ארבעת השומרים בעבודת ה' | שיחה לפרשת משפטים | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] שלום וברכה. בעזרת השם השבת אנחנו קוראים פרשת משפטים ובתוך הפרשה יש לנו דיני ארבעת השומרים. ארבעת השומרים נחלקו בהסכמים בין הבעלים לבין השומר וממילא בדינים הנלבים לפגיעה בחפץ על ידי סוגים שונים של פגיעות. שומר חינם שנתבקש על ידי הבעלים לשמור על רכושו דינו שהוא פטור מכל תשלום אלא אם כן הוא פשע התרשל ולא נהג כדרך השומרים נתן לחפץ להתגולל לבהמות לברוח נשאר פתוח ואז הוא חייב הוא לא שמר בכלל שומר שכר דינו יותר חמור. הוא חייב גם בגניבה ועבדה. הוא מקבל שכר על שמירתו ומתחייב יותר. הסוחר אנחנו פוסקים כרבי יהודה שדינו כשומר שכר. הוא משלם כסף כדי להשתמש בכלי ודינו שבגניבה ועבדה שהם לא אונס גמור. יש בהם איזה מתח שהוא בין פשייה לבין אונס, כמו שאומר שכר, הוא חייב גם כן בתשלום. והשואל שהוא חייב בכל חוץ ממת מחמת מלאכה. ועוד דין מיוחד יש בשואל שהתורה אומרת עם בעליו אמו. בעליו אמו. כלומר שבשעת ה אה ההשאלה הבעלים מושאל יחד עם החפץ אומרת התורה שאם בעליו עמו הוא לא משלם הלשון היא הפוכה אם אין בעליו עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם כן ה דינים האלה מחלקים לנו ארבעה עניינים של שמירה, אבל כשנתבונן בהם נמצא שהם חוספים בעצם את המצב. יש מקום לחלק אותם לשלושה. חובה כשומר חינם, חובה של גניבה ועבדה כשומר שכר וסוחר ולהכניס אותם לאותו סל. וחובה כשואל שחייב הכל חוץ ממת מחמת מלאכה. מתחמת מלאכה יש היגיון גדול לא לחייב כי זה בדיוק היה הסכם על זה הוא שאל הוא שאל בשביל להשתמש הבעלים נתן לו את זה למען השימוש אז הוא עשה את מה שהבעלים רצה במעבר של החפץ אצל השואל ולכן הוא פטור ממת המחמת מלאכה אבל סוחר ושומר שכר למרות שלפי רבי יהודה דינם זהה על באמת מת הם לא לגמרי זהים. קודם כל רבי מאיר סובר שסוכר הוא כשומר חינם. אז ממילא אנחנו כבר רואים שזה לא זה. ברור שזה לא זה. זה לא אותו הסכם. אבל יש מקום לומר צעד נוסף. שומר חינם פטור חוץ מאם הוא לא עשה את השמירה. נתנו לו לשמור. הוא הסכים והוא לא עשה את המינימום הנצרך אז הוא חייב אבל בעצם הוא עושה טובה לבעלים הבעלים מבקש ממנו יש לי חפץ כסף או כלים הרמבן אומר שהדוגמה שמובאת בשומר חינם כסף או כלים זה מפני שקל לשמור עליהם זה לא דורש חוץ מלשים בכספת ונינו או במקום המשתמר אחר ולשכוח את זה שם והתנדבות כזאת אדם מבקש מחברו שים את זה צלך תשמור לי אבל כשמדובר על חמור או שור או ש כמו שהפסוק מביא לגבי שומר שכר אז כ יש תיחה יתרה אומר הרמבן לכן בדרך כלל בני האדם משלמים על העניין הזה ועדיין האינטרס הוא של הבעלים הוא מבקש שמירה ובאמת מצד מסוים היה מקום לומר ששומר חינם ושומר שכר הם השומרים, כלומר הם המתבקשים על ידי הבעלים לדאוג לחפץ או עוד יותר עמוק לדאוג לבעלות של הבעלים על החפץ שלא תיפגם שלא תיפגע אלא שכשאתה מקבל שכר על כך אז אתה מכניס את עצמך באו יקורה ומתחייב יותר. לעומת זאת סוחר ושואל הם סוג אחר לגמרי של עניין. סוחר לא מתבקש על ידי בעלים לדאוג לחפץ. להפך, הוא רוצה להשתמש בחפץ. שומר שכר, לא משתמש. הוא מרוויח כסף, אבל החפץ הוא רק שמור. סוחר רוצה להשתמש בחס בחפץ ובדרך כלל הוא פונה לבקש את החפץ הוא מוכן לשלם כדי שיתנו לו את השימוש בוודאי שהשואל רוצה להשתמש הוא אפילו לא משלם על זה כלומר בעצם יש פה שני שומרים ושני משתמשים ובכל אחד מהם האינטרס העיקרי נמצא אצל מישהו אחר. אצל השומרים האינטרס הוא של הבעלים ואצל המשתמשים האינטרס הוא של המקבלים, של המשתמשים. אלא שבכל אחד מהם יש התנדבות, חינמיות ויש שכר. שואל הוא בונה על ההתנדבות של הבעלים שנותן לה את החפץ. צור תשתמש ואל תשלם לי למרות שאתה נהנה מהמון שלי אני מוותר עליו אני נותן לך את זה בחינם מבחינה זאת הוא בעצם המשתמש חינם סוחר הוא משתמש שכר שומר שכר הוא שומר שומר שכר ושומר חינם הוא שומר חינם אלא שהשומרים עושים טובה לבעלים ו המשתמשים זה למען עצמם. אז יש להם חלוקה מאוד מובנת. אף על פי שרבותינו ישבו את הסוחר לשומר שכר. אבל מפני שבשניהם יש כך ותן. ככה סובר רבי יהודה. ורבי מאיר שאומר שהדין הוא כשומר חינם ולא כשומר שכר. גם בזה יש יכולת לאנשים כמונו להבין אפילו את רבי מאיר שאין חבריו עומדים על סוף דעתו והוא אומר כיוון שאני רציתי להשתמש לא רציתי לשמור זה לא עסקת שמירה זה עסקת שימוש ועל השימוש אני שילמתי אז מה נשאר שבכל זאת כיוון שהחפץ אצלי אני גם צריך לשמור עליו אבל זה לא חלק מהעסקה כיוון שזה העסקה היא עסקת שימוש אז השמירה שמתלוט בהכרח היא שמירת חינם. כך יש מקום להסביר. אבל עוד דין אחד שהוא שובר שוויון של כל ההיגיון הזה זה בעליו אמו. ואני רוצה להציע הרעיון מה הסברה שאף על פי שאולי לא בכל מקום היא בעלת אותו משקל וצריך אחר כך לדון בפרטי הדינים איך והאם היא משתלבת ורוב רבותינו סומרים שבעלה ממו זה גזירת הכתוב אבל אולי נציע איזה טעם לדבר כשאדם מתארח אצל חברו והוא שואל כלומר, יש ארוחה ובארוחה מגישים גם שתייה. וכשהוא משתמש בכוס הוא לא סוחר אותה, הוא לא משלם עליה, אבל מצד שני הוא גם לא התבקש לשמור עליה. לא זה ההסכם, לא זאת העסקה. בעצם נתנו לו להשתמש בה. שואל, מעביר אותה לרשותו, הוא מתנתק מהבעלים, הוא מנתק את החפץ מהבעלים והוא משתמש וזה מה שנתנו לו. אבל בעצם כשהוא ניתק את זה מהבעלים, ממילא הוא לקח גם אחריות. הוא בעצם אחריות הכי כבדה, כי הכל עושה מהאינטרס שלו. כשהבעלים נותן לו את זה חינם, אין כסף. אבל כשהוא יושב לאכול אצל המארח והמארח נותן לו לשתות בכוס, הוא לא אומר לו קח את זה אליך אלא זה אצלי. אתה אצלי בבית אתה עורח שלי אני לא מעביר לך את האחריות לשמור על אני פה בעליו עמו. אני נותן לך את כדי להשתמש בה בלא אלמנט של שמירה. נכון שכשמפרטים את זה בעולם ההלכה אז יש מקומות שיותר א דק לראות את הדברים כך אבל ביסוד הדבר בעליו עמו זה משהו חריף הרבה יותר אפילו משואל אלא שלפעמים זה בכלל לא אינטרס של השואל אלא של המארח הוא הזמין את האורחים הוא רוצה שיבואו לשמוח בשמחה חתו או להתארח בביתו ובמקום השואל שדואג לעצמו יכול להיות שהוא משתמש בכוס כדי לשמוח עם בעל הבית לכן בעליו אמו זה שובר את סדר האינטרסים כאן ובעליו אמו זה שהבעלים בעצמו יש לו עניין בשימוש על ידי הכביכול שואל יש לזה השלכה גדולה לעבודת השם אבל נתחיל מהתחלה בעצם דיני השומרים הם גם דיני עבודת השם שלנו גם הפרטית וגם הלאומית מול הבעלים הבעלים של הכל ולא כל הארץ כבודו וקניינו הוא קונה הכל, הוא בעלים של הכל וכשאנחנו נמצאים פה בעולמו אנחנו מתחלקים לארבעה שומרים שומר חינל הוא האידיאל העליון יש מצוות לשמור הקדוש ברוך הוא נותן לנו לשמור את מצוותיו ויש גם שכר מכר עוד רגע נגיע לשמר שכר ויה עם שמוע אבל יש שומר חינם ואהבת את השם אלוקיך ליבו מתעורר לאהבת השם והוא שוכח עצמו לגמרי זה לא בשבילו בכלל הוא רוצה רק שמצוות השם ברא מהירת עיניים תאיר בעולם שחמדה גנוזה של הקדוש ברוך הוא תשמור על כל יקרותה ולא תיפגם. לכן הוא שומר את התורה ואת המצוות כי הוא רוצה בטובת הבעלים וכל נינו זה רק לשם הבעלים, לשם שמיים. זאת עבודת השם שלו. והיה עם שמוע זה קח ותן. אם אתה תשמור את מצותיי אז ואכלת לגנך תחושך ויצרך כלומר הקדוש ברוך הוא אומר לו תשמור לי את המצוות אני אתן לך שכר וכאן יש קרבה לסוחר אבל שינוי עצום יש אדם שהוא באמת עסוק בלשמור תורה ומצוות זה עניינו לשם מבטו אלא שיש לו אינטרס. הוא רוצה דגנך תרושך ויצרך בעולם הזה או לחילופין הוא רוצה חלק לעולם הבא. הוא רוצה שכר או רוצה להימנע מעונש. יש לו אינטרס בעבודתו אבל הוא עסוק בלשמור ל את התורה מפני שנלווה על השכר. מי שעובד את השם שעסוק בשמירת התורה והמצוות גם אם יש לו מחשבה של שכר לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמע שמתוך שלא לשמע יבוא לשמע מתוך העיסוק בשכר הוא טעם את טובתם של עצם התורה והמצוות האלוקיים ובעזרת השם תעדן במעלה הדרך אבל הוא עסוק בתורה בעצמה והיא מאירה לפניו ודרכה נר לרגלי דבריך והמאור שבה מחזירו למותב היינו מרומם אותו יותר ויותר לטאום מדרגת השומר חינם שכולו רק למען הבעלים האמיתי למען שמו יתברך סוחר לפי החלוקה הזאת דמות אחרת לגמרי סוחר עסוק בעניינים שלו הוא רוצה לעבוד את עבודת העולם הזה שלו הוא רוצה אתגנך תרושך ויצרך בזה הוא מתעניין אלא שהוא יודע שיש לזה תנאי אם תשמור תורה אז יהיה לך הוא קורא גם את וייה עם שמוע אבל לא כאינטרס לשמור שיש לו תוצאת לוואי אלא הוא רוצה ועסוק בעניינים של העולם הזה. רק הוא מאמין בהשם והוא יודע שהוא לא יצליח אם הוא לא ישמע וכשהוא מצליח אז הוא נתון לא לתורה ולמצוות. זה לא שהוא עוסק בתורה שלו לשמע, הוא עוסק בעולם הזה מתוך הבנה של החוקים האלוקיים של העולם הזה. זה עולם אחר. מבחינה זאת סוחר הוא הרבה יותר נמוך משומר שכר כי הוא עוסק באינטרס שלו אף על פי שאולי לדינה אנחנו אומרים שהם שווים ובאמת בני גניבה ועבדה יש מקבילה בעבודת השם כשאדם מוכן לשמור תורה מצוות כדי שהקדוש ברוך הוא יביא לו שפע ברכה ועוד יותר מזה כמובן אם הוא שומר תורה מצוות והוא יודע שיש תופעת לוואי חיובית של שכר ועונש והדעת פה היא קרובה ולכן באמת הלכה שאנחנו פוסקים כרבי יהודה זה שדינם שווה הם דומים שניהם זה שכר מכר שניהם זה כך ותן יש כאן רק שאלה במה עומק הדעת שלי נטו בתורה במצוות ואני יודע שיש להם תופעת לוואי חיובית של שכר ומניעת עונש או בעולם הזה ובכל זאת מבחינת הבעלות זה איזה שותפות כזאת ואז הקדוש ברוך הוא אומר על עניינים שאתה יכולת לדאוג להם כמו גניבה ועבדה בעולם אתה שותף לאחריות כי אתה רצית שהאינטרס שלך יהיה חלק ולכן אין לו שכר כמו השומר חינם. השומר חינם לא רוצה שכר הוא רוצה רק לשם שמיים אז כל מה שהוא עושה זה חשבון כביכול של הקדוש ברוך הוא. אני צריך לשמור על השומר הזה כדי שהוא ישמור על שני. זה אינטרס שלא יתברך. זה הכל אצלו. אבל השומר שכר והסוחר אף על פי שיש ביניהם הדרגה, אבל הם רוצים להיות גם ביילים, יש להם גם אינטרס פה. אבל מעבר לזה יש גם שומר שואל. שואל הוא פועל רק לפני האינטרסים שלו. הוא בכלל לא מתעניין בבעלים. אנחנו מדברים על שואל שיודע מי הבעלים. מבחינה זאת לפעמים זה הכי חמור. הוא יודע שהכל של הקדוש ברוך הוא, אבל הוא לא עסוק בלשלם. ואם הוא לא יוצא לו לשמור את הרמצות, הוא לא שומר. הוא לא עסוק בלשמור. הוא רוצה את הנאות העולם הזה שלו. וכשהוא רוצה את הנאות העולם הזה שלו אז הוא עסוק רק בעצמו. הוא בכלל לא עסוק במה שהקדוש ברוך הוא רוצה. הוא יודע שאם הקדוש ברוך הוא לא יתן לו אם שב שקת שומר אז הוא התחנן לשם שיתן לו. כמו שהגמרא אומרת שאפילו גנב כשהוא נכנס למחתרת לגנוב הוא קורא לקדוש ברוך הוא רחמן קרי אומר תרחם אני יודע שבדיך לא אצליח תרחם עליי אבל ה רחמים האלה הם לא כעסקה של תן וכך אני לא נותן לך כלום אני לא עסוק בלשבור תורה מצוות אני כן מאמין בלב ואני מבקש ממך ואנחנו היום מכירים בדור הזה דמויות כאלה א לא מעט והדמויות האלה הם רוצים שהקדוש ברוך הוא יעזור להם בכל ענייניהם ואולי אפילו ילכו פעם למקום פלויני או לרב פלוויני לצדיק על מויני שיתפללו עליהם אבל בלי שום קבלה של תורה מצוות היו צדיקים שכל פעם שבא אליהם אדם הרור תקבל אליך מצווה פלונית מצווה אלמונית והם רוממו את האדם מדרגת שואל לדרגת סוחר אומר תשלם אם אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יעזור לך אז א תשלם הוא יעזור לך יותר כדאי לך לך אחרת אם לא הוא יתן לך אבל יסיר אחריות אחריות תהיה כולה שלך וכאן אנחנו מגיעים למדרגה הרביעית והיא מדרגה של סליחה המדרגה החמישית והיא המדרגה של בעליו עמו ויש בזה סוד גדול בעליו עמו בעבודת השם הוא סוד מופלא ביותר. אולי קודם נקדים שכל העניינים האלה יש גם בבניין האומה. יש מי שבונה את הארץ כי הוא רוצה טורת הנאה לעצמו. הוא רוצה שתהיה לו חברה מצליחה של הייטק, שיהיה לו וילה ענקית, תשאים יפים. אגב אורחה הוא גם מקיים שלא נניחן הנשממה הוא בונה את ארץ ישראל הוא בונה את האומה הישראלית הוא מביא עוד שפע של כלכלה והוא גם מאמין בהשם שהוא זה שמוביל את הצעדים פה לקראת הגאולה השלמה אבל הוא עסוק בשלו טוב לו עם עצמו. יש אחד שהוא רוצה שהנחלה שלו תתרבה, אבל הוא יודע שכשהוא פועל למען בעניינה של האומה ויודע שהקדוש ברוך הוא מוביל את האומה הזאת לגאולתה, אז ממילא ההצטרפות תגרום לכך שהוא ירוויח יצר. האידיאליזם יועיל לאגואיזם. ויש אחד שהוא אידיאליסט, הוא רוצה שהגאולה תתקדם, הוא רוצה שהגאולה תתפתח, הוא רוצה את זה גם כי הוא רוצה להנות מהעתיד הגדול של אורם, של ישראל, של בית המקדש, של דרגה שבה כל הזהב הוא כעפר. כל ההבטחות העתידיות הוא שייך לזה הוא רוצה את זה הוא רוצה את זה בעצם בגלל שזה יהיה טוב לו והוא מוסר את נפשו הוא שומר שכר הוא מוסר את נפשו לבניין האומה ולטובה של האומה והוא רוצה להיות חלק על דוד המלך נאמר לולי האמנתי לראות בטוב השם בארץ חיים על הלולי יש נקודות מלמעלה מה כתוב וחז"ל אומרים למה עלולי נקודות מפני שדוד המלך אומר אפילו אם אני לא אזכה זה לא בשבילי אני רוצה את הגאולה מצידה מצד אור השם מתגלה מצד כבוד שמו מביא גואל בני בניהם למען שמו ואם אני אהיה שם או לא יהיה שמה זה לא נפקמינה גם בלי שאני אהיה רק שיהיה טוב השם בארץ חיים זה שומר חינם עכשיו יש דין מיוחד במינו של בעליו אמו זה נכון גם על בעליו אמו של האדם שעובד השם הפרטי וגם על הלאומי וכאן אני רוצה להביא מדרש חז"ל שגם במקום אחר מביאים משל מופלא לעניין הזה על הפסוק פסוק רבים החובים לרשע והבוטח בהשם חסד יסובל הפשט הוא שהרשע הוא לא בסדר ולכן הוא יקבל מחובים רבים ומי שבוטח בהשם שהוא הניגוד של הרשע יקבל גם שכר מנוגד לרשע חסד סובבנו אבל חז"ל דורשים את זה באופן נפלא את השמיכות בגלל שאפשר היה לכתוב לרשע רבים החופים ולבוטח בשם חסד אבל זה שכתוב רבים החוזים לרשע והבוטח בשם הצמידו את הרשע עם הבוטח בהשם ועל הסמיכות הזאת דורשים חז"ל אפילו רשע הוא בוטח בהשם חסד יסובבנו ומביאים לזה במדרש תהילים סיפור נפלא מעשה בכיסטון אחד זה קרח שהמה ככל ניקרח היה תושבים אזרחים היה מלך היה משטרה היה גנבים והיו שומרי המדינה עוברים ומצאו הפסנה אחד תפסו מצאו אחד שבא לגנוב והם רוצים להכות אותו הם השוטרים שמקים ואמר אל תקוני כי בן בן ביתו של מלך אני החבר של המלך אל תקו אותי כיוון ששמעו כן השומרים שומרים שהוא בן ביתו של המלך הניחו הוא שמרו עד הבוקר חיכו חשדו בו בבוקר הביאו אצל המלך ואמרו לו בן ביתך מצאנו אמש כלומר אנחנו לא יודעים מה לעשות מצד אחד הוא בן ביתך מצד שני הוא גנב מגיע לו מכות פונה המלך אמר לו המלך בני מכיר אתה אותי כמו הם אומרים שאתה בן ביתי אנחנו מכירים אמר לו לו אני לא מכיר שואל אותו המלך ואם כן אח אתה בן ביתי אמר לו בבקשה ממך איני בן ביתך אלא בך בטחתי שמלא אמרתי כן היו מכים אותי כלומר אני בטחתי שכשאתה תראה את זה שאתה מלא טו וחסד אתה תרחם עליי אם לא הייתי אומר את זה הם היו מכים אותי לכן בטחתי שאתה תרחם עליי אמר להם הועיל ובתח בי אניכו לו כך אומר מדרש תהילים כאן יש סיפור עמוק מאוד שאומר בעצם שבעליו עמו יש גם עבודת השם. זה ממדרש שוחר טוב תהילים כפה שיש כאן חשבון אחר לגמרי. זה לא שמירה זה לא שימוש. זה אחד שנמצא אצל השם יתברך. צריך לזכור הרבה יותר קל להיות צדיק ובוטח בהשם. רשע נתון באינטרסיו, בתאוותיו, בשפלויותיו. להיות מותח בהשם במצב כזה זה נדיר מאוד, אבל אנחנו יכולים למצוא גם אנשים מהסוג הזה שהם בוטחים בשם גם כשהם לא משלמים לו. למה? כי הם בטוחים שהוא מלא הארץ כבודו והוא רוצה לארח אותם הוא שמח בהם והוא לא מדקדק איתם כי הם בני בית שלו ואף על פי שמכמה וכמה בחינות הם לא יכולים לטון שהוא בן הם בני בית זאת הם בוטחים בו ש הכל אצלו מלא טוב ובנקודה הזאת אומרים חז"ל אפילו רשע ובוטח בשם חסד סובבנו כל פעם אני צריך להגיד לעצמי אם היצר הרע מתגבר בך תנזוף בו גם כשאתה לא כזה רשע לא קל לפתוח בשם אבל מידת הביטחון בהשם זה להיות אצלו יתברך וכשאתה אצלו אז כשאתה משתמש מכל ענייני העולם הזה זה ואפילו נשבר לך על השולחן והוא נתן לך לשתות. אתה אצלו הוא רוצה בקרבה. אתה מכיר אותו כמי שחפץ בטוב, כמי שמלך חפץ בחיים. וכשאתה בטוח בזה בעליו עמו. ובעבודת השם אפילו למעלה מי שומר חינם שעושה את הדברים לשם שמיים יש מעלה עוד יותר עליונה שאדם אומר אני עם המלך ממלאכתו אני שייך אליו נכון אני מפשל אם הוא מפשל אם הוא מפשל הרבה יותר קשה להגיד את זה אבל הוא אומר נכון יכול להיות שאני מפשל כן מפשל שלא מפשל אבל אתה מביא גואל לבני בניהם אני שמח בזה שאתה אוהב אותנו ומביא לנו גאולה מאהבה שאינה תלויה בדבר ואני מרגיש את כל האהבה ישנה תלויה בדבר שלך אני לא עובד כל כך הרבה לא תורה ומצוות ולא בבניין הארץ ולא בניין הגאולה אבל אני כן שייך לגמרי לזה שהכל הוא אצלך. והנקודה הזאת היא כל כך עמוקה שהיא לא תלויה בכל העניינים האחרים. כשהיא נמצאת אז אנחנו אפילו לא שומרים בשבילו. אנחנו אצלו. אנחנו חלק מביתו. אנחנו שבטי בבית השם. אני רוצה לשבת בבית השם. שהאור האלוקי שמאיר את הכל הוא יהיה המארח שלי לבקר בהכלו לא דווקא בשביל לשמור מצוותיו מפני ששמירת המצוות לא חשובה חלילה אלא מפני שיש משהו הרבה יותר עמוק ולא מדרגל שאני צריך לתרום משהו אלא בגלל שאני בנו אהובו ולכן הוא מקרב אותי אני בן ביתו ואף על פי שיש דברים שאני לא מספיק בין ביתו. נכון, אבל בעומק כי אני יודע מי הוא המלך באמת, אני בוטח בו שהוא רוצה אותי כבן בית אצלו. וזה נקודת עומק האמוקים של עבודת השם שכל ענייני השמירה אפילו לשם שמיים וכל וחומר לחשבונות של שכר ועונש. בין אם אנחנו עסוקים בענייני התורה והמצוות ויודעים ורוצים שכר ועונש, בין אם אנחנו עסוקים ענייני עולם הזה ויודעים שזה תלוי בתורה ואפילו אפילו אם אנחנו כמו שואל שעוסקים בענייני העולם הזה וקצת מתעלמים מחובת השמירה שלנו אבל כשאנחנו אצלו יתברך זה יקר מן הכל שנזכה למדרגה של בעליו אמו בעבודת השם שבת שלום لا [מוזיקה] [מוזיקה]