אחדות מעל הריבוי | שיחה לפרשת תצוה | הרב יהושע שפירא

שלום וברכה. אנחנו זוכרים השבת ללמוד את פרשת תצווה ובפרשה שלנו אנחנו מצווים על בגדי הכהונה. ארבעה בגדים של כהן אדיות, שמונה בגדים של כהן גדול. ואני רוצה לעסוק בשניים מן הבגדים. שיש בעיניהם קשר עמוק. ובידי הכהן הגדול התורה מונעה שמונה בגדים ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד ומעיל וחתונת אשבץ מצנפת ואבנת. ואם כן החושן הוא הכלי הראשון שמצוין בפסוק והשני אחריו זה האפוד. החושן לאפוד מחוברים זה לזה הם נמצאים על הבטן ועל הגב וקשורים אחד לשני ולא יזוח החושן מעל האפוד והקשר הזה ביניהם עושה אותם לסוג של בגד אחד כפול בפסוק שקראנו החושן מופיע לפני האפוד מסיבה פשוטה מפני שהחושן הוא לכאורה הפ פאר המרכזי העליון והנסגב של בגדי הכהונה של בגדי הכהן הגדול. יש שם חקוק שם השם במעמקים הפנימיים הנסתרים שלו ו1 אבנים ארבעה טורים אבנים יפות משובצות אין לך תכשיט גדול ומפואר גם בכלי שבו מצד האבנים הטובות והזהב שבו וגם מצד התוכן שבטי ישראל ולכן התורה פותחת בחושן אבל בפועל כשאנחנו באים לצוות על הבגדים התורה פותחת דווקא באפוד הראשון ועשו את האפוד זהב ותכלת וארגמן תולעת שני וכולי לא רק כאן גם בפרשת תרומה כשאנחנו מצווים על כל תרומת הבגדים הסדר בפסוק הוא אבני שועם ואבני מילואים לאפוד ולחושן אבני שועם הם לאפ אפוד על כתפות האפוד היו שתי אבנים שישה משמותם על האבן האחת ואת השישה נותרים על האבן השנייה כתולדותם ואבני השואם קודמות בפסוק בפרשת תרומה לאבני החושן אבני המילואים שממלאים את המשבצות שעל החושן שהלב אהרון וצריך להבין למה קדם האפוד לחושן בציווי המעשי כמו שהוא קדם בתרומה. למרות שבפשטות ה אפוד א הוא רק נמצא מאחור והפנים של הכהן הגדול על ליבו תמיד זה החושן. דרך אחת לבאר זה שהחושן הוא כן הכנה. ואולי נספר מעשה. היה מפקד של תלמידים שלנו כמה מחזורים אחורה שכל פעם שהיה התנגשות בין הצרכים הדתיים התורניים לבין צורכי צבא ואפילו הצרכים החברתיים הוא היה מנופף במאמר חז"ל שידע אותו על פה היטב דרך ארץ שקדמה לתורה והיה טובע מהתלמידים שקודם ימלאו את מכסת הדרך דרך ארץ הנצרכת בכל העניינים שדרך ארץ דורש ורק אחר כך התפנו לעסוק בתורה כי דרך ארץ קדמה לתורה ושאלו התלמידים איך להתייחס ומה לענות לו ו אני הצאתי להם להגיד עוד ממרה שתהיה שנונה לשונם וירורגלו בה עד כדי שזה יאזן את הטענה שלו וכך היה והמשפט שאמרנו הוא שדרך ארץ קדמה לתורה כשם שהשטיח האדום קודם למלך. כלומר לא כל קדימה היא קדימת המעלה. להפך לפעמים הקדימה היא קדימת ההכנה. דרך ארץ שקדמה לתורה. שהיום יש כאלה שעושים זה עניין עצום וממילא כיוון שזה דרך ארץ יש חופש גם גדול לקבוע את מידותיו את עיקריו את ענייני את ענפיו ושרק אחרי כל זה יש מקום לתורה אבל מי שלא ממלא דרך ארץ לפי דרישותיהם ממילא גם תורתו אין התורה ועדיף אולי אפילו שלא תהיה יהיה כפי שהקיצוניים המגזימים נוטים לומר והאמת היא שלא כך המארל למשל בנתיבות עולם הנתיב הראשון והגדול ביותר זה נתיב התורה והנתיב האחרון הוא דרך ארץ דרך ארץ זה המידה האחרונה של כניסה לתוך העולם הזה בצורה מושכלת בצורה נבונה בצורה מנומסת בצורה שלא פוגעת כמובן שהאיסור לפגוע הוא גם איסור בתורה ואב לך כמוך ומדסני הלך חברך לו תביד הוא ליבה של כל התורה כולה על פי הלל הזקן אבל יש גם מידות של דרך ארץ יש גם מסכת דרך ארץ והעניין שדרך ארץ קדמה לתורה בפשטות זה קדימה בזמן כמו שעבודה זרה קדמה לעבודת השם בהיסטוריה כך גם היישוב הארץ קדם בהיסטור היסטוריה לקבלת התורה בדור ה-26 לבריאת העולם וחז"ל מציינים את ההקשר ההיסטורי הזה ולכן יש מקום לומר שגם האפוד שהוא הלבוש שמאחורי הגב הוא מגיע אל הכתפיים כהכנה ל מעשה החושן על המעשה החושן כתוב א ואת שתי עקצות שתי אבות של החושן תיתן לשתי המצבצות ונתתה על כתפות האפוד אל מול פניו הכוונה אל מול פניו של האפוד אומר רש"י כלומר לצד הפנימי אז שמים את החושן קשור מעל האפוד ההפוד הוא הכנה והחושן בא מעליו ואף על פי כן כן נראה שהקדמת התורה דורשת מאיתנו להבין אחרת שהרי המכנסיים והקותונת שהם בוודאי ה צנועים יותר והפשוטים יותר בגדי כהן גדול שהם תשתית שעליה מגיעים בגדי סליחה בגדי כהן אדיות שעליה על תשתית הזאת מגיעים בגדי כהן גדול מופיעים בפסוק בסוף וקשה לומר שהסדר כאן הוא לפי סדר ההכנה של השטיח האדום שקודם אל המלך. נראה לכם נבהאר שיש כאן טעם פנימי נוסף להקדמת האפוד לחושן. כמו שגם בפרשת תרומה, אבני שום ואבני מילוא, הסדר הוא שהאבנים של האפוד קודמים לאבני החושן. ההבדל בין שמות שבטי ישראל שעלה אפות על הכתפיים לשמות שב שכתובים בחושן זה ש שמות בני ישראל שעל האפות הם כתובים כולם כאחד שישה משמותם על האבן האחת ושישה משמותם על האבן השנייה לעומת זאת באפוד יש בחושן יש משבצת שמיועדת לכל אבן בפני עצמה. לכל אחד ישמקום שלו, את השם שלו, את הצבע שלו. הדגל שלו הוא כאין הצבע של החושן וכאן הצבע של ה אבן שלו בחושן. וזה הדגל שלו, זה המהות שלו, זה הצביון שלו. מה שאין כן באפוד כל הצביונות בעצם ממוססים לתוך אבן אחת שלמרבה הפלא עוד הצבע שלה הוא שחור שואהב שהיא האבן ה-11 בחושן בטור הרביעי תרשיש שועם ויושפה היא בצבע שחור והכל כאילו מתבטל לתוך אבן שחורה והאבן הזאת היא אבנו של יוסף הצדיק כמו שיש אומרים שזה החודש חודש אדר דיברנו על זה בשבוע שעבר ולעומת זאת הכתפיים הם שני הבנים שלו אפרים ומנשה 12 שיש להם עוד הכפלה של שני שבטים אצל יוסף שני חודשים אצל אדר ושתי אבני שועם אצל אבן השועם פעם שהיא האבן של יוסף הצדיק בחושן. וכאן אני רוצה להקדים עניין עמוק ונפלא ששמעתי ממורי ורבי הרב יצחק גנצבורק. יש בחסידות מושג של ממוצע המפריד וממוצע המחבר. כלומר, יש כאלה מתוווחים שהם מפרידים בין המטובחים ויש כאלה שמחברים. כשעושים מסע ומתן עם אויבים רשעים אז גם אם יש מסע ומתן יש מתווכים שהם נפגשים עם הצד האחד נפגשים עם הצד השני והצדדים לא נפגשים זה עם זה הממוצע המתווך הוא מפריד ביניהם ואפילו אם הוא מחבר הוא עדיין נמצא באמצע כמו כשאנחנו מדביקים פורמייקה על המשטח של השולחן הדבק תמיד נמצא שם לא לפורמייקה ולא למשטח עץ. יש את תכונת ההידבקות. אנחנו צריכים למרוח דבק. אלא שכל יומי השולחן הדבק עדיין נמצא ביניהם ולא נותן להם לגעת לגמרי אחד בשני. לעומת זאת יש ממוצע המחבר. מתווך כזה שבעצם הוא לא אמור להיות שמה. הוא עושה שלום בין החברים ועד שלום שבין אדם לחברו. הוא לא חבר. לא של זה ולא של זה. הוא מנסה להביא ביניהם שלום ואז הוא יוצא. דוגמה יותר חריפה לעניין זה שלום בית מניש לאשתו. הרי ברור ששדחן שמשדך בניח שלשתו חייב לצאת מהסיפור ולא להישאר שמה. הוא מחבר ביניהם ונעלם מהתמונה. כך גם בקשר שבין ישראלם שבשמיים יש להם שני ממוצעים. ממוצע המפריד שכדי להידבק בקדוש ברוך הוא צריך להידבק בו בממוצא המחבר שהוא יוצר אטמוספירה כזאת, הוא יוצר מערך כזה שמילא האדם נדבק בהשם מעיליו. הוא אפילו לא שם לב שהמלך יצר לו את המעטפת שבה כל כולו חפץ ורוצה להידבק בהשם. הראשון הוא כמו צדיק, כמו הצדיק החסידי שצריך ללמוד את תורותיו ולהיות חלק מענש ומהחצר ולבוא אליו ליחידות. וכל הדבקות האלוקית סובבת סביב הדבקות בצדיק. זהכן מצוות עשה מדאורייתא ובוא תדבק חז"ל אומרים וכי אתה יכול לדבוק בו הרי הוא אש אוכלה אלא ידבק בתלמידי חכמים יוצא שדבקות בתלמידי חכמים היא היא דבקות בהשם כי המצווה מדורת אז זה אהובות תדבק רק הדרך היא לדבוק בצדיקים אבל הדבקות בצדיקים היא מביאה לקיום המצווה של דבקות בהשם ולהידבק בצדיק הכוונה היא להידבק ק בו כמתווך כממוצע שמפריד כי לעולם כשאתה רוצה להיות בק בהשם אתה צריך להיות סמוך על שולחנו בצל קורתו לעומת זאת מלך ישראל יושב בארמונו מנהל את כל ענייני המדינה הגשמיים והרוחניים באופן עמוק הזה כשהוא מלך טוב דוד מלך ישראל העבר והעתידי באופן שאיש תחת גפנו ואיש תחתנתו הם נקראים ממעמקי נשמתם, ממעמקי האווירה הסובבת אותם בלי דעת, בלי תשומת לב להיות דבוקים בהשם. וכמובן שמעלת המלך, מלך המשיח, דוד מלכה משיכה, היא המעלה השנייה להאיר אור כזה שכל אחד מישראל בגוון שלו, בצוויון שלו, לפיעור הדיליי יהיה דבוק בקדוש ברוך הוא על פי צוויונו, תחת גפנו, תחת תאנתו, כמובן בתוך כלל ישראל, לא באופן שמנקר בינו לבין האומה, אבל לא באופן שהומה מוחקת את האישיות הפרטית שלו על כל עומק הגוון ה מצווין אותו האישי המיוחד לו. האפוד נמצא מאחור, לובשים אותו על הגב, בעצם על כל האורך והוא מגיע רק עד לכתפיים להיקשר שם. לעומת זאת החושן נמצא על הלב. יש מעלה באפר על פני החושן כמעלת הקישור שבין איש ואישה גב לגב, אחור באחור לפני הנסירה. הם היו אחד לגמרי. נכון שאותה אחדות מחכה את האישיות הפרטית ויקרא את שמם. יש להם שם משותף ויקרא את שמם אדם. כך גם אבני השועם שבחושן מוחקים על ידי הצבע השחור הכללי שכולל את הכל כאחד, את כל הצבעים כאחד, זה כללות כל הצבעים גם בטבע. והכללות של כל הצבעים היא גורמת לכך שיש מחיקה של כל פרט כעובד בפני עצמו. האדם נברא קודם כל ויקרא את שמם ביחד אדם והם היו בדבוקים אחור באחור כמעשה האפוד שהוא מאחור ורשי מסביר מה פירוש אפוד מאחור כדרך נשות המלכים שהיו רוכבות על סוסים נשות המלכים או כמין סינר של נשים רוכבות סוסים אז הגב בחינת החור והחור חור זה כמו הקישור בין איש ואישה לפני הנסירה שהיו גב אל גב יש לזה מעלה עצומה שיש חיבור עצום אחדות מלאה אין התפרטות וממילא גם לא אפשרות של ניכור וניגוד אלא שאין רצון אין מלאות אין עשירות אין צבע שנותן ייחודיות לכל צד ולכן באה הנסירה ואף על פי כן בסוף הנסירה אומר אדם הראשון כשהוא פוגש את חווה זאת הפעם עצם מהצמאי ובשר ממשרי הוא נזכר מתוך המפגש פנים ופנים את הטעם העליון של האחדות המקורית של אחור ואחור כשהתורה מונה את הבגדים היא מונה קודם את החושן ואחר כך את האפות. כי החושן מגלה אחדות שלמה שנותנת מקום לכל פרט ופרט כעומד מפני עצמו. מה שאין כן האפות. אבל כשהיא באה לספר את המלאכה היא כאילו הולכת מלמעלה למטה. היא הולכת מהשורש שבו הכל אחד. כשכל ישראל מכונסים בדמות אחת כמו יעקב אבינו. יעקב אבינו שנתן ליוסף שכם אחד על אחיך זה המקום של ה אבני שוען באבנו של יוסף שהוא המשך של יעקב אבינו שכל ישראל כלולים בו כאחד אנחנו נקראים עם ישראל על שם שאנחנו העם שהשורש של יעקב הוא תמיד מפאם בנו מה זעו לעולם קיים הפעו לעולם קיים והוא חי בנו יעקב אבינו והכל התחיל כין מזה שהיה איש אחד בשם יעקב שיורד הוא משפחתו וממזה נבנת האומה הישראלית 12 שבטים שהם עדיין כולנו בני איש אחד אנחנו ורק אחר כך הולכת ונעשה טומ שיש לכל שבט דגל ומיקום משל עצמה האפות הוא כאין מעלת יעקב והשבטים במקורם ולכן השבטים לא מופיעים כל אחד לפי הגוון שלו, אלא כולם כרשימה אחת בתוך אבן שכוללת את כולם ופונה כלפי מעלה. זה הוא האפוד. זה הקישור של ישראל בשורש העליון אחור ואחור בכנסת ישראל, עוד לפני שהם מתפרטים בתוך הריבוי גוונים של העולם הזה. החושן הוא התוספת של פנים ופנים מתוך הקישור אל הצדיקים, מתוך הקישור לשורש ישראל שכולם כאחד, הולכים ומתפרטים כל הגוונים כולם וזאתי מעלה גדולה. ואחרי שאנחנו קושרים את החושן אל האפוד, אנחנו רואים שיש לחושן מעלה עוד יותר עליונה, שזה ליבו של אהרון. שמה ההורים והטומים, שמה גילוי אלוקים מופיע, שם כל ישראל מהירים באור גדול. ובכל זאת כשאנחנו קוראים על מעשה החושן אנחנו קוראים שהמעשה החושן ועשית חושן משפט מעשה חושב כמעשה איפ תעשנו לא אפוד הוא כמו החושן החושן הוא כמו האפוד עם כל המעלה הפשוטה שאותה אין צורך להעריך ולהסביר של החושן שהוא מגלה את מעלתם של כל שבטים מגלה ומאיר עיניהם של ישראל אורים וטומים קורא שם שמיים וזה המאור פנים וליבו של אהרון שהולך לפניו כל אחד שפוגש את אהרון פוגש בעיקר את החושן עם כל אורותיהם של ישראל ובכל זאת כל האורות הגדולים האלה הם כמעשה איפה תעשנו אתה צריך שאחדות העליונה אתה אחד ושמך אחד ומי חי ישראל גוי אחד כשהאחדות האלוקית היא זו שתתגלה בארץ שבארץ הזאת אחר כך מתפרטים לנחלות איש תחת גפנו ותחת תנתו אבל הכל נובע מהתה אחד ושמחה אחד וזאת מעלת האפות ולכן אבני שועם שהם הצורה האחדותית העליונה הם לפני אבני מילויים ולכן האפות מופיע לפני החושן ולכן החוש חושן עם כל מעלתו עליונה שהוא מוציא את כל האורות אל הפועל צריך גם לחזור ולהיות כמעשה איפה תעשנו כמו אותה אמירה של אדם הראשון אחרי הנסירה ואחרי שיש שתי דמויות איש ואישה ואחרי שנפגשים פנים לפנים שנזכר בטעם האחדותי העליון זאת הפעם עצם מהצמאי ובשר ממשרי שבת שלום لا ล لالا আ