אנחנו לא חרדים - בין מסילה לאור - הרב יהושע שפירא

חודש טוב, כפליים לתושיה ו מקשות הדברים שאנחנו עסוקים בהם לימים האלה. הדין אומר שאם אדם תודה רבה אם אדם לא יהיה לו מגילה יוצא לדרך כל החודש הוא יהיה במקום בלי מגילת אסתר אז הוא חייב לקרוא מגילה מראש חודש אף על פי שהוא קורא בלי ברכה, אבל צריך לקרוא מגילה מראש חודש. ממילא יש א דין מיוחד כבר שראש חודש הוא כבר חלק מפורים במידה מסוימת. [נחירות בוז] מאיפה לומדים את הדבר הזה? לפסוק במגילה. כתוב והחודש אשר נהפך לכם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב כלומר שהמהפך הנהפוכו הוא הוא לא רק ביום אלא גם בחודש זה קשור לצורת הגורל גורל היה מיום ליום ומחודש לחודש אף על פי שנתחבטו מה בדיוק היה אבל הפשט הפשוט הוא שקודם כל הוא עשה גורה על איזה יום בחודש ויצא יג אחר כך הוא עשה גורה על איזה חודש ויצא הדר שחז"ל אומרים שכשרה המן הרשע שיצא הגורל על הדר שמח שזה חודש שמת בו משה רבינו אף על פי שמשה רבנו מת בז' באדר ולא ביג בו אז מה הקשר אבל כיוון שהגורל היה על כל החודש ממילא יש עיקרו של עניין ביום, אבל יש גם הרחבת עניין ששייך לכל החודש כולו. לכן החודש אשר נהפח לכם מיגול לשמחה. לכן יש דין נוסף מפורסם מאוד מאוד. מי שנכנס הדר מרבים בשמחה. כלומר שזה דין מראש חודש. עכשיו אנחנו רוצים לקשר את זה לענייננו. בפיוט נקרא המן הרשע מפחידי. אשת מפחידי. ארור הזרש אשת מפחידי. כלומר שהמן הוא מפחידי. זה זה הדמות. למה הוא המפחידי? מפני ש גזרה כמו שהמן הרשע אמר על ישראל ששימשה בפועל 11 חודשים מאמצע ניסן עד אמצע אדר משנה שאחריה. 11 חודשים שימשה הגזירה. ישראל לא ידעו את הסוף. [נחירות בוז] היו בחששות עצומים ואחר כך הנהפוך הוא לא היה מרשע אלא ביום אשר סיברו היהודי ה ביום אשר סיברו אה מה לא יודעים נהפוכו ביום הש מה עוד פעם ביום אשר סיברו אויבי היהודים אויבי היהודים כן אז ביום אשר סיברו איובי היהודים ונהפוכו אשר ישלטו היהודים אז יוצא שהנהפוכו היה מתי ביג ועד אז מי יג בניסן עד יג באדר 11 חודש בדיוק פעם דרשנו נראה לי דרוש נהה הרב אריאל שמח בו שמחה גדולה וכתוב שהמרדכי היהודי אומר זה בפשטות ביום שנפל בו אפור הוא לובשק אסתר שולח חכת להלביש. הוא שולח לה את הפצ'גן הכתב ואומר לה ללכת אל המלך. והיא אומרת לו, "בנוכי לא נקראתי לבוא אל המלך. זה 30 יום." אז מי מתי היא לא באה אל המלך? מי יג באדר? כלומר היום של הפור זה היום שהמלך הפסיק לקרוא לאסתר המלכה כי הפור נופל נכון ב-13 אה בניסן נופל הפור והוא לא נקרא היא לא נקראה 30 יום אז זה מיג באדר היא לא נקרא לבוא אל המלך ממש היום של תפו ויש מקום גדול לומר שזה היום שבו נתמנה המן כי למה היא לא נקראה לבוא אל המלך כיוון שהמלך העביר את חיבתו [כחכוח] מישראל לאויבי ישראל אז לכן הוא לא קורא כבר יותר לאסתר המלכה עכשיו הוא גידל את ה את המן הרשע וסת כיסו כל שרים ואחרי זה כל הסיפור מדכי והיא כמרה עליו יום ויום [נחירות בוז] כל זה לקח יום ש אסתר לא נקראת זה יוצא שהמן הרשע מונע ביג באדר שנפל לו גם הפור כן למה שמרדכי למה עסקתי יג בניסן לא כתוב מתי היה פורפור יגן כן כתוב הפיל פורה יש פה מגילה א בחודש הראשון הוא חודש ניסן בשנת 12 למלך החשוב שפלפורו א ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון ב-13 יום בו זה יג ניסא באותו יום כבר מרדכי לא עש [נחירות בוז] בפשטות כן כתוב שב-13 יום נכתב הגזירה של ביום אחד ב-13 לחודש 12 בדיוק 11 חודש ודת ניתה בשבע ומדכה ידע את כל שנסה ויקרא את בגדה ועבוד לפני שר המלך ואז היא שולחת את אבון הנהרות אסתר ושרע ויגידו לה והיא שולחת והוא לא זה והגיד למרדכי את כל אשר קרא הוא ואת פתשקת הדת ניתן לאשמדם נתן לו להראות תסתר להגיד לה וגם החשבון שחז"ל עושי אף על פי שיש בזה מחלוקת החשבון שחז"ל עושים זה שבאותה שנה בוטל פסח או זה היה יג אמרה וצום עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים [שיעול] זה יג יד טו והיא [כחכוח] באה אליו ביום טו שזה יום חג ראשון של פסח והיא אמרה לו שאני אעשה לך משתה מחר עם המן הרשע והמן הרשע ידוע הורצת שלו זה טז בניסן זה המדרש שגם הביא הרב אלגזי שבדיוק ישבו שמה בבוקר אומר המדרש ולמדו את הלכות קמיצה ובא עומר שלכם הגדים ל-10,000 כיכר כסף שלי זה יום הקרבת העומר זה תז ז בניסן אז מוכרח להיות שזה זה בדיוק ימים לא נכנס שמה עוד יום אז א חודשים בדיוק פחדו יש לומר שד חודשים האלה בעצם מחוץ מחודש אדר קשור לכל מה שדיברנו על 11 חודשים וחודש ה-12 שחודש ה-12 הוא חודש שיש לו את הכישרון גם לבנה גם חמה דיברנו על זה אה בשיעור א' ש' טוב יש להריך מתי ניתן יודעים הרשות להנקם בבן זה רק ב ב-23 בסיוון שלושה ו20 23 בסיון בשנה כאילו מתה שנה כן ואז עדיין חייב לפחד בגלל שאחרת ונהפוך הוא היה כבר ב-23 בסימן אבל ל23 בסימן הם רק קיבלו רשות אבל לפועל עדיין [נחירות בוז] אויבי היהודים רצו להכות בהם זה מה שהבאנו ראיה ביום אשר סיברו אויבי היהודים נשלוט בהם ונהפוכו ששלוט הידים הם ושונא זה יוצא שזה באותו היום קרה מהפך ולא קודם אז קודם מה פחדו כי גזרת המן עדיין הייתה באוויר. עכשיו רק נקשר את זה למה שאנחנו מדברים. הקדוש ברוך הוא גלגל לנו את זה ליום הזה ש ב הגלות עיקר עניינה זה הפחד. זה גם המציאות הפשוטה של הגלות. זה גם פסוקים וזה גם המדרגה בעבודת השם. עבודה מראה. ועיקר התיקון של הגלות זה שיהיה אומץ לב. זה הסוגיה שאנחנו עסוקים בה. זוכרים? אנחנו עסוקים באמצע סוגיית הפחד ברב. לעומת היראה במסילת ישרים, הרב רוצה שהעמדה שלנו בעבודת השם תהיה מתוך אומץ והפחד בעיניו זה המחלת נפש שהוא בא לרפא. התחלנו ללמוד את הסוגיה הזאת ו המאפיין של הגלות זה הפחד. שאתה נמצא תחת שליטה של גויים שרודפים אחרך ורומסים אותך והם שלוחים של השם יתברך להעניש אותך, להציק לך, להמלל אותך, זה היה תפקידם. זה תפקיד הגלות. הגלות לא באה בשביל שיתייחסו אלינו יפה. הגלות באה בשביל שירמסו אותנו. זה אחרת בשמ לצאת הגלות. זה נורא והיום, אבל זאת האמת. ויש תיאורים נוראים בתורה עד כמה כאב יהיה בגלות. וממילא עד כמה אתה מפחד והוא חייך תלויים לך מנגד. בבוקר אמר מאיתן ערב. הלוואי שאני אגיע עד [כחכוח] הערב או הערב שקודם, הלוואי שהיה כמו אתמול או הלוואי שאני אגיע לערב של מחר מי יגיד שאני היום יכול לשרוד בכלל ובערב אמר מיתן בוקר וכמה תמונות של פחד זאתי התורה מציירת לנו על הגלות ועומק הגלות מכל הגלות שהייתה, עומק הגלות הגדול ביותר זה גזירת המן. בלי שם עולם לא היה דבר כזה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד. אף פעם לא נזרה גזרה כזאת, לא לפניו ולא אחריו. חוץ מגזירה בשמיים, אבל לא בארץ. בארץ לא הייתה גזירה כזאת. בשמיים הייתה גזירה. ערף ממני השמידם אבל בארץ לא הייתה גזרה כזאת וגם בשמיים שהיה ערב ממני וישמידם זה לגמרי לגמרי ושה אותך לגוי גדול אבל מרדכי שחז"ל אומרים שהוא שקול כמשה כשהן הרשע רצה להשמיד להרוג ולבד את כל היהודים הוא מתכוון עם מרדכי או בלי נו זה העיקר אז יוצא שאפילו השמדה ב א חטא העגל היא לא כל כך גדולה כי השמדה בחדה הגל זה השמדת העם אבל להשאיר מישהו שיהיה עם שוב ואיזה עם שהוא מזרע ישראל נכון שיש פה שינוי צורה מרחיק לכת אבל בכל זאת ועשה אותך לגוי גדול [כחכוח] ולעומת זאת משה שבדור הזה שזה מרדכי הוא היה תחת הגזירה השבד את כל היהודים ביום אחד ועוד יותר שעיקר הגזרה הייתה עליו רק שיובז ביניו לשלוח יד במרדכי לבדו אז הוא רצה להשמיד את כל העם מרדכי אז גזירה כזאת לא הייתה מעולם וממילא גם פחד כזה לא היה מעולם בכל מקום אבל הוא מספר ספד שק ואפר יוצא לרבים האם הייתה עוד פעם גזירה ששמענו דבר כזה שבכל מקום ומקום שק ואפר יוצא לרבים מעולם לא יהיה דבר כזה לא יותר יאוש של פחד א'אוש הוא תולדת הפחד פה נכון מפחדים שזה זה תקיים אז מתישים יש קשר עמוק בין ניאוש לפחד אבל פה גם אם תאמר שבסוף אבל ומספד ושק ואפר זה יאוש יותר מפחד האמת היא שזה תפילה וזעקה יותר משניהם אבל באמת זה לא שהיאוש הוא הדבר דבר המרכזי באמת לא אומרים אשת מיש אלא אשת מפחידים זה גזרה מפחידה [נחירות בוז] אם היה יאוש דיברנו על זה קצת בנאורה שהיאוש קדם היאאוש סיבה שנהנו מסעודתו של אותו רשע כי בל שצר עשה חשבון ותה דניאל עשה טעה וחשוורוש עשה טעה וישראל אומרים טוב זהו זהו עברו 70 שנה וכבר עבד צברם אז זה שם היה היא היהוש הוא הסיבה הפנימית אבל בפועל הגזרה זה פחד יותר מי הרב לכאורה במגילה כאילו נראה שעל הגויים כתוב כי נפל פחד ארבים מהמי הארץ מתייעדים כי גם לכאורה הפחד לא מוזכר ביהודים בגויים מוזכר את הפחד מהמארץ כן אה אה קודם כל כתוב ונהפוכו אז מה שכאן אתה יודע שזה הפך מה שהיה שם ובאמת אנחנו שמחנו עצמנו מאיפה יודעים שבנהפוך הוא נוגע גם לזה מהפיוט אשת מפחידים ששם כתוב שהוא הפחיד אותי וזה פשוט ממילא שפורים זה עומק עומק עומק הגלות ועומק עומק הגלות זה הפחד ו [שיעול] אנחנו מועשמים בכללות זה נוגע מאוד לענייננו רק נמה במילטא בסוגיה שלנו אנחנו מושמים בכללות בשם חרדלים עכשיו טוב, זה קודם כל הטבת התגיות היא תמיד יש לה מגבלות, [נחירות בוז] אבל כאן יש לה מגבלה מהותית והיא [כחכוח] שבאמת זה לא כל כך נכון להגיד חרדלים, שאם כבר הייתי אומר ההדלים אוהבים דתיים לאומיים. למה? כי החרדים נקראים על שם החרדה, הפחד, מפני שהדרך שלהם בעבודת השם בולטת כניגוד לצבא שהוא מלא באומץ והם מלאים בפחד. והשם הזה מבטא את הלך הנפש. למה החרדים לא מתגייסים לצבא? אלה שלומדים בגלל שהם לומדים מצוין ואלה שלא לומדים האם הגדוילים והסכנים הנלווים עליהם שנלחמים כנגד הגיוס יודעים שיש כאלה שלא לומדים יודעים האם הם לא לומדים למה שלא יתגייסו האמת היא בגלל שני פחדים פחד אחד שהם התקלקלו ופחד שני שיקרה להם משהו. כלומר, האומץ להילחם והמוטיבציה להיות מסיירת ולהסתכן ולנוג בגבורה גדולה ולהתגבר על קשיים וללכת אל מול המלחמה החזקה דווקא בכלל לא שייך אצלה. אין אצלם מוטיבציה כזאת כי הם חרדים. עכשיו אם תשאלו בחרדלים, החרדלים רוצים להיות בסעירות הכי מובחרות וללכת לפני המלחמה החזקה? כן, אולי באמת צריך לקרוא להם עמדלים, לא הדלים. כלומר אולי זה לא כל כך אוהבים דתיים לאומיים כמו שזה חרדה מול אהבה זה אהבה וירה שהתחלף האור של עבודת השם מי יראה לאהבה אז לכן הוא לא היה הדלים אבל עוד יותר מדויק זה המדלים אמיצים דתיים לאומיים שזה ההפך מחרדה בומן הפשוט של המילה מו זה לא הצד השני בעבודת השם זה פשוט הנגטיב של המילה עכשיו האם הדתיים הלאומיים והחדנים מה שנקרא מוציאים את ה את ה סך של האחוזים הכי גבוהים של אנשים אמיצים לצבא כנראה שכן אז איך אפשר לקרוא ליחר דלי מה לי ולכר דל זה לא חלל מתחיל אלא מה אנחנו שולחים בסדר טעות עושים טעויות זה גם נקרא טעות אבות את עצמנו פעם צריך לברר את זה וכשהרב זצל הגיע ליפו ופגש את הדור הוא כתב את מאמר הדור ואחר כך הוא גת מאמר העונג והשמחה שלא ניגע בו אבל הוא נוגע מאוד לעניין לאהבה לעומת יראה שזה כבר כתוב במאמר הדור כל המהפך מראה לאהבה שאנחנו מדברים עליו הרבה במעבר הדורות שלנו מצוי במאמר הדור משם אנחנו מצטטים שהרב אומר הדור שלנו אינו ראוי לשוב מראה אבל ראוי הוא מאוד לשוב מאהבה שירת הרוממות מחוברת אמה [שיעול] ואין כאן המקום להרחיב על הקשר בין אהבה לירת הרוממות יותר מאשר עירה לירת הרוממות. אז למה זה נקרא יראה? פעם הערכנו בזה ואין כאן מקומו. אבל [נחירות בוז] שה סגנון כל התאורה של עבודת השם התחלפה מאהבה לעירה זה מאמר הדום. ואחרי זה הרב כותב העונג והשמחה שזה בעצם הצד החיובי של אהבה והמאמר השלישי שהוא כותב כשהגיע לארץ ורואה מי הוא הדור זה מאמר הפחד שבו הוא אומר אנחנו לא חרדניקים אנחנו אנטי חרדניקים עכשיו הרבה מאוד פעמים מאשימים אותנו את החרדניקים עם הטעות של דברה שבעצם אנחנו פחדנים ולכן אנחנו רוצים להסתגר. אספר לכם מעשה שהיה. אנחנו גם כן אנחנו גם כן כאילו לא יודעים מפחדים אנחנו רוצים לשמור על עצמנו מבחינה דתית באיזשהו מקום כאילו זה לא לא במקום של פחד במקום של אמיתות אבל כאילו זה באמת גם קורה אני אשאל אותך בסיירות הכי מובחרות שיש בצד אז זה לא פחד מהמקום הזה אבל שמה אנחנו רגע רגע רגע רק שנייה לא שמעת את השאלה עוד כשיש אה סרט מתקל שייתת שלדג יש אה חיילים גיבורים מאוד. הם הולכים עם רובים, הם הולכים עם כדור בקנה או לא? לא. הם הולכים נצרה פתוחה או סגורה? סגורה. בדוק ונצור המפקד. עוד לא הייתם בצל. אני לא יודע אם עד היום זה נשאר. כשאני הייתי זה היה [כחכוח] בדוק ונצור. או מה מצב הנשק? בדוק ונצור. למה? כי המפקד מפחד שתיפגע. אם יהיה כדור בקנה תעלו להיפגע. איך מפחדים בסרת מתכל? ודאי מפחדים. צריך זהירות. מה אם יש אויב? אתה מחפש איזה דרכים מתוחכמות להגף אותו או שאתה הולך ישר? הוא יורה ואתה הולך ישר כי יש לך אומץ אז אתה הולך ישר לכדורים. מה? זה לא אומץ, זה טיפשות. בוודאי שצריך זהירות. [כחכוח] האם אנחנו זהירים? כן. ספר לך מעשה שרפח זהיר לא לא זה הפוך זה זהירות זה באופן אחרה שלהם אז בוא בואו נשמע מה עשה הייתי במילואים בסוסיה היה איתי אחד מהרבנים בבנימין אפשר להזכיר את שמו הרב יוסי ויצן הרב של פסגות ואדם חילוני היה איזה אירוע מלא תיירים היינו במילואים ואני כבר הייתי כאן בישיבה נדמה לי ממש ממש בהתחלה אולי אני טוען אולי זה היה קודם לא זוכר ואנחנו היינו צריכים לשמור על התיירים בסוסיה הלכו ל לאתר הארכאולוגי שמה היה איזה יום כזה מלא זהו אנחנו היינו בשבילה שמה היינו שלושה והיה חייל חילוני ודיברנו ופתאום הוא הבין שאין לי טלוויזיה בבית הוא שואל אותי למה אין לך טלוויזיה בבית אמרתי לו אני מפחד אומר ממ אתה מפחד אמרתי לו יש שם הרבה רעל וזה עלול להרעיל אותי מרעל בטלוויזיה זה לא כאן יש שמה פריצות יש שמה שנאה יש שם בזבוז זמן יש שמה תרבות שמה בוא תגיד לה אתה פחדה אז הרב יוסי ויצן היה כולו זורח אומר לי תשמע מאודי לא חשבתי לענות תשובה כל כך פשוטה ומדויקת למה אין לי טלוויזיה כי אני פוחד אני פחדן גאה. אני גאה בפחד שלי. מי שיורים עליו, הוא הולך ישר מול היריות, הוא לא אמיץ. או אפילו לא טמבל. הוא צריך לעלות הרבה מדרגות עד שהוא יגיע להיות טמבל. הוא מובקר בהפקרות נוראית להיות עם טלוויזיה בבית. זה דוב זה [כחכוח] יורים עליך מה אתה הולך מול המכונת עירייה זה מה שאני אמרתי לו הוא אמר שאני פחדן אמרתי לו אני רוצה לשאל אותך שאלה תגיד לאדם שהוא פחדן שואלים אותו טלוויזיה יש לו אומץ להגיד אני פחדן אין לו אני היה לי אומץ להגיד אני מפחד כן איך אתה שחתן א אני אאמיץ להגיד פה צריך לפחד מאשימים אותנו שאנחנו מסתגרים כי אנחנו פוחדים נכון יורים עלינו יש תרבות מסביב שמבלבלת מטשטשת מחלנת צריך להישמר מי שהולך בלי להבחין לתוך תרבות שמבלת אותו ומפילה אותו. הוא לא עושה דברים עם היגיון. צריך לעלות כמה מדרגת צד להיות טמבל. כן. מה הגבול? נכון בדיוק כמו שאמרת. מהחדים אבל שאנחנו עוברים תמיד רגע רגע מינון זה תמיד השאלה שאתה לא יודע לענות עליה אשאל אותך שאלה אם אתה תענה לי עליה אני אענה לך על שלי תגיד לי באיזה שעה בחור ישיבה צריך ללכת לישון בלילה אתה יודע להגיד והיום בלילה כשתלך לישון אתה תדע להגיד לא יכול להיות שהיית צריך ללכת 10 דקות קודם וסתם משכת. יכול להיות שיש לך עוד כוח ואת צריך ללכת אחר כך ואתה סתם מתעצל נכון? אז מה הגבול? בדיוק בניחוטה זה לא שאלה. מה הגבול? זה בדיוק ההתלבטות שעליה אומר רבי נחמן כל העולם כולו גשר צר מאוד. יכול להיות שתלך 10 דקות מאוחר מדי, יכול להיות 10 דקות מוקדם מדי. והעיקר לא להתפחד כלל. צריך ישרות ללכת בישרות ויכול להיות ש היה צריך להיות משהו אחר אני הולך הולך בטום הולך ביוישר דברים שמובילים מה שמוביל אותנו זה לא לפעול מתוך פחד גם כשאתה מפחד תהמיץ לפחד פה צריך לפחד אתה מפחד אשרי אדם מפחד תמיד אם זה עושה אותך מאושר שר כי זה במקומות הנכונים אז אתה מרגיש מאושר שאתה פוחד מצוין אל תהיה אמיץ לבדוק מתי כך ומתי כך אנחנו לא אה פועלים מתוך פחד זה לא התכונה היסודית האם כל אחד מאיתנו יש לו גם פחדים כן כן, זה נכון. האם אנחנו נוהגים כמו אנשים הרפתקנים או מובקרים שהם חסרי גבולות והם מסכנים את עצמם? לא. פעם היה איזה תלמיד חוכם שהרופא אמר לו לא לצום ביום הכיפורים היה חולה אופה אמר לו אל תצום ביום הכיפורים ואני פחדתי ממנו הלכתי אליו באמצע יום עם כיפורים אמרתי אני רוצה לראות שאתה אוכל ולא הצלחתי לשכנע אותו. מותר לא הצלחתי לשכנע אותו מציר כיפורים למחרת לא נפגשנו אומר לו אתה רואה שמתי הכל הכל היה בסדר צריך לחשוש א סיפרתי לו מעשה שהיה שאמא אמרה לילדה שהכביש גע הוא מאוד מסוכן פעם ופעם אחת הילדה רצה את כביש געה מה שו אני חושב תפרסם בעיתונים גם והרחבים חרקו והיא לא נפגע אז א אחרי עצרו שמה עצרו אותה לקחו אותה היה בלאגן עד שהביאו אותה חזרה לצד השני והוא אומרת לא אמא שלך את רואה זה לא מסוכן את ה ילדה קטנה הנה עברתי ולא קרה לי כלום אז אמרתי לו טוב תלמיד חכם בכל זאת המשימה שלי הייתה לנזוף בו אמרתי לו אתה דומה עליי כמו אותה ילדה אמ אתה רואה לא קרה לי כלום אמרתי לו נו וגם לילדה לא קרה כלום אז אמר שמותר לרוץ ברכות בכביש לא קרה כלום זה לא ראיה זה היה מסוכן והיית חייב לאכול אז מה עם הסכנה לא בסדר הכדור פספס הלכתי מול הכדור הוא פספס אז הוא אמר ש צריך לכת מול הכדורים טוב בואו ניכנס לענייננו הרב מרדכי היהודי גם פד כתוב שהוא אומר מה ש אבל כתובשת מפחידי זה נוגע גם על כל אחד זאת אומרת זה בחינה של פחד היה לו שירקו אנחנו מבינים משהו במרדכי היהודי בגמרא כתוב שהוא פחד מה בגמרא שהרב מקודם שמן בדיוק הגיע כתוב כתוב היחירה משהו כזה הוא אומר להם לברוח לכל הזקים לכל הילדים כל הילים זה היה עודס נראה לי מה [נחירות בוז] דורשים זה באמת לכאורה אולי כאילו מצד שמרדכי צגת כלל ישראל אז אולי גל ישראל היה צריך להענש על עשו כתוב אחר זה וידג דקה גדולה על עשו אז כתוב שבאמת זה לא מצד מרדכי אלא מצד האומה כאילו שזה וירא יעקב מאוד ויצר לו וירא אז הוא פחד כן אז אם יעקב פחד אם אה אז נראה שמרדכי גם מה זה פחד של מרדכי מישהו פה יודע מה זה להיות אבק מתחת לכפות רגליו של מרדכי שואל אותי על פחד של מרדכי מה אני מבין בזה שאבר אמרת שמרדכי היה מיץ בזמן שכול פחדנים כשהואים נכון נכון נכון נכון נכון על זה זה הסוגיה שלנו אבל זה לא אומר שלא פחד בפנים שהוא תתגבר על הפחד פחד פה כאילו חולשה של הגלות שצריך להתגבר עליה או שהיא נתון שצריך להתגבר עליה זה לא שאין על מה להתגבר או שצריך להתגבר יש על מה להתגבר צריך להתגבר פעם בסיירות אסור היה לדבר על פחד היום זה לא ככה אומרים אתה מפחד ואתה מתגבר ראו שזה מביא תועלת יותר גדולה לפחות לנפשות של היום. האם בעבר זה היה עובד גם יותר טוב? אין לנו מדד. יכול להיות שהיו דמויות אחרות וזה עבד אחרת. היום מדברים על זה שיש פחד ואנחנו מתגברים וזה נותן יותר כוח. אבל אשת מפחידי לכאורה מלמד שהפייטן ראה את זה כ משהו מפחיד נו להשמיד להרוג ולבד את כל היהודים יכול להיות שזה לא יפה מה מה [נחירות בוז] התנך לא מתאר למרות שכתוב ברישוינים יש בחובות עלובבות ובעלי המוסר עסקו בזה הרבה שזה נקרא ההשויה כשהמשנה אומרת צריך לברך על הרע כשם שברך על הטובה [נחירות בוז] ממילא זה כולל שכל יחס לרע צריך להיות כמו היחס לטוב אז כמו שמהטוב אתה לא מפחד גם מהרע אתה לא מפחד רבנו בחי בחובות הלוות מביא מעשה שחסיד אחד יצא למדבר בר בלי שערה אז נהגו לצאת עם שעירה בלילה היו עושים תורנות שמירה מקיפים באש שהרה זה אגן צמיסה כל לילה היא צריכה שמירה והוא יוצא לבד שאלו אותו אתה לא מפחד מחיות רעות ואז אומר שמה עם החסיד ארבע מילים גלת געלת אומר בושתי מאלוקי מליר מברואיו אני במדבר לבד אריה שואהג ומתקרב לעברי מהקמ"ש עכשיו אתה יודע שהקדוש ברוך הוא אומר לא יכולרץ כבודו האריה הזה נשלח על ידי מי על ידי הקדוש ברוך אתה עומד עכשיו מול הקדוש ברוך הוא. כל זה רק חיצוניות שחיצוניות שבחיצוניות. אז מה אתה עכשיו תעסוק באריה? בושתי מאלוקי מליר מברוא. אני אומר לפני השם יתברך אני מתבייש מעכשיו לעסוק כאילו אריה. זה מה שמדאיג אותי. הילד מתגשג או על זה באתי לדבר. אז יש זה נקרא מידת ההשוויה. אני שווה מה שיקרה הכל אותו דבר יטרוף לא יתרוף רוף חצי הכל אותו דבר מידת ההשוויה אבל התנך לא עוסק במידת ההשוואיה יעקב מתאבל רדל בני אבל שעולה ויוסף בוכה ו הכל שמה זה בני אדם מלאי רגשות מה זה לא מברכים על הטבה כשם שברכים על הרעה כשם שברכים טובה לגמרי לא זה דמויות מאוד מאוד חיות ועסיסיות וטבעיות אז מה הם פחות מהחסיד של רבנו בחי הרב אומר שנעלבים ואינם עולבים זה לא אנשים שלא נעלבים הם נעלבים ולכן הם אם עולבים למה? כי דווקא מפני שהאלבון מחדד אצלם את ה גנות העמוקה שיש בעניין של אלבון במה שהוא מבטל ומוריד את הערך של דבר יקר מאוד מאוד זה שמעליבים אותו שהוא תמיד דמות יקרה מאוד מאוד והאלבון משפיל את הגבוה מחלל את הקדוש. אז דווקא מפני שהוא רואה כשמשפילים אותו הוא חייב לומר בשבילי נברא עולם ושיקבע דרכו בדרכי השם. אז דיבור גבוע בדרכי השם. הוא אמר בשבילי נברוא עולם ופתאום מישהו השפיל אותו. אז אומר אדוני אדם עם נשמה אלוקית כמו שלי להשפיל אותו ככה זה חילול הקודש. זה נכון. אומר, אם להעליב זה חילול הקודש כזה נורא, אז איך אני יכול לחשוב בכלל לא לדעת להעליב מישהו? זה שאני מעליב מישהו, הנעלבים ועולבים זה שהוא העליב אותי והעיקר כאן זה לא ההלבול אלא האותי. אז אני אעליב אותו, האותי ואותו, הסובייקטיבי, האישי. זה העיקר. אז הואב אותי, אני מעליב אותו. אבל אם אתה מרגיש את העלבון, הוא מה עושה פה? אז אתה אומר עלבון זה דבר כל כך נורא, אז אני לא יכול להמשיך את מה שהוא עשה. הוא העליב. אני חס ושלום, לא עליו. דווקא ממנו למדתי עד כמה נורא להעליב. בדידיה ועובדל ושרי. אין חכם גב ניסיון. אני בניסיון עד כמה אלבון. זה דבר נורא. אז אני אעליב מישהו אחר. [שיעול] הרב אומר שמי שנולה אליו הוא פחות ממי שנעליו. במידת ההשוויה היא רק נקודה פנימית בתוך המידה שיודעת לחלק ולהרגיש. ולכן [נחירות בוז] כשמברכים על הרע את זה גם אומר הרב זה מקום אחר [נחירות בוז] אבל כשמברכים על הרע לא מברכים הטוב אמיתיו ואם יבוא מישהו ויברך הטוב אמיתי על הרעה ברכתו לבטלה יש בזה אפילו איזה גנאי עמוק ושקר גס מה אתה אומר אתה מתיב עשו לך רע אתה אומר אתה מטיב אתה עיוור אתה לא רואה בחיצוניות זה רע אתה לא יכול להגיד טוב מטיב [נחירות בוז] אבל אחרי שאתה אומר אמת שיש פה דין דיין האמת ואתה שואל האם לברך על דיין האמת כן ברוך אתה השם דין האמת כי בפנימיות יש ברכה גם כאן וגם כאן אותו ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם רק שפה אתה אומר אמת שבחוץ זה דין האמת ופה אתה אומר אמת שבחוץ זה אתה ממיטיב ולא אומרים לך שצריך לברך על הרג כשם שצריך מברך על הטובה שם שניהם תאמר הטוב זה אין דבר כזה אין עצה כזאת אלא שבשניהם אתה אומר ברוך אתה השם אז כך גם מידת ההשוויה יש לצד פנימי אם אתה צריך לברוח מהחוץ כי הוא מאוד מאוד משתלט על כולנו אז אתה אוחז במידת השוויה כאילו החוץ אין אין בו כלום. וחלק מהסכנות של פנימיות התורה זה שבורחים אל הפנים ושוכחים שלחוץ יש את הערכים שלו והפנים הוא כל כך חזק שהוא מטשטש את החוץ ואז פנימיות התורה הורסת ולא בונה. האם אמרנו היום בבוקר יוצר אור ובורא חושך? כן עושה שלום ובורא. התכוונו ובורא מה? רע. כן. נו אז בוא נעשה רע. חס ושלום זה רע. אבל הוא עושה צריך להידבק במידותיו. לא. כן. מידותיו זה הטוב גם שבתוך הרע. כיוון שאני לא יכול עדיין להידבק בטוב שגם בתוך הרע לגמרי אז אני את הרע דוכה. כי כרגע סוג ברע שבו. וכשבא שבת עצמי שם רשקב ורצה להדבק ברא שברא זה נשאר מושכיות שקר מאוס וו דחויה ביותר מאוסב ותחויה ביותר לצערנו בדור שלנו יש עוד פעם ניצוצות של שבטאות שפלוני נועף ישב בכלא על ניאוף הוא והחסידים שלו אומרים שזה הכל ניצוצות קדושה עליונים לנאף השם ישמרנו בר של ברסט זה שבטאות זה שבטאותנים אומר זה שבטאות שבטעות היום בדור שלנו מי ילה על דעתו ש להגיד שכך צריך להיות ניוף על ידי זה זה שבטעות זה מה שאבא שבטעות אשר כדי שנוצות וציונו לעבור עבירות עוברים עבירות כאילו זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה את העבירות רחמנא ליצלן מהידעתה דרך אגב גם על שבת צבי שם ראשי מרכב חשבו אז אז חכמי ישראל לא רק קטנים שהוא צדיק עליון ונסגב זה לא המציאו היום שיש כאלה שחושבים שהתופעה של שבטעות זה צדיק עליון ונזגב כבר היה על העולמים זה לא המצו היום יש כאלה אני יודע גם בישיבה יש כאלה שאומרים אסור לדבר זה צדיק אסור לדבר עם צדיקים זה שם טעות זה לא צדיקים ולא מותר לדבר חייבים לדבר אם יש שם טעות חייבים להגיד זה שם טעות שח חלילה אף אחד לא התקרב לשם לא במקרה ודאי ודאי לא בכוונה זה שבטעות שבטעות נוראית אני אומר דברים שראיתי בעיניי וסרטים אבל ראיתי בעיניי [נחירות בוז] ראיתי דיני עם ברסה אומרים זה שם טעות אחד הדינים האיש מלא יראת שמיים וגדוש שהוא אומר זה יותר גרוע משבטות והוא אפילו עשה חילוקים למה זה אפילו יותר גרוע אם כי יש גם חילוקים הפוכים ודאי לא נעלמו ממנה אבל להגיד שבגלל שהפנים כולו טוב גם הרע הוא טוב חס וחלילה זה הפנימיות שהורסת אתם יודעים שאני בלי קשר למה שאמרנו הרגע חושב שהצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרישה. זה סתרי תורה שאסור לגלות אותם והם גורמים נזק עצום מפני שמגלים אותם. כל הצדיקים הטהורים קבלו על הרישה. תראו לי צדיק אחד טהור שלא קבל על הרישה. אין דבר כזה. מי שלא קובל על הרישה הוא לא יכול להיות צדיק טור. אוהבי השם סינור רע. אז מה זה איך יכול להיות שהוא צדיק טהור ולא קבלה על הרשעה? מה איזה מין דבר זה? מי אברהם אבינו ששיבר את הפסילים דרך כל גדולי ישראל כולל מרן הרב זצל קבלו על הרישה בלי ערף זה גילוי פנימיות התורה [כחכוח] שעושה נזק עצום היום והיא מה שחלי הייתי מוריד את כל השלטים ומעלים את כל החוברות שלא יראו שיש סעיף כזה בכלל הוא עושה נזק נוראי והוא גם הפך כל היהדות מצד התגלותה החיצונית הוא [נחירות בוז] אומר איזה סוד פנימי אמיתי לגמרי כסוד פנימי הוא ודאי אמיתי לגמרי אבל זה סתרי תורה המקום שבו לא קובלים על הרישה למה לא קבלים על הרישה כי רואים גם אותה בעין טובה זה מקום פנימי אם אתה שותה בפורים כדי ביתי ואתה אתה יראה שמיים אמיתי ואתה עושה את כל מה שכתוב ב משנה ברורה לכל האורך עד הלכות פורים שזה ההלכות האחרונות באור החיים אז אתה עושה גם מה שהוא מביא בשם המקובלים לאורך כל הדרך אז אתה יכול לעשות מה שהוא מביא בשם השל הקדוש שבפורים צריך לומר ברוך המן אבל רק אז להגיד ברוך המן היום אסור להגיד שכתוב יש ברוך אז מותר א להגיד תגיד ברוך המן היום מה ברוך הרור המן עם אח שלמה בשם זכרו מה ברוך רק תנו לי להכות אותו אני מכה אותו ככה זה היהודים מה שהם עושים מכים אותו מה הצדיקים התיאורים אינם קובלים על הרישה אז מה הם עושים בקריאת המגילה מכים מה זה לא קובלים על הרישה מה זה חודש אדר אם לא לקבול על הרישה אחרי זה פסח. מה זה אם לא לקבול על הרישעה? כל ימות השמחה שלנו זה שימים שקבענו על הרישעה. אז מה זה הצדיקים הטהורים אינם קבלים לרישה? מצד עומק העומקים שלמעלה מטוב ורע ששם גם הרע מתהפך לטוב. מצד הברוך אתה השם שלפני דין האמת, לפני ההתגלות החיצונית [נחירות בוז] שם יש מקום שהצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרישן. אבל בגילוי מי שמע כזאת מרעה כאלה? איך יכול להיות? והאם היום הלעיתו את הנוער שלנו, סתרי תורה שתשתשו אצלו את הגבול בין טוב לרע הוא כבר הוא מבולבל לגמרי. הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו. הראים טובים, הטובים שקובלים על הרעים הם נוראים. כי מה אתה קובל על הרישה? מה אתה לא מהצדיקים הטהורים? הראים הם נפלאים אבל אתה למה אתה לא מד צדיקים על על הצדיקים קובלים על הרישה לא קובלים הצדיקים הטהורים שחושבים שהם טהורים שלא קובלים על הרישה על מי הם כאן קובלים על הצדיקים שקובלים על הרישה להם הם קובלים לא נכון תפתחו קצת תראו מה אומרים היום בברנ'ה שלנו עליהם קובלים מדברים שיש רפורמים שקט קונסרבטיבים למה אתם מתלהמים חרדניקים אלה המסוכנים חוקי ניירנברג למה טירוף גמור זה ההתפשטות של אותם סתרי תורה לא במקום הנכון זה שזה אנשים שלא למדו סתרי תורה ואז קושיה אז מה פתאום לא הם כן למדו הם ימדו את הצדיקים הטהורים זה סתרי תורה זה לא שאלה באיזה ספר זה כתוב זה שאלה לאיזה רובת זה שייך ולא לקבול על הרישה זה שייך למקום של קיבול בשמחה של ברוך אתה השם אבל אם זה מטשטש את החוץ אז הכל בטל אז לכן יש מידת ההשוויה שהחובות הלבבות הראשוני והחוינים ובעלי המוסר מדברים עלי הרבה שהוא לא יכפט לך כלום אבל זה רק צעד ראשון של בריכה מהליפוף הכל כך חזק [כחכוח] של התלות בהנאה הריגית החיצונית של מי שנתנו בחיצוניות לבדה ואנחנו במידה מרובה שם אשרי מי שזוכר מידת ההשויה אבל האם זה היד לא הנעלבים ואינם עולבים זה היד ולכן בתנך לא מצאנו מידת הויה אצל ענקי עולם לא הם ידעו להתאבל הם ידעו לכאוב הם ידעו לבכות הם היו במלו החיים החיצוניים והחיים הפנימיים היו בפנימיות והם ידעו איך ליצור את המרקם האדין שהפנימיות נתגלה בחיצוניות שהיא הפוכה ממנה כי בפנימיות הכל טוב בחיצוניות יש טוב ורע ואיך הכל טוב מתגלה בתוך עולם של טוב ורע פו זה שאלת כל השאלות כל פנימיות התורה נכתבה כדי לענות על השאלה הזאת איך הכל טוב מתגלה בטוב ורע ויש מגדולי ישראל שזה יותר בולט בהם שזה כל הפנימיות יש גדולי ישראל שזה יותר סמוי אצלם שזה כל הפנימיות אבל זה כל הפנימיות כל הפנימיות זה רק לגלות איך הכל טוב מתגלה בטוב ורע אבל רק הכל טוב זה לא פנימיות זה זה טלישות אף אחד לא נמצא רק במקום הזה אז מה שאנחנו ממונים על ההשוויה שלא לפחד זה רק כדי לברוח מהפחד המיותר הנפרז אבל יותר עליון מזה שיש לך אוגן במקום שהוא למעלה מכל הפחד והוא מתגלה בתוך פחדים ממש. לכן אנחנו לא נמנעים לומר שמרדכי פחד אלא מה? שזה לא כמו הפחד שלנו. כי אם לרבנו בחייה מידת ההשוויה ואם רבנו בחיי דיבר על חסידים אומרים שכל החסידים שדיבר אליהם זה הוא. מי עוד בדורו היה בעל מעלה כזאת? הוא מספר אמר חזת אם כך כתוב בספרים זה אני לא ממציא זהו אז אם רבנו בחיי ענק שבענקים גיבור שבגיבורים אבל רישון אומר בושתי מאלוקי מלירם מברואיו אז מרדכי היהודי ודאי ודאי ודאי באמת לא יחתחווה הוא הוציא לפועל את הבושטים אלוקים ירן בו האם זה אומר שהוא המיט כל פחד? לא, הוא היה כל כך אמיץ שהוא יודע גם לפחד. הוא לא פחד מלפחד כשהיה צריך לקרוא לאחד כזה חרדניק. מה פתאום? טוב. ‏M.