אור השבת גם בתוך השבוע | שפת אמת לפרשת כי ויקהל- תרנא | הרב יהושע שפירא

אח דודי קרא כלה טוב צפרטה פעם קיבלתי נזיפה מאמא שלי על מה ע זה שמדברים הרבה על החגים כל חג לפניו מדברים דרשות סוף השבת היא תחילה למקרי קודש היום הקדוש והגדול ולא מדברים על זה מספיק האמת היא שספת אמת רחוק רחוק מלכתו בחטא הזה הוא כולו שבס ושבוע שעבר למ למדנו על הקשר בין שבת למשכן בעזרת השם היום עוד פעם על הקשר בין שבת למשכן כ באמת זה עוטף אותנו מכל צד החיבור הזה ו בשבוע שעבר דיברנו על זה שהשבת היא במקום המשכן לכן לא צריך לעבוד במלאכת המשכן ביום א עכשיו זה סמיכות וזה לא זה במקום זה אלא זה ם זה ויקל משה שמך אנחנו בשנת תרנא וכן משה סמך מצת השבת לתרומת המשכן כי שניהם עניין אחד השבת והמשכן השבת הוא תרומה בזמן מה מה זה תרומה שחוזרת כאן ובעצם היא המשך של פרשת תרומה שנקראת על שם זה וגם עכשיו אנחנו ערב פרשת שקלים שזה פרשת התרומה זה נוגע לנו מכל צד ופינה אז תרומה יש ב משכן אבל יש בחקלאות כל אדם שיש לו בשדה הו פירות תבואה צריך להפריש תרומה ו הכלי כולו הוא תבל עד שתופר ש התרומה עשיו יש כאן עניין עמוק מאוד שהתרומה הזאת יכולה להיות מופרשת מכל חלק שיש בה קרי וברגע שמפרישים אותה היא נהית קודש וכל השער נשאר חולין כלומר תרומה זה לקחת מתוך החוליים חלק שנמצא בתוכו ולכן כל זמן שלא מפרישים את התרומה עדיין הכל הוא הוא טבל הוא אסור למה הוא אסור כי אני לא יכול להשתמש שיש תרומה בפנים אבל איפה התרומה הזאת נמצאת בחלק שאני אקח עצם אני אקח חלק אחר זה נמצא בפה היא נמצאת בכל הקרי והיא יוצאת אל הפועל בתרומה וממילא התרומה מדה על הקרי שהוא כולו שייך אל התרומה כי כל חלק בו יכל להיות התרומה ו כשאדם יש לו ממון והוא נותן תרומה אדם יש לו חופן שטרות עכשיו הוא נותן תרומה אז התרומה הזאת נעשת בעלת מעלה היא כבר לא שייכת לו היא שייכת למעלה בוודאי אם הוא נותן אותה לבית המקדש והיום לבתי מקדש מעט בדיוק אני התפללתי בבית כנסת ספרדי שם אומרים שתי הלכות בכל יום אז אמרו הלכות פרשת שקלים אז אמרו כבר הלכות מחצית השקל אמרו למי לתת מחצית השקל לתת למקומות תורה או לבתי כנסיות למה כי אם מקדש מעט הרי השקלים זה תרומה לבית המקדש ו היום הכי קרוב לבית המקדש שיש לנו זה בתי כנסיות ובתי מדרשות אז לכן עיקר תרומה בשקלים זה לבתי כנסיות בתי מדרשות ולעניינינו אדם נותן כסף למקדש יש לו חוף נ שטרות מתוכו חלק עולה למקדש איזה שטר לא חשוב כל שטר הוא מבטא את העניין הזה יוצא שבעצם היה ב ממון שלו זה לא רק התבואה בממון שלו היה חלק שהוא קודש שצריך להיות עכשיו מחצית השקל ו כל חלק בממון שלו הוא מועמד להיות הקדש וכשהוא נותן את התרומה אז הוא היא מייצגת את ההקדש שבכל ולא רק את עצמה אפשר גם להגיד שאדם באמת הה רוצה לתת הכל אבל מה לעשות הדוש הקדוש ברוך הוא ברא את העולם עם צרכים וצ את הכסף הזה לעוד דברים יש סברה כזאת אסור לש ה יש גם אנשים כאלה יש אנשים שתורמים יותר מדי לפגם במדס מידה לא טובה לתרום יותר מדי הלוואי אלינו פגמים כאלה הרמבם בשמונה פרקים אומר ש ה קמצן זה מידה לא טובה וגם הפזל זה מידה לא טובה אפילו לענייני קדושה אם בסוף לא ישאר למשפחתו כמו שאתה אומר אבל היו צדיקים שלקו בזה מסופר על הרבי מיצד לא לפני השואה שהוא לא היה הולך אני לא יכול להגיד מי מהמהם זה היה אבל שהוא לא היה הולך לישון עד שהיה כל הבית ריק מכסף שנתנו את כל הכסף לעניים ופעם אחת הוא הולך לישון הוא לא נרדם הוא לא נרדם הוא מבין ש שיש עדיין כסף אז הוא מחפש מחפש מחפש בסוף אחד מבני הבית יודע ש הם רעבים וזה אז הוא שמע משהו שימ לאכול אז הוא אמר לו מילים חריפות הרבי אמר איך בן יכול להיות רוצח כזה על אביב אומר שמכל המיד יש לי מידה אחת שאני את כל מה שיש לי אני נותן איך אתה כל הדבר היחידי שיש לי איך אתה יכול לקח טוב אז שיין לנו פגמים כאלה במידות אז אם כן התרומה כשאדם תורם הא מעידה על כל הממון שלו שהוא שייך למעלה על ידי התרומה והשבת הוא תרומה בזמן כלומר ש השבת לא באה להעיד על עצמה היא באה להעיד על כל השבוע כל השבוע אם כי שמה אי אפשר לשנות היו כאלה שניסו לשנות חלקם ליום שישי חלקם יום ראשון סביב רשעים התהלכו ה מתהלכים מסביב לשבת אבל לא נתתו לגויי ארצות ולא הנחתו שבת זה רק שלנו וזה באמת אי אפשר להזיז תרומה של זמן לתרומה של כסף למשל תרומה אחרת של רוד לא משנה זה היה הכל חולין אני לוקח ועושה את זה תרומה אבל שבת זה לא שזה היה יום חול ואני עושה את זה שבת זה משהו של קדושה שלא אני תרמתי מאז הו מעולם כוה וקיימה נכון נכון אבל אז מה לכן הקדמתי את ההקדמה בדיוק לענות על השאלה הזאת כי בבחינת תרומה יש כמה עניינים ועניין שאנחנו רוצים לעסוק בו זה שיש קשר בין התרומה לכל השאר שזה לא נתק רב צוד היה חוזר הרבה על איזה משפט של פילוסוף צרפתי דיפרנס שיון פ ספרסו כולם דוברי צרפתית כפה לא צריך לתרגם הבחנה איננה פירוד הוא אומר זה שיום השבת הוא שונה משאר הימים זה לא מפריד אותו הוא שם הם שם לא זה גם הרגל היא לא הראש אבל זה איש אחד וגם השבת היא לא ימי חול ובאמת כאן זה לא דומה שכל יום היה מועמד ובכל זאת זה שיש דבר כזה תרומה בזמן גם ברום שפירה זה צהל אמר למרבה דמתי שבחור ישיבה צריך לתת מיסר מזמנו כדי להפיץ תורה להפצה צריך לתת מיסר מהזמן זה לא מצווה קלה אפילו ב בחבד אולי יוצאים ידי חובת המצווה הזאת חבד נותנים בכלל כל נותנים חומש אז אולי ה יוצאים אפילו חומש אבל אבל הוא אומר יש גם ער מהזמן אתה צריך להקדיש בזמנך אחלק רם בשביל להפיץ תורה להשפיע תורה אבל באמת שבת היא לא ניתנת לתזוזה אי אפשר לקבוע יום אחר לשבת אבל בכל זאת יש בבחירת תרומה במובן הזה שהיא לא יצאה מהכלל ללמד על עצמה לבד אלא ללמד על כל הכלל יצא ו זה הקשר לתרומה זה מה שוא אומר שהשבת זוא תרומה בזמן כמו שכתוב ימים יוצרו ולא אחד בהם ש חזל דורשים אתזה הרבה פעמים על יום הכיפורים אבל לא פחות מזה ואולי יותר זה שבת שבת שהקביעה וקיימה והיא מ היצירה מ ששת ימי בראשית היום השביעי הו שבת אז זה ימים יוצרו מיצירת הימים יש כבר ביום שבת ונפש אז יש יום אחד שהקדוש ברוך הוא יוצר בשבילו ולא אחד ם שבת להשם אז ימים יוצרו בבריאת העולם ויש יום אחד שהוא שלו יתברך זה יום השבת אבל מה זה ולא אחד בהם אז אפשר להגיד שהוא לקח אחד לא אבל לפי זה צריך להיות אולי ולא אחד ם למרות שגם מם יש מ של היתרון ויש מם שמתוך זה אבל בהם זה מאוד ברור שהאחד הזה הוא נמצא בהם הוא לא יצא מהם הוא מיוחד אבל הוא בתוך כל הימים ולא אחד בהם זה יום השבת שמשייה ברכה וקדושה לכל הימים מני מתברכין כולים כי היא מקור הברכה זה מה שאנחנו אומרים לחז כי היא מקור הברכה כלומר היא לא נבראה רק למען עצמה אלא בשביל כל השבוע כ כמו כן יש תרומה במקום לעשות משכן ובית המקדש שבאמת גם התרומה במקום התרומה בכסף התרומה בדי אבול אפשר לקחת כל חלק אבל התרומה במקור אי אפשר לקחת מקום אחר חוץ מר המוריה מבחינה זאת מקום המקדש הוא דומה לשבת אם כי המשכן אפשר היה להעביר אותו כשאתה עושה מסע הקדוש ברוך הוא אומר לך רד לקחת חצי מטר ימינה חצי מטר שמאלה אולי אפילו 30 מטר הכל יכול לזוז על מגדש זה כי לא בתם הדת אלה מנוחה ל הנחלה בסוף יש מנוחה ונחלה שהיא מקום מיוחד ובכל זאת וזה משאר ברכה וקדושה לכל המקומות זה שיש במשכן יכולת להתנייד ובמקדש לא זה מלמד שיכולת הניוד היא עוד סוגיה כאן שלפעמים נמצאת נמצאת צריכה לימוד בפני עצמה אבל עצם זה שהמקום המיוחד הוא מברך את הכל מעיין מבית מבית השם יצא ושקע את נחל שים זה שכל השפע של העולם בא מבית המקדש ו בא מהשבת מבחינה זאת הם תרומה ש וזה משאר ברכה וקדושה לכל המקומות ו כדרכו של השפת אמת הרבה מאוד לסדר את המחשבה ואת ענייני הקדושה על פי אברהם אבינו בספר יצירה עולם שנה נפש זה תורת היחסות הכוללת יש תורת היחסות הכללית זה ההתכה של הזמן והמקום של איינשטיין תורת היחסות הכוללת של אברהם אבינו היא כוללת גם את הנפש והיא מאחדת מקום זמן ונפש מ מאחדת מקום וזמן שיש מקום לבית המקדש זמן בשבת ונפש זה הכהנים וכמו כן חכמי לב ש שהם אלה שעוצרים את המשכן וכהן הוא תרומה בנפשות כלומר יש נפשות שהם המיוחדים ובאמת בכהן גדול יכול להיות כמה מהאנשים אבל כהן זה כביה וקיים זה אפשר אבל הכהן נוסא בסוף את ברכת השם לכולם הוא לא נעשה את זה בשביל עצמו הוא נוסע את זה בשביל כולם הפך כולם מתברכים והוא כאילו אז הכתוב מנחם את הכהנים ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם אז או חזל גם לכהנים למרות שפשט ואני אברכם כילו אתם שמים אני המברך את ישראל אתם רק אלה שמביאים את הברכה אבל הברכה אמיתית ם הקדוש ברוך הוא חזל אומרים אני אברכם זה נשאר פתוח וגם את הכהנים אז הכהנים הם גם מקבלים ברכה אבל העיקר זה שמברכים את ה את ישראל וזהו בחינת קהילת הכלל כשנשים אחד כלומר מה זה ויקל ויקל א שהוא כושר את כל האיברים אל הלב את כל ימות השבוע אל השבת את כל המקומות אל המקדש ואת כל הנפשות אל הכוהנים ובאמת הכהנים במקור הרי היו צריכים להיות הבכורות זה אומר שבעצם מכל משפחה יש כהן יכול להיות כהן אם הוא אם לדה בת אז אז אין כהן אבל אם נולד בן בכור בכל משפחה שיש לו בן בכור אז הוא ה הכהן עתידים לחזור בעזרת השם הו מציין ראשית מן הכלל הזמן הזה ויקל שמיד השבת והמשכן זה שאתה לוקח מתוך כל הקהל את הראשית את התרומה תרומה זה ראשית ומתעלה על ידי ראשית כל הכלל כשמתבוננים את היום השבת ו אה כל מקום נקשר אל המקדש יש לנו בית כנסת פה בית מדרש אז יש ארון קודש ולהרבה מאוד ארונות קודש כתוב מה שאומרים כשפותחים אותם כי מציון תצא תורה מה תצאת את התורה עכשיו מארון הקודש לא לא לא לא אל תסתכל למרי עיניים נראה לך שהתורה העם ארון הקודש אבל הגילוי אלוקות שבתורה הזאת זה ממקום הארון לא הארון הזה בבית מקדש מעט הארון בבית המקדש הכללי אם הלוחות זה שורי לוחות שב אל תשכח מאיפה זה בא בדיוק כי מציון תצא תורה אתה מוציא מון הקודש אה אומר כציון זה יוצא כי הארון הזה הוא רק נמשך אז יוצא שכל כל עיר העיקר שלזה בית הכנסת לכן הוא צריך להיות במקום הכי גבוה ו של בית הכנסת ארון הקודש וארון הקודש הוא נמשך בכלל מבית קודשי הקודשים ולכן גם כשעומדים תפילה אדם מכוון את עצמו כנגד בית קודשי הקודשים יצא שכל המקומות כמו שאומר שלמה בתפילה לפני א הקמת המקדש אפילו הנוכרי בארץ רחוקה מהמקום הזה מהבית הזה אז יוצא שכל המקומות בטלים אל מקום המקדש והנה כן הוא בקדושת שבת שצריכים ימי המעשה להיבטל אל השבת וזה הרמז במנורה עכשיו הוא חוזר לכלי המשכן אומר יש בו מנורה שלושה כני מנורה מצידה אחד הם שלושה ימים ד קמי שבתה כלומר רביעי חמישי שישי זה שלושה כני מנורה מ א לכן יש דורשים כי כנראה הסיבה היא אחרת אבל הדרשנים מקדמה דנה כשרו את זה שביום רביעי בסיום שיר של יום אומרים לכו נרננה כבר אומרים לכו נרננה הפשט הזה בגלל שה זה הפרק הבא שהפרק הקודם נגמר בדבר שאיננו טוב אז לכן רוצים לסיים בטוב אבל השנים אומרים שזה למה הקדוש ברוך הוא גלגל שיהיה פרק שנגמר בינינו טוב הצטרכו בשביל שביום רביעי כבר מתחילים שבס היה צדיק אחד אני לא זוכר את שמו אני אנטישמי לא זוכר שמות לצערי אבל צדיק אחד שאומרים שמיום רביעי כשהוא ה אמר לכו נרננה של שיר שלום ש ביום רביעי הוא היה מתחיל לרעוד מהתרגשות ו היה מתגבר תגבר עד שבת אז שלושה כני מנורה מצידה אחד זה שלושה ימים דכמה שבתה שלושה ימים זה שלושה קני מנורה מהצד השני זה שלושה ימים אחרים ראשון שני שלישי זה מה שאנחנו אומרים בפיוט ככלה בין רעותיה משובצי כלומר שהשבת היא כלה והיא בן רעותיה שהיא מוקפת כמו הכלה שמוקפת מחברותיה ולא אומרים אתם לא כלה אל תיכנסו לפה פה זה הכלה לא מה פתאום הכלה עם חברותה אז ככלה זה השבת מלכתה שבת כלה היא בן ראותה היא משובצת עם שלושה קני מנורה מפה רביעי חמישי שישי ושלושה כנ מפה ראשון שני שלישי ויתא זכור מלפניה שמור מ לאחריה אנשי היין שם במכילתא אז במכילתא יש לך פה אתה מחילת יש בצד השני של ה יש בצד השני או זכור השמור זכור מלפניו ושמור מלאחר מכאן אמרו מוסיפים כול על הקודש מה זה מוסיפים כול על הקודש שגם רבי חמישי שישי שייכים לשבת וגם ראשון שלישי שני שלישי שכ לישון לא זה לקחת את המדרש יותר רחוק אנחנו מבינים שמה זה מוסיפים שצריך 20 דקות קודם וגם במוצאי שבת לא מוציאים מיד לצת הכוכבים אבל הוא אומר שמלפני מאחורה זה מקיף אותו עכשיו הוא אומר אז למה זה זכור וזה שמור אז הוא אומר כך פירוש השבת משייר קדושה וצריכים בג ין זה בטר שבתא לשמור הערת הקדושה הנשארת כלומר היייתה כבר שבת כשאני בראשון שני שלישי היייתה כבר שבת ויש נפק מין על ההלכה שזה עדיין שיירים של שבת ראשון שני שלישי שמי שלא אמר הבדלה ממשיך להגיד הבדלה למה הוא לא אומר ברביעי בגלל שזה שייך לשבת הבאה הז ראשון שני שלישי אז עכשיו הוא אומר כשמו זה היייתה שבת והיא הסתיימה אבל האור עוד מעיר אתה צריך לשמור עליו שלא יתפוגג לך בידיים אז שמור זה שלושה ימים שב אחרי השבת לשמור הערת הקדושה הנשארת יש רבצ מייר זילברברג שיחות התחזקות אז הוא מביא כמה וכמה גדולים שאומרים שאם 30 יום קודם החג כבר דורשים ביכולת החג כי אור החג ממהיר אז 30 יום קודם החג כל וחומר כי אם החג ממהיר לפני שהוא היה אחרי שהוא היה כבר ודאי שהוא הוא מביא מכמה גדול ש ים את זה אז אחרי שהשבת היייתה ודאי שמעירה הלאה אז ראשון שני ושלישי צריך ל לשמור את הקדושה הנשארת הוא אומר ומתוך זה שאתה שומר בראשון שני שלישי את הקדושה של שבת הקודמת וזוכרים אחר כך בג ימים דכר שבתה לזכור להשתוקק להכין את השבת א אם אתה שומר את השבת שהייתה אז כשנגמר ה הערה שלה אז אתה משתוקק כבר לשבת הבאה ואז השבת העתיד מסייר גם לפניו לפני כן ומי שישנו בשמירה ישנו בשכירה חזל אומרים את זה לגבי שלכאורה השכירה זה מצת הש שהזמן גרמה ובכל זאת כיוון ששמור וזכור נאמרו בדיבור אחד אז יש הקש ביניהם אז מי שישנו בשמירה וזה ודאי נשים חייבות כי זה מצת לא תעשה אז יש גם בזכירה אז הוא אומר כאן מי שישמר בשמירה היינו שהוא שומר ימים א' בג על האור של השבת הקודמת שעדיין מעיר אז על ידי זה הוא ישנו בשכירה שהוא זוכה לזכור את השבת בזה ידי ו למרות שהיא עוד לא היייתה אז זה יותר קשה אז לכן קודם צריך להיות בשמירה יותר קל לשמור על משהו שכבר היה לך מאשר לזכור משהו שעדיין לא היה ויש ללמוד עוד בפסוק בכפתור תחת שני הקנים ממנה כפתור תחת שני הקנים ממנה דיני איתה שבשלוש ימים כמי שבתה יש לשמור בכל יום הערת הנשמה יום דהו הוא נפש רוח נשמה כלומר זה לא סתם שלושה ימים אלא כל יום יש בחינה אחרת רק להעיר שיוצא כאן דבר נפלא שרוח היא ה צד האנושי השכל ונשמע רוח פסוק אחר נפל לי פסוק טוב נגיד לפי נפ שחיים פ שחיים מסביר את הפסוק מחלוקת איך מסבירים אותו הפסוק ביב אומר אכן רוח היא באנוש הרוח היא הצד האנושי ושם כתוב נשמת שדי תבנים אז זה שאומרים שנשמת שדי תנם זה שהנשמה היא הבינה והרוח יותר תחתונה אבל נפש החיים אומר שהנשמה נותנת הבנה לרוח רוח באנוש ונשמה נותנת את הבינה לרוח וזה נמצא ברוח אז ההבנה של התורה היא ברוח וכאן יוצא ככה שעוד רגע נראה את זה שד ו אז יום רביעי זה יום הנפש הכי רחוק משבת שיש יום חמישי יום הרוח יום שישי זה יום השבת כבר יום הנשמה זה כבר מכינים לשבת וכינו אתש רביע עושים פעמיים לכם משנה ו וימים ראשון שני שלישי אז ראשון הוא יום הנשמה שעדיין יש בו הערת הנשמה שיש הבדלה אז עדיין הנשמה מהירה לתוך יום ראשון ויום שני זה שוב יום הרוח ושלישי זה הנפש רק להגיד שלפי זה יוצא נפלא מה שעשינו היום שבשני וחמישי שזה ימי הרוח קוראים בתורה עוד רגע אומר שזה גם כנגד מחשבה דיבור ומעשה כלומר יום שישי כל הזמן חושבים על השבת וגם יום ראשון עוד חושבים על מה שהיה בשבת ושני וחמישי זה הדיבור זה יום הלימוד תורה יוצא שמה שהיה רעיון שבמשקאות חמישה ימים בשבוע ארבעה ימים בשבוע האמת היא שאולי צריך לעבוד שני ימים שבוע שלישי ורביעי לא ומה ישה טוב אז הוא אומר בכל הערת הנשמה יום דהו הוא נפש רוח הנשמה מעשה נפש דיבור רוח ומחשבה זה יום שישי להכין על השבת וכמו כן א בג שמה רוח ונפש הין שם בדברי האריזל וידוע שג סעודות שבת ותים גם כן אלה הג' נפש רוח ונשמה אז יוצא שבתוך השבת עצמה יש את השורש של שלושת ההערות גם ל בג גם לדה ונמצא כל סעודה סועד לבית ימים כי יש נפש רוח נשמה אז סעודת לן שבת כנגד נפש אולי יש אולי כמה אפשרויות איך לסדר את זה אבל נגיד שכנגד נפש אז אם כן זה כנגד שלישי ורביעי ושבת בבוקר כנגד רוח זה כנגד שני וחמישי ולכן בשבת בבוקר מה עושים קוראים בתורה גם כן וסעודה שלישית זה כנגד הנשמה זה רעב ד רעבין זה כנגד שישי וראשון אז הוא אומר כל סעודה היא לבית ימים וזה מה שהוא אומר וכפתור תחת שני הקנים ממנה כפתור זה סעודות שבת שהם נמצאים בכנה האמצעי שהוא השביעי אבל יש כל בתוך הכנה השביעי שלושה שמתחלקים לשישה זה שלושת ה סעודות כי ג' שבתות יש מו נפש רוח הנשמה נראה לי שזה צריך להיות גמ סעודות בשבת זה הכוונה כאן כל שבת מסייע ליום אחד שלפניו ויום אחד שאחריו אחר כך מצאתי בספרים כי סעודה אחת נגד יום אב ואחרי זה גד ו נראה כמו שכתבנו כי סעודה אחת יום אל וסעודה אחת בה שזה סעודת הבוקר וסעודה אחת גד והוא הרמז בג כפתורים לג שבתות שבג סעודות וכפתור הוא חיבור זכור ושמור כלומר שני הצדדים לחם משנה לכן בכל שבת בכל סעודה יש לכם משנה יוצא שכמה לחמים בסוף יש שבת שישה לחמים שלוש סעודות כפול לך משנה אז יש לך עד ששת ימים בתוך השבת כי בשבת זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ולכן זה כפתור אחד תחת שני הקנים ממ בשבת ששני הזכור והשמור הם דבר אחד ומי המעשה מתפשט מתפשטים לבית ימים קנל זכור לפניה ושמור לאחריה איזה דרשה מתוקה רמז בלדבר כפתור גימטריה שת הוא יסוד השבת ובצרוף בית הקנים הוא שבת חיים חיים שבת שלום