בתר מעיקרא או בתר תבירה – בגדרי חיוב נזיקין | הרב יעקב אריאל שליט"א | שיעורים כלליים מסכת בבא קמא

דף כו עמוד ב בעצם זה הסוגיה מקבילה דף יז נקביל בין שתי הסוגיות האלה בדף כו בדף יז דווקא בא מבטה ואמר רבא זרק כלי בראש הגג ואחרי שורה פטור בעצם את דברי הבא ראינו אחד את הפרק דף יז נקביל בין שני הדברים אחר כך כי שם רבה חולק עליו פה רבה לא חולק זה לא אומר שהוא לא חולק הסוגיה פה עוסקת ברבא בלי להביא דברי רבא אדם הרבע צרק ראש הגב ותחתיו קים קצתות יום עזרה רק ראש הגג אח פטור מדוע כי כבר הראשון שזרק את הכלי הכלי שב כשבור וזה ששבר מקל שבר כלי שבור כבר מתמנת השני שמקל שבר מן התבילה כלי שבו נכון היה שלם אבל הוא בדרך ישור הוא תהליך שבירה שבור כבר מר הולכים בטעם העיקר ברגע שהראשון זרק את הכלים בראש הגג כבר הכל ישר כשבור ואמר אבא דין אחר אותו מקרה להיות שונה אמר רב זרקנים מראש הגרים קצתות כלומר אם הקי נופל קרות לא היה נשבר בא מישהו סילק את הקרים קצתות רק גרם הוא לא לא שרמקל רק גרם שה ישבר קיים בסיכן או עצמו אדם זרק עם קש הגג ורץ מהר זה לא כך מעשי היום אגב היום כן זה יכול לצנוח סנפלינג אבל נשאיר את האפשרויות זה עניין תאורטי בא להגיד שאפילו אדם אחד דרק ראש הגג הוא עצמו שהוא דרך את הכלים בראש הגג הכלי לא מה ישר הוא עצמו גרם בשבירתו פטור פתורת מה ב שגיע פסוק מהפסוק גירה החץ הגמרא משועה את זרי הקורק חץ והחץ כאילו היה נצרג יש גם דומה במסכת סנהדרין אדם זרק ירע חצי לחברו ירחץ חברו על מעט להרוגו אבל היה שם טריס ומשה או שהוא עצמו עושה טריס ואז יוצא שהוא פגע בו פטור זה כאילו החץ מופסק כי יש בחיצה אדם יורה חץ על מחיצה בחיצה אטומה שהוא לא יכול לבוא אותה אז החץ הזה לא חץ גם פה משה זה לחץ מי ש זרקים כמו ש זה כמו החץ שלו מכיוון שהיה שם קצתות והשבר זה שהוא גרם זה גרמה גם גרמה הוא חייב בני שמיים הוא לא פטול לגמרי בית הדין לא מחייב אותו רק יפה שמיים הוא חייב ואמר רבא זה רק תינוק בראש הדבר ובח קיבלו בסיף לוקטה דרבי יהודה בן בתר ורבנן תניה יקחו 10ה בני אדם בעשרה מקלות בן בת אחת אם זה אחר זה כולם פטורים מדוע כי כל אף אחד לא הורג אותו נכון כל אחד נתן מכה חמורה מכה אחת עדיין לא הורגה אותו אז התשעה הראשונים שיקו כל אחד נתן מכה וקרב את מותו אבל לא עדיין לא הרג אותו האחרון הסודי כבר הרג אותו הרגע כבר אדם פצור קשה הוא לא הרג אדם בריא הוא הרג אדם גוסס או או גוסס או טריפה או כבר כבר אדם מוקה מוקה מכה אנושה הוא לא רק אדם בריא עצם פטורים ראה אומר בזכר זה האחרון חייב מי שהוציא את נשמתו חייב אז הגמרא רוצה לשבות גם פה לפי לפי רבנן שעוברים פתונם פטורים גם פה זה פטור הראשון רק שג זה כבר כמו כלי שבור זה תינוק תינוק תינוק שבור כבר שבור כבר לא עסק משיחי הבואדן חי בא שני בא שני והרג אותו הוא הרג כבר ילד ילד חצי חצי מת לא חי כ אף אחד לא חייב לים אותו ראה אחרון חייב כן שואלת מה ישנה לפי רבי לפי רבא זורק כלי זורק תינוק זורק כלי מה אמרנו שהשני פטור כי הראשון כבר זרק כלי שבור אם תינוק אותו דבר אז רואה את התינוק בראש הגג התינוק כבר נמצא לקראת מותו הוא כבר לא הוא לא חי כמו אם זה הכלי שבור תינוק שבור מרוסק לבריו זה חי לא חי מת למה פה תזה מחרבנן למה לא אומר שתתו שזורק תינוק שרג כמו זורק כלי אז השני לא הרג בכלל לא אדם חי הוא אדם מרוסק אדם שבור שאלה למה רבא לא אומר את זה זה מציב ספק כל מה שהבנו ברבא מרות ראשונים איך להסביר את רבא בא שור יקרה דומה זה דין אחר בשור בא שור קיבל קנב רבי ישמעאל נתניה נתן נפשו דמי מזק רבי ישמאל אומר מזיק אז אם זה די ניזק כבר הניזק הזה כבר לא היה יצור חי גם אם אתה מוכר אותו כעבד איש אתה קונה אותו לא ש כלום לכן אין מה לשלם חמזיק הוא עוד לא עדיין לא מת הוא מת רק אחר כך גם פה רבא לא אמר אותו דבר שזרק בראש הג כבר דשו בעצם לא לא עשה כלום אז משני המקרים אחרונים רבא לא הולך שתו צים מדוע כאן יש מחלוקת עכשיו בואו נחזור אחת הפרק אף יז שם שם אמר הרב דבר דומה אלא ששם רב חלק הרב ד יז עמוד עכשיו נתחיל בסוגיה אחרת רבנן תרנגולים שהיו מחטטים בחליפסק הדלי נשבר הדלי זה היה במדרון ו הגולים מצצו מים מהחבל וכך נקרו אותו וכך החבל נקרע והיה זה מטרון עד להרדר ונשבר מה הוא בטר מקרזינן וגופו האם ברגע שהתרנגול האחרון קרא תחוט אחרון אז הרגע הזה שכל דרדר זה כמו זורק כלי מראש הג שהוא כבר שבור אז הוא היה שבור ברגע הזה זה לא צריך לראות זה גופו פה התרנגול האחרון בניתוק החוט האחרון שבר אותו בגופו כי ברגע שהכלי ידרדר הוא כבר שבור אז הולכים בתר מכרה אזה גופו ישלם את זה שלם נזק שלם וגופי הוא הודעים כבר מה נעז לא אומרים אתה מעיקרה אלא כלי עוד לא שבור ששבור רק בסוף אזה מכוחות זה שרורות שרורות ב ש חצי נזק טיפשט למדרבא גמר רבא זרק כלים ראש הגג הוא בא אחר שבעו ומקל פטור גם רינן למנ טבילת עבר אז גם פה התרנגול שגרם לכלי להדרדר הוא שבר אותו לגמרי בגופו בשביל בשביל רבא אז הרבה פשיט עליו שמען שהוא שלם נזרך שלם רבא מי באלי רבא יספק הוא לא רב תלמידו של רבא לא קיבל דעת רבו מספק הוא מסופק אם זה אם בטר מעיקר הזנן או בטרנזינן תשמע הידוס אינו מועד הידוס מועד כאילו זה תרנגולים חופרים באדמה ומטיזים צרועות אז זה נקרא מועד או לא ומזק שלם הוא חזין נזק אומר בזה מחלוקת בתר ניקר זה אותו כבר מה נעשה לא בתי צרועות הופלו קצת סונה מחלוקת בצוראות מחלוקת רב רבא צופן עם צורות של נזק שלם וחצי נזק הייתה שמה תרנגולים שחזר אותה ברייתה תנועים שחטתים בחבל דלי נפסק החבל נשברת דלי שלם ה יש לך שמ מינה אתה מגרזנה אז מה אמר רב מסופק הנה בבריתה מפורש כמו רבא שבתר מכפקות חייב לשלם זה שלם משום שבתר שכבר מנה בגלג שהלי דרדר הוא כבר שבור לכן התרנגול שחידד בדלי הוא שבר אותו בגופו שזה זק שלם תגיד מה דוכה את זה הרב כמה דוכה את ההראיה הזאת אומר תגיד מה חבל הוא חבל החבלים ש יכול לחסיד שכתוב בשם זה על החבל הוא קרא את החבל החבל גם כן בעל ערך החבל הוא קרא ב במקור שלו נכבל שבר וקרא את החבל אחר זה חבל של כלום אז שלם את זה לשלם על החבל והחבל משונה הוא תרגול לא אין בחבל מה לאכול תרגול אוכל אוכל אוכל באדמה גרגרים תולעים כל מיני מאכלים חבל הוא לא מאכל אז זה משונה משונה חסיד נזק ש נזק שלב ואח משונה הוא בלישה נשים באו לדות מהב ידיים עם בצק ובצק נמרח על החבל והתנגול חיטת בבצק את בבצק גם נקרא החבל אז נקרא לא משונה כדרכו בן אישה נשמר על דלי קטנים לפי דברי הבעיה לחבל לא הדלי כתוב שהדל נשב זה על הדלי לא על החבל מה יכול אלסו חוסו סות נסם שלהם אז אם הכנסו זה יש קשה מהספע בס מתרצת סו דין כל הוויכוח פה אמר רבי ברביי כעזיל מני מיני זה לא מדרון תלול מדרון תלול מיד שהוא נקרא את החבר הכלי נשבר הכלי כבר נפל ונשבר כל מדבר במדרון מתון הדלי הוא עגול, הוא מדרדר, אבל אה הוא לא נופל ממש, מדרדרגול דחף אותו קד מיני מיני אדו דחף דחף דחף אותו עד שהוא נשבע יוצ שהתרגול שעבר תדלי בגופו זה בכלל לא צרורות זה הסוגיה איך הלכה כרבא או כרבא היו בוכים אתה מכרה או זה ספק לא חמקרה נחלקו בדבר בעל המורה ברמבן את חינוקיהם בא למאור אומר כך הריף כתבה ממרדל לכך הריף הביא את הנושא הזה של מיני מיני זה כזה מיני מיני אנו טמאים הרב נפס התכתב ברור תרנגולים רטים סליחה הריף מביא שני דבר דברים מביא את את ה כעס מני מני ומביא גם זמן של הרבא חפס כתב תנגולים שחטים בחבת הוא כזה מיני מיני על מה בתר כבר מנזינן וסמל כרבא בקר מגזינן כ שדריף הביא שתי הלכות הביא את רבא אז רואה קנים בראש הגג ונשבר חייב כן אז סליחה הראשון חיה משום שמיר את חג הביא את העניין של התרנגולים מני מני זה רבה תרץ רבה שסובר מסופק אם זה הולכים אתמנה אולכים את המיקרה אמר שמדובר ש דחפו דחפו דחפו דחפו עד שהוא נשבר בגופו כי אם היה סובר אם כן רב לא צריך להגיד שהתנגול ניכה את החבל והדלי דרד דר מתון טלול דדר הוא גם נחשט שבור הראשון לכן שלם למה הריף צריך לת רבא זה מני מני סתיר בריף כך ש יודע מה הוא בא רמבן והופר את הכרה על פיה אמר הרב מהמחנה לא הבנו את הסוגיה נכון עד עכשיו הסברנו את הסוגיה כפי שהבעל אמור הבין אותה גם הרבה שבין ככה שי הבין אותה לכן שאל את הסירה הזאת הרמבן אומר שהריף אל פירוש אחר בסוגיה הפוך מה שירשנו מה מה אומר הרמבן ויש דרך אחרת סוגיה הזאת והוא שנפרש ונאמר לרבאתר סוף הזינה טעות הייתה בנו רבא שאמר שזורקש הגג באח שרום מקב פטור סובר בתבר מה נעזן מה פטור גמרא בלשון אז מה שמע רבא זורקי כן אצליך תגידי שגר נפל ברשעו השני פטור הולך בתורמן לא הולך בתר מעיקרה רמנה למה פטור בא הרמבם אומר כך ואז תבינו בגמרא תבשו את המדרך הכי פירושה תשאול בתה בסוף גם מיד אמר רבא הוא בא חושב מקל פטור הוא לא אמר ראשון חייב מן מאיר נכונה יש כאן שני אנשים הראשון זה רק אם לא שגשור מהשני ושבר אז אז זה הבריתה אומרזה אומר רב השני פטור למה הוא יותר מזה אבל הראשון חייב העיקר חסר מהספר הרי מי ש את הקושג איזה איזה בתר בתר בעיקר הזנן הכלי שבו בנטביר את הבר אז הראשון כבר חייב למה אומר השם פטור אמר את העיקר העיקר זה זה ש פטור זה תוצאה שהראשון חייב ש פטור אבל העיקר הוא שהראשון חייב שנים זה הרב נכון מה העיקר מה תפל העיקר העיקר זה שהשני פטור למה שפטור לפי רבא עצמו שאמר ש לפי הפירוש שבן התבירת עבר הראשון שבר את הכלי כבר שבו בג זריקתו והשני פטור בגלל שהראשון חייב אבל למה הוא אומר את העיקר למה הוא לא אומר שהראשון חייב קושיה עצומה רמבן למה למה לא אומרים לשניהם פטורים >> למה הראשון חייבים פטורים >> לא אבל לאט לאט >> חכה את הרמבן חצי מלאכה חצומים גמרא צדעת אומרת זה בגמרא פתאום קושיה לא מבנה מה פה מה פה תלמדו עוד כמה שורות ותבינו חבל ויכוח רק על בהתחלה רק אחרי שאני אומר עוד כמה שורות זה מבין בזמ תנא לא מסבירה חג אומרת זה אמר ככה בזה אל תתעקבו על השורה הראשונה תמשיכו עליו הוא לא אמר ראשון חייב דיס בתר מכרב רשון חייב רבותה לא לבד ש פטור זה שני אפילו עזב בסוף פטור גם אתמר שהולכים בתחבר מנה השני פטור למה כסופו להישור ואין לו דמים עכשיו הרמבם באמת רבא סובר ואתה כבר מענה על זה החידוש שהוא חש פטור למה פטור כי הוא שבר כלי שמישבר. אז הראשון פטור סליחה הראשון פטור כי השני שבר אותו הוא לא שבר הראשון שזהרג את הכלי אז הוא הכניס את הכניס את הכלי למצב שאין לו דמים הכלי הזה כבר לא שווה עכשיו תמכור אותו זה שווה אבל זה כלי השלם עדיין הוא כלי שלם אלא שעדיין הם לא שבו לגמרי כי בתהליך אז ממילה שני פטורים הראשון פטור למה משום שהוא לא שבר את הכלי מי שבע את הכלי השני השני פטור למה הוא שבר כלי שבור אז אם כלי שבור למה הראשון פטור כי הראשון לא שבר הכלי הוא לא שבו בפועל הכי שלם הוא לא שווה כסף הכלי לא שווה לא שהוא שבור נו זה הבחנה דקה מאוד הכלי שלם לא שו כלום אז תגיד הגוף הקשה אדם לקח כלי שלם והפר אותו לכלי שלא שווה כלום הכלי שר שלם שווה כלום משל מהבד דומה אדם גזל חמץ ברפסח הוא גרם לכך שמה עכשיו הוא הוא מחזיר הוא מחזיר ל לבית חמץ נגמר כמה בבל כמה הרי שך לפניך למה לא נאמר אתה לקחת חמץ של חברך הכנסת בית איתך נכון לא שלך, שלחברך אבל עכשיו חמץ נאסר בהנאה מי גרם לחמץ בהנאה אתה. למה את לא משלם? למה גזלן אומר הרשך לפניך? הוא הזיק לו לקח חמץ שווה הרבה כסף והפך אותו לעפר. אנחנו אומרים שפה דערה נכון ה החמץ זהזה עוגה עוגת קרם שווה 100 שקפ ונשארה שלמה אב לא שמח כלום למה לא לומר שישלם ע זה שהוא לקח עוגה שמה 100 שקש הפך אותה לאפס פחות מפרוטה רבותיי זה נזק שלא נקרא אין פה נזק ממשי הכנישה שלם הוא לא שווה אבל הוא אז זה נזק שלא ניכר זה בדיוק מה זה נזק שלא נקר אדם לקח ניסך יין יין בקוק יין ששווה כן זה כמה זה בקוק יין יין מהודר עקב יש שם יקבים פרטיים ויש להם ערך גדול אני מכיר יש בק שמכים 200 שקרים שהטעם שלהם משהו משובח טעמת יבש שיסלחו לי היבשים לא מבין אתה מבין זה יין יבש יבש יבש מיובש זה טעמן פריז אמר שזה שווה 200 ש₪ טוב אני לא יכול לדון מזה זה פשוט להדיל מזה זה אבל אם כן אבל אז מה הדין אדם שלקח יין וניסך אותו לעבודה זרה שווה כלום פטור כנסו כנס לא חייב מדאורייתא פטור לקחת יין ניסחת אותו לקחת את היין הזה והפכת ל200 ש₪ עכשיו שווה כלום אלא מה זה שעשיתי יין אבל יין נשאר בקבוק שלהם יפה נשאר אותו יין אותו אותו יבש שהיין נשאר יבש לא השתנה בן נזק לא ניכר זה הפש אומר רמן הפוך בשבן רבא סובר בתחמן לכן מדגישים שהשני פטור הסבר נפלא של הרמבן אז הכל בדרך א מהצריב סובב מת שמת כבר מנהן ורב סובר ככה לכן צריך להגיד אחר כך ז מני ומני שאותו תרנגול אם זה היה מתרון אלול אומר שוב הכלי היה פטור בשביל שזה הוא לא הזיק הוא לא הזיק בפועל הכלי רק גרם שלא שווה כלום שהוא דחף אותו שבעה אותו בגופו משלם זה שלם הפוך על הפוך וזהו קשה אומר זה אומר זה לא רק שזה זה הפירוש ה שמת זריף קשה על קרח רשי לא קשה ישלמה קצת מפרשים שאמרו שדרב מג שהוא מתרס הריף עוד נקש על רש"י חינ ממה של סוג דרבא בזורק תינוק עכשיו כאן מביא את הראיה מסוע הפרק וזורק תינוק בראש הגג זה תלמוד שמה שם אמרנו תש הגה שהולכים לתפר מנה אז הראשון פטור הוא פטור כי הוא לא הרג את התינוק התינוק נהרג על די השני אבל כאן השני שם השני הרג תינוק בריא או תינוק לא בריא אז זה מחלוקת ברבנן תלמיד פטור הכל והשני בן שור בן אדם חיומת שתו כפ ורבי יהודה דבר מעיקר אנינד חי ג כולם שאני לא פטור כמה כשה רמבן קושיה עצומה לפיל רשי בעל המאור כל מה כל מי שלמד סוגיה עד עכשיו בלייב הביא שהראשון שהוא זרק את הכלי מראש הגג, הכלי לא שווה כלום והראשון חייב. למה ברוצח לא אומר שהראשון חייב? לקח את התינוק זרקת אותו, הפכת מרוסק איברים מי ריסק את האיברים שלו? אתה אתה ריסקת כי תינוק שהולך ליפול לרפה להתרזרסק הוא כלום כלום מרוסק כבר מהתחלה אז מי עשה את זה הראשון? אדם גם שמביאה יהודה ורבנן מה זה קשור אחד השני לפי רבא אישיה עצומה זה אחד אומר עכרון הבנו ש לקטע האחרון הראיה שהביא מתינוק שראיה חזקה מאוד אומר היה אפשר לדחוט אותה ו ממר שלא פטרו דבריה אומרת נזק אלא משום דבתך מקזנה נהיה ממונה מה שאמרו מחלקים בין ממון לריבה יש לנו שתי סוגיות סוביה אחת זורק כלים בראש הגג זה אמרנו שכזורקים בראש הגג אז הראשון פת לא שבר אותו השני פת כתוב כי הוא שבר כלי שבור אמרנו כלי לא שבור פיזית שבור מבחינת ארכו ממוני אז היה מקום לחלק בין ממון לבין הריגה ממון שובי כספי כלי שבור הוא לא ש כלום אב תינוק של שגא שם מגוסה כברים עדיין זה עניין לגבי שור הנסכל שם שלם דמים הבעלים שים כופר ואז יש מחלוקת מזיג ונזק זה דין ממון ממון אתן לוק ש כלום תמכור אותו לעבד כשהוא נמצא באוויר הוא לא אף אחד לא קנה אותו אבל מבחינת החיים שלו הוא חי עדיין אי אפשר לומר את זה אין דע עצמו דה בזה אלא כמו שכתבנו ואם דעת רבנו זה כפירוש הזה יפה בזל בקיצור הרמבן אמר דברים ברורים חד משמים יותר צריכיף הרמבם כן בדרך כלל הרמבם בדרך כלל לא תמיד לא 100% ש ב80 90% הולך בקבות הריף היה תלמיד תלמידו ידוע הרמבן הריף של הרמבם מימון היה תלמיד הרי מגש היה תלמיד הריף בעצם והיה המסורתמשפחתית הרמב"ם הייתה בכ מסורת הריף למד רבן חננאל רב חנל בושיזה א כידוע יש אגדה שמספרת על ארבעת תלמידי חכמים שנשו מבבל ך נסו לרומא או משהו זה משחת יהודים סו מהמטרה ישתדלנות ודסטים תפסו אותם ובחו אותם לעבדים קילות ישראל שהיו בשפת שפת הים קובח הם גדולים היו גדול גדולי גדול גדול גד פדו אותם וכל אחד הקים ישיבה במקום וככה התורה עברה מבבל בספרד סון אפריקה ואנחנו יודעים שאחד מהשויים זה רבי חושיאל ותלמידו רבי חננל ושחריף מכאן עברה המסורת של חכמי בבל צפון אפריקה וספרד כאן התחיל להבדל מה ש נקרא ספרדים אשכנזים תורת בבל עברה לספרד ספרדים מה זה של ספרדים זה התורה של בבל אבל אין בנו ישיבות גדולות בסוון אפריקה בספרד והתורה עכשיו עברה למערב ידי אשכנז היית מסורת אחרת הגיע מארץ ישראל דכיטליה ששכנז כאן צרו שניים לכן כל מחלוקת פה אתם רואים בב ורייבן בעלמ בעלמור והריף ספרדים אשכנזים כאן מתחילה טוב זה לדעת את ה שושת הדורות אז המקום לנו שבדרך כלל הרמב"ם בו תריף אז ככה אפשר להפר את את הרמב"ם כאן אבל זה זאת אומר הרמבם חות רוצח בחות רוצח מה הוא אומר יקרו 10שה בני אדם בעצ מקלות מת בין שיקו בזה אחרי זה בין שיקו כולם ככה קוראים פתאום את הדין שנאמר כל נפש עד שיהיה אחד שהרג כל הנפשו שחמם אומר כמו שראינו בחל רבי כמו רבי יהודה רבי חכמים כמו חכמים כלומר לא מוכים פה שבתר מעיקר הז כי ביקר למה לא אומרים שהראשון לך רוצח לא הראשון לך רוצח רק בגלל שכל אחד מי שגמר אין טוב בהלכות חזון סיק אומר אזור כלי ראש הגד לארץ לא היה תחתיו כלים כאדם אחר שברק כשהוא באוויר קודם שיגיע לארץ זה אחר פטור כלי שסופו ישור מיד בוודאי נמצא כשובר כלי שבור ואין זה כגורם לא גרמה לא גרמה כשב כל שבור לכן פטור זה פטור חות הסכם ממון אומרים הם חט בחבל דלי נפסק החבל ונשבר הדלי שמזק שלם והוא התגל דלי מחמתן פה ונשבר מה זה מחמתן זה הפשט ש אז מני מני מני מני הרמבם לא הביא אתה לשנות הגמרא כד הרמבם הרמבם גדלות הרמבם שביא סיכום סיקום הגמרות בעבריץ הרמב"ם תרגם את הגמרא מבר על עברית יפה עברית רמבם הוא לא עומד הוא לא האם מה שהוא אומר זה מה שהגמרא אומרת עזוי מני מני זה כנראה מחמתן למרות שיש כאן מקום להבנה שתי הבנות שונות מה זה מחמתן מה נרגניס תראו אפשר להסביר את הרמק מריף ראינו מביא את הגמרא לגבי רוצח הוא אומר שזה כמו רבנן לא מבין שזה יתר מכר זה ופה מחמתן אפשר לפרש שזה מני מני אפשר לפרש את הרמבם כלומר הרמבן זה התריף אומר המגביש הוא מה שאמר גגל הכוונה שנג נגו בקילי וכן דעת הרשבה הרשבא לא מפרש ככה את את הגמרא הרשב חולק על הרמבן נת הרשב דף יח עמוד א רב פסיזה כתב והי דרבא דמרק מראש הגל פסק גם כן זה מני מני כן מקוב תקושת הבעל המאור אם בתר בעיקרז למה צריכים מני מני נראה לי שרב ז פרש דחה דרבי לדחיה בעלמה אמרה אלא בדף כמרה תמ רביבי ברבי לא זה כזה מ אפשר מסביר משום זה כל שאינו נוגע בדלי בחבל שמה אוס בלי שם תוך כך כחבר דלי אי אפשר לשלם לאזה שלם דלי כל שאינו פועל בגופו קצרות כמדם משלם זה כשלם כל כ גופו הוא נגע בגופו של הכלים קר דזי מני הוא מהר מפרט הגמרא מזה אז מ פירוש חדש לא שהנגות לחפק לכן אני אומר זה לא שרבי ברבי רק תראה אפשר לומר כ זה חרך לומר ככה זה לא בגלל ש שזה דחייה של רבא גם לרבא צריכים לומר שזורק שמחטת מחטאת בחבל אז הוא מחטת בחבל חייב רק חצי נזק זה צרורות ורק אם דחף את הכלי חייב שהנזק שלם הוא לא מבר שדוחף את הכלי דוחף אותו עד שהוא נשבר הוא מחלק הוא מחלק בין איפה היה איפה התחיל איפה התחיל ה מה גרם לכלי להישבר החיטות בחבל או דחיפה הכלי צד לי יה כן אומר איזה הבדל היא מוחלת בחבל אומרת שבת ק מדרון לא תלוקה גם לא מתון מדרון בינוני שובת בחבל והכלי התחיל להדלדל משמע זה צרות כי הוא לא נהגע בכלי הוא גם בחבל אז רק מכוחו מכוחו מקבע שהתנקול קרה את החבל הכלי הדלי נפל הדרדר ונפל אז זה לא נקרא זה נקרא שהוא גרם לו לא ישיר הוא לא דחה את הכלי ישירות הוא נקרא את החבל צריך לקרוא החבל ניתקדלי ונשבר ראש אומר ש שניתק את החבל כיוון שהמדרון מתון לא מדרון מתון לגמרי אלא מדרום בינוני הכלי עוד לא ידל ואז הדגול הפים שלו דחף את הכלי כיוון שדחף את הכלי והכלי נשבר בסוף זה גופו למה ב גופו כולכים באתר מעיקרה שהתנגול דחף לכלי ועכשיו התחיל לדרדר סופו להישבר הולכים לפי ההתחלה ואז זה גופו נזק שלם הרשבן פירש תרץ את אומר שכל לבעל המור וזה מה שמגיד משנה אומר וכן כתב הרשבה וגם את הרמבם מגידיםזה את הרמב"ם ככה עכשיו נחזור לרמב"ם שאומר רמבם מחמתן והוא לכלי את מחמתן מזבר הוא לא אומר מני מני הוא לא דחף את הכלי דחף אותו דחף ששברח דחיפה אחת לכלי דחיפה אחת בכלי דרדר נשבר יש הבדל אם הוא קר את כל משב אחר אך אומר א רמז אחר כך ש לגבי החבל אם היה לך חבל אוכל חלת טוב טוב זקום משלם גם חב נזק שלם כן ברמבם עדיין אמר את האמת אפשר להדחק קצת אבל בריף בא רשב מזה פירוש אחר לגמרי הריף צובר תמקנה וגם הביא ד מני שמחים בין ניתוק החבל ואז הכלי נשבר מאליו שנק לא דחף אותו אותו בגופו ניתק את החבל והכלי נפל דרדר נשבר שזה צורות ו דחף את הכלי גם לא דחף דחף דחף דחף מני מני מיני לכן אומר שהיתה גרסה אחרת לא כתוב מיני מיני אלא דקת קשה למה אומר זה מיני מיני לפי הפירוש שאני מפרש עכשיו הוא מחלק בין דחיפת הדלי וניתוק אז תחיפה מספיקה למה מני מני זה מיני תול מספיק מני שהוא דחף אותו ומני מנישמה הוא דוחפות נשבר שמעיקר דמ תז מני הוא ולא שכת בכב בהמשך אומרז מני בספרים רבים מצאתי לא מניזמניסה שישרה לפי פסקרב הריף לא גרס מלך מני מני גרס מני עכשיו היא יותר הבחנה שרשבא בניתוק הדלי ניתוק החבל לנת הכלי זה קשור תוספות בדף יז עמוד ב שמדנו כמה פעמים דבר את זרק כלי דף יז עמוד ב תוספות זרק כלים ברש הגג ונראה דם זרק אבן או חץ על הכלי ובא אחר וקדם משברו פשיט דחייו זה לא שייך כאן מן התביל את עבר זה בתרחה בתר מעיקרה לא משכחת צורות ז מבחינים בין זורק כלי זורק חץ מה ההבדל זורק כלי הכלי עצמו צהריך שבירה וכן הראשון בזה מרמבן לפסיר לפי ה לפי הרשבא לפי רשי לפי הריף ך שלא יהיה בגלל זה שהכלי התחיל ליפול הוא תהליך שבירה או כבר שב כלי שבור או ש כלי כבר שיל שבור שווה לאכנס רשי לריף אבל כל הכלי שהוא זורק חץ בכלי לא קרה כלום הכלי נשאר שלם יש גורם חיצוני שמבור אבל הכלי לא בתהליך שבירה כן כולנו מודים שבת מהנזה רק השני שבע אותו הוא חייב כלי יש הכלי לא בליך שבירה זה זה מה שהרשב מתכוון חת ב חבל אוכר את הכלי שהוא שהוא התרנגול חידד בחבל וניתק אותו ועכשיו הכלי התחיל להישבר התרנגול לא עשה גורם בכלי זה כמו חץ שם בחוץ גורם חיצוני הדליע כאן היה כאן מדרון אבל הדלי הם קשור חבל קודם קשור לחבל הוא לא זז שהתרנגול חיטת בדליח בחבר אז הניתק ניתק הקשר בין הדליל לחבר וכלי לשבר אז יוצא שהתרנגול לא עשה בכלי שום דבר הוא עשה בחבל זה כמו זורק חץ גורם חיצוני אבל אם חידוד בחבר לא גרם לכלי להדרדר לדחיפה דחיפת התרנגול זה גופו ומשלם כיוון שבר שחף את הכלי כבר כלי תהליך שבירה >> הרב אבל החבל מחובר לכלי >> מה >> החבל מחופר לכלי שמה החטא לא מחובר לכל נכון זה לא בדיוק אבל דומה האם גורם חיצוני או משהו בכלי או בגורם חיצוני זה הנקודה דחיפת הכלי זה בגופו הרשב אומר תמיד ס בגופו יש הר ש ככל שאינו בדלוגיה בדלי מחטת בחבל מתוך כך כזדלי שאינו מבואל בגופו אינו צרות הרש אומר מבחי בין פעולה בגוף הכלי או פעולה חיצונית פעולה חיצונית דומה לחץ יכול הבד קצת אבל דומה >> מה לפי הרשע וזורק תינוק >> מה >> זורק תינוק לפי הרשבא >> זורק תינוק רגע או כאן הנקודה מה שהרמבן אמר שאין לחלק בניהם החילוק עצום כבר הסיברנו קודם כלי ש כלי שנורא מראש הגג בתהליך שבירה הוא עדיין כלי שלם שלא שווה כלום מי עשה אותו מי עשה אותו לכלי שלא שווה זה הראשון אנחנו לדעת הרמבן הסברנו שזה לא פגיעה בגוף הכלי אלא בשו שלו הרשב ולא סוב ככה זה אומר הכלי כבר אמנם נכון הוא שלם אבל זה זה שלם זה כלי מרוסק כבר זה לא שרק השו שלו לא שווה הוא גופו גופו שהכלי הוא מרוסק אבל אי אפשרתם כך שהוא עדיין נראה שלם הוא מרוסק מרוסק לגבי השווי שלו אז זה לא שרק כמו יין שהתנסך שהוא רק פגע בערך פה זה יותר מזה הוא פגע בכלי עצמו והפך אותו בעל ערך בגלל שהכלי הולך לקראת ריסוק זה מצב ביניים יין שהתנסך זה יין שלם כותו יין שמו שהיה והתנסך כלי שבור זה שבור כלי בתהליך שבירה הוא באמצע הוא עדיין שלם אבל שבר אז הוא שלם אבל אנחנו על מה הנזק של אדם משלם נזק על מה על הכלי ששבר אותו הערך שלו כל עושה בבקמה שקים נזקים על מה שאדם כל שור בור מו כל נזקים אש וכדומה אדם משלם אדם א כן הבהמה שלו הוא עצמו אכל שרף שבר כל מה שעשה אמרנו על מה אתה חיבה אותו על זה שהוא הזיק שהייתה היה קמה ונשרפה שהפה להיות מ מ כן תבואה יפה גלה לאפר זה בגלל שוב משל דמי הנזק כל הנזקים של הוא החסיר לו ממון זה זה ממון לא לא ה לא החומר זה שהיה חומר מסוים עכשיו איננו נשרף נשבר זה לא הסיבה לחייב הסיבה לחייב ש כספי זה ש קודם כך עכשיו עכשיו שווה לא כלום אבל ש אדם שהרג אדם מה הוא חייב על שורכסי שלו נכון שור שמשלם שם כופר שם זה כספי אבל אדם שזורק תינוק אני הורג הוא חייב רוצח בגלל שהוא לא שווה על זה העונש שלו חייב מיתה בגלל שהוא לא שווה זה רוצח תנים אותו השווי של ה של התינוק לקח את נפש נפש לחיים התינוק הזה חי עד אחרון הוא חי מי הרג אותו השני לכן לכן גם זה בזה מחלוקת סוד רבי ורב הנן מבחינת הערך 10ה אנשים יקחו אותו כל אחד יקרא אותו מכה אז נכון מבחינת הערך כל אחד הפחיט את ערכו אדם שיש לו יר שבורה ש פחות עכשיו יד שבורה פחות צעות שבורות פחות ראש שבור עוד פחות זה אז אנחנו דנים אותם בגלל השור הכספי דנים אותם בגלל החיים הראשון עוד עוד לא הוציא את נשמתו השני לא התשי לא העשירי הוציא את נשמתו אז זה מחלת דרבנן רחון חייבים לא כולם חייבים כל אחד היה שותף בצת הנפש לא השווי עושה שם עושים שם בחיים חיי אדם חיי אדם בערך כספי שלהם חיי אדם נדדים ב בערך החיים שלנו חיים אין לחיים שום שום ערך כספי האם אתה יכול להריך אדם נכון כוח עבודה שלו כן למכור אותו כבד זה כוח עבודה שלו אתה יכולים קורה ככ אדם חצי מיליון שקל מיליון שקל לפי כוחו לפי גבורתו לפי גילו כן זה מכות עבד אנחנו לא עוסקים כאן בחובן חובל באדם שהוא הוא רק חבל והוא משלם כמו עבד אבל בהריגה הוא משלם הוא זה משלם כמה שאדם שווה הוא לא שווה רצח את הנפש וזה זה שנימות שנים לכן דין רוצח שונה מדין בני אדם אז זאת המחלוקת ביןזה בין הרמבן לרשבא תריבת הרמבם קצת קשה לומר ככה היה אפשר לומד הרמבם ככה שהרמבם לא אמר מיני מיני אמר כי הרב אומר שהשונות של הר אם היה לחבת אוכל פסוק גם על החבל שלם מה גם על החבל וגם על הדל לפי הרשב יש הבדל אם כי אני לא אומר כי אפשר להפר את הרמב"ם כך והוא תגל מחמתן דהיינו הוא ניתק את החבל ודחף את הכלי דחיפה זאת גלגלה את הכלי אז אז בגלל שעשה שני דברים הוא גם ניתק את החבל וגם דחף כלום עכשיו אפשר לומר אתה ואם החבל היה מרוח בבצק שזה דר אכיל חייב גם על זה גם זה כי עשה שני דברים הרמבם לא אומר שעל החבל לבד חייב להדלי הר אומר בהמשך מה שר קודם מחמתן קיצור זה מרג משנה מגיד מי שסבר את מבי את הרמב את הרמבם הרשבה מי שרוצה רמבן יכול לפם כמו כמו ריף לפי הסברו פנים לכאן ולכאן אבל ודע כן יש כאן מחלוקת קרולית בן הרשב הרמבן איך איך ביד הריף שמנו ש לפי הרשבא הריב סק כמו רשי תר מיקר הזמ