בכל נפשה | מסירות נפש נשית בעבודת ה' | הרבנית נעמי שפירא | פרק 1

היה לי המון אידיאולוגיות א ואני חושבת שזה גם חלק מהחיים התנודתיים האלה גם בגרו אותי בגיל צעיר יחסית ו וגרמו לי לבחור דרך ולשלם מחירים וכל הדברים האלה שקר אחר [מוזיקה] והבל היופי שירה ירת השם היא תתעלה א שלום שלום לכל המאזינות אני נבה גלעם מתרגשת לעלות כאן היום את הפרק הראשון בסדרת פודקאסטים בנושא בכל נפשנו על מסירות נפש בעבודת השם ובחיים בכלל הפודקאסט הזה מוקלט כהכנה לקראת כנס בחולבחה ה-12 שיעסוק בנושא החשוב תמיד אך בפרט השנה של מסירות נפש מתוך רצון לתת רוח גבית וחיזוק לאחנו תושבי הדרום השנה הכנס התקיים במרכז הכנסים באשקלון נשמח לראות את כולחין זכות גדולה להרח היום את הרבנית נומי שפירה אמא ל-11 ילדים בלי עין הרה אשתו של הרב יהושע שפירה ראש ישיבת רמתגן מרצה באוניברסיטת בר אילן בכמעט מרכז לימוד לנשים הבקשך וללמוד מחייה מעוררי ההשראה על מסירות נפש נשית למען עם ישראל ולימוד התורה שלום הרבני שלום וברכה מרגישה שיש כל כך כל כך הרבה מה ללמוד ממך וכל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לשמוע. לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל אבל בואי פשוט נתחיל בהתחלה. אז ננסה טיפה להבין מה השורשים שמהם ינקת, איפה גדלת, מה איך הגעת לה, לאן שהגעת. אולי להקדים בשביל שיבינו למה יש לי כזה מבטע. נולדתי בדרום אמריקה בצ'ילה, בסנטיאגו. זאת הייתה תקופה שההורים שלי היו שמה בגלל איזה ענייני עניינים של פרנסה. בעצם גדלתי בארצות הברית גיל 5ח וחצי. ההורים שלך ישראלים. אה זה עוד סיפור. א אף אחד מהם לא ישראלי. אמא שלי נולדה בבלגיה. משפחה שלה ברחה מהולנד לצ'ילה בגלל השואה. הצליחה להגיע בתור קורים. כמובן הם לא היו קורים. סבא שלי הקים א בית חרושת בשנות ה50 הם עלו ארצה. אבא שלי הוא עבר את השואה בתור ילד עם אמא שלו ואחותו הגדולה ואבא שלו היה במקום אחר נפגשו. איפה הם נולדו? אה אבא שלי נולד בפולין. בפולין? כן. נפגשו בשוודיה אחרי המלחמה. זה סיפור תלאות ארוך. ויגרו לארצות הברית. למרות שהם היו מאוד ציונים. הסבא והסבתא שלי נפגשו במפגשים של הציוניים לכן דחו את סבתא שלי מהמשפחה משפחה של בלז דחו אותה בגלל שהיא הייתה ציונית בכל אופן הם גרו לארצות הברית ואבי עשה עלייה בשנות ה-50 גם כן בעקבות הרב דרוקמן שהיה פעיל של בני עקיבא ואבא שלי היה בבני עקיבא אז ההורים שלי נפגשו בארץ והתחתנו בארץ אבל אז אבא שלי היה צריך להיות ללכת לצבא האמריקאי ולכן הם ממש מהר אחרי החתונה עברו לארצות הברית הייתה חובה הייתה חובן כן היה ואם הוא לא אז הוא היה הורק זאת אומרת שהוא לא יכול להגיע אף פעם לארצות הברית הייתה לו שם אמא ואבא ואחות משפחה הגיעו לארצות הברית אבל ברוך השם אמא שלי הייתה בהריון ופטרו אותו מהצבא אבל הם נשארו בארצות הברית ואז הייתה התקופה שהם היו בצ'ילה שם נולד דתי אני הבת השנייה חזרו לארצות הברית ואחרי מלחמת ששת הימים עלו הרצה אמא שלי כל הזמן רצתה לגור בארץ ולכן היא לימדה אותנו עברית היא לימדה אותנו עברית במבטע דרום אמריקאי לכן יש לי מבטע דרום אמריקאי אני לא יודעת לדבר בספרדית אבל אולי המבטע מספר הכי הרבה על הקמייה לציון על הציונות על השליחות של ההורים שלי במובן הזה המסירות שלהם אז לאן הגעתם כשהיה עליתם ארצה אה זה עוד סיפור מאוד ארוך הגענו לא עלינו עם אבא שלי כ צריך לסיים איזה שם עניינים אז על המשפחה שלי אמא שהייתה בבני ברק אמא שלי באה ממשפחה חרדית מודרנית מה שנקרא אז [נחירות בוז] גרנו בבני ברק אחר כך גרנו בנתניה אבא שלי הצטרף אלינו גרנו בנתניה ואחר כך גרנו בחיפה בחיפה כבר זה הכיתה ב' שלי כלומרת עברנו הייתי בגן חובה אחר כך כיתה א' נתניה איזה איזה שלוש דירות שזזנו שם וכיתה ב חיפה ששם היינו בשתי דירות אחת סחורה ואחר כך ההורים שלי קנו דירה מבת עד שנת שירותי גרנו בחיפה שזה אני חושב את השעות הכי ארוכה של ההורים שלי במקום אחד זאת אומרת הורים נודדים כאלה מאוד נודדים מאוד נודדים איך זה השפיע עלייך כל המעברים האלה זה לא היה קל יש לזה מחירים וא זה ליוה אותנו לנו מאוד אה מאוד בחיים כן כל האחים כן כולנו אנחנו ארבעה עלינו שלושה יש לי אח שנולד בארץ יש לו גם מבטע לא רק לי ולאחותי הגדולה יש מבטע הכי שצעיר ממני בשנה וחצי איך שהוא הגיע ארץ נהיה צבר אף אחד לא מבחין עליו ויש אומרים שאני הגדלתי כאילו המבטע שלי הוא הכי כבד לא מצליחה לדבר אחרת אז א בסדר זה חלק סיפור העלייה והמחיר זה דבר שגדלתי עליו מאוד המחיר שמשלמים בשביל לחיות בארץ ישראל מחיר מאוד גבוה כי אבא שלי לא הסתדר פה בעבודה טוב ונסענו שנה לארצות הברית שהייתי בת 12 אז [נחירות בוז] זאת הייתה שנה מאוד קשה מיד זה הייתה שנה של מלחמת יום הכיפורים אז בכלל היא הייתה משברית וחזרנו הרצאה ואז הוא התחיל לעבוד בחוץ לארץ והתפצלנו בעצם הוא עבד בחול אנחנו גרנו בארץ ופעם בכמה זמן הוא חזר לחגים פחות או יותר פעמיים שלוש בשנה ראינו אותו ואבל זה היה מאוד ברור להורים שהמקום שלנו בארץ לא מחנכים ילדים בחוץ לארץ זה לא מקום לחנך ילדים יהודים איזו הקרה אני מאוד שמחתי לא רציתי להיות בחוץ לארץ א נאבקתי בשביל זה לא הייתי מוכנה לדבר אנגלית כל מיני היה לי המון אידיאולוגיות אה ואני חושבת שזה גם חלק מהחיים התנודתיים האלה גם בגרו אותי בגיל צעיר יחסית ו וגרמו לי לבחור דרך ולשלם מחירים וכל הדברים האלה באיזשהו מקום אני א הלכתי בדרך שונה מההורים שלי א אבל במובן שהם הלכו בדרך שונה מההורים שלהם אז הלכתי באותה דרך כן אבל אה היה להם לא קל למרוד כן כן היה אבא שלי חינך אותי להיות ביקורתית הביקורתיות הייתה בשבילו הוא גם בסוף המלחמה פרסה כשהוא היה בן 3 וחצי הרבה יהדות הוא לא למד הרבה הוא לא למד העולם שלו היה עולם ספקני זאת אומרת מאוד קשור ליהדות מאוד קשור למסורת אבל לא גדל על זה גדל בבור של ידע ובבור של מורשת ובגלל שהשנים גם כשהם כבר היו בארצות הברית הם יהיו הישרדותיים פרנסה והכל של הסבא והסבתא והיה משהו מאוד עםויבלנטי בחינוך שמצד אחד ה המסירות ליהדות הייתה מאוד מאוד חזקה והתבטה בהמון דברים כמו למשל שהרכנו הרכנו עולים רומניה אצלנו בליל הסדר וכל מיני דברים שהורים שלי עשו מאוד בלב מלא והיחס ליהדות המסורתית ההלכת תית היה ביקורתי היו דברים ששמרו יותר, היו דברים ששמרו פחות והיה מאבקים כאילו אידיאולוגים שלי איתם א אנחנו כבר חונחנו בבני עקיבא הסניף שלנו סניף כרמל בחיפה היה סניף יחסית דוס אחותי ואני היינו מהדוסיות גם אחי כן איפה למדת בחיפה בית ספר יסודי כרמל בית ספר מעורב ו ובתיכון אז היה תיכון אחד בכל חיפה תיכון עירוני ו' תיכון לבנות ששם למדתי את החטיבת ביניים בת הלכתי לאולפנס גולה בקריאת מוצקין שזה המקום יותר תורני הייתי שם בשנה מאוד משברית לאולפנה ולא היה לי טוב אז חזרתי לתיכון עירוני ו' ששם הייתה מגמה תורנית היה לנו שעות אפס ואז למדנו יותר תורה כן זה ה תורני באופן יחסי אבל זה הבית ספר הנ זאת אומרת שהקונספט של המסלול התורני זה המצאה עתיקת ימין. כן, זה מאבק עתיק ימין. בוא נגיד את זה ככה. אה הייתי הייתי נובקת בהנאה גדולה עם המורים שלי להתפלל עד יותר מאוחר. כאילו לא היה לנו מחנכת. היה לנו מחנך ישבעית שמינית שהוא היה אדם חרדי ואני גיליתי את עולם התפילה בגיל 13, 14. ממש גיליתי אותו. צריכה לספר לנו רגע איך אמ אה הייתה לי מדריכה גיל 12 הייתי בארצות הברית הייתה שנה מאוד משברית היא מאוד ביגרה אותי היה לי מאוד קשה הייתי כמו נרדמת חולמת בלילה על ארץ ישראל ומתעוררת בארצות הברית זאת הייתה חוויה יומית ובבית ספר היהודי לא היה לי קל בכלל אה את האנגלית לא הייתי מוכנה ללמוד לא הייתי מוכנה והמחנכת הייתה מאוד מאוד מתנה מהשם שהיא לא נאבקה איתי. לכתוב אנגלית לא הייתי מוכנה. בסוף השנה כתבתי אנגלית באותיות עבריות. זה היה המקסימום שווירתי. כן. ובעברית זה לא היה רמה. אז כל הזמן התווכחתי עם המורה לעברית ולא למדתי אנגלית. עכשיו למדתי עד ארבע כל יום. זאת אומרת חצי יום. כל בית הספר אבל מלמדים באנגלית. כן. אני עשיתי הפגנות והיא הכילה את זה. היא אהבה אותי והיא הכילה את זה וככה לאט לאט כן השתלבתי כי כאילו הייתי חייבת לשמר את ארץ ישראל ואז חזרנו לארץ והייתי צריכה מחדש לטוות את המערכת יחסים כי זה כאילו לגמור בה ולהיכנס לז כאילו אין את אין את ו' כן שב זה שנה כזאת כן וותיכון והכל ו אז והייתה לי אז מדריכה א מאוד עמוקה ומאוד מיוחדת והיא היא דיברה איתי על אמונה. עכשיו היא בעצמה לא באה מבית דתי וגם עשתה טיול בכל הנושא הזה, אבל באותה תקופה היא הייתה מאוד שואלת וזה פתח לי ופתאום למדתי לברך, לא לימדו אותי לברך ברכות הנהנים. כאילו חוץ מהכלליות זה לא לא לימדו אותי. כאילו חוזרת בתשובה ממש כאילו התחלתי ללמוד. א ובגלל שאבא שלי היה אדם שמאוד היה טובני, זומר כל דבר שאתה צריך ללמוד אז תלמד לבד. אז התחלתי ללמוד לבד. אז פתחתי קוזרי פתחתי פשוט פתחתי ספרים. לא זה היה כבר 13 14 כן אבל עדיין ספר כוזרי בגיל 13. כן כן כן הייתה לי חברותה עם מישהי בקוזר. אני חושב שזה היה בגיל קצת יותר מבוגר החברות בקוזרי. הבנתי שיש שמה יסודות האמונה. אז התחלתי ללמוד כאילו זה כתוב יפה עם אותיות עם עם ניקוד עשיתי בייבי סיטר את כל הכסף של הבייבי סיטר הלכתי לחנות באדר שמה הדוסים ושמה קניתי ספרים זהו ככה אז ככה התמלא לי העולם היה לי מדריך אז שאלתי אותו הוא היה בהר עציון בגוש אז שאלתי אותו שאלות באמונה היינו מתכתבים א כאלה מתכתבים בוא נדגיש שזה חלופת מכתבים זה לא כמו היום לא מייל וואטסאפ לא לא כתבים אותם ונייר שולחים בדואר כן כן כן לגמרי והעולם הרוחני שלי התחיל להתפתח אבל הוא לא התפתח לא בהתאמה לגיל ולא בתאמה לבית אז היה המאתגר פער כן הדבר הכי המאבק הכי קשה היה צניעות כאילו ללכת לשחיה נפרדת זה היה משהו מאוד אנטי משפחתי כי כולם הולכים ביחד כי כולם הולכים ביחד ברור ובחיפה את גרה על הים מה זאת אומרת לא אז כן אבל זה לא היה הים זה היה הבריכה ב א הבריכה לא בני רציון קיבוץ ליד לא משנה כבר לא זוכר ברח לי השם אבל יום שישי מה עושים יום חמישי מנקים יום שישי מהצהריים מבשלים מה עושים בבוקר הולכים לברכה, כל המשפחה, כל המשפחה, כל החברים. ועכשיו לא יכולתי להכיל את זה שביום יום אנחנו לבושות ופתאום אפשר להיות כמעט תרומות כאילו וזה מותר כאילו לא הצלחתי להבין ולחיות את הפער הבלתי נערך הזה חוץ מזה שזה גם הביך אותי אבל אידיאולוגית זה היה לי סתירה כל כך קשה שאני אמרתי אני לא אז אז אמא אמא שלי אמרה לי תבואי תבואי אז הייתי יושבת שעות עם בגדים על הדשא וכל ספרים והיא לא נשברה מהר. זה היה חיכה אותך להגיע כל יום שישי. כן. זה לא היה כל יום שישי אבל מדי פעם דווקא פה אבא שלי עזר לי כי הוא היה מאוד אידיאולוגי. אז אמרתי לו תשמע יש לי אידיאולוגיה אז למה קופים עליי? זה לא שאני ילדה לא בסדר אבל תנו לי תנו לי את המרחב. אני אבחר. אמרת לי לבחור. אז בחרתי. הוא היה אומר לנו הכל אני אקבל את הבחירות שלכם חוץ מאשר אם תרצו להתחתן עם גוי זה לא זה היה חוזר מנטרה עכשיו ברוך השם זה לא הייתה אחת מהאופציה אבל לא היה לו קל לקבל את הבחירות הדוסיות שלי אבל כאילו אידיאולוגית הוא עמד מעמד בדבריו הסיבות שהוא לא קיבל לא היו אידיאולוגיות יהיו אחרות בכל אופן היו מאבקים אז אז זה היה מאבק לא קל וארוך שנים וגם ללבוש בגדים צנועים זה מאוד היה קשה. האמת שבהתחלה לא כל כך ידעתי. בוא נגיד שבכלל לא ידעתי שאסור לגעת בנים ובנות ולקח לי זמן להבין את זה. זה היה נשמע לי מאוד הזוי עד שהסבירו לי שזה באמת ככה. ונגיד א כל מיני נגיד חצאית שמכסה את הברך לקח זמן עד שלבשתי. ואני חשבתי שאני מאוד דוסית ואני באמת שילמתי מחירים חברתיים ומשפחתים מאוד מביים על הלבוש. ועדיין כאילו אני מסתכלת בתמונות עד שאני רואה חצאית שמכסה ממש את הברך לגמרי לקח זמן עכשיו פשוט אמא שלי הייתה אומרת לי זה בסדר זה בסדר מותר ללכת ככה וגם לא היו בגדים אחרים וגם לא היה לי מאיפה ללמוד אז קניתי ספרים ראיתי שכתוב כל מיני דברים בספרים אז אז אמרתי וואי אבל צריך צריך לעשות אחרת אבל כאילו זהו לא היה לי רב לא היה מי שיעמוד קוד הייתי צריכה להבוק עם אנשים לא לתת להם יד. אנחנו חברה אנגלוסקסית נותנים יד. יוצאים מבית כנסת בשבת נותנים יד. עכשיו כשהם רואים שאני לא נותנת יד זה עוד יותר מאתגר אותם לתת ליד. עכשיו מה אני עושה? הייתי באה עם רג ידיים מאחורי הגב. הייתי אומרת להם שבת שלום שבת שלום קידה כזה נחמדה. עכשיו היה משהו שזה דווקא הדליק אותי אבל המרד הזה. אבל בטבע אני לא בן אדם מאוד מרדן. אני קונפורמיסטית בטבע היסודי שלי ולכן זה דרש ממני זה מתח אותי אז שילמתי בנפש מחירים כאילו החברה הייתה אויב זה לא כיף לחיות ככה כן מחיר כבד להיות אחרת כן זה זה מחיר אנחנו חוזרים למורה שגם סיפרת על המאבק איתו על התפילות כן כן אז הוא היה נכון אז א אז הייתי מתפללת באריכות וכמובן הוא התחיל את השיעור אז אז הייתי יוצאת החוצה ומתבוננת במזמורים ובמילים שלהם. זה היה כל כך ממלא אותי. כן. זה היה חברה ראשונית להתפלל. וכשהייתי חוזרת אז הוא היה אומר לי, אנחנו במניין ב-20 דקות מסיימים א ללמוד. זה לא הוסיף לי כבוד למניין שהוא התפלל בו. בוא נגיד את זה ככה. א קצת פדיחה היה חשבתי להתפלל בכזה מניין. ואמרתי לו אין בעיה את כל החומר אני אשלים. באמת זה היה לו בעיה כי באמת לא הייתה בעיה. אני הייתי תלמידה חרוצה, הציונים שלי היו גבוהים. זה לא הייתה לו סיבה אמיתית חוץ מזה שאני חושבת שדרתי לו על יבלת. אה כאילו הוא לא עבד בחוכמה. כן. כן. הוא לא עבד בצורה חינוכית. הוא פשוט הרחיק אותי ממנו. ולמה לפתוח מולי עוד מאבק? הוא היה יכול לעודד אותי? הרי אנחנו היינו באותו מטרס. כן. הבית ספר היה פחות תורני ממנו וממני. כן. אז מה למה לא? אבל זה כנראה לה לא עליהבלת בכל אופן. אז א אז סיימת את לימודי התיכון בסוף כיתה יב ומשם אה עברו דברים הרבה לפני סיומה. אה כן נו מה כמו מה? כן. אז את בני עקיבא עזבתי בסוף השביעית כי שאלתי היה מחנך אחר. לא הוא זה שחינך אותי, הוא חינך את הכיתה המקבילה והוא היה יהודי מאוד מאוד מיוחד. קראו לו הרב הונה. הוא היה באמת יהודי יקר מאוד. ואיתו, למרות שהוא היה מעולם חרדי, אפשר היה להתייעץ איתו. אז שאלתי אותו אם מותר לי להיות בבני עקיבא. חברה מעורבת, הבנתי שזה לא בסדר. קראתי את הספר של הרב שמוליקץ, אז הבנתי שזה לא בסדר. ו חברה מורבת ועוד עניינים. אז הוא אמר לי, כל עוד את תורמת, תשארי. ברגע שאת מרגישה שאת לא תורמת, תעזבי. כאילו מה המחויבות שלי? מה יותר נכון? ובאמת השתדלתי אבל מדריכה בשני. לא לא בחרו אותי להדרכה, שזה היה אחד המשברים החזקים. הייתי בצד הלא נכון הפוליטי. דית מדי. אה, לא בטוח, לא הייתי חברה מספיק של המדריכה. הייתי בצד הפוליטי הלא נכון של החבר'ה. יש את החבר'ה הישראלים. אני לא הייתי שם.כן זה חברה מאוד קשוחה. מסתבר כאילו אחרי שנים הבנתי את זה כולנו היינו דור שני ודור שני היא מלחמת הישרדות מאוד מאוד חזקה. אתה חייב להיות מוצלח, אתה חייב להיות שמח אתה צריך חייב להשתלב. אז מי שלא השתלב נזרק. כאילו לא ספרו אותו אז זה היה חלק מהחוסר ההשתבות שלך התבטא ב בגדול אני הייתי מאוד חברותית אבל מהרגע שנהיתי דוסית אז לא יכולתי ללמד שירים זה דבר שנורא אהבתי לעשות והפסקתי כן ולא הייתי עם הבנים כי זה לא צנוע ולא נכנסתי למים ועמדתי בחוץ כי זה לא צנוע אז זה מאוד בודד אותי חברתית וגם הייתי נורא רצינית וכבדה כז כזאת אז אז אז לא הייתי חלק מהחבר'ה אז לא בחרו אותי זה מאוד פשוט אז לא הייתי הייתי בחברה ב זה לא היה בסדר אה הדרכתי בסניף פיתוח תקופה מסוימת אחר כך א זה לא היה רלוונטי אז הפסקתי ו ובסוף השביעית הבנתי היה איזה מחנה והבנתי שבנים ובנות הרקדו ביחד אז הבנתי שאני סיימתי את החלק שלי ואז אהבתי את מני עקיבא והתחלתי תי להיפגש עם חברות בשבת אחרי צהריים, ללמוד ביחד, לעשות סעודות שלישיות, לטייל ביער. ה אנחנו היינו ליד החורש של חיפה, היינו ממש באחוזה מקומות מאוד יפים. א והלכתי ל [נחירות בוז] לסמינר של גשר. אני מאוד האמנתי בדיבורים חילוניים ממש. זה גם קיבלתי מהבית. כן, שאמא שלי הייתה מאוד בעניין הזה, כל השכנים שלנו היו חילונים. ואז היא אמרה להם, איך אתם חושבים שהילדים שלכם יבחרו באמת? אתם אומרים שהם יבחרו? הם לא יבחרו, כי הם לא יודעים מה זה דתים, אז הם לא בוחרים באמת. אם יפגשו דתים אז הם יבחרו. אז היא הזמינה אותם, שלחה להם חלות. אח שלי היה בגנון, היא הייתה שולחת חלות כדי לעשות קבלת שבת. היא הייתה מאוד א בעניין הזה. כן. אז אני חשבתי ללכת לגשר א חילונים דתיים, עניינים, נדבר, נשכנע. הלכתי והסמנרון הכי רציני כאילו שהיה הכי ארוך מטעם מי הלכת סתם יוזמה אישית כן כן אני הייתי מאוד עצמאית כן עשיתי דברים לבד אני אשמע כן לא אבא שלי שהוא חינך אותנו לזה הוא אמר ככה זה תובנה מאוד כואבת ולא נכונה אבל גם יש לה כוח אומר בסוף הוא אומר בסוף את תישארי לבד בסוף את תצטרכי להסתדר לבד ככה זה בחיים אז כדאי שתתחיל כבר מעכשיו כאילו וואוכ כי זה תודעה הישרדותית בסוף א כשהיה הצרות אף אחד לא עזר זה או הם או כלום אז מה ש לא נכון לפעמים כן עזרו וסבתא שלי מאוד עזרה אבל זה היה ממש משהו אמנ אני לי מי לי בדיוק אז אה אז זהו אז עשיתי כל מיני דברים למשל בכשהייתי בכיתה ח היינו בסינגפור ואז א בגלל שאבא שלי עבד בסינגפור אז נסענו סינגפור בחופש ומאוד רציתי לחזור למחנה בני עקיבא מי מפסיד מחנה מחנה בני עקיבא בכית הח זה המחנה כאילו ברור ברור כאילו איך אפשר להפסיד א גם ככה קשה חברתית אז אז א הם הסכימו שאני אטוס אבל לבד אז טסתי לבד מסינגפור דרך איראן לארץ כן גיל 14 כן ועוד שבמס כאילו בכניסה לארץ הייתי תושבת הראית הייתי צריכה לשלם א לשלם כנסות מדתי מפחד מהתי מפחד? ולא רק זה, לא היה סכלבים בארץ. סבתא שלי מאוד אהבה סכלבים. אז אמא שלי הכביעה את הסכלבים שהיא שלחה לסבתא שלי בתוך הגיטרה ותיק שלי. והיא אמרה לי ואמרתי לה אמא אבל אם בבדקו אותי מה אני אעשה? היא אמרה לא נורא לא נורא הם לא יעשו לך כלום מה שבאמת היה. אבל איזה 18 לא זוכר עד כמה שעוד תיסא. אני ישבתי מתה מפחד. מה יעשו לי על הסחלבים? וואי וואי. בקיצור אז מכיתה ח הייתי עצמאית. זה זה פינץ כאילו להירשם באמת נו להירשם לבד על מה אתם מדברים קיצרנו בסמינרון של גשר בת כמה היית? 17 כן 17 אני נולדתי בהדר אז אני מנים היה גדולות כן אז הייתי בת 17 סמנרון של גשר היה שמה א היה שמה הרב בנג'י לוין הנכד של רברי לוין עשה את המפגש הראשון מי הוא מי הוא יהודי כאילו שלוש דמויות מי ישראלי יהודי אדם כנו וכל אחת מה מהדמויות הוא שיחק אותם ואחר כך היינו צריכים לעשות בקבוצות מי מהם כאילו את מי אנחנו אנחנו בוחרים מי הדמות של בינינו. עכשיו הוא שיחק את היהודי החרדי בצורה מאוד מצחיקה ומאוד מבזה. ואני רתחתי מזם. רתחתי ועומד בקצה של העולם רב. ככה הוא נראה רב. וליד לידו גם עוד מישהו בחור גם נראה דוס רצח כאילו עם זקן וכזה. ומפקעים לצחוק. אני לא ידעתי פשוט רתחתי וזאת הייתה אמורה להיות האופציה הדוסית כאילו של הותו רב זה הרב מושה שפירה ואותו בחור שהיה לי זה לימים בעלי יהושע שהם פשוט הטריף אותי גם הביזיון שהרב בנג'י עושה לסבא שלו וגם הביזיון שהם עושים שהם ככה צוחקים אבל לא אמרתי כלום להם ברור כיבדתי לא ידעתי מי זה בכלל וכיבדתי אבל עם הרב בנג'י פשוט פתחתי את הפה שמה לימים בעלי אמר שכל מה שהוא ראה מהפרצוף שלי זה אדום כי אני כל כך בהירה זה הגבות לבנות וכולי אדובה אש כאילו קיצור אני מאוד התרשמתי מרבי משה כל כך הוא היה מלא מילה אותי ביראה שכשהוא עמד לא העסתי לעבור לידו כי הוא היה לו עיניים חוצבות אש, אבל אני מאוד חיפשתי רב, אז חשבתי לעצמי, אולי אני אשאל אותו, אולי אני אדבר איתו. עכשיו אני הייתי עם חברה אנגלוסקסית מדברת הכל הבנתי שמשפחה הוא עם המשפחה שלו בגשר ו מטעמים באו זה הוא היה אמר צה אז עשו וין וין ככה הגשר נתנו למשפחה נופש כן והוא נתן לקשר הרצאות אוקיי ובאו עם כל משפחה כן יהושע היה אז בן 16 אבל היה נראה ממש מבוגר כי היה לו זקן מלא וחוץ מזה הרציני כזה זה כן אז השני אף פעם לא התביישתי מבנים כי גדלתי בחברה אוהבת ואנגלוסקסית אז בכלל והבנתי שמהפרעה ואני רציתי להתקבל לבית ספר שדה אופרה אולי לשנה לאחריה כאילו אחרי השמינית מה זה שירות לאומי ש שירות לאומי אז אה אמרת הזדמנות לתפור שם את ה אז אז אמרתי לו ביום פניתי אליו ליהושע ואמרתי לו אני מבינה שאתה גר בהופרה אז תגיד לי מה הכתובת של הבית ספר שדה שאני ארשום כדי שאני אוכל לשלוח מכתב התקבלות ואז סתם התחלנו לפטפט עכשיו לי זה לא היה יוצא דופן פטפטתי כל מיני כן זה לא היה נראה לי גם משהו לא בסדר א אני הייתי דוסית כאילו לא יכול להיות יותר דוס ממני כן אז היה איזה טיול ודיברנו כל הטיול והיה מרתק סוף סוף בן תמיד בנים אצלנו בשבט היה על הפנים הרמה הרמה הדתית גם דתית וגם סתם רוחנית פילוסופית לא היה מה לדבר איתם היה מעניין דיברנו על אמונה דיברנו על כל נושא שבעולם היה מרתק טוב טייעלנו דיברנו מבחינתי לא היה אירוע יוצא דופן למחרת אמרתי לעצמי טוב הנה ההזדמנות לשאול את הרב האם אפשר לשאול אותו שאלות אין איתדו לא היו לימים רבקה חמותי מספרת שהיא ראתה שיהושע ואני דיברנו אמרה אופס נבלה בודך הביתה זהו את המזוודות עזבו עכשיו זה סיפור שרק אחר כך הבנתי אותו אני לא ידעתי מכלום אז אז טוב אין לי מעצורים אז הפסקנו לדבר אז ניסיתי לברר מה מה הכתובת אמרו תכתבי הופרעה כתבתי הופרעה כתבתי לו לרב מוישה א שלום אני סיפרתי על עצמי אני הרבה שנים מחפשת ביהדות אולי אתה יכול להדריך אותי יש לי שאלות רוחניות אולי אתה יכול לענות לי והתחילה התכדבות וכל השמינית תחילה התכדבות בינינו א ומה תדריך אותי מה ללמוד איך לבנות סדר של לימוד וואני כבר לא זוכרת את כל השאלות. האמת שיש לי את ה את השאלות יש לי. יש לי את ה התשובות יש לך? לא, זה סיפור עצוב מאוד. התשובות היו אצלי. השאלות היו אצלו. כמובן אני שלחתי אליו את השאלות. הוא שלח לי את התשובות. שמרתי על התשובות כבבת עיניי. באיזושו שלב אחד הילדים התחיל להסתקרן בסיפור חיים שלי. אני לא א' אני לא בן אדם נוסטלגי וב' אני לא סיפרתי לילדים שלי כי אני חושבת שהם צריכים לשלול את הדרך שלהם יש להם מספיק קשיים עם זה שאבא שלהם כל כך מפורסם הם לא צריכים לקחת עליהם גם את הסיפור חיים שלי שיבחרו מה שנוח להם אבל הוא דווקא הסתקרן והייתה התקופה שהוא היה הרבה בבית אז הוא רצה את ה את המכתבים לקרוא אמרתי לו בסדר רצה להוציא אותם מהבית אמרתי לו אל תוציא אל תוציא אל תוציא אל תוציא הוא אמר לא תשמחי עליי תשמחי עליי אלי זהו עבד עבד הוציא עבד איזה ניסיון כאמא אני מדמיינת כאילו אירוע כזה אני עכשיו הרבה מאוד שנים אני בכלל לא לא בדקתי אחריו היה לי הרבה במה להתעסק חוץ מאשר לבדוק אם הוא החזיר או לא החזיר הוא אמר שהוא החזיר בסדר ואז כשחיפשתי לא מצאתי אמרתי לילדים אחרים יש את זה הם לא מצאו ארב טוב, הם לא חיפשו טוב. אחר כך אין חיפשתי. לא היה. אחרי שרב מוישה נפטר אז חשבתי אפשר לפרסם שאלות ותשובות. זה יכול להיות ספר מרעניין. כן. ולא היה. יש רק את השאלות. אז וואו. בכל אופן השם נוצר. אין. זה ככה. זה סיפור. כנראה שהתשובות האלה היו שלך. רק. כן. לא יודעת. כן. אז את התחלתם להתכתב כל השמינית כמו כן ואז הוא הזמין אותי אליו הביתה לשבת אה אני חושבת שכתבתי גם כן שוב זה מאוד מתאים למנטליות שלי כתבתי למסור דרישת שלום ליהושע כי דיברתי איתו כאילו א אנחנו מאוד מנומסים אנשים סקצים מאוד מנושים כן כן ככה זה וקיצור הוא הזמין אותי אליהם שזה דבר שהפיין אותו הוא הזמין הרבה הם הזמינו הרבה מאוד אנשים רבי מושה ורבקא הזמינו הרבה מאוד אנשים ב אבל אחרי המפגש הקודם לא פחדו ש א אני לא יודעת מה רבקה אמרה למוישה בכל אופן את השלב הזה שהיא פחדה זה לא נחסף היא סיפרה את זה רק אחרי הרבה מאוד זמן אז את בטח לא ידעת אני אני מנסה לדמיין מה הולך שם מאחורי הקלים כן, גם את כאילו דיברתי עם כל כך הרבה בנים בשנות חיי, למה לייחס לזה משמעות, כאילו משמעות שהיה לי מאוד מעניין ונחמד, אבל לא מעבר לזה, הוא הבנתי אחר כך שהוא שישט, כאילו יש פער ואני לא זה לא עניין אותי כאילו לא זה לא היה במקום הזה אז כאילו לא חשבתי עלי המקומות האלה אז הגעתי אליהם הביתה ואה הדבר הראשון אנחנו גלדלתי בבית שישארים הרבה זמירות שבת חסידים וזה לא הכרתי כלום ממה שהם שארומע כי כל האוריינטציה היא חבדית אני באתי מבית פולני כאילו הרקע החסידי של ההורים שלי משני הצדדים הוא פולני אפילו אפילו מאוד קרובים ב בניגונים בזמירות בהכל משהו ליטעי יותר לא זה בחבד יותר ליטעי כי פחות מוזיקלי כן וקשה ונוקה וגם עמוק שזה היה מעלה מאוד גדולה ווהכל היה לי חדש וזר ושונה ומעניין גם כן ואז הוא אמר לי שהוא לפני המון שנים הקים א קבוצה שנקראת שלאבת יה לעובדי השם יחד עם הרב אדין שטיינזנט שהיה חברו הטוב ושהוא רוצה צלקים חבורה של עובדי השם ושהוא חושב שאולי אני מתאימה להקים איתו להקים איתו את החבורה כן איתו כן וואי טוב זה מאוד החמיא לי אין מה להגיד אבל זה היה משונה כן וא גם הוא לא היה מוכן שאני אקרא לו הרב הוא עשה לי פדיחות עצבניות אמרתי עכשיו אני לא ידעתי איך מדברים עם רבנים כן אז אז גוף שלישי, נכון? אז אמרתי הרב א אז הוא שאל אותי מי? אז אמרתי הרב כאילו הרב אז אמרתי הרב קוק לא הרב כאילו מה [‏צחוק] הרב כאילו עשה איתי צחוק עד שהבנתי שזה לא יעבור קיצור מותר היה לקרוא לו רבי מוישה ככה ו אבל זה בחיה חלום חסידות חדשה המון ה א המון רעיונות המון מחשבות המון כאילו כזה דבר ו חרבורה עובדת השם נשמע לי כמו חלום עבור מישהי כמוך שמחפשת את זה בדיוק בדיוק בדיוק בדיוק לגמרי והוא היה א מחנך במכללה בבית וגן מחנך זאת אומרת שנה א' שנה ב' היו נותנים מחנכים אוקיי לא היה נשים א שבמשרות האלה וזה אומר שהיה לו שודשיה וא א כאלה אני עוד הייתי שמיניסטית כן כן אז א הוא הפגיש אותי עם בנות שגם היו בחיפוש כזה במכללה. הייתי נוסעת למכללה לפגוש עכשיו במכללה. כנן להקים את החבורה הזאת דרך הבנות במכללה. כן. כי בנים הוא פחות הכיר. הוא היה מורה של בנות והוא החליט להקים את זה דרך בנות שזה בכלל מוזר. כן. אבל אה לא ידעתי כל כך כמה זה מוזר. אני יכולה להגיד את זה רק אחת. כאילו כשאני הייתי נערה וקראתי את הספר סנה בואר בקוצק שמספר על הרבי מקוצק שאומר תנו לי חסדים ונעמוד על הגג ונקרא השם הוא האלוקים אז אני הייתי מוכנה ללכת כאילו ומבחינתי אני הייתי ההמשך שלו לקח לי זמן להבין שאני לא אהיה לעולם אדמור לא מחפשים אישה במקום הזה אבל זה כאילו היה לא היה משהו שראיתי לא ראיתי בעין כן אז א אז מבחינתי זה זה לא היה כל כך מוזר אבל א אז אז קיצור התחלתי להיפגש עם בנות והתחלנו בשמינית שלי תוך כדי השמינית לנסות לגבש תנועה של עובדי השם ואז אמרתי לו שנראה לי שיהיה יכול להיות גם בחלק הזה כי דיברתי איתו והתרשמתי שגם הוא אז זה היה מוזר לחלוטין כאילו בעקבות זה שאני אני המלצתי על יהושע. אז הוא התחיל לדבר איתו על הנושא הזה שהוא גם יגבש חבורה של עובדי השם. את רצית שזה יהיה חבורה משותפת? לא לא אני סתם לא היה לי איזה מחשבה שזה יהיה משותף. רק בגלל שהוא אמר לי ביקש ממני להציע אנשים שנראים לי מתאימים. עכשיו מי ידעתי מי הכרתי בסביבה שלי? לא יותר מדי אבל איתו עם יוש דיברתי והתרשמתי אז לכן כתבתי אבל מה דתך לשאול את הבן שלך כאילו זה היה נראה לי מאוד פשוט עכשיו אני הסתובבתי כמו פיל בחנות חרסין בהקשרים האלה אבל מאיפה לי לדעת כן א א ובנים הרי יש להם עולמות תוכן עצומים הם לא בעצמה של בנות קיצור לא הכרתי את זה אז זהו אז א זה השביעית שמינית שלי כן אז אפילו עוד לא הגענו ככה אנחנו נעצור כאן את הפרק הראשון נודע לך מאוד וככה מחכים לשמוע את המשך הסיפור אה טוב א בעזרת השם בפרק הבא תודה רבה אז גם סוגרנו פינה של איפה נפגשנו פעם ראשונה כן יפה זה כבר עושה סעיף תחלה לפעם הבאה תודה בבקשה שלום ‏Ja.