אבות פותחים שערי תפילה | שפת אמת לפרשת חיי שרה- תרמז | הרב יהושע שפירא

שלום וברכה. אנחנו בשנת תרמז בפסוק ויצא יצחק לסוח בשדה. דרשו חז"ל, אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק תיקן תפילת מנחה, יעקב תיקן תפילת ערבית. עוד לפני שנראה את הספת אמת, יש כאן תוספת על הפשט שאנחנו אומרים בכל תפילה. בכל תפילה אנחנו אומרים אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב. ודיברנו כבר כמה פעמים על הפלא הזה שעוד לפני שמדברים בגדלותו יתברך שמו. הכל, הגדול, הגיבור והנורא. אנחנו מדברים על אברהם, יצחק וליעקב. והסיבה לכך היא רק שנייה מאחורי ה הסיבה לכך היא ש הגדלות והשבח של הקדוש ברוך הוא לא באים מאיתנו. אם הדבר היה תלוי בנו, היינו כנראה שקויים בטומאת עבודה זרה ולא יכולים לרומם את מחשבתונו ממנה. מקסימום היינו כפילוסופים שממציאים להם אלוה בלתי מתנוע ובלתי יודע ובלתי רואה אבל גם מזה לא היינו יכולים להתרומם. רק בזכות אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, אנחנו בכלל יכולים לפתוח את הפה ולומר הקל הגדול, הגיבור והנורא. והדבר הזה הוא דבר מופלא מאוד ובפרשיות שלנו ראוי לחזור ולשנן אותו ש היהודי בכל יום כשהוא נפגש עם השם כשהוא מבטא את הפלא הגדול של מי גוי גדול אשר לא אלוקים קרובים אליו כאשר אלוקינו בכל קורנו אליו הוא הולך עם אברהם יצחק ויעקב כמעט אין דמויות אחרות בתוך התפילה שלנו. יש לנו רצון לעתיד של דוד המלך. יש לנו בשבת בבוקר קבלת התורה של משה רבנו וכמעט אך ורק אברהם, יצחק ויעקב שחוזרים על עצמם פעמים רבות מאוד. וגם כל פעם שאנחנו אומרים אלוקינו ואלוקי אבותינו אנחנו מתכוונים לאברהם יצחק ויעקב ו יחד עם זאת יש גם חלוקה בין אברהם יצחק ויעקב נכון שגם בשחרית גם במליכה וגם בערבית אנחנו מזכירים בפירוש בפרטות אחרי שאנחנו מכלילים את כולם אלוקינו ואלוקי אבותינו אנחנו מפרטים אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב אבל יש עוד פירוט שבשחרית זה אלוקי אברהם כי אברהם תיקן תפילת שחרית במנחה העיקר הוא אלוקי יצחק ובערבית העיקר הוא אלוקי יעקב ובעצם בכל יום כל יהודי עובר את האבות הקדושים יש לו שעות אברהם שעות יצחק ושעות יעקב דבר יום ביומו כל ימי חייו זה דבר פלא זה דבר של קישור ואיזה גילוי של מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי והשות אמת אומר יגיעו מלשון לנגוע מתי יהיה יניקה על ידי מגע ומתי בכל יום ויום אדם לא רק אחוז באבות הקדושים בכל תפילתו בכל עומדו לפני השם אלא גם מתהלך בעצם בכל יום, גם אם הוא שוכח את זה במעמקי הנשמה היהודית. רבותינו, כך תיקנו לנו, שבכל יום ויום הוא מתהלך לפי סדרי הזמנים עם האבות הקדושים. הוא קם עם אברהם, הוא הולך במהלך ה אחרי הצהריים עם יצחק ובערב עם יעקב. ולעסוק במבט הזה שבו אנחנו יכולים לראות את עצמנו. הולכים עם האבות הקדושים כל יום וכל אב בשעה אחרת. כלומר זה אב מיוחד לזמן מיוחד בכל יום ויום. זה דבר עמוק מאוד. זה טעם מופלא של שורשי יסודי כל היהדות כולה. ועל כך השפת אמת כאן מבאר פותח שערים. ויצא יצחק לסוח בשדה לפנות ערב שזה תקנת תפילת מנחה היא ה פרשה שלנו דרשו חז"ל אברהם תיקן תפילת שחרית דכתיב וישקם אברהם כלומר עניין אברהם זה עניין ההשקמה כמו שיבואר אל המקום אשר עמד שם ואין המידה אלא תפילה אז אם כן ההשכמה בבוקר שמכיוון שאני משקים אני נעמד ואני נעמד לפני השם עודנו עומד לפני השם אני משקים נאמד ויהודי לפני השם והעמידה הזאת לפני השם היא התפילה שמוארת באורו של אברהם אבינו יצחק תיקן תפילת מנחה דכתיב לסוח ואין שיחה אל התפילה. שזה במהלך היום יש איזה תנועה של סיג ושיח. זה גם שיח השדה, זה גם הצמיכה והפריחה וגם האינטראקציה. וזה גורלו של היום שיש בו צמיכה ופריחה ועשייה ופעולה ושיח בן חברתי בין האנשים יעקב תיקן ערבית דכתיב ויפגע במקום ויעלן שם ואין פגיעה אלא לשון תפילה ומה זה פגיעה זה מפגש שהוא יותר עמוק משיחה במובן הזה שהוא מוביל אל ה מנוחה ואל הנחלה כפי שנראה אל השינה ויפגע ויעלם כמו זה פגישה שמאפשרת מנוחה והרגעות הכוחות ולא פעילות הכוחות ובמדרש תנחובה בפרשה זו אין לך מי שכיוון דעתו אל התפילה כאברהם תכתיב חלילה לך לעשות כדבר הזה. כלומר שהקדוש ברוך הוא עומד מול אברהם ואברהם מתחנן פעם אחר פעם על סדום ולא רק מתחנן אלא יש לו גם עמידה בתפילה. כן? כמו שכתוב אשר עמד יש לו איזה תוקף שהוא בא לפני השם וטוען טענה וזה ככיוון דעתו. כלומר שהוא יכול בדעתו להיות באיזה עמדה מול הקדוש ברוך הוא בתפילה שיש בה אה קשר מופלא שיש בו יכולת גם לטון איזה משהו כין טענה כלפי מעלה מפני שזה מכוון לרצון השם בעצמו ואין מי שעשה את זה יותר מן אברהם אבינו ועניין הוא עכשיו סת אמת מסביר את הדבר הזה כי אין לך כי אין מכוון התפילה אין מכוון התפילה סליחה כשחסר לאדם איזה בקשה אנחנו יודעים הרבה ספרים קדושים שלמרות שפשט התפילה היא בקשות אבל זה לא היקרה. כמו שאנחנו מוצאים שבתורה הפשט מדבר על איברים של השם. חרון אף ויד השם הוא ברור שלא לזאת הכוונה. גם בתפילה שיש מקום יותר גדול ויותר ממשי. להגיד שהפשט הוא באמת על מקומו עומד, מה שאין מקום להגיד ביד השם. ובכל זאת רבותינו ליבדו אותנו שזה לא העיקר. כשאני אומר רפאינו, אין העיקר שיש לי חולה וא צריך להתרפא. מעשה שבא חתן אלא רבנו הרב ציודה ביום חתונתו להתברך. ככה היה המנהג שחתנים היו באים להתברך אצל הרב צודה ואחר כך שם פעמיו לכותל אז הוא שאל את רבנו הרב צודה מה התפילה שהוא צריך להתפלל בכותל אז הוא אמר לו שיתפלל כמה ישכינת מאפרה ולהביא את הגאולה שלמה אז אמר חתן זה תמיד מתפללים בכותל אני חתן ביום חתונתו אז הוא אמר לו, כשבאים לפני המלך, לא עוסקים בעניינים פרטיים מקומיים. כשבאים לפני המלך, גם חתן מתרומם עד עוד שמה בהרי יהודה בחוצת ירושלים לקום שחיטה מאפרה. ואני גם מתחתן בתוך הכל ששון וכל שמחה, אבל במה אני עוסק? לא במה יהיה עם הבית שלי. הוא לא הנושא הוא סעיף ענף בתוך הנושא לעקום משכינתה מאפרה ורבנו הרב ציודה הדריך אותו שכשאתה כאן אז אנחנו עוסקים בבית הפרטי שלך כי זה מקום פרטי אם כי ביתו של הרב ציוד היה מקום כללי מאין כדוגמתו אבל היה בו גם התייחסות לסעיפים פרטיים אבל כשאתה בא למקום אש לאבד בית שלבת למקום בית המקדש, למקום הרכלו של מלך, שם אתה בטל למבט מלכו של עולם על העולם ומתנקודת המבט של היכלו של מלך אז עיקר מה שצריך להשתתף בו זה בצער של השכינה ובתפילה לקום לשכינת מאפרה. אז אם כן, אין מכוון התפילה כשחסר לאדם איזו בקשה. זה לא עיקר התפילה. רק כמו שכתוב ואני תפילתי לך השם את רצון. כלומר שהתפילה שלי היא על זה שיהיה את רצון. שבאמת יש שלוש עיתות רצון בכל יום. יש עצה אבינו שחרית, את רצון של מנחה זה אור של יצחק אבינו ואת רצון של יעקב. אבל מה זה שיהיה את רצון פירוש? שיהיה בקשת האדם לעורר למעלה את רצון. מה פירוש עת רצון? שיתפייס ושיתרצא הבורא יתברך אל התחתונים. הגמרא מביאה שהיה המורה שהיה לו את רצון אז הוא אמר היא באו מני כל חללי עלמה אבאמין לכו ככה אומרת הגמרא מסכת שבת כלומר אם תשאלו ממני עכשיו את כל ענייני העולם אני אגיד לכם למה כי מה יהיה את רצון יש ברצון שני דברים הרצון החיצוני זה שחסר לי משהו ואני רץ אחריו אבל הרצון העליון הוא שאני מרוצה, מבסוט וממילא מתוך שאני מרוצה אותו המורה, אז הכל מתמלא בטוב, הכל מתמלא בסבר פנים יפות וממילא באו מיני כל חללי עלמה אבאמינו לכו ואז הגמרא מפרטת שאלות ששאל לות או באותה הזדמנות. מה זה עת רצון כלפי מעלה? זה עת שהקדוש ברוך הוא מרוצה מעולמו. ישמח השם במעשיו. ומכיוון שהוא מורצה אז עכשיו הוא נוהג בלרץ' כמנהג בעלי שמחות שידם רחבה והם נותנים לעניים ביד רחבה כמנהג שהתורה מנחה אותנו שברגלים לזכור את הלוי ואת היתום ואת האלמנה שאנחנו צריכים לשתף אותם בשמחתנו ולשים לב אל הקושי שלהם. אנחנו עכשיו בשיבה של הרב זקס מסיימים את השיבה שהיה הפנים של התורה להסביר לאומות העולם וגם לנו פנימה את הפלא הגדול הזה שכשיש מועד שהוא מיועד לדבקות אלוקית אז הקדוש ברוך הוא אומר לנו אם אתם רוצים לדבוק בי אתם צריכים להיות גם כן בעת רצון כמוני כמו שאני בית רצון זן הוא מפרנס לכל הוא מטיב לכל ויש לי כאלה שאני דואג להם ביותר לאני ולאביון הם הארבעה שלי אז אם תדאגו לארבעה שלי לאני ולאביון לטוב ולהנמנה אז אני אדאג להרבעה שלכם לבנך וביתך וה הדאגה דווקא בחגים, דווקא במועדים יותר משאר ימים זה כי עת רצון זה נתינת שפע לכל וממילא דאגה ואכפטיות וצומת לב לאלה שבאמת זקוקים והבקשה בתפילה זה שיהיה ישמח השם במעשיו שמצד הקדוש ברוך הוא יהיה את רצון שהוא רוצה בטוב העולם כולו, לא רק בגשמיות, כמובן, ברוחניות, בגילוי אלוקות, שזה העיקר. זה לא שאנחנו רוצים שיהיה פה עולם, שכל הטוב שבו זה לדאגה, לצדקה במובן הגשמי. ואז שיהיה הרבה אנשים, כל האנשים שלהם טוב בגשמיות. זה ודאי קומה חשובה, אבל קומה יותר עליונה שהיא ודאי יותר מרכזית בעת רצון שיש שפע לכולם של גילוי אור אלוקי וזה גמילות חסד עוד יותר מופלאה לדאוג לעניים כמו שאומרים חז"ל אל אין אני אלא בדעת שמי שיש לו עניות בדעת אלוקים שזה עניות הרבה יותר חריפה שאנחנו נזכה לתת לו שפע של דעת אלוקים. זה כל אחד ואחד בעת רצון שלו. וכשאנחנו מבקשים הקדוש ברוך הוא עת רצון אנחנו רוצים שהוא יתן שפע גשמי לעולם ועוד יותר שפע אלוקי של גילוי שכינה. והשפע האלוקי של גילו שכינה הוא העיקרי. כמו שהגמרא אומרת לגבי עבדת אביו ועבדת רבו. אם אדם יש לו שתי עבדות, מי קודם? אומרת הגמרא, ודת רבו קודמת. למה הוא צריך לתת לרבו לפני אביו? שזה מביאו לחיי העולם הזה וזה מביאו לחיי העולם הבא. כלומר, שכשאנחנו רוצים בעת רצון לתת למסכן, לחסר, אז יש נתינה של עולם הזה. ובאמת כל בני עולם הזה רואים את הטוב שלנו על ידי הנתינה בחיי עולם הזה אבל אנחנו יודעים שעוד יותר עליון מזה זה הנתינה של חיי העולם הבא למי שאין בו אין אני אלא בדעת הפלגנו קצת על כל פנים אז פירוש שיהיה בקשת האדם לעורר למעלה את רצון ושיתפייס ויתרצא כן כן. מה זה להתרצות? להחזיר ולהשיב את האהבה. המילה כאן להתרצות זה לא מילה לרצות, אלא כמו מרוצה. אני מתרצא עכשיו אני מרוצה ממך אחרי שהייתה איזה פגיעה, איזה מתח והתפייסתי, התרצאתי. שהתפייס ויתרצא הבורא יתברך אל התחתונים. וממילא המחיצה של ברזל שמפסקת תתפוגג ואהבה תשוב בכל מלא תוקפה. ולפי שאבות היה כל מגמתם לזה כל מה שהקדוש ברוך הוא בחר בהם. זה מפני שהוא רצה שסחה לגוי גדול ונברחו בך כל משפחות האדמה. בוודאי שנברחו בך כולל גם נברכו בגשמיות. אבל עיקר אבכו בך זה שאז אפור כל העמים כולם לקרוא שפה ברורה בשם השם אב המון גויים שפת אמת אומר מה זה אב המון גויים המון מלשון המיה ההמיה של כל הגויים שיש להם קמיה לאלוקות אבל היא אטומה באיזה דוד סתום וחתום ולהוציא את האמיה הזאת אב המון גויים הוא אב שיודע להוציא לעורר את האמיה של הגויים לקדוש ברוך הוא וזה ונברחו וכך כל משפחות זה אדמה אז כל מה שאברהם אבינו רצה זה לברוא להוליד אומה כזאת שהיא תביא ברכה לכל העולם להפוך כולם שפה ברורה ולעובדך שכם אחד כמובן שכשיהיה המדרגה הזאת שמלא הארץ דה את השם כמה מכסים כמו שמתאר הרמבם בסוף היד החזקה זה סוף כל התורה כולה לשם היא הולכת למלא הארץ את השם כמים להם מכסים אז ממילא הזהב יהיה כמו עפר ויהיה שפע ואין קינאה ואין שינאה ואין תחרות כלומר הגשמיות תהיה בשפע אבל היא לא תהיה עניין המלה הארץ זה את השם זה העניין ובשביל זה רצה אברהם אבינו להיות מגויז כל כולו להוליד דומה אלוקית בשביל ונברחו בך בשביל אהב המון גויים בשביל למען ידעתי אשר לצווה את בניו ואת בתוך אחריו לעשות דרכה ומשפט בדרך השם אז לפי שאבות היה כל מגמתם לזה פלו כל אחד עת מיוחד להיות עת רצון לתפילה להיות פתוחים שהרי שמיים בג זמנים הללו והנה כאן אנחנו רואים דוגמה שמה הם רצו להטיב לעולם שיש שלושה זמנים אפשר היה להגיד שלושה זמנים של שפע גשמי כרי בתנועות העולם יש דברים שדווקא בבוקר מקבלים את חיותם כמו שהגמרא אומרת לא לבקר חולה בבוקר כי הוא נראה כבר הוא מתחזק אחרי השנה של הלילה וכל הצמיכה, כל הפריחה מתחדשת בבוקר. כל עולם החי מתחדש בבוקר. אז היינו אומרים שאברהם תיקן התחדשות החיות ויצחק תיקן את הפעילות שחותמת את היום. ויעקב אבינו תיקן מנוחה. לא. האבות הקדושים לא תיקנו רק את הגשמיות. אמנם זה כלול, אבל מה האבות הקדושים תיקנו? הם רצו להטיב לכל והם ידעו שעיקר ההטבה זה הטבעת השפע הרוחני. אז לכן תיקנו את תפילה. ויותר יקר מכל ה שפע הגשמי שמקבלים את התפילה זה התפילה עצמה. כמו שכתוב למה ברא הקדוש ברוך הוא את האמהות הקרות מפני שנתאו לתפילתם. כלומר שאנחנו חושבים באופן מאוד מוזר שהקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא בתפילה הוא האמצעי ורפואת חולים וברכת השנים זה המטרה רחמנא לצלן מהידעתא אז אומרים חז"ל באמת זה הפוך למה יש לי חסרונות הקדוש ברוך הוא בורא בחסרונות כדי שאני אפנה אליו הקשיים שלי זה האמצעי והתפילה שלי זה המטרה כמו שאומר רבי יהודה לוי שהתפילה היא גרעין הזמן ופריו כל הזמן הוא איזשהוא תהליך כדי שאני אגיע שוב לעמוד לפני השם שיבטי בבית השם כל ימי חיי מתי השיבתי בבית השם כל ימי חיי מתגלה באדם בשעת התפילה שהרי בשעת התפילה אסור לעבור לפני המתפלל כי שכינה לפניו הוא עכשיו שבטי בבית השם אפילו כשאדם לומד תורה מותר לעבור לפניו אפילו למד פנימית את התורה מותר לעבור לפניו אבל כשהוא מתפלל הוא כאילו בבית קודשי הקודשים אז איך מישהו יכול לעבור בבית קודשי הקודשים אז הזמן של השיבטים בבית השם זה שעת התפילה ואת המתנה הזאת נתנו לנו אבות הקדושים שבכל יום ויום כל אחד מהאבות הקדושים נתן סוג אחר של שיבטי בבית השם כל ימי חיי ישיבתי בבית השם שכריס כל ימי חיי ישיבתי בבית השם מנחה כל ימי חיי ישיבתי בבית השם מה הריב כל יום אחד ואם כי אבן השתייה בבית השם ממנה מושט את העולם וכל שפע ברכה הגשמית בעולם הוא גם כן מבית השם אבל זה רק העניו שיוצא ממילא הליבה של בית השם זה עצם המפגש שאדם כשהוא מתפלל הוא כעומד בבית קודשי הקודשים במקום העקידה עם אברהם יצחק ויעקב עם סולמו של יעקב וזה כל יום ויום אדם זוכה בכל שעה מן היום המתאימה להיות שבטי בבית השם עם אברהם אבינו שבטי בבית השם יצחק אבינו ולפי שאבות היה כל מגמתם לזה פעלו כל אחד עת מיוחד להיות עת רצון לתפילה להיות פתוחים שרי שמיים בגילים זמנים הללו מבואר בספרים שלמה אנחנו מתפללים בזמנים האלה בגלל שזה הזמנים שאנחנו יכולים לפתוח את הלב ולכוון את הדעת מפני שיש עת רצון למעלה, יש הכנה למעלה לתפילותינו. לכן אנחנו יכולים באופן פשוט להתפלל גם בלי לבקוע רקים. הבקיעים כבר בקועים. הרקיים כבר בקועים. והרצון כבר נמצא. רק שאנחנו על ידי תפילתנו מגבירים את הרצון שכבר נמצא. להמציא רצון חדש זה כוחינו דל. מותר. יש א תפילת נדבה עם הזהירות ההלכתית הנצרכת. יש התבודדות יש תפילות שאדם מתפלל לבד. יש אמירטינים כל היום. ובאמת אולי דוד מובא כאן בסוף כנראה שלא נגיע כבר עד הסוף שיש בחינה שדוד הוא על כל היום כולו אבל לא בדרגה של אברהם יצחק ויעקב ויש שלוש שלושה זמנים שבאים יש עת רצון למעלה והשערים פתוחים ואנחנו כבר נכנסים לשערים פתוחים ומעוררים את הרצון שהתעורר כבר כמו אין אין מחזקין אלא מחוזקים. אין מעוררים רצון אלא מי שרצונו כבר התעורר לאנשים שאין להם יכולת לצעוד ולסלול דרכים לעצמם והם הולכים בדרכי אבותיהם ושלושה סללו דרכים. אברהם סלל שחרית, יצחק סלל מנחה, יעקב סלרית ואנחנו אנחנו הולכים במסלולים ולסלול עוד תפילה שיש שערי שמיים פתוחים. כביע וקיימה ניצחי לא לרגע אחד שממילא זה גם מלמד על החלקיות ועל הפרטיות של פתיחת שרי שמיים אלא מסלול ניצחי של שערי שמיים פתוחים עם רצון שמתעורר זה האבות הקדושים זה מה שהם הנחילו לנו להיות פתוחים שערי שמיים בגים לזמננו לנו וכל אחד כפי מידתו כלומר כל אחד מהאבות הקדושים פתח שרי שמיים המתאימים לדמותו ולישיותו. אברהם אבינו עליו השלום כתיב והשקם דיתא הסימן לאהבת השם מי שמקדים אהבתו יתברך לכל הדברים כמו שכתוב הגמרא אומרת גמרא נפלאה שלא ישריכו דברים בדף הזה במסכת שבת ש בברכות של הרבה א תפילות אה ארוכות ונשקים ונמצא ייחל לבבנו הוא מביא כאן את החלק הזה. אבל עניין ההשכמה זה שאדם משקים וקודם לכל הוא אוהב את השם. אולי נאמר פה משהו בהמשך. אנחנו אני רואה שלא נספיק. הפלגתי היום בדברים אני מתנצל בפני הציבור אבל אמשכי שמעתאה אבל רק נאמר דבר אחד שמוב כאן בהמשך. התורה אומרת שקריאת שמע היינו הדבקות האלוקית צריכה להיות ב לכתך בדרך ושוכבך ובקומך ובהמשך אומר השפת אמת תראו בסוגריים בהמשך ג זללו בלכתך דרך זה דכתיב עצה יצחק בשוכבך זה יעקב ובקומך זה אברהם. אז יוצא שיש פה מנחה, מיירב, שכיס, זה סדר מיוחד. יצחק, יעקב, אברהם. ולא נעסוק עכשיו בסדר הזה. אנחנו צריכים לסיים רק לומר דבר אחד. שאדם הולך בדרך כמו ויצא יצחק לסוח, אז דעתו מוסחת. כשהוא יושב בבית, דעתו מיושבת. אז להיות עסוק באהבת השם והיו הדברים האלה על לבבך כשהוא בבית נינוח זה יחסית פשוט להיות מכוון כל כולו לזה תמיד זה גם עניין של מעלה עליונה הלוכות זה יחסית פשוט אבל בלכתך בדרך אז בדרך יש המון הסכות דעת כל מי שעבר ממניינים בתוך בית הכנסת למניינים בחוץ ברחוב יודע כמה סחות דת יש הוא באו ולכת לך בדרך אז זה חידוש יותר גדול שגם בדרך אתה יכול לאהוב את השם ויש חידוש עוד יותר גדול אז זה החידוש של יצחק יש חידוש עוד יותר גדול שאדם הולך לישון כוחותיו הזלו ממנו ודעתו קרובה לשינה ושאז הוא יהיה מלא באהבת השם הרמבם בסוף הלכות תשובה מתאר את אוהבי השם הוא אומר כמו האהוב שחושק באהובתו, אז הוא הולך בדרך, הוא יכול להתקל, ליפול, הוא שוגע באהבתה. אחרי זה הוא הולך לישון עם איזה מחשבה הוא נרדם, למרות שכבר שרפיו מתפוגגים והוא מתחיל להיכנס לעולם החלומות. מאיפה הוא נכנס? ממחשבות על אהובתו. אבל הפלא הכי גדול ובזה נסיים באברהם בך חותמים. אם כן אנחנו בפרשת יצחק אבל הזמן גרמה שלקום בבוקר מתוך הרפילי שינה לאהבת השם. כלומר, אם אדם קם ומיד המחשבה הראשונה שלו זה שהוא אחוז באהובתו, זה סימן לעומק קשר הכי גדול שמהמעמקה התודה. זה מה שצומח. לכן ובוקומך זה הפלא של אברהם אבינו שתיקן לנו תפילת שחרית. יש כאן עוד פלאים, אבל אנחנו כבר צריכים לסיים בזה שיהיה לנו שבת שלוש נזכה להדבק באבות הקדושים. לעובדו בכל לבבנו לפתוח שערי שמיים, שערי רצון כל דוב