אחדות ההגשמה וההפשטה | עבודת אלוקים - שיעור 4 | הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] וכשם שהגשמה הנמוכה היא ההיפוך הגמור מהיהדות ועם זה דיברה תורה בלשון כל כך חופשי ואין שום מעצור והגבלה בכל התרים שלה כלומר אם מתכוונים להגשמה כפי שהיא יד השם כביכול הוא בעל יד זה בוויזור גמורה וזה הקצה ההפוך של היהדות ובכל זאת התורה מלאה מתיאורים מזה הסוג בלי שום מעצור והגבלה והזכרנו שאין בתורה הסתייגות חדה מהבנה לא נכונה של הגשמה. אין הסתייגות כזאת. ה הסתייגות של תמונת השם של כי לא ראיתם כל תמונה היא מתפוגגת כשכתוב על משהו תמונת השם יביט ואז בפשט זה נראה כאילו אתם לא במדרגה אבל משה כן יש תמונה רק אתם לא במדרגה לראות וכמובן כל זה מי שמבין את הדברים כפשוטם זה אבו דזורה ובכל זאת התורה בין שום מעצור והגבלה מדברת הכל בהגשמה ואפילו לא תורחת לסייג איזה פעם אחת לכתוב פסוק כל מה שדיברנו הגשמה זה לא הכוונה אפילו זה לא זה ממש בלי שום מעצור והגבלה אולי הגבלה כאן הכוונה גם להסתייגות, כלומר לא גם בשפע עצום בלי שום צורך להגיד טוב אולי הפעם נמעית וגם שהיא לא הגבילה את זה ולא אמרה תבין את זה נכון ודווקא החופש הזה והם המה דווקא הובילו אותנו בצירוף השכל והחוכמה ששניהם יחד לעד הם לעד נר אלוקים בארץ הן מרומי טהרת המושגים שיחידי הסגולה שמקרבנו בכל דור ודור אינם על זה עדים חיים וקיימים עכשיו רק נדמה לי שאפשר לדקדק כאן שאם אני אומר אומר שזה א' בצרוף מב משפט שאני אומר בו א' בצרוף מב מה העיקר מה תפל א' עיקר ב תפל נכון זה קצת רומז למה שאמרנו בדרך צחות שהגשמה זה מדאורייתא והפשטה זה מדרבונון מאוחר מרישוני פיקח יש הפשטה בחז"ל אבל אה עיקר ההפשטה זה ברישוינים למה זה בצירוף השכל והחוכמה ומה היה עד הרמב"ם שהפשיד כל כך חריף במורה והאיר לנו את פני המזרח שלא ניכשל בהבנות מגושבות אנשים הבינו את זה לבד לאט לאט לאט לא מספיק מחודד עד שנצרכנו לענקי עולם שיחדו לנו את הבהירות שהגשמה לא מתכוונת כפשוטה אבל אז אז זה היה הפשט כלומר שאתה אומר משהו אחד ומתכוון למשהו אחר יש לנו דוגמה מצוינת לאומר משהו אחד מתכוון למשהו אחר נוגעת מאוד לעניין הזה שם שמיים כל פעם שאנחנו רואים שם יקוק אנחנו רואים שם הדנות אומר אתה קורא מה שלא כתוב ולא אומר את מה שכן כתוב עכשיו שם זה כאילו הפוך ששם הוויה זה אי אפשר להגיד ושם הדנות הוא הרבה יותר נמוך משם הבעיה נכון אתה יכול לדבר למטה ולא לא למעלה. התורה כותבת את העליון ואתה אומר את הנמוך. כאן זה הפוך. התורה כותבת את הנמוך ואתה מבין את העליון. ובכל זאת זה שהתורה מדברת בשני קולות ושבתוך התורה ה כל הסמוי בכלל לא שם הדנות הופיע בפרשה הקודמת נכון כלפי המלאכים שאברהם מבקש שהם יכנסו אליו. אז איך כתוב שמה פסוק? אם מצאתי חל מעדיך אל תעמדך. >> כן. וחז"ל דורשים שזה שם קודש על הפשט זה שהוא דיבר על הגדול שבאים ואומר לו אדוני אל תבוא מעל אבדך אני מצאתי חן בניך אל תבוא אל תבוא על הבדך אז אם כן הצירוף מחדד את העניין שהגשמה היא השפה הפשוטה ומצורף לה בפנימיות את השכל והחוכמה, את כל ההפשטה שמצילה אותנו מהגשמה האלילית חס ושלום ללצלן. ועכשיו אומר הרב והם המה זאת הדרך דווקא כלומר כמו הוא מה זה הוא זה הם המה דווקא ה דרך הזאת של מילות הגשמה או התארים כן זה כל התארים המגושמים הם המה דווקא מי שינסה לבנות אמונה רק על הפשטה לא יזכה להגיע לפסגת אמונת אמת של ישראל דווקא על ידי הגשמה זה חריף מאוד מוכרחים להודות זה חריף מאוד בתורה כלומר אחרי שאדם לומד הרבה אמונה מחשבת ישראל פילוסופיה ישראלית אה גם פנימיות אז הוא הוא שואל את עצמו מה מה למה תורה מדברת ראשון כל כך א הפוכה הרב אומר לו זה הם הם כל הדיון על ה על התפילה במאמר של התפילה הבאתי את זה כלל חריפות הביטוי כאן אם כי אני מודה שהרב בעניין התפילה הולך בדרך אחרת ממה שלמדנו באלול במצוות האמנת אלוקות שזה 40 שנה שכחתי שזה המקור לתת מודע שלי ככל הנראה אבל אה אבל כאן הרב אומר מי שמפחד מהגשמה ולכן נתון רק בהפשטה לא יזכה לכוון למיתתה של תורת המת הם הם דווקא זה זה עכשיו זה לפני צרוף כן עכשיו אנחנו הם הם הדווקא כתוב רק על תרי הקשמה הם הם הדווקא בצרוף אפשר היה להגיד בצרוף שכל וחוכמה הם הם דווקא ואז זהמה היה מה על שניהם גם על התהרי ההגשמה וגם על השכל והחוכמה המפשיטים לא הרב כותב הם הם דווקא על תרי הגשמה אין פחד יש ביטוי באורות הקודש שר פחד ההגשמה אנחנו בדורות כאלה שהפחד מזה שאני אגשים שר לכן אנחנו בדורות שאפשר לגלות פנימיות הרבה יותר כאחד מהתנאים שהיו סף לפני כניסה לפנימיות התורה זה שאדם יין מדעתו כמו שהרב כותב באורות התורה איך להפשיט הכל הרב תאו מביא אדמור שהיה לומד כל יום מי מי >> מצנזור מצנז >> מצנז שכל יום היה לומד פרק א במורה נבוכים חלק א' וחוזר חלילה כדי לשמור על ההפשטה ו מעלה גדולה הפשטה ב חלק א' ברמבם היא מופלאה מאוד אבל מי שלא נהג ככה איך מלמדים עליו זכות למה לא כל ישראל נהגו ככה? התשובה היא שהרב אומר שר פחד רק שמה. כלומר אנח ההשכלה כבר כל כך נטמעה בנו, כל כך נספגה בנפשות וההגשמה כל כך מופרת בתפיסה אפילו הגויית של היום. קל וחומר הישראלית והרמב"ם אומר אילו זה גם הנצרות שהרחיקה את ההגשמה גם אם היא נשארה עם שילוש שאצלנו הוא אבוי דזורה אבל הרי מה פוסק שלהם זה לא עבודהזור לנו זה עבודה דזור כל מיני שאפשר לעשות איתם שותפות יותר בקלות אבל גם שלנו זהבו דזורה אבל בכלל העבודה זרה המשפילה האלילית הגמורה זה התקדמות עצומה וגם הרגיל את העולם לציפיה למשיח אומר הרמבם הם קידמו את העולם בתפיסה שלו ועוד יותר האיסלאם מהבחינה הזאת ש הם אה אה אמונת האיחוד עד כדי שעכשיו א מצאנו מה שהתלבטתי הרבה שהבן איש חי פוסק שאסור להיכנס למקום התינופת עם המילים אלאלה או אקבה או זה קודש חיפשתי את זה הרבה עברתי שיעור הזכרתי את ההתלבטות אז מי שמר לי זה בן אשחה חיים פותחת בן איש חי מראה לי על כבר אסור להיכנס למקומות כנופת זה שם קודש אני לא יכול להגיד שזה ישב את דעתי רק שזה אילן עצוב שאני אפילו לא גרגר תחת כפות רגליו הלוואי שנזכה אבל אה אחרי כל הפלגת הכבוד לבן איש חי לא התיישבה דעתי צריך מקור לזה מנן בלי מקור שמוכיח את זה אז ניתנה רשות לשואל לשאול טוב נחזור לענינו אז העולם ועוד יותר חוץ מהנצרות והאיסלאם העולם האתאיסטי כלומר כל התרבות המערבית האתאיסטית הפונדמנטליזם של המפץ הגדול דבר אחד הוא הקר עבודה זרה מגושמת עץ אבן וכ יצא בזה זה ודאי כך הוא בצד גמור העולם שתופס מפץ גדול שעכשיו אנחנו לא הולכים להתווכח עם הפונדמנטליזם הזה, אבל ה תרבות שתופסת מפץ גדול כסיפור אז אין להשייכות בכלל לעץ אבן לידיות אפילו לא לכל המיטוסים היווניים זה מהם והלאה לגמרי אין שום שייכות השר פחד שמה לא מזה צריך לפחד. אם כי היו דורות שהיה חשש גדול כזה. במאמר על הרמב"ם הרב במאמר הראייה כותב איזה טובה עצומה עשה לנו הרמב"ם בהפשטה. כי התחילו התפיסות ההלויות לתפוס בתוך ישראל בקרם ישראל וזה ודאי הכי הפוך זה מה שהרב אומר ההיפוך הגמור מהיהדות אז שזה מתחיל לתפוס אז זה הדבר הכי חשוב זה לעשות הפשטה אלא שהפשטה כבר עשינו ענקי עולם עשו לנו את ההפשטה ובמידה מסוימת באמת גם הקדוש ברוך הוא גלגל את הנצרות האיסלאם שיצאו בעיבות חולנית מקרם בית ישראל וידנו את העולם וגם האתאיזם הערבי המערבי והאמפריציזים כלומר שבכלל הרעיונות הם א הכל אתה צריך לבדוק את למה יסה במעבדה מה אתה אומר שזה העץ הזה זה הוא אם היום היה אברהם אבינו אפשר במקום לנפץ את ההלילים ולהגיד אפילו על עצמו הוא לא יכול להגן את עצב האבן הזה הדוינם הזה אז יכול להיות שהיה מכניס את האבן למעבדה ובודק האם באמת מה שהטרח מייחס לאבן הזאת באמת זה עובד לא עובד והריסטו עם כל חוכמתו אמר שאבן ששוקלת 100 קילו, צונחת פי 100 מהר מאבן ששוקלת קילו והעולם נטהר מההזיות של גאוני גאוני עולם שלא הקפידו על הקצוות להבחין בין רעיונות טובים לבין הכרת המציאות ו שני האבנים האלה בגודל זה ומתח פנים שווה נפרות באותם מהירות איזה טהרה באה לעולם מזה שאני חושב מחשבות בלי צורך לבדוק אותם במציאות אז אפילו מזה ניתן אז שר שר פחד הגשמה אנחנו לא צריכים כל כך לפחד מזה שבסוף פתאום נהיה ליליים זה לא היה לנו את זה זה עקרו את זה מנשמתנום ולכן היום יכול להיות שבזמן הרמב"ם אי אפשר להגיד כאלה משפטים שהם הם הדווקא על התארים המוגשמים זה היה נכון ודאי כי התורה השתמשה בזה אבל יכול להיות שאז הרב לא היה אומר את זה אז הרב אומר צריך ללמוד מורא נבוכים אחרת אוי ואבוי אבל היום כשאתה מסתכל אחרי שכבר נאקרה נטיית ההגשמה כמעט לחלוטין ולהפך ההפשטה עלולה להיות מסוכנת מצד עצמה. אז דווקא הם הם חוזרים לפשט התורה לבסיס. כמובן לא לבסיס שמתייחס להגשמה כפשוטה חס ושלום חס ושלום אלא שהם הם דווקא הובילו אותנו בצירוף השכל לחוכמה שפעם הוא היה פשוט ואחרי זה נתאחר ונטהר וניתהר בתרבות העולמית והיום אנחנו בטהרה מרובה יחסית בשאלה הזאת ששניהם יחד הם לאד נר אלוקים בארץ אז הנה כאן יש מקור מספר א לא נודע כל כך, לא מוכר כל כך, ספר בחינות עולם שלביטוי נר אלוקים בארץ וחיפשנו מקור לעוד מושג לא יודע אם יש או לא איזה מושג חיפשת לא זוכר לא חשוב בהמשך שהרב דוד טונר אמרשה ולא >> כן כן לא זוכר על מה זה היה שזה הדגשה ונציתות צריך מקור לזהר >> אה אולי יכול להיות צריך מקור הזה כי יכול להיות שיש עוד סוג של בחינות עולם כזה ש לא לא נמצא וא אולי יוצר החוכמה יכול לעזור בשאלות האלה טוב אבל אולי זה קבלה רב מפי רבו והוא לא אמר שזה אם כן אז ודאי פשיטה כמו זה לא צריך רב מפי רב זה צריך רב מפי הבוח הזה צריך כמו זה צריך ממשר הרב שהרב בכתבים כתב ככה נל יותר מוזר טוב אולי גם יש את זה אולי יש את הכתב יד בכלל אפשר לראות ברוך אתה אדוני אלוהים מלך העולם שהכל נהיה מדברו אמן אז שניהם יחד עם נר אלוקים בארץ מה זה נר אלוקים בארץ זה אור שלמעלה מגדרי עולם הזה אלוקים אבל נמצא בכלים של העולם הזה המילה נר זה לא הלאהבה. נר זה כלי חרץ שלפעמים רק הכלי נקרא נר. להטיב את הנרות, הכוונה את הכלים, הוא לא מטיב את הלהבות. אבל גם כל ה הכלי והשמן והפתילה והלאבה, כל זה גם נקרא נר. אז לעומת אור כי נר מצווה בתורה אור אור הוא מופשט הוא בלי גבול וכשאנחנו רוצים להגיד משהו בלתי גבולי אנחנו אומרים אור לכן המקובלים תמיד ישתמשו במילים אור אינסוף כי אין משהו יותר מופשט בעולם המוכר לנו מאור יותר אינסופי יותר אחדותי פשוט יש כמה תכונות באור שלכן יש אה רבי יואל קר הספיק [‏צחוק] לכתוב על אור בנו ספר >> מהילון של מושגי חבד >> כן המילון של מושגי חבד איך קוראים לזה זה יש סדרה שמונה ספרים אנציקלופדיה חבדית אז לאור הוא הגיע א' ר שמה כמה וכמה בחינות פלפולים באור כל כל המעלה של אור ולמה דווקא כשאנחנו רוצים כלפי מעלה בעולם הסוד אז אומרים אור אינסוף דווקא המילה אור אז תורה אור זה מופשט בלי גבול ונר הבלי גבול שמתגלה בתוך כלי של גבול. זה אלוקים בארץ. זה האור אינסוף כפי שהוא מתגלה בתוך גבולות. למה? למה הרב מביא את זה כאן? מצד אף שאתה זה אור אינסוף. מצד הגשמה זה בארץ. ולכן כשהרב רוצה לדבר על המתח שבין הגשמה להפשטה אז כדרכו בקודש ש על דרך צרחות אפשר לומר הרב היה דייג אבל לעומת דייג רגיל שהוא זורק חקה והוא לא יודע איזה דג הוא ידוג הרב עם כל ריבוי הביטויים עד אן קץ היה לצורך הסברה מסוימת הביא ביטוי שיכול להיות שהוא לא הביא אותו בשום מקום אחר אף פעם אבל הוא בול מסביר את את הנושא הוא היה לו איזה קולע לשרערה ולא החתיק היה לו איזה אנציקלופדיה של מילים שהחוקר הגדול שלהם זה מור ורבי רב טו שהוא למשל שהמילה כס אנחנו מייחסים אותה תמיד לעניין הסוף, אבל הרב מייחס אותה לעניין היקיצה, התעוררות סוף זה להפך להרדם אבל קץ במובן זה סוף הלילה. והרב מלמד הרבה בעניין העקיצה שיש פה תהליכים דומים לעקיצה. הגואל נגלה ונכסה. זה כמו היקיצה שאתה מתעורר וקצת נרדם. מתעורר וקצת נרדם. עקיצה זה לא תנועה בטח לא משחור ללבן במכה אחת. יש כאלה שזה נדיר מאוד. גם הם פשוט עוברים את זה יותר מהר. אבל אז להביא את הנקודה הזאת בדיוק בהקשר ש יש לרב איזה כישרון מופלא לכל המילים עם כל העומקים שלהם ולשבץ אותם לדוג אותם בדייקנות מופלגת אז דרך אלוקים בארץ נראה לי אולי צריך לחפש שמה אבל נראה לי שהכוונה היא ש גילו אישה בלתי בעל גבול בתוך הגבולות זה נר לעומת אור. אור זה רק ההפשטה. נר זה הפשטה בתוך אבל זה אור. זה מאיר. דרך אגב, יש מימר של הרבי על שביעי של פסח שלמדנו פה פעם. ושבי של פסח ואחרי של הרבי דווקא בזה אני חושב שהרב הוא החלוק אבל רבי אומר שמצווה היא למעלה מתורה נדמ לי שהרבי שם עושה חשבון שהשכר של תורה הוא בתחיית המתים והשכר שנמצא הוא בעולם הבא או שתי מדרגות אחרות אבל יש עתיד שבו יש שכר לתורה ועתיד עוד יותר עליון שזה שכר למצווה. למה? זה נוגע מאוד לפה. כי לגלות את הבלתי בעל גבול דווקא בגבול אין מה שמפקיע הגבלה יותר מזה. כי להיות רק נתון לבלתי גבוליות זה בעצמו הגבלה. שזה עומק המחלוקת. דיברנו על זה אולי אני אחזור על זה. עומק המחלוקת עם היוונים כמו שמעמיד אותו רבי יהודה לוי בהקדמה בתחילת הכוזרי זה שהיוונים הפשיטו על טוב ואז הם יקרו והטילומו מוחלט כלפי מעלה. כמו הוא לא שומע תפילתך, הוא לא יודע, הוא לא רואה, הוא לא כלום, הוא בא מום גמור לרוב הצורך והפשטה. ואנחנו תמיד הולכים אחרי רבי עיזרל מבעלי התוספות שקיבל מרבי יצחק סגינאור שקיבל מהרייבד שהיה מענקי ענקי המקובלים פירוש לספר יצירה שכמהים בחסידות של הפנימיות ומהרייבד של ספר יצירה שהוא אומר כשם שיש יש לו יתברך. אני חוזר לרבי יזריל, הוא אומר זה רבי יזריל שהוא קיבל שכשם שיש לא יתברך כוח בבלי גבול כך יש לו כוח בגבול שאם לא תאמר כן אתה מגביל את יכולתו הייוונים אמרו שהוא רק בלי גבול אנחנו אומרים חס ושלום שהוא רק בלי גבול אין הגבלה יותר עדינה אבל תקיפה מלהגיד שהוא רק בליגבול זה הקליפה הכי דקה שהיא קרובה לאורך הדממנות כתוב על חוכמת יוון בפנימיות התורה כלומר זה ההפשטה הזאתי באמת והשתמשו שמע באמת ממי שמרע השתמשו בחוכמת היוונים כדי להש פשית והסברות אבל נקודת העומק שהם רק הפשיטו ולימלת מהגבלת ההפשטה זה נר אלוקים בארץ אל מרומי טהרת המושגים שטהרה זה גם שלילה וגם חיוב ביחד סוגיה עמוקה הרב לא נכנס אליה בכלל כאן תהרים משתוללים תהרים חיוביים בעלי הסוד תמיד אמרו שמעל כל הטהורים השוללים יש חיוביות נעלמת שאי אפשר להגדיר שהיא יותר עליונה מכל השלילה אנחנו באותו מאמר על התפילה דקדקנו כך ברמבם שהרמבם צבר כך וכך למרות שהיה מקובל להגיד קצת אחרת אבל אנחנו רוצים להכריח ברמבם שהרמב"ם אומר שההגשמה סליחה שהחיוביות העליונה היא למעלה מכל הס אפילו אולי הזכרנו את זה שהרמב"ם אומר שהוא חכם ולא כחוכמתנו הוא לא אומר הוא לא חכם הוא אומר לא כחוכמתנו אל מרובי טהרת המושגים עכשיו הרב מצייר את דמותה של כנסת ישראל שיחידי הסגולה שבקרבנו ענקי עולם ענקי דעת אלוקים אלה שנמצאים במרומי ה מושגים הטהורים האמנת אלוקות ב צורתה היותר מופלגה כמו שיצל ענקי עולם עולם שיחידה סגולה שמקרבנו בכל דור ודור אין שינויים במהלך הדורות ולא כששאלו את רבנו הרב ציודה האם הרמבם היה מקובל אז הוא אמר ש הרבה דרכים לאותו הר בהתחלה הוא אמר שבלתניה אומר שכן עכשיו באמת אני לא יודע למה הוא ממש שזה בלתניה לכאורה זה לשפנה בלתנה בשובר אמון עם הקדמון הוא מביא את זה כבר מצטט טוב סוגיה שפעם רשום לי לברר אותה ועוד לא הספקתי אבל לכאורה זה אפילו לפני אה אולי בגלל שבנתניה היה בעל משקל בסוף א יותר כבד בהשפעה על על הציבור משומר אמונים הקדמון אבל אה אבל קדמו לו בזה ז אמר בעל התניה אומר שכן ואחרי זה היה אמר הרבה דרכים לאותו הר כלומר שהיחידי סגולה כולם הגיעו להר יש הגיעו מכאן יש הגיעו מכאן ויש הגיעו בגודל טהרת המידות שלהם שמרוב טהרת רת מידות אז כל המושגים העניינים בפשט היו מיושרים אצלם יש הרבה דרכים לא תואר כלומר כולם צריכים דעת כולם צריכים מידות טובות אבל יש כאלה שהמידות הטובות שלהם בלטו בזה שהכל התיישר להם מאליו יש כאלה שה לימוד גמרא הכל התיישר מאליו שמעתי בין ענקי עולם מרבותינו לא אזכיר שמות אה זה שמועה לא מספיק ודאית אבל ש רב גדול שעסק הרבה באמונה שלמד חרוה עם תלמידו שעסק הרבה בנגלה והוא ראה שיש לו שיש לו הבנה מצוינת בלי רקע רק א בלי רקע גדול והבנה מצוינת אז הוא אומר לו זה הנגלה גרם לך השארת את שכלך כל כך בנגלה שאתה לא עושה טובות בפנימיות גם כן ונראה לי שזה נכון גם שזה בתנאי של טהרת המידות גדולה אם באמת אי אפשר טהרת השכל גדולה בלי טהרת המידות גדולה אז יש הרבה דרכים לטוא ויחידי הסגולה שלנו הם מגוונים משירים וכל אחד מהם בולט אצלו עניין אחר מאיר אצלו מאור אור אחר באופן יותר אבל כולם כל יחידי הסגולה שמקרבנו בכל דור ודור אינם על זה עדים חיים וקיימים זה לא משנה אם זה מקובלים ספרדים או אשכנזים חסידים או ליטאים הולכים בדרך הזאת או בדרך הזאת בסוף את עומק עומק עומקים של הטהרה של ההגשמה מה עם ההפשטה זה זה אצל כולם הם עדים חיים וקיימים על זה זה שמה הם נמצאים אתה מוציא אותם משם הם מתים ומוכנים למות בשביל לצאת משם בשבילם זהבוי דזורה לצאת רגע ממרומי טהרת המושגים האלה וזה מובן בשכל כי אם אתה יכול להיות במי טהרת המושגים ואתה לא שמה אז באותו רגע אתה נפלת ל למקום שהוא לא אמונת השם תורה לכן אה א טוב אז רק נתחיל כן המושג הכללי שלפי קריאת השם המורגל הוא עוצר בקרבו את כל המובן של הדעת. יש מאמר של הרב אמיטל נגד המושג דת. יש רבנים כאלה שאומרים אנחנו לא דתיים. מושג דת זה מושג של חוק והדת ניתנה בשושן. יש כאלה שאומרים שתורה ניתנה בסיני והדת ניתנה בשושן. יש צחות כזאת. והרב המיטל כתב על זה מאמר שמצד התוכן של ה אה ההפקעת החוקיות החיצונית לבדה זה מעלה גדולה בכל זאת יש הערה של רב צודה שמביא מקורות שכן נקרא דעת נו איפה זה נקרא דעת >> יש דעת למה יש את הבורט הנפלא של הרב ביניו. הרב בינינו אומרים שיש דת כתוב כמילה אחת ואנחנו קוראים כשתיים. אז הוא אומר שלהגיד אש דת. האש של הדעת זה מדרש. הפשט אומר אשדת זה כמו אשדות זה הנהר. שמאיפה הגיע היה נחל שבו שחקו את ה את העגל אחרי שהוא א תוחן עד דק את העגל אז הוא זורק לנחל אומר מאיפה יש נחל אומרים מעמד הר סיני היה נחל שיצא מזה היה שדת ועל אותו נחל שיצא שזה ההשפעה של הטוב האלוקי החסד האלוקי אפילו במדבר לא יש שיעור נפלא של הרב וניום על העניין הזה אבל חז"ל אומרים זה אש דת למה זה זה התורה תורה נקראת דת ועוד הרבה מקומות זה שמאמר קצר של הרב ציודה על העניין הזה ולמה הרב קורא לזה השם המורגל כי פעם קראו לזה תורה היה גם את המילה דת אבל היום מה זה דוס? יודעים איפה מה מקור המילה דוס? דוס זה קיצור של דוסי דוסי זה כי אתה לא אומר ת אלא ס במקום ת כמו העולם החרדי אז אתה רצית להקוץ אותו אתה אומר דוסי ודוסק קיצור זה זה המקור כאילו דתי היום יש העריכו ראו שזה קצר מדי אז עשו דוס רצח עכשיו זה זה בדיוק הסיבה שהרב אומר כאן שהשם המורגל כי בדת לבדה בדרך כלל אנחנו קוראים לזה תורה. הדת לבדה היא אה עלולה להגיע למקומות פחות עמוקים וגם אה שזה הנושא כאן. כל הנושא פה הוא שעבודת השם הפכה להיות דת במובן של חוק בלבד שרירותי מנוכר לא מתעניין בשלום האזרח העיקר שישאר החוק וש הרבה פעמים חוק הוא גם במובן הזה שהמשר שרט את המלך. רחוק הוא לא נועד להטיב לאזרחים, אלא לשרט את המלך. כמו חוק מס. המלך רוצה להרחיב את ארמונו אז הוא מתיר חוק שצריך כל אחד לתת עוד איק אחוזים מממונו כדי שלמלך יהיה או זה אפילו משרט את המלך. היום גם כן. החוק הוא משרט את המלך. מי המלך? בגציה אה יומשיה פצריה. אם מישהו יגיד לגזרה שווה אני לא למה אני צריך להיכנס לחלוק עליו או לא לחלוק עליו אבל שהחוק שמה זה מה שמשרט את האג'נדה שלהם. מה שכתוב מזמן לא מעניין כתוב שראש הממשלה יכול לפתר ראש הבק אז מה זה לא משרט אותנו זה לא החוק פצריה זה נו ברור לבשל עלילת דם שעלתה בדם אחד החיילים שמה התאבד מכוח 100 אחד החיילים התאבד מרוב הצער והיגון של מה שעשו לו ועלילת דם על כל מדינת ישראל וכל העולם. אתמול ראש הממשלה אמר 100 מיליון צפיות היה לל זה אי אפשר לת זה היה כאילו מישהו הבאיר את האש האנטישמית בעולם באופן שהגביר לקומות אחרות את כל האנטישמ ונתן תן חרב בידם לאורגן והמשיך להיות שומר החוק. למה? כי יש לי אג'נדה. טובת האג'נדה הזאת אני משתמש בחוק כמו שנראה לי. החוק משרט אותי. עכשיו למה אני אומר את כל זה? כי כיוון שהחוק הוא לכל הפחות שרירותי מנוכר, לא מעניין אותו אם נוח לך איתו או לא, הוא בכלל לא נועד אליך, אבל יכול להיות שהוא נועד בשביל שיהיה חוק וסדר וסידור ענייני החברה, לא סידור ענייני הפרט, אלא סידור ענייני החברה. זה אפשרות אחת. ואז אם הפרטים נפגעים את זה ו נמקים בצהרם זה לא מעניין העיקר שיש סדר אפילו יכול להיות שכולם סו מזה אבל יש סדר יש היגיון כזה חיצוני קליפתי אבל אבל יש היגיון יותר עמוק לרעה וזה שכל החוק נועד לשרט את השליט שהחוקים בפשטות ניתנו על ידי השליט והשליט בדרך כלל דאג מאוד לשלטונו כמו שהצד שמאל מאשים את מי שנבחר בבחירות שהכל זה נועד זה רק רק כלומר מאיפה הם לקחו את הרעיון הזה כי שליטים בעולם ככה הם נהגו תמיד ושליט שאי אפשר אפשר להפיל אותו הוא דיקטור למה אי אפשר להפיל אותו העם רוצה בו זה ההבדל הקטן הזה הם לא לא שמו לו בדיוק זה החילוק לא מחלק אבל זה נכון שחוקים יכולים לשרט את השליטים ושזה יהיה האינטרס המובעק בתוך החוק כלומר למה אתה צריך להקריב קורבנות כביכול בהגשמה נוראית. בואו ניקח את זה לעבודת אלילים. האל רוצה לאכול אז יש חוק. תביא לו אוכל. ומה עם זה שלך לא י מה לאכול? אם תביא לו את ה פער, את הכבש שלך? אז תמות כאילו מה מה אתהצד בעסק? כמובן שיש בזה דרגות על דרגות עד כמה לא אכפת בכלל מהאזרחים, עד כמה אכפת רק מהשליט, עד כמה אכפת מסדר, אבל בסוף דת היא נותה להיות רק חוק מנוכר, לא אכפת לי, לא מתעניין, אין לו באינטרס טובת האזרחים ולצד השני בסוף יש לו אינטרס רק טובת ת השליט ולכן הרב פה אומר המילה דת היא לא פשוטה למרות שכאן זה כן נראה לי ציצות ציצות של ה שפה המודרנית שבמקום להגיד תורניים אומרים דתיים ובאמת אה כשהתחזקה התורה הציונות הדתית אז במקום הואמ ממלכתי דתי קראו לזה ממלכתי תורני, שזה אולי גם עם עומק אמוני יותר גדול, זה הכוונה לא רק דתי. עזבנו את הדת ה החיצונית כשהיא לבדה, נכנסנו למקומות פנימיים יותר. ‏y