גיוס חרדים | תקציר השיעור | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] מדינת ישראל נמצאת א זמן רעב בשערה במידה מסוימת מקום המדינה על השאלה מי מתגייס מי לא מתגייס בקום המדינה השאלה הייתה קטנה השאלה הלכה וגדלה והיא כנראה תמשיך לגדול עוד והיא הגיעה לפרשת דרכים אני רוצה לעסוק בנושא זה מכמה וכמה הבטים לפרוס את דעתי, את משנתי. הדבר הראשון שאני רוצה לדבר עליו זה על כאב. יש מצינות הדתית כאב עצום שחלק גדול מהשיח נובע ממנו, רוכב עליו, מבטא אותו. אפשר לראות את זה בכמה צורות, אבל בסוף יש כאב עמוק, כאב חד. כאב שבפעמים רבות אי אפשר לעמוד בו. ואחרי כל זה יש עוד משהו שמעצים מאוד מאוד את הכאב. המשהו שמעצים מאוד מאוד את הכאב זה שאנחנו עוד חוטפים בזיונות עלבונות, התחנות, דברי נעצה. לפעמים אנחנו שומעים דברים שאחרי כל הכאב הזה אתה שומע את זה, אתה פשוט א מנתק מגע רגשית או זם באופן בלתי נדפס. אני מוסר בשבילך את הנפש, אני נהרג בשבילך, אני נפצע בשבילך, אני משרט, אין ספור. וזה מה שיש לך להגיד. זה מה שיש לך להגיד. והכאב הוא חלק גדול במשחק. הוא מטשטש את הראייה, את הלוגיקה. איך יכול להיות שאדם שאומר ב1000 קשרים, הקשרים כפייה זה לא חלק מהדור שלנו. פתאום בלט עם עיניים דולקות אומר סנקציות. מרעיבות. איך זה מתיישב באידאולוגיה? איך זה מתיישב בעיניי הרבה מאוד כאב? הלך גרנט ולקח את מפקד חיל האוויר לשעבר שקדי יחד עם עוד בחירים בצבא, בחירים בתחום, מקצוענים, מקצוענים הלכו לעשות עבודה. אתה רואה? רצו לדעת באמת איך אפשר לגייס חרדים. ומה הם אומרים? תקבעו חוק, תעשו סנקציות. זה רק יצופף שורות. אין לזה שום סיכוי. זה החוסר צלילות דעת. מי שינסה לכפות ימצא את הצד השני, מחזק את השורות שלו ונלחם. אני שמעתי מאנשים בכירים בעולם החרדי אומרים הדבר הכי טוב שקרה לפלג הירושלמי זה החוק הרגיוס. רק תנסו לעצור לנו אחד וזהו. והפלג ירושלמי עולה מעלה מעלה. כולם נהים הפרגושלמי. מי שלא מתחיל לדבר גם כמו פרג ירושלמי. גם אם הוא לא הולך לשם. הם לא מעלים על דעתם שכפייה זאת הדרך אלא מה אתה צריך להבין אותם אתה רוצה אותם יש כלל בכלכלה הכלינט תמיד צודק אתה רוצה אותו אתה צריך להבין אותו אתה צריך לתת לו את מה שהוא רוצה אני רוצה להגיד עוד דבר אחד מה המבט הבית מדרשי על כל זה אני רוצה להביא שני וורטים אני חושב שהם מהירי עיניים החלק הראשון שמעתי בשם הרב טו מורי ורבי והוא אומר שני מעצמות מופלאות קמו לנו אחרי השואה. שתי זכויות שאין כדוגמתם עמדו לה לאומה הישראלית. מדינת ישראל ועולם התורה. ושניהם יקרים עד בליידי. אני חושב שככה אנחנו צריכים להסתכל את זה. ורב זלמה מלמד הוסיף דבר נפלא מאוד בעיניי. הוא אומר כל החיכוך הזה. כי הקדוש ברוך הוא כבר דוחק אותנו שהם לא יהיו נפרדים אלא התאחדו. אבל להתאחד זה לא על ידי תשטושים אלא על ידי זה שכל כוח ממצא את עצמו, מעמיק את עצמו ואז מוצאים את הפתרונות. כל מה שאנחנו עוברים זה לקראת עתיד שבו העולם החרדי יהיה הרבה יותר גדול, עולם התורה יהיה הרבה יותר עוצמתי והחיבור יהיה הרבה יותר מוכרח. ואנחנו חייבים לפעול בצלילות הדעת. זה לא ביום אחד. אני רוצה שחרדים יתגייסו. אני חושב שזה יכול לקרות. אני חושב שזה יקרה לא לפני שזה יהיה באמון. שנדאג שיהיה אמון. ואחרי שיהיה אמון אנחנו צריכים לדאוג עוד דבר אחד. שהאמון יחלחל פנימה ויגרום ללגיטימציה בתוך החברה החרדית ללכת לצבא. הסדר הוא אמון, לגיטימציה, גיוס. מי שפוך את הסדר חי עם הראש באדמה. אמון, לגיטימציה, גיוס. מי שהמטרה שלו הראשונה זה גיוס, הוא יוצר משבר אמון, מחביט והולך. ולא רק שהוא לא מקדם את העניין, הוא מחביר. ‏M.