ארבע הגדות | שיעור הכנה לפסח התשפ"ה | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] שלום לכולם את מורנו ורבנו הרב אלגזי אנחנו כבר רוצים א להתכונן לחג הפסח אני רוצה לחזור על א דברים שאנחנו שווים אליהם כל שנה בגלל היסודיות שלהם. וזה שאנחנו מתבוננים על האגדה, הרבה פעמים היא נדמת כמשהו מאוד אה בלתי צפוי, מדלג מעניין לעניין, מביא כל מיני מעשים זרים ומוזרים. אנחנו לא נספיק לעבור על הכל. אבל אני רוצה להציב את העקרונות של מבנה האגדה ו לפתוח מהמשנה במסכת פסחים שקובעת את הכללים. האגדה נבנתה עוד לפני הפרטים. הפרצים שיש לנו הם ייסור של מה שאומרת המשנה ג והגמרא ש ברוך אתה מלך העולם אשר הכל נהיה בדברו אומרת המשנה פסכים קטז מתחיל בגנות ומסיים בשבח כלומר, הסדר של האגדה יש לו כלל. הוא צריך לפתוח בגנות, הוא צריך לסיים בשבח וכמובן צריך להבין מאיפה הרעיון הזה. לכאורה ההגיון הפשוט אומר שכל סיפור טוב לא בתקופה המודרנית הפוסטמודרנית ששם הכל א מבולבל לגמרי אבל כל סיפור טוב מתחיל במתח בחרדה ב שאלות ובסוף יש סוף טוב, הכל טוב. ואם רוצים לספר את יציאת מצרים, אז צריך גם לעבור את הכאב, את ה ייסורים, את המיצרים ולגמור בגאולה. זה גם מחזק ומחריף את תחושת הגאולה כשזה יתרון האור הבא דווקא מן החושך. אבל עדיין יש א מקום נתון בזה כמו שנראה הלאה ודורש בארמי עובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה כלומר אחרי שהוא פותח בגנות מסבח הוא לוקח את הפרשיה מפרשת כתבו מפרשת הביכורים בספר דברים ואת הפסוקים אחד לאחד וככה אנחנו יוצאים בהגדה שלנו והוא דורש ואצנו יש שם יד חזקה מה זה יד חזקה מה זה אה וידע אלוקים אלו הבנים דרשות דרשות דרשות על הפסוקים של פרשת הביכורים הגמרא מוסיפה פה להסביר את המושג שמובא במשנה מתחיל בגנות ומסים בשבח ואומרת מה היא בגנות רב אמר מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבענו קוב לעבודתו שבעצם בפועל אצלנו זו האגדה השנייה כמו שנראה ושמואל אמר עבדים היינו שכך פותחת האגדה שלנו עבדים היינו לפרעו במצרים ויצאנו השם אלוקינו מיד משם ביד חזקה בזרון נתיה אנחנו לא נמשיך לראות את המשך הגמרא ונקפוץ מיד למקור שלוש למשנה משנה ממשיכה ואומרת רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצא ומרו פסח על שום שפסך המקום לבטי בותינו ממצרים ו כידוע באגדה מובא גם מרור מצא זו על שומע מרור זה על שומע וממשיכה המשנה ואומרת שלמרם זבח פסח הוא להשם אשר פסח על בתי בניל כותו את מצרים. ממשיך התוספות ואומר בעצם כשאנחנו לומדים מרבן גמניאל שחובה להגיד את שלושת הדברים האלה, זה נלמד מלשון הפסוק ואמרתם זבח פסח הוא להשם. אבל לכאורה המצווה מדוריתא להגיד רק פסח. מן מצא ומרור אומר התוסות ואמרתם זבח פסח הוא פירוש באמירה שצריך לומר פסח זה שאנו אוכלים מרתם זוח פסח הוא ויתקש מצא למרור לפסח ומתוך ההקש שלא מובא בגמרא התוספות מלמד שיש פה הקש ידוע פשוט על מצות ומרורים יאכלו כשהקש הזה זה בעצם כשהקש הזה בעצם הוא בפסח שיני בכלל למות זאת יש הקש על מצות ומורים יאכלו פסח מצה ומרור מה פסח צריך להגיד אף מצא ומרור צריך לומר בפה ומכאן רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובתו לכאורה זה חובה מדאורייתא לומר את שלוש שתנה פסח מפורש בפסוק מצרור מהקש עד כאן הכללים שקבו חז"ל יוצא שיש לנו בעצם ארבע אגדות שאנחנו מחוייבים להגיד הראשון בסדר האגדה שלנו זה הגדת שמואל עבדים היינו ויוציאנו השני זה הגלת רב מתחילה עובדי עבודה זרה ועכשיו קרבן המקום לעבודתו שתי אגדות שבעצם הם ביטוי לכלל פותח בגנות ונוסיים בשבח רק השאלה מה הי פתיחה והסיום מחלוקת רב ושמואל אנחנו פוסקים כשניהם קודם שמואל ואחר כך רב ואחר כך דורש מהרמי עובד דוד כמו שאמרת המשנה בסוף שרבן שמעון בן גמליאל זה השלד של כל סדר ההגדה שלנו. אני רוצה לפתוח בארבע קושיות כדרכו של ליל הסדר. קושיה לכל אגדה. נתחיל מהסוף ונגיע עד ההתחלה ו אה אחר כך ננסה לתרץ את כל הקושיות האלה על פי הבנה מה היא בכלל האגדה מה היא באה לבטא מה הצירים שעובדים בתוכה ואיך היא בנויה נתחיל מהסוף רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו וכאן הבן שואל אם זה העיקר יש להם איזה נפקמינה לאנשים שיו בקרב שהיו בקרבות בליל הסדר שנה שעברה נשאלה שאלה אם יהיה לנו רק רגע אחד מה אנחנו אומרים אם יהיה לנו שני רגעים חמישה רגעים 10ה רגעים בכל פרק זמן איזה חלק חלק מהאגדה אנחנו אומרים ולכאורה מרבן שמעון בן גמליאל יוצא שאם יש לך רגע אחד תודה רבה אם יש לך רגע אחד אז אתה אומר פסח מצב מחור שלוש מילים ואם יש לך שני רגעים לכאורה צת ידי חובה שעה כבר לא כל כך משנה בהמשך נראה שלכאורה זה ודאי לא נכון וזה לגמרי לגמרי משנה נראה את זה בהמשך אבל לכאורה אם יש רק רגע אחד צריך להגיד פסח המצב מרור בליל הסדר זה מדאורייתא ואמרתם פסח וגם מצא מרור עדקוש אבל אם כך אז כל ליל הסדר הוא מפלי מאוד הרי אנחנו מצווים למהר הביתה בליל הסדר לערוך את הכל מרשע כדי לא להתעכביות ואגוזים להכין כדי שהילדים לא ירדמו כם יספיקו לשמוע הגדה של פסח. אלא שאם כך איפה היה צריך לשים את רבן שמעון בן גמליאל? אם זה עיקר מדאורייתא ואם אנחנו דואגים מאוד שילדים לא יפסידו אז לכאורה הדבר הראשון שהיה צריך לעשות גם במשנה אבל בוודאי באגדה זה להתחיל פסח מצר מרור פסח על שומע מצא על שומע מרור על שומן ולהמשיך בהגדת רב שמואל אבל פסח מצא מרור אנחנו בסוף סוף האגדה שהילדים נושרים ים אחד אחד ולא מגיעים עד לשם אחד אז מה הרוחנו הקללות והאגוזים והם להזדרזות כשהעיקר חצר מן הספר כתוב בפויסקים שאם יש משרטת יהודיה מגיעים לליל הסדר היא צריכה להכין את כל המאכלים זה תפקידה היא משרטת כשהומרים בסך מצמרות צריך לקרוא לה היא יהודיה גם היא צריכה לצאת את ידי חובה כתוב בעל אז אם זה העיקר איך אנחנו נותנים לילדים להפסיד כשאנחנו כל כך תורכים שהילדים יהיו איתנו להגדת ליל הסדר קושיה שנייה על האגדה השלישית אנחנו הולכים מהסוף להתחלה האגדה השלישית ודורש בערבי הרמי עובד אבי עד סוף כל הפרשה כולה וזה וזה דבר תמוע מאין כדוגמתו. הרי כל הדרשות שמה, לא כולם לגמרי, הרבה מן הדרשות של הרמיו ודבי לוקחות אותנו לפסוקים מפורשים ושמות. הרי איפה יש לנו את סיפור היציאה ממצרים? השיבות והיציאה. ספר שמות. כל אחד יודע. אז לכאורה אם היו נותנים לנו לכתוב אגדה היינו הולכים לספר שמות לוקחים פסוקים עיקריים מלקטים אותם בזה אחר זה לפי הסדר הרי בשמות זה לפי הסדר בהתחלה השיבוד אחר כך הגאולה עם מכות עם קריעת אינסוף או בלי כל חלק יש לו את השיקוד דעת שלו אבל מלקטים מי ושימו עליו שרי מיסים ועד והמינו בהשם ומשה עבדו את הפסוקים העיקריים בלי להיכנס עכשיו לשאלה מה הם הפסוקים העיקריים עושים זה הגדה של פסח הכל ארוך לפנינו למה אנחנו צריכים דרשות ויענו ששמו עלינו שרי מיסים וללמוד דרשה שלא תמיד אנחנו מבינים מה היא בדיוק איך דושים חז"ל מזה חלק חלק מהדרשות מופלגות בטעמה וללמוד בסדר בגלל הסדר שאנחנו צריכים לספר את הסיפור של יצאת מצרים לעשות את זה דרך דרשת מופלגות מפרשת כי תבו שהכל ארוך וברור ובהיר בפרשת שמות והר בוא ושלח הרבה יותר הגיוני אז למה דורש מן הרבי עובר דוד עד סוף כל הפרשה כולה ההגדה הבאה מהסוף זה הגדת רב. רב בכלל לא ברור מה קשור ליל הסדר. איך זה נכנס לפה? הרי מה הרב אומר? בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותים. מי הם עובדי עבודה זרה? יש איש אחד שמצוין בשמו בהגדת רב טרח. אבי אברהם ואבי נחור ואתה קרבנו מקום לעבודתו זה השבח אברהם יוצא שפותח בגנות זה טרח מסיים בשבח זה אברהם אז זה גנות נוראית ושבח נפלא מה זה קשור לליל הסדר למה זה הגדה למה זה הגדה של פסח וקושיה אחרונה יש לנו את הכלל ואמרנו את הטעם היסודי פותח בגנות מתחיל בגנות הוא מסיים בשבח שזה דרכו של מספר שהוא קודם מתאר את הצרות ורק אחר כך את הישועה סברה יפה משכל אנושי אבל לכאורה התורה בפירוש אומרת לא ככה לא רק שהתורה אומרת לא ככה יש לנו אגדה דאורייתא עיקרית שאומרת זו ככה שאתה אומר פסח מצא ומרו ככה אומר רבן ש בן גמליאל רבן ש בן גמליאל אומר פסח מצא מרו כל הוא מתחיל בשבח ומסיים בגנות הוא מתחיל פסח שזה היציאה מצא גם זה היציאה ומרור שזה שזה השיעבוד שזה הגנות וזה מסיים אז אם דאורייתא פסח מצא מרור למה על זה הסדר כי כתוב על מצות מרורים יאכלו כלומר הנושא הוא פסח ואותו מוכלים על שני דברים מצות פלות לפסח כי יאכלו ועוד יותר תופל על מרורים אז התורה אומרת לך הדבר העיקרי הוא פסח על שמו נקרא שם החג מצות גם על שמו נקרא שמה חג אף אחד לא מעלה על הדת לקרוא לזה חג המרור מרור זה סיפור תפל לכן רבן שמעון מלל אומר יש לנו סדר מדאורייתא לכאורה העיקר זה פסח ונלווה לו מצד הפוסוק של על מצות ומרורים גם מצות ומרורים אז יש סדר נפסק להלוכה פסח צח מצא ומר אז מה פתאום חז"ל אומרים שפותח בגנות מתחיל בגנות הוא מסיע בשבח זה נגד סדר הכתוב מה ההיגיון בסדר הכתוב שאתה לא הולך לפי התיאור של המספר שיכול להיות שמספר עם יכול להיות תיאור דרמטורית היה באמת פותח בגנות ומסיים שבח ויצר איזה מתח ומגיע לאיזה שיא אלא אתה עוסק בעיקר ואחרי זה בתפל זה מדאורייתא אז לכאורה אתה צריך לעסוק בעיקר פסח תפלו מצהפל לטפל מה אז כל השאלות האלה מורחת אותם לנו לדון מה הסדר פה ומה עניינו. אני רוצה גם בתשובות להתחיל מהסיפוליים ברישע. אולי נעשה הפוך. נתחיל ברישע ונשה בסעיף. שאלנו על האגדה הראשונה לכאורה. יש סדר פסח מצא ומרו וכאן אנחנו אומרים שמתחיל בגנות הוא מסיים בשבח למה נדמה לי אנחנו חוזרים על זה הרבה פעמים אבל החזרה על זה בעיניי עיקרית מאוד שהשאלה הכי עמוקה שנשאלה ועדיין תמיד יש מה לענות בהמקום הותו לנו רבותינו להתגדר בו זה מה פתאום לרדת למצרים ואם נשאל את זה בחריפות נאמר כך תארו לכם שבחברה הייטק מוצלחת מאוד הגיע יום אחד, יועץ, לקח את כל צמרת החברה ונתן להם סרדת הרצאות כדי לשכלל את פעולת החברה. בתוך ההרצאה הוא נותן להם דוגמה מאישה מוכה. הייתה דוגמה מצוינת לכסה עובד מאביד. מתי העובד מרגיש כמו אישה מוכה ומתי לא. והסביר את זה והסביר איך עובד מרגיש איך אישה מוכה מרגישה איך המאביד מרגיש איך איש מכה הווה את העניין הזה נותן דוגמאות מסביר את הכל מסיים את ההרצאה הוא בא ללכת מחכה לו בדרך שם מלכן אומר לו אפשר לדבר איתך רגע בשמחה אומר לו תגיד לי אתה מקבל שם ייעוץ באופן פרטי אומר כן אומר תראה אני אגיד לך את האמת אני בעל מכה אני צריך עזרה ואני ראיתי שאתה קולע על השערה ולא תחתי אתה יכול לעזור לי בבקשה קובעים זמן הוא בא אליו למשרד מתחילים תהליך תהליך עבד מצוין ואחרי שכבר הכל היה בשל אומר לו היועץ אתה יכול ללכת לאשתך ולהגיד לה התאריך היום כו באדר תרשמי לך את התאריך הזה זה הפעם האחרונה שאני הקטאתי אותך היה אתמול מכו באדר אין יותר מכות לצערנו בעל מכה אומר הרבה פעמים שאין יותר ואחרי זה יש יותר כי הוא חושב כמו בהרבה התמכרויות שהחלטה חזקה זה הפתרון וכשהוא מחליט חזק הוא מחליט מאוד חזק ונראה לי שהנה הפתרון שלו ביד אבל זה לא הכלי אה רק במצבים מאוד מסוימים זה יכול לעזור כשזה יותר חזק הכלי הזה לא עובד צריך עזרה מקצועית וכבר הבאנו הרבה פעמים את דברי רב חיים מבולושים הובא בכתר ראש ששאל אותו תלמיד שרוצה ללכת לעיר שאל אותו אני פוחד מהצפוני מיצר הרע בעיר כן בוולוז'ין היה עיר עם חורף כמעט כל השנה אבל תלמיד הלך ואמר יש לי בעיה איך אני אלך לעירנה ענן הבטרי ואומר לו החלטך הזקה לא תועיל אומר אומר רב חיים, החלטה חזקה לא תעיל כל שכן שתזיק לא רק שלא תעי תזיק למה כי ברגע שזה יפרץ זה כמו שכר שאז שטף מים רבים הוא אומר צריך להתפלל יש בתפילה גם עקירת הרצון הפנימי וגם סיעתא דשמיא שזה מעל הכל אז כל זמן שהוא ניסא בכוח להפסיק זה לא עזר אבל כשהיה לו עצות טובות הוא עבר תהליך בשל והוא צדק כו באדר אין יותר מקום עוברת שנה והאישה מרגישה שהבעל מטוח והיא עם הרבה ניסיון בחיים עם הבעל הזה וכשהבעל מטוח היא מתחילה לחשוש מאוד והיא מחליטה במקום לתת לזה להתחמם לשים את הקלף לשולחן והיא אומרת לו, "אני רואה שאתה מתוח, אתה משתגע, בוא נדבר על זה לפני שזה תפוצץ." אומר, "בצח שאני מתוח, מה את לא מבינה?" לא. אומר, אומר לה עכשיו כז בעדר, אתמול היה היום שהפסקתי להכות אותך. בלונים, עוגה, מתנה, משהו, שום דבר. את לא מתייחסת. האישה לא יודעת איך להשיב על הבל כזה. בסוף הקדוש ברוך הוא נתן לה עצה ואומרת לו, תגיד לי, אתה בטוח שאני צריכה לתת לך מתנה על זה ששנה לא הכית אותי? אולי אתה צריך לתת לי מתנה גדולה על זה שסבלתי אותך עד שהפסקת? מי צודק? טוב, פשיטה. אין פה אם מישהו מפסיק להכות אותנו זה לא סיבה למסיבה ליל הסדר לכאורה זה קושיה עצומה כלפי מעלה אני אמרתי את זה בדרך חריפה מאוד ולי שיש לי תשובה מופלאה לא הייתי מעלה על דעתי להוציא מפיג איזה דבר אבל ליל הסדר זה שאנחנו אנחנו אומרים הלל הגדול. אין הלל בלילה. פקע גרה הלל. ועל מה הקדוש ברוך הוא הכניס אותנו למצרים. הוא שמנהל את עולמו. הוא שהבטיח בברית בין הבטרים ועבדו והינו אותם 400 שנה. כשפרוד לא הלד. טוב. שיש איזה בעיה עם ישראל שעוד לא ירדו למצרים אז הוא אמר ועבדום ונו אותם 400 שנה ווא אמר הנה נגמר סיימתי את הועדום וינו אותם עכשיו כבר אין עבדום וינו אותם שאני ניעלתי שאני הבאתי הם השות שלי אז תעשו מסיבה גדולה על מה על שהבדו מבינו אותם וזה זה נפסק יש דבר פלא יותר גדול מזה האמת זה שחיפשתי מישהו שהקשה את הקושיה הזאת ואם אתם מכירים קושיה כזאת וגם תירוץ טוב אני אשמח מאוד לראות אמרתי את זה כבר הרבה קלים עוד לא זכיתי אולי דבר דומה קצת אבל ואני רוצה להציב בפניכם הצעה מה באמת השבח הגדול ולמה ירדנו למצרים? הלכתי לבדוק לפני 210 שנים. זה לא מהיום, לפני 20 שנה בערך בדקתי את זה. לא בדקתי את זה לאחרונה. נראה לי שזה עוד יותר נכון, אבל אני לא בטוח. כמה עם ישראל היה לפני 210 שנים? בערך 8 מיליון בני אדם. ואז עשיתי חשבון אם היינו גדלים ב-210 שנים האחרונות כמו שגדלנו במצרים ע שב-210 שנים מ-70 נפש פלוס ילדה שנולדה בין החומות שהיא חלק מה-70. הקדוש ברוך הוא קצת מסובך אבל אנחנו עושים אותו פשטני לצורך הדיון מ70 נפש יצאנו 600 ריבו גברים מגיל 20 ועוד נשים מגיל 20 זה מיליון 200 ועוד פחות מגיל 20 ש 2ני מיליון ומשהו כלומר אם נגיד שיצאנו 2 מיליון ו100,000 כשיהיה נוח לעשות חשבון ונכנסו 70 אז כל אחד שנכנס יצאו 30,000 צאצאים שלו על כל אחד 30,000 צאצאים אם 8 מיליון בני אדם יהודים שהיו בעולם לפני 210 שנים כל אחד היה להם היום 30 מיליון צאצאים אז היינו 240 מיליארד בני אדם איזה מספר שמיום בריאת העולם עד היום עוד לא היו בני אדם במספר הזה ואם נהיה רציניים גם עשירית עוד לא היה מי שלא כל כך מבין במספרים חושב מה עשירית אפילו לא מוזמנים ללכת לבדוק אבל לא כולכם אוהבים ספורט כזה תשמחו עליי מי שמונה מיליון 10% מהעולם בערך להגיע לזה שעל כל גוי בעולם יש 30 יהודים יש היום 8 מיליארד בערך 240 מיליארד על כל גוי 30 יהודים כאילו זה משהו גידול אקספוננציאלי חסר כל מעצורים דרך אגב שישה בכרס אחד זה מתאים בדיוק יש שני פקטורים עיקריים לדמוגרפיה זה נוגע גם להיום יום כידוע שאני משתעשה הרבה בשאלות האלה שאלות חשובות מהן כדוגמתם הפקטור הראשון זה מספר הילדים ש בכל משפחה והפקטור השני שהרבה פחות נוטים לראות אותו זה גיל הילודה כלומר אם בואו ניקח רובן ושמעון אחים תאומים ואצלהם במשפחה יורדים רק למעלה מילד אחד. עכשיו, כדי שזה יהיה קל, בואו נדבר על שלישיות. לא על שישיות, שלישיות. נגיד שרובן ושמעון אחים תאומים, כל אחד מהם יולד שלישיה וכל הדורות אחריו. כל ההבדל הוא רק הגיל. אצל רובן תמיד יולדים שלישיה בגיל 20 ואצל שמעון בגיל 40. אז רובן בגיל 20 יש לו שלושה צאצאים ובגיל 40 יש לו תשעה פלוס השלושה אבל אני אוותר רגע על הפלוסים ובגיל 60 27 בגיל 81 בגיל 100 243 בגיל 120 הוא נפטר ממנון העולם עם 700 ומשהו צצעים. אם תיקחו את כל אלה שקודם 1000 ומשהו צצעים. הוא נפטר מן העולם. הרב עמד פה הנכד של הרב אליושיב בשלוישים של הרב אליושיב. מי שזוכר ובכם לא היה פה עדיין עמד פה הנכד הכי צעיר של הרב אליו. הרב אליושב נפטר עם 1400 ומשהו צאצאים. הוא היה בן יחיד. לא משהו מופלא מאוד. אבל בואו נראה מה קרה לאכיו שמעון שרק בגיל 40. בגיל 40 יש לו שלושה, בגיל 80 יש לו תשעה, עוד שלושה 12. ובגיל 120 עוד 27 ועוד 12. 39. לעומת 1000 המשהו רק על גיל הילודה. אתם מבינים? זה פקטור מאוד דרמטי. עכשיו, אם גיל הילודה הוא בערך 22 וכל אישה יולדת בממוצע שישה ילדים עם אותה כרס. ראיתם פעם אישה שיולדת עם כרס אחרת, שני ילדים עם זאת. אין דבר כ שאישה בכרס אחת אין לה כוונה דווקא בלידה אחת. רק זה חשבון אקספוננציאלי פשוט שאם יולדים בממוצע בגיל 22 כלומר אישה מתחתנת בגיל 18 נעשה את זה דרמטי יולדת בגיל 19 ילד ראשון 20 ילד שני 21 ילד שלישי יוצאת לשנה חופש 23 ילד רביעי 24 ילד חמישי 25 ילד שישי פנסיה אישה כזאת מביאה מ-70 ל2 מיליון או עם עם ישראל לפני 210 שנים מ-8 מיליון ל-240 מיליארד מטורף לגמרי לכן אומרים חז"ל שישה בכרס אחד כי בממוצע שישה ילדים בגיל נמוך של ילודה נותן לך את ה60 ריבו גברים למעלה מגיל 20 למה כל זה חשוב קודם כל כי התורה כותבת את זה פרק א' שמות שזה המקום המשמעותי של סיפור העבדות במצרים זה בעצם סיפור כשלון העצירת הילודה. הפרק פותח ובני ישראל פראו ושרצו וירבו ויצמו מאוד מאוד תמלא הארץ אותם ואחרי זה פרעה מבין את זה היה לו חוש בחשבון אקספוננציאלי והוא אומר בני ישראל רב ועצו ממנו אבתחמה שרים מיסים מה התוצאה כאשר יענו אותו כן ירבה וכן רוחוץ עבודת פרך זה לא עבד איך אנחנו אנחנו יודעים הוא אומר כל הבן הילוד הוא קורא להם מילדות ואומרת ראיתם על אבניים ואם בן ועמיתם אותו ואחרי הגזרה השלישית הזאת של המילדות כתוב וירי רבעה מאוד זה לא זר לא עבודתות פרך ולא עם ילדות ואז הוא אומר לה לכל אמור כל הבן היור הילוד איור התשליחות וגם זה לא עזר הגענו מ-70 שני מיליון בני אדם. למה כל זה חשוב? כי בעצם מהו הסיפור של מצרים? למה ירדנו לשם? מכל מה שאני אומר זה נראה לי הליבה של הליבה של הליבה. ירדנו למצרים כי הקדוש ברוך הוא רוצה לקחת לו גוי מקרב גוי. כל האומות קורא להם רבי יהודה לוי בקוזראי האומות המתות מה פירוש אומה מתה שיש בה תואר של אומה היא נראית כמו אומה אבל היא נתגע אין אין שמה אומה הלאומיות שמה מתה באיזה מובן הייתי פעם במוזאון השאו כשהייתי ילד היה דבר כזה הרב היה גם כן אה חוץ לארץ מוזאון השאבה הייתי בכיתה גמ אולי הולכים למוזאון השעבה אני תמיד הלכתי בסוף חו גולם וכולם נכנסים אני עובר ויש שומר ב סיפרו לנו קצת מה זה שתי מילים אני עובר ואני רואה שומר בשער וכולם כבר נכנסו ופתאום רגע משהו מוזר עם השומר הזה אני מסתובב אחורה אני הולך אליו הוא היה משאבה כבר כבר שומר בחוץ היה משאבה מה פירוש הוא נראה בדיוק הכל צבעו אותו הכל הכל הכל אבל אין שמה ריבוי תאים שכל אחד הוא עם צופן גנטי שיכול לשבט את הכל זה הכל פלטה אחת של שעווה מצוירת יפה אבל אין שם שום חיים מה זה חיים חיים זה שיש האחד בריבוי ולכן לידה מתרחשת עם גידול אקספוננציאלי. לא ניכנס לכל הפרטים למרות שאני אוהב נכנס עליכם. אם נגיד שילד נולד בגובה 40 סנטימטר ובגיל שנה לצורך הדיון הוא בגובה 80 סטמטר ונגיד שהוא ממשיך לגדול במכפלות האלה הלאה ואם אני הייתי ממשיך לגדול ככה איזה גובה הייתי היום מה אתם אומרים לא שומע אותכם, אתם מתביישים ליתר ביטחון ככה. התשובה היא שעל מה שכתוב על הענקים שמעניקים חמה בקומתם. מעניקים זה מלשון ענק זה תכשיט. כלומר שהחמה היא כמו תכשיט. אם הייתי גדל כך אז היה בזיכה נאה. כי הייתי שם את התכשיט אף אחד לא היה רואה את השמש ברוב כותנה. זה היה הגודל. זאת כלום לעומת עובר. עובר מכפיל את עצמו כל 20 דקות בהתחלה. לא כל שנה. כל דקות. יש תא אחד. הוא מכפיל את עצמו אחרי 20 דקות לשני תאים, אחרי 40 דקות לארבע תאים. וככה הוא גדל. אם הוא ימשיך בגודל הזה, לא צריך את הגיל שלי, מספיק הגיל שלכם. אז הייתם בגודל כזה שאם ישימו את כל הקוסמוס על כף היד שלכם ויקחו את מכשיר הראייה הכי טוב בעולם לא יראו כלום לרוב קותנו של הקוסמוס מול הגודל שלכם לכו תבדקו אותי למה זה בנוי ככה כי אם אתה רוצה שכל התאים של האדם הרי אדם נחתך לו חתח ביד באצבע נחמא ליסן אם החתח עמוק אז פתאום הוא נעשה חיור. למה? צריך להילחם במקום החטח עם כל הנוגדנים ש עם כל האויבים שמגיעים. אז פתאום יש פה המון דם. לכן אנחנו שומעים בום בום בום במקום של החתך. כי הכלי דם הם קטנים וצריך הרבה דם בשביל להילחם. מגיע המון דם ונלחם נגד כל החיידקים. ואיפה הוא לוקח פתאום את הדם? כל מערכת אדם מצמקת לפי ערך מה שצריך במקום החטח את הצינורות למיניהם ושולחת את אדם לאותו מקום כדי שילחם מאיפה כל המערכת יודעת איזה עומק החתח כי זה אחד זה חיים חיים זה ריבוי עצום של תאים מאות מיליארדים של תאים וכולם פועלים כאחד לגמרי. אני עכשיו מסביר משהו בפה, חושב עליו במוח ומניע את ידיים כמו שהרבה מניעים את ידיהם שעת זה פועל בבת אחת. אין שום תמסורת ותיווך ו טלפון שבור בין המוח לבין תנועת היד. רק הרמקול עושה בעיות. בשביל שיהיו חיים אורגניים צריך שיהיה אחד בכל הריבוי וגוי אין להם את זה. כל הריבוי זה שגדלו מדינות, גדלו בני אדם וסיבונו זה בלגיה, זה צרפת, זה ארגנטינה, זה ברזיל, זה מצרים, זה קוש. יש המון חתונות מזה לזה. זה הדרום קורע, זה צפון קורע. אז זה לא אחד שכל הפרטים הם תחת האחדות הזאת. ישראל ירדו ממצרים בשביל שיבלת גוי פעם אחת. או ניצא אלוקים לקחת לו גוי מקרב גוי. כל המיליונים נולדו בבת אחת בתו בניסן בחצות הלילה. ומה הייתה מצרים? אם פונדקאית. וכדי שהיא תהיה המעטפת שמאפשרת לאומה אחת שלמה להיוולד. לכן אנחנו צריכים להיות סגורים שמה עם גידול אקספוננציאלי. מי? איש אחד ויעקב ובניו ירדו ממצרימה וכולנו נקראים על שם יעקב עם ישראל גדלים גדלים גדלים ונולדים מפעם אחת אוניסא אלוקים לקחת לו גוי מקרב גוי וזה עם אחד ואם אני שמעתי תקיעת שופר בראש השונה ויש עדיין יהודי שלא לא שמע תקיעת שופר בראש השונה אני לא יצאתי את חובה תקיעת שופר בראש השונה ולכן אם אני פוגש אותו והוא לא יכול לברך אז אני מברך בשביל אשר קדשנו וצצה וציונו לשמוע כל שופר למרות שאם אני מברך את זה לבדי זה ברכה לבטלה אבל אם הוא לא שמע אני עוד לא יצאתי לגמרי ידי חובה כי אנחנו עם אחד העם היחיד שאי אפשר לעבור מאומה לאומה עמלקי יכול להיות הולנדי אבל יהודי לא יכול להיות גוי יש לו את הDNA הזה שאי אפשר להחליף אותו. לכן כל האומות זה האומות המתות. אין לאומיות אמת שמה. זה רק לאומיות הסכמית. ובשביל להוליד לאומיות שהיא נשמה אחת בגופים מחולקים כמו שאומר בעל התניה צריך אין פונדקאית שבהיאות תגדל בקצב מטורף עד שתהיה אומה והראיה שכשיוצאים ממצרים 40 שנה לא גזלים אם היינו ממשיכים לגדול ב-40 שנה האלה כמו שגדלנו במצרים היינו בערך בשיא של גודל האומה הישראלית בכל הדורות כולם תלוי איך עושים את החשבון בחשבונות מסוימים אפילו יותר שלא מעולם לא היינו בש כזה אז יצאנו ממצרים גמרנו ישומ לכן ירדנו למצרים בשביל להפך לאומה אחת וזה עומק הסיפור של כל האגדה ולכן אולי נלך כן מהסיפה לכן אנחנו מספרים על הלידה מה שהיה מרור זה בכלל לא הסיפור זה סיפור לל לווה זה לא שהיינו ישועה בדים והיינו צריכים לישועה לא הקדוש ברוך הוא בחר בא אברהם אבינו ואומר לו ועבדו וידעו אותם כי המתח שיש בינו בר לבין אמו אין מתח כזה אף מבוגר לאכול ליצור מתח כזה אין שם עשירית המילימטר מעוכב פנוי זה מתח ולחץ מטורפים ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם אז לכן פסח שזאת הלידה והמצה נלות אליה שלא נעסוק עכשיו בפרטים זה הסיפור רק שיש לזה רקע מרור למה אנחנו אומרים את זה בסוף כי זה הסיפור ועל הסיפור הזה צריך להגיד הלל עצום שאין כדוגמתו כל השנה כל השנה הלל רעבים ופה אתה אומר הלל ואוכל ושותה וממשיך הלל והאכילה היא חלק מהעלל זה אלל עם אכילה ושתייה אין אלן דומה לזה אתה מתחיל לפני שולחן עורך ומסיים אחרי שולחן עורך כבר הכל המשך אחד שלה בהלל הזה על גאולתנו על בדות נפשינו זה הלל על פסח מצה ומכור על גאולה על לידה על עם אחד עליו את גוי פעם אחת ו המרור הוא רק תופעה נלבות להזכיר את ה סיפור השלם וכיוון שהלל הוא בסוף על כל הסיפור אז לכן גם האגדה הזאתי בסוף צריך להגיע עליהל ולכן אנחנו מספרים מהרבי עובד אבי ולא מ ספר שמות ספר שמות כשאתה רק קורא אותו ואם אתה לא מדייק ומדקדק נהר לך היה לנו נורא רע, היינו נורא מסכנים, המצב היה נועש והקדוש ברוך הוא גאל אותנו, ברוך השם עשה לנו איזה מהפך ממצב קטסטרופלי לגאולה. לא ככה מספרים סיבה יציאת מצרים. יציאת מצרים אתה מספר כאילו אתה עומד עכשיו עם ביכורים, עם ראשית פרי האדמה. הביכורים זה הפירות הכי אהובים מברכים עליהם שהחיינו והגיענו לזמן הזה שאני יכול לאכול תאנה מהעונה החדשה. אתה עומד עם הביכורים בבית המקדש ומודה להשם על כל הטוב שהוא נתן לך וככה אתה מספר שמאיפה באתי התחל מצב הגום ואתה מספר באריכות את כל הטובה הנפלאה שהקדוש ברוך הוא עשה כשבידיך אתה מרגיש שאתה מחזיק את הביכורים ככה מספרים יציאת מצרים לא מספרים יציאת מצרים נבך כמו שזה נראה בספר שמות, אלא כמו מביא ביכורים. זה סיפור ארץ ישראלי. זה סיפור מלא תענוג, מלא שפע, מלא ברכה. שחלק מהתזכור את זה. איזה תהליך עברתי. מה הקדוש ברוך הוא גלגל בשביל שאני אגיע להיות טומה כזאת שמביאה ביכורים? בארץ אשר עני השם אלוקיך בא ולא מספר שמות ובסך הכל בכל הפרשה הזאת יש פסוק אחד על הצרות וכל הפסוקים זה על הישועה וכל המעמד הוא מעמד של טובה וברכה כי זה מצרים מצרים זה טובה וברכה מתהיסטוריים ומי שלא רואה את זה ככה אז יש בעיה אז מה עשינו במצרים אז מה זה זה להפסיק להקות לא זה יום הולדת נכון כשהייתי עובר היה לי חשוך צפוף זה התהליך אז זה הולדת והצפוף וחשוך הוא לא הסיפור זה נלווה אני בעצמי מדי פעם אמא שלי מספרת כבר רופאים חשבו שאני לא צריך להיות בעולם הזה הסכנה לעובר סכנה לאמא ואלה סכנה לעובר וסכנה לאמא בסוף הנה אני פה לפניכם א לפעמים מספרים את הנס היה בסדר היה אתם חושבים שאני אלך כל החיים עם הסיפור הזה גמרנו היה שכבר היה הנה נולד משתולל, פרוע בסדר כבנו עכשיו נחזור לפותחים בגנות ושמים בשבח. אומר רב, אם זה הסיפור אז מה פתאום להתחיל בגנות ולסיים בשבח? להתחיל בגנות. הרי זה בדיוק מה שאנחנו רוצים להינצל כשאנחנו הולכים פרשת ביכורים ולא את ספר שמות. אז למה עכשיו להתחיל בגנות? אומר רב, אתה צודק, להתחיל בגנות זה לא עם ישראל. אין גנות בעם ישראל בליל הסדר. הגנות היא מאיפה יצאנו. העולם הגוי זה הגנות. עובדי עבודה זרה יו אבותינו זה הגנות אנחנו אנחנו זה השבח כבון המקום עבודתו כלומר למה מתחילים בגלות מסים ושבח כי זה הסיפור מהאומה הישראלית שזה היום הולדת שלה ליל הסדר עכשיו אתה צריך לספר מי בשביל להבין טוב מי אתה צריך להבין על איזה רקע הגיע על רקע אומות העולם של עובדי עבודה זרה אז אתה אומר תחילה עובדי עבודה עבודה זרה הוא אבותינו ועכשיו תבין מה היא האומה הישראלית שקבע מהקור לעבודתו אבל להתחיל בגנות אצלנו מה זה שייך לכן רם לכאורה לא מקבל את דעת שמואל בפשטות אנחנו מקבלים את שתי הדעות עוד רגע אני תרצת שמואל אבל רן בפשטות לא מקבל את דעת שמואל והוא אומר לא יכול להיות מי שאומר פסח מצא מרור מדאורייתא לפי הסדר הזה שיגיד שמתחיל בגנות זה נתחיל מעבדים היינו זה לא עובד יחד אז מה זה מתחיל בגנות אומר לא מתחיל בגנות זה המהות הפנימית המת ההיסטורית של האומה והגנות היא בכלל לא בתוך האומה היא הגוי זה הגנות אר צומחה טומה חיה אלוקית אחדותית מתוך עולם גוי. זה הסיפור של הופעה שלקחת לו גוי מקרב גוי. זה קורה בצורה לאומית שלמה ביציאת מצרים. הרי זה מתחיל. הזרע של כל העסק מתחיל בבחירת אברהם אבינו. בחירת אברהם אבינו זה תשקיף זעיר של העתיד הלאומי. כל מה שעובר על אברהם עובר על האומה. בעיקר מעשה אבות סימן לבנים זה אברהם אבינו. הוא הולך לך וכולם ילך לך. הוא הולך לך מחרן ואנחנו הולך לך ממצרים ולך לך הכוונה קרבנו המקום לעבודתו. יציאה מטומת העמים לקדושת ישראל. לכן אומר רב, אני עושה פה חשבון אחר בכלל. אבל פכן שמואל לא מקבל את זה. אומר שמואל, זה מופלג מליל הסדר. שזה מהות הפנימית של האומה שעכשיו נולדה אבל זה לא הסיפור אומר הסיפור כמו פשוטו של א מקרא של משנה של ההבנה שהוא מתחיל בגנות זה עבדים היינו תראו מה זה מה זה מתחיל בגנות והוא מסיים בשבח כמה זמן זה לוקח אנחנו תארנו את זה כאילו אדם מספר את כל הצרות ואחרי זה יצא אבל בעצם מתחיל בגנות מספר לפי שמואל זה מתחיל בגנות זה חמש מילים עבדים ארבע עבדים היינו לפרעה ומצרים זה הגנו לא יוציא השם מיד חזקה זה השבע ארבע מילים אז מה מה העניין בזה מי צריך את זה וכאן יש תשובה שבעצם על כל מה שאמרתי יש קושיה גדולה שאולי בבטן שלכם היה חוסר נוחות אבל צריך לתת לזה מילים חדות מה הקושיה על כל מה שאני אומר שכל מה שגדלנו א'ב של יהדות כל מי שגדל על יהדות שמעה פסח אחר הוא שמע שהיה לנו צרות נוראות והוא ראה אגדות עם שוטים שהם מלכים את העובדים דכן גם לא בטוח שזה מתאים לפסוקים לגמרי כתוב במשנה מה זה עבודת פרך שאסור לעבוד בעבד עברי מה זה עבודת פרך אחת העבודות פרך זה עבודה שאין לה קצבה תעדור אני אגיד לכם מתי להפסיק אין לה קצבה האם בעבודת ישראל ממצרים היה קצבה כתוב את מתכונת הלבנים כלומר כלומר יש קצבה. אז גם אם היה עבודת פרך, אולי זה היה לתקופה מסוימת ואחרי זה זה התבטל. אולי אפשר לתרץ באופן אחר. אבל זה לא לגמרי עבודת פרך. גם לא שמענו שנשים עבדו עוד גברים והפוך במצרים. אז מה פתאום? מה הפירוש בדיוק עבודת פח במצרים? וכתוב בימים האחרונים כשהיה צריך לקושש קש ותבן ויוקט שוטרי בני ישראל בכלל אין אתה שומע לו שני לו בכלל אין אחד ויקו שוטרי בני ישראל עכשיו מה שמע שלפני כן לפני שלא הספיקו לקושש קש ואת מתכונת הלבונים מה קרה עשו מתכונת לבנים ולא הוקחו היה ביזנס כל אחד כמה הוא צריך לעשות הוא עשה את זה והלך הביתה ולא היה מכות ולא רק זה אלא עוד לאב שאתה שומע זה שוטרי בני ישראל הוא כוה עם ישראל עצמו לא הוא קה ומה עם כל הציירים באגדות לא אין להם מן הציור אבל יש להם על מה לסמוך בכל זאת וזה לכאורה על הרבה מדרשים. המרשים מתארים את העבדות במצרים כמשהו נוראי. לכאורה לפי מה שכל מה שאנחנו אומרים זה רק היה לחץ בןמה שגדלה ומתעצמת והמשעבד פוחד ובעצם השעבוד זה תולדת הפחד שכל הזמן הולך ומתממש. אי אפשר לעצור את הילודה של האנשים האלה. אלא שלכל הסיפור הזה יש עוד נקודת מבט מדאורייתא. נקודת המבט היא שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כלומר, אתה צריך להרגיש את החושך, את הייסורים, את השיעבוד ולהרגיש איך נחלצת מהצרה. כלומר יש מבט על שאתה עומד מרחוק ואתה אומר הנה יש פה אמפונדקאית שילדה אומה יחידה אלוקית אחדותית חיה בהיסטוריה לעומת האומות המיתות אבל יש עוד נקודת מבט אני הייתי הוא בא לחוץ בשוע הבד הייתי שם כולנו וזה נוגע למצווה אחרת מדאורייתא חוץ מפסח מצה ומרור יש עוד מצווה ובאמת צריך לשקול טוב טוב אם יש לך דקה באמצע הקרבות מה אתה אומר רבן שמעון בן גמליאל או אגדת שמואל כי כתוב ויה כי שלך בנך ארבע פעמים כתוב כתוב בתורה על שאלת הבן כנגד ארבעה בנים דברה תורה והתשובה היא עבדים היינו לפעמון מצרים צלשם ולמה אנחנו ממרים עם הילדים לא בשביל פסח בצר מרור פסח בצר מרור זה אומרים במבט על מבחוץ מה כל הסיפור המופלא שעליו אומרים על אל עליון ונשגב מה אומרים לילדים למה בכלל להגיד לילדים ילדים כל התורה כולה אנחנו אומרים לילדים אנחנו לומדים גם הילד חיה אף על פי שיש ושיננתם לבניך שתכל ללמד תורה לילדים אבל זה לא שהילד הוא העיקר והשפה של הילד ואיך הוא מבין ואם הוא יודע לשאול או לא יודע לשאול אותם הוכחה איזה מדרגה הוא איך להסביר לו תשובה לזה תשובה לזה התורה לא מלמדת אותנו פדגוגיה לאיך מלמדים ילדים חוץ מבין ליל הסדר שאומרת לך פעם אחר פעם תענה לבן כי בעצם יש פה עוד נקודת מבט של יציאה מחושך לאור השאלה של הבן היא החושך התשובה של האבא זה האור ואתה צריך לצאת מחושך לאור אתה צריך את החוויה של התהליך הזה והבן לא צריך פסח מצבור אחרת היינו שמים את זה בהתחלה הבן צריך לשמוע את הגדת שמואל אבל אם היינו יצא משם זה מה שעושים כשהיא שלך בנך כלומר החוויה שכל אחד שנכנס לאומה הזאת זה מה שקורה לבן הוא בא מהלא נודע מהשא יודע לשאול והוא נכנס לתוך האומה מחושך לאור כשהוא ילד הוא עוד לא יודע אני הולנדי, אני ניו זילנדי או אני יהודי. הוא בחושך כמו מתחילה עובדי עבודה זרה יובנו. הוא כאילו כמו גוי, לא בעצמיות שלו, אבל בדעת שלו. ואנחנו צריכים כל פעם לעבור את המהפך הזה. לכן אנחנו הולכים עם הילד שעוד לא יודע לשאול אפילו עם הטעם שרק יודע לשאול מה זאת אנחנו עוברים איתו את כל המהפך ואנחנו רצים לליל הסדר ואנחנו נותנים לו כליות ואגוזים רק שיהיה לנו את הכוונה שאחד לא יודע כלום ו איזה סיפור הוא שומע וזה מצווה מדאורייתא זה מצווה אחרת מפסח מצא מור זה לא מצווה מה להגיד במובן של מבט על כל הסיפור אלא מצווה להגיד את היציאה מ מחושך לאור לבן. ואם אין בן אז אתה שואל אתה צריך להיות הבן. אם יש בן הוא מוציא אותך ידי חובה. ש מה זה ילד קטן? איך הוא יוציא אותך ידי חובה? הוא עוד לא מבין. הוא לא יודע לשאול אם הוא לא שואל אז אין מה נשתנה. א יודע לשאול מה על זאת אומרת חובה. מה זה? למה אני רוצה את החושך שלו? אני בכלל לא צריך אור שמה זה לא לצאת ידי חובה במובן הזה שיש שם איזה מצווה להפך שמה יש אור א שם יש חושך להעיר את החושך הזה זה המצווה אז הוא שואל מה זאת ואני תו עובר את השלב הזה כאילו אני במצרים ואז יוצאים לאור אבל אם היינו יציאנו השם זה הסיפור והסיפור הזה הוא ציר אחר לגמרי. הוא הציר שמלבד סיפור העל שהולך ונפרס במהלך האגדה הוא מתחיל מהחוויה שאני הייתי במצרים. אני הייתי בחושך יצאתי לאור הקדוש ברוך הוא הושיע אותי והישועה הזאת היא סיבת ההתבוננות. מה קרה פה בכלל? מה הסיפור? ואז פתאום לוקחים אותי בכלל מה המהות של עם ישראל הגדת רב. בתחילה עבדי עבודה זרה יש פה אומה יקרה חשובה לכן הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו אומה אלוקית יחידאית ואחרי זה רואים לך אתה צריך לראות את הכל מנקודת המבת שהקדוש ברוך הוא רוצה להטיב לך ולתת לך ביכורים ולתת לך שפע ברכה ומשם להתבונן על הכל סוף אומרים לך תגיד פסח מצא ומרו כלומר גאולה שבא על רקע הכאב ועל זה אתה אומר את ההלל הגדול שנזכר כן בעזרת השם