אנו בניך ואנו עבדיך | עבודת אלוקים - שיעור 23 | הרב יהושע שפירא

דיבור המתחיל אומנם אומנם כל זמן שהמושג של עבודת אלוקים עומד בתור עבודה מתייחסת לעצם אהום ומגולה מהכרות אידיאליות מפנימיות עצמות של מושג העבודה עצמו. אף על פי שיגדל הציור המדעי האלוקי בצורה מטפיזית, ספיריטואלית, רוחנית על ידי כל מיני גדולה פילוסופית ועיונית שבעולם, עוד לא יצא הדבר בכלל. ההשקפה הילדותית הנפגשת תמיד רק עם העצמים. כלומר ההרחקה של ה שלמות האלוקית היא לא מלמדת בהכרח שהעבודה שלנו היא לא פונה רק אל עצם מגולה. כלומר שאני עבד שלו ובלי לגלות את ה אידיאלים ואת הטוב שלו במידה מרובה לא דיברנו על זה אבל אה ככה עבדו עבודה זרה. עבודה זרה עבדו על ידי העמדה שיש פה מישהו מאחורי הזהב כסף או שאר א מייצגים של האלוהות שלהם וש אנחנו פונים אליהם ב באיזה מובן שיש להם אינטרס, יש להם אה אה דמות ש חפצה ורוצה שיעבדו אותה. כלומר שהעבודת עבד היא צורך ואינטרס וממילא גם מערכת יחסים שביננו לבינה. יש הבדל עצום. בואו ניקח דוגמה שקצת תסביר את העניין הזה. יש הבדל עצום בין עבד שעובד למלך לבין ש עובד בשביל אבא. עבד שעובד למלך. העבד הוא לא נחשב בעל משקל. הוא רק משועבד ל דמות של המלך ומשמשת אותו והמלך הוא דמות שצריכה זקוקה למשמשים גם בגלל שיש לו מלאכה מרובה שאי אפשר שאדם אחד יעשה אותה בכלל לכן גם יש הרבה עבדים המוני עבדים דים אלפים ריבבות וגם בגלל שזה לא כבודו של המלך שהוא בעצמו יעשה עבודות שפלות הוא צריך להתענג בתענוגים ואז יש איזה הסכם בין עצם דמות המלך לעצם דמות העבד מה שאין כן, תודה רבה. מה שאין כן בבן ואבא. בן ואבא זה לא שלאבא יש צורך והבן ממלא אותו. אף על פי שלפעמים יש סוגריים כאלה. ואולי אפילו הרבה פעמים יש סוגריים כאלה. אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא שהבן הוא עצמו בשרו של האבא ווא הממשיך של האבא ושהאבא כולו מכוון להטיב לבניו ועד כדי בסוף לראות אותם ממשיכים אותו אחרי שהוא איננו וממילא גם יורשים את נחלתו ואת אה ממונו כי ממונו שלהם כי הוא לא נפרד מהם כי הוא הוליד אותם בשביל טובתם כשיש עבד עברי שמקבל אישה קנענית כדי להוליד שפחה קנענית כדי להוליד עוד ילדים זה לא בגלל שאדום רוצה עוד ילדים להטיב להם אל הוא רוצה שהנחלה עבדים זה מכסה דלא ניידה זה מכסה דלא ניידה למרות שהם יכולים ללכת אפשר למכור אותם למישהו אחר ואז הם לא פה הם שם בלבד שזה לכאורה נכס דניידי אבל ה משקל של הרכוש של עבד היה כל כך כבד שלא היה לו שובי וערך אם הוא לא לדורות. לכן זה נכס לא נד בפשטות. אז הוא לא רוצה שיהיה עוד ילדים שמה שהוא יאהב ויפרנס. יכול להיות שהוא גם א יצו מלך פעם לאיזה ילד של שפחה קננית. אבל עיקר זה לעולם בהם תאבותו שגם לבן שלי או לכמה בנים שלי שירשו אותי יהיה עבדים לכולם העבד שמה הוא לא דמות מעניינת בעלת משקל אלא רק משמשת אבל למה אני מוליד ילדים כי הם זהות מעניינת כי הם מטרה כי ממשך שלי. ואז היחס בין אבא לבן הוא יחס שבעצם לא רק שהאבא הוא לא המטרה והבן הוא לא האמצעי, אלא במידה מסוימת כמעט אפשר להגיד הפוך שהבן הוא המטרה ואאבא רואה את עצמו כאמצעי. אומר ל אבא יש מטרה אמנם נוגעת לעצמיותו אבל לא לעצמיותו הפרטית אלא לעצמיותו הכללית שהוא ימשיך גם אחרי פטירתו מן העולם ואפילו שהוא ימשיך ביתר תוקף לכן בכל אדם מתקנא חוץ מבידו הוא רוצה שלבן יהיה עוד יותר טוב מאשר לו ושיצליח יותר. הוא מוסר נפשו כדי להציל את משפחתו מהסון. כי חשוב לו יותר שהם ישארו מאשר שהוא ישאר. וזה כבר מערכת יחסים שהדמות היא לא עומדת לבדה, ממזרה ומנוכרת. למערכת יחסים, אלא הדמות היא חלק ממערכת יחסים, עשירה, מלאה טוב, מלאה אכפטיות, מלאה קשר ושהדמות בה היא נוכחת, היא בעלת חשיבות בסוף המפגש של אבא ובן זה דווקא עם עצמיות דמותו של האבא ועצמיות דמותו של הבן אבל בתוך בתוך היקף, בתוך הקשלבו האבא והבן הם חלק מ מעטפת שכולה הטוב של המשפחה. לכן אנחנו אומרים אבינו לפני מלכנו. מלך זה מי שהכל בטלים לפניו הם חסרי ערך בפניו הם משמשים הם אמצעי הוא המטרה מה בו המטרה עצם מציאותו קריה הוא מחליט להטיב לעמו ואחרי זה הוא החליט להתעלל בעמו זה לא משנה לעבד העבד הוא לא נוגע לשאלה של הטוב כתוב של דמותו של המלך הוא משמש אותו והמלך האם הוא טוב או לא זה הכרעה שלו בלבד עכשיו נכון שיש כאן ציור מחדד שבדרך כלל בעולם אם יש מלך שהוא מאוד מאוד רע לכל צביתו אז העבדים ינסו למרועד בו בסוף. כלומר בסוף זה יוצא מערכת נכסים בלתי אפשרית כשהיא הופכת ללא רק ללא טובה אלא לרעה. אם כן עבדים בדרך כלל לא היה טוב בתור עבדים היה יותר סביר פחות סביר בדרך כלל פחות סביר זה עבדים אבל בן ואבא אז הקשר ביניהם הוא לא שהבן משמש את האבא אלא ששניהם שייכים לאותו טוב של המשפחה עכשיו צריך להבחין פה בין המשל הנמשל. במשל האבא הוא לא הכל. כוח העולדה של אבא הוא מבטא משהו יותר עמוק מאבא. הראיה שכשאבא מת זה צהב חיים. אז זה משהו גדול ממנו. הוא לא הכל כשהבן הוא חלק מאותו הכל ובזה אין דמיון בין המשל לנמשל כאן השם יתברך הוא הכל וגם כל האידיאלים ואנחנו זה הכל הוא ובזה אין דמיון אבל במערכת יחסים שהוא יוצר אחרי שהכל שבזה אין לנו שום עסק. בזה שהכל הוא אם אתה מדבר אתה כבר כופר. אם אתה חושב אתה כבר כופר. אם אתה חושב שאתה נמצא אתה כבר כופר. כי אם הכל הוא הכל הוא. יש בעיה קשה. יש שיר ביידיש, הכל הבל אבלים. היום מתרגמים אותו לעברית מול הובה שלא יודעים מידיש גם אני לא יודע לא רוצה לדעת הוא תדע אגב אוחה לא נורא אבל להתאמץ בשביל שפה זרה אשראי אשרי חלקי שדרה עברית אז הכל אבלים אין עוד מלבדו לפעמים אני חושב על עצמי בחריפות להגיד תגיד דברים כאלה זה הבל אבלים כי אם הכל הבל אבלים אין עוד מלבדו אז מה אמרת מי אמר יש פה בעיה לוגית ש הנחש אוכל את עצמו אז הוא בולע את עצמו האמירות האלה במידה מסונת זאת הכוונה נשאר שיר בהתלהבות שכל עניינו זה לבלוע זה ששר את השיר לא מדי פעם צריך לבוע את עצמנו לגלות שאנחנו בלויים אצלו יתברך אבל שהוא הכל מלבדו זה רובד ש אי אפשר לעסוק בו ואין מי שיכול לעסוק בו כי כשהוא נכון שום דבר אחר לא קיים יש בזה מדרגות יש מה לדון בזה אבל לרגע נשים את זה בצד ומה אנחנו כן דנים ומה שהקדוש ברוך הוא מתגלה הרי אם אין מלבדו ודאי ודאי שאין צורך שמישהו יעבוד אותו גם אין מי שיעבוד אותו גם אין לעבוד ואפילו המילה אותו אין כי אותו זה רק שיש עוד מלבדו שיכול להגיד אותו אם יש אם אין עוד מלבדו אין מי שיגיד את המילה אותו אז לא שיך לעבוד אותו כשאין עוד מלבדו זה לא המישור שבו אנחנו מדברים למרות שאנחנו יודעים שלאלה ממה שאנחנו מדברים אין עוד מלבדו ושבאמת שם אין מי שיגיד את להתמחשבה תפיס כלל. אבל כשהוא מתגלה כבורא עולמות אז הוא מתגלה כמי שבורא עוד מלבדו. איך זה ייתכן שאין עוד מלבדו בורא? יש עוד מלבדו באמת זה התבחשבת תפיסה. גם בזלת מחשבה תפיסה ואם כי יש דיונים ארוכים עד הנקץ בשאלה הזאת אבל ענייננו לרגע אנחנו נתעלם ונמר שהוא מתגלה כבורא עולמות ובורא את עמו ישראל ומורה להם לעבוד אותו וכאן השאלה למה ומה היא מערכת חסידים שנולדת מההוראה הזאת או מהמכת יחסים שמולידה את ההוראה הזאת עוד יותר נכון לומר אם אנחנו אומרים שעבודת השם עכשיו אנחנו חוזרים הרבה הרבה קומות למטה אנחנו יודעים שיש עבודת השם אנחנו יודעים שיש תורה ומצוות אנחנו יודעים שיש בכל לבבך, כלומר שזה מסירות נפש גדולה ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם שזה עבודה אל תמציא דם הנפש ויותר אז עכשיו נולדת מאליה נקודת מבט על מערכת היחסים ודת מבט שנולדת מאליה בלי איבוד זה שיש פה מלך ואני עבדו ואני עובד. המילה עבודת השם מקבע לו נותה להיות עבדות. מאמץ שלי למענו. ויש גם מאורי חז"ל מרובים שמגבים את זה וספרים מ מתן תורה פרשת יתרו ועד היום שהם נראים כך וכשהעולם היה נמוך יותר ו על בסיס ההנחה שכולם ידעו באופן כזה או אחר בעומק סוד העניינים שזה לא מתכוון להרע לנו ושהוא לא משחק בנו כפיונים באיזה תטרון בובות שלו שכל ה תמונה הזאת נאמרת היום הרבה כאילו הוא אבל לא היה את זה בעבר למה כי העול של העבודה התאים יותר לנפשות עם פחות חופש משלנו ועם יותר אה שיעבוד למידות רעות ולכן לא נולדו טובות עליונות באנושות כמו שנולדו ב 200 שנים האחרונות מהמהפכה הצרפתית במידה מרובה מה הייתה א עד המהפכה צרפתית? זה קסטות. כן. היה שליטים וכאלה שעובדים אצלם וכל אחד היה לו זכויות מסוג אחר לגמרי. כל העולם היה שלטון הפרטייט. כל העולם היה שלטון הפרטייט. היו יחסנים שלהם היה מותר הרבה יותר. והיה פולטריון המון עם שלא היה לה שום זכויות או מעט זכויות היה זכויות בעיקר של האדום שלהם בהם לעומת אדונים אחרים התורה הייתה הפתעה כשהיא אמרה ש אם שיכ חט את אינו הוא משחרר אותו לחופשי שיש דבר כזה הרי האדון היה יכול להלקות את עבדו אז הוא ששיט אתתינו הוא לא היה בסדר לכתחילה לא לא יש גבול למה דווקא עין למה דווקא שם זה ממוד דמוק אבל התורה אמרה יש לעבד זכויות ודאי לעבד עברי יש המון זכויות אבל בעולם היה שתי דרגות והעבדים היו רק עבדים יחד עם סיום הגלות של ישראל ההתח חלה התנצות של סיום הגלות של ישראל פתאום מופיע בעולם איזה תהיהור כזה של הרשע של א עבדות של קסטות שעד היום יש חלקים בעולם שיש בהם קסטו זה הולך ומתפוגג אבל יש עדיין זה מדיניות הפרט עולמית שככה כל ההיסטוריה הייתה ופתאום העולם רוצה חופש שוויון אנחנו עכשיו סובלים מ קליפה מרעה של השוויון בצורתו הפרוגרסיבית המטורללת כאילו אין יהודי וגוי, חס וחלילה אין הבדל כי שוויון אז אין הבדל כאילו אין איש ואישה אין הבדל וגם ש בעלי הגלימות בבג"ץ הם אה להם אסור להפריע לציבור כשאתה מוכה. מותר להפריע רק לפרולטריון שנוסע, אבל לא ל כבוד כלונו. אז יש מרירות היום מהשוויון, אבל זה בשורה נפלאה. אף אחד מאיתנו לא מוכן לחזור אחורה, אפילו לא בתור האציל שיש לו נתינים. זה אנחנו לא רוצים. זה מנוגד לטבע שלנו. אז כל מושג העבודה בעולם כקליפה קודמת לפרי, כהכנה לשינוי כל עומק עניין עבודת השם השתנה. זה הרי כל המאמר שלנו שהרב אומר כשכל מושג העבודה השתנה והוא הולך ומשתנה לנגד עינינו במהירות יותר גבוהות מאי פעם העבודה הקשה הולכת ונעלמת לא יודע איזה דור אתם היה הדור ה דור הy דור הז עכשיו מה אתם כבר תהיו נגמרו האותיות נגמרו להם האותיות מה תעשו >> עברו לאלפה >> מה >> עברו לאלפה >> עברו כבר לאלפה איזה שכל צריך להיות הדור הבלי אותיות איפה איפה זה תת רמה לחזור לאלפה עכשיו אבל טוב עכשיו מה ההבדל בין בין האותיות האלה בין הדורות האלה שאני עוד לפניהם כן אני בדור אולי בABC מה ההבדל ההבדל הוא כמה אני מוכן לעבוד קשה מתוך הגבלת החופש ושימת לב לתענוג שלי בדרך וזה מתבטא בהמון מישורים אבל זה העיקרון ככל שהדור עובר הוא פוחן והדורות מתחלפים יותר ויותר מהר אז כשכל מושג העבודה היה הרבה יותר כבד אז גם מושג כבודת אלוקים נכנס לתלם הזה ולא לא גרם איזה קשיים מיוחדים הוא בהנחה שטור השם היה בלוע ותמידרו את זה שהשם הוא רק טוב כלומר האידיאלים האלוקיים של טור השם שעוד מעט הרב יבאר אותם ההמשך כאן המשך העמוד שלנו זה הבירור הכי חריף של הרב למה הוא מתכוון כשהוא אידיאלים אלוקים מה את מה הוא מתרגם שלולי האשורות האלה שלקמן לא היינו מבינים או לא היינו בטוחים לפחות נדמה לי גם לא היינו מבינים על כל פעמים נחזור לעניינינו אז זה שהשם הוא טוב והוא רק טוב והוא טוב לגמרי זה תמיד היה איזה ידיעה פנימית איזה אמונה עמוקה בכל מודך בכל מידה ומידה שמודד לך מודה לו מאוד מאוד למה כי הוא רק רוצה לטובה יש בשולחן ערוך סימן שאדם צריך לומר כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל הטבעה וזה יסוד תפיסת העולם אלא שכשהיה עבודה זה היה מובע במוח האחורי של העובד. לא למה הוא היה עבד כי זה הכי טוב. למה? אני לא כל כך מבין למה. לא יודע להסביר. אני עובד ואני מאמין שהוא טוב. זה תמיד היה. אבל זה לא היה מפותח. זה היה מובל. ועכשיו שכל העולם מתפתח אז שיהיה חלק בתוכנו שהוא מבין בדרך ממילא שעבודה זה כמו עבד לאדום וממילא שהעבד הוא משועבד ו מבוטל לאינטרס של האדון שיש לו אינטרסים הוא דמות. יש לו צרכים, יש לו עניינים, צריך לכבד אותו, יש לו מעמד, יש לו הרבה סדות שצריך לאבד אותם ועבדים מסתובבים בסודות לאבד אותם. ואם המלך רואה שמישהו לא עובדו כראוי אז יש מגלב ויש עמודים ויש חבלים לקשור לעמודים ולהצליף ומה עם זה שכואב לעבד הוא לא מעניין הוא לא דמות עומדת בפני עצמה הוא רק דמות משועבדת כי יש אינטרס למלך הוא דמות המלך הוא דמות עצמית שהכל כפוף אליה ולעבוד כך את השם בדורות קודמים עם אמונה בטובו בהבלאה בלי לדעת להסביר את זה יותר מדי זה עבד מצוין תמיד היה חריקות ותמיד כל גדולי ישראל אמרו שצריך להעמיק הרבה יותר בדעת אלוקים ובטוב השם כל דור כפי רכו וכל כל סגנון של עבודת השם לפי עניינו לא הרי בית שמה עיקרי בית הילל אבל בסוף זאת הייתה הדרך והיום אומר הרב צריך להבשיל מאזרות או שזה יש לא אינטרס ואני צריך לעבוד את האינטרס שלו והוא גם טוב באופן שאני לא מבין למה זה נגמר האם יש לזה שיריים עדיין כן אבל האם השיריים האלה כל הזמן מאודרים כי משהו דוחק היום יש כל מיני זיצים גם בעולם הליטאי כל מיני התוועדויות כאלה וטישים כאלה וו זיצים כאלה כל מיני וניגונים למה ראו שבלי זה אין מספיק עונג במעטפת וחוץ מזה צריך עונג בלימוד כ דיברנו לאחרונה מה על כמה סוגי עונג צריך שהסברה תהיה מענגת הרבה יותר ממה שפעם היה צריך וצריך שאווירה תהיה מהנגד הרבה יותר מפעם מה שפעם היה צריך זה שנים שמתרחשים לנגד עינינו אני אשתף אתכם ש הרב סינמן אולי גדולה הדיינים בבני ברק שזכן מד קוראים עליו הוא הגיע פעם פה לשיעור ו אה במידה מסוימת והבן שלו ממש אנחנו חברים אז הבן שלו אה ראה לו את הסרטון של ער ליבי ש אומר להראות לאבא שלי סרטון זה לא עניין שמה בכח הוא בדרך כלל לא אבל את זה מצליח להראות לו הוא ראה את זה מאוד התפה ל מאוד שמח בקש למסור לי זה איזה חינוך טוב באמת הוא בא מבית חסידי ו התחבר לעולם הליטאי הוא היה יחסית גור וכל המשבר בגור בעצם זה קצת בגללו הוא שמע את רב דובלנדר ראה שזה לימוד ברמה אחרת לגמרי הוא נדבק בו ו בישיבה של החותן שלו של גורח חותן שלו היה ראש ישיבת גור בתל אביב ראו שהחתן כבר לא כל כך א גרר מספיק אז קנהו גאלו אותו לדרגה והביאו מיישיב אחר במקומו איך קראו לו מישיב שהביאו במקומו רב שו אלטר וחשוב ש אלא מה הם נעשו חברים טובים ורב שעול גם כן נדבק בלימוד וכל תוקף יונ נו זה יצא פערים לא פשוטים אז זה הוא נדבק בעיון הליטאי והוא בעצמו אתם מתחכם עצום מהיר חשיבה חד חשיבה מדהים אבל כשהוא רואה חינוך של תיקס של עורר רר לי בלהבותך אומר כן זה זה העולם הלי תהיגר צריך את זה יותר ויותר עכשיו לא יכול להיות בלוע זה חלק מה שתמיד זה היה חלק תמיד היה זמירות שבת תמיד היה עונג יום טוב תמיד היה ימים כאלה שכל אחד א שירת הבקשות ובכל זאת היום אנחנו זקוקים הרבה יותר לדעת שמבינה לעומק באופן מפותח ביותר את מערכת היחסים ושכל התיאור שלנו כעבדים המשמשים את הרב הוא רק לשכבה חיצונית כמו שהבן שקשור מאוד לאבא והוא רואה את הטוב של האבא ואת הרצון של האבא להטיב לו ואת הרצון של האבא להטיב לו אפילו על חשבון עצמו ולהציל אותו ממוות על חשבון חייו אז יש לבן חשק גם לעשות לו עבודת שירות חשק טבעי שכשהוא מצטרף זה סוגיה של יראת התאה המחוברת ליר. כלומר, הוא רואה את הטוב של האבא, את האכפטיות של האבא ואת היציאה מגדרו של האבא כדי להטיב לכולם ולא בפרט, כי הוא בנו. וזה מעורר אצלו חשק להיות כאב כמי מרי. יש רכיב כזה בהמות הייתי עמך כמו שלמרות שבני אדם ערובים בדעת הם רוצים לשים עצמם כבהמה שהיא רק מושכת בעול ואם היא סותה מהדרך מצליפים בה ואף אחד לא שואל אותה מה איך היא מרגישה דואגים שהיא לא תמות ושיה לה כוח לעבוד אז הכל אמצעי דרך אגב גם צר בעלי חיים עם מרירות של קליפה צר בעלי חיים גם פרי שמבשיל והולך והתורה דואגת לבעלי חיים בשבת יש איסור עבודה בשמיטה הם יכולים לאכול מהיבול כמו האדם ולחי אשר בארצך אפילו וצריך לתת להם לאכול לפני שאתה אוכל >> הרב >> כן >> לפי זה מה שמג מאמרי חז"ל הגמראות והספרים ש שהם עוד דיברו בין חזות העניין הזה הם לא רלוונטים כבר כן >> חס חס ושלום חס ושלום חס ושלום >> איך מתנצחיות של ה של דברי רבותינו בצורה >> כמו שאמרנו לפני רגע שכשהבן הוא חי בתוקף בעוצמה את הטוב של האבא שלו את הרצון שלו להטיב לכולם ובייחוד לא שהוא בנו אז מתעורר בו חשק להיות כבהמה ושם כל המראה חזן נכונים וזה לא איזה עניין שולי כשמתעורר בו חשק להיות כאבת קמי מרי זה מלמד על קשר עצמי מאוד מאוד עמוק אבל אם זה לבד מנותק מכל ההזדהות עם הטוב של האבא אז הוא חוזר להיות אפרטייט מה הדבר היותר עמוק ששמע דבד הרב הרגע אמר שזה זה מביא את זה למשהו יותר עמוק. >> זה כמו ש הנסירה הביאה את האישה להיבנות כדמות בפני עצמה. ואז יש מפגש פנים ופנים הרבה יותר עשיר מאשר א צלה. בין אם תגיד שזה דמות שלמה בין אם תגיד שזה זנב קל וחומר. דרך אגב זה קשור למד אמר זנב. פעם עשיתי שוט לבנות במדרשה. אשתי הלכה לתרום כליה. היה לה שיעור אז היא ביקשה ממני. זה היה חלון שיכולתי אז ביקשה ממני להחליף אותה. עכשיו לא אז עשיתי שוט. אז אחת הבנות שאלה, למה יש בחז"ל מי שראה את האישה כזנב? זה שאלה של הדור שלנו. חקמניות, דעתניות וגם קצת וכולי. אבל השאלה צריכה תשובה. לסיעתא דשמיא העברתי שיעור שלם למה זנב זה לאיל מ שני א פרצופים וזה נוגע לענייננו בדיוק כי אחרי שאדם הראשון פוגש בחווה פנים בפנים אז פתאום הוא אומר זאת הפעם מהצמיים כאילו מחזיר אותה לחור בחור איפה השכל אנחנו כבר אחרי זה אנחנו כבר התפתחנו התבגרנו התבקרנו לשון הרב כאן אז מה פתאום לחזור לעצם הצמיים אלא שבעצם מהעצמה יש מעלה שאין בפנים בפנים וזה האחדות הגמורה. ומה שאמרתי שם זה שכשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם עם זנב ועזבו את האיבר ה מבוזה הזה. זה לא הכוונה אלא שהקדוש ברוך הוא ברא את הדמות והוא ברא את הנטייה שכל הריבוי שפרה ורבה מהדמות הזאת לא תנתק את עומק האחדות המקורית לזה קוראים זנב זנב זה שאני רוצה שהדמות השלמה לא תפריע. יש בסוף דמות שלמה. הרי הוא לקח זנב עשה ממנה דמות שלמה לפי זה יש דמות שלמה בתוך הזנב הזה אבל במקום יש דמות כזאת שהרצון שלה שהאחדות של שניהם יחד תהיה כל כך חזקה עד שהדמות של התפלה הרצון הזה וזה מה שהיא מגלה לו אחרי שהיא נבראת שפתאום גם הוא מבין שזאת הפעם צמיים מי הסביר לו את זה היא בגלל שהיא נתה לאחדות השורשית ביתר תוקף מאשר אל הדמות הנולדת גם כלפי הילדים זה הסינור של האמא לאבא אין סינור אז אפשר להתחבר מתחת לסינור של האבא הוא לא נותן לעטוף את הילדים הוא לא עטף אותם תשעה חודשים הוא לא נותן לטוף אותם הוא נותן עוף גזל ואת בבן לי את המוח ואמא אמרת לא לא לא לא לא למה אמהות בוכות בחתונה של הילדים שלהם כי הם מתרגשות נכון אבל יש עוד סיבה כי זה מסיבת פרידה מי שלא עבר את זה לא מבין את זה. אז זה מה שמגלה העבדות הפשוטה לעומת הבן. יש מעלה עצומה לעבד פשוט על בן ואפילו על עבד נאמן שהוא כאילו אפילו למעלה מבן. יש על זה מאמר בהמשך טרסו כדאי לכם לראות שמה על מעלת העבד הפשוט. בגלל שהעבד הפשוט הוא נוגע באחדות באופן יותר עמוק. וכשבן רוצה לשמש את האבא, יש משהו שהוא רוצה לגעת באחדות באופן יותר עמוק מ מערכת יחסים. ולכן אנחנו לא נסיר את עבודת העבדות של יראת העונש החיצונית מהגות רוחנו אומר הרב גם בשביל שתשמור עלינו אבל גם בגלל שיש לה איזה נקודת אמת הכי הכי עליונה