אנחנו לא מלאכים - יש לך כנפי רוח - הרב יהושע שפירא

כשאדם מדמה את עצמו למלאכים בקדושה צריך הוא לדמות את עצמו ברוח גם לגבורתם ועוז חייהם ואז הקדושה מתגברת ויש לה גבורה חיובית יוכל לעלות מזה למידה זו של הכרתו הרוחני שהוא עולה למעלה מחוג חיי המלאכים ולא יפחידנו לבבו כלל שמה היא חולשה וגוזמה לחשוב כן אלא ישטוף בו הגאון של קודש העליון ויתעלה ויתנשא ורוח השם תעודדנו לעשות גדולות בהתלבשות רוח הקודש טוב אנחנו פטורים מזה זה מישהו פה מדמה את עצמו למלאכים אז לכ זה לא סעיף בשבילנו אבל האמת היא ש במידה מרובה זה כן סעיף בשבילנו כי אם כל אחד יעשה חשבו נפש האם יש בתוכו תביעה עצמית להיות צדיק גמור ולא עוד, אלא הצדיק גמור במובן שלא חל עליו הפסוק של אין צדיק בארץ אשר עושה טוב ולא יחטה. אלא שהוא רוצה להיות צדיק גמור שעושה טוב ולא כתע. אז בזה הוא רוצה להיות דומה למי שלא שייך לגדרי העולם הזה, ששייך לשלמות, שאין בו שום חיסרון ושום נפילה. ואיזה דמיון כזה יש לכל אחד. ואי אפשר שיהיה אדם שאין לו רצון כזה, שהוא רוצה שלמות מפני שבאמת האדם הוא למעלה ממלאך והדבר הזה צריך להתבטא באיזשהו מקום גם בגלוי אף על פי שבוודאי אי אפשר להוציא את זה לפועל ככה הוא ו יש מרחק עצום בלתי נערך בין הרצון הזה לבין מה שמצליח האדם להוציא לפועל. אבל בכל זאת איזשהו רצון כזה להיות מושלם בוודאי יש לכל אחד ואחד. רק מכאן והלאה הוא עוסק בתמרון איך הוא מסתדר עם זה שהוא לא מצליח להוציא את הרצון הזה אל הפועל אבל זה לא עוקר את עצם הנטייה ונדמה לי שלכן למרות שהדמיון המלאכים בקדושה הוא כנראה מדרגה עליונה ונסגבה מאוד שהרב דבר פה על איזה דומה עליך רבך כמלאך השם צבוקות אבל אה אין אין שאם דומה אתה דומה על עצמך כמלאך שצקות זה רק אה דומה לך רבך אבל איזשהיא נקודה כזאת יש לכל אחד ואז הרב אומר אם יש בך איזה נטייה שאתה חפץ ודורש וטובע מעצמך ומצפה מעצמך להיות בקדושה כמו המלאכים אז אתה צריך לדעת שגם הגבורה ואוז החיים של המלאכים יש בהם איזשהיא שייכות אליך מלאכים יש להם גבורה עד אין חקר. למה? כי אין אה שום דבר שמפריע. אין צד גופני שעוצר וחוסם את היכולות שלהם לצאת אל הפועל. אז אין התמודדות. אז לכן יש גבורה ועוז. גיבורי כוח עושה את דברו לשמוע בכל דברו בכל דברו וכשאדם אומר אם יש לי תביעה כזאת אז בעצם במעמקים לפני המחסומים שהעולם הזה מציב בפניי שלא לבטא את כל שאיפת הקודש של השלמות שאני רוצה שם לפני החסמים יש לי גם עוז רוח עצום, גם גיבורי כוח עצום ואז הקדושה מתגברת ויש לה גבורה חיובית. כלומר זה באמת גורם לכך שהוא התבונן בתוך עצמו במקום שהוא גיבורי כוח. כי התביעה הזאת מצד עצמה עלולה מאוד להחליש אותו מפני שהוא רואה עד כמה הוא לא משיג את מה שהוא מצפה מעצמו. אבל אם מודן בכך שבאותו מקום שלא יוצא לפועל בגלל החסימות של העולם הזה שם אני גם גיבור שגם זה לא יוצא בשלמות בעולם הזה רחוק מנצאת לגמרי בעולם הזה אבל באותו מקום שאני מבקש שלמות שאני מבקש קדושה באותו מקום אני גם גיבור אז ממילא הוא מתקשר למלאך באופן הרבה יותר שלם ולא חלקי וזה יכול להוסיף בו גבורה חיובית ולא להמעיט אותה ולגרום לו לחולשה ש תעצור אותו ויוכל לעלות מזה למידה זו של הכרתו הרוחני שהוא עולה למעלה לה מחוק חיי המלאכים טוב עכשיו יש עוד דרגה עד עכשיו היה רק שהוא מדמה את עצמו למלאכים עכשיו הוא יכול לעלות למידה של הכרתו רוחני שהוא לא למעלה מחוק חי מלאכים למה יש בגמרא ביטוי שנקרא לפום גמלה שכנא לפי הגמל כך כך שמים עליו את המסע. ככל שהגמל יותר חזק. כך ה גמל האיש. יש איש נקרא גמל, נכון? זה שכמו חמר שהוא מנהל את החמורים. גמל מנהל את הגמלים. זה לא אותו ניקוד. אז הגמל שם על הגמל. מסע לפי מה שהוא משאר וזה המקצוע שלו לשאר כמה הוא יכול לקחת פום גם לשכנא וגם הקדוש ברוך הוא הגומה לחייבים טובות הוא גם גמל טוב אז הוא בודק כל אחד מה הוא יכול לקחת על עצמו הוא בודק את המלאכים הוא רואה שהם גיבורי כוח עושה דברו לשמוע בכל דבר ברו אבל משימה של להיפגש עם מחסומים של חומריות בעולם הזה של קינאה ותאווה וכל הניסיונות שהעולם הזה מביא זה הם לא גמלים כאלה טובים אי אפשר לשים עליהם את המסע הזה ויש מעשה שהמלאכים אמרו אנחנו מוכנים להתנסות מה יצא מזה איפה המעשה היה וש כן כל ה חטא המבול ומזה יש לנו שיריים מצווה לדורות ביום הכיפורים שולחים את השעיר לאזל. הזל זה שם שמורכב משמות של שני מלאכים שירדו מלמעלה למטה וירדו מלמעלה למטה. עזה והזאל. ועזה והזאל הם ירדו בדור המבול. אחר כך את כל החטאים אנחנו מורידים באותה דרך של עזה ועזאל. שולחים אותו אותם להזזל. והירידה מלמעלה למטה בני האלוהים את בנות האדם שיש אומרים שזה השופטים שהיה שחיטות שהשופטים האלוהים עד האלוהים יבואו דבר שניהם הם היו מושחטים אבל יש בחז"ל פירוש בני האלוהים הכוונה למלאכים כשהם ירדו למטה הם גרמו בכל ההשחטה של דור המבול. כי הכוח גיבורי כוח, הכוח של המלאכים להשחיט הוא גם גדול הרבה יותר מבני אדם. אז ברגע שהגיעו מלאכים גם ההשחטה הייתה בכוח עצום לן ארוך ממה שאנחנו יכולים. ומכאן אנחנו לומדים שאם היו למלאכים ניסיונות כמו שלנו, הם לא יכלו לעמוד. אז מצד הפנימיות שלנו אנחנו גם חפצי שלמות וגם גור גיבורי כוח כמוהם. מצד ההוצאה לפועל אם הם היו צריכים להתנסות בכמו שלנו לא היו עומדים בזה. לכן הם נשארו מלאכים בשמיים. כי לפי מידתם זה הדבר המתאים להם ואנחנו גמלים עם יכולת המידה בניסיונות ולכן ירדנו למטה ואנחנו כל רגע ורגע בכל חלק מחלקי נפשנו מתנסים בחסמים הכבדים האלה של עולם הזה שמונעים מהמלאך הפ הפנימי שבנו ממה שלמעלה ממלאך שמקריבנו לא לגלות את כל הרו אז לכן יוכל לעלות מזה למידה זו של הכרתו הרוחני שהוא ל למעלה מחוג חיי המלאכים עכשיו כשאדם מסתכל על עצמו כך אני לא יודע איך החליטו פה זה מופיע בעוד מקום ה סעיף הזה מה כן לא אבל זה לא מופיע ב באחד מקיצוי האורות רק בקובץ א' איפה אנחנו לב תקכד ד ש [מוזיקה] כן באמת פה זה מופיע בלי בלי פסקה באמצע רק דבר אחד רצוף ואם היו מתייצים איתנו אולי אולי הייתי אומר שאת הפסקה צריך לעשות צות אחרי המילה המלאכים שאת המשפט הזה לעצמי לפסקה הקודמת עכשיו לעשות פסקה חדשה אפשר זה היה מסדר את הפיסוק יותר נכון אצל הרב לא היה ה פיסוק הזה אבל כך נראה בעיניי כי עד עכשיו זה רק ההשוואה ועוד יותר למעלה עכשיו הרב אומר איך מתייחסים לזה יש גם צד למה שכתוב כאן זה לא צד לכן ולכן ברוך אתה אדוני אלוהים מלך העולם שהכל יה דברו עכשיו הרב אומר כשאדם מדמה את עצמו למלאכים מגבורתם ועולה להכרת רכו שהוא למעלה מהמלאכים אז הוא לול מאוד מפחד שמה הוא חי בהזיות תלוש לגמרי מהמציאות ויש לזה פנטזיות א חסרות כל בסיס אומר הרב ולא הפחידנו לבבו כלל שמה היא חולשה וגוז מה לחשוב כן מה החולשה גוזמה פשוט מה החולשה שעה מתי אדם מתחיל לפנטז? כשאין לו כוח לעסוק במציאות כפישי, אז הוא מתחיל לחלום חלומות חסרי שחר. אז הוא אומר אדם חושב אולי בגלל שאני לא מספיק מגוייס להתמודד עם המציאות אז אני מתחיל לחלום חלומות. אז אולי זה חולשה וגוזמן לחשוב כן אומר לא אלא ישטוף בו הגאון שזה מה שמקשר אותנו לסעיפים האחרים שאלת הגאווה לעומת הענווה שטוף בו הגאון של קודש העליון קודש איזה קודש עליון של נשמתו כמו בנשמתו יש קודש עליון למעלה מהמלאכים וזה מה שצריך לשטוף אותו ויתעלה ויתנסא ורוח השם תעודדנו לעשות גדולות בהתלבשות רוח הקודש עכשיו מה זה התלבשות רוח הקודש אז באמת זה צדיקים גדולים יש ממש כל אחד אפילו שהוא צור הדילי התלבשות רוח הקודש שזה שפע אלוקי של דבקות של הבנת התורה הבנת המציאות אבל גם לכל אחד יש בחינה של רוח הקודש כשאדם מקיים מצווה אז השכינה שורה עליו לא מצד עצמו החיצוני. אדם אמר קריאת שמע, אדם מניח תפילין, אדם עטוף בציצית, כל מצווה משרה עליו שכינה. לכן כשמביאי ביכורים היו עוברים ברחובות ירושלים היו התגרים של ירושלים עומדים בפני עומדים בפני עושה מצווה למה כי רוח הקודש הורה לב אפשר לומר שזה תליי חיצוני אני עשיתי מצווה ובתמורה חסרת כל הקשר סביב הקדוש ברוך הוא ישר עליי רוח הקודש כי באמת מה לקחת תפילין לקשור אותם על היד זה מה מה עשיתי פה מעשה קל שעסוק בחומר גס לכאורה חס וחלילה לומר כן זה לא חומר גס ביטוי ממשי של הדבקות לא המוחלטת שבן ישראל ביהם שבשמיים כשאדם עושה מצווה כזאת אז זה לא משהו שתלוש שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליו נכון שזה פתחו של מחת זה פתחו של אולם שיש פער עצום בגודל בין מה שאני עושה למה שהקדוש ברוך הוא פועל כנגדי אבל למה באמת הוא פותח פתחו של אולם כשאני אני פותח פתחה של מחת מפני שהמחת הזאת היא קשורה לגמרי לעולם. כך נבראתי שכל מחת שלי קשורה לעולמות שלמים. ועש דבריי בפיך ליטוע שמיים ולסוד ארץ. אתה אומר מילה בתורה וזה נוטה שמיים וזה צד הארץ. למה ככה נבראת עם גדלות כזאת נבראת המלאך כל אחד ממונה על דבר אחד מלאך של מים לא מלאך של אש מלאך של אש לא מלאך של מים עושה שלום במרומיו עושה שלום בין מלאך של אש למלאך של מים לולי שהוא עושה שלום הם סותרים אחד את השני וכל אחד חי לו רק בעולמו ואף על פי שיש להם כישרון להחיות רכיב בתוך העולם ואין לך עסב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה שאומר לו גדל אז לכל עסב למטה יש מלאך שהוא מלאך של העסב הזה זה הכל אבל ליטר שמיים לסוד ארץ ולחדש את כל העולמות כולם זה אין ביד מלאך משה רבנו היום הוצדת שלו זן באדר. משה רבנו שקיבל את התורה בניגוד למלאכים שרצו את התורה ולא קיבלו הוריד לנו את התורה ואמר שהכישרון הזה שלגלות קדושה על ידי התורה להיות ממילא מלא בהשראת שכינה ורוח הקודש על ידי כל מצווה וכל לימוד וכל תפילה וכל עירור תשובה הכישרון הזה הוא למעלה מהמלאכים בחוז בכיסא כבודי ואני להם תשובה ואנחנו כולנו תלמידי משה רבנו יש רבינו הזה יש רבינו הזה אבל לכלל ישראל יש רבינו אחד מישה רבינו שכל חוסד רואה ברבע שלו את השתקפותו של משה רבנו וזה בסדר אז יש אומרים רבינו הרב ציודה יש אומרים בית רבינו בס7 יש אומרים שרבנו באומן יש כל מיני רבנו אבל יש רק רבנו אחד שכל כלל ישראל מחוייב לגמרי להיות תלמיד וחסיד שלו עד קלות הנפש ובעניינים ניים מסוימים גם אחריק לו את הנפש. לא יודע מי היה פה בשבוע שעבר בהפגנה ו הקשו עליי קושיה שאני אמרתי שלעשות דיון אקדמי על ניאוף ואיך המטפלים צריכים לטפל באנשים שבחרו בדרך הזאת זה דומה לעשות דיון אקדמי לאיך מטפלים צריכים לטפל באנשים שבכרו בדרך הרצח שכל בר דעת מבין שזה לא אקדמיה אלא שותפות בפשע ומאיפה שגם ניאוף זה כך כתוב בתורה כי כאשר יקום איש ראהו ורצחון נפש כן הדבר הזה ביקשו עליי הרבה שזה נאמר רק באונס ולא שמו ליבם שאם ככה אז אין הרגל יעבור אלא באונס לפי קושיתם אז זה הרגע נבור רק אונס אני רק הבאתי את הפסוק שחז"ל מביאים ירגל יבוא נכון יש דעה כזאת בעל השאילת סובר שהרג לבור זה רק באונס מתרץ ככה את אסתר המלכה איך אסתר הלכה לאחשוורוש יש כך וכך תאוצים בא לשיטות אומר כיוון שזה היה ברצון אין ירגל יבוא ואז באמת הניאוף של ברילן דיבר עליו אין בו ירגבור אבל זה דעת יוחיד שיש עליה לא רק קושיות ושאלות שזה דרכה של תורה שאפשר לחשות ולתרץ. הנציב העריך לישב את השיטה הזאת בכל ענייניה אף לב. אבל בסופו של דבר כל ראשונים ואחרונים חולקים על הדבר הזה וסוברים שבכל ענייני עריות יש דין ירגל יעבור מהפסוק הזה. כי כאשר יקום איש על רוצחון נפש כן הדבר הזה אז א עד כל הנפש אנחנו דבוקים בתורת משה שלולי תורת משה היינו יודעים אולי שעבודה זרה בשפירו דמים זה בירג ועל יעבור עבודה זרה כי זה סברה שלא לכפור בהשם זה יותר יקר מהחיים אבל לא פרטי מצות שכתוב וחי בהם ו שפיכות דמים זה לא ירג ואל יעבור זה ירגא ואל ירג זה מי ירג אבל כאילו עריות לא היינו יודעים לבד אז יש תורת משה רבנו שאנחנו נהרגים עליה במקום שהיא אומרת לה רגע אנחנו נהרגים זה רבנו של כל ישראל שמחייבת עם ישראל ומי שלא יודע להבדיל בין משה רבנו לכל שער רבתינו ונביאינו לפי הרמבם ומחוץ לכלל המאמינים זה אחד מיג העיקרים לא קם בישראל כמושה עוד זה אחד מיגר הוא רבנו אין עוד מלבדו רבנו באמת מת רבינו הפרוטי יכול להיות אבל רבינו של כלל ישראל שמחייב את כלל ישראל יש רק אחד בכל הדורות ולנביאים אסור לחדש מעט ובאמת איך חז"ל חידשו טוב זה שאלה היא שכבר דנו ברבים לא רק חידשו אלא אפילו אמרו אשר קידשנו מצוותיו על מה שחידשו אבל זה לא אלוקי לכן הנביא אסור. טוב, נמשיך לסיים היום. אם אמנם אין שום ברד שמח במנוחת לב, אם העולם מפליגים בשבחו, אבל את דרכו של כתר שם טוב צריך אדם לדעת. ואם נמצא בקרבו מקראות מופגמים כאלה שאינם עולמים עם שמו הטוב ידע שעצם שמו תלוי בסגולת נשמתו מצד עצמיותה ומאחר שיש לו חלק טוב של סגולה שממית אף על פי שאי אפשר לו שתזו דעתו על דבר שלא תלוי בחופש דעתו ורצונו בכל זאת ידע איך להכיר את המתנה העליונה ואיך להגן עליה שלא תתקלקל ואיך לפתחה כדי שתצא מכוח אל הפועל לפי האושר הגדול הצפון בתוכה אז קודם כל נספר מה יסה מספרים כמדום לי על רב נפטל מרובשיץ שכשהוא התמנע להיות הרב של רופשיץ אז עשו טקס החטרה מאוד מרשים א גדול הגיע רב נפטוליץ ודרש מהגבאים למלות את התנאי שהוא יתנה לפני כן הוא יתנה שלפני שהוא בא לטקס של הכתרה יתנו לו את החדר לבד הוא יהיה שם כשעתיים ואז הוא יצא להכטרה וחיקו לו הגבאים ואמרו לו הנה החדר מוכן הוא נכנס לחדר ומה שהוא לא ידע זה שאחד הגבאים ועזות מצחו רצה לדעת מה רב נפטולי עושה שעתיים לפני ההכתרה אז הוא דאג שבאותו חדר יהיה מחבור והוא התחבה שם הוא מתחבר בנפתולי היה עייף מהדרך שם את הדברים נח רגע אחרי שהוא מבין שאנשים התרחקו אז הוא מתחיל להתהלך בדרך בחדר הוא מתהלך בחדר והוא מתחיל לנאום כאילו הוא הכרוז שמכריז על ההכטרה של רבן פטולי הוא אומר אשרינו שזכינו שעוד קדושת הגאון הגדול מעוז ומגדול ומפליג בשבחים רב נפטולי שליטה קודש הקודשים נכנס להיות א הרב בעירנו רוף פשיץ הגבי היה בהלם מוחלט רבטוני גומר את הנאום מתיישב כמה דקות קם מתהלך בחדר עוד פעם חוזר על הנאום אבל לא זה אחד אחר כיעד השם הטובה עליו נאום אחר עם שבחים לא פחות אה מי שרוצה קצת לראות דומים כאלה מוזמן לפתוח את יבי העומר בה הקדמות של התשובות שהרב עובדיה בלשונו הזהב ובשטף ה כל פעם תערים אתה מדהים אז נסע עוד נאום. גמרת הנאום השני, התיישב כמה דקות, קם לנאום שלישי, רביעי, חמישי. הגב היה נראה לו משהו לא שפוי. טוב, אבל הוא לא רצה לגלות שהוא שם. כשהגיע שער, רב נפתול יוצא והולך ל הכתרה. עושים הכתרה והכל והוא שמח וטוב לב. הגב לא התאפק. הוא בא אחרי הכתרה לרב נפטולי ואומר לו רב נפתולי אני הייתי בחדר התכבד אני לא יודע את נפשי מה זה היה צריך להיות אמר רב תלוי אני אסביר לך אצלנו אבי חצופים אני אסביר לך כתוב במשנה יהי ככבות חברך חביב עליך כשלך אז אפשר להבין שכשאתה רוצה לכבד אותך תכבד אותו כמו שהיית מכבד את עצמך אבל זה למי שרודף כבוד אז אומרים לו תכבד את חברך כמו שאתה או אבל מי שלא רודף כבוד אז ודאי הוא כבד צריך לכבד את חברו לא כמו של עצמו אלא לכבד אותו באמת ואת עצמו לא אז המשנה לא מדברת מאחד כזה אז מה יהיה פירוש המשנה כלל אחד כזה אומר שאם חברך מכבד אותך זה יהיה נרע ביניך כמו שאתה מכבד את עצמך נו אם אתה מכבד את עצמך יש בזה טעם אז גם כשחברך מכבד אותך שלא יהיה בזה טעם כאילו אתה קיבלת את עצמך אלא מה שזה ניסיון לא קל אז לכן צריך להתאמן על זה אז נכנסתי לחדר ודיברתי לכבוד עצמי איזה טעם תפל ומגעיל היה לי בפה. אמרתי פעם אחת זה לא מספיק. אז עוד פעם ועוד פעם כבר התמלאתי מיוס גמור. אמרתי עכשיו אני מוכן ללכת אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים. אז שום ברדת לא שמח במנוחת לב עם העולם מפליגים בשבחו. למה? לב יודע מורת נפשו הוא יודע שהוא לא הוריד לזה. הטוב שיש בו זה לא ממנו והרע שיש בו הוא נכבע לו. אז ממש שייך לשבח אבל אתרכו של כתר שם טוב צריך אדם לדעת חז"ל מדברים על זה טוב שם משמן אן טוב אומר החכם מכל האדם אבל איך הוא יכול להכיר את השם הטוב הרי יש על זה קושיות רבות נספו ואם נמצא בקרבו מגרעות ופגמים כאלה שאנם עולמים שמוע טוב אז איך יכול להיות שהוא יקבל את זה שיש לו שם טוב אז ידע שבאמת יש לו פגמים הרבה שהם באמת מפקיעים במידה מסוימת את הזכות לשם טוב לכן הוא צריך אה למעוס במה שמשבחים אותו אבל מצד שני זה רק החיצוניות אבל עצם שמו תלוי בסגולת נשמתו מצד תמותה מה שהקדוש ברוך הוא נתן בו סגולה תמיד זה הצעד ה אלוקי הלא בכירי אצל הרב סגולה לעומת בחירה סגולה זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן לי ובחירה זה מה שאני עשיתי עם זה ועושה עם זה אז מצד סגולת נשמתו זה זה כמו הפירוש של המילה סגולה שמתעסקים בהרבה בעברית שלנו היום זה הכי קרוב למילה מסוגל אתה מסוגל להרים את המסע הזה או לא אתה מסוגל לבצע את המשימה הזאת או לא פירוש מסוגל האם יש בך את היכולת והיא לא הבחירה שלך אם לבצע אלא היכולת שניתנה לך לבצע. [מוזיקה] אז אם כן זה תלוי עצם שמו תלוי בסגולת נשמתו מצד עצמיותה. מה שהקדוש ברוך הוא נתן בך אור מיוחד שלא היה כמוהו מששת ימי בראשית ולא יהיה כמו ביד המשיח. חידוש כמוני לא היה מעולם. זה כל אחד צריך להגיד על עצמו. הוא צריך להגיד יותר מזה. לא רק שחידוש כמוני לא היה מעולם, אלא כל החידושים אחרים לא נבראו, אלא בשבילי. חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם. אז ודאי שזה סגולה עצומה. בשבילי נברא עולם. ומאחר שיש לו חלק טוב של סגולה שלמ שמימית. עד כדי בשבילי נברא העולם. נכון הרב מיד מסיג אף על פי שאי אפשר לו שתזוח דעתו על דבר שאינו שלו שאין לו תלוי בחופש דעתו רצונו מה אתה עשית משהו בשביל זה זה נתנו לך כן אבל זה נמצא בי אני לא מייחס את זה אליי אבל אני כן מייקר את זה לא אני נתתי בעצמי את הכישרונות שבי אבל הם כן יקרים אז לייחס את זה אליי כלומר שת את הזוח דעתו כאילו אני פה הסיפור זה לא אבל לייקר את האור שמופיע דרכי זה כן בכל זאת תדע איך להכיר את המתנה העליונה ואיך להגן עליה שלא תתקלקל זה דבר כזה יקר בשבילך נברא העולם תן דעתך שלא תחריב את מה שכל העולם נברא בשבילו על ידי איזה זה הורדה של זה מגודל המעלה שבה נמצאת הנשמה שלך ואיך לפתחה לקלקל זה סור מרע לפתחה כדי שתצא מכוח אל הפועל לפי האושר הגדול לצפון בתוכה ועשה טוב עכשיו יש פה שני סעיפים שנמצאים פה לבקשתי אי אפשר אני הייתי מכניס יותר. כל הספר הוא על אימון האדם בעצמו ובחייו. אז הרב צביקי הוא חשב נכניס רק את הסעיפים האלה כמו כאן בגאווה נכניס רק את מעלת הגאווה. אני אמרתי לו זה לא יכול להיות. שצריך גם לראות בסוף את האבחה מסתברה שבאמת גאווה זה נורא ביום. אז עד עכשיו למדנו את כל המעלות של הגאווה ובאמת זה חידוש עצום לבאר ככה שלפני הרב כמעט לא מצאנו דבר כזה. יש אבל כמעט לא מצאנו דבר כזה לכן באמת הוא כותב מתגאים לנו בגאות השם זה לא גאווה בי כמו שראינו בסעיף הזה מה שיך להתגאות ומה שהשם נתן בך זה לא אתה השאלה שלך זה עד כמה הוצאת את זה לפועל עד כמה יש בך את זה בכלל לא אתה רק שצריך לייקר את זה כי יש בך את זה אבל לא אתה וכאן יש עוד שני סעיפים שהרב אומר כדרכם של כל רבותינו עד כמה מגונה הגאווה אין בכל המידות הרעות מידה מגשמת את האדם עד שאיננו יכול לרומם את רוחו לאדר הרוחניות כמו הגאווה כידוע שהרמבן באיגרת המפורסמת, איגרת הרמבן, כותב שהיסוד של כל המידות הטובות, המעלה שלמענו מכולם, זה מידת הענווה. וממילא ה קשה שבכולם זה מידת הגאווה. הקבלה שהוא עושה שם זה כעס. זה במידות המגונות שגאווה יותר גרועה מכעס כעס שמה לא טועה שכעס הוא אחי לא הוא אומר לך הוא אומר להרחיק מאוד מכעס ואז תוכל לעלות למידת הענווה שהיא הגדולה מכולם לא יש פה סידור א תפילת כל פה כן. למה? למה זאת המידה המגונה מכולם? מפני שהיא בחבד כידוע קוראים לה ישס ישות. כל העבודה שמה זה עבודת הביטולי קשורה מאוד למידת הענווה כי מידת הגאוה אומרת כביכול אני הקדוש ברוך הוא זה העבודה זרה הכי נוראית לא מצאת בסוף [מוזיקה] הנה תתנהג דמיד לדבר בנחת כל דבריך לכל אדם בכל עת ובזה תינצל מן הכעס שאם מידה רעה להחתיא את האדם כמו שאמרו רבותינו וכולי כאשר תנצל מן הכעס תעלה על דבך מידת ענווה טובה מכל הטוב הגרסות שיותר מצות שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות כתוב בפורש אתה בני דורק מתגאה בליבו על הבריות הוא מורד במלכות שמיים כי הוא מתפאר הוא בלבוש מלכות שמיים יתברך שמו שנאמר השם הלך גרות לבש ולמה תגאל לבדם אם באושר השם הורש מהשירים בכבוד לאלוקים הוא ואיך תפאר בכפות קונו ואם בחוכמה מסיר שפה לנמנים אתם מסכנים מכך נמצא כי הכל שווה לפני המקום כי בהפה משפיל גאים רצונו מקבי שפלים על כן אשפל עצמך ונעשהך מקום ברוך הוא טוב סיום לא הבאתם איזה ויסקי משהו מה כל מי שמשתוקק לאור השם שהעיר נשמתו ימאס בגאווה עד שתהיה סרוחה בעיניו בחוש ממש אצל חברו זה קל אם מישהו מתגאה זה מאוס בעינינו כסירון ממש ויהיך חברך כלומר מה שחברך מתכבד חביב עליך כלומר מסריח בעיניך וכולי חיים לחיים כן