יכול לא מלא על זה בלילה, מרוב שזה נחק בי. למרות שאני יכול להגיד בוודאות גמורה לא היה ולא נברא. לכן השכל לא יכול למנוע מהאישיות להיכנס לשערה לקבות הרגש. וגם הפוך הרגש לא יכול למנוע מהשכל להגיד אבל זה לא מובן. יש לו קושיה ולדחות את השערה שהחיובית. >> [נחירות בוז] >> שהרי יש גורם ולטבוע תשובות, לוגיות, מובנות, צודקות עמוקות. לכן העבודה צריכה להיות השכלתית, שכנית והרגשית ביחד. ו שמעתי שהרב שטיינמן הוא זצל אמר ש יש אה צורך בעולם הניטאי לעשות התוועדויות אישי איך קוראים לזה בעולם הניטאי קומזיץ זיץ קומזיץ לא משנה אבל העיקר זה שצריך זמנים וזה לא ביטול תורה עיתים שביטולה הוא קיומה יכול להיות שזה אפילו לא ביטולה בכלל אבל צריך לתת לעולם הרגש מקום כדי להיות עם אמונה בריאה בוודאי צריך לתת לעולם השכל מקום כדי להיות עם אמונה בריאה וזה לא דבר פשוט בוודאי לא בעבר ועדיין עדיין זה לא דבר פשוט אנחנו במתח מובנה על שאלת הרגש למשל אם אני חייב לקום לתפילה בבוקר אז קשה לי אחר כך לשפוך את הלב כשמחייבים אותי לעשות משהו אז הלב ננעל קצת הרבה לפריזמן קצר הוא ארוך כל אחד ואחד לפום שיעור הדיליי לכן יש מתח בין חובות לרגשות טובים וזה מלאכה לא פשוטה שנעשה את החובות מתוך רגש עמוק, בוער. האם יכול להיות שאדם יקום לתפילה מתוך רגש שהוא משתוקק להתפלל? תסתכלו על יום ראשון של ראש השנה. אדם א הוא קם, הוא כבר שומע שופר, הוא רץ. זה עולם רגש משמעותי והאם הוא מספיק מפותח מעבר לזמנים המיוחדים שלו אומר הרב יש יש עוד צורך לחיות באטמוספרה במעטפת ש שהכל טוב אליי שגילוי אלוקות הוא מואר, הוא לא חשוך. כי אם אני לא דואג שהמעטפת תהיה מלאת אור, אז הולך ונחשך. וכך גם מנוגע לשכל. אם אני לא מעיין בשכלי, באומץ, בישרות ומוצא תשובות, אז מושג האלוקות הולך ונחשך. מה >> כלל עם ישראל זהמוספירה שות שלמים הרב החזון איש אמר ותלמידיו ציטטו את זה רבות שבדור שלנו אין יותר שמאל דוחה רק ימין מקרבת. אני חושב שכולם מסכימים עם זה. הרב טבע את זה בחריפות. אלא שמה הגבולות שלצמו דחה אמרו ממני קרבת. זה שאלה לא פשוטה. נראה לי שאנחנו עוד פעם צריכים לזרע פה עם הברורה של הילדים. תודה רבה. יעלה אה >> אז אני אספר לכם מהשמזעזע הרב שטיימן התחושה שצריך לעשות לעשות פה שינויים עד לאן היא הגיע. ראיתי את זה מוסר. הגיע ל אה תלמוד תורה בירושלים. סדר היה שיושבים ההורים בנפרד כמובן עם מחיצה והם הגישו שאלות מראש וראש התלמוד תורה יושב ליד הרב שטיימן ושואל שאלה והרב עונה תשובה. עוברים לשאלה הבאה שוט עם הרב שטיימן שלורי תלמודי רב ירושלים ומגיעה שאלה שפעם היה אידי שממה היא עטפה ילדים את הילדים היא קיבלה אותם שהם חוזרים מהמוסדות חינוך מהחדר מהגן והטפה אותם והיום האישה צריכה לפרנס ביחודו מגזר עליתאי האישה צריכה לפרנס אז היא גומרת בארבע לעבוד עד שמגיעה הביתה מה יהיה אם הייתי שממה מה שואלים את הרב שיימן הוא נע באיזה אינוחות בכיסא ואומר אולי הם יכולות להישאר עוד שעה בעבודה שלא יחנקו את הילדים זה אל מוחלט אף אחד לא ציפה לתשובה הזאת נגמר רשות אתה רואה שה ראש תלמוד תורה הוא לא יודע מה לעשות עם עצור לך אז הוא פשוט המשיך לשאלה הבאה נגמר כל הספר בינתיים הוא התאשת בסוף הוא אומר לרב שטיימן הרב שטיימן אמר מקודם מילים מאוד חריפות על האמהות שחונקות את הילדים, האמהות פה אולי הרב יגיד להם כמה מילים טובות חיזוק אז הרב שתיים ענה עוד פעם בי נוחות על הכיסא מה אפשר לעשות את האמת צריך להגיד לא זז למה הוא הרגיש שהאמהות משדרות לחץ טובענות, חוסר נחת מכל חיסרון של הילד. הוא חלק על זה לגמרי והוא רצה לשדר להם. תורידו לחץ תורידו לחץ תהיו אידי שממה כמו שהשאלה שלה. לא כמו שהתם אה כל אחת חוזרת הביתה וכל הילדים שלה צריכים להיות גדוילים ואז בדרך א טבעת החנק הנה יקרחת מתעדקת עכשיו האמת היא שאני לא מכיר כל כך את ה הקשר שעליו הוא דיבר אבל כנראה שיש עוד לחץ שאנחנו לא מכירים. כנראה יש עוד לחץ שאנחנו לא מכירים ו נכון לכולם. האם זה נכון לכולם אותו דבר? לא. אבל האם נכון שצריך לרומם באופן רוכבי את העומק הדעת? בטוב השם באור השם לעומת החושך כן כאן הרב אומר הולך משג האלוקות ונחשך האם צריך לרומם את הדעת באור ותוב האלוקי בשכל וגם ברגש כן האם אפשר להגזים גם לצד השני כן העולם הוא גשר צר מאוד אפשר גם ליפול לצד השני ולהיות שהכל רק טוב. אז אני דתי לפעמים דתי מתי שנראה לי. אין שום חובה, אין שום ציווי ואני איך ש איך שמתאים לי, איך שמתוק לי, כשמתוק לי כן, כשמתוק לי לא. ודאי שזה הנפילה לצד השני בהרגשי בשכלי יכולות להיות טעויות בשכל גם זה נכון אבל אה לימודי פנימיות יש בהם כל כך הרבה שפע של מקורות מופלאים דקה היום עיון שאם אדם מתמסר לעיין בהם יש סיכוי גדול שיהיה מוצל מהסכנה הזאת אם כי יש מסלולים שבהם יש סכנה יותר גדולה ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו העיקר העיקר הוא שנוצר מצב שמושג האלוקות הוא חשוך ועיקר הבעיה זה למה הוא חשוך כי הוא לא טוב זה לא שאלה אם הוא קיים או לא קיים אלא אם הוא טוב או לא טוב והחשכה זה שזה דמות לא הכי מוצלחת אחת הבחינות של הדבר הזה זה אם הקדוש ברוך הוא היה שם תיבת אה א מכתבים כזאת שכותבים מצאות לשיפול איך יש לזה שם לא אז אם היה שם תיבה אם יש לך הצעה לשיפור תכניס פה אני אשכול אז היה לך מה לכתוב מה היית מציע הצאת כבר במנחה שיבה מה עוד לא התפללת שיפה שופטים כבר ראשונה בעצם יש לי תיבת א תלונות השופטים האלה לא כל כך מוצאים חן בעיניי מה בעיניך מוצאים חן גם לא אז לא מוצאים חן בעיניי תעיף את כולם תביא אחרים צדיקים קדושים ישרים דבוקים בהשם במיתתה של תורה לא אין לא לא מתאימים אז אומר לקדוש ברוך הוא שלם אתה לא בנית טוב את העולם שאפשרת ל לחברה האלה להיות שם בבגץ ולנהל לנו דיקטורה פה עכשיו כשאתה יש לך תיבת תנונות אתה אומר לקדוש ברוך אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב. יש לי הצעה. אז בעצם אתה צריך הרבה אמונה להגיד שההצאות שלו הם הרבה יותר טובות משלי. יש לי רעיות על זה. וכאן אני באמת לא יודע איזה עניין נפלא עמוק שהקדוש ברוך הוא רוצה דווקא מתוך זה. אבל אני משוכנע אינטואיטיבית, לא רק שאני אומר איזה משפט כי צריך להגיד אותו ואם לא אגיד אותו יהיה עוד יותר גרוע, אלא שהאינטואיציה שלי אומרת וואו וואו יכלו להיות פה סנהדרין הקדוש ברוך הוא חשב זה עוד יותר טוב אתם יודעים כמה סנהדרין זה יהיה טוב אם הם יהיו וזה עוד יותר טוב כשאדם מעמיק בדעתו להבין שגם הדברים שנראים לא טובים הם [נחירות בוז] עוד יותר טובים אבל לא רק כי כתוב בספרים הקדושים שכאן צריך להגיד את זה אלא כי הוא חש תחושה בלתי אמצעית שזאת המציאות להתפל >> נכון מי שאל כן נכון שאלה גדולה תפילה זה ואמונה זה לכאורה ארת דסטרי מי ששאל את השאלה הזאת זה אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב הרב צודה אבותו קרא לספר שלו מעט הכמות ורב האיכות מפנחס מקורץ עכשיו הרב ציוד אמר את זה לגבי עניין אחר לגבי זה שרבי פנחס מקורץ אומר שצדיקים שאינם גמורים אוהבים רשעים שאינם גמורים אבל רק צדיק גמור יכולה לאהוב רשע גמור כמובן שזה שהרב זצל אהב גם את הרשעים שצדיקים אחרים לא אהבו אותם קשור לא אהבה של הרב ציוד את המשפט הזה שלאהוב רשעים יותר גדולים זה מראה על גודל צדקות ולא על חוסר דבקות אבל אני רוצה להגיד משהו אחר אומר הבנחס מקוריץ התענית של הבעל שם טוב שהבעל שם טוב חידש בעולם שכל עניין שאינו טוב אפשר להשתמש בו לטובה וצריך להשתמש בו לטובה ולא רק לדחוט אותו, להמתיק אותו, לא רק להכניע אותו. הוא אומר שאיפה יש כעס בקדושה, אני מבין. איפה יש גאווה בקדושה, אני מבין איפה יש תאוות ממון בקדושה, אני מבין אבל איפה יש כפירה בקדושה? איך זה יכול להיות הרב הבן שם טוב לא אמר חוץ מ אולי חוץ מעצבות ויאוש הוא לא אמר חוץ מ אז הוא אומר איפה יש כפירה בקדושה תפילה אם אתה מאמין בהשם לגמרי אתה מבין שזה הכי טוב כמו שזה עכשיו וכתב מתלל ושופת כבר הראשונה אז יוצא שאתה לא מאמין שקדוש ברוך הוא עשה הכי טוב שאתה יודע יותר טוב ממנו זה כפירה למה זה כפירה בקדושה כי הקדוש ברוך הוא אומר החשבון שאני עשיתי הכי טוב הוא לא נפרד מהתפקיד שאני נתתי לך בתוך המפה הגדולה אני עשיתי הכי טוב באופן שמתחשב בזה שאתה צריך גם להיות שותף. לא עשיתי את הכי שלם במובן הזה שכבר לא צריך תיקון. אז את עשיתי הכי שלם במובן הזה שזה מעורר את השותפות שלנו לתיקון בדיוק במינון ובצורה הנכונה. זה הכוונה אתה מאמין שהקדוש ברוך הוא נותן לך לעשות מקום מדויק שלך ולא לעבור >> נכון אבל זה גם כפירה >> אבל זה גם כפירה >> לא הבנתי >> מה זה כפירה בעבודה זרה לא הבנתי זה משפט אומר שה >> אני כופר בעבודה זרה כמו אברהם אבינו שניפץ את האלילים אז מה מה השאלה זה ודאי מקדושה אה שיש כפירה בקדושה כפירה בעודה זרה טוב לא זה מה שהוא שאל יכול להיות שגם גם זה יהיה תירוץ הוא אמר שגם לתת צדקה זה כפירה כי אם הקדוש ברוך הוא עשה את המבקש אני אז זה ודאי הכי טוב לו אז עכשיו אתה הורס ושוב עושה אותו אני ואותך עשיר באופן [כחכוח] שדווקא המפגש בניכם יוליד לשניכם את הכי טוב נחזור כמובן ש הדברים מורכבים עמוקים אם הכל היה פשוט אז לא היה לא היה צריך אה להעמיק דת בו בהם אולי בכל זאת אה נגיד קצת תירוצים לישב את הדעת שלא נשאל רק שאלות אלא גם א נענה תשובות אם היו מתייצים איתנו כמי שמכירים את העולם הזה ועוד לא מכירים את העולם הבא אבל יודעים שזה עולם שכולו טוב טוב עליון מסגב שאין כל בריאה יכולה לשאר והיו אומרים אתה יכול הכל מה אתה מציע לעשות אז כנראה שהיינו מציעים לברוא רק עולם הבא בלי עולם הזה נברא עולם שכולו טוב טוב, למה צריך את כל הצרות האלה בעולם הזה? כל מי שהיה בעולם הזה מבין שזה שאלה רצינית. אז מה מה התשובה לשאלה הזאת? מה לא שאלה טובה? אז מה השאלה לתשובה הזאת? מה התשובה לשאלה הזאת? התשובה היא נגיד שהיו בוראים רק עולם הבא. מה היה חסר שמה? אם נגיד אני נותן מתנה לירח, אני שולח מתנה יקרה, שם שטרות של כסף, מיליון דולר, את האוכל הכי טוב בעולם ו תכשיטים יקרים ותמונות נפלאות ואת כל המתנות הכי יקרות בעולם. ואני שולח להעירח מתנה וזה גם נחת על הירח והוא קיבל את זה. זה דבר משמעותי. עשיתי מעשה טוב. זה שום דבר. למה? כי הוא לא כתובת לקבל. אין שמה מקבל. אין שמה מישהו שיכול לקבל. אז אם אתה רוצה עולם שכולו טוב בלי מקבל, לא עשית כלום. אפילו אם תיתן את כל הטוב, תן תיתן את כל אור עולם הבא לירח. אין בזה כלום. בשביל שיהיה משהו משמעותי בטוב שלך, צריך שיהיה מישהו שיקבל את הטוב. איך יוצרים מישהו? אז אתה אומר, טוב, נשים על הירח בן אדם ונשלח לו את כל המתנה. מה פירוש תשים על הירח בן אדם? אז בואו ננתח רגע את מה שאמרנו. נשים רח בן אדם ונשלח לו את כל המתנה. האדם הזה הוא ברבנה. הירח לא מבין אם שמת עליו מתנה או לא, נכון? אבל אדם הוא עם שכל הוא יודע שהוא קיבל מתנה. אתם איתי? אז אם הוא יודע שהוא קיבל עכשיו מתנה, מה הוא יודע שקודם מה היה? לא היה לו מתנה. כלומר, הוא מוכרח לדעת טוב ורע. אם הוא לא יודע טוב ורע, הוא לא יודע טוב. אין שום משמעות לידיעת הטוב בלי לדעת את הרע. כי כל דבר נודע מאפקו. אז אם אני יודע רק טוב, כלומר אם מאז מעולם על הירח תמיד היה אין ספור שטרות ואין ספור תכשיטים וקישוטים וציורים ומאכלים והכל ואף פעם לא היה חסר אפילו דבר אחד והכל היה שפע בלי גבול אז האם הוא הרגיש שהוא קיבל משהו טוב לא כמה כמה פעמים אנחנו מרגישים שקיבלנו משהו טוב שקוראים לו עיניים. זה כל הזמן איתנו. כל הזמן אנחנו רואים. אין בזה שום חידוש. לפני שהבנו שאנחנו רואים ראינו. וכשהבנו לא היה שום שינוי, שום דרמה שאנחנו רואים. אז האם אנחנו שמחים בזה שאנחנו רואים? ואם לא היה בכלל אפשרות לו לראות, לא היו עיברים בעולם, לא היה שינה בעולם, תמיד אתה רואה. אז עוד יותר הייתה שום אפשרות לומר שקיבלתי משהו טוב, כי בכלל אני לא מבין שיש אלטרנטיבה. אז בשביל לקבל משהו טוב, אני חייב לדעת שהוא היה חסר קודם, שיכול להיות ההפך ממנו. ולכן המציאות של טוב ורע היא מוכרחת. אז אם נגיד שיש אדם על הירח שפעם לא היה לו ואחרי זה כן היה לו הוא הרגיש או קיבלתי מתנה זה נפלא. אבל עדיין יש בעיה גדולה עם הנפלא הזה שבכלל זה לא נוגע אליו כי הוא לא עשה בשביל זה כלום. הוא היה קודם הוא היה אחר כך לפני כן לא היה פתאום נהיה. אז הוא שמח שזה נהיה אבל זה לא ספוג בעצמיותו זה טוב שמחוץ לו. רק אם הוא שותף ביצירה של הטוב הזה אז הוא מרגיש שזה נספג בו, שזה שייך אליו. לכן רוצה אדם בקו שלו מתישעה קמים של חברו. לכן אנחנו לא יודעים בכלל לחשוב על טוב מוחלט בלי ניגוד. אין לנו שום יכולת להכניס בשכל קטגוריה כזאת. למרות שאנחנו מבינים מתוך הטוב והרע שיש גם טוב עליון שהוא למעלה מטוב ורע. אבל את זה אנחנו יכולים להגיד רק כטוב שמנוגד לטוב שמנוגד לרע שיש גם טוב שהוא לא מנוגד לרע הוא יותר עליון בגלל זה כי הוא כולל גם את כל מעלת הטוב שקיבל מהרע בתוכו אבל אנחנו לא נפגשים עם זה עכשיו אלה וכאלה זה עיונים שכשאדם מתעמק בהם ומסביר אותם יותר ויותר עמוק. אז הוא מתחיל להסתובב בעולם שכולו טוב, שהוא הכי טוב, שהוא יותר טוב מרק עולם הבא שכולו טוב. כי רק עולם הבא, עולם הבא שכולו טוב הוא חסר פשר. רק עולם שהטוב מגיע בו מתוך שותפות שלי ומאמץ שלי ובחירה שלי [נחירות בוז] והדר הטוב הוא טוב. במובן המלא שאני יכול להבין אותו. אז פתאום שגי הטוב והרע מתחילים לזוז לי. האם מה שאמרתי זה מספיק? לא, בשום פנים ואופן. העיונים האלה יש עד בלידי. אבל פתאום אני מבין שמה שהקדוש ברוך הוא ברא גם עולם הזה ולא רק עולם הבא זה רעיון מצוין. זה הרבה יותר טוב מאשר אם הוא היה בורא רק עולם הבא ואז עולם המושגי האלוקות הולכים ונפתחים ומוערים ולאשרים בשקתם שבעצם אני אומר היה אפשר לעשות הרבה יותר טוב פשוט הקדוש ברוך הוא לא אכפת לו שנסבול בגיהנום אז הוא עושה עולם שזה יש סךון יש לו טחתוך וזהו מה אפשר לעשות לא היית בסדר. נו, מה אפשר לעשות? מה זה? מה אפשר לעשות? אם חבר שלי מבן דוד שני, שלישי שלי, לא שני, ישמע שאני בגיהנום והוא יכול להציל אותי, הוא יעשה את זה או לא? אז אפילו מלכנו לא לא יציל אותנו בגיהנום. איך זה יכול להיות דבר הזה? אז טיפה ניארנו שנדע גם שיש מה לחשוב וגם שיש תשובות. כשאדם מעמיק והולך בתשובות האלה ונפתח לזה שבאמת הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו ביצה טובה ונפלאה ועמוקה מני ים. עומק, עומק הטוב. אז זה לא רק שהוא מאמין שזה טוב, אלא גם יש לו השכלה. ואם הוא גם עושה מעטפת כזאת, אז יש לו גם הרגש. הרגש. טוב. טוב. אז זה הכל היה להבין. את ה את המשפט הראשון לרגלי המניעה הכללית של הלימוד הרוחני בעניינים האלוקים הולך מושג האלוקות ונחשך כלומר הקדוש ברוך הוא בורא את האדם באופן שהוא צריך טיפול מרובה ועיון מתמשך ומעמיק והולך כדי שזה לא יחשך. דרך אגב, אם איינתי 30 שנה בסוגיות האלה, אמר טוב, 30 שנה איינתי, מספיק. ואני אראה שאם 30 שנה איינתי ואני מפסיק, מושג האלוקות הולך שוב, אפילו גם מי שן 30 שנה ונחשך. למה? למה זה טוב שזה נחשך? כי הקדוש ברוך הוא בעצם כמו ו ערב ו בוקר יום אחד. שלמה יש ו ערב ו בוקר? היום הקודם פינה את מקומו כדי שיום חדש יותר מפותח, יותר מתקדם, יותר עליון יוכל להתנוצץ, יוכל לבקוע. אז לכן ויהיה ערב זה ההכנה ליום החדש. זה מפנה את המקום של היום הישן כדי שנגיע למדרגה אחרת. בתחילת המדרגה אחרת זה קודם כל שיהיה לי איפה לבנות. ולכן ה לילה מקדים ליום בישראל. זה דבר מאוד משונה. אין בעם אלא שום דבר כזה. שאתה עובר יום שלם, מתחיל להגיע לילה, אומרים לך טוב, עכשיו שבת, עכשיו כיפור, עכשיו סוכות למה לא לקום בבוקר ולהתחיל סוכות? למה זה באמצע? ודווקא כשנהיה חושך, כי החושך הזה הוא סיום של הקומה הקודמת ואפשרות לקומה חדשה. וזה שאדם למד 30 שנה עיון בעומק דעת אלוקים. למה זה נחשך לו? כשהוא מפסיק? כי הוא כבר בשל לעוד צעד. הכשכה הזאת זה המוכנות הנפשית לקומה הבאה. בעצם ההכשכה הזאת בעצמה היא בשורה טובה שאין כדוגמתה היא דוקרת כדי שנאלץ לעלות עד קומה עכשיו נשאר לנו לשאול אז אם ככה איך יש עוד מאמינים אם מושג האלוקות הולך ונחשך וכשהוא הולך ונחשך אז אתה בועט, אתה מתרחק, כמו שהרב יגיד בהמשך. אז אם ככה, איך יש עדיין דתיים אויבד השם? אם זה הפחד החיצוני והאמונה הטבעית והשעבות של ההכנאה נשארים בלבות רבים בתוך השפעת ירושה מאותן התקופות שהדעה וההרגשה האלוקית הייתה מהירה בין בהוזה עד שהייתה ראויה מצד גודלה לשבד אליה את כל הנפשות אז יש פה פחד חיצוני, אמונה טבעית ושעבוד של הכנאה. זה לא לגמרי מחודד פה במה מדובר. שגם בפרשנים יש א דרכים שונות, אבל האם זה מלמטה למעלה או מלמעלה למטה? שאלה שאנחנו נוהגים לשאול שלא תמיד היא צודקת לפעמים זה לא רק כיוון אחד לפעמים יש כמה זוגות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה בכל זאת זה איזה מילה פה מעידה האם זה מלמטה למעלה או הפוך זה מספרים מה? >> למה ירושה זה מלמד? חוץ זה הירושה זה לכאורה על שלושתם ביחד. לא. >> מה? >> למה? בגלל איזה מילה זה נשמע לך? או מילים. >> השפעה. אבל שוב השפעה זה לכאורה על שלושתם לא נשארים בלבבות רבים נשארים מי >> לכאורה שלושתם לא ישארים זה לשון רבים אז גם ההשפעה וגם הירושה זה לכאורה על שלושתם אבל בתוך שלושתם נראה לי שיש מילה אחת שהיא מחדדת החיצוני שכוח אם על אחד כתוב חיצוני אז נראה שהוא הדרגה ה תחתונה. לפי זה נראה לי שפחד החיצוני הכוונה שהסביבה השידוך השידוך של אח שלי העבודה ההורים חשבון נס החברה מפחידה אותי אני פוחד לעזוב כי אני אשלם מחירים כבדים דים האם יש כאלה שנשארים דתיים בגלל זה? כן. יש עכשיו איזה קמפיין כזה מתוחכם שקורא להם אנוסים. באמת הולכים לעשות הרבה עבירות, פוגשים אותם מכל מיני מקומות שעושים עבירות אבל בחוץ זה נראה כאילו הכל בסדר. הם פוחדים לך אגב אני מאוד בעד שבבניקים זה רעיון פנטסטי הייתי גר במקום שראיתי הרבה שבניקים [נחירות בוז] זוגות שבניהם רק פחדו להראות ברחוב ה יושבים על הספסל מול הבית שלי הייתי גר רחוב אחד אחרי בני ברק ספסל היו יושבים בזוגות לפעמים לא רק א בקרבה אסורה ודאי ו זה רעיון מצוין שמה להוריד את הכיפה ולעזוב את הכל לשחק אותה בחוץ שאתה חרדי ובפנים אתה רחוק אין מה לעשות על זה אני לא מדבר ואז אחרי שיעבור זמן פעם יגיע איזה יום כפר אחד או איזה סדיכס אחד או איזה צרה לא עלינו או איזה משהו ופתאום הוא תתעורר מכיוון שהיית כל הזמן בסביבה הזאת אז אתה לא צריך לעבור מהפחד אתה צריך רק להתמע בתוך התחפוסת שלך ולחזור הרבה יותר קל לא מקבע את המגרתיות של הדבר. >> מה? >> לא מקבע את המגריות. ה יכול לומר הרגילות שנמצא בתוך א נראה איזה עם >> להפך. זה מה שאמרתי. זה מקבע. זה מקבע באופן כזה שאני קבוע חרדי במסגרת. ואם אני נפלתי רק מתחת לרדה וקבוע אני חרדי ואז כשאני רוצה לחזור אני חוזר לקביעות שלא יקרה אדם לא יוכל להתפתח כמו שהוא היה יכול להתפתח אם היה נופל חוד >> מה זה נקרא להתפתח >> בצורה אם החוזה רוצה כיפור אבל בצורה שונה מצבי כל הלבות שלו הוא היה קיים עד שהוא נפל >> ומה הסיכוי שזה יקרה שתחזק וד ש מצב ש קם אדם >> אבל אם הוא יעזוב את המסגרת הוא לא יגיע ליום כיפור בכלל אם הוא ילך לאיך קוראים להם ל יש מרכז כזה ל >> מה >> חוזרים מתמונה יש עוד א משהו עם הלל לא מה >> בית הלל >> לא לא בית הלל זה מה שאופ אולי גם זה לא יש בית הלל אה ויש גם זה זה גם נקרא בית הלל נראה לי >> יוצאים בשאלה >> מה יוצאים בש אז אם הוא יצא בשאלה ואחרי זה יש לו רבה תשובה הרבה יותר קשה להחזור אז פחץ חיצוני הוא מועיל מאוד אצלנו יש פחות פחץ חיצוני ואנחנו משמים את זה מחירים האם אנחנו יכולים לחיות עם פחד חיצוני? זה שאלה, לא בטוח, אבל פחד חיצוני, אי אפשר להכחיש את זה. אני בעד שבבקים לעומת אלטרנטיבה של חזרה בשאלה. אז זה הפחד החיצוני. א הרב קני מסביר שהפחד החיצוני זה פחד שמה יער משהו לא טוב קצת אי אדמה לאלוהים. >> כן. אז אמרתי שזה סתום כאן ומה הוא אומר אחר כך בשיעבוד של הכנאה הרפת >> אז לפי זה יוצא קצת שזה מלמעלה למטה או מלמטה למעלה >> מה מלמעלה למטה ואז חיצוני מה זה חיצוני מהב >> לי יותר נראה שבאמת זה צייתנות אבל הכנאה בתור צייתנות זה גם מידה משובחת אם כי כאן היא מתוארת בצורתה הנמוכה שיש לי קניה בפני השם יתברך שלישיה במונה הטבעית היא באמצע. אני מאמין אני לא נכנע באופן טבעי אבל אני מאמין. זה חיצוני אמונה טבעית ושבו של הכנעה שהוא יותר גבוה אבל זה לא כתוב כאן. אני מנסה לדקדק במילים ולמצוא את דרכי, אבל באמת יש פה איזה תעלומה לא מבוררת. מות po