דור צמא לאגדה | עבודת אלוקים - שיעור 16 | הרב יהושע שפירא

ימים רבים נעזבה האגדה בצידה עליון מהמון העם מאפס יכולת לזה ומרבים מגדולי הכישרון מסיבות של הסכמות של חולשה שלא יכלו לאוקרן כל גדולי הדורות שנלחמו כנגדם דיברנו על זה שיש א דמיון לטענה של הרמח"ל בהקדמה למסילת ישרים עד שבא עכשיו הכוח היותר נמרץ הוא ההכרח ורחנו לדבר על עניין ההכרח ובסוף דיברנו על זה שהרב נוטא אל אה ההסברה שמחדדת את ההנהגה האלוקית שעל גבי יש את ההנהגה האנושית ואחר כך הוא חלק מההנהגה האלוקית שהיא לא תלויה היא ברצונות בני אדם ובבחירותיהם לפחות ובוודאי לא לא לפחות בוודאי לא באופן ישיר אלא הקדוש ברוך הוא עכשיו כית לחננה עקיבה מורד אנחנו ב תקופה של בעיתה אז אז הקדוש ברוך הוא דוחק בנו, מכריח אותנו, זה מהלך אלוקי עליון עד שבא עכשיו הכוח או יותר נמץ הוא הכרח שהוא מפתח את כל האזיקים. כלומר שאם ישראל היו בוחרים ב התעסקות עמוקה בענייני אגדה, בענייני דעת אלוקים ועבודת אלוקים, יכול להיות שזה היה מקרב את כל התהליך, מקדם אותו, אבל עכשיו הקדוש ברוך הוא מפתח את כל האזיקים, דוחק בנו רק הוא יעורר את הרוח, רק הוא יעזור גבורה בלבבות נכשלים. ולבב נמרים יבין לדעת ולשון אלגים תמהר לדבר צחות. כלומר זה לא בגלל הבחירה שלהם אלא זה דבר השם. יש פה נבואה שגם הנמרים לבבם יבין דעת. אני מרים זה קשור למה שהוא אמר קודם לאלה שגדולי הדורות צוחו תלמדו הגדה תעמיקו בדעת אלוקים וזה לא הועיל ועכשיו ההכרח מקיים את הנבואה הזאת שגם אני מרים לבבן יבין לדעת כי הקדוש ברוך הוא דיבר טוב על ישראל ומגלגל את התרבות התורנית כך שזה יהיה צורך גמור וגם אלגים שלא עסקו בזה תמהר לדבר צחות הרעב גדול בארץ לא רעב ללחם ולא צמ למים כי לשמוע את דברי השם ונהו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישטו לבקש את דבר השם ולא ימצאו. הרב אומר ה נבואה הזאת שמשוטטים לבקש את דבר השם ולא מוצאים זה המשבר של הכפירה שהיה בו המון שאלות היה בו המון ביקוש ולא הצליחו לרבות את צימונם במענה מספיק טוב אז כשכל זה קורה ביום ההוא התעלפנה הבתולות הערפות והבחורים בצמה וכמו שראינו קודם לא צמים אז הרעב גדול בארץ והרב כאילו יש פה פה בעצם סוג של סוגריים. אני לא בטוח אה שזאת האפשרות היחידה היה לפסק. אה אפשר לדלג רגע לפסוק כדי להבין יותר טוב. הרעב גדול בארץ. האילוף איננו בא מצד הרעב. הרב אומר ודאי יש רב גדול לא לומדים מספיק תורה לא דבוקים מספיק בהלכה לא שומרים את מספיק את התורה והמצווה אבל האילוף לא בא מחמת זה הרעב נובע מהאילוף האילוף נובע מהעצמה כמו שאדם מתעלף יכול להיות שהוא גם לא אה מזין את עצמו אבל הסיבה של האילוף היא לא מצד הרב. זה מה שכתוב כאן. ביום ההוא התעלפנה בדולות האפות אומרים בצמה. לא רעב ללחם, לא צבע למים והל לשמוע את דבר השם שלא מוצאים אותו זה צמה. לכן האילוף איננו בא מצד הרעב. ההרגשה באה שאמנם רב יש, אמנם חסר מזון מבריא ומועודד, מורגש בדברים היבשים שהם עיקר הבניין המוחשי, התלמוד המעשי והקיום וצורף אותו הרגש הטוב והנעים של קניית הלב. למה זה טוב ונעים קניאת הלב? כי אם אני רואה אור גדול, אני רואה טוב עליון, אז אני רוצה שהוא יכוון אותי, שהוא ידריך אותי, שאני אזכה להיות שותף. זה כמו אדם שרואה מלך רם וניסע והוא לא נוטה להחליף אותו כי הוא יודע שאין לו את הקישורים ואת היכולות אבל הוא רוצה להצטרף לצוות שלו ולתרום מה שהוא יכול וכשהוא מצטרף לצוות אם הוא בעל ענווה אז הוא לא עסוק בלהתקטש עם דבר המלך להפך הוא מצפה לשמוע את דבר המלך כי המלך הוא רואה הרבה מעבר למה שהוא רואה ובין כשהוא מבין בין שהוא לא מבין הוא סומך על המלך שהוא אה רואה נכון והוא רוצה ל להיות שותף לדרך שהמלך רואה את הדברים וזה דבר פשוט קורה הרבה אז התלמוד המעשי והקיום בצוף אותו הרגש הטוב והנעים של קניאת הלב של תמימות הרוח ושכות הנפש שכות אין הכוונה למחיקה לדיכוי אלא להכרת הפער בן גודלה ואידיותיה של הנפש שלי לבין האור של התורה שהוא מאתר את האדם כשימצא בו כפי אותה מידה הנדרשת לו לעומת שרי רגשות ותכונותיו כקו חומתין בקור של חיתים שבעלייה נראה לי שבעצם הרב הרב כאן עושה חילוק הוא סומך על זה שהקורא מבין בין חטא שהיא תוצאה של ביטול יראת החטא היא תוצאה של האילפון לבין הסביבה של האילפון שהיא ביטול יראת רוממות הוא לא משתמש כאן במילה יראה אבל הגמרא בשבת כף חומצין קור של חיתים בעלייה זה גמרא שעוסקת ביראת שמיים שמחזיקה את הלימוד אז מי שאין יראתו קודמת לחוכמתו חוכמתו לא מתקיימת כמו שאם אתה שם בעלייה גם כמות גדולה של חיטין ואתה לא דואג לזה שהיא לא תרכיב ותאבד אז היא ענוולה לאבד וירת החטא לבד לא יכולה להיות המימית ש של השורש בפועל כשאדם לומד תורה ויש לו יראת חטא ויש לו תחושת הגודל של התורה, האור העליון האלוקי של התורה ושהוא זעיר וקטן לעומתה אז הוא רוצה בכל ליבו ומאודו בחופש לא בדיכוי להיקנע ולהתגייס להעיר הורה של תורה ואז אז הקנייה הזאת, העירה הזאת, השחות נפש הזאת היא קו חומתין, זה מעט שמחזיק הרבה הרבה לימוד תורה, אבל לא ימצא. אתה לא מצליח למצוא די הצורך את ה יראת שמיים הפשוטה, את הקנייה הטבעית, את התמימס ופשיטס של להיות יהודי נאמן לתורה, למצוות, מגויז, כל כולו להמשך התורה, לקיומה, ללימודה, ל אה עשיית כל מה שאפשר כדי שיתאיר שזה דור ות הדורות כל יהודי פשטו זה מה שהוא רצה ופתאום אז תתעלפנה הבתולות היפות בבחורים בצמ ו יש פה הקדמה מעניינת בפסוק שהרב מביא שנוגע היום מאוד לענייננו שהבטולות הם קודמות לבחורים כלומר שהפריצה של הגדרות באה מצימאון בהרבה מאוד מהתקופות ונראה שבה הרבה מובנים גם היום הצימאון של הדמות הנשית יותר מאשר שלגברית כל מה שהקימו את לימוד התורה לנשים היה בגלל זה שלגברים היה איפה ללמוד תורה. אז הם התפתחו בבית המדרש, אבל אנשים לא היה. אז הם הלכו ללמוד ב אה כל מיני אקדמיות וגימנסיות וכולי של חול, כי הם כבר היו משכילות והם רצו להתפתח. ו האמנציפציה אפשרה גם ליהודים להיכנס לכל המערכות אז הם נכנסו לשם ודווקא הם הביאו את המשבר. יש כאן יש כאן אה א הקדמה ונראה לי שגם היום יש בזה אמת ש אנשים יותר כואבות את הצמא הזה ולכן יש גם אה אה לפעמים קורחיתים כלומר הרבה לימוד תורה בלי מספיק קו חומתי דווקא בלימוד התורה הנשי יותר מאשר הגברים. פעם א עסקנו בשיחה עם הרב אריאל על איזה דברים שכתבה אישה שהם פורמים את גבולות ההלכה יוצאים החוצה והרב אריאל כאב את זה דיבר על זה ואמרתי שאולי יש מקום לומר שכל הלמד ביטות תורה כינום למדה טפלות יש לזה אמת גם בדורנו אחרי שכל הפויסקים א כמעט הרוב הגדול אומר ללמד תורה זה בחוב וזה בחור אבל אומר ללמד תורה אבל בסוף זה כן מביא משבר שסטטיסטית זה יותר חמור מאשר הפרימה בעולם הגברי אלא שכאן מבואר שזה דווקא בגלל המעלה, ש נשים יש להם בינה יתרה והם א הצימאון לדעת את השם אצלם הוא א' יותר נזקק כי יש פחות רעב והם הרבה הרבה יותר בניות על צמה באופן בלדי די גברים לומדים גם א גמרא בעיון ש"ס פויסקים אז הם מתמלאים הרבה יותר מ החלק שנקרא כאן רעב לחם משען לחם אלו הלכות אנשים פחות מתמלות על ידי זה גם אלה שלומדות את זה קודם כל זה מיעוות בקרב האוכלוסייה, אבל גם אלה שלומדות את זה אפילו לומדות בכוילל עם מלגה ן כמה אנשים כאלה יש אבל אפילו אלה אז אם תבחן את זה קצת יותר עמוק לא בטוח שהרעב שלהם ללחם הוא יותר גדול מצב למים אנחנו ברוך השם יודעים להבחין בין איש לאישה וגם נפשית יש הבדלים ברוך השם ו עכשיו מישהו התלונן בפניי סיפר לי שיש ביקורת על הAI על הבינה המלאכותית שכשעושים פודקאסטים אז תמיד יהיה פודקאסט של איש ואישה ואי אפשר לשנות את זה ב ככה הוא אמר לי לא בניסיון אבל הוא אמר לי שאי אפשר לשנות את זה אתה לא יכול לעשות פודקאסטים שני גברים זה רק קל של איש וקול של אישה אז אמרתי לו טוב אני לא יודע אם זה חיסרון או מעלה בדור שלנו שלפחות הבינה המלאכותית יש לו מספיק בינה להבחין שיש ויש אישה וזה חייב להישאר כך לא בטוח שזה קריא אותה וזה אפילו לא כל אישה כי זה רק דומניה וזה רק דיבור מי האמר שהחיסרון יותר גדול מהרון? טוב, על כל פנים לעניינינו אז א יש פער ונדמה לי שגם הלומדות חלקם כזה או אחר הצמל המים אצלם יותר אה חד. אז זה ברור שבמדרשות לבנות אז הצמל המים הרבה יותר חריף. אז לכן דווקא הפסוק הזה הוא מאוד מובן בתרגום שהרב עושה לו לדור שלנו שצימאון לשמוע את דבר השם שהוא הצימאון להגדה הוא נמצא יותר בדמויות הנשיות. ברוך אתה אדוני אלונו מלך העולם שהכל נהיה בדברו >> אמן דברים גם לארוב הה לרוב ההתמלות של הדברים גם היא תרדים גם את החלק הזה אבל בסוף בן אדם מתמלא יותר מילומד אמונה מאשר הוא לומד שס >> א' השתנו הדורות מאז שהרב כתב את זה ועד היום הרב כתב את זה כשזה לא היה כך והיום יש שינויים גדולים אבל ראית פעם ישיבה שלומדת מהבוקר עד הערב אמונה ויש רק שיעורי גמרא בין 83 לת ובין 6 וח ל7 בשוליים של הסדרים זה לא עד ככה עדיין הפרופורציות הם אחרות לגמרי דרך אגב מי שניסה כן לעשות משהו קצת דומה לזה זה המחינות ומה קרה אחרי מחקרים הם גילו שאלה שלומדים גמרא מחזיקים מעמד אה דבוקים בתורת השם ומצוותם יותר מאלה שלא לומדו גמרא מאלה שלמדו רק אמונה למה כי המים עם כל זה שהם ערבים אבל גם נוזלים בקלות והבוצה הוא יציב יותר אבל בי שכשיש תמל המים אז מתעלפים אם אין מענה על בסוף ולכן היום במחינות לומדים הרבה יותר גמרא מאשר בהתחלה בהתחלה חשבו יש צימאון שלא מקבל מענה בגילי תיכון אז אנחנו צריכים צים לתת לו מענה אחר כך והמחינות באו לתת מענה אמוני לצימון הזה ואחרי זה גילו לו שאם אתה לא תיתן מענה לרב זה לא יחזיק מעמד צריך את הקו חומת אבל לא ימצאו למה מה? כי אין המקור של הרעב עומד ברעב עצמו. כי אם בצימאון בני ובנות הדור הצעיר, נקרא משמע שבונות הדור הצעיר לרב ודאי צריכות ללמוד אגדה. ואולי יש פה רמז גם ללימוד הלכה. איפה הרמז? יש רב >> מהיש >> יש רב הרב נמצא אבל המקור של הרב הוא לא ברב עצמו כי בצימון של בני הבת צעיר משמע שהוא מדבר גם על בני וגם על בנות גם בוודאי בנוגע עצמה זה כתוב בפירוש בפסוק והרב בפירוש בוודאי מדבר על זה אבל אולי זה נוגע גם לרב נראה לי שזה דקדוק מיותר למרות שלימודית אפשר לדקדק ככה אבל עניינית אני לא חושב שזה מה שהרב התכוון פה ממה שאנחנו מכירים בכללות דבריו הם מאולפי צמה משען מים חסר להם להחיות את הרגש והדעה, לחיות מה את מה? את הרגש אפילו קודם לדעה. איפה רואים את זה? על פי הסטטיסטיקות שבידינו, הנשירה הכי מועטה מכל המגזרים, יש בה מגזר החסידי. האם במגזר החסידי בכולו יש דעת אלוקים? לא. זה חבד. הברסלב כמו חבד אבל החסידויות יש בהם פחות נשירה מאשר בחבד. חמה דווקא בגלל היציאה שלהם אל העולם סובלים מאחוזים יותר גבוהים אבל בקהילות חסידיות שהרגש שם תופס הרבה מאוד מקום אפילו במקומות שאין דעה כלומר האם בגור לומדים מספרת אמת בוודאי בעיון דיון עד כמה שזה דעת אלוקים כן חבדניקים יש להם עוד דרך ללכת בדעת אלוקים ממש ובהבנת אלוקות אבל כפי דרכם הם לא זה לא העיסוק מרכזי שלהם לא לחינם ה מהדורה המוגעת יצא יצא מאורציון ולא מגור. אמנם יצאה על ידי מישהו שרשב מגור הוא ריכז שם אני לא יודע בדיוק כמה הוא כמה אחרים הרב הרב שגם למד פה אז אה משפחתו באה משם וגם הוא טם את זה עם הרבי באיזשהי דרגה נראה לי אני לא זוכר הוא סיפר לי אפ לא זוכר בדיוק מה ושיר ויכול להיות שהדבר הכי הכי חשוב שמחזיק את האנשים זה הרגש ורבנו הרב צודה ראה ברב שלומן מקר ליבך את גדול מחזירי התשובה הוא מחזיר בתשובה אז אז טוב אז זרמו עוד מים ביחזן אבל הרגש פעל הרבה מאוד והיום כשאנחנו רואים איזה התעוררות מלמטה בקרב כל כך הרבה בני נוער לא מבוגרים יש מקום לומר שמה שהשפיע עליהם הרבה זה הרגש איזה רגש הגיע אליהם הזמרים הכי פופולריים שאפשרים אמונה יש זכות גדולה לאלה שהביאו אמונה לפליידליסט הלאומי וזה גם אחת הסיבות שלאט לאט הייתה התעוררות אז לחיות את הרגש והדעה עכשיו באמת אנחנו עוסקים יותר בדעה מה שברגש צריך לומר את האמת כמה שעות בשבוע אנחנו מסיקים את מוכנו בדעת אלוקים וכמה שעות ברגש אחרי התפילה אנחנו כן, עושים פה ריקוד, לא נבך. אם זה נקרא רגש, אז אבל קבלת שבת, ברוך השם. כן, שבת זה באמת תמיד היה היום שעולם הרגש היה יותר עשיר בו. אז החיות את הרגש והדעה שהתעורר בקרבם לדחייה ממקור החיים ודבר זה אי אפשר שיתמלא כי אם על ידי פתיחת מעיין האגדה בהרחבה הגדולה כלומר ההתעוררות לדחייה ממקור החיים זה הדחיפה זה ההכרח זה הלא רעב ללחם לא צלמים והשיטות לבקש את דבר השם מאיפה בא השיתות הזה פתאום יש התעוררות לתחייה לתחיית הקודש לתחיית האור האלוקי שבאומה יש התעוררות כזאת ולכן מחפשים מבקשים וכשלא מוצאים נשברים ואם היו מרבים את הצימאון די הצורך ברגש ודעה לפני שהצימאון כבר היה מעלף אז היינו זוכים למדרגות יותר גבוהות של אחישנה אבל הנביא מדבר על גאולת הבית תה שיש רעב וצמה ועיקר צמה ומשוטטים לבקש דבר השם ולא מוצאים ומתעלפים שכל זה זה מדובר על אילוף רוחניות הרי זה לא רעב ללחם אלא לדברי השם אז התעורר בקרבם לתחיה ממקור החיים הצורך הזה ההילפון הזה הדחיקה הזאת ודבר זה אי אפשר שיתמל כי אם על ידי פתיחת מעיין הגדה בהרחבה גדולה צריך שפע עצום ודווקא על ידי תלמידי חכמים גדולים וקדושים שקנו את התורה הנגלה והעירה והדבקות האלוקית בלחץ עצמותם ובדם התמצית של לבבם ומה יקרה אם זה תחדש על ידי אחרים אז התרשו דרשות של הבל והוציאו את זה לכל מיני רעיונות הזויים והטלו באגדה בוקסריקה הייתה יש עתיד חברת כנסת שיש לה מדרשה ללימודי יהדות שכחתי את שמע ואת שם מדרשתה מה >> דוד >> לא לא לא הייתה חילונית יהיה יחידה שפתחה את הנאום הראשון של בכנסת עם גמרא על הסטנד הביאה גמרא פתחה נמצא גמרא ואנשים ראו בזה קידוש השם גדול ואני שאלתי שאלה הלכתית האם צריך לברך ברכת התורה על מה שהיא נמדה? היא הייתה צריכה לברך ברכת התורה על זה? נראה לי שאלה על פולקלור יהודי לא מברכים ברכת התורה כי לא נכון להגיד על זה ברוך אתה השם נותן התורה כשאתה לא מאמין שזה השם נתן את התורה הזאת עכשיו אם לא מברכים ברכת התורה ממילא זה לא תורה זה פול והאם זה המקום היחיד שהיום יש סכנה עוד יותר גדולה בדברי האגדה שיש כל מיני המצאות, כל מיני דרשות, כל אחד לוקח את דברי האגדה ו מרחיב רעיונות הגות. הגיות תוגה. אמר פעם הרב יצחק הגעל פי דברי אגדה כיוון שזה ספרות הכל חופשי אתה יכול להכתיב זה לאן שאתה רוצה ולהגיד הפך של הפשט אבל אתה אומר כן אבל בספרות אני יכול להגיד נגד כוונת המחבר גם כן כל מה שאני אומר לכם זה לא אפשרות שהמצאתי אלא זה סיפור על דברים שקורים ולא רק רחוק מאיתנו אלא גם לא רחוק כל כך מארב אומר לא לא זה לא לא זאת הכוונה שעכשיו יהיה ארון הספרים הפולקלור היהודי זה לא הכוונה לא על זה אני מדבר זה לא יפתח את הבעיה ואם כל מיני דתיים ימחרו כפיים ויגידו וואו לא זה לא מה שמדובר פה מה שמדובר פה זה הרב בעצם מדבר אל גדולי תלמידי חכמים שראויים להיות מהירי דרך לציבור ומרוב עיסוק ברעב שהם עוד שייכים אליו לבד הם לא עסוקים בלהרבות את עצמה ודווקא הם צריכים להרוות את הצמה אבל אם ירוו את הצמה במים דלוכים שלא ממכור התורה והעירה, שלא ממכור הדבקות האלוקית, אז זה יהיה עוד נזקים ולא רק שלא מספיק ביא תועלת, האם יש בזה גם איזה תועלת? בסדר, יש ניצוצות, אבל א בסוף האחריות על זה זה דווקא מגדולי תלמידי חכמים. לא רק שהם תלמידי חכמים גדולים, אלא גם יש פה עוד מילה, קדושים. קדושים שהם שייכים לאור האלוקי ו נמסכו האורות בעצמיותם עד שהעולם הזה ממעט לשלוט בהם ולהכיר את מחשבותיהם ואת נטיותיהם ואת הלך נפשם והם מאוד מאוד בהירים שכשיש משהו לא מדויק אז הם יודעים לעשות חילוקים, הם יודעים להגדיר הגדרות, הם יודעים לחדד דברים והם עסוקים בעולם הקודש הם אנשים קדושים, לא שטופים בהבלי עולם הזה ותאוותיו, אלא נתונים בעולם עליון. הם צריכים להוציא את עומק האגדה ולהשקות את הדר במים צלולים. אם המים לא יהיו צלולים אז חלילה זה יביא לעתים גם נזקים ולעתים עוד יותר נזקים מאשר תועלת. וגם תפילות בשבילנו שאנחנו נזכה מי אמר שהוא קדוש מי אמר שהוא תלמיד חכם גדול אבל מי אמר שהוא קדוש זה לכאורה עניין עוד יותר עמוק קשור לעירתו שקודמת במעלה בעמקות ל חוכמתו ואנחנו צריכים גם להתפלל שלא תבוא על ידינו תקלה חלילה. >> לא תקלה העולם כולו הוא גשר צר מאוד. לא תקלה שנגיד דברים שאינם נכונים ולא תקלה שנהיה פחדנים מלהגיד את מה שכן נכון. למטה מזה כאילו מה מה המון שלח אצל? >> הוא צריך לינוק ממי ששמה ולהביא בעיקר מדבריו. כלומר מתי מותר לחדש וכמה ועד כמה אנחנו רק יונקים דברי רבותינו ומבה אותם זה שאלה מאוד לא פשוטה שאלה מאוד לא פשוטה היו תלמידי חכמים כל שכל כולם היה רק גדולה ומשקה. כמו השפת אמת למשל הוא כולו דולה מתורת חידושי הרים ומשקה. עכשיו זה לא שאין לו שום חידושים אבל אתה רואה שהשורשים של כל תורתו זה ספר הרבה יותר קטן לעשות אמת. חידושרים והוא מצטט אותו בכל כך הרבה מקומות. אז אני אבי זקני מה נאמר על רבי נתן מלא מירוב? מה נאמר על אדמורי חבד? מה נאמר על הרב טאו ועוד כצה בהם ש עסקו מאוד מאוד לדבר לבאר את דברי רבותיהם ולא לחדש תורה מעצמם. האם היו גם אחרים? כן, זה תלוי גם בדמות, אבל היוצאים האלה מן הכלל, הם לא כל כך יוצאים מן הכלל. לא ללמד על עצמם יצאו, ללמד על הכלל כולו עצור. שכל חכמי ישראל דבקים ביותר ברבותיהם ורבות רבותיהם ורואים את עיקר עניינם להוציא לאור את דבריהם בהלכה זה עם פריסה רחבה אתה לא רק לומד בעיון את הרב שלך זה כמעט אין אתה כן מביאים מתוך דבריו בית מדרש של בריסק הוא יחדש על פי הצבי דינים של רב חיים הוא הפנים את דרך החשיבה של רב חיים ויחדש אל פיו אף על פי שכשיבוא להלכה הוא יזכור את כל הספרות של ההלכה גם בהלכה זה ודאי יותר רחב. הלכה ודאי יותר רחבה העיון הוא לפעמים יותר הולכים בדרכי רבותיהם. תלמידי הרב מרדכי זצל הם אה חושבים הרב מרדכי. למה אתה רואה אור גדול מבהיק קדוש שאתה סומך על הירת שמיים שלו הרבה יותר מהירת שמיים של עצמך מי שסומך יותר מדי על הירת שמיים שלו צריך להיזהר מה המינון טוב זה לא לא כל הפרצופים שווים ולא כל הדעות שוות אבל יש כאן חידוד שאנחנו צריכים לזכור כל הזמן שמה שהרב דיבר כאן זה על תלמידי חכמים גדולים וקדושים שקנו את התורה היראה והדבקות האלוקית בלחץ מותם ובדם התמצית של לבבם זה הרב א מחדד פה את העניין זה אנשים שלמדו ואחרי זה גם אה עשו דברים אחרים וגם זה וגם זה וגם זה הם מוכשרים עושים את זה מהר יש להם מחשב קופצים מכאן לכאן מוצאים מהר הכל יודעים איך זה לא וכותבים מיד בפייסבוק תשובות זה לא רבני הפייסבוק פה זה דם תמצית של אהובם כשאתה רואה אותם מתפללים אויבדים עושים מצווה לומדים תורה אתה רואה את היראת שמיים רוצטת שירתם אתה רואה את רירתם קורנת מתוך חוכמתם זוכר הייתי אצל רבברון זהצל פעם ב אה דיון זה היה אז א מפת הדרכים מי היה נשים מפת הדרכים אז הרב אברם עשה קבוצת רבנים הוא ביקש שיו גם צעירים אז הרב דודי דודקביץ שני היינו הצעירים קבוצת דיון אני לא פתחתי את הפה כולם היו שמה מה אה מבוגרים ממני, גדולים ממני ו זוכר דיון רבום ככה מפלפל בדברים וכאן וכאן וכאן סות הכל פתוח כל הסרות הוא הופך מה שנראה לך פשט זה כאילו הלכנו בזה הכל הוא הופך הכל זה ואז אז נעמדו להתפלל מהחיבה ורב אברהם עומד ליד החזן שמה מקדימה וביל רגע פניו לא עטות פניו לא עטות כל כולו חילורי אדהפניו אדומות אדומות הוא מתחיל והוא רחוק מכפר עוון אתה רואה שכאילו בן רגע הוא הלך לל גם בעיון הוא כולו היה הוא חד מהיר אבל אה אבל כשעומדים להתפלל איתו זה היה נסיים בעוד סיפור על רבברום זצל אני הייתי ביישן עדיין יש לי חלק ביישן אבל לא לא מגלה אותו רק א לידי חם אבל א הייתי באישה לא הלכתי לרבנים לשוכח איתם לשאול הייתי מקשיב שבחורה מקשיב כל יום אחרי התפילה היה טור לשאול רב אברום שאלות זה היה הסדר אחרי שכרס ורבום היה תוך כדי זה חולצין ואני הייתי עומד מרחוק ורק מסתכל אפשר הרווחתי יותר מכל כל השואלים הייתי מסתכל איך הוא גולל את התפילין וכל רגע הוא היה מנשק את התפילין זה כמו נמשיך למשל חריף מאוד אפשר להמשיך משל חיובי ש אחרי השלילי תחרף זה כמו אבא שנפרד מבכורו שיוצא לקרב והוא יודע שזה קרב כבד מאוד בספק אם ואיך יחזור הבן והוא מנשק אותו הוא מנשק אותו והוא לא אה הוא לא יכול לעזוב אותו אז רב אברהום היה מנשק את התפילין ועונה והיה איזה הפסקה הוא דיבר אז הוא היה חוזר הוא מושק את התפילין בהווה כזאת ואחרי זה הוא היה מכניס את זה לתוך ה תיק הוא היה מתאפק היה מכניס לתיק ומתחט מוציא אותם מנשק מחזיק לתיק מוציא אותם הוא לא יכול הוא לא יכול להיפרד מהתפילין הוא לא יכול להיפרד מהתפילין כב כב שנזכה