האור בגנוז באבני המשכן | שיחה לפרשת תרומה | הרב יהושע שפירא

שלום וברכה. אנחנו בפרשת תרומה, פרשת בניין המשכן ונעסוק היום באבנים יוצאות דופן שיש במלאכת התרומה ועוד יוצא דופן שמתלווים אליהם שקשורים גם כן לזמן שבו אנחנו נמצאים אבל נתחיל בפרשה שלנו פרשה מציינת שני סוגי אבנים אבני אבני שועם ואבני מילואים לאפוד ולחושן. אבני השועם נמצאים על כתפות האפוד, על כתפות אהרון, על כתפות הכהן הגדול. כל אחת מכתפיו נושאת אבן אחת של שועם ועליה חרותים שמות בני ישראל. שישה משמותם על האבן האחת ואת שישה משמותם על האבן השנית. אבניים מילויים הם האבנים שמשבצים את החושן של שבטי ישראל גם כן, אבל כל אבן מיוחדת לשבט אחד, כמו שמבואר ומפורש יותר בפרשת תצווה, אבל אצלנו כבר אנחנו נמצאים בתרומה הכוללת אבני שעם ואבני מילואים לאפוד ולחושן. וכאן יש מקום לשאול בחושן עצמו יש 12 אבנים או 12 אבנים והאבן הכמעט אחרונה בחושן היא בעצמה גם אבן שם הטור האחרון הוא טור שהאבן האמצעית שלו הוא אבן שועה אז למה אנחנו צריכים אבן כזאת בתוך החושן ועוד שני אבנים כאלה על הכתפיים. מה התייחדה האבן הזאת מכל האבנים? והאמת היא שאנחנו נמצאים בחודש שהוא בעצמו גם כן כזה. הוא גם אחד מ-13 מ-12 החודשים אבל הוא גם יכול להכפיל את עצמו. בשנה רגילה יש רק חודש אדר ובשנה מעוברת יש אדר א' אדר ב זה שדר רגיל אדר א' אדר ב שהוא דומה לאבן השועם שבחושן בתור האחרון ושתי אבני שעם על הכתפיים וכשאנחנו מתבוננים על האבן ועל מקומה אז אנחנו יכולים לראות שאבן השום מופיעה בשורה האחרונה ונה תרשיש שוהם ויושפה. יושפה זה בנימין ושום שמופיע לפניו זה יוסף. ובאמת ביוסף שהוא אחד מ-12 האחים אנחנו מוצאים גם שהוא מוכפל להיות עוד שניים. אפרים הוא מנשה. אז יש לנו פה תופעה שהיא מוקרנת על פני כמה מסכים באבנים של הכהן הגדול, בשבטים ואצלנו גם בחודשים החודש הזה שלפנינו. למה זה מופיע בשבטים? זה אפשר להבין. ואז גם אפשר קצת להסביר את האבני שום. בעצם הבכור מקבל פי שתיים. בתורה ועוד נעמוד על השאלה למה בכור מקבל פי שתיים אבל אנחנו יודעים שבכור מקבל פי שניים כיוון שחטה ראובן ניתנה בכורה ליוסף לעניין השבטים והוא מקבל פי שניים השבטים במקום ראובן כבכור הוא בכור לרחל והבכורה הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי גם באבנים כי 12 האבנים לא מבטות בכורתו של יוסף דווקא הראובן נשאר הראשון שבכורתו של ראובן במקומה היא סוגיה עמוקה שלא כאן המקום לבאר אותה אבל יוסף לא מגיע לידי ביטוי עם בכורתו המיוחדת של כפן שבטים ולכן באבני שעם בעצם אנחנו אומרים חוץ מ-12 השבטים יש בחינה שאותה שעם היא באמת כפולה והיא כפולה כמו בכור שנוסע על הכתפיים את כל האחים האחרים. הוא בא במקום האבא והוא מנהיג המשפחה אחרי שהאבא מסתלק ולכן הוא מקבל פי שניים. אלא שבחודשים זה קצת פחות נוח לומר. אם כי מצינו בבני זכר ששבט הדר הוא שבט של יוסף ובשנה רגילה באמת יש לנו 12 כנגד יוסף ובשנה מעוברת יש לנו שני אדרים אחד כנגד אפרים ואחד כנגד מנשה ויוצא ששלושת העניינים של הכפלת אחד מ-12 הם קולאות לאותו עניין ועדיין הוא צריך עיון ועמקה. ופעם היה לי רעיון והוא לא הלך טוב. אתם יודעים, לפעמים יש רעיונות משובחים היית רוצה שזה יצליח בדיוק, אבל זה לא מצליח בדיוק. בעצם החודש הזה, חודש אדר, הוא החודש שמשלים את החסר שבין שנת חמה לשנת לבנה. שנת לבנה קצרה יותר ושנת חמה ארוכה יותר. ופעם בכמה שנים, שנתיים שלוש שבע פעמים בתוך 19 שנה אנחנו מוסיפים עוד אדר כדי לשמור את חודש האביו ולשמור על שנת החמה שהיא תתאים לשנת הלבנה או יותר נכון לשמור על שנת הלבנה שתתאים לשנת החמה. החיסרון הזה היה מקום לומר שהוא נוגע לכל חודש וחודש. כשאנחנו אומרים הפטרה בערב ראש חודש אנחנו אומרים הפטרה מיוחדת. מחר חודש. וזה דבר תמוע כי לכאורה יש מועדים יותר חשובים מהחודש שגם כן יכולים להיות למחרת השבת. כמו פסח שליל הסדר יכול להיות ב מוצאי שבת. יום ראשון הוא יום שיכול להיות בו חג ראשון. ואם פסח הוא במוצאי שבת, ליל הסדר, אז למחרת בעצם זה למחרת השבת ואפשר היה לקרוא לזה מחר פסח וכך גם בשבועות ראש השנה וסוכות לא יכולים, לא עדו, אבל שבועות יכול להיות יום למחרת אז למה כשראש חודש הוא ביום ראשון הוא זוכה להפטרה מיוחדת? וכשפסח ושבועות ביום ראשון שהם ודאי חשובים בפשטות מראש חודש הם לא זוכים לכך הפטרה המיוחדת הזאת יכולה להיות מבוארת בגלל המילים שכתוב בהפטרה מחר חודש ואין מחר פסח אין מחר שבועות אבל זה תירוץ שהוא לא מספיק לכאורה, הוא לא נוגע בעומק הדברים והוא ודאי גם לא נוגע לכל הסיפור של ההפטרה שם שדוד המלך א עושה עסקים עם יונתן על פי התגובה של שאול לחסרונו שהוא הולך לביתו. אבל אם אנחנו מסתכלים על ערב ראש חודש, אנחנו יכולים לראות אותו כיום מיוחד בעל משמעות עצמית. ומחר חודש הוא רק הסימן למעלה המיוחדת של ערב ראש חודש. וככה אנחנו נוהגים לעשות יום כיפור קטן. כלומר יש איזה יום כיפור ביום הזה של ערב ראש חודש. מפני שיש יום אחד שהלבנה עוד לא מתחדשת והלבנה של החודש שעבר כבר נסתיימה ויש יום אחד שהוא בלי לבנה וזה ערב ראש חודש והיום הזה שכאילו יש חשכה גמורה הוא יום בעל משמעות עליונה הוא יום שבעצם הלבנה לא נפגשת עם החמה ואם היינו אומרים שכל חודש יש יום אחד כזה של ערב ראש חודש שבו הכל חשוך ומצרפים 12 כאלה ואומרים הנה הפעם כל חודש יש יום אחד שהלבנה לא מהירה כלומר שהלבנה לא רואה פני חמה מבחינתנו מנקודת המבט של העולם ולכן יש יום אחד שיש חמה ואין לבנה וכשהמצטרפים בסך הכל הם הופכים להיות 12 ימים זה כמעט יצא נפלא אלא שבשנה חסרים 11 ולא 12 הרגשתי צער על הפספוס הזה ועדיין שערב ראש חודש אנחנו מציינים את החושך ובאיחוד של דוד שאנחנו מזכירים אותו בקידוש לבנה כי כנסת ישראל שדוד הוא המלך הנצחי שלה היא מתחדשת כמו הלבנה וכאן היה לו זמן שלחשכה מפני שבעצם מההפטרה הזאת שאול רודף אחריו להורגו הוא עדיין לא מלך והוא כבר לא חביבו של שאול ויש חושך גמור החודש הקודם כאילנו נסתיים האור של דוד שהיה עם כל הדברים הנפלאים שהוא עשה, מסתיים עם גולית, עם הניגון לפני שאול והאור החדש שלו עדיין לא מאיר. הנה כל ההפטרה הזאת מספרת את היום שבעצם הוא העיבור של היום הבא, של החודש הבא, של התחדשות הלבנה. ואנחנו חוגגים שישובריות לקראת הולדה חדשה, כמו שבכל הימים שלה אנחנו קודם ויהי ערב ואחר כך ויהי בוקר. אנחנו מתחילים מהלילה כי הוא מעבר את היום שאחריו. אבל עדיין אמרנו זה לא יפה, אלא אם כן אמר שחודש אדר הוא חודש יוצא דופים. גם יוסף הצדיק חולם על הכוכבים והשמש והירח ויוסף הצדיק מתברך על ידי משה משם רואה אבן ישראל אומרים חז"ל אבן נוטריקול אב ובן כשבכור מקבל פי שניים זה מפני שבעצם הוא שייך לשני עולמות אחרי שאבא מסתלק הוא כאבי המשפחה אבל עד שמה מספתלק הוא כאחד הבנים. הוא מצב ביניים. גם האבא לא נעשה אבא עד שאין את הבן. כשנולד בן בכור הוא גורם להורים להיות אבא ואמא והרבה פעמים גם סבא וסבתא. הוא הופך גם את הדור שלפניו. הוא נמצא בין הדורות אבן ישראל. ויוסף הצדיק שנמצא בין העולמות הוא בעצם מחבר את כל השבטים ליעקב זיויקונין שלו דומה ליעקב והוא מנהיג אותם באופן שממשיך את הדרך של יעקב אבינו וכך גם חודש אד חודש אד הוא חודש שהפילוסופיה שלו על החושך היא שונה מכל שאר החודשים בכל חודש כשמגיע יום של חושך כביכול אז החושך הוא פער של חיסרון בלבנה שיש לה יום אחד שאין לה אור וה החמה היא תמיד מהירה והפר הזה הוא קב נוראי שאף פעם אני לא אהיה כאור החמה אין לי את זה תמיד אני עם חיסרון לפעמים הוא רק רומז יותר ויותר קטן, אבל לפעמים אני בכלל איננה. ואז הלבנה מרגישה ביום הזה הכל עבוד, אבל יש לי מקום לשמוח שאני כבר הוא של החודש הבא. אבל יש לשמחה הזאת מימד עומק עוד יותר גבוה. בעצם הלבנה ביום הזה של החושך מגלה תגלית מופלאה על כל שאר הימים של החודש מפני שפתאום מסתבר שבשאר הימים של החודש היא מאירה זה לא אור שלה ליתלה מגרמה כלום לא היא המהירה מי המאהיר פה החמה המהירה אותה היא מהירה מכוח חכמה ובזה יש שמחה עצומה מפני שהאור של החומה הוא הרבה יותר עליון מהאור הדר שלה וכשהיא מגלה שבעצם החמה מהירה בה היא לא מנותקת אדרבה היום החשוך הזה מגלה עד כמה היא קשורה עד כמה היא מחוברת עד כמה בכל החודש או רחמה מאיר מתוכה וזה הסבר הרבה יותר עמוק מה שרק להגיד שיש פה פער וקרע ושה הסדר האלוקי הזה שיש לנו פער של 11 ימים כל שנה בין שנת לבנה לשנת חמה הוא מלמד לכאורה את העניין הזה ש חודשים כשאנחנו מגיעים ליום החשוך אנחנו אומרים יש פה פרנה לא זוכה להגיע לאור חמה אבל חודש אחד הוא אומר לא לא זה לא הסיפור זה קשור הכל מחובר הכל יונק וגם הלבנה מהירה כאורחמה במובן הזה שהיא משלימה על ידי חודש אדר את החסר ונוהגת שנת לבנה כי שנת חמה ולכן החודש הזה הוא לא יכול להיות החודש של הפער הוא מגלה שכל הפערים שהיו מובנים באור חדש שהיום של החושך הוא היום של הדבקות בין דבנה לחמה לא של המרחק וזה הסוד של חג הפורים של החודש אשר נהפך לכם יגונשמחה מתי מגיע אמלק פעם ראשונה כשעם ישראל לומד ברפידים ואומר את השאלה הנוראית היש השם בקרבנו עם עין יש לו שאלה השם בקרבי או לא בקרבי לפעמים הוא מאיר לי לפעמים הוא מחשיך אני נמצא במצרים ועובד, השם לא מופיע. הוא נותן מכה ולא מוציא אותי אחר כך. הוא מוציא אותי למדבר, מחזיר אותי שמצרים רודפים אחריי. הוא מעביר אותי את הים, לא נותר ממד אחד. ושלושה ימים במדבר אין מים, נשים, זכנים, ילדים. אני מגיע למרע, יש מים, אבל הם מראים, אין לי מה לאכול. רפו ידיהם. ומשואלים יש השם מקרבנו עם עין? הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, רוצה בנו, אנחנו דבוקים בו או שיש נתק שלא נוכל לעולם לגשר עליו? כי אם השאלה היא מבחינת גודלו לעומת מותינו, ודאי שלעולם לא נוכל לדלג, אלא אם כן הוא תגלה בנו למרות מיעו ערכנו. וכשאנחנו רואים רגע כך, רגע כך, אנחנו מוצאים פתאום 12 עינות מים ו70 תמרים, זה כמו נשיקה כזאת. השבטים מוציאים 12 ינות מים 70 זקנים מוצאים 70 תמרים בר שלא כאילו משימאה כבר נותן לנו נשיקה על יציאת מצרים ואחרי זה אין לנו מה לשתות ואחרי זה זה מר ואחרי זה הוא ממתק מה קורה פה וזאת שאלת השאלות על היום הזה שבין חמה ללבנה וזאת שאלת השאלות של כתפי אהרון שעליו חקוקים שמות בני ישראל חוץ מאשר על החושן עם כל המעלה של החושן החושן מפנה את שמות השבטים אל המציאות נכון יש השם בקרב החושם אבל זה תמון זה נסתר הורים ותומים הוא מאיר מהמעמקים אבל בגללוי אנחנו רואים את שמות השבטים כאילו את עצמם כל אחד שרואה את הכהן הגדול אומר אה הנה זה האבן שלי של שבטי אבל האם כל זה לא רק באיזה מעמקים נסתרים שבעצם מלמדים על נתק כי זה לא נראה כי יש חושך שם השם לא מאיר בחושן האם גם שם הקדוש ברוך הוא נמצא בקרבנו? על זה באים שני עבדי שעון ופונות למעלה והיו לזיכרון שהקדוש ברוך הוא רואה אותם כביכול זה כתוב בשבילו יוסף הצדיק הוא מלמד על כל ישראל שבעמך כולם צדיקים כולם דבוקים בהשם כולם קשורים למעלה כולם זיכרון לפני השם כל אלה שהופיעו כאן במציאות וכל אחד מצא בו את עצמו, הם גם אלה שפונים כלפי מעלה והקדוש ברוך הוא כביכול מוצא את עצמו מאיר בהם, הם נזכרים לפניו והמעלה הזאת היא המעלה של אבן ישראל. אב ובן. אב ובן זה מי שמקשר את כל הבנים שכל אחד מהם הוא רק בן. אלא אבא שהוא רק אבא. והבכור הוא גם אבא וגם בן ואבני החוש אבני השועם שעל כתפות האפוד הם גם פונות כלפי מעלה והם גם מספרות מי הם ישראל והחודש הזה שאנחנו נתונים בו זה החודש שבו אנחנו גם חלק מהלבנה שבסוף ישפר בלתי נערך בינה לבין החמה. ובכל זאת דווקא מתוך הפער הזה אנחנו מוצאים קשר עוד יותר עמוק. כי אז מסתבר שכל מה שיש לנו אינו אלא שיש השם בקרבנו. שהקדוש ברוך הוא מתגלה ומופיע בגלל המחשקים והמוגבלות שלנו בכל מה שמאיר בנו. ולכן חודש אדר הוא חודש כפול שכל עניינו זה לחבר את השבטים את ה חודשים של הלבנה אל האבא כביכול אל החמה זה הסוד של מה שחולם יוסף הצדיק את כל העניין הזה במשפט אחד והוא אומר והנה השמש הנה השמש שאנחנו מדברים עליה והירח שעליה דיברנו ו1 כוכבים ואנחנו יודעים שמתי באו הכוכבים להעיר לעולם כשהקדוש ברוך הוא מעט את הלבנה וחז"ל אומרים לנו שבגלל שהיא מיעתה הקדוש ברוך הוא נתן לה את הכוכבים להשלים כלומר הכוכבים זה השלמה שבין לבנה לחמה ולכן יוסף הוא המקשר את הכל להיות אחד הוא המקשר את ה-11 שבטים שהם בעצם הלבנה כשהיא בפער ונתק להיות אחד עם החמנה השמש והירח ואחד הכוכבים כולם הם צריכים וזקוקים לי כדי לדבק אותם להיות אחד לגנות שיש השם בקרבנו ולעתיד לבוא כל האור הזה יופיע בשלמותו והיה אור הלבנה כאור החמה האור של הלבנה יאיר לגמרי את אור החמה. אומר רבי רבי עיזק מעומר, בארבעה דברים נפרדה החמה מהלבנה. שלושה מהם יושלמו ואחד זה בדיוק עומק הקשר. אחד זה היא מירה אור יותר חלוש. שתיים היא מתמאטת ומתגברת. שלוש היא מהירה רק חלק מהח מהחודש. כלומר היא מתמאטת במובן הזה שלא כל כולה אור. גם האור שלה הוא חלש וגם יש ימים שהיא לא מהירה בכלל או מהירה חלקית. וכל זה מפני סיבה רביעית, מפני שהלבנה מהירה באמת את אור החמה. הוא אומר לעתיד לבוא. הלבנה תהיה כמו גוף ספירי. על דרך ההלצה אפשר לומר שהיום יש באסטרונומיה מושג של ננס לבן. זה גורם שמימי שבר כמו השמש עד שנשרף כולו. אבל במקום להפוך לפחם הפחמן יכול להסתדר גם בסדר אחר ולהיות ליהלום. והאסטרונומים קוראים לו ננס לבן. כשיהיה הירח כן נס לבן אז ממילא כשהאור של השמש מתגלה בו הוא יאיר בכל צדיו והוא יאיר באותה עוצמת אור והוא יאיר כל החודש ודווקא אז תגלה שהאור הזה הוא אור הלבנה הוא אור החמה זה לא שלי דברים וכנסת ישראל תתגלה בכל מלאורה בכל מלא תוקף אלוקיותה, בכל מלא שלמותה שלא יהיה בחיסרון לעולם, אין יותר חיסרון הלבנה. ודווקא אז תגלה שכל כולה היא השתקפות של המקור האלוקי. שנזכה בעזרת השם לראות כהן ועבודתו עם אבני מילויים ועל כתפיו אבני שועם לאור הלבנה כאור רחמה במרה בימינו אמן لا