בריאה או יציאה? | שפת אמת לפרשת בא - תרלד | הרב יהושע שפירא

אחד קרא כל ה ספר הטבא אנחנו רוצים א ללמוד היום א בשנת תרלד דיבור המתחיל הראשון במדרש כובד אבן וכעסיל וההמשך של הפסוק הוא ש מכע סביל כבד משניהם אז בואו נראה קודם כל את המדרש זה מדרש בשמות רבא כובד אבן ולטלכון זה פסוק במשלי מה הוא כובד אבן מי שהוא רואה תערים בת הגבעות אינו אומר אך ברא הקדוש ברוך הוא את אלו זה פלא ה גודל המשקל העוצמה איך ברא הקדוש ברוך הוא את מה הוא החול אלא על החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם כל הים הרי למטה יש חול הכל הוא נושא את כל הים מים זה משקל כבד הרבה יותר ממה שנראה אמר הקדוש ברוך הוא יקרה היא בעיני אדם כלומר אדם זה כבד בעיניו ורואים כאילו יגיעה היא לפניי ואינה הגיעה שנאמר לא יגף ולא יגע במן אני יגע במי שהוא מכאיס לפניי בדברים בטלים כמו דעת אמר הוגעתם השם בדבריכם שדבריכם הם המיגים וחסביל כבד משניהם כמו יותר מכל עולם הטבע עם כובדו משקלו ואדירות אה עוצמתו הכעס של האביל הוא כבד משניהם דבר אחר כובד אבן אמר הקדוש ברוך הוא כיבדתי את ישראל בעולם שנאקראו אבן כמת משם רואה אבן ישראל ונתחול אלו ישראל שנמשלו לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים שנטלתי אותם בעולם ואמרתי כל הנוגע בהם כנוגע בבית אינו זה ה סביל זה כבר א לא מפורש כאן במדרש אבל זה אה זה ה הכבדת לב פרעה מפורש בהמשך אז בואו בואו נראה את ה דברים אולי נקדים הקדמה מה ה תמצית של הדברים העולה כאן? אנחנו בפרשת בו ו הפרשה הזו היא סיום הסיפור של המכות והיציאה ממצרים. ויש במדרש אמירה שמשווה בין יציאת מצרים לבין בריאת העולם. בריאת העולם, כובד אבן ונתל אחור, בריאת כל העולם זה דבר קל אצלו יתברך. לא יהיה אף ולא יגע. מה ה מה ה משקל הגדול? מה המחביד הגדול ולענייננו מה הדרמה המרכזית בעולם? זה לא בריאת העולם אלא יציאת מצרים והמכות שהקדוש ברוך הוא נותן לפרעה. זה הדרמה המרכזית של העולם. וכעסיל כבד בשניהם. ה התמודדות עם ההביל היא הרבה יותר עמוקה, משמעותית וכביכול מיגעת לפניו. ברור שגם זה לא הגיע אבל כעס לכבד משניהם זה שההתמודדות עם הבחירה הרעה של האדם היא בעלת משקל הרבה יותר גדול מאשר הבריאה דהנה בעשרה מאמרות נברא העולם וכל שנה אנחנו כמעט בפרשיה הזאת חוזרים לבורט הנפלא של בעל חידושי הרים שהוא בעצם שמספר את כל ה אה היסטוריה ואת כל העומק של המציאות שיש שלוש עשיריות בעולם בערה מאמרות נברא העולם ו10 מכות הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים ובעשרת הדיברות הוא התגלה אלינו בתורה והסדר ביניהם אומר חידושי הרים שתמת תמיד עוסק בזה זה יש 10ה מאמרות זה זה מאמר הוא דבר ש האומר לא נוכח בו אפשר לכתוב מאמר והוא ימשיך בשלו גם אם ה כותב מת או חוזר בו מדבריו תודה רבה וכ יוצא בזה המאמר הוא כבר עומד בפני עצמו כך כשהקדוש ברוך הוא אומר יא אור אז כביכול האור עכשיו עומד לבד. כשאתה מסתכל על האור אתה לא רואה את היוצר שביצירה. ודיבור לעומת זאת זה הנוכחות של האומר בתוך המילים. לכן דיבור מלשון הנהגה דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור. ידבר עמים תחתינו. זה לשון הנהגה. כלומר, הנוכחות של המדבר היא העיקר במילה דיבור. וכדי להעביר את העולם ממצב שבו הבורא הוא נסתר ונעלם והבריאה כאילו עומדת בפני עצמה, אלא מצב שבו הבורא נוכח בתוך בריאתו מעשרה מאמרות, לעשרת הדיברות. אז צריך לזכך את הקליפה הקשה של העולם שמסתירה את הנוכחות האלוקית על ידי 10 המכות והקליפה הקשה של כל ההיסטוריה כולה מצרים היא בעצם ארס ה תרבות המדע כידוע שאי אפשר לבנות פירמידות בלי משפט פיתגורס למרות שמיוחס לפיתגור גורס אבל הרבה מאוד מחוכמת יוון מיוסדת על חוכמת מצרים הקדמונית רק שגילו את זה יותר מאוחר ולא שינו את ה אמירות מצרים הקדמונית זה ארס התרבות העולמית ארס החוכמה האנושית והפסגה של הטענה שלה זה הפסגה של הטענה שלה זה בי יורי ואני עשיתי לי ביוון זה התגלה לה באופן אחר ביוון זה מופיע באופן של א עולם קדמון היום זה מופיע באופן של מפץ גדול כל השיטות האלה זה שאדם מסתכל בעולם הוא לא רואה בורא הוא רואה רק בריאה והוא מנסה להתחיל לסדר את ה מבט שלו אז מה קורה פה אז במצרים ה פרעה הוא אומר הכל זה אני שזה אולי הקליפה הכי קשה אם מתרככת ואז ביוון אומרים העולם קדמון גם זה מתרכך ואז אומרים מפץ גדול אבל אחד מהעקרונות אם לא עיקרון העומק של המפץ הגדול זה שיש בתוך זה עוד טענה זה שאף אחד לא עשה את זה זה לבד עכשיו האם הפץ גדול יכל יכול להיות לבד. אנחנו לא ניכנס לשאלה הזאת. היום זה פונדימנטליזם שלא צריך להסתבך יותר יותר מדי, אבל אה בעצם בשלושתם יש את אותה תבנית שאני מסתכל על העולם כנפרד, כעומד בפני עצמו ומנסה לתת לו הסברים ולהתעלם מי הבורא. הדיברות זה נוכחות הבורא אנוכי השם אלוקיך עכשיו הסיפור הגדול אומר הסת אמת בעצם מה שכתוב פה במדרש זה שבריאת העולם לברוא עולם שעומד לעצמו זה לא זה לא סיפור אין דרמה שמה כי אצלו יתברך זה לא משקל לא יהיה אף ולא יגע זה אין מעמד שמה וימר אלוקים יהיו ויו האם הוא יכל להגיד את זה בלי ליצור את זה בלי המראה יכל במקומות אחרים עשיתם לדבר הרבה שכל האמירה הזאת והחלוקה לשרה מאמרות היא בשבילנו על פי המשנה באבות וכי במאמר אחד יכול להיברא מבלי מאמר לא יכול להיבר גם יכול להיבר אבל אין בזה שום דרמה אין בזה שום הגיעה מתי מתחילה ההגיעה כשהכל מידי שמיים חוץ מי מיראת שמיים אז הקדוש ברוך הוא הוציא מרשותו כביכול את הבחירה ואז כשמעשה הרשעים מתנגדים לרצונו יתברך שם יש דרמה ולכן הדרמה המרכזית בתורה עוד רגע נראה היא לא פרשת בראשית היא פרשת בו אז בואו נראה בעשרה מאמרות נברא עולם ורק פרשה אחת של בראשית שנשאר על דה כל מה בראשית וזה פרשה בלי דרמות והם אלוקים יוקיע וירקעזה הכל קל גם כשאתה קורא את זה אז אם אתה שואל את עצמך האם אני יכול לעשות דבר כזה סוגיה מסוג אחר לגמרי שזה כובד האבן בעינינו אומר זה לא סיפור פרשה אחת הכוונה בעצם לפרק א' בבראשית הכל נגמר ולהוציא בני ישראל ממצרים נצרך כל כך פרשיות הזה שגם יש יותר פרשות וגם יש יותר דרמה זה כן מצליח זה לא מצליח אז מה עושים עכשיו יים עליו עוד פעם ועוד כל ה זה הסיפור של העולם באמת אנחנו אומרים זכר יציאת מצרים הרבה יותר מאשר זכר למעשה בראשית כי זכר יציאת מצרים זה דרמה הרבה יותר עמוקה זה כמו שיש אה במה, תפעורה, אבל זה לא הסיפור. הסיפור זה המשחק של השחקנים. זה יכול להיות הרבה יותר רחב ומקיף, אבל זה אין כשיש במה ותפורה אין דרמה. כשיש שחקנים וביניהם יש מתח אז מתחיל דרמה. יציאת מצרים זה הדרמה. בריאת העולם זה התפורה. אין שם סיפור. אנחנו אומרים גם זה אחר יציאת מצרים מה שאנחנו אומרים אין שם סיפור הכוונה יחסית להוציא בני ישראל ממצרים נצרך כל כך פרשיות על זה כי לתקן מעשה הרשעים הוא עבודה רבה יותר מלברוך חדשות כי הוא כל יכול אז לברוח חדשות אין שמה מה יסה אבל לתקן מעשה מעשה הרשעים בעצם אפשר דרך צחות לומר שלברוא את העולם לוקח שישה ימים ולתקן מעשר רשעים לוקח 6,000 שנה. כלומר כל ההיסטוריה זה התמודדות עם בחירת האדם. התחלה התחלה זה בתוך ששת ימי הבריאה אבל זה הדרמה אכילה מעץ הדעת. ומשם מתחיל המתח שבין הכל בידי שמיים לבין חוץ שמיים. ואז מתחיל סיפור של תיקון חטא אדם הראשון ואחר כך כל החטאים שהם מתופים קין ואבל דור אנוש דור המבול דור הפלגה ו לאורך כל ההיסטוריה זה הסיפור ונתמציא את הדרמה של הסיפור הזה של רשעות האדם שמנגד את הנוכחות האלוקית בעולם זה פרעה ב לי הורי ואני עשיתי שההתכחשות להשם החריפה והמוקה ביותר זה הטענה זה אני להגיד שעולם קדמות זה לתת לעולם כאילו אני רואה את העולם הוא קיים הוא בסדר אני לא יכול להגיד לך מה היה קודם להגיד שיש מפץ גדול זה להגיד אני רואה שכל הווה מתקלה איך זה אז אני בודק אחורה ומתחיל לפנטזה שאני יכול להגיד 30 כמה? 13.4 מיליארד שנים אחורה. אבל להגיד זה אני לי יורי ואני עשיתיני זה עומק כל טענת ההתנקרות לבורא בתוך הבריאה. ולכן ההתנגשות עם פרעה היא תמצית הדרמה של העולם. כי לתקן הואשרים הוא עבודה רבה יותר מלברו חדשות כי הוא כל יכול אבל מה שניתן הבחירה לבשר ודם והוא מקלקל לזה צריך יצות אז צריך א לבשל אותו עד שהוא יבחר בעצמו וזה צריך דבר מתוחכם בעצם הרבה מאוד מעבודת החינוך שלנו זה שאנחנו לא מאלפים את הילדים שלנו או את התלמידים שלנו, אלא צריכים לעורר להם את הרצון וזה מסובך. אתה נותן להם כוחות ולא תמיד זה הולך לכיוון שאתה ציפית ואז אתה צריך לנסות א מקל וגזר, שכר ועונש, א שמאל דוחה וימין מקרבת וזה כבר דרמה. ואם עשית קצת יותר מדי מימין מקרבת אז הוא נעשה מפונק קצת יותר שמאל דוחר הוא נעשה בועט. זה הסיפור. לידה זה לא הסיפור ה ההתמודדות עם זה שיש פה דמות עצמאית זה הסיפור לכן תיקון הבריאה וקיומו הוא יותר גדול מגוף הבריאה כלומר מעצם הבריאה והבריאה עכשיו הוא נותן עוד הסבר לזה והבריאה היה בכלל כמו התפורה כמו מביא א אומן מן מזמין סלע ענקית לחדר עבודה שלו, לסדנה שלו. אז יש שאלה ענקית. הוא באה משאית, הביאה את הסלע, שילמו לה איקס, כסף, נגמר הסיפור. זה בסדר. יש מנוף, הוא מביא, יש שם. עכשיו הוא לוקח הזמל ומתחיל להוריד עוד טיפה ועוד טיפה. הוא מגיע לעין שמה, הכל צריך להיות. אז הוא לוקח הזמין יותר קטן ואחרי זה עוד יותר קטן. לכן זה ממש א מחתים הוא מוריד וזה בפרט וכל עומק האומנות זה שכל פרט יש לו משמעות עכשיו כשהקדוש ברוך הוא שם בורא שמיים וארץ אז הוא כאילו שם את ה תפעורה הכללית ועוד אין את ה עניינים הפרטיים אז לכן הוא אומר והבריאה הייה בכלל יציאת מצרים היא תיקון הבריאה בפרט עכשיו תראו איזה איזה וורט נפלא ונשתנו כל הנבראים. כלומר, כל מה שנברא בבריאת העולם, ביציאת מצרים, הוא מקבל אה איזה התחלה מחדש. אור ואש ורח, שמיים וארץ, יבשה וים. כל התשתית של המציאות הכל צריך עכשיו להראות. זה כמו שהצלם שם את המצלמה אז הוא רואה כמה דמויות, הוא לא יודע מי, הוא לא יודע בדיוק את הצבעים, אבל שהוא שם את הפוקוס, יש פתאום אומרים כל פרט. אז שם הדרמה התחילה, עד עכשיו זה רק היה איזה רקע. עכשיו אתה רואה את ה פרטים אז הדמויות חדות וכשהקדוש ברוך הוא בורא אור וחושך וים ויבשה אז אתה לא רואה מה טוב שמה מה רע שמה ים יכול להיות טוב יכול להיות רע כשהוא נבקע בישראל הוא טוב כשהוא שוטף את מצרים הוא רע על הרשעים וכן על זו הדרך אז יוצא שבמצרים כאילו לוקחים את כל התשתית, את האבן הגולמית ומתחילים לגלף ממנה. על פי מה? אז האומן מגלף על פי התמונה שיש לו שהוא רוצה לעצב. אבל הקדוש ברוך הוא מגלף את העולם כדי שיהיה כלי לאור אלוקי. והכל הפרטים האלה שלקחת את כל היסודות אור ואש ורוח שמיים וארץ יבשו וים את כל זה לגלף מחדש כדי שבמקום שזה יהיה גולם שעותם את האור האלוקי שזה יהיה כלי שעל ידו מאיר האור האלוקי וואו עוד רגע נראה ונשתנו כל הנבראים אור אש וכולי בכל דבר נעשה שינוי ב10 מכות כי תיקון הבריאה קנה עכשיו אנחנו עוסקים בבריאת העולם בצורתה המשוכללת, המתוקנת, לא הקולמית והוא בבחינת פרט. לכן כתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אשר ברך. יש פה וורט נפלא מאוד. בן עזרא היה לו חותן גדול. חותן של היבן עזרא זה רבי יהודה הלוי. ובעוד שבועיים בפרשת יתרו האבן עזרא כותב, שאלתי את חמי, את חות למה כתוב ואנוכי בן עזר לנוכי שאלתי את חות רבי יהודה הלוי הוא כותב רבי יהודה לוי למה כתוב אנוכי השם אלוקך אשר צתיך מרץ מצרים ולא אשר >> בראתי שמיים וארץ ובעצם כל מה שאנחנו עוסקים פה זה בדיוק זה. אז רבי יהודה לבי הסדר על השאלה הזאת את כל ספר הכוזרים. סעיף יא במאמר ראשון הוא בעצם תשובה לאבן עזרא יא יב יג יד. כלומר אחרי שמגיע מלך כוזר לפילוסוף, לנוצריחי, למוסלמי, והוא לא מוצא שמה את בקשתו, הוא מגיע ליהודי ואומר לו, תגיד לי במה אתה מאמין? אומר לו, אני מאמין באלוקי אברהם, יצחק, יעקב, שהוציא אותנו מצרים ונתן לו את התורה והוא נכננו במדבר. נקודה. תגיד לי מלך כוזר לא היית צריך להגיד שהוא ברא את העולם ו הוא אומר לו אתה רוצה לדבר על מריאת עולם לך לפילוסוף אצלי לא למה כי הסיבה שכתוב אשר הוצאתיך זה שהמתגלה הוא נוכח והבורא הוא נסתר והנוכח הרבה יותר חשוב הנסתר טר איתו יש לי את הקשר הוא גם בסיס האמונה כי לדבר על הבורא זה השערה אתה לא רואה את זה לא היית בזמן שהוא ברא וראית הרב זצל בנבוכי הדור אומר גם אם היינו באיזה בואה מחוץ להתרחשות ורואים את כל בריאת העולם לא היינו רואים בורא היינו רואים אור וזה איזה דרמה אבל אתה בורא לא היית רואה אפילו אם היית זמן אז שם זה לא מועיל כי הבורא הוא לא נגיש לעין ולא לשכל. אז לכן הוא אומר שם יש את השורש של האמונה ואת השורש של הדבקות האלוקית כי ביציאת מצרים אתה פוגש אותו הוא נוכח זה האותו תמפתים למען ריבות רופתי כלומר כל ה10 מכות זה בשביל להעמיק עוד יותר יותר את הפגישה שכל המציאות כולה בעצם היא ביד מישהו מישהו שמחוץ לוא אומר לך מחר תרגיד לי מתי אתה תראה מי הבעל הבית פה אבל הבריאה עצמה זה לא הסיפור לכן כתוב אנוכי שם אלוקך אבן עזרא הלך בדרך אחרת הוא אומר לדבר על בורא עולם זה צריך העמקת שכל וכאן יש הרבה פשוטי עם שיצאו אז אתה אומר להם מה שהם ראו ביניהם הוא הולך הפוך בעיניו עכשיו הוא אומר הסת המתוץ אומר סת אמת. הסיפור החשוב לא ההתגלות שמבססת את האמונה אלא הסיפור החשוב הוא לא בראשית ברא אלוקים את השמיים את הארץ אלא פרשת בו. דרך אגב זה מתאים באופן נפלא. הוא לא אומר את זה לרשי הראשון בתורה. אמר רבי יצחק לא הייתה צריכה התורה להתחיל אלא >> זו הפרשה זאת התורה. זה ההתגלות ולמה זה מתחיל מבראשית זה עניין צדי צריך כוח מעשה יגיד לעמו יש לו עם כבר הוא מדבר איתו הוא מתגלה אליו הוא נוכח והוא צריך גם לספר להם תשמעו בראתי את העולם כדי שיהיה לכם סדר בצדק ויושר הירושה של הארץ גם אם יש גויים אפילו עם כל הגויים שאומרים שזה לא בסדר שאתם מרשים את הארץ ובכל שנה ושנה מגנים אותכם באום יותר מאת כל אומות העולם האחרות ביחד אפילו שאיראן א רוצחת את אזרחי הדממת הלכות אף א השמאל העולמית בתרדמת עמוקה האום לא אין אין אף אחד לא מדבר כי רצח זה לא סיפור הגויים זה ג'ונגל החזק רוצח זה הכל. אלא מה? אם ישראל עושים משהו אז כל הזאבים קופצים. אז בשביל שיהיה תחושת צדק ויושר ש הקדוש ברוך הוא אז הוא אומר תשמעו אני בראתי את העולם חילקתי אז הכל בסדר זה זה יהיה בשבילכם אבל איפה אתם נפגשים איתי זה פרשת בור לכן כתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אשר בראתיך כי יציאת מצרים יותר פלא והוא מיוחד לבני ישראל זה חלק השם אמו. יש בפילוסופיה אחד מהנמנאות שהפילוסופים מדברים שלא יכול להיות. זה לא יכול להיות שהחלק יותר גדול מהשלם. זה נמנע. האם הקדוש ברוך הוא יכל לברוא חלק שיותר גדול מהשלם? זה בעצם כמו אבן שהוא לא יכול להרים. אבל אבן שהוא לא יכול להרים זה ורסיה אחת שהיא יותר אבל הלשון בפילוסופים זה האם הוא יכול לברוא חלק יותר גדול מהשלם אז לא זה אי אפשר לוגיתי אי אפשר אבל זה רק במישור מסוים במישור אחר ודאי שהחלק יותר גדול בשלם יש בית ויש בתוכו אנשים אנשים הם רק חלק מה יותר חשוב? מה יותר משמעותי? אז הוא אומר, יש את כל הנבראים כולם, אבל חלק השם עמו, זה חלק ששיך ל דרגה אחרת לגמרי שהיא לגמרי מעל המציאות. אז כל המציאות השלם כאילו כשאתה אומר שבריאת העולם יהיה העיקר יציאת מצרים תפל היא משנית אז בעצם אתה אומר יש פה שלם ולא יכול להיות שהחלק יהיה יותר מהשלם אבל אם אתה אומר שיציאת מצרים היא עיקר אז אתה אומר יש פה חלק שהוא בכלל כמו אדם בבית הוא לא בטום הוא לא זכוכית הוא לא אלומיניום הוא בן אדם זהס סיפור מסוג אחר אז מה אם הוא רק חלק אז ישראל הם חלק אבואי יעמו וגם הוא אומר את זה הרבה פעמים על הופרוס עלנינו סוכת שלומך הוא אומר אנחנו רוצים פרוסה לא את הכל כי הכל זה להריד אותנו למחנה המשותף הנמוך פרוסה זה להגיד הצמרת היא רק חלק אבל היא פסגת העץ וכל העולם לא נברא אלא בשביל השעה הזאת של יציאת מצרים עם זו יצרתי לתתי ספרו ויציאת מצרים יותר פלא והוא מיוחד לבני ישראל שיצר מצרים להיות מיוחד אליו יתברך כתיב יצב גמולות עמים למספר בני ישראל כלומר שכל גבולות העמים זה הרקע זה התפורה הכל זה בשביל כמו שחז"ל אומרים שלוקחים מסננת עם חול ומחפשים מרגלית אחת מוציאים את המרגלית כל החול לא מעניין נחמד למרות שהמערגלית היא חלק פירוש שבני ישראל הם שמירה עכשיו הוא הולך עוד צד זה יקח קצת זמן נעצור פה לא רוצה זהצד של הספ >> מחר >> כן מחר היה צד ותר >> בשב לר סד נכון תרס סו >> סו כן יש עוד סו לא כן סד יש פה לא בוא נראה אם יש פה ושלחי סד ס כן זה יש אולי סו שמח >> טוב אשרנו את חלקנו שבת מקבלה ‏am