בן במלאכת אביו | עבודת אלוקים - שיעור 26 | הרב יהושע שפירא

אנחנו בעמוד קו. המושג האידיאלי הזה, כלומר המושג הזה הכוונה לבין שמשתתף בהערה של האידיאל השלם הבלתי מוגבל של אביו ו שלא רק א שהוא בעל דעת להבין את כל עומק העיצה של האידיאלים השלמים, אלא גם הוא שותף להוצאתם אל הפועל, להערתם לפי היכולות שלו. ומילא בזה הוא כבן לאביו. זה הכל הסברה על אבינו לעומת מלכנו על יחסי אם כיוונים מול עם כעבדים שזה היחס כשפונים אל אל העצם בצורה ערומה המושג האידיאלי הזה הוא תמיד מרחיב את הנפש ומרוממה מה? כלומר תמיד הנפש בהבנה כזאת את עבודת השם היא מלאה שמחה ומלאה רוממות ומלאה שייכות ומלאה טוב ומלאה קרבת השם ומלאה זכות עליונה לעבוד את השם זכות כזאת שכל חללי דעלמה לא ישבו בה היא שורש הטוב העליון שלמעלה מגדרי העולמות ולכן הוא תמיד מרחיב את הנפש ומרוממה ואז עבודת השם היא האושר העליון והנסגב ביותר שאדם יכול להעלות בדעתו לעומת המסע הכבד והטובעני והמחודד שה התרשלות בו היא גורמת לענישה כבדה ול א ניכור בין המצווה למצווה שזה עם כבדים ו כולנו אנחנו מבינים כמה מותר עלינו להעמיק ולמש בסוגיות האלה כדי שזאת תהיה עבודת השם שלנו. כלומר זה לא עניין שפעם אחת לומדים ואז אתה כבר עובד את השם כך. כשאנחנו לומדים את זה אז על כל פנים מתבהרת לנו הסוגיה של מה היא עבודת השם כאושר העליון הנחסף שאנחנו יכולים להגיע אליו יותר מכל טוב אחר שאפשר להציע לאדם אז ההבנה הזאת היא תשתית שממנה אפשר להתחיל אבל זה צריך לעבור עוד שני דברים א' יש פה עוד הרבה הרבה פרטים והרבה מניעות נפשיות שצריך לטפל בהם לא כל העבודות שוות הן יש עבודות שהן נעימות ומתוקות ויש עבודות שהם הם מחבידות, ממררות את החיים ונדמה שקשה מאוד לצייר אותה באופן הזה. אנחנו בשבת האחרונה של שורבים ואנחנו אין דרכנו לדבר הרבה מעניין השורבים. כך ראינו מרבותינו. היום זה איזה טרנד כזה שמדברים הרבה מעניין השובבים. פעם הייתי נסע ממקום למקום ולאט לאט א התחלתי להימנע מזה כי אולי אני טועה אולי זה סובייקטיבי אבל ההרגשה שלי הייתה שזה מתחיל להכניס איזה כבדות והפעילה לעבודת השם כשעוסקים את זה אה באופן הזה שזאת הסיבה בעיניי למה נמנעו מי לעסוק בסוגיה הזאת כלומר למה אין ברב שובבים למה במרכז הרב מעולם אני לא שמעתי את המילה הזאת מוזכרת על ידי איזשהו אחד מהרבנים וגם בהרבה חסודיות הדבר הזה לא מוזכר ולא יש מקומות שכן ואלה שלא מזכירים זה פני שיש פה גם א סכנה גדולה זה מה שאומרים בחסידות אנגירי יום הענן אנחנו שכירי יום כלומר אנחנו עובדים באור ולא בחושך כלל גדול בחסידות שאנחנו עובדים באור ולא בחושך ובכל זאת כיוון שבא לידינו אז נעים האבא מילתא ש בדיוק מהעניין הזה והוא ש להיות מואר מעבודת השם של א קבלת שבת אה זה א דבר די פשוט ומשמח ומרנין את הלב ומרומם את הנפש. אבל להרגיש שיש לי מלחמה שאין אדם ניצול ממנה בכל יום כתוב מירורי עבירה ויש לי איזה טיינה א נסתרת בלב שלא תמיד יודעים למלל אותה אבל בעצם יש טיימ שלא ילן ממה נפשך אם אתה רוצה שנהיה תהורים כל ענייני הקדושה אז תיקח ממנו את היצר הרע ואם אתה שם לנו יצר הרע כזה תקיף אז מה אתה מצפה ואם יש פתרת איזה סטרי כל כך נוקב אז אתה לטובתנו או אתה לרעתנו זה רע או טוב טוב העבודת השם הזאת ואם אין אדם ניצור בכל יום מעירורי עבירה אז אומר זה זה בלתי אפשרי ועירורי עבירה קשים מהעבירה יש א אפשרות לסדר את מאמרי חז"ל במת אפל בסופו ומי מצייר לנו הוא תלמיד חוכם גדול ומצייר לנו את המשפטים של מאמורי חז"ל כך שבסוף יהיה לנו מת אפל היצר הרע הוא תלמיד חוכב הוא גם שמע את כל מאמרי חז"ל והוא מסדר אותם כך שבסוף יהיה מת אפל למה כי ברגע שבנפש שלנו יש מט אפל אז א היחידי שמציע למחומים מהירים, קלים ו מרפים מכל ה אופל זה יצר הרע בעצמו. הוא קודם כל מסדר את הכל כך שיהיה מתפל ואז הוא בא לעזרה והוא מציע והוא אומר בוא עולם הבא כבר לא יהיה לך עולם הזה בקדושה כבר גם כן לא יהיה לך אבל אם אתה רוצה שיהיה לך עוד טיפה של טעם וחיות בוא אליי אני אפנק אותך אני אסדר אותך הכל יהיה טוב זה זה הדרך שיצר הרע עובד הוא מתחיל ממאמרי חז"ל הוא מתחיל מסדר אותם אה נכון וחריף. הוא משגיח מוסר. יש לו שטריימל, זקן ארוך ולבן. הוא מתנדנד בדיוק ב עמדה של הדביקות ובמנגינה מתלחשת. הוא אמר, מה היה איתך? ו הוא זורע את הזרעים של הקושיה שאומרת אני לא יודע למה אבל הקדוש ברוך הוא עשה פה סתירה בלתי פטירה וממרר את החיים זה יש אזורים בעבודת השם זה דוגמה לאזור בעבודת השם שהרבה יותר קשה ליישם את ההבנה שמדובר פה רק אני אסגור את החלון שפתחתי אחרי זה אני אחזור לח ל את מה שפתחנו קודם ואחרי זה נחזור לזה אז יש לנו שני עניינים שקשה מאוד אה ל לפתח אותם שמותל עלינו לפתח אותם ולא להסתפק בזה שפעם למדנו מאמר עבודת אלוקים והרעיון היה מופלא. כמו שעבודת אלוקים יכולה להיות האושר הכי עליון והעומק הכי פלאי של האישיות שלנו. זה הרעיון נפלא והקרבה הכי גדולה להשם. אבל יש אזורים שבהם הרבה יותר קשה להסביר את זה. גם אם ההסברה הכללית מובנת, אבל בהסברה הפרטית זה לא מצליח לחדור. ועוד שגם אם זה מצליח בהסברה לחדור, זה צריך להתיישב בנפש ולא רק בשכל. ולכן הדברים האלה דורשים המון המון חזרה. ובעלי הסוד אומרים שמה שכתוב שאינו דומה מי שחוזר ב 100 פעמים ל100 פעמים ואחד זה רק בניגלה של תורה אבל בפנימיות התורה זה צריך אלף פעמים כי צריך והשבות האלה בבבך וצריך העמקת דת למעלה מגדרי העולם הזה אז לכן צריך עוד יותר ועוד יותר ותרגילנו בתורתך תרגילינו בתורתך זה שצריך שהתורה תהפוך להיות הרגל כמו שזה יהיה על הרגילות שכך אני רואה את העולם הרעיון שעבודת השם זה האושר הכי עליון השותפות והקרבה הכי גזולה לקדוש ברוך הוא ואנחנו בנים למלך מלך מלאכי המלכים ולהרגיש את כל העונג שיש בזה ולהבין שאנחנו זוכים להיות שותפים לדבר הגדול הזה של הערת האידיאלים של טוב השם העליון הנסגב השלם שלמעלה מכל גבול שאין שום מעצור לטובו לא באיכות לא בכמות לא בהקשר לא בזווית לא במבט לא בשום צד ואנחנו אנחנו שותפים לזה אז זה צריך הרבה הרבה הרגל את תרגילנו בתורתך להתרגל להבין את הסוגיה של קופים על מידת סדום וזה נהנה וזה לא חסר במבט של אה הראשון בסוגיה זה גם דורש הרגל אבל הוא פשוט יחסית אבל התרגל לראות את המציאות כזו שמציאה לפנינו עבודת השם של בנים של שותפות עם הטוב האלוקי זה בנפש יש המון המון מעצורים שמתנגדים לזה היצר הרע מגייס את כל חילותיו כדי למנוע מזה לקרות וצריך לכן ההרגל הזה הוא צריך הרבה הרבה יותר עמקות עד שחז"ל אומרים אין יראת השם היא חוכמה שזה העירה האמיתית היראה של העמידה מול הטוב האלוקי והפלא שהקדוש ברוך הוא כל כך טוב שהוא נתן לנו להיות שותפים אתותה שלמענה מכל הגבלה ו ההרגל הזה הוא החוכמה היחידה כמו שכתוב בהקדמה למסילת ישרים שאין יראת השם מחוכמה ולא רק שחוכמות החול הם לא חוכמה אלא אפילו למדנות היא לא חוכמה אין יראת השם היא חוכמה כי דורשת עמקת דעת נפלאה בדרכי השם בגילוי אלוקות וזה המכת דעת בגלל שהיא למעלה מהגדרים בתוך המציאות מה שאין כן פרשת משפטים שהיא בשכל אנושי אז הרבה יותר קל להבין זה פרשת בבא קמה אנחנו אז הרבה יותר קל להבין בשכל, אבל להבין דעת אלוקים זה תמיד פורץ את גולות השכל. זה עניין החוכמה. יראת השם היא חוכמה. החוכמה מעין תימצא כל הזמן בממשק שבין ההגדרה לבין מה שמלמעלה מכל גדר. זה הפלא שלה. לכן היא החוכמה היחידה. וגם שצריך אחר כך לאשרות את זה בתוך האישיות, זה לא מספיק להבין את זה בשכל. צריך להיות ההרגל שכל האישיות שותפה לראות את הזכות לעבוד את השם כבנים, כאושר הכי עליון האפשרי. טוב, אז עכשיו רק נחזור לחלון שפתחנו שיש עבודות השם שזה קשה מאוד להתרגל. האפלה הרבה יותר אה מתקשרת אליהם בקלות. ולכן יש מקומות שבכל העניינים האלה של קדושת הברית ממעטים לעסוק. לא בגלל שהם לא מבינים שיש פה סוגיה משמעותית, אלא בגלל שהם מבינים שהסוגיה המשמעותית הזאת צריכה להיות מטופלת על ידי אור, על ידי שמחה, על ידי רוממות ולא על ידי אה הכנסת הנפש בתוך מבואות האפלים אל ידי הוצאתה ורוממותה וממילא למוסס את המבואות האפלים ולא להיכנס אליהם. לכן בכלל ברב כמעט אין דיבור בנושא הזה. לא רק על שובבים. הרב לא עוסק בזה כ וגם בחסידות בהרבה מאוד מקומות זה לא עניין. ובכל זאת נעימה במילטה על הקושיה הזאת של אתרטה דסטרי. שוטפוט זה עניין א שהמשל הפשוט שלו הוא כלכלי. יש אה חברה עכשיו גמר אה אח שלו לומד אצלנו גמר אדם לעשות לנו איזה הכנה לסוכה שיהיה כל פעם אני מתכווץ לי הלב שאני צריך אה שכמה חבר'ה יעזרו לי בסוכה ועוד בקומה שישית זה מסוכן אז אני אז עשינו הכנה לסוכה שהכל יהיה בקלות וב ו ב י סכנה יש רק עוד פרט אחד שאני עוד לא פתרתי לגמרי אבל חוץ מזה בעזרת השם הכל הרבה יותר קל אז הוא הקים חברה לפר גולות הוא לקח שותף לא יודע אם הוא שותף שלא עובד שלו לא חשוב לא נגיד שיש חברה לפגולות והוא שותף ולקח שותף אז מה השותפות שהם עובדים כך וכך ימין כך וכך מוציאים על החומר ומרוויחים בסוף כך וכך יכול להיות שמרוויחים יפה יכול להיות שלא אני לא יודע כמה לחומר לא יודע כמה כל האמצעים אבל נראה לי הוא קבלן מוברך טוב אם זה שני שותפים אז מתחלק לשלים אז השותף עבד איתו אי שעות ומקבל על כל שעה בגלל שותפות א כך וכך כסף מניח שזה יותר מסכר המני אפילו לא מעט יותר זה שותף וכשמודדים שותף הבאנו את זה הרבה פעמים זה מצליל את המחשבה מאוד מה שמדברים בכלכלה על עלות תועלת. כלומר, אחד מהיסודות הכי עמוקים של הכלכלה זה עלות תועלת. כמה אתה משקיע וכמה אתה מקבל על ההשקעה. כלומר, היחס בין השקעה לתמורה, עלות תועלת. וככל שההשקעה שלך יותר נמוכה והתמורה יותר גבוהה, זה יותר מתקרב לאזור שהיום קוראים אקזיט. כלומר, אדם השקיע שלוש ארבע שנים מחייב במאמצים כבירים, יום ולילה לא ישבוטו. וגם השקיע את כל הונו וסיכן את כל א החסרונות שלו וגם אולי לקח מהמשפחה ומהחברים ואחר כך אם הוא זוכה לאקזיט טוב יש הרבה יותר שחולמים על אקזיט מכאלה שזוכים לו אבל בואו נדבר על מי שזכה באקזיטו אחרי ארבע שנים הוא מוכר את זה במיליארד מחזיר לכולם את החוברות ונשאר עשיר עולם לא לזרו וזרע זרו גם בני שידשים גם בני ריבים אז על כל שעה שהוא עשה הוא הרוויח חצי מיליון שקל 100 אלף שק זה תלוי זה תלוי כמה הוא עבד אז זה משהו אוכל לגמרי עכשיו בעבודת השם יש גם את היחס של אלו תועלת צריך להיות חד על זה יש יחס של על תועלת הוא נמצא ב מסכת אבות לפום צרה אגרה כלומר מצווה בצער זה לא סותר את זה שהיא מצווה בעונג אבל מצווה בצער היא בעלת מעלה הרבה יותר עליונה ממצווה שלא בצער וגם מצווה בעונג אם מצווה הרבה יותר אליונה ממצוה של בוד זה הפסוק תחת השול עבדת את השם אלוקך בשמחה לבב עבדת אבל לא בשמחה ולב הגלות היא את זה לכן ערב הגאולה יותר ויותר ענקי עולם מביאים את העונג לעבודת השם. זה התיקון של הקלקול שהתורה אומרת שכל הגלות זה תחת אשרבת את השם אלוקיך בשמחה ותעולב שזה הסוגיה שלנו. איך להפוך את עבודת השם בשמחה ותולבה. האם יכול להיות גם צר וגם עונג ביחד? כן. ודאי שאפשר. אדם יכול להגיע לחתונתו בשמחה עצומה מצד אחד. מצד שני הוא נלחם במלחמה ואין לו שתי רגליים. ראיתם את החתונה הזאת של חתן שבא עם שתי פרוטזות ורוקדים בחתונה כל ה כל החבר'ה עם הפרוטזות. מעגל של פרוטזות. עכשיו זה שאלו אותו זה כואב לך הוא אומר כן מי סופר את זה זה מאוד כואב מי סופר את זה יש עונג עצום וגם צער עצום והמכפלה של השכר כשנעשת מצווה זה מצווה רע להתחתן גם בצער גדול וגם בעונג גדול זה מעלה עליונה זה לא סותר אחד את השני זה נוגע מאוד לענייננו כי לפער האגר זה שיש הרבה מצוות בתורה ושהיחסי הלות תועלת שלהם הם נמוכים. יש מצווה אחת שעלות תועלת היא מופלאה. לכן כתוב בחז"ל שאם אדם נמנע רגע אחד מלראות ברע אז הוא זוכה לשכר שאין כל מלאך ובריאה יכולים לשאר השערה זה איזה תקשורת עם מה שמעבר לשער מחוץ לגדר זה השערה שער זה גם מידה וגם דלת השאר רע זה מה שמעבר למידה שפרץ את הדלת ויצא החוצה ובכל זאת אין מלאך ובריאה יכולים לשאר רגע אחד של מניעה מלעשות עבירה וככל שהעבירה היא יותר קשה כלומר שהנטייה לעבור עליה יותר א דוחק פקת את הלב שזה נאמר גם חפץ חיים אוהב את הממרה הזאת בנוגע לענייני לשון הרע שאדם רגע אחד נמנע מלומר לשון הרע הוא מביא שהגאון אהב את הממרה הזאת כי זה מחדד את הערך מסביר את המשקלים השטפות בטוב האלוקי העליון האידיאלי לי וכשאדם רגע אחד לא אומר לשון הרע או רגע אחד מונע עיניו מירות ברע זה אקזיט על המקום וכשאדם מתרגל לראות ככה אנחנו עכשיו באמצע סוגיה אחרת אנחנו לא מעריכים את זה אבל כבר העברתי שיעורים גם לנוער שהסתבך עם העניינים האלה והרחנו עד כדי שחבר'ה שואלים אז למה לא כל המצוות ככה? טוב, המינון בין איזה מצוות ואיזה רמת שוטפות ומה הסיכויים לאגזיט, כל החשבונות האלה הרב צלו אהב חשבונות כאלה. אני של חשבונות אתם מכירים אותי קצת מי כן אהב חשבונות? חפץך מאוד אהב חשבונות. תראו בהרבה מספריו מאוד מאוד אהב חשבונות. שזה נראה לי גם נטייה פנימית לא להיכנס לזה, אבל גם נטייה נפשית. כשאני צריך להסביר לעצמי משהו אז חשבון מסביר לי את זה מאוד טוב. אתם לא חייבים נה לא כולם נהנו מהבקרות במתמטיקה כמוני עשיתי רק בגרות אחת רק במתמטיקה ומאוד נהניתי יש אנשים שלא מבינים איך אפשר להנות מדבר כזה אני מתקשר להבין איך אפשר לא להנות מדבר כזה אז אני קצת עושה חשבונות אתם לא חייבים ללכת בדרך הזאת אבל ההבנה שותפות היא לא פלקט שכל ענייניו הם באותו משקל ויש שוותפויות שהעונג הוא הצד העיקרי שבהם ולקראת על שבת עונג אחרונה ראינו עם החבורה המבוגרת שה שפיץ העניין הכי עליון ביראת שמיים לפי הרמח"ל במסילת ישרים הדבר הכי עליון בעירת שמיים בפשט המסילת ישרים זה להנג את השבת תלכו לראות מה זה פרק יט הכי עליון זה להנג את השבת זה יראת שמיים זה הצמרת ארץ של היראת שמיים שזה דבר מופלא לעניינינו אז יש אזורים של עונג ובאמת כשאדם הוא קדוש וטהור ובונה בית מישראל על יסודות נאמנים אז באמת הטהרה הזאת מביאה שמחה ובריאות שאין כדוגמתה ולא פלא שבאזורים של יראת שמיים אנחנו מוציאים אושר א משפחה באין ארוך ממקום שאין שהקדושה והטהרה והנאמנות והימנאות משפלות של טומא הם מביאים אושר עמוק לאדם גם בחי העולם הזה ומשייכים את ההודעה את האדם לטוב האמיתי ולא מושכים אותו ל טוב שפל. מה זה טוב שפל? אם מסומן שלא תראו דברים כאלה. כשאדם מכור לסמים ופתאום אין לו שם אז הוא נכנס לדבר שנקרא קריז. שאני הייתי פעם בגלל דבקות במאמצה אל ארץ ישראל הייתי יצאו באיזה בית מעצר באמצע הלילה פתאום אנחנו שומעים תפיקות אדירות מהתה שלפנינו מתעוררים לראות מה קורה אנחנו רואים מסכן עלוב עלוב לא במובן שאני רוצה להעליב אותו אלא שהוא הוא נמצא באלבון נורא לעומת מי שהוא באמת שהוא היה בקריז והוא מחזיק את הסורגים של הדלת של התא של הכלא ומתחת לסורגים איפה שיש את המנעול יש א מתכת אהבה הוא מחזיק את הסורגים שמעליה ומתיח את ראשו בכל הכוח ואת בתוך המתכת עד שהוא נופל ל הכל מלא דם הוא נופל מאולף לרצפה לא הבנו מה זה לא ידעתי שיש דברים כאלה אחרי זה הסבירו לנו שהוא בקריז הכאב של הקריז הוא יותר גדול מהכאב הזה זה בשביל לכפות ולהשכיח את הכאב של הכריז עכשיו אחד היה בקריז כזה והוא רוצה לקנות סמים ולא נותנים לו סם בהלוואה הוא רק תביא כסף יהיה שם והוא רוצח אישה ברחוב כדי לקחת מהערנק של ה-50 ש₪ שיהיה לו סם אז הוא מסכן הוא רוצה לעשות למסכן טובה זה לא שאין טוב שמה אבל הפרופורציות בין האידיאלית של הטוב האמיתי לבין עומק השאול של נקודת טוב כזאת שהביאה כל כך הרבה רוע מפער בלתי נערך וה הקדוש ברוך הוא מגלה לנו שיש לנו זכות שכל רגע שאדם מסיר עיניו לראות ברע אם הוא היה יודע איזה אור של דבקות באידיאלים היותר עליונים יש לנשמה שלו באותו רגע הוא היה רוקד 120 שנה אילו יהודי היה יודע מה זה רגע אחד של עשרת עיניו מירות ברע בלא צל של ספק בעולם הוא היה רוקד כל ה-120 שנה לא בשמחה עד אין חקר אז למה הקדוש ברוך הוא לא מגלה לנו את זה? כי אם הוא יגלה לנו את זה אז ממילא כבר כל השותפות שלנו תעלם. אז הוא עושה את זה, לא אנחנו. אז הוא מסתיר מאיתנו את זה ושם אותנו במלחמה חזקה. ועל ידי הגדולים הוא מגלה לנו א'. על ידי הגדולים של היום הוא מגלה לנו אל תתעסקו עם זה הרבה. ובת גם במעט שאתם מתעסקים תסתכלו על האור המופלא שהקדוש ברוך הוא אומר. אני מביא אותך לפני בפני המלחמה החזקה בין שפל של נקודת טיפה של הנאה מול טומאה רצוצה ויכולת שלך להתרומם בעצמך לאידיאלים עליונים של טוב שאומר אני לא נכנע לטוב שופל אלא רק דבוק בטוב עליון והמלחמה הזאת העלות טארת שלה היא אין כדוגמתה על רגע אחד גם משה רבנו לא יכול לשאר את גודל השייכות הפנימית לאידיאלים העליונים ולטוב השם וממילא גם כל השכר שמתלווה לזה שעיקר השכר הוא התענוג של ההשתייחות לטוב השם מה עיקר השכר בעולם עולם הבא שיהיה לך עוגות טעימות, גלידות מתוקות מה מה הבלי אבלים. עיקר השכר בעולם הבא זה העונג של עומק העומקים שלמעלה מכל גבול של האידיאלים שתו השם. שכשאדם טרם אותם כל ענייני העולם הזה נראים לו בי אקטא. בית כל צר ולחוץ ופל לעומת התענוג האמיתי של טוב השם שזה טוב אידיאלי שלם למעלה מכל גדר והמלחמה הזאת היא פשוט מחדדת את המאבק בין טוב שפל יש טוב מה אחרת אף אחד לא ילך לשם אם שוקולד היה מר ורפא שיניים היה מטפל באופן שכואב עוד יותר אף אחד לא היה לך שוקולד וכשוקולד מתוק והטיפול לא כל כך נורא זוכלים שוקולד או שאני לא זוכר זה כשאני או שכשאני אוכל אני עוד לא יודע מה יהיה בטיפול אבל אם השוקולד היה מרענה נהיה אוכל אותו. אין מבחן בדיאטות. אומרים לך תשמע אתה חייב להימנע מאוכל מרלהנע. אין מבחן כזה. אין מבחן שאדם שותף לאידיאל האלוקי. שזה אידיאל אלוקי של טוב עליון ונשגב ואושר עד אין קץ מול סבל מזוכק אין מבחן כזה מתי אתה שותף כשיש מבחן ואתה הכרטת בעצמך לאיזה כיוון אתה הולך אז כשיש מצד אחד איזשהו תענוג אפילו שהוא שפל ונמוך אבל יש איזהשה תענוג ומצד שני החיבור בור לאידיאלים העליונים והמבחן הוא חריף אז כל צעד הוא אור שאי אפשר לתאר והנשמה והאישיות מתמלאת בטוב אלוקי עליון על כל רגע אחד לכן זה מצווה מיוחדת שהשמחה בניצחון הכי קל במצווה הזאת לפצר האגרה היא אם אדם גם מצטער כדי לנצח וגם שמח שמחה עליונה על הניצחון זה עבודת השם שאין כדוגמתה אלא שהדעת אלוקים שכל זה זה מצד שאני מגיע ל איזה פינה שבה אני נלחם על מה על להיות שותף לאידיאלים העליונים של טוב שלמעלה מכל גדר על זה אני נלחם עכשיו ולא להיכנפי עיטוב שנופלים לעומק השפלות אז האדם גם נאבק מלחמה קשה וגם מתענג אולנג עליון ורק ללמוד את המאמר הזה בלי לתרגם בחריפות את ה הרחבת הנפש ורומממותה מתוך המושג האידיאלי הזה על עבודת השם זה לא מספיק זה צריך המון המון תרגומים והמון המון חזרה והמון בתרגילינו בתורתך עד שגם הרגליים ההרגלים המקומות שיורדים מטה שכל זה יהיה שייך לתפיסה הזאת, למושג הזה וזה עבודה עבודת חיים שאיננה פוסקת שכאן יש רק את השער שלה לכן בפנימיות תמיד הכל כתוב שערים פתחים פתחי חוכמה ודעת קלח שערי פתחי חוכמה מבוא שערים הכל זה מבואות שערים למה הכל זה שערים כי האור עצמו הוא למעלה מכל גדר. אבל לכן צריך עוד ועוד ועוד מבואות ושערים ופתחים כדי מכל צדדי המציאות שלנו שיהיה לנו ממשק. כם הטוב האידיאלי העליון. זה הרב פה מסביר אבל רק את השער וכל החיים זה עבודה כדי למלא את זה בעוד ועוד אור בלתי אה פוסק. זה גם יכול להראות כמטלה מאוד מאוד כבדה אבל גם כאושר הכי עליון של לזכות לעסוק בתרגום של העניין הזה לכל צדי החיים. אז המושג האידיאלי הזה שלהיות כבנים שותפים לטוב האלוקי שלמעלה מכל גבול, לשלמות של הטוב, הוא תמיד מרחיב את הנפש שמרוממה תחת במקום אשר המושג של עבודת עבד המתייחס לעבודה לעצם בקציצת הנטיות האידיאליות כבר כבר דיברנו על זה במאמר דעת אלוקים שיש קציצת הנטיות ויש מה לעקור א לא לעקור את השורש לכפור בעיקר עיקר זה כמו שורש ויש קציצת המטיות אז בענייננו אם אדם אומר אין עצמות יש רק ידי אידיאלים ששפינוזה נתן לזה מובא במעבר דעת אלוקים אז זה כפירה בעיקר אבל אם אדם אומר יש עצם ואין אידיאלים אז זה קציצה בנטיות אז זה קציצת הנטיות האידיאליות אז הוא המושג של עבודת עבד יכול להשת שתפח למושג אלילי כשם שמושגי הגשמה והתערים המוגבלים והמשתנים הם עלולים לזה הוא מקצר את הנפש ומשפיל לה כלומר כתוב בתורה יד השם כתוב בתורה וירד השם אז יש כלפיו מקום הוא למעלה או למטה יש כלפיו יד. אנחנו לא אומרים שרק כלפי אלילים יש יד. האלילים של טרח, אבי אברהם היה להם יד. או לחלקם או אפשר שיהיה להם יד? שיהיה דמות. לפי התורים והמדרשים היה להם יד. ואברהם שם את המקל שהוא ניפץ ביד ה פסל בעצמו. אז איך אפשר שיהיה יד השם? תשובה. יד השם זה מושג אחר לגמרי מיד שלנו. יש עניינים עמוקים למה משתמשים באותה מילה. למרות שלכאורה היה יותר מסודר לתפיסות האמוניות שלנו להשתמש במילים אחרות וזהו להרחיק זה מזה אבל לשון הקודש שלנו היא דווקא מחברת בגלל עניינים עמוקים ונפלאים כי אחרת לא היה תקומה בכלל לאליליות אי אפשר לתקן אותה היא הייתה נפרדת לגמרי אבל באמת יש ניצוצות צות חבויים גם בתוכה. לכן זה אותה שפה. אז כך גם המושג הזה של עבודת עבד שבפשטות כשאתה תופס אותו זה משג אלילי של איזה שכר מכר שאני עובד אותך. אתה מתעניין רק באינטרסים שלך. כולנו אמרנו ויה עם שמו הבוקר. ויים שמה זה נראה כמו שכר מכר הוא אוהב מצוות אנחנו אוהבים אוכל אז הוא אומר בואו נעשה תביאו לי ניצות אני אתן 10 בסדך לי באמתך ואכלת וסדרת כל אחד יקבל את האינטרסים שלו וכמו שכתוב יד השם אז גם עבודת השם כתובה באופן דינטרס סים שזה האופן האלילי כמו שיד השם בפשט הוא אלילי רק המכה דעת ביותר שהרבה יותר בקלות מפקיעה את היד מלהיות יד גשמית היא צריכה הרבה יותר עמקה כדי לתאר ולזכך את עבודת השם מלהיות איזה זה אה שותפות על פי אינטרסים שהאינטרס של הקדוש ברוך הוא זה המצוות, האינטרס שלנו זה אוכל אז הוא אומר טוב תנו לי מצוות אני נותן לכם אוכל תפייסו אותי תכבדו אותי תשתחוו לי אז האגו העריץ שלי יקבל את אה ה פינוק שהוא צריך אז אני אתן לכם את מה שאתם צריכים. אני לא אדרוך עליכם כואב כל כך אדרוך עליכם פחות כואב שזה עבודה אלילית ולייחס אותה כלפי מעלה זה כמו להגיד שיש יד השם כתוב בתורה בפירוש וזה יד גשמית אלא ששוב להציל מיד גשמית זה יותר קל גם זה היה מלחמה גדולה ביד זאת הרמבם הקים את היהדות מהידרדרות להבנות מגושמות. לא רק אבל הרב אומר שזה שליחות ענקית של הרמב"ם מלבד שאר ענייניו המופלאים שהוא הציל אותנו מהגשמח הרמב"ם כבר אין אין יכולת להגשמה עוד פעם לתפוס בנו או כמעט אין אבל בעבודת השם שהיא לא תהיה כעבודת עבד האלילית אלא שהיא תהיה שוט פות עליונה של בן באידיאלים היותר מאנגים ויותר מופלגים ובכל זאת יהיה גם למושג של עבד שגם בן שעובד יש בסוף איזה נקודה חותכת אפילו יראת עונש שותפה זה עבודה עליונה והיא נצרכת דווקא בדור שלנו כי העבדות בטלה מן העולם והעבודה הקשה הולכת ובטלה מן העולם וכל העלות תועלת מתפתחת בעולם באופן מופלא וכשעבודת השם היא לא מהירה באורות עליונים מקבילים לכל זה רק באופן הרבה יותר נפלא אז היא יורדת מטה מטה לכן זה זה העבודה הגדולה שלנו בדור הזה