דרוש לראש השנה- חלק ב | זוהר לפני תקיעות | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] שבת שלום ביום רביעי קראנו את דברי הזוהר הקדוש ריה מאמנה פרשת אמור דף צח עמוד ב חודש השביעי באחד לחודש ו בשביל להבין בעיקר את ההסבר של דיוק הזוהר דיוק מופלא שהחג של ראש השנה שונה מכל החגים מראשי חודשים גם בזה שלא התחדשות הלבנה הי עיקרו של החג כמו ש אין לנו השבת שבת מברכים לא מזכירים את הזמן של המולד כי לא המולד הוא העיקר אלא אדרבה הכסה בכסה ליום חגים הזוהר הקדוש מחיב להגיד שהכסא הזה זה זמן הדין וקטגור הוא מנהל אותו והוא יכול לנעול את בית הדין עד שיוצאו את הדיונים ויכריע ובסוף יש גם מקום קצת לאיזה סנגור בתיונים לעונש ויש הבעת חרטה אולי אבל כל הדינו הור רק על עבירות אין בכלל חשבון זכו בתוך הדין הזה זה כסף זה חשכה זה קטגור זה סנטרה השוטר זה מכות זה הרג זה חטאים אנשים כל אלה כלולים במילה בכסה כלומר חושך החשכה של העולם תח נו לדון בשאלה למה צריך בכלל חושך בעולם מפני שלפי דברי הזוהר אנחנו חוגגים את החושך בכסא ליום חגינו אז הכיסוי והחושך שכולל את כל העניינים ה לא טובים הללו זה הכל עניינו של חג עיצומו של החג צריך להבין מה חגיגי בחושך בכיסוי פירשנו פירוש ראשון על פי דברי ה רמחל שמקורם עוד במגיד שאמר לבית יוסף הרמחל הרחיב בזה הרבה שעיקר הסיבה שיש גם רע בעולם זה מפני עניין הנמה דכיסופא שזה הד פה שעשינו כדי שיהיה נוח לראות אז זה עניין הנמה דכי סופה הרחנו בו הרבה ביום רביעי רק נחזור בקיצור נמרץ שנעמה דכיסופא לחם בושת זה הדבר שצריך למנוע אם רוצים להטיב לנבראים באמת כי אם אתה מטיב לנבראים הטבה שאיין להם בילות שוטפות חלק בה אז הם אוכלים לכת בושת אז זה לא טוב אמיתי זה לא טוב עמוק זה לא נספג בעצמיות זה תמיד תפל ותלי על אישיותם אל על ידי זה שיש להם בחירה והם בוחרים בין טוב לרע אז ממילא הם נעשים שותפים בעלים על הטוב על כל פנים במידה מסוימת ובזה הטוב נעשה עצמי להם ולא חיצוני והוא טוב אמיתי אזה בקיצור נמרץ עניין הנמה כיסוף ואמרנו שיש זה קושייה גדולה ולא הקש אותה ביום רביעי הקושיה היא שלכאורה לא צריך רע בשביל זה מספיק מצוות עשה לא צריך לא חושך ולא רע ולא קטגור ולא סנטיר ולא עבירות ולא נשים אם היה רק טוב אלא שאם היית מתאמץ היית זוכה להרבה ואם לא היית מתאמץ אז היית לוקח קצת אבל רע לא ארו לכם שהיו מכניסים בריות למקום שיש בו המון אוצרות מכל הסוגים והמינים והם הולכים נטלים הצרות ויש אחד שהוא חרוץ אז הוא נטל הרבה ואחד פחות חרוץ ותל מעט אבל חוסר אין ועונש אין למה צריך עונשים כל השאלה של נעמ דכיסופא לכאורה לא מחייבת בכלל עונשים היא מחייבת מאמץ היא מחייבת בחירה אבל היא לא מחייבת את הצד האפל המכוסה שבמציאות מספיק לה טוב שנקנה על ידינו כפי מאמצים ואז כל מאמץ לקנות טוב הוא כבר בילות הוא כבר שפות יש בזה מדרגות כל אחד לפי מהמצב וכל אחד אולי נכבה מחופתו של חברו אבל לא נכבה כי אין כבויות רק יש הבדלים יש דרגות אז למה צריך בכלל את הרעב את הקטגור את הצד של החושך מדרגות בו לכאורה היו מספיקות עכשיו כשאנחנו שומעים את ההצעה הזאת אז אף על פי שאולי פילוסופיית בשכל חד קשה לערער אותה אבל בלב ברור שזה לא זה לא יה עובד למה המהרל חוזר הרבה בשורשו בדברי אברהם אבינו בספר יצירה המהרל קורא לזה כל דבר נודע מאבקו ולכל הווייה הקדם ל ההדר זה עיקרון שמוביל את כל תורת המ רל לא שזור בתורת המהרל ובלשונו של אברהם אבינו בספר יצירה הרע מבחין את הטוב כלומר שאם יש לך רק טוב אז אתה לא מחודד לטעום את טובו של הטוב טוב לך אבל את עומק הטוב שבטוב את ה חריפות את האמיתיות את הקריטיות של הטוב שבטוב זה אתה לא יכול לטאון לעולם כי זה לא קריטי שום דבר לא קריטי לא יכול להיות רע אם לא יכול להיות רע לא יכול להיות קריטי שום דבר לא נחו חוץ שום דבר לא דחוף שום דבר לא בהול שום דבר לא נצרך מאוד תיקח עוד יה עוד ולא תיקח גם טוב אז אתה לא מרגיש את עומק הטוב שבטוב על כן כשעושים רע כלומר כש הקדוש ברוך הוא בורא רע יצר אור ובורא חושך עושה שלום ובור רע אז הוא בורא את מה שמבחין את הטוב שעל ידי הרע אתה תואם את עומקו של הטוב ולקבל טוב בלי עומק הטוב זה מתנה שטחית אומנם אתה בלים ומבחינת המקבל אתה שותף אתה לא זר אבל הטוב הוא תי והחשבון כדאי כי משפט רשעים בגיהנום 12 חודש אדם יבוא גם אם הוא רשע גמור רשע גמור יבוא יהיה לו משפט 12 חודש נגמר 12 חודש נגמר העונש ניקו מה שצריך כאב אבל מעכשיו מה יהיה שכר על כל המעשים הטובים עד מתי לאדו לנצח נצחים אלא שעל ידי אש הגיהנום לנצח נרצחים מתחדד כל העניין של עומקו של הטוב הזיכרון של מה הוא הרע יחדד לנו לנצח נצחים את משמעותו של הטוב זה יהיה עם טעם לכן זה כדאי דבר זה למדנו מסרת הדיברות רת הדברות כתוב פוקד עוון אבות על בנים ועל שילשים ועל ריבים כלומר בעולם הזה לעוון יש יכולת להמשיך עד ארבע דורות ע בנים ועד שלשים ועד רבעים זה ארבע דורות כולל הדור הראשון בעצם ועושה חסד לאלפים וכאן יש מחלוקת רשי מביא וכך הרגיל לומר שמידת טובה מרובה ממידת פורנות אחת ל500 כי אלפים מיאו אלפים שניים ועושה פוק דבון אבות עד ארבע ארבע לחלק 200 2000 לחלק לארבע אח ל500 אז מביא שם רשי את לשון חזל מרובה מידת טובן מידת פורענות אחת ל500 אבל רשבי אומר במכילתא הוא חולק על זה הוא אומר שבמידה טובה של אלפים אין מיעוט רבים מרביות רבים זה רק ביחידות באלפים כל עניינם של אלפים זה להגיד ריבוי לא מאו אז לא שייך להגיד מאוט רבים באלפים אלא עד אן קץ ועד אין תכלית ז מרובה מידה טובה ממידת פורנות עד אין קץ ועד אין תכלית ואז אנחנו מוצאים לפנינו את מה שאמר הנביא ברגע כתון עזבתיך ורחמים גדולים אקבצך כלומר שהזיהום והגאולה היא רחמים גדולים אז למשתלם לקבל מעט רע בשביל לחדד הרע מבחין את הטוב לחדד את עומק הטוב ושעל ידי זה טוב לנצח נצחים התחדד תבחן הרע מבחין לכן עומקו וקריטי והמשמעות של תוקף הטוב וככה אנחנו מוצאים כשאדם מצייר אם אדם מצייר תפוח אז הוא דו מימדי אם הוא רוצה שיהיה תלת מימד אז הוא צריך לצאר צל ככל שיש קונטרסט יותר חד בן הצל לבין החלק המואר ככה זה נראה כאילו התפוח נשלף יותר בחריפות מהדף כלומר שהרע מבחין את הטוב אתה מבחין עד כמה התפוח הוא מאיר אתה יכול לקחת נייר לבן שלא רואים בו שום אור ועל ידי כשרון ציור לראות כאילו יש שמה עור בוהק בגלל קונטרסט והרע מבחין את הטוב זה סיבה שיהיה גם רע לא רק שיהיה עוד ועוד בחירה על הטוב אלא שיהיה גם רע אז זה הדרגה השנייה שהרע מבחין את הטוב אבל עדיין יש פה קושייה כאילו יש פה עצה שאנחנו משתמשים במשהו באמת שלילי הוא לגמרי שלילי אבל אין ברירה יש אילוץ שאם אתה רוצה לטעום את עומק הטוב שבטוב אז אתה נאלץ להשתמש ברק כ מבחין אבל היד השם תקצה מה ה אם אנחנו יכולים להסתפק נכון שאם דעתו של אדם מגיעה עד לפה ומקשים אות זה עליו והוא לא יודע לענות אז הוא יכול להגיד זה מפילים הגעתי על עד איפה שיכולתו של אדם מגעת יותר מזה אני לא יודע בודאי שאין אצלו מגבלות ודאי שהוא הכל יכול את זה אני מבין יותר מזה אני לא מבין וזה תשובה טובה וגם לרוב הוא היא אמורה להניח את דעתנו אבל לא כשנמצאים בעומק העיון שאז אי אפשר להסתפק בזה אלא אם כן אין תשובה למי שאיין תשובה א תופק בזה אבל מי שלא יכול לסבול תשובה כזאת סימן שהקדוש ברוך הוא רוצה שיביא תשובות אחרות אז אחרי עומק היוון אני רוצה להגיד תשובה נוספת זה בכל בית יש קירות ויש חלונות ו החלק הכי אהוב בבית זה החלונות לכן כשהיו לעשות יותר ויותר חלונות מתגברת אנחנו רואים תרבות שכל מה שהה יכולה ליף קיר בחלון היא עושה את זה כל הויטרינות ובנייני משרדים שאין אין בכלל קיר אתה רואה רק חלונות כל מלמעלה עד למטה זה מפני שהחלון הוא הרבה יותר יקר מהקיר ובתנאי שאם אתה צריך הוא גם ישמש כקיר אז אתה שם ויילון אתה שם טריס אתה שם גן מספיק חזק שאפקט החממה של קרני השמש לא יחמם אותך קירות יש בהם מעלה הם נותנים הגנה יותר טובה אבל הם ותמים אותך מהחוץ ואם אתה יכול להיות פתוח למרכבים וגם מוגן ודאי שזה עדיף לכן היום המשרדים הם עם חלונות שקופי אטומים כלומר שמבפנים זה שקוף ואדם יושב בקומה 17 כשכל הקיר שלו הוא חלון ורואה את כל החוץ לפניו ומי שנמצא מבחוץ לא יכול לראות כי הוא רואה מראה כזאת שמחזירה לו את האור והעולם הולך ומשתכלל במרכיבים האלה איך איך לעשות שמצד אחד יהיה שקוף מצד שני יהיה אטום כדי שיהיה גם קיר וגם חלון אבל בסוף אני צריך קירות זה אילוץ אני צריך להגן על עצמי בפני פיג מזג האוויר אולי גם בפני גנבים ושודדים ורשעים וגם לשמור על האינטימיות שלי על הצניעות שלי ואם אני עשה רק חלונות כל אל לא יהיו לי אבלם הת אם הייתי יכול לעשות את כל זה עם חלונות זה ה בית הרבה יותר נפלא כשאנחנו מבקשים רק טוב בעצם אנחנו בונים בית רק עם קירות הקירות שלו מאוד טובים טובים לנו אמר אם ניקח משל מתאוות אכילה תרו לכם אדם יש לו קירות וכשהוא מלקק אותם הוא אוכל אותם זה טעים עד בלידי וכשהוא לוקח חלק זה מיד מושלם זה קיר נפלא חלום ילדים קיר כזה שאתה יכול לקחת מהקיר חלק וזה מיד מושלם וכל ת שאתה רוצה לטעום זה טעמו צפיחית מדבש מן אתה יכול לטעום כל טעם אתה לוקח את הקיר ואתה אוכל ואתה יכול לטעום כל טעם וכמו תאוות אכילה גם תאוות ממון אפילו וכל התאוות שבעולם יש לך בקיר והוא לא נפסק אף פעם הוא מושלם אל אתה לא יכול לצאת החוצה יש לך כלא של טוב הכל טוב א אדם אומר תנו לי לצאת מפה לא מספיק לי שהכל טוב פה אני צריך מרחבים חופש אופק ו אם הכל היה טוב אז כשאדם נמצא בתוך טוב ואיין רע באותו אותו מקום אז אין שום דבר שיוציא אותו מהשעבוד למקום שהוא בו כשאנחנו אומרים תוציאו אותי מפה אני רוצה חופש אנחנו כבר מסתמכים על זה שרע לאדם להיות קלו אז בעצם היה רע בתוך ה היכל הטוב הזה אבל אם אין רע לא רע ללא להיות קלו לא רע לו בלי חופש לא רע לו בלי רכבים אז במיד הוא יש בכלא יכול להיות שהוא לא יודע את זה אב אנחנו יודעים שהוא בכלא זה רק קירות אבל אם יהיה לו רע אז הוא ייזכה לצאת מהמדרגה הזאת הוא יכל לשעוט למדרגות הרבה יותר עליונות מזה עכשיו אם היה לנו שתי הצעות הצעה אחת שתהייה במדרגה אחת לא משנה כמה היא חמש שבע 19 מדרגה והכל יהיה לך שם טוב ולא תרגיש שום מועקה ושום צורך ב מרחב מעבר לזה ואומרו לך אתה תיכנס לעולם שם הכל יהיה לך טוב במדרגה הזאת ונגמר הסיפור או עולם שיכניס אותך למקום טוב אבל אתה תרגיש חיסרון ואז תוכל לעלות למדרגות עליונות ועליונות עוד יותר או בית עם קירות טובים או בית עם חלונות אז מה יותר טוב הראשון זה טוב לשני קוראים טוב מאוד טוב זה יצר הטוב טוב מאוד זה יצר הרע כלומר כי אז אני יכול להתרומם הרבה מעבר לטוב [מוזיקה] המוגבל בסוף טוב הבעייה שלו זה שהוא משועבד לטוב שבו כי שום דבר בטוב לא גורם לי ללכת ממנו הרי הוא טוב ומה עם טוב יותר עליון נהייה משועבד לכן הרע הוא טוב מאוד כי בעצם הוא קורע צוהר בתוך הגדרים ומאפשר לי לצאת למרחבים עליונים ונשגבים ו כאן כבר אין להקשות למה שווה לי למה יש אילוץ שיהיה לי קצת רע בשביל שאחר כך אני יבחין את הטוב כי כשרע מבחין את הטוב אז ה רע הוא רק אמצעי הוא בעצמו באמת רע כאן הרע הוא הפתח למה ש מחלץ אותי משחרר אותי וחילוץ ושחרור זה מעלה זה הצד הטוב שברע אף על פי שהוא עדיין רע כי אם לא אז זה לא מה שאנחנו מבקשים פה ללמוד אנחנו מבקשים כסא יש פה כסא הטוב ש במדרגה שלי מתכסה וזה בעצמו מאפשר לי לבקש משהו מעבר לגבולות כי אם הטוב במדרגה שלי לא היה מתכסה לעולם הייתי תקוע בו ואף על פי כן עיקר עיקר עניין הרע הוא אחר לגמרי ולא רק אחר הוא הפוך מקצה לקצה בעניינו לעומת המדרגה השלישית תארו לכם שהיה רק טוב והייתי פועל טוב ומקבל שכר לא הייתי יכול לפעול רע בכלל ואין עונש ואין אז עכשיו צריך קצת להעמיק חקר במה במהותו של הטוב ובמה ו של הרע הרע רוצה להשמיד להרוג ולאבד זה מה שהוא מחפש לחלות עכשיו זה לא רק פעולתו של הרע כיליון אלא זה עצמיותו זה אופיו זה מי שהוא הוא הכיליון לכן אם קרא למישהו משהו רע אז התק אצלו משהו היה לו יד ופתאום נגמר כבר אין יד זה כיליון זה בעצמו הרע זה לא פעולת הרע הרע הוא מישהו אחד ופעולה הזאת הי משהו אחר זה הרע בכבודו ובעצמו הרע זה הכיליון עד כדי שהרב חידש ביטוי עליון שלא מצאנו לו מקור לפניו הייתי בטוח שזה מאמר חזל לא מצאנו לו מקור ושאלתי גם ולא לא מכיר מישהו שמצא מקור יש לרב ביטוי הרע שמח בכליו כשהרעב בעצמו שמח למה כי הוא הגיע לשלמות העצמיות שלו זה מישהוא הוא הכליון לכן הוא רוצה לחלות את הכל כאילו אפשר לומר בדרך השלה הוא רוצה לעשות לכולם טוב כי הכי שמח זה להתכלות אז הוא רוצה שכולם יהו יהיה להם טוב כלומר רע זהן פרדוקסלי אבל מחדד את ההסברה אבל הוא רוצה כיליון וכולל גם כיליון של עצמו זה הוא ומה הטוב אתה רוצה שלא יהיה כל הו אז כשטוב רוצה לתת טובה למישהו אבא רוצה לתת טובה לבן שלו אז הוא רוצה לתת לו שתיים אם אפשר לתת שלוש מה הוא יעדיף שלוש וארבע ארבע וחמש עניינו של הטוב זה הריבוי זה התפשטות עד שבאמת עניינו של הטוב מהותו של הטוב זה הבלי גבול ומהותו של הרע זה הגבול הרע רוצה להגביל לסיים והטוב רוצה להתפשט כמו אור וחושך כמו כסה מה זה כסם עסק מכוסה הוא לא מגיע הלאה לא מתפשט ואם הוא לא מ וה אז הוא מתפשט עד איפה עד שהוא מכוסה אם יש רע או עד בלי גבול אם אין כיסוי זה מהות הטוב ומהות הרע מהות הטוב זה בלי גבול ומהות הרע זה גבול זה עצם עניינם עכשיו בואו ניקח עולם שהוא רק טוב ויש נבראים ונברא עושה מצווה אחת לבש ציצית כמה טוב מגיע לו על זה האמת היא שכבר אמרנו קודם שמידה טובה מרובה מידת פורנות עד אין קץ ועד אין תכלית אז הוא יקבל עד אין קץ ועד אין תכלית טוב האם יהיה משהו שיגביל את הטוב הזה לא ואז יקרה משהו נורא ויום נורא ויום מי שעושה את המצווה יאבד בשטפון הטוב לא ייש שום ערך למה שהוא עשה כי בין אם הוא עשה מצווה קטנה בשוגג או מצווה גדולה במזיד במאמצי על אל מצוות או רבע מצווה קטנה בסך הדעת זה לא משנה כמה טוב מגיע על זה אין סוף משום כיוון אז יוצא שכל מה שעשיתי אין לו ערך אין לו מידה אין לו משמעות הוא נאבד בשטף של הטוב שאני מקבל כי עניין הטוב הוא ריבו יד בלי די ואם יהיה רק טוב יהיה ריבו ליד בלי די ואף על פי ש יתנו לי איזה צד שאני גם שותף זה לא עוזר כי השותפות שלי תמאס בכל השפע בלי גבול רק אם כשאני עושה משהו זה יש לו גבול יש מצווה קלה ויש מצווה חמורה ויש כזאת ויש כזאת ויש לעשות עוד פעם ועוד פעם אז פתאום מה שאני עושה מקבל ערך בלי זה אני נאבדתי יש ןה שמסביר את העניין הזה גמרא אומרת על הפסוק שפתותיו שושנים נוטפות מור ובר אומרת הגמרא בשבת שעל כל דיבור ודיבור שיצא מפיו של הקדוש ברוך הוא במתן תורה נתמלא כל העולם כולו בסמים סמים זה ריח גן עדן אז כל העולם כולו נתמלא בסמים שואלת הגמרא כיוון שדיבור ראשון את כל העולם לאן בא דיבור שני ז אומרת הגמרא שהוא העביר את ה בשמים הראשונים לגן עדן ואז היה מקום לדיבור שני ואז הוא מיל את כל העולם זה מה שנאמר שפתותיו כלומר דיבורו של הקדוש ברוך הוא מתן תורה שושנים זה מתבל כל העולם ס אבל נוטפות מור עובר יש מור והוא עובר לגן עדן הוא לא נשאר כי זה שבוע הדיבור השני אומר הרב אני אומר את זה במילים שלי אני שבעצם מה שחז רוצים להגיד לנו זה שכל עניינה של תורה זה שהיא מגלה בלי גבול בגבול בריבוי גבולים וכל אחד כאן שעושה איזה מצווה שומע דיבור של הקדוש ברוך הוא לומד תורה אומר מילה אחת בתורה בעצם זה שפע עד אינסוף זה ה מעלה של תורה שהיא קדמה לעולם והיא לא בגדרי העולם אין נעלם אין כסה אין גבולות היא למעלה מכל גבול ארוכה ארץ מידה אבל היא נתונה בתוך גבולים רבים עד אין חקר של עוד מצווה ועוד מצווה ועוד פרטי מצווה ועוד פרטי פרוטים וכל אחד מהם הוא בעצם נושא בלי גבול בתוכו אלא שכאן בעולם הזה שעניינו הגבולי אנחנו לא יכולים לטעום את הבו גבול בעצמו אחרת הוא ישטוף את הכל אז לכן התורה אומרת דיבור אבל את האינסופיות שלו היא שומרת עם האווירה זה רק נוגע פה יש לנו ממשק עם הבלתי גבוליות אבל הוא עובר לגן עדן ואז יש לנו פה בעולם הגבולות יכולת להרוויח עוד ממשק אל הבלי גבול ועוד ממשק אל הבליג ריבו יצום של ממשק אלא בלי גבול ובגן עדן נזכה על פי זה לריבוי עצום של בלתי גבולים יש פה איזה פרדוקס כמו כל מי שלמד מתמטיקה והתחיל להגיע לחשבון אינסוף והוא מצד אחד אפשר לעשות חשבון מצד שני אם יש איסוף הוא מבטל את כל הערכים אז איך זה קורה שיק הזה הממשק הזה אנחנו לא נעסוק במתמטיקה אבל רק לומר דבר אחד שאם אתה לא מדבר על הפרדוקס של הממשק בין בלי גבול לגבול אתה מבטל את שיר השירים מן העולם ועוקר את כל הטעם של הבריאה כי כל הטעם של הבריאה זה שיהיה דוד וראייה והראיה נמצאת תחת הגבול והדוד מעיר אור בלי גבול ואיין שום אפשרות שיהיה דוד וראייה אם לא מפגש בין הבלי גבול לגבול כל האהבה המופלאה של שיר השירים זה אהבת הטוב הבלתי מוגבל להיכנס דווקא בכלים מוגבלים ואהבה של מי שנמצא בתוך הכלים המוגבלים אנחנו למי שהוא למעלה מכל גבול כל האהבות אחרות הם רק השתקפויות נמוכות או נמוכות מאוד או אפילו מקולקלות של האהבה הזאת כל דודי דופק פתחי לי לך יש פתח יש לך שער יש לך חלון יש לך גדר ותפתחי את זה לדודי מה זה דודי זה בלי גדר או בלי גבול טוב למעלה מכל הגדרה וכל בריאת העולם עניינה זה נקודת ההשקה בין מה שלמעלה מכל גבול שהוא בעצמו תגלה בגבול אורות בלתי גבוליים בכלים גבוליים זה בריאת העולם וזה חייב להיות עם כלים גבוליים שיש להם גבול וממילא איזה טעם של מגבלה של כסף של עצירה ושל רע שהוא הצד השני של זה של אותו מטבע אם עד כאן זה מגיע וזה לא ממשיך לה אז השמדת הרגת הרעת שלא נתת לי להתפשט זה עצם הרע אז יוצא שאני חייב את הרע בשביל להיות קיים מול שטף הטוב האלוקי אחרת אין מקבל זה בכלל לא משהו מחוץ לי זה עצם קיומי שאני נמצא בתוך גבול אם יהיה רק טוב בלי הגבלת אז אני לא אהיה אז לכן הכסא העצירה המגבלה הרע שבסוף כשמתבוננים עליו יותר הוא הופך להיות לקטגורית לו זה הגבול עד כאן אתה חי ומכאן לא אז זה גם גבול שעד כאן ראובן ומי כאן שמעון זה גם הריגה גבלה כל רע זה בעצם הצבת גבול כיליון שמכאן זה לא ממשיך וזה היצא בבריאה זה בכלל לא דבר נוסף אפילו אז יש כאן ארבע דרגות ש נמצאות כבר ב ספר במאמר רבינו מלכנו ורק א סיפרנו עליהם עוד קצת חזרנו עכשיו אני רוצה קודם כל להגיד משהו על המאמר לסגור עוד שני דברים יש הרבה מי שרוצה יעיין בספר ידי תרועה שמה אבל אני רוצה בכל זאת לסגור עוד שני מעגלים שתתברר התמונה ואחר כך לעשות עוד חשבון על זה מעגל אחד שאני רוצה לסגור זה אם אתם זוכרים בזוהר כתוב שיש עיגול של אש לבנה עם שבבים ושכב מהעיגול שנמצא בפנים של האש השחורה על האש הלבנה אש לבנה שמסתובבת תמיד וזורקת שבבים ובתוך יש עוד יותר עמוק אש שחורה שמסתובבת ושם לא כתוב שבבים מסתובבת לא כתוב שבב אה גם לא כתוב מסתובבת יכול להיות מלא שחורה ש אינה פוסקת כלומר היא כל הזמן בוערת ו אה וכל הפתקים של הדין נכתבים מהאש השחורה הזאת על גבי האש לבנה ובסוף מה קורה למרות שקדוש בר הוא אוהב משפט אמרנו הוא אוהב שפטים אוהב קטגורים אוהב דינים אוהב שוטרים אוהב מלכות אבל בסוף כל זה זה נכון עד בוקרו של יום עד צהרי יום יש כאלה שהיו תוקעים בבוקר לפני הכל מיד זריזים מקדימים אחרי זה חזל [מוזיקה] תיקנו על סדר התפילה יכול להיות שהיה צריך לקום בבוקר ולתקוע אז כשמגיע היום ותוקעים שופר אומר הזוהר שניצח כימו ד בניו לרכים וד משפט מה יש כאן מאבק בין האהבה לבנים בין אהבה למשפט ואהבת הבנים מנצחת מה הניצחון הוא אומר תתקעו בשופר ואז מתערבב השטן הוא הקטגור הוא השוטר הוא הכסה הכסה מתערבב על ידי השופר וזה מה שכתוב תיקום בחודש שופר שתוקעים שפר כבר משהו חדש מתחדש זה לא הכסף כמו בכל ראש חודש שיש מולד הלבנה כאן לא הלונה נולדת אנחנו לא מבכים את מולדת הלונה מה נולדת שנה בריאה כאילו העולם הסתיים בסוף השנה ואז יש כס את כל הדין ואז הבריאה כולה מתחדשת היום הראת עולם השנה מתחדשת מלבדו לא תכו זה תפל כל הסיפור הזה שלד הלונה בראש השנה זה תפל מלבדו החודש זה כל מה שאומרים על ראש חודש אין עלה למרות שזה ראש חודש הית אומר טוב מצד ראש השון מצד ראש חודש לא ראש חודש כמו שאור הלבנה בטל באור החמה כשהחמה זורחת אין לבנה כך כשיש ראש השונה אין ראש חודש רק אומרים מלבד עולת החודש כ כי בקורבנות מזכירים גם אמת עולת ראש חודש יש זה לא שזה בכלל לא ראש חודש אבל זה לאיש אבל יש חידוש תיקו בחודש מה מתחדש שנה בריאה הרת עולם וזה מתחדש על ידי השופר תיקרו בחודש שופר בכסל ום חגינו יש חג על הכסל ואז לידת שנה אז עכשיו אני רוצה רק את שני החלקים האלה בזוהר להסביר כדי לסגור את ה הבנה ו נכון הקדוש ברוך הוא אוהב משפט אוהב כסה מכל הסיבות שאמרנו אבל זאת רק האש השחורה שבפנים למה אני אומר שש שחורה זה כסף פשיטה בכלל לא צריך להסביר ברור שאם יש אש שחורה וכל המאמר של הזר מדבר על כסף זה הכסף אז מה זה האש הלבנה מה שמכסים את מה מכסים את הטוב האלוקי שמתפשט עד אין סוף אותו מכסים כלומר אצל המלך יש טוב אלוקי עד אינסוף אור אינסוף שזה אש הלבנה שהיא סובבת את כל העולם למה הבוראים עולם שלא טוב שיהיה בו נעמה כסופה כי טבע טוב להיטיב זה שהקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב לעולמות זה קודם לבעיה של נעמ דכיסופא אםם אתה לא רוצה להטיב מה כפות לך שיהיה נעמה דכיסופא שיהייה ויהיה לא כל הבעייה בנעמה זה כסופה זה שאני רוצה להטיב אז זה יוצא לא טוב אז רק אש לבנה יוצא לא טוב אז אני חייב שחורה בשביל שהאש הלבנה תגיע ליעדה אבל האש השחורה כאילו היא אמצעי והאש הלבנה היא הסיבה היא המולידה היא יותר עליונה ויש שבבים מהאש הלבנה שבוקעים לתוך האש השחורה ומר יש התנוצצות של הבלתי בעל גבול בתוך הגבולות בעיקר ה צצות נראה לי עוד לפני ה תקיעה בשופר שנראה עוד רגע עיקר ההתנצלות של האש הלבנה בתוך האש השחורה זה העורי תשובה שאדם רוצה לשוב אל ה טוב האלוקי הוא רוצה את הדוד נכון שיש סיבה שיהיה רעיה ויהיה לה גבולות ויש סיבה שהיא תוכל לצאת מהטוב ולהתקדם הלאה ויש סיבה שהרע יבחין לה את הטוב ויש סיבה שלא יהיה לה נעם מד כיסוף ותהייה ביל יש את כל הסיבות אבל יש לה משהו עוד יותר עמוק היא רוצה אותו יתברך כמו אותו משפט מופלא של האדמור הזקן מובא ב סוף א דרך מצוותיך שורש מצוות התפילה שהדמוקרטיה שמיים ממך לאלא חפצתי בארץ שזה נקודה עמוקה עמוקה של ניצוץ של אש לבנה בתוך הארץ השחורה אני נמצא בתוך המגבלות ובגן עדן ייה כל המור עובר שבא מהמקום של הגבולות והריבוי אמא הכל יהיה בגן עדן לא רוצה ולמה לא רוצה אני רוצה אותך את האש הלבנה האמת היא אפילו את מה שם למעלה מטבע הטוב להטיב למה אצלך יש כזה טבע טוב להתב כי אתה מי שאתה שזה מקור מקור ולמעלה להיות ממקור ד מקור לטבע טוב להטיב זה מה שאני רוצה ויש התמצות של זה בתוך הנשמות כי כל אחד הוא חלק הלים ק ממעל שלא רוצה רק טוב בגדרי העולם הזה וגם לא טוב שלמעלה מגדרי העולם הזה אלא מה שוא מקור לכל הטוב שלמעלה מגדרי העולם הזה ולטוב שבתוך גדרי העולם ה את זה הוא רוצה זה ניצוצות לבנות בתוך האש השחורה וזה ה ערורי תשובה שאני רוצה להדבק [מוזיקה] בך אפילו אחרי מצוות צריך ירוי תשובה לא רק אחרי עבירות זה מה שהרב אומר ביד א' או ב א' יד א שכשם שצריכים להעלות את המידות הרעות לשורשם כך ויותר מכך צריך להעלות את המידות הטובות לשורשם זה הצדיקים הגמורים עולים במעלת בעלי התשובה שהם לא צריכים לכתוב בשביל זה מספיק שיש לך מצוות אתה לא צריך לכתוב הרי מצוות זה עם גבול והרצון להעלות את הגבול כשהוא טוב למה שלמעלה מהטוב אז אתה בעל תשובה וזה התנוצצות שאני רוצה את מה שלמעלה מכל גדר אז זה התנוצצות האש הלבנה בתוך האש השחורה אבל איך כותבים דין לא כותבים אותו רק על האש השחורה הדין התוכן של המילים של הקטגור זה אש שחורה המגבלה הוא צריך למות מי יחה ואי ימות הוא צריך למות זה הדין אבל מה כותבים את זה לשה לבנה כי כל זה בעצם זה בשביל להטיב לו זה לא עומד לבד כשהקדושים פנים ואופן חס ושלום כל אחד שאומר השם אוהב משפט בוודאי כמו שהסברנו שמשפט לשון שפטים אומר כאילו אני נאלץ לעמוד דום הם אני לאמוד דום כשאומרים לי ששם משפט ובוי מה שיקרא לי אבל מה שבפנים אומר שנו כבר לא מצאת משהו לאוב רק את המשפט שפטים צודק כשכתוב השם אוהב משפט אני השם אוהב משפט זה הרשון נכון איפה זה ה לא לא זה פעם שנייה ישעיהו כי אני השם אוהב משפט אני השם איזה מידה כתובה שמה יש פה תנך מה שם הביה כלומר כי אני בעל הרחמים אוהב משפט אבל כי אני אוהב משפט בלי בעלה רחמים חס ושלום איין דבר כזה זה רחמים טוב לאהוב משפט זהת חידוש גדול שאש לבנה מולידה אש שחורה אז זה מידת הרחמים אז לכן הדין כתוב עם האש השחורה שזה הדין אבל על גבי האש הלבנה ולכן ניצח רחמיו ואהבתו את בניו את אהבת הדין יש אהבת הדין א יש אהבה עוד יותר גדולה הי הסיבה לאהבת הדין ואז הוא אומר להם תתקעו בשופר מה יוצא מהשופר השופר זה שכאילו הוא שולח עוד ניצוצות של אש לבנה לתוך האש השחורה שהם לא רק מתנוצצת באש השחורה אלא כמו שאמרנו זהרו תשוב זה מחזיר אותנו מתוך השחורה אל הלבנה שופר כל כולו זה מן המיצר קראתי יקוק אנני במרחבים של יקוק אני נמצא במיצר בגבול בכסה באש השחורה במשפט ואני קורא משם זה התנוצצות של האש הלבנה למרחבים האינסופים האלוקים זה מה שאני רוצה משמה באתי וטוב למעלה מכל גדר וגם למעלה מהמגבלות של טוב גדרים זה מה שאני רוצה וטבע הטוב ליתי ומה שלמ מקור לטבע טוב ליתי ומה שלמעלה מלהיות מקור לטבע טוב ליתי זה מה שאני רוצה פחות מזה אני לא דרך אגב הרב זצל גם בשמחת תורה וגם בפורים היה עדויות שכולם רקדו עם איזה שירים היה תזמורת ושירים ושירים הרב זצל היה שר שיר אחר תופעה כולם רוקדים איזה שיר הרב זצ שיר אחר מה הושר את המילים האלה של האדמור הזקן אני לא רוצה כלום לא רוצה את הגנ עדן שלך לא רוצה את הו שלך אני רוצה רק אותך גם פורים גם שמחת תורה גב לתיק איזה ניצוץ לבה אז אומר הקדוש ברוך הוא האמת היא שזה רק אמצעי המטרה היא לעתים צדקו בשופר ואז פתאום השטן עם כל הטענות שלו מתערבב כי מה שאתה רוצה זה להעלות למעלה מכל הגדרים שהם הולידו את כל הגדרים מצודק אבל הם גם מוציאים שבבים לתוך הגדרים להעלות אותם חזרה אז במילא השטן מתב ל דרך הדרוש אפשר להגיד שהוא זה מתערבב האש השחורה עם האש הלבנה זה מה שמתערב פה שמן המיצר אומר חביה זה מה שמתרבה טוב זה רק להוסיף את שני החלקים האלה יש פה עוד פרטים אבל זה מסדר את עיקר כל לתמונה יש לכם עוד כוח עכשיו אני רוצה לעשות חשבון קצת ברביעיה הזאת למי ש השפה הזאת מדברת אליו אז זה זה עוד יותר אז קודם כל חלוקה ראשונה שאנחנו רואים ארבע דרגות אז תמיד ה והיה זאת נותנת ממד עומק ואושר עצום ופתאום הבננות מופלאות נולדות מזה שיש פה זה לא רק ארבעה תירוצים זה מערכת חיים שלמה עמוקה עם רבדים ורדי רבדים אז אולי קודם נסדר שניים תחתונים ושניים מליונים אז השניים התחתונים זה נעמה דכיסופא והרע מבחין את הטוב והמשותף להם זה שהרע הוא עדיין רע זה הפרשה שלנו שממנה רומזים לנו רבותינו על ההבדל בין יק לוק שיק זה הנסתרות והנגלות זה וק נגלות לנו וולנו בנגלה שלנו הרע הוא רע ואי אפשר להפוך אותו המהפך הוא קורה בעולם נסתר אשרי הגבר אשר תיסרנו יק להיות מאושר מהייסורים זה מדרגת יק אשרי הגבר ששרנו יק והנגלות שתי המדרגות הנמוכות לנו ולבנינו ומה המשותף להם המשותף להם זה ש אני לא פתרתי את שאלת הרע הרע הוא באמת רע אבל הוא נצרך והוא משתלם הוא משתלם או כי על ידי זה אני יכול לזכות להיות שותף הוא משתלם גם כי בעצם הרע שבו הוא מועט הוא רק נועד להבחין והטוב מתפש בלי גבול אז זה משתלם אל צריך להבחין שיש משהו יותר עמוק דווקא בדרגה הרביעית עוד מעט אנחנו נראה את זה ביתר תוקף ש המדרגה הרביעית רוצה להרוויח את מי אותי שאני יהיה שותף לא שיהיה רק טוב כלפיי ואני לא שייך אל הטוב אלא אני ומקי עצם אישיותי האוטונומית יא שותפה לטוב אלא מה שאני מקבל אני לא שרוי בטוב אני המקבל לא רק מקבל עם תאוות ממון רוצה להיות ביילי מה שלמדנו היום תאוות ממון זה תבת הבעלות אתה לא נהנה מממון לא נהנים אבל אתה ב ובעצם הנמה כסופה זה אומר שנעמה יש גם כך וגם ככה מה שדיברנו היום על תאוות אכילה שפותרת את אהבות הממון מתקשר לנו מאוד לפה אתה אוכל לחם פה יש לך שפע פה יש לך שפע פה מה אתה רוצה בדרגה הנמוכה אתה רוצה להיות ביים אתה לא מבקש שיהיה יותר שפע שיהיה יותר טוב אתה מבקש שאני אהייה הביים על הטוב אז מה שמתחדש בהי תתא זה הנוקה אני מתחדש יש מקבל אחרת אין מקבל בכלל וה דרגה שמעליה ג זה ש אני מתחל לחוש את הטוב את כל תוקפו של הטוב אני מרוויח את הטוב כי אם אין רע שמבחין את הטוב אז אני לא יודע מה הוא טוב באמת הוא שטחי הוא פלקטי זה לא שאני לא מקבל אותו זה שהוא לא טוב משמעותי אבל בשניהם אני משלים עעם זה שיש רע כי צריך הכרח לא יגונה אומרים הראשונים אנחנו לא מגינים את זה כי זה הכרח השניים העליונים אומרים לא הרע הוא הטוב מאוד הרע הוא עוד יותר טוב מהטוב וא לכתחילה זה חגיגה מהכסף אולי מוכרחים לומר ש עיקר רק בכסל ום חגינו זה השניים העליונים כי השניים התחתונים ההכרח לא יגונה עוד לא עושה חגיגה בסדר יש יום ניתן קטגור אתה צריך לקבל את זה ואן להשלים עם זה וגם לחשבן שזה משתלם לך אז זה יהיה יום החשבון שזה משתלם אבל לחגוג זה רק אם הרע הוא סיבה לחגיגה וזה ב דרגות העליונות שבשניהם הרע הוא סיבה לחגיגה אחד זה שהרע דוחף אותי למעלה יותר עליונה ושני שזה הפוך שהוא מונע ממני להישתתף בבלי גבול אבל בשניהם הוא טוב בעצם קורה כאן שוב אותו דבר אבל הפוך שהמדרגות ב של החלונות היא שיהיה טוב יותר טוב מאוד טוב מאוד זה שהטוב לא יהיה רק בגדר הזה אלא שיהיה שפע יותר גדול שיהיה לי חופש לצאת מה גודל הזה אז זה שוב אבחנה בעומק הטוב לא מצד זה שאני תואם את ה איכוד של הטוב שבו אלא שאני משוחרר מהמגבלה שלו אז זה עוד יותר טוב טוב מאוד אבל כשאני אומר שהרע הכסא הוא גבול כדי שאני לא אשתף ויאבד באינסוף אז הרווחתי את מי את [מוזיקה] עצמי עכשיו אנחנו מיד רואים שיש פה שני מעגלים אופן בתוך אופן ש האופן הקטן הפנימי זה אופן של הטוב ופן החיצוני זה אופן של העצמיות אפשר להגיד שזה ב בפצע זה בגב רע חפצ במובן הטוב של המילה מהוא החפצה הטוב החפצה של הטוב או הגב רע שמקבל את הטוב המעגל החיצוני הוא חידוש בגו רע והמעגל הפנימי הוא חידוש בפצע של הטוב עכשיו בואו ננסה ללכת ההפך לכאורה היה מקום לשאול שאלה הפוכה מכל מה ששאלנו עד עכשיו כביכול כשהקדושים הוא בורא אותו מד ג ב א או מא ב ג ד ברור שהוא בורא אותו א בגד הוא בורא מלמעלה למטה וכאן יש מקום לישאול שאלה עמוקה מאוד כיוון שירדנו עד למקום כלומר אם היינו רק במקום של נמה דכיסופא למה זה לא מספיק זה שאלנו באמת זה לא מספיק אני צריך דרגות הרבה יותר גבוהות מזה אבל למה הפוך לא מספיק רק א' למה לא מספיק שיהיה גבול שיסייע בעדי לא להשתתף ו בלי גבול ודי זה גם סוג רע הרבה יותר הדין זה רק הגבול זה עוד לא הופך להיות איפה הוא הופך להיות זה שאלה עוד רגע נענה עליה אבל רק הסיבה הרביעית הראשונה מלמעלה וזהו מי צריך לרדת למטה הרי אם היה רק המגן מפני השיטפון אז כבר היה עולם והכל היה טוב אפשר אפילו לומר שנעמה ד כיסוף היה ממילא לא הה צריך לברוא טעם כזה זה ממילא כ כיוון שיש כסא כיוון שצריך מגן מהשיטפון אז ממילא כבר למה צריך לחדש את זה אז נדון רגע ב אופן הגדול מה ההבדל בין העמ דכי סופה שאני נולד על ידי זה להיות נוכח שותף לבין מגן מפני שופות השיטפון של הטובה אינסופי האלוקי שגם על ידי זה אני נולד להיות קיים מה ההבדל בקיום הזה לקיום הזה אז תן לחכם וכם יש פה הרבה מה לדון אבל אני רוצה לגעת בנקודה שנראית לי עיקרית במגן מפני שיטפון נולד גבול שעומד לא נשטף ולא נאבד אבל מי תפל אצל מי בסוף אם אתה רק מגן מפני השיטפון ברור שהשתפר אינסופי הוא הרבה יותר חשוב מזה שרק לא נאבד שמה כל מה שיש לו זה שהוא לא נאבד כלומר שהעובד מגודל הטוב האינסופי הוא הפשט בדרגה הזאת ויש איזה חידוש שאתה מצליח איכשהו לעצור את זה ולא לאבד ברור שזה תפל אל האור אינסופי אז בעצם אתה אצלו אתה עדיין לא ממש קיים לעומת זאת הטעם של הנמה דכי סופה שפתאום זה מסביר למה הרמחל אומר אותו ווא מסתפק בזה לא צריך ותר שום דבר כי בנעמה זה כיסוף ה מי העיקר המקבל ני העיקר העיקר שאני אהייה שותף אני צריך להיות שמה אני פדים של מה א נכון ש שפע שאתה נותן לי יש תפל אבל התפל לא מחדד לא מתחדד כשאני אומר או שאני רוצה בילות פשיטה שהוא יותר גדול ממני שוא אין צופים אני סו פשיטה זה לא אין ספק שבאמת העליונה אני תפל והוא עקר אפילו אם אני קיים אני רק מגן מפני השיטפון אבל אם אני יורד למקום שבו נולד בי עוד משהו שאני באלי אז עכשיו אני ניפחתי יכן ואם אף פעם הנברא לא ייהפך להיות עיקר אז הוא לא יהיה בכלל כלומר הוא לא יאבד מלהיות אבל הוא מאבד מלהיות משמעותי ואף על פי שהוא עושה משהו משמעותי במובן הזה שכשאני עושה מצווה אני זוכה לזה פרופורציות באמת לא אמרנו בכלל את ה מה יוצא שכשאני עושה מצווה אני לא מקבל טוב אינסופי אלא יש ת למצווה הזאת את זה למצווה הזאת את זה לריבוי מצוות וזה לא עד אין סוף יש גבול שהאנס מהירה בו אבל יש גבול אז נכון יש גבול כדי שאני לא אאבד שומרים עליי כל הזמן לא לאבד אבל אני כבי לא נמצא במדרגה התחתונה זה יורד עד כדי שהנברא ממש נברא והוא בילי ובזה יש רווח עצום דווקא במדרגה התחתונה למדרגה העליונה עכשיו נחזור ל שניים האמצעים שזה לעסוק בטוב מה הבעיה למה שלא יהיה רק האופן הגדול מי צריך בכלל את האופן הקטן בפנים תשובה אם אני או תפל או עיקר זה שני קצוות שמתנגשים ולא מתחברים ולא מתיישבים מה שעושה האופן הקטן זה שהוא מחבר את הכל להיות אחד שהקצוות לא מושכים כל אחד לכיוונו אם היה לנו רק את האופן הגדול אז דרגה א' הייתה מושכת שהוא העיקר יש לי מקום אבל אני תופל בו בדרגה ד' הייתה ממשכת שאני העיקר כי אני בלים שלור אלוקי כמובן וכל אחד היה מושך הפוך מה מעדן את המשיכות שאני לא עוסק בכלל מי הביים מי העיקר אלא בטוב אני עובר מהגבר ל החפצה זה כמו להיות ענייני במקום להיות פרסונלי להיות ענייני אם אתה פרסונלי אז ברגע שהכל הזה פרסונלי זה או אני או אתה אז יש פה מלחמת עצמיות עצם מתנגש בעצם בשביל שיהיה התקרבות של עצם אל עצמו זאת פעם עצם העצמאי דרך אגב לא הזכרנו זה נוגע להרבה עניינים בראש השנה אולי הזכרנו את זה לתרדמת האיש וילדת האישה לא הזכרנו את זה בכלל מה כן הזכרנו שזה תרדמת האיש כדי שהאישה תבל אז פתאום היא בילי אלוא צריך להירדם בשביל זה להיות פל זה ממש התרדמה זה אפשרות וליד את המדרגה הרביעית מהמדרגה הראשונה כי בראשונה יש שניים אבל היא צלה זה ראש השונה כל זה ראש השונה קורה היא צלה וצריך כאילו להרדים את תוקף האור האן סופי שהכל תפל בו גם אם לא נאבד לגמרי כדי כי צלה לא נאבדת לגמרי אבל ה תפלה כדי שהיא תיבנה עצמאית וה עצמית זאת הפעם עצם אבל אם אני עצם ועצם זה התנגשות א צריך משהו שיקרב את העצמות וזה להפסיק להיות פרסונלי ולהיות ענייני ועל ידי העניין פתאום העצם נמשך לעניין ולעצם שעומדת מאחורי העניין מהצד השני מה הוא עניין הטוב פה הרי הוא רוצה להטיב אני רוצה להיות בילי אז ה מתנגש או אתה אקר או אני אקר כן אבל הוא רוצה להטיב לי יש פה תוכן זה לא רק שהוא הוא רוצה להטיב אז ברגע שהוא רוצה להיטיב אז זה כבר איזה משהו שמחבר ביני לבינו זה זה האופן הקטן זה גם הוא וגם אני אלא שיש כאן טוב באופן שקרוב אליו וטוב באופן שקרוב אלי אלי טוב באופן שקרוב אליי זה שאני יכול באמת לתאום טוב אני יכול לעמוד זה לא להיות באיילים אבל לעמוד בחריפות לדעת את הטוב את עומק עניין הטוב את עצמיותו של הטוב לטעום על ידי הבחנת הרע מה הוא טוב באמת את החריפות של הקריטיות של הקיום שלו זה קרוב אליי זה לא ביינות אבל זה קרוב אליי יש קרוב אליו שיש לי חלון לאן למה שמאבר ל הגבול שלי אז זה הטוב כמו שהוא מתפשט זה טוב אני לא עוסק בו עכשיו את אני לא נשטף באינסוף אני רק בוקע את החלונות זה עדיין שלי אני עוד לא אצלו אבל אני הולך לכיוונו אז שתי הדרגות של הטוב באמצע הם בעצם איזה תיווך בולם זעזועים בן העצמיות האלוקית לבן העצמיות ין העצמיות של הדוד לעצמיות של הרעיה וכל זה נולד ב ראש השונה זה החגיגה של בכסף כל זה ביחד כבר אולי בליל ראש השנה נדרוש מי שקשר קשר מי שלא לא איך יש פה מלכויות זכרונות שופרות איך בבע יש שלוש אי א א נשאיר אתכם עם שאלה או שאתם לא אוהבים להשאר עם שאלות כבר השארתי אל ראש השון בעזרת השם נדרוש איך פה יש פה מלכויות זכרונות שפרות נראה לי שא' זה מלכויות וד' זה זכרונות וב וג זה שופרות תן לחכם וחכם עוד ו שושון נעריך בזה א דווקא שם אני יוצא מהשלוש אבע אבל כי יש את השופר שהוא עפר טוב יש אבל לא לזה לא ניכנס רק ש