אישו משום חיציו | הרב בן ציון אלגאזי | שיעורים כלליים מסכת בבא קמא

אנחנו היום ננסה להביא איזשהו גדר חדש, לא יודע מה פחני, לא, הוא פשוט, אבל נראה לי ש נשפוך פה אור חדש על הסוגיה שלישום משום חיצה. זה המטרה וסיעתא דשמיא מקווה שנצליח להעביר את החידוש. אז א הבאתי פה את הגמרא. הגמרא בכא הביאה את העניין של הכלב שנטלת חרם מתוך זה הגמרא יוצאת למחלוקת רבי יוחנן ורש לקיש בכב עמוד אית רבי יוחנן אמר ישו משום חיצו ורש לקיש אמר אישו משום ממונו רש לקיש מה הייתה מה לא אמר כרבי יוחנן אמר לה חיצו מכוחו כעזדה אבל אי לא מכוחו כעזלה זה זה פשוט כאן זה הכוח שלו כל הזמן וכאן הכוח שלו באיזשהו מקום נפסק נפסק ואחרי זה הולך הלאה איך לא יודע כוח אחר נותן בו את היכולת להמשיך זה לא הוא רבי יוחנן מה התמר לו אמר כרשלוקיש אמר אנחנו ממון העיד במנשה אבל א לדמשה יפה לכאורה מחלוקת פשוטה בין רבי יוחנן לרשקיש איך להתייחס לעניין של אש בהגדור של אש האם אש היא נחשבת כממונו של האדם דהיינו מנותק ממנו זה הפשט שהרשוקיש רוצה להגיד איו מכוחו כעזלה כמו שבהמה לא הולכת מכוח אלא הולכת מעצמה כך גמא אש אחרי שהדלקת אותה היא הולכת מכוח עצמה. לא לא אתה חץ לעומת זאת כל הזמן כל תהליך היציאה שלו והפגיעה שלו מכוחך אז הוא מחובר אליך כל הזמן. לכן אי אפשר לפי רשלוקיש לחבר את האש לאדם. נו זאת אומר רבי יוחנן בכשאתה מדבר איתי על אש אז יש פה גדר אחר. למה? כן רבי יוחנן אומר חיצה מכוחוק הזה ורבי יוחנן כן ממון יש בו ממש וכאן באש אין בו ממש וכיוון שאין בו ממש אני לא יכול להגיד שזה גדר ממונו אז מה זה כן זה נקרא משום משום משום חיצו אם זה לא ממונו שכי זה אין בו ממש אז כאילו זה גורם לעסק להיות בגדר חץ זה קצת תמוע הדבר הזה מה מה ההבנה שיש אז כדי להבין אולי את יסוד המחלוקת בין רבי יוחנן לבין רשלוקיש למה למה רבי יוחנן אומר זה גדר של ממונו ולפי רבי יוחנן כיוון שאין בו ממש אז ממילא זה כבר נחשב גגדר של חיצו חשבתי אולי להסביר את ההבדל ביניהם בין שני הסתכלויות על אש כשאדם מדליק אש מה הוא עושה האם הוא שם גחלת או שא במהותה זה השלבת האם ההצתה הראשונה זה האשתה זה אש ממילא מה שאחרי זה האש מהירה מתפשטת וכולי זה כבר לא לא שייך לה איזה פועל היועיצת או שאני אומר לו כשאדם מדליק אש עיקר העניין זה השלבת שיוצאת ההצתה זה רק היחידים צא אבל באמת מה זה הגדר של אש זה השלבת שיוצאת מזה הכוח הפועל היוצה שיוצא מכוח ההדלקה הזאתי ולפי רשלוקיש הגדורת של אש זו גכלת כי אני מדליק גחלת זה מה שעשיתי נקודה כל מה שמעבר לך דהיינו השלבת היוצאת מהגחלת לא קשורה אליי זה דכחו קדי לעומת זאת אומר אומר רבי יוחנן לא כשאדם מסתכל על אש הוא לא רוצה רק את האש המנחודתית הוא רוצה את מה שיוצא מהפועל היוצא נפקמינה לעניין ממון לעניין נזיקין שהשלבת היא זו שגורמת לנזק בעצמה החינוק הזה שבין גחלת לבין שלבת סתם מופיע בש"ס בעוד שני אופנים אני רק אזכיר אותם למשל במעילה בקוצ'ים אם יש גחלת של קודשים בגחלת יש מעילה בשלבת אין מעילה אין אין כדר מילה כי זה דבר שמעש יש נפקמינה נוספת לגבי עניין של אדם מודר הנאה מחברו הוא דר מחברו ולחבר שלו יש גחלת לההנות מהגחלת של חברו זה בלתי אפשרי לההנות מהשלבת אין בעיה כי בעלכם מסתכלים על אש כשתי בחינות גחלת ושלבת אולי הדבר הזה גם מדויק בדברי רש"י אצלנו כשרשי מדבר על המחלוקת בין רבי יוחנן לבן שלוקיש אז רש"י אומר ככה רש"י אומר משום המונו כשורו ובורו שהזיקו כסלקדעתך דאיק ביניים כגון שדליק דיק בגחלת שינה שלו שאינו שלו זה לרבי יוחנן חייב לחיצבן ולרשלוק שפתור דלו ממונו אז כשאנחנו רוצים לדבר על עניין של נפקמינה ביניהם איפה אני יכול להביא את זה כנפקמינה רשי אומר גחלת גחלת שלו האם לא שלו האם אני חייב מדין אש כן או לא תראו ברשי בהסבר רבי יוחנן לשיטתו למה הוא לא יכול להגיד כרשלוקיש אומר רש"י לד במשה דשלב את היא המזקת דאלה ממש ההתייחסות של רש"י לרבי יוחנן זה לא כחלת זה שלבת שלבת אין בה ממש לך כי חי ורחמן משום חיצה הוא דחי אולי הדבר הזה גם מדויק בדברי הרחבנו חננאל כשהוא מביא גם את המחלוקת בין רבי יוחנן לבין רשלוקיש אז הוא גם משתמש כמעט באותה לשון אומר אומר הרח שאנחנו מדברים כי א כאילו בן אדם מכה הוא מזיק בעצמו יש לו כשמה כלומר כמו שהוא מתחייב זה הולך מכוחו אלא מכוח הרוח וכל מה שזה ורבי יוחנן אינו ממונו דהשלבת עוד פעם לרבי יוחנן הראשוני מציינים שלבת איך אומר הרך ורבי יוחנן אמר אנו ממונו דהשלבת המזקת אין בה ממש להישמר כמו השור וחיו יצא בזה למה כי כשיש אש ויש את השלבת והיא מתפשטת זה דבר שהוא ביטני שליטה כמו שור ששור זה ממון זה זה הגחלת הגחלת אני יכול לשמור גחלת אני יכול כל רגע נתון לכבות אותה כי זה בשליטתי אבל כשמדבר על שלבת שהולכת ומתפשטת היא מאבדת שליטה ולכן רבי יוחנן אומר כשאני מסתכל בעיקר בני זיקין באש אני מסתכל על השלבת ורב ורשלוקיש מסתכל על הגחלת כך נראה קודם כל להבדיל בין רבי יוחנן לבין רשלוקיש ואידח פירושה זיל גמור אולי אי אפשר לחבר את זה לשיעור גם אבל רק כדי להאיר את ההבדל שיש לניהו דעתי בין רשלוקיש לבין רבי יוחנן עכשיו נמשיך הלאה יש מחלוקת ראשונים. איך אני מגדיר את האישום משום חיצו? איך איך ההגדרה של אישו משום חיצוה? האם אני מתייחס זה באמת כאדם שיורה חץ או יורה בקדח ואז הכדור שיוצא הולך ומתפשט מכוחו לאן שהוא מגיע או שכאן בכל אופן מה שלא יהיה יש באמת איזשהו ניתוק בין האדם לבין האש. אתה לא יכול להגיד שכל רגע נתון כוח האש שמתפשטת היא באה מכוחו של האדם הוא התחיל משהו האש יש לה נתונים כאלה ואחרים מפשטת. אש צריך שיהיה כוח בערה צריך שיהיה רוח המון נתונים יש כדי שאש תתפשט אז האם מתייחס כפשוט אוו להגיד אישו משום חיצו כן יראית האש יריתי אש לא אי אפשר לראות אש רבי ז אדם יכול לזרוק את זה שלבת זה נופל ונגמר העניין אז מה מה באמת הגדורה של אישו משום חיצה כאן ישנם שני תפיסות רשי כשהוא מביא את ההגדרה הזאתי רש"י אומר משום חיצה חיבוה כתוב דיוו כאביד דאבה שזורק חץ. אפשר להבין את הרשי בשני אופנים. אפשר להבין כאילו ברשי שבאמת הוא מתייחסים לאדם כאילו יורך חץ כפשוטו. או שהכוונה היא שאני נותן לאדם דינים של יורה חץ למי שמדליק שלבת. זאת אומרת אני לוקח את את הדינים של יורה חץ ואומר תשמע אתה לא באמת יורה אש אבל הדינים שיש למי שזורק חץ גם חלים עליך. אפשר להבין את הרשי כך. אפשר להבין את הרשי כך. למה אני אומר את זה? כי ברשי הוא אומר הלשון דיו כאביד דאבה כזורק חץ אפשר להגיד דאביד דאבה או כאבה אם זה היה כאוה אז היה נראה כאילו באמת ברשי הוא לא עשה את הפעולה ממש בידיים אם הוא רש"י כותב דאבה כזורק חץ ייתכן שאפשר להגיד שזה הדינים שיש בחץ ויורה חץ חלים גם על מי שיורא אש הדבר הזה שהוא בספק איך אני מתייחס הוא יותר מבואר בדברי רבנו חננאל ורבנו חננאל כשהוא מדבר על על רבי יוחנן אז אומר אתמ רבי יוחנן אומר אישו משום חיצו כאילו בידיו מכה הוא לא מכה באמת בידיים אבל כאילו והוא המזיק בעצמו ודינו כדין אדם המזיק בעצמו הוא לא מזיק אבל נותנים לו דינים של אדם המזיק זאת אומרת ברעיון של רבי יוחנן בישו משום חיצו אני מתייחס אליו ככזה ולא באמת כי עושה פעולה בידיים כפשוטו זה תפיסה אחת בראשונים שיש תראו אפשר לראות גם את הראש הראש אצלנו בסימן ח במקור ארבע בדף תמישור רבי יוחנן אמר משום חיצו ואפילו הדליק אש בתוך שלו הוא פש בשמירתו והלך ודלק בתוך של חברו חשבין ל כאילו יר חץ בידיים עוד פעם הביטוי הוא חשבין על כאילו יר חץ בידיים והזיק ואם נשרפה יד חברו חייב בארבעה דברים ואם נשרף אדם חייב עליו כאילו הרגו בידיים אז בהבנה פשוט של הראשונים זה לא עשה בידיים אלא כאילו עשה דהיינו אני מטיל עליו את הדינים של מי שעורך עץ ככה זה נראה באופן פשוט אני חייב לחדד את ההבדלים בראשונים כי בנימוק יוסף שניגע בו יותר מאוחר במהלך השיעור אז במקור 14 ציטתי קטע אחד מדברי נימוק יוסף אז אומר ראשון שם חיצב כאילו בידם הבירו כדאמרם אני כאילו רציתי להגיד שבאמת לפי הנימוק יוסף אולי הכאילו שמה הוא פחות מהכאילו פה עשה פעולה ממש בידיים זה הייתה התייחסו או יותר מדויק להגיד לפחות בראשונים שראינו עכשיו שאני מטיל עליו דינים כאילו הוא עשה בידיים כך ככה זה נראה באופן פשוט כל זה כן >> ורשי הוא ממש אומר נכון אחרי זה הוא אומר כן חט אבל בהתחלה הוא אומר זהיו קל לא כאילו יוקה של רשי בלי כאילו אבל כזורק חץ >> בסדר אני אני לא מתווכח איתך הרבה כי יש לי התלבטות ברשי כי אני גם סברתי בהתחלה כמו שאתה רוצה לדייק לא בגלל הדיוק כאביד רק אלא דיוק כאביד דאבה דאבה זה כאילו הוא עושה פעילות פעולה ממשית ככה נראה אם רש"י היה כותב על כאוה הייתי אומר לך באופן פשוט שרשי מדמה את זה אני זורק את זה עכשיו שאתה אומר את המילים דיוו דעיוו כאביד דאבה זורק חץ אני יותר נותן למה שאתה אומר ככה זה ניגר באופן פשוט גם בהמשך השירון נראה ככה מה הרב אומר >> מה מה >> מה הרב רצה יוסף >> לא להגיד שאולי נמוק יוסף נבדל מההבנה הזאת של דינים אלא כאילו עושה פעולה ממש בידיים כפשוטו כן האמת שגם ככה זה נראה בנימוק יוסף בהמשך דבריו לגבי שבת הר מסכים עם זה טוב מצוין עכשיו לעומת הראשונים האלה יש תוספות שמהתוספות אני חייב להגיד לא יודע אפשר רבותיי אפשר גם כבר מתווכח על כל החידוש שלי היום אבל מהתוספות התחלתי את כל ההבנה המחודשת באישהו משום מחיצה מה מה יש בתוספות תוספות נמצא גם לפניכם גם בדף מקור חמש וגם על הדף ישו משום חיצה לא שיעביר בעצמו האש אלא כל מקום שפש ולא שמר גחלתו חיצה בנינו תוספות לניו דעתי עושה פה מהפך משאר הראשונים אם כל הראשונים האחרים רצו להגיד שאני מייחס לאדם כך או כך פעולה אקטיבית של ירית חץ או יריית אש בסדר שום משום חיצו אני יורה או חץ או אש או כדור יש כמה אפשרויות לראות וכמה אופנים תוספות אומר הוא לא יורה שום דבר אישו משום חיצו אני מייחס אליו גדר של פשיעה שלא שמר זאת אומרת תוספות לניהו דעתי בניגוד ישאר הראשונים מדבר על פעולה פסיבית לא פעולה אקטיבית והחידוש של רבי יוחנן בראשו משום חיצו שאף על פי שאתה פסיבי לגבי הנזק אני מייחס אליך כאילו פעולה אקטיבית אישון משום חיצוה לכן תוספות מדגיש ואומר הוא פשע. מה הפשייה שלו? הוא לא שמר. זה לא ההדלקה של האש, אלא הפשייה שלא שמרת. שלא שמרת, זה נותן לך דין כאילו ירית את החץ. וזה גדר אחר לגמרי. ואם זה הגדר רבי יסאי, אז לניהו דעתי זה יוצר הבנה מחודשת לגמרי בכל העניין של אישו משום חיצו. קודם כל צריך שיסכימו איתי להגדרה המחודשת בתוספות. הוא מחודש בתוספות. אבל אם אני צודק אז אפשר להמשיך הלאה. בכל מקרה נמשיך הלאה אבל אבל כך כך נראה כן >> לא הבנתי מגחרת שד >> איך בסדר זה הצטה הראשונה היא הגלת הגפרור מה שנקרא הגפרור אם זה מדויק אז כמו שאמרתי נמשיך נמשיך הלא כי כן או >> שפוספות אם הוא יצליק ש כמו יורה אז זה לא יהיה אישצ משהו אחר >> אם הוא יורה מה >> אני אומר מצו ששער ראשונים מה שהרב רוצה להגיד שער ראשונים מדברים כאילו הוא עושה >> אקטיבי >> התוספות מדבר על מסוספות אם הוא יהיה אקטיבי יהיה לפי התוספות אם הוא יהיה א כתיב אז ודאי שזה יהיש משום חיצר כל שכן >> הכוונה רק שהטוס מרחיב את הגדר גם >> בדיוק הוא מרחיב את הגדר אבל אני יודעתי הוא לא רק מחיב את הגדר אלא הוא משנה את הגדר ושם הראשונים יחלפו על המקרה הזה >> בטחמה היהדינז >> בטח אני אגיד אני תכף אגיד מה היה עדיין אני בדיוק בנקודה הזאתי מה שהרב מדבר בניסב בדיוק אני צריך את זה להגיד שאר הראשונים יחלקו על ההגדרה של התוספות והם יגידו שהגדר אחר לגמרי לתוספות זה אני אשדרג את זה למקום שלישום שום חיצה בסדר ולשאר ראשונים אם זה יהיה הסיטואציה אני ודעתי זה כדר אחר לגמרי עכשיו נתחיל אם אם זה כך אז יש רבי יסאי רק לחזק את ההבנה הזאתי אולי בתוספות עם ההבנה הנכונה יש מנחת חינוך מקור 10 לפניכם מלכת חינוך מביא את הגמרא אצלם בבקמה פליג רבי יוחנן ברשקיש רבי יוחנן סיצוה דב כיזורק חץ ומזיק את חברו שלו כי סובר אישה משום ממונו כשורו ובורו שהזיקו ניתוק גמור בין הבעלים לבין החפץ והנה מהדמראשון משום מחיצו כל מקום שפשא ולא שמע מר גחלתו אפילו לא הדליק את האש בעצמו חייב משום חיצה גדר התוספות כך כך נקת המנחת חינוך כשהוא לוקח את ה את האש פושע בה לא שמר כחלתו אפילו לא הדליק אש הוא מדגיש כאילו באמת האדם הוא פסיבי לגמרי אז מה אם אתה פסיבי אני יכול להפוך את הפסיביות שלך לאקטיביות ולחייב אותך באישו משום חיצו זה הבורט משום חיצו ומנד אמר משום מונו בכל מקום חייב אפילו הדליק באשן אחר כן כתב התוספות וין רשי כן תוספות שם וכולי והנה הלכה כרבי יוחנן נגד רשלוקיש כן פסק הרמבם והנה בדלקה יש כאן חיצה ממונו אני תכף אגע בהגדרה שלו אבל בכל אופן אחרי שהוא בונה את ההגדרה אדומה מאוד לתוספות הוא אומר יש איזה נפקמינות כאלה ואחרות ואותם נפקמינות שהוא ממשיך איתם ממליכת חינוך ניגע בזה בעזרת השם בהמשך אם ההגדרה שלי נכונה בתוספות על פי מה שמגדיר המלכת חינוך ואני רואה שלא מתווכחים איתי על מלכת חינוך שזה ההגדרה אדומה לתוספות ממילא יש פה מחלוקת גדולה מאוד ברישונים הסוגיה שלנו במה היא עוסקת כשאני מדבר על ראשון משום חיצו ואני מייחס לזה כאילו אדם עושה פעולה בידיים אז המשמעות היא שזה פעולה בידיים שנותנת לאדם את כל יכולת החיוב שלו גם בממונות וגם בנפשות כי זה זה מה שאני רוצה להגיד אם אני אומר אדם כאילו הוא זורק את החץ בידיים, נותן לו את הדינים או שהוא עושה כך או כך. ודאי שאני מייחס אליו את המקסימום עשייה בידיים. מה זה המקסימום עשייה בידיים? זה גם חיובי ממונות וגם חיובי נפשות. תראו בבקשה את הראש. הראש במקור ארבע לפניכם אומר הראשית ממר אישור. רבי יוחנן אמר משום חיצו ואפילו הדליק האש בתוך שלו. פשא בשמירתו הלך ודלג בתוך שלו. אבל הראש מציין שהוא הדליק את האש בעצמו. לא רק איש שמירה בפשייה והלך ודלק בתוך של חברו חשבין כאילו יר חץ בידיים והזיק נפקמינה אם אני מתייחס אליו כאילו ירא חץ בידיים אחד אם נשרפה יד חברו חייב בארבעה דברים נזקים ואם נשרף אדם חייב עליו כאילו הרגו בידיים הנפקמינה לאותם שיטות ראשונים שמייחסות לאדם כאילו הוא ירה בידיים מקסימלית ממונות נפשות אבל לא כולם סוברים ככה כן >> איך יכול להיות חץ שלא של מחים שירה חץ אבל הוא לא דיג אותו אז הוא לא איך הוא יכול לראות חץ וזה כי הוא לא חושדלקה זה לא לראות >> לא צריך זה עבור זה עבור את היפה של המלכתחינו בתוספות לא עשה את פעולת ההדלקה לא שמר פש ולא שמר תק מתהפך עליך יש משולחיצו לאמ מה >> לא אזה בדימיון תקח דימיון קצת תפעיל אותו ותראה שזה יעבוד מצוין אם אתה גרמת עכשיו לעת להתפשט ואתה בגללך האש הולכת ומזיקה אתה ירית חטא של אש איך אתה עושה את זה בדימיון זה צריך דימיון מודרך אבל עושים >> מה מה לוקח לשיטת פוספ שבמקר שמסר הקטן את העצים את הנר שרבי יוח בחיים אפילו שהוא לא זהשמתו >> כי הוא פשע לכאורה מצוין תכף כשאני אגיר את ההגדרה יהיה לכם מלא הוכחות באופן אוטומטי אפילו כן >> לא שומע >> הגמרא אומרת בהמשך שיש >> בא בכג עמוד א' לא נברח מהגמרא הזאתי אדרבה היא רק תעזור לנו לשיטת לשיטת הראש שהוכחנו שאני מייחס אליו חיוב מקסימלי דהיינו ממונות ונפשות זה מחלוקת ראשונים באמת איך להתייחס לסוגיה שלנו ישאומר אפילו אם פושע >> אפילו אם פושע >> לא הראש >> מה לא לא כי בהתחלה הראש כתב במפורש כנגד מה שהרב אומר אני כאילו ירה חץ בידיים והזיק בסוף גם הפשייה הזאתי בסוף אני צריך להתייחס אליו לא סתם כפשייה כמו שתוספות השאיר תוספות לא נקד כמו שהראש נקט והמשיך ואמר כאילו ירחץ בניו לא צריך פשט ולא שמרת עמדת מול האש שלך בגינה בלג בעומר עשית ככה אומר התוספות זה מתהפך כאישו משום חיצו הראש אומר לא אני חייב קודם כל להגדיר את זה כאילו עשית פעולה בידיים ואחרי שאני מגדיר את זה כאילו עשה פעולה בידיים כי יראה את החץ אז אני אחייב אותך גם מדיני נפושס זה התוספות >> אם אדם שב אם אדם שעביר חץ פשוט לא >> אין אין אין אין לפשוע בולראות חץ או שאתה יורה או שאתה פושע >> לא הוא רואה שיש רש מתקרבת להבין את ח שלו שלו והוא לא מכבל אותו קשיה אז מה זה גם של אדם שרצדיר את זה אני אני מתכס כרגע עכשיו לא מצב שהוא רואה אש ויורב וכולי הוא רואה אש מתפשטת אני אם אני צריך להגדיר את זה כי ירחץ או עצם פשיעתו לפי התוספות עצם פשיעתו שהוא לא חיבה אותם נתן להתפשט זה נקרא ישור משום חיצה המחלוקת הזאתי האם אני הולך בצורה מקסימלית נפשות כן או לא חוץ מהראשי היינו פה מחלוקת ראשונים בתוספות בסנהדרין מקור שמונה כתוב כך סוף חמה לבוא אחד שם את האדם קושר אותו בחמה הגמרא אומרת חייב למה סוף חמה לבוא דלא כרבי דלא רבי רחמנא מצמצם אלא במקום שהתחיל בו העזק כבר כן מצמצם זה מי שתופס לו שם ומי הוא אם כפתו בפנים והביאו מקום שסוף חמה לבוא בסוף סינה לבוא נראה דחייו למן דאמן שו משום חיצו דלעניין מיטה נמי מחייבין באישו משום חיצו. אומר התוספות, כשאני מדבר על אישו משום חיצו, אני מדבר על חיובים מקסימליים, דהיינו גם לעניין מיתה. ולכן מי ששם את חברו בחמה וסוף חמה לבוא, הוא מתחייב כדין אישו משום חיצו. יפה. כדמוך פרק צת הרגל ואין חילוק במקרב האש אצל הדבר למקרב הדבר אצל האש. כדמוכח ברש הכונס. מצוין. אומר התוספות, אין שום ספק שהגדרה שם שום חיצב היא גם מכסה לידין הנפושס. לעומת לעומת התוספות יש רן רן בנמצא בסנהדרין בעז עמוד ב אומר הרן הוא עניין ראשו נמי אף על גב ד משום חיצו כדקיימנן אחי וחיה בארבעה דברים מכל מקום לא מחייב מיתה אלא אם כן נפל לתוך ההוא וכבשו שם או שדחפו להוא ואין יכול לעלות משם דוד מיסה ממש אומר הרן מתי אדם מתחייב במיטה באש אצל של חברו שהוא השם ירחם שורף את חברו בידיים הכניס אותו לתוך ההוא שם אותו בתוכו וכולי הן רש"י מסקנה רגע סליחה בנדמה הראשון שמחיצה כמקום איפה אני סליחה כד בד מניתין אלכך בדינו כשמית האבן דרך ירידה שיהיה פטור דלא מגיר דדומיה בכוח ראשון דבדקה דמיה בענן ולפיכין להקשות עניין אש דחיובו אלא במנות ובארבעה דברים אומר לנו הרן כשאני מדבר על חיוב אש באופן עקרוני, אם לא עשית פעולה בידיים כמו שהוא תיררן, זה יהיה חיוב רק בממונות בלבד. ולעניין חיובי מיתה אלא אם כן עשה מיסה ממש. יש זה יחשב כמעשה בידיים. >> מה? מה? >> בנזיקין זה יחשב כמעשה בידיים. >> כן. בניזיקין כן, בנפשות לא. טוב מאוד. בניזיקין כן, אבל בנפשות לא. ולכן אומר הרן שהאם אני יכול לקחת את זה שזה לא מיסה בידיים מן אסף לאישו משום מחיצה גם בנפשות לא יוצא שיש פה מחלוקת ראשונים בהבנת הסוגיה שלנו כשאני מדבר ראשון משום מחיצה אני מדבר על מצב שבו אני לוקח את האדם ואני נותן לו חיובים מקסימליים כאילו עשית ממש הכל בידיים כולי נפשות או שאני אומר לא כל עבור שיש משום חיצו זה רק חיובי ממון בלבד אבל אי אפשר באמת לשדרג את האדם לחיובי נפשות בצורה המקסימלית >> אבל לפי הרן גם אם הוא ממש הדליק את האש והיא הלכה והתפשטה לא נגיד על זה במיטה יש מישהו חיצה לא זה לא >> נכון במיטה לא נגיד אין לך ננמי >> לא זה לא כמו זה אי אפשר להתלט זה לא קשור למשור למחלוקת זה >> זה לא זה לא קשור למחלוקת אני כן רוצה למחלוקת רגע אני אני רוצה לחלוק אתה אומר זה לא כמו התוספות מה שאתה רוצה להגיד >> לא כי ה >> אני טוען שהתוספות התוספות אצלנו זה כמו הגדרה של הרן תכף אני אגיד גם למלה >> לא אבל הרן מדבר מדבר על שני מצבים קיצוניים הוא מדבר על ממש מעשה ועדם לדחוף אותו ל אש או לפשוע ש במצב האמצעי הוא הדליק אש והלכה והתפשטה >> זה יהיה משום משום חיצו נכון זה חילוק בן >> אבל כאן יהיה חיוב נפשות לפי הרן >> לא יופי מצוין זה מה שאני רוצה טוב מאוד אתה אומר שלפי הרן אם אני עושה פעולה בידיים ממש אני רוצה אש נכון אם אני לוקח את האש נותן לה לא יודע מה >> הרב הרב אמר מקודם שכשבן אדם מדליק אש והיא הולכת ומתפשטת >> אז בזה זה אז בזה יהיה אז זה יהיה משום משום מחיצה וכולה ופה והרן פה מחלק בזה זה לא קשור למה שאמרנו מקודם >> לא אבל אני רוצה להגיד שאם אני אומר את הגדרה של משום חיצה גם אם אני בוא תלך שנייה ריתי אם לך לפי התוספות בהגדרה שלישו משום מחיצה אגם שהוא לא הדליק את האש אלא פשע ולא שמר על האש אני יכול לחייב אותו בשום משום חיצו >> לפי התוספות >> לפי התוספות אני כן מצוין זאת אומרת שבהגדרה יצא לי עכשיו שאם זהשום משום חיצב עלי בדערן אני אחייב אותו גם בדיני נפשות בצורה הזאת לא זה מה שאני צריך >> אבל זה כל הראשונים הסכימו על זה >> לא זה שני צה להתענתון אם אני אטען שאני לפי הראשונים אחרים שאני אגדיר את זה בישור מישור מחיצב לא שימו לב טוב גם אם אני אגדיר את זה לשטתם שאפילו פשטתי באש בוא נלך לפי התוספות שער הראשונים או שאני אגדיר את זה כאילו עשה פעולה בידיים לשיטתם זה יהיה חיה בדיני נפשות ולרן ולתוספות לא יהיה חיה בדיני נפשות >> אבל זה קשור למחלוקת אחרת האם אני מלחיב את בכללי את דין משום חיצו גם גם לדינים אחרים בתורה למיטה לשבת אני אני פה עכשיו בוא נלך פה עכשיו אני אני בדע תוספות אני מכניס אתשום שום חיצה גם ב מקסימלי דני נפשות לפי הראש מה לא יודע מה לא מה לא יודע הכל ברור בראש אני יכול להגיד ראשון משו חצב חיה בנפשות הראש >> אמר הראש התוספות בסנהדרין אמר לך ששו משו חיצב חיה בנפשות גם >> יופי זאת אומרת שבהגדרה שלהם גם אם אני אגדיר את זה כמו ש כמו שההגדרה שאני לוקח את זה ושם את זה כאילו עשיתי פעולה בידיים אני אהיה חייב גם באופן מקסימלי בנפשות מסכים איתי עד לכאן יופי אני לא חייב לומר את זה. >> לא חייב לומר את זה. הראש אמר לך מפורש. אמר הראש אם נשרף אדם חייב לה כאילו הרגו בידיים. יותר פשוט מזה יש. >> לא. אבל דווקא הראש בעצמו דיבר רק על מצב שהדליק האש בתוך שלו. אבל אם הוא לא הדליק אלא רק פשו בשמירה. >> הוא פת הוא כתב בהתחלה בתוך שלו פשע בשמירתו והלך ודלק. אש בתוך שלו. >> בסדר אבל בסופו של דבר האישון מישהו מחיצה נוצר על ידי פשייה. איך זה נוצר? הדליק בתוך שלא. אני מסכים איתך. אבל סוף דבר שהלך ונשרף הבן אדם שמה הרב יודע מה את התוספות והראש כמקרה או כהגדרה זאת אומרת >> כהגדרה אני >> זה לא זה לא יכולים להגדיר כמו תוספות וללכת עם >> לא לא יכול אני אני מגדיר את זה אז אני בוא תנו לי שנייה אחת לחדד את ההגדרה ואז כתבתי גם את כותבת שיעור גדרי גדרי אישו מישומר אני רוצה להגדיר את ההגדורת ואולי זה יהיה ברור לך יותר ההבדל בין הרע שלי לבין התוספות בין התוספות לבין הראש אני חושב אני יודעתי שהגדוריה המחודשת של התוספות לעומת שאר הראשונים האחרים זה שאם אני מגדיר אישו משום חיצו כאחד שלא שמר ופשה ואני ממשיך ואני רוצה לטעון שלא יהיה פה חיוב נפשות אז הפשט הוא שלישום משום חיצו זה הגדרה של פשייה חמורה דהיינו אני אסביר את מה מה שאני רוצה לומר יש אדם שהוא חייב לשמור על ממונו מי שלא שומר על ממונו הוא פושע הוא פושע כן ולא לא ישמרנו בעליו אז חייב לשלם על ממונו ומי שלא ישמור על אישו זה כבר לא גדר של ממונו הרגיל לרבי יוחנן כדין כל פשייה שהוא לא שמר אלא זה פשייה משודרגת דהיינו פשייה חמורה מה עושה הפשייה החמורה הפשייה החמורה אני מרחיב את העיריה מורידה את החיוב מדין אדם שהזיק או אדם שפגע אבל לא מורידה אותו לדין פשייה בממונו אלא שמה אותו בתבך בין שניהם. זה זה המצה לחדש. אישו משום חיצו זה הגדורה מחודשת שמה שמצד אחד יש לזה כאילו האדם בעצמו לגבי ניזיקין עשה פעולה ואני תכף אחדד את זה יותר אבל אי אפשר לקחת את הדמיון הזה של האדם שהזיק אם זה בניזיקין ולהשים את זה במקום הכי גבוה של אדם שהרג מישהו. ולכן עם ההגדרה עכשיו המחודשת שאישו משום ממונו יש גם במשטרה רבי יסא יש פשייה רגילה יש פשיעה חמורה פיה חמורה מתעסקים חוקרים יותר רציניים גם במיסי האדם יש פשיעה רגילה פשייה חמורה אישו משום חיצה המטרה היא לשדרג את כוח האש משאר ממונו של האדם אני אומר את זה בכוונה כי תכף אני אוכיח את זה יש ממונו של האדם שאתה צריך לשמור עליו שלא שלא יפשע בו מצוין יש אדם אדם שמזיג ורוצה השם יראחם יש מצב שבו ממונו של האדם הוא באחריותו אבל אם יקרה נזק מהמון הזה דהיינו אש החיובים שלך יהיו יותר גבוהים וזה אומר רבי יוחנן אישו משום מחיצו עלי בד תוספות שמעת עכשיו נעשב >> הרן לא מסכים לזה >> מה >> הרן לא מסכים לזה >> והרן בדיוק אומר את זה >> אבל הרן אומר הרן המצוות היחידה שהוא מחייב באש במיטה זה רק ממש זורק אותו לתוך ההוא >> לכן אני חיוב מיתה שנתי זה מה שאומר הרן רגע רגע רגע זה מה שאומר הרן אומר הרן אין באישו משום חיצו אין סליחה אין חיוב באש בנפושס רק אם הוא לוקח אותו בידיים שם אותו על המנגל בסדר אבל אם הוא יעשה את הפעולה שאני מדבר עליה דהיינו חוסר שמירה על פשייה וחוסר שמירה על האש שם לא יהיה חיוב נפשות לפי הרן כי לפי הרן אישו משום חיצו לא מחייב בנפוש ולמה למה? כי הרנניהו דעתי מבאר את הסוגיה בישו משון חיצו כמו שיטת התוספות ולאכש אני לא מה אני צריך אם אדם מזיק בידיים >> לא לא בידיים שזה הכל לצור הצפש לב זה זה כל זה נכלל רבי זה אם אני מגדיר את זה כאישו מישו מחיצ התוספות אין חיוב בנפוש זה מה שאני רוצה להגיד בסדר עד שלא אני עשו אני חוזר עד שלא יעשה פעולה בידיים שישים אותו על המנגל בידיים אין חיוב נפשות אם אני אגדיר את זה לפי תוספות לא משנה איך כמו שאני מגדיר את זה בתוספות כאן או כמו שהרב רועי רוצה להגדיר אותו שהאש הלכה והתפשטה שלוש מטרים קדימה בנירב אם כל זה יחשב לפי התוספות ישו משום חיצו אין חיובי נפשות לא מפורש בתוספות >> לא מפורש אבל ככה נראה הפשט בתוספות הרב אוריה מסכים לא מתאימה >> לא צריך לא הסכים רק לא להתנגד להסביר >> כן אני הולך להסביר עכשיו אני הולך להסביר אני עכשיו אני הולך להסביר >> מהשיה חמורה זה >> זה תשאל בן גביר אבל בהגדרה בהגדרה שאני מגדיר פה עכשיו זה להוציא את זה ממון להביא את זה לאדם ולא לכלל האדם >> או זה הגדרה יפה >> להוציא את זה ממון להביא את זה לאכלל אדם ולא עם המקסימום >> שם אם יש שלושה הרב את זה כבר שני סיטו אם יש אולי שלוש יש את מצב שלא לשמור על מציע לשרוף בידיים גדיש לא פש משום שמירה שר את הגדיש >> זה מה לדבר מה כשהוא לקח את הבן אדם שם אותו על האש אז מה הרב אמר בתחיית שיש >> אלא שמע שהוא שם כחלק כמו שהרב רועי סייר כמו שנעשם צייר ישבת על מנגל יש להציל גדיש ליד האמת ויש לא לשמור על גחל >> טוב תשמעו רבי יסאי תשמעו אז תנו לי אם אם אם הגדיש והעבד תנו לי לנסות להסביר את זה גם ואחרי זה אם לא יסתדר לכם אז אז נסגור את המצלמה >> כן >> למה שיח השם באש ולא >> מה מה עוד פעם >> למה למה יצחק שיהיה חמורה דווקא באש >> או שאלה מצוינת מה התורה חידשה באש יותר מאשר סתם המונות של האדם שכוירך אני הולך על מילה אחת שלבת הבנת אבל אם לא בוא נראה תכף עוד בוא ניכנס לסוגיה רבי יסאי בוא ניכנס לסוגיה עכשיו שממנה אני רוצה להוכיח את הדבר יש גריז הגריז ניתן הקדמה לגריז רק הגריז מתייחס לגמרא בכב עמוד ב שהגמרא מביאה את השמ הגמרא מביאה שמה לכאורה דין פשוט ביותר שכל אישו משום חיצו חייב או פטור מדין כים לבד הרב מיני נכון זה החילוק בגמרא שיש בין שני החלקים אם תשמע מדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו ואבד סמוך לא נשרף עמו חייב זה פשוט כי הוא חייב על הממונות אבל אם יש עבד כפות לו וגדיין סמוך לו ונשרף עמו פטור יפה אז אנחנו פה רואים עבד כפות שיש עליו חיובי מיטה וגדי חיובי ממון ונשרף עמו פטור אומרת רבי שמה למד דם הראשון משום חיצו משום מה הכי באמת פטור כי יש לייקים בדרב נכון לכאורה ככה אנחנו צריכים להביא את הפשט של הסוגיה אל מהמר שמישהו אמונו אמ פטור הנה הוא כתב תורבד הכנה מד מחייב מה לא יכול להיות שחייב אלא אמר לרבי שמעון לקיש אחזכינן כשהציד בגופו של עבד דיקים לבן רב מיני מצוין אין לך דבר יותר חמור מזה שעשה פעולה בידיים ומה עשה רבי יסי ושרף את האבד רשי לשיטתו לניה דעתי מסביר את הפשט בגמרא עליבה דרבי יוחנן בישו משום חיצו מדין קמלה בדרב אב מיני תראו את הרשי רש"י אומר אבד כפות בקדיש ממוך למשרפו הפטור אגדי גדיש פטור למה דקים להם רמה מיני שהעורג העבד נהרג דכתיב נקום ינקם מצוין אזכור כל הסוגיה כולה מדברת לעולם בדיני נפשות גם באישו משום חיצו הנה ראיה מוכחת כנגד מה שאני רוצה לטול נכון יופי מצוין אז אם זה ככה אז מה אני רוצה לחדש שיש הגדרה מחודשת בלי שום משום חיצה פשיה חמורה שזה לא גורם לחיובי נפשות הנהג גמרא פורה שת אומרת לך שאם אדם הורג את העבד והוא כפרוט על הגדיו פטור מדין מה נפשות איזה נפשות כמנ בדרבא מנה תראו גריז אומר הגריז מקור 11 יש כוח לתלמידים שתקתקו אותו פי מה שקתבדר נמצא דבאמת אינו מבורה קל בגמרא דלמדמ שום מחיצב חייב גם בנפשות כיוון דסוגיה לא מרי כלל מדין קים לבדמנה אומר הגריז כל החלק הזה של הסוגיה לא עוסק בדיני לפושס לא עוסק בקמל בדרב מיני רק דאי חיובו משום חיצו אבכלל מכה אדם דמעית מחיוב ממון משום אך דתניה דבחזקיה דלא תחלוק לא תחלוק בין יש ממון נפשות או לא לכם אני יוצר פה שנייה אחת שאני לאגמגם במקור 12 לפניכם מופיע התנא דבחזקיה לפניכם כדי שיהיה יותר ברור הגריז וא התנא דבזקיה מכה אדם מכי בהמה מה מה מכה בהמה לא חילקת בן שוקר למזיד במתכבן שלא מסכבן בדרך ירידה לדרך עליה לפתרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בין שוגג בין מזיד בין מתכוון שלא מתכוון בין דרך ירדה לדרך עלייה לחייבו ממון אלה לפטרמים ממון כל מי שמכה אדם לא משנה איך הוא עשה את זה אפילו בשוויג דהיינו שאין חיוב מיתה אם יש מצב שבו אדם נהרג אין חיוב ממון בסדר לכל הציבור זה ברור הדבר הזה מצוין אומר הגריז כל הסוגיה שלנו פה אצלנו שאנחנו מדברים באישו משום חיצו לא מדברים שהפטור על הגדי בא בגלל קים לבד במיני לא למה בא הפטור מתחזקיה סוף דובור היה פה עבד והעבד מה מת מצוין ואם הוא מת אז אני אומר הוא פטור גם על המון הוא פטור על המון מדין קים ללא הוא פטור בגלל תנא דבן חזקיה שהתורה ריבתה שלעולם שיש אדם שנהרג אין חיוב ממון אומר הגריז אומר הגריז פה מדובר על ליבה ד רבי יוחנן רבי יוחנן ישוב חיצו יש נפשות או אין נפשות רבי זב אין נפשות אין נפשות בכל אופן אומר אישו משום חיצו כי באמת הסוגיה שלנו לא עוסקת בישו משום חיצו עד כדי דיני נפשות נקודה מה מה המקסימום חיו המוני אני רק אגמור עוד שתי שורות בגריז בשנחה תראו את זה עוד פעם בגריז בפנים זה גולדיק ההבנה של הסוגיה והגריז אומר גם דיוק נמרץ בסוגיה. מה הדיוק הנמרץ? אומר, תראו רבי יסאי, כשהגמרא נזכרת לדבר על קמלה, היא מדברת רק באופן אחד. עלי בדרש לוקיש שהוא שורף את העבד איך? בידיים. רק שהוא שורף את העבד בידיים כלפי הגדיש והגדי, אני אומר קמלה. זאת אומרת שלפני כן היה קמלה או לא היה קמלה? לא היה קמלה. מה היה? אז למה יש פטור? יש פטור בגלל תנחזקיה גולדיק גולדיק בהבנת הסוגיה אני חוזר עוד פעם לגריז הוא אומר רק די אני בשורה השנייה דחמון מי שחזקיה דלא תחלוק לחב המון אלה פה טרום וישוב מיש ממונו יש פה משום חיומין אדם כמו בשור אבל שיהיה גם חיוב מיתה דרוצח מתמה דישו משום מחיציו מזה לא כמה הסוגיה כלל ואם כן הרי יש לומר דכל אך דין דיש משום מחיצה באמת כל עצמו הוא רק לגבי חיוב נזיקים בלבד אי אפשר לומר באישו משום חיצו שיש חיובי נפשות לא אין דבר כזה מה המקסימום שיכול להיות נזיקין נזיקין כ מבואר בסוגיה שם דיק בני ולחייבו בארבעה דברים דהו דין של נזיקין אבלשיב רוצח לעניין חיוב מיתה אינו נעשה רוצח עד שהרוג מכו ממש אבל משום דין אישו משום חיצו לא מחייב בנפשות האמת היא שאם אנחנו נעצור שנייה אחת בדברי הגיז יוצא שיכול להיות אישון משו מחיצה בשני צורות של הגדרות. צורה אחת מה שאבדכם הסביר דהיינו פשייה רגילה פשייה חמורה שמחייבת ממון אבל לא נפושס או אפשרות אחרת על פי הגריז וזה גם יכול לעבור יש אדם שמתחייב בצורה מקסימלית אדם שמזיק או הורג חייו בנפשות בממונות האישו משום חיצו הוריד את מדרגת האדם מדרגה אחת למטה סוף דובו לא משנה איך תסתכלו על זה החידוש הוא שבאישו משום חיצו זה לא הסתכלות שבה האדם כאילו עשה את כל הפעולה כמו שרה חץ אלא או שדרוג של פשייה או ירידה מחיובי אדם והנפקמינה תהיה בין שני ההגדרות האלה שיכול להיות חיוב מקסימלי רק בממונות ולא בנפשות וזה הפשט של הגמרא שלנו גם כן בבקשה >> תוספות אומר פוג בכג שזה משה >> תוספותכן >> טוב זה לא זה לא זה עוד לא שובר אותי תוספות יש פה תוספות יש פה תוספות זה זה עוד לא אבל רש"י הוא כן לשיטתו למה רש"י שיטתו פילפלוים טוב שהזכרת לי את התוספות עוד פעם התוספות לא מחייב כלום תוספות אומר לנו את ההגדורת ונגמר העניין רש"י רביסי ופילפלו כי רש"י ל שיטתו כי מה רש"י סבר בתחילת הסוגיה שלנו שאישו משום חיצה ואני נותן לו דין כאילו מה כאילו מה רבי יסא עשה איך עשה פעולה איך בידיים לפחות כמו שדייקנו יש לו דינים כאדם שעושה בידיים הגבלת אומר רש"י אם ככה אני מסביר בתחילת הסוגיה אני חייב להסביר פה גם בחלק הזה עלבה דרבי יוחנן שהפטור של הגדי הגדיש מאיפה הוא מגיע רבי יסאי מי קים לב רב מיני רש"י לשיטתו אבל שתוספות בא להסביר את מה שהוא מסביר לא זה פשייה וד עכשיו אני חוזר אליך אליס וגם לרבונים החשובים כשאני מדבר עוד פעם על מצב שבו אני אגדיר את זה בסוף כלא אחד שהורג אותו בידיים אלא כאישו מישור מחיצה איך שאתם רוצים פשע הזליק פה את האש הלכה אחרי כן מדיין השלבת כל זמן שיהיה רק הגדורת בהגדרה שהוא מתחייב מדין יישום משום חיצו חיובי נפשות לא יהיו >> למה רגע עוד משח למה כי החיוב נפשות יהיה רק בצורה אחת אם הוא לוקח את האדם ושורף אותו ממש אם לא זה כבר הפטור של תנא דבחזקיה כמו שאומר הגריז מכה אדם מכה במים שלמנה מקבלים את זה או לא מקבלים את זה רבי ישראל חייבים לקבל זה כאילו לשיטת הרב >> כן הרב >> למה למה למה >> מה זאת הוא מוגדר מכה אדם לא מוגר מוגדר >> בסדר הוא מכה אדם אבל אין חיובים של זה לא אם אתה רוצה להביא את זה לחיובי נפשות אני צריך בסוף אני אגיד את זה כקמלה >> אין קמ >> אז אין סוגיה בגי נפשות זה לא סוגיה בחדיש משום צה >> הרי גם תכ רב זאי סליחה סליחה סליחה מכמו תורתכם סליחה בסדר אתה רוצה להגדיר את זה אחרת הגמרא מדברת פה ברבי יוחנן בלשום משום חיצו >> נו מה אז הגמרא מדברת הגמרא אומרת לישון משום חיצה אז מה הרב רוצה להגיד לא זה סוגיה על טותי בזה שום מש חיצה הגמרא הגמרא מדברת גם קורה זה בקי אדם כן סור רצח >> גם דבר בחזק שית מזכיר זה הרחבה של בן רב אז גם גם מישהו אומר שאין ח >> לא זה לא הרחבה של קים לבטעות לא נכון אישו משום חיצו פה עלי בתחריזקיה זה לא הרחבה של קים לב מנה סליחה רבי זב קמ בדרב מיני יהיה רק בצורה אחת איך שלוקח את הבן אדם שורף אותו בתוך האש זהו >> אז ישמלה אבל אם הוא גרם לו מיטה לא יודע איך מכה אדם מכה במשמנה אתה יודע למה זה לא נכון מה שאתה אומר כי זה הפשט בתנד בחזקיה בין שוגג בין מזיד וכולי כמ יכול להיות רק במזיד בלבדה שיש חיוב נפשות על האדם וחיוב ממוני פה רבי זי כיוון שהוא הרג בשוגג או באישו משום חיצו אין עליו חיוב נפשות הוא בכל אופן פטור מהממון רק שנייה הרב הוא רואה פות ממון ולמה פתמון בגלל תד חזקיה חיזקיה אומר של אתה לא צריך להיות חי שאתה לא צריך להיות חייב בנפשות כדי שיהיה לך קים לב שלא תשלם תשלם אבל צריך שיהיה מעשה שאפשר >> מה מה למה אתה מגדיר את זה ככה מה למה זה יש דש ביידבים שהורגים בן אדם זה עונש וזה פשוט קמ >> זה קמליק >> אתה בחיסקיה אומר שאתה רוצח הוא רוצח הוא שוג >> לא אמר רוצח הוא אמר דבר אחד הוא לא אמר שוגג הוא רוצח לא שוגג מה הוא לא טוב זה רוצח זה בעיתונות יהיה כתוב רוצח באמת פי ההלכה הוא שוגג הוא רצה בשגג לא רבי יסאי לא לא מקבל לא מקבל את מה ש סליחה מחילה לא אין לו גלות לא הורגים >> אבל בוא תסכים ככה או ככה תסכים איתי אמוריה שבסדרים איתך אבל פה בפשט של הסוגיה מדובר בדין קמלי שהוא פטור בגלל מכה אדם חיו שגיד אני לא חונק של חלוק על הגיב השאלה אם זה קשור לפשייה או למעשה קשור לפשייה זה ההגדרה כיוון שאין פה חיובים ממש עכשיו תשמעו רבי יס אם אתם לא אם לא טוב לכם בראיה שהבאתי עכשיו פה מהגריס לשיטתי עוד עוד עוד עוד מהלך אחד הגמרא בסוף הסוגיה עושה קצת קרחצן ברבי יוחנן איך הגמרא מביאה עם הרבה נכון בכג עמוד א' אמר רבא גקה של הבית משום משום חיצה תמון בפת רחמנה איך משכחת לה ואומרת הגמרא וניחלק הגון שנפלה דקה לתוך חצר נפלה גדר של מחמת לקה והלכה והדליקה והזיקה בחצר אחרת דעתם כלול חיצו איך עניין גלוי נמי כל חיצו אלמן דיתנ משום חיצו תנמי משום ממונו כגון שהיה לו גודרה ולא גדרה יפה מה הגמרא אומרת אומרת הגמרא בסוף הסוגיה שהליבה דרבי יוחנן שהתחיל בישו משום חיצו התלנמי משום ממונו זאת אומרת שלרבי יוחנן יש בהגדורת גדר של ממון וכיצה. זאת אומרת אם אם אני עכשיו אסביר אני אני איתכם עכשיו אם היה באבאמינה של הסוגיה להסביר ברבי יוחנן שאישו משום חיצה אבזה כמו כל הראשונים שהבינו בצורה פשוטה כאילו עשה פעולה בידיים אומרת אמרה לא אני מוריד את הגדר שיש משמחיצה לגדר מה רבי יסאי ממונו זאת אומרת ברבי יוחנן יש מון איך אני יכול להוריד ממונו אם בסוף זה כמו שאתם צועקים ואומרים הוא עשה פעולה בידיים לא הגמרא רוצה להגיד בסופו של דבר לא יודע איך לקרוא לזה או חזרה בה לפי ההבנה שיכולה להיות בפשט של הגמרא או שאני רוצה להגיד לא כשאני מדבר עלו משום חיצב זה הגדרה הלכתחילה זה לא הגדרה שלישום משום חיצו כאילו האדם עשה את כל הפעולה בידיים אלא תמיד תמון באישו משום חיצו גם גדר של אזק ממונו ולכן כשאני מחפש נפקמינה למייסה אז יהיה פה נפקמינה שיהיה חייב בארבעה דברים פילפלים איך ישחו בארבעה דברים אז אני רוצה לחדד את הנקודה לפי לפי מה שאני מבין בסופו של דבר אם זה היה באמת ממונו כפשוטו דהיינו בהגדרה שלי פשייה רגילה אין חיוב בארבעה דברים אם אם השור שלך הלך והזיק מישהו אחר אתה מחייב מדין שור נגמר העניין אבל אם אני לוקח את הגדר שלישור משום חיצו ואני אומר למנדה אמר רבי יוחנן ממונו וישור משום חיצו מה החיבור בין שני הגדרים האלה ביחד פשייה חמורה איפה הנפקמינה תהיה בפשייה חמורה חייב בארבעה דברים ולכן כאן הוא יהיה חייב בארבעה דברים כי באמת אני חיברתי בין שניהם אבל מה הבסיס הבסיס הוא ממונו דהיינו פשייתו כי בכל ממון שאתה לא שומר עליו יש פשייה משדרג לך את הפשייה למה לפשייה חמורה מה התוצאה תהיה חיוב של ממונך בארבעה דברים האם זה ישדרג עד כדי הקצה שזה יהיה אישו משום חיצו ויהיה חייב גם בנפשות לא תוס הרב עכשיו >> מה >> תוסף בסנהדרין פסק שכן חייב להח תוספנדרין לא למדתי בצורה הזאת >> לא אני אומר לך אז כי הוא אומר הנחנמי לתוספות בסנהדרין רבי יסא לאותם שטות ראשונים הם למדו שאישו משום חיצו נשאר קודם כל חיוב נפשות גם רק יש לך פה עוד חיטיםצ שאני יכול להגיד גם וגם פעם אחת יהיה אישור משום חיצה רגע אני להערה של הרב יהודה שליט אני חייב להגיד בהבנ אבל בדתי של של הגמרא זה כמו שהרב יהודה הבין זאת אומרת יש אישור משום חיצה חיה בצורה מקסימלית אבל יש גם עתים צה לחייב גם בדברים ממוניים זה מצוין זה הגדרה >> הרב אומר שהפשט של הגמרא בעצם זה מפילה >> בדיוק בדיוק הפשט של הגמרא זה לא כמו שהרב הבין באופן כי זה הפשט של הגמרא כמו שאתה אומר אני אומר לא אני אומר הגמרא רוצה להגיד עכשיו נלך אחורה שמלכתחילה ההבנה שלישום משום חיצב זה חיוב ממוני איזה חיוב ממוני רבי יסוד שודרג הראיה שחיה בארבעה דברים אבל אם זה חיום המוני מלכתחילה רק משודרג זה לא יהיה מצב שבו יחייב אותי במה במה בנפשות מקובל לא צר >> אהציות בן >> כשה אומר נפשות כרנה שישה חמורה עושה האם אדם שרצף משגגה מי ש >> הוא בוש חמור או שהוא רוצח אדם שרצף משגגה או שובג קרוב למתי הוא פושע חמור ולכן לא שמענו שני אני אני בסדר הבנתי הבנתי את השאלה בסדר בוא נלך כמו הרב הוא רוצח כל מי שהרג בן אדם אפילו במחשוב הוא רוצח בסדר בשוגג במזיד בכוונה באנס ברצון ה הוא רוצח זה אבל בתנאי אחד שהוא יעשה פעולה שהיא היא בידיים שלו. אם אני אוריד עכשיו לא את התוצאה, הרב ישמע אותו מה שאני אומר, לא את התוצאה, אלא את היחיד צאת. אתה יכול להבין עכשיו שכבר זה לא רציחה רגילה? >> זה לא יעדה. את גם לא נתן את זה בייה. כן. >> כן. אני אקרא לזה והי אני אקרא לזה אדם באישו משום חיצב אני אגיד אדוני לא יכול להיות חיוב נפשות. >> אדם יש לו דכיסיה. כי קל וחומר אם אם תעשו קל וחומר אחד מיג מידות שהתורה נדרשת בהם אם ברוצח בשגג וכולי וכולי הוא לא מתחייב בנפושס כי הוא לא עשה את זה בצורה של שאני מחייב אותו בקמלי אז כל שכן שיעשה את זה בחטמצא אחר לא כל שכן שזה לא יחייב אותו נפושס אבל זה יפתור אותה ממון >> למה זה קבלחומר מצוין קבלחומר מצוין קבל חומר אדם דן מעצמו זה אין בעיה צ לקבל מרבותיי אם אם אני מקבל את זה גם כ מקבל את זה כך >> אז למה שרשלקיש לא יגיד את זה גם כ רשלוקיש מנכתחילה כל ההסתכלות שלו רבי זי זה בכלל ממונו בתולו זה מה שהגמרא אמרה בהתחלה >> לפי תוספות שגם הרבי יוחנן מודה לרשקישה אומר שזה פשיה חבורה אז אם הוא מודה ללו מצד הממשות שזה לא אני אלא ממונים >> לא לרשלוקיש עד מי שלא רואה את הסוגיה ככה אני חושב שסליחה שאני אומר לא רואה את הסוגיה נכון ברשלוקיש ודאי שהיחטים זהצ היחיד שיהיה יהיה מצב זה רק קים לבד איך שהוא הורג בגופו של עבד עליבה דרבי יוחנן כל החיטיםצ שיהיה בו נפשות באופן כזה או אחר גם באישו משום חיצה ואני מכניס עכשיו בתוך תנ בחזקיה באופן כזה או אחר אין חיוב ממוני אין חיוב ממוני ולמה לא חיוב ממוני כי במציאות כזאתי שאין קמלה אין אתם נתפסים שזה יהיה בדיוק מה תענת בחזקיה לא אני צריך שאם זה לא בגופו או לא יודע מה מזיד כל חיובי נפשות ירדו פה כשירדו חיובי נפשות אבל הייתה פגיעה כתוצאה זה העיקר הבור של תנד בחזקיה הייתה תוצאה של נפשות אין חיוב נפשות אבל יש פתור ממון זה כל העסק ועיקר הסוגיה שלנו הבאנו את זה בגלל פתור הממון >> אם אדם הורג בגרמה לא באש אז יש תנבי בחזקיה אין תנבי בחזקיה >> מתנד בחזקיה הוא יהיה פטור מנפשות בחייו כן בסוף לא יודע אבל אבל כי התוצאה תהיה אני אגיד לך כי תנא ביחזקיה זה עיקר אבות זה מה שאומר הגריס התוצאה שיש מצב שבו האדם נהרג שבו האדם לא מתחייב מיתה בכל אופן אני מרוויח דבר אחד מה פתור ממוני ומה שמעניין אותי פה בסוגיה אצלנו זה פתור ממונילא לא חיובי האדם זה הכל זה זה זה ככה נראה ככה נראה הפשטס >> מה הגמרא הגמרא בכג אני רק ירחים בה עוד טיפה רביסית אם אני טוען על פי הגמרא בכג שבאמת שמה מוכח שמי שסובר ראשון משום חיצו זה גם יש ב ממונו ובמונו כמו שהסברנו יש להם שני אפשרויות כמו שהרב יהודה הסביר כמו שאבדכי הז הסביר עכשיו נרוויח רק רמבם ואולי נרוויח גם את הנימוק יוסף אם נספיק אותו הרמבם מקור 16 לפניכם כותב אש שעברה והזיקה את האדם וחיבלה בו הרי המבהיר היה בנזקה ובשבטו ובריפויו בצערו בשתו כאילו יזכו איך בידו שאף על פי שישום ממונו אף על פי שישום ממונו הרי אנחנו פוסקים הלכה כרבי יוחנן שיישום משום חיצו אומר הרמבם אף על פי שישומה ממונו כי בתוך ישו משום חיצא יש ממונו הרי הוא כמי שהזיק בחיצו כאן הרמבם למעשה מחבר את הגמרא מה שהרב מי שאל בכג אומר לך אדוני זה ההגדרה אף על פי שממונו הרי הוא כמי שהזיג בידם תראו את את המגיד משנה ששואל על הרמבם אומר המגיד משנה אש עברה זיק את אדם זה מבואר פרק צת הרגל פלוט רבי יוחנן פסק רבי יוחנן דמר רשום משום חיצו ואני טמע אחר שהוזל פוסק רבי יוחנן איך לא חילק בתמון כמו שחילקו שם הסוגיה זה לא משכחיין לרבי יוחנן תמון פטור אלא כשנפל הגדר שלא מחמדלקה הוא שואל פה לכאורה מה למה אין חילוקים לגבי התמון הרי הגמרא מביאה שמה הבדל בין מצב שבו עד עד עד הגדר שהזיקה אז הוא אז הוא חייב בהכל מדין חיצו לאחר מכן נפלה ואז יהיה גדר תמון והרמבם לא חילק זה הוא שואל זה לא משכנ תמון פטור כשנפל גדר שלא מחמד על דקה וה לגדור ולא גדרו ואולי שרבנו זה מפרשם בפנים אחרות. מה הפנים האחרות? כמו שהבדכם הסביר שיש כאן חילוק ברור שיש גדר ממוני ויש גדר של אישו משום חיצו. וכשאני לוקח את האישו משום חיצו גם בממון אז יהיה חילוק בתמון לעולם יהיה פטור כי זה גדר של ממון ולא גדר שלישום משום חיצו. זה נראה לי ההגדרה הפשוטה. הרב אמר שעניין שום שיצא בעניין ממון אנחנו צריך את >> כן אבל לגבי התמון לא יהיה חילוק >> אבל תמון אתה לא בשר >> לא ממון אבליש דין תמון דין דין תמון נפתור לך לכאורה בלי חילוקומר לגבי לגבי ה הוא אדם לא הוא אדם או לא אדם >> הופה אני אסכם עוד פעם אדם הוא לא אדם אפשר להתייחס אדם מינוס אפשר ללמוד את זה פשייה פלוס שני אפשרויות בסוף זה לא הוא זה לא זה לא כמו שאר הראשונים אני רק רוצה לסיים הרבה בנקודה אחת רבי יסמו כסף בידוע שכל ילוד אישה כמעט מכיר אותו שהוא איך אם אני אומר רשום משום חיצו איך אישה מדקן נראות בערב שבת כל הנשים שלנו מחללות שבז פרסיה השם ירחם והם פסולות להדות ממילא הם פסולות להדות אבל מה מה איך יכולות הרי לכאורה כל רגע עם עושות מיסה בידיים אומר לנו תירוץ נפלא נמוק יוסף שההגדרה שלישום משום מחיצו אני מקמת את כל מיסה שנעשה מכוחו לרגע הראשון ואז ממילא אם הכל נעשה ברגע הראשון אין לי יותר בעיה של חילול שבס אפילו שאני מגדיר ראשון משום חיצה כל המילך הנפלא הזה של הנימוק יוסף שעשו ממנו מתמים לגבי תשעה באב עם רבי יוחנן צ'י ועשירי הרב אריאל שליטה מורן מרבנו דיבר על זה גם הבנתי בשיעור קלולי כל זה טוב ויפה כי הנימוקי יוסף מגדיר את ההגדרה שלישור שור מחיצו כמו הראשונים הזה הרשי הראש ראש הרבנו חנל כי אם כולם הבינו שלמעשה אני נותן לאדם דין כאילו עשה פעולה בידיים יותר מזה זהמו כסף שציינתי בתחילת השיעור מקור 14 אישום משום חיצו כאילו בידיו כדם מרן ואם זה בידיו גולטיק חילול שבס אבל לפי ההגדרה המחודשת שלנו בשיעור כל השאלה של הנימוקי יוסף לא רלוונטית למה כי אנחנו לא מגדירים את האדם שעושה פעולה בידיים כל הגדרה שלישום משום חיצו זה פעולה פסיבית. שמירה או לא שמירה. כל ההגדרה של פשייה וחוסר שמירה לא שייך בשבס. בהלכות שבת. בדברים שנעשו מערב שבת. כי שמת שעון שבת וכל מיני דברים כאלה שהולכים מעליהם. כמו שהמשנה אומרת מסכת שבת עשה דברים ארבך. זה לא נפקמינה. רק אם אני אגדיר לאותם שטות ראשונים שכל פעולת אישו משום חיצו זה פעולה אקטיבית מעשית בידיים. אז השאלה היא גבלת והתירוץ עוד יותר גלת. אבל אם אני אגדיר את כל הגדורת שנשאור משום חיצו זה פעולה שהוא לא שמר והוא פשע לא שייך כל זה בהלכות שבת ולכן השאלה הזאתי לשיטתם בכלל לא מתחילה אלה שני ההגדרות המרכזיות והנפקמינה ביניהם לגבי ממונות ונפשות ידח פירושה זית גמור שכך א