שמואל ב פרק ב | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

טוב, אנחנו ממשיכים בספר שמואל ב'. דיברנו על קינת דוד, סיימנו אותה אפילו וממשיכים הלאה בפרק ב'. דוד קם מהקינה ואפשר להגיד אפילו במעבר חד. מעבר חד לא בגלל שדוד לא מרגיש את הכאב, אלא הכאב מלא, אפילו הייתי אומר שאך חייב להקדים את הקינה לפני הצעד הבא שלו שזה הנכונות להמשיך הלאה. ולהמשיך הלאה זה להתחיל לממש את המלכות שלו בעם ישראל, ודוד פונה בפנייה לקדוש ברוך הוא. תפתח לי בשמואל א', כן, מה שקורה זה ככה: ויהי אחרי כן וישאל דוד באדוני לאמור: האעלה באחת ערי יהודה? ויאמר אדוני אליו: עלה. ויאמר דוד: אנה אעלה? ויאמר: חברונה. איך דוד שואל בהשם? יש הבדל בין לשאול את השם לבין לשאול בהשם. לשאול בהשם זה אורים ותומים. האורים ותומים, איך היו לדוד אורים ותומים? מה? כשאביתר... יפה, באופן סמלי מאוד. כשאביתר הבן של אחימלך בורח מנוב עיר הכהנים, הסיפור בשמואל א' כ"ב, תפתחו שנייה אחת. סוף הפרק פסוק י"ח: ויאמר המלך לדואג: סוב אתה ופגע בכהנים. ויסוב דואג האדומי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמונים וחמישה איש נושא אפוד בד. ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אישה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב. וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד. ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני אדוני. ויאמר דוד לאביתר: ידעתי ביום ההוא כי שם דואג האדומי כי הגד יגיד לשאול, אנוכי סבותי בכל נפש בית אביך. שבה איתי אל תירא כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך כי משמרת אתה עמדי. ואביתר בפרק כ"ג פסוק ו' כתוב: ויהי בברוח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה, אפוד ירד בידו. לקח איתו את הזה, והוא ממשיך להיות הוא מכהן ככהן גדול בלי משכן. אין משכן, אין מרכז רוחני, אין מרכז רוחני. היה משכן בשילה, חרב בימי עלי. היה סוג של משכן בנוב, וחרב על ידי שאול. ועכשיו האורים ותומים מסתובבים כמו שהם. הארון הארון נמצא בקרית יערים, בסדר? זה עוד בגלל הסיפור שהיה של חורבן שילה. ועכשיו יש את האורים ותומים שהם עזבו את זה ועברו לדוד. יש הלכה: אין נשאלים באורים ותומים אלא למלך ולמי שהציבור צריך בו, זאת אומרת למישהו שהוא כלל ישראלי. לא שואלים באורים ותומים שאלות פרטיות של אנשים פרטיים, אלא רק שאלות כלל ישראליות. למה זה כלל ישראלי? כי האורים ותומים עונים באמצעות שנים עשר אבנים, 12 אבנים שמייצגות את כל שבטי ישראל. הקדוש ברוך הוא עונה רק למשהו שהוא נוגע לכל עם ישראל. מלך מייצג את כל עם ישראל. ומכיוון שהאורים ותומים היו אצל דוד, מה נשאר לשאול? אם הוא רוצה לדעת מה יהיה? נביאים של... לא עובד. בעלת האוב. אז תראו את ההקבלה: שאול מת אחרי שהוא שאל בבעלת האוב ודוד עולה למלכות כיוון שהוא שואל באורים ותומים. זה כן, מה? איך שחנה איך דוד... זה וורט. אין לזה מקור שזה באורים ותומים הוא שאל. טוב, אז אני חוזר לסוגיה, לפרק שלנו. דוד שואל בהשם האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר השם אליו עלה. ויאמר דוד אנה אעלה, ויאמר חברונה. ויעל שם דוד וגם שתי נשיו, אחינועם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי. ואנשיו אשר עמו העלה דוד איש וביתו וישבו בערי חברון. ויבואו אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה ויגידו לדוד לאמור, אנשי יבש גלעד אשר קברו את שאול. טוב, אז יש כמה שאלות עקרוניות על הפרשה הזאת. אם דוד רוצה להיות מלך והוא נמשך למלך על ידי שמואל, ואם נחזור לרגע שדוד נמשך למלך שוב לספר שמואל א' וזה נמצא בשלבים מאוד מוקדמים של מלכות שאול מהסיפור של עמלק, שזה סיפור של פרק ט"ו. ובפרק ט"ז יש את המשיכה של שאול של דוד. פרק ט"ז, ויאמר השם אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלוך על ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך. ואז פסוק י"ב, באמצע הפסוק, ויאמר השם קום משחהו כי זה הוא. ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח השם אל דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה. אז למה הוא משח אותו למלך על מה? למלך על כל ישראל במקום שאול במקום שאול. למרות שאפשר היה לומר שקרע השם את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך. מה זה לקרוע? אולי זה מזכיר את הסיפור עם אחיה השילוני שקורע את הבגד ל-12 קרעים, אז זה נקרע, חלק נשאר אצל שאול וחלק עובר לדוד זה מתחלקת ודוד לוקח את המלכות, אבל אני לא חושב שזה הפשט. הפשט הוא שדוד נמשך למלך על כל ישראל. אז למה דוד מסתפק במועט? למה דוד אומר, טוב תשמע בוא נעשה בוא נעשה רק מלכות חלקית על שבט יהודה? האעלה באחת ערי יהודה. אם אתה עולה לאחת ערי יהודה אתה מצהיר מראש שאתה מלך על יהודה. לאיפה דוד היה צריך ללכת? לגבעת שאול, אין ירושלים עדיין לא ירושלים עוד לא הייתה עיר מלוכה אף אחד לא התייחס אליה כעיר מלוכה. אז היה צריך ללכת לגבעת שאול, שמה שאול היה מלך, אבל אתה לא יכול ללכת לגבעת שאול ולמלוך באזור בנימין. אז איפה דוד היה צריך ללכת? לשמואל? אולי לשמואל, אבל שמואל כבר איננו. ללכת לשמואל זה לעלות לעולם האמת. מה יעשה? לאיפה דוד ילך? לאיפה יכול ללכת? לכהנים לנוב? אז עוד היה נוב? לא חרבה, נוב חרבה גם כן אחרי ששאול הרג שם את הכהנים נוב חרבה. טוב בקיצור המקום הטבעי שבן אדם ימלוך זה בעיר הולדתו, בעיר הולדתו שזה בית לחם יהודה. הדבר הכי טבעי שדוד ילך לבית לחם, ודוד לא הולך לא הולך למלוך בבית לחם, אלא ברור לו שהוא הולך כי בית לחם זה העיר שלו ומשם יכול למלוך על כל ישראל כמו ששאול מולך בגבעת בגבעת שאול זה המקום הטבעי שלו, שמה הוא גדל, שמה יש לו את הנחלה שלו. למה המקום הטבעי? אם אתה מולך מהמקום הטבעי זה יותר מתאים לשופט. שופט הוא תמיד מולך בעיר שלו, כולם באים אליו למשפט, מקבלים אותו האנשים זה. עיר מלכות זה לא עיר הולדתו, עיר הולדתו זה לא לא משנה, משנה עיר הבירה משנה. כשהיה את השלטון הקצר של נפתלי בנט, אז הוא לא היה מוכן לעבור לגור בבלפור אלא הקים שם מבצר ברעננה, זוכרים את הסיפור עם המבצר ברעננה? זה אני אמרתי כשהוא עשה את זה, הוא לא מלך, הוא לא ראש ממשלה. הוא לא רצה שיגידו בלפור מה בלפור אז הוא רוצה להישאר מעירו, בסדר, אני גר ברעננה פה יהיה הזה. זה שופט. הוא לא מבין מה זה ממלכתיות. עיר מלוכה. אז דוד הבין שלעיר הולדתו הוא לא יכול ללכת. ללכת, אז הוא שואל לאיפה, לאיפה ללכת, ויאמרו לו חברון. חברון זו עיר שיש לה גם משמעות לאומית, לא רק יהודית, בסדר? אנחנו היום חיים ואנחנו יהודי, יהודי, אבל זה קצת... זה קצת תיקון, שמדינת ישראל לא קוראים... מדינת היהודים זה בעיה, או מדינה יהודית ודמוקרטית זה לא יהודית אלא ישראלית. רק ישראל נתפס אצל אנשים היום כמשהו חילוני. בסדר? ישראל זה חילוני ויהודי זה דתי. יש בזה משהו גם היסטורי, אבל זה וודאי לא כוונת המילה. יש, זה שמעתי מהרב מדן כמה פעמים, שיש מילים שחולנו על ידי העברית בת ימינו, בגלל שהן התייחסו בצורה מזלזלת לדברים של קודש. למשל, המילה... הוא הביא דוגמה, מה? שמאל? גם זה כן, זה נכון, אני מסכים. אבל הוא הביא גם דוגמה, למשל תירוץ. תירוץ בעברית מודרנית זה משהו לא אמיתי, נכון? אתה מתרץ למה עשית את זה. אבל בעברית עתיקה, תירוץ זה הדבר הכי נפלא. יש קושיה ויש תירוץ, כן? מתרצים. התוספות מתרצים, אנחנו בשפה שלנו לתרץ זה לא תירוץ. אבל מכיוון שהם התייחסו לגמרא בזלזול, לקחו את הביטוי תירוץ והפכו אותו למשהו לא טוב. אז ככה גם... ככה גם פה בסיפור הזה. אז יש... יש זה, אבל ישראל, לקחת את המילה ישראל שזה השם העליון של עם ישראל, שרית עם אלוהים ועם אנשים וכולי, וישר עם אל וכל זה, ולהפוך את זה למשהו שהוא החילוני ויהודה זה הדתי. אז אני אומר, יש לזה יסוד היסטורי, בסדר? ישראל ויהודה, ממלכת ישראל הייתה ממלכה בלי מקדש, בדרך כלל עשו את הרע בעיני השם, ויהודה הייתה ממלכה עם מקדש ועם זה. לכן זה לא, זה יושב על משהו היסטורי, אבל זה לא נכון מבחינת העברית. מה? מה זאת אומרת? מה תנא כפופים לאפרים היו ישראל? כן, נכון. אבל קוראים לו מלך ישראל, יש מלך ישראל ומלך יהודה. בקיצור אז זה דבר נורא. זה דבר נורא שאומרים ישראלי, ישראלי נעצר באבו דאבי, מי הישראלי? מוחמד אחמד בן מחמוד. זה לא ישראלי. יש לו אזרחות ישראלית, אבל הוא לא ישראלי. הוא לא ישראלי. בן ישי ישראלי. ישראלי זה שם קדוש, אי אפשר לתת את זה ל... עכשיו, לא צריכים להיעלב מזה, כמו שלא קוראים לו יהודי, בסדר? הוא לא יהודי, וגם לא ישראלי. הוא היום אין גר תושב על פי ההלכה, יכול להיות גר תושב, אבל הוא בעל אזרחות ישראלית. ישראליות זה לאום, זה לא... זה לא האזרחות קובעת שאתה ישראלי. טוב, אבל דוד מבקש ללכת לחברון, לחברון יש לה משמעות לאומית בגלל קברי האבות והאימהות. בסדר? קברי האבות והאימהות הם אמורים להיות, אמורים להיות כלל ישראליים, כלל לאומיים. גם היום יש חלקה שנקראת חלקת גדולי האומה, לא כל מי שקבור שם הוא מגדולי האומה האמיתיים, אבל עשו את זה בהר הרצל ביר הבירה. בסדר? ביר הבירה יש את הקברים החשובים, קוברים אותם ביר הבירה. יש כאלו שהעדיפו להיקבר בביתם או זה, גם בגלל חוסר תודעה ממלכתית. לדוגמה, מנחם בגין בחר לא להיקבר בהר הרצל, הוא ביקש להיקבר בהר הזיתים ליד הקברים של עולי הגרדום. עכשיו זה מאוד מרגש וזאת מחווה מדהימה לעולי הגרדום והכול, אבל זה לצערי מלמד שהוא לא הבין עד יומו האחרון מה זה אומר ממלכתיות. ואם הוא מוותר על המקום שלו בהר הרצל, הוא לא מוותר על המקום האישי שלו, הוא מוותר על המקום של החלק בעם שהוא מייצג ואת השלטון של הימין, בסדר? והר הרצל נשאר למנהיגי שמאל ולא למנהיגי ימין. אם אתה כמנהיג הימין הראשון שעלה לשלטון לא נקבר בהר הרצל, אז יש בזה אמירה. אז זו דוגמה גם כן לממלכתיות. וייקבר בביתו, בסדר? זה תמיד אנחנו מוצאים אצל שופטים. הם גם הולכים הביתה שלהם והם גם נקברים בביתם. ואילו מלכים נקברים בקברי המלכים. מה? אולי. כן, אבל זה מי שלא נקבר בקברי המלכים זה גנאי לו, זה גנאי לו. כן, המלכים כשנקברים בקברי אבותם זה כאילו עושה להם שם טוב. זה משפחתי, אני מסכים. אני מסכים שזה משפחתי. אבל זה לא ראיה גמורה, אבל אני אומר לך זה אחד ההבדלים בין מלך לשופט. בקברי האבות והאימהות היו אמורים להיות עיר לא בינלאומית, אבל בין שבטית. חברון לא הייתה אמורה להיות עיר של שבט יהודה. היא הייתה אמורה להיות מלכתחילה עיר אבירה, כך אני לפחות מבין. תגידו מה עם ירושלים? בסדר, לא באתי למעט בכבודה של ירושלים. מתי קרה, מה קרה שגרם לזה? חטא המרגלים. אם בחטא המרגלים היו הולכים כל שנים עשר המרגלים יחד, לא חוששים, לא פוחדים, ויעלו בנגב ולא היה כתוב ויבוא עד חברון, שרק כלב הלך, אלא ויבואו עד חברון, אם כולם היו באים לחברון, אז חברון הייתה הופכת להיות עיר של כל ישראל. מין עיר, אולי אפילו עיר מלוכה של כל עם ישראל. מכיוון שכולם לא הגיעו לחברון, חששו, פחדו, לא היו מספיק נאמנים לשליחות שלהם, חוץ מאשר כלב בן יפונה, אומר הקדוש ברוך הוא: ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וכולי, אז לו נותן הארץ אשר וכולי לו ולבניו. והיא הפכה להיות עיר של שבט יהודה בעקבות מעשהו של כלב בן יפונה שהוא היה נשיא השבט. אז היא עיר שבט יהודה, אבל אם דוד רוצה לרמוז שיש לו כוונות למלוך על כל ישראל, אסור לו ללכת לבית לחם. אפילו שזה יותר נעים, אפילו שבחברון יש אולי אנשים שלא תמיד אהבו כל דבר שהוא עשה. אני בטוח שהיו שם אנשים שלא אהבו כל מיני דברים שהוא עשה. אולי אפילו עיר עם קצת עוינות. דוד לא זכה לאהדה משבט יהודה, אבל לא אהדה מלאה. אנחנו מוצאים אנשים משבט יהודה שניסו גם להסגיר אותו לשאול, אנשי זיף, בסדר? הזיפים. הזיפים הם היו משבט יהודה ורצו להסגיר אותו. נבל הכרמלי, בסדר? שהוא גם היה ממשפחת והוא כלבי, נכון? כתוב בנבל. חבל שאנחנו לא למדנו שמואל ב', אבל את לפחות הסיפורים של שמואל א' אתם אמורים להכיר. אז בשמואל א' הסיפור של נבל נמצא בפרק כ"ה. ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן שלשת אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את צאנו בכרמל. ושם האיש נבל ושם אשתו אביגיל והאשה טובת שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבי. מה זה כלבי? שייך למשפחת כלב. אז הוא היה בכרמל, אבל כנראה שאר בני משפחתו נמצאים איפה? באזור חברון. נכון? חברון היא גם עיר מקלט והיו בה כהנים גם. אבל גם בני כלב בן יפונה ודאי נשארו שם. סעיפים מהמשפחה, חלקי משפחה התפשטו לכפרים וערים אחרות בשבט יהודה. ואחרי מה שהיה עם כלב וכל הסיפור, אני לא בטוח שהמשפחה של כלב כל כך התלהבו מדוד. בסדר? לא בטוח. אפילו יש לי תחושה שלא, הוא אמר לו שמה משפחת כלב, הוא אמר לו: מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו. אני לא לומד עכשיו את הפרשה ההיא, אבל זה ברקע הדברים האלה אתם יכולים לתאר לעצמכם שיש ויכוח מי ראוי להנהיג את שבט יהודה. האם דוד שהוא ממשפחת רם, או נבל שהוא ממשפחת כלב? זה ויכוחים בין שתי חמולות גדולות בשבט יהודה מי החמולה שממנה צריך לצאת המנהיג. ולכן אנשי חברון לא בהכרח אוהבים את דוד המלך. אני רוצה להביא לכם ראיה לכך שדוד לא היה ברוח הכי טובה עם אנשי חברון. תסתכלו בספר שמואל א' בסוף הספר, בפרק ממש בסוף פרק ל', פסוק כ"ו. ויבא דוד אל צקלג אחרי הניצחון הגדול העמלקי וכל השלל שהיה לו שמה וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי ה'. לאשר בבית אל ולאשר ברמות נגב ולאשר ביתיר ולאשר בערוער ולאשר בשפמות ולאשר באשתמוע ולאשר ברכל ולאשר בערי הירחמאלי ולאשר בערי הקיני ולאשר בחורמה ולאשר בכור עשן ולאשר בעתך. וזה כמו שמישהו יגיד תשמע אני שולח לכל האנשים החשובים לבחורים לשיעור א' לבחור משיעור ב' לבחור משיעור זה. אתה צריך להתחיל הפוך. ומי האחרונים שמקבלים אצלו ברשימה? ולאשר בחברון ובכל המקומות אשר התהלך שם דוד הוא ואנשיו. למה זה הסדר? אם אתה שולח לזקני יהודה משלל ה' אז ולאשר בחברון? חברון זה עיר העיר המרכזית של שבט יהודה זה ברור זה היה ברור מהתחלה. היה מגיע לשבט יהודה לחברון ואחרי זה ליתיר לאשתמוע ערוער כל מיני מקומות שאפילו לא שמענו עליהם. אני בטוח שהזקנים שהיו בכור עשן ובעתך היו מעטים וקטנים הרבה יותר מזקני יהודה בחברון. אז למה הם מקבלים אחרונים? זה כמו נתתי לזה נתתי לזה נתתי לזה נשאר קצת גם לזקני חברון. הוא שלח לאנשים שעזרו לו איפה שהתהלכו הוא ואנשיו. אז איפה שעזרו הרבה הוא שלח הרבה איפה שעזרו קצת הוא שלח קצת איפה שבקושי היו כמה בודדים שעזרו הוא שלח טיפ טיפה. ככה אני מבין את הפסוקים שמה ולכן כשהקדוש ברוך הוא אומר לו לעלות לחברון זה אתגר זה אתגר לדוד אתגר לא פשוט. הביטוי אעלה אעלה זה לא רק הגעה זה לפעמים משמש המקרא גם בלשון מלחמה מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להילחם בו? ויאמר ה' יהודה יעלה זה בספר שופטים בסדר? תחילת הספר יהודה יעלה ויהודה זה אז אעלה זה אפילו אם אני לא לא היה צריך להילחם פה אבל אני חושב שהיה צריך להגיע עם נשקים מוחצנים בסדר? כולם באו חגורים עם כל הדברים כל הגדוד וזה עולים לחברון. זקני חברון עכשיו לא נותרה להם הרבה ברירה אלא לחייך לדוד ולקבל אותו כי דוד עכשיו בא ומולך בחברון. ודוד אם ככה מה הוא עושה? זה דוגמה קלאסית להסתכלות בוא נגיד רחבה כן? דוד מה עושה? דוד כתוב ואנשיו אשר עמו העלה דוד איש וביתו וישבו בערי חברון פיזר אותם סביבו כדי שגם כל החמולה הגדולה של כלב מכל הערים מסביב לא יום אחד יקומו עליו ויש לו אנשים בכל אחד מהכפרים סביב חברון הוא שם אנשים שלו כל הדברים האלה מראים את המתח שהיה כן. אבל בהתחלה הוא שואל את הקדוש ברוך הוא האעלה באחת מערי יהודה? לא אומר דווקא חברון אומר אני אלחם באחת מערי יהודה זה אומר שכולם יהיו נגדו? לא לא אעלה זה הכוונה אעלה לשלוט. אעלה לשלוט האעלה באחת מערי יהודה? אני מסכים בסדר? לא אעלה לשלוט עוד פעם הוא שאל שאלה כזאת בהתחלה אומר לו האעלה באחת מערי יהודה? אומר לו שמה עלה. ויאמר דוד אנה אעלה? ויאמר חברון בסדר? הביטוי אחת מערי יהודה מזכיר לי יכול להזכיר ביטוי שכימעט שכב אחד העם את אשתך. מה זה אחד העם? המיוחד שבעם האעלה באחת מערי יהודה? במיוחדת שבערי יהודה. כן אתה צריך לשלוט על כל השבט אז הוא אומר לו איפה בדיוק? חברון. אולי את העיר השנייה שהייתה יכולה להתחרות עם חברון אני לא יודע. אני חושב שבתשובה הראשונה כבר היה בסדר כבר היה אמור להיות מובן איפה צריך. דוד רצה תשובה אולי בגלל שהוא חשש מזה וזה הצעד הגדול הם עלו ויבואו אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה זה שלב שני. למה דוד הולך דווקא ליהודה? אגב זה שהוא מביא איתו את שתי נשיו את אחינועם היזרעאלית ואת אביגיל אשת נבל הכרמלי זה גם אמירה בסדר? שאביגיל אשת נבל באה יחד איתו זה יכול גם לסייע לו כי היא קשורה למשפחה והיא מצדיקה את דוד על פני נבל וכולי. אני חושב וזה אולי הנקודה הכי מחודשת שלי בזה להיום מה למה דוד הולך לערי יהודה ומחכה שימליכו אותו הוא מבין שעכשיו צריך להיות השלב ש- לא לבנים של יוסף? לא יוסף, ליהודה. דוד המלך למד חומש, בשונה מחלק מתלמידי הישיבות היום, דוד למד חומש. והיה ברור שיעקב אבינו מדבר על המלכות של שבט יהודה, נכון? לא יסור שבט מיהודה וזה. ואיך הפסוקים האלה, לפחות לפי עניות דעתי, אני חושב שגם רש"י ככה מסביר או חלק מהמפרשים, שהם מדברים על מלכותו של שבט יהודה. יהודה אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויביך, ישתחוו לך בני אביך. ההרגשה הראשונה של מי שקורא זה שמות נרדפים. אחיך ובני אביך זה אותו דבר. אבל זה לא אותו דבר. זה פשוט לא אותו דבר. יש שני חילוקים. יש למשל מה שנאמר בפרשת, בברכת יצחק ליעקב ובחזרה לעשו. תפתחו רגע בתולדות. אומר לו, איפה זה? כן. הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, בסדר? אחרי זה הוא אומר לעשו, הוא אומר לו, טוב, יש אחיך ובני אמך. מה זה הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך? טוב שנייה, נראה לי שם פירוש שפרח מזכרוני עכשיו. בקיצור, אח זה כשאומרים אח מול זה, יש אח שהוא אח גם מאבא וגם מאמא ויש אח שהוא רק בני אביך. אם יש כמה נשים, בן אב זה פחות מאשר מישהו שהוא גם בן מאבא ומאח שלך גם מאבא וגם מאמא. זה אחיך וזה בני אביך. אבל יש לאחיך עוד משמעות, לפי דעתי בפסוק הזה, אחיך אתה יודוך אחיך, מי זה אחיך? בני שבטך. יש יהיו שלבים בהתפתחות הממלכה. מה השלבים? אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויביך, תהיינה כמה מלחמות שדוד יצטרך להילחם, אנחנו נדבר עליהם, ואז לאחר מכן מה יקרה? ישתחוו לך בני אביך, או כל בני אביך. בשלב הראשון זה יהיה רק אחיך, בשלב השני בני אביך. בשלב הראשון זה יהיה אנשי יהודה, בשלב השני יהיה ידך בעורף אויביך, בשלב השלישי יהיה ישתחוו לך בני אביך. חוזר ואומר, גור אריה יהודה, מטרף בני עלית. ועכשיו אני אגיד לכם מה נראה לי הפשט. כולם מפרשים את זה על מה? על מכירת יוסף, נכון? שמטרף בני וזה, וחיה רעה אכלתהו, טרוף טורף יוסף וכולי. אני לא אומר שזה לא נכון, אבל זה לא עיקר הכוונה. כי אחרת מה זה גור אריה יהודה? מה ההבדל בין אריה לבין גור אריה? לא רק הגיל, נכון? ראיתם פעם גור אריות? בוא נמצא איזה סרטון נשתף אתכם. יש גורים, בסדר? ראיתם מלך האריות, נכון? את זה ראיתם. גם אני ראיתי עם הילדים. זה סרט שחייבים לראות. יש בו הרבה תובנות יהודיות, כן? אבל יש שם המון זה. ולוקחים את ה, איך קראו לו? סימבה. מחזיקים אותו, נכון? שימו לב לזה. מה ההבדל בין סימבה לבין אבא שלו? איך קראו לאבא שלו? מופסה. מה ההבדל? הנה, עכשיו אתם מבינים. רעמה, נכון? רעמה, זה ההבדל. יופי. לגור אריה יהודה. הכתר של האריה זה הרעמה שלו. לגור אריות אין. גור אריה יהודה. בהתחלה אתה תהיה מלך בלי כתר, ואתה תזכה למלכות מטרף בני עלית. אתה זה... תמשיכו את הפסוק. אמר שאול אחרי שדוד לא הרג אותו, אתה זה בני דוד? והוא אמר לא הרגת, הוא לא פגע בשאול. מטרף בני עלית. ואז שאול גם עלה מעליו, יש שם המון מילים דומות. ואחרי זה, כשיגיע לגדלות, אז כרע רבץ כאריה וכלבי מי יקימנו ועד לא יסור... משם ואילך לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. הוא מקבל הבטחה. הוא עתיד לקבל הבטחה מהקדוש ברוך הוא שבניו ימשיכו אחריו וכולי וכולי. עד כי יבוא שילה. מכאן הגיע הפירוש על מלך המשיח. שילה זה המשיח למרות שזה קצת נראה רחוק מהפשט המילולי, אבל זה מאוד קרוב לפשט ההקשרי. דוד למד את זה וככה הוא הבין את הפסוקים, אז הוא הבין שקודם זה יהיה ביהודה. לכן הוא אומר אעלה באחת מערי יהודה? אמר לו כן, תעלה לחברון. כל אחיך יודוך. יודוך אתה יודוך אחיך. ואת זה דוד מקיים עכשיו בשלב הראשון, כשהוא עולה, כשהוא עולה לחברון ונחזור שוב. כי אנחנו צריכים טיפה להתקדם כדי שנצליח לסיים את ספר שמואל ב' עד סוף השנה. וזה הפרקים הקלים עוד של שמואל ב', כן? עוד יש לנו בשמואל ב' פרקים עמוסים. ודוד, באים אנשי יהודה מושחים אותו, זה ממש מתקיים אתה יודוך אחיך כפשוטו. ויגידו לדוד לאמור אנשי יבש גלעד אשר קברו את שאול. סיפרו לו על מה שקרה עם אנשי יבש גלעד שקברו את שאול, סיכנו את נפשם והגיעו לבית שאן תחת השלטון של הפלישתים. תסתכלו בפרק ל"א בשמואל א', עמוד אחד אחורה פשוט. כתוב פסוק י"א, וישמעו אליו יושבי יבש גלעד את אשר עשו פלשתים לשאול ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה ויקחו את גויית שאול ואת גויית בניו מחומת בית שאן ויבואו יבשה וישרפו אותם שם. ויקחו את עצמותיהם ויקברו תחת האשל ביבשה ויצומו שבעת ימים. וישרפו זה לא שרפו באש אלא בסיד. היו שמים אותם בסיד, בסדר? מכל מיני סיבות עכשיו לא נכנס אליהם. בכלל עניינים של חיידקים, חשש ממגיפות, דברים כאלה, משרפות סיד זה גם... זה ביטוי כזה. שמו את העצמות והם בעצם סיכנו את נפשם בשביל כבודו של שאול. ואנשי יבש גלעד היו מחויבים כלפי שאול, הרי שאול היה זה שהציל אותם מנחש העמוני וכולי. אז אם נראה, וישלח דוד מלאכים אל אנשי יבש גלעד ויאמר אליהם ברוכים אתם לאדוני אשר עשיתם החסד הזה עם אדוניכם עם שאול ותקברו אותו. ועתה יעש אדוני עמכם חסד ואמת וגם אנוכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה. ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל כי מת אדוניכם שאול וגם אותי משחו בית יהודה למלך עליהם. מה זה? מה זה המשפט הזה? אתה רוצה להגיד להם יישר כוח, אז למה בסוף מה אתה עושה? קריצה. תדעו שאני פה. זה לא נשמע עכשיו אמיתי, נכון? כל מה שהיה קודם מאבד את האמינות שלו. אם אתה בא לשבח אותם על מה שעשו לשאול, תשבח אותם. למה אתה ישר רומז להם תשמעו בואו, בואו תצטרפו אליי. למה, מה המשמעות של האמירה הזאת בואו תצטרפו אליי עכשיו? זה נשמע לא טוב אבל זה לא נכון. הייתה כאן שאלה, שאלה גדולה. האם קודם כל דוד חשש מאוד לא בקטע האישי אלא בקטע הלאומי. אם עם ישראל לא ילך אחריו תתחיל פה מלחמה עקובה מדם, שבאמת גם קרתה בסוף בין בית שאול לבין דוד. הסיפור של אבנר ועשהאל וכל הדברים האלה שהיו שמה, נהרגו מאות מאות אנשים, אם לא אלפים במלחמה המיותרת הזאת. דוד מנסה למנוע אותה. דווקא אנשי יבש גלעד שהם הנאמנים הכי קרובים. ואמר להם תשמעו, משחו אותי למלך על יהודה ולכן אין דרך אחורה. זאת אומרת אי אפשר שלא תחשבו שאפשר להמליך את איש בושת כמו שכתוב בפסוק הבא: ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בושת בן שאול ויעבירהו מחניים וימליכהו אל הגלעד ואל האשורי ואל יזרעאל וזה. זה לא ילך, כי אני כבר נמשכתי להיות מלך על יהודה וזה עובדה מוגמרת. עכשיו אם אתם, אנשי יבש גלעד, תבואו איתי אתם תחסכו מלחמת אחים. יכול להיות שזאת הכוונה. יכול להיות שעוד כוונה יש פה. השאלה למה אתם עשיתם את זה לשאול, בגלל הכרת טוב אישית או בגלל עמדה ממלכתית? אצל דוד מילת הקוד לכל הפעולות שלו בפרקים הראשונים האלו זה ממלכתיות. דוד לא פועל כמנהיג של שבט אף על פי שהוא היה מלך של שבט. הוא פועל כמלך ישראל כי אם הוא היה רק על יהודה, ואמרתם לי שזה לא להיות מלך, אין דבר כזה מלך על יהודה. מה זה מלך על יהודה? על יהודה זה מנהיג שבט, זה לא מלך. מלך זה על עם. יהודה כשלב ראשון, אבל אני המלך פה. ומלך צריך להתנהג בצורה ממלכתית גם לאנשים שעשו חסד עם מישהו שהוא לא כל כך אהב, והוא צריך להספיד בצורה כזאת והוא צריך לכבד את מה שהם עשו אפילו שלא בטוח שהוא עובדה שהוא לא עשה את זה, נכון? והם עשו את זה. צריך לכבד אותם באמת בצורה ממלכתית, בתנאי שגם הם יבינו ממלכתיות מהי. דפדוף קצר לספר דברי הימים, בפרק דברי הימים א' פרק י"ב פסוק כ', רק שתבינו מי למה הוא אמר את זה לאנשי יבש גלעד. אנשי יבש גלעד מאיזה שבט הם? מנשה. גלעד נכון הוא לשבט מה? מה אתה אומר? גלעד בן מכיר בן מנשה. כן גלעד בן מכיר בן מנשה. אז הם מבני מנשה. בואו תראו בפרק י"ב מה קורה עם אנשי מנשה. אנשי מנשה הייתה להם קרבה מיוחדת לדוד. וממנשה נפלו על דוד בבואו עם פלשתים על שאול למלחמה, עוד במלחמה הזאת, ולא עזרום כי בעצה שלחוהו סרני פלשתים לאמר בראשינו יפול אל אדוניו שאול. בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהו וצלתיי ראשי האלפים אשר למנשה. והמה עזרו עם דוד על הגדוד כי גיבורי חיל כולם ויהיו שרים בצבא. כי לעת יום ביום יבואו על דוד לעזרו עד למחנה גדול כמחנה אלוהים. זה מה שקורה, זאת אומרת היה במנשה כבר זרימה לתוך הצבא של דוד. נצטרך לדבר למה אנשי מנשה דווקא באו לדוד אבל באו אנשי מנשה לדוד עד שמחנה שלו היה גדול כמחנה אלוהים. עכשיו תקשיבו משהו ובזה אני מסיים, זה משהו מיוחד. מה קורה במקביל? במקביל לזה שאנשי מנשה הולכים ועורקים מצבא שאול ואיש בושת למחנה למחנה דוד תוך כדי הלחימה של הפלשתים בשאול וכשדוד נלחם בצקלג שמה עם העמלקים אז מצטרפים אליו כל ראשי האלפים אשר למנשה. לכן הוא גם יכול להגיד לאנשי יבש גלעד אתם מנשה נכון? אולי אתם מנשה של עבר הירדן אבל מנשה של פה הם איתי. אתם יודעים למה היו איתו? קצת קשור לאחינועם היזרעאלית כן, אבל בסדר יזרעאל זה באזור מנשה. אבל שנייה אחת, מה קורה הם נהיו כשעוד פעם אני קורא שוב את הפסוק הזה כדי שזה זה יבוא: לעת יום ביום יבואו על דוד לעזרו עד למחנה גדול כמחנה אלוהים. ואז אני חוזר אלינו. ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בושת בן שאול ויעבירהו, לאיפה העביר אותו? ויעבירהו מחניים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים. אז תראו איזה אבסורד. לדוד מקבל מחנה אלוהים ואיש בושת הולך למחניים. אז איך אתה הולך למחניים שנקרא על שם מחנה אלוהים כשמחנה אלוהים נמצא היום איפה? אצל דוד ואתה רוצה למרוד במחנה אלוהים כשאתה נמצא בתוך. במחניים שקוראים לזה על שם מחנה אלוהים. אין לי ספק שהביטוי הזה בספר דברי הימים שהם באו עליו עד למחנה גדול כמחנה אלוהים, זה ביטוי מאוד מאוד מיוחד שנאמר רק בשני אלו, וזה ודאי מקביל לזה שהולכים למחניים ומנסים להמליך שמה את איש בושת, שכמובן המשמעות של המלכת איש בושת במחניים זה להגיד שמחנה אלוהים יהיה בעזרו. ובמקום זה מחנה אלוהים בכלל עובר לדוד. אבל על כל המשמעויות של זה והמשך הדברים בעזרת השם בשבוע הבא.