שמואל ב פרק א - קינת דוד על שאול ויהונתן

אנחנו היום נעסוק בקינת, קינת דוד על שאול ויהונתן, קינה שנמצאת בחצי השני של פרק א' של ספר שמואל ב'. והקינה הזו יש בה פסוקים שהפכו להיות מטבעות לשון. כמעט כל אדם מכיר את הפסוקים האלה. נדון גם בפירוש של כמה פסוקים יחידים, גם נדון בכמה דברים שקשורים לכל הקינה. תחלקו את העוגיות שיוכלו גם שמה יש שם עוד איזה מתוקים. פסוק י"ז: ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו. ויאמר ללמד בני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר. הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים. אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים. הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות, כי שם נגעל מגן גיבורים, מגן שאול בלי משיח בשמן. מדם חללים מחלב גיבורים, קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם. שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, מנשרים קלו מאריות גברו. בנות ישראל אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן. איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה, יהונתן על במותיך חלל. צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה. זאת הקינה. הקינה הזאת, נכון שהיא על שאול ועל יהונתן, אבל שאול ויהונתן כמנהיגים. בסוף זה על כל עם המלחמה שנפלו יחד איתם, כמו שזה מתואר בסוף ספר שמואל א'. זה לא רק שאול ויהונתן נפלו. תפתחו רגע נראה שוב, קראנו את זה בשיעור הקודם, חלקים מהתורים של המלחמה. אבל זה נמצא בפרק ל"א: ופלשתים נלחמים בישראל וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע. וידבקו פלשתים את שאול ואת בניו ויכו פלשתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכישוע בני שאול. ותכבד המלחמה אל שאול. ואז אנחנו רואים שאין לנו מספרים, אבל יש לנו וינוסו אנשי ישראל ויפלו חללים בהר הגלבוע. שאול יצא למלחמה עם לא מעט חיילים, אני חושב ששמה יש את המספר ביציאה למלחמה. רגע אחד, לא, לא כתוב המספר. בכל מקרה אנשי ישראל, תשמעו, צבא שיוצא למלחמה עם פלשתים, שעל פלשתים כתוב שהם יוצאים למאות ולאלפים, אז עשרות אלפי חיילים. שאול יוצא למלחמה מן הסתם גם עם מספר דומה של עשרות אלפי לוחמים. כמה מתוך הלוחמים הללו הצליחו להינצל אנחנו לא יודעים. אבל כשדוד קורע את בגדיו, כמו שקראנו את זה בפרק א' פסוק י"ב, כתוב: ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב. אז רואים שכאן גם אני לכן גם נוטה לומר שויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו. ועם ה' ובית ישראל, כאילו זה פה זה התחלה רק, את ההמשך וכולי. את הוכולי אנחנו מכירים מהסיפור הקודם. נגיד שנכון שהוא מזכיר פה שאול ויהונתן, אבל כמנהיגים. בסדר, זה לא קינה רק על זה. הצבי ישראל על במותיך חלל, זה נאמר, אז איך נפלו גיבורים. אז רואים כאן גם קינה על שאר החיילים שנהרגו. בסדר. זה רק להקדמה, שאול ויהונתן וכל העם אשר איתם. וכאן מגיע פסוק שהוא לכאורה לא מעניינה של הקינה בכלל. אם אתה בא עכשיו לבכות על עם ישראל שנפלו בחרב, למה אתה מזכיר את הפסוק ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר? מה זה נוגע לסיפור, מה זה נוגע לעניין? יש כמה וכמה הסברים במפרשים ואני אציג אותם לפניכם. אני לא נחה דעתי באף אחד מהפירושים הללו של המפרשים, לא נחה דעתי. פירוש ראשון שמסבירים, בוא נגיד, אני חושב כותב בשם רד"ק. הרד"ק כותב: אין דיבור זה מן הקינה. זה לא קינה, בני יהודה אלא שלפני שפתח בקינתו חיזק את אנשיו שלא יתייאשו מן הטובה ואל ירך לבבם ממות שאול ויהונתן, כי קשת המלחמה ביד בני יהודה ולהם היא הגבורה. ואז מה, תשמעו, המצב לא כזה קשה. אנחנו הולכים לבכות, הולכים לקונן, הולכים זה, אבל זה לא שזהו. זה לא שויאבדו כלי מלחמה. איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה, ככה מסתיימת הקינה, נכון? אם אתה גומר ככה את הקינה, מה המצב רוח הלאומי שאתה משאיר בו את העם? אנחנו במצב על הפנים, נפלו הגיבורים, אבדו כלי מלחמה וזהו. אומר דוד לא, יש לנו עוד תפקיד ללמד בני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר. בוא נלך עם הפירוש הראשון של הגמרא במסכת עבודה זרה, מה זה ספר הישר, זה ספר בראשית. ספר בראשית כבר יעקב אבינו אומר ליהודה: יהודה אתה יודוך אחיך, ישתחוו לך בני אביך, ידך בעורף אויביך. אז מה זה, למה היד נמצאת, איך היד מגיעה לעורף של האויב? אז על ידי שימוש בקשת. בסדר? עם היד שלך אתה מגיע עד העורף של, נכון שהגמרא שם אומרת שהיד נמצאת כנגד העורף שלך בזמן שהקשת, כי בקשת אתה מותח את הקשת אז היד נמצאת אל מול העורף. אבל זה לא הפשט של הפסוק. בפסוק כתוב ידך בעורף אויביך. לכן אני מסביר לפי הפשט כבר, שאתה איך אתה... אפשר להסביר ידך בעורף אויביך שאתה רודף אחריו ותופס אותו בעורף. יש פירוש אחר בגמרא שזה ספר דברים. בספר דברים כתוב: וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה. איזה מלחמה דורשת שתי ידיים? קשת. כי חרב אתה משתמש ביד אחת. בקשת אתה צריך להחזיק בשתי ידיים. ביד אחת אתה מחזיק את הקשת עצמה וביד שנייה אתה מותח את היתר, אז ידיו רב לו. טוב, זה שני פירושים בגמרא. בכל מקרה דוד אומר: תשמעו, בואו לא להתייאש כי יש לנו את בני יהודה, הם יהיו קשתים, קשתים טובים. יכול להיות, ככה מסבירים לפי הרד"ק, מסבירים תפתחו רגע בספר דברי הימים ב' בפרק י"ז. פסוק י"ז. פסוק י"ז, שנייה אחת, י"ז י"ז כתוב: ויהי יהושפט הולך וגדול עד למעלה ויבן ביהודה בירניות וערי מסכנות וכולי וכולי. ואז הוא מתאר: ואלה פקודתם לבית אבותם ליהודה שרי אלפים עדנה השר ועימו גיבורי חיל שלוש מאות אלף וזה. פסוק י"ז: ומן בנימין גיבור חיל אלידע ועימו נושקי קשת ומגן מאתיים אלף. רואים שמאתיים אלף קשתים משבט בנימין, כי שבט בנימין היה לו את ה... הם היו קשתים מעולים, בסדר? היה להם גם מסורת של קשתות. זה מופיע גם אם תראו שם אצל אסא בפרק י"ד. פרק י"ד פסוק ז' ודילגתי מי"ב. ויהי לאסא חיל נושא צינה ורומח מיהודה שלוש מאות אלף. שלוש מאות אלף אנשים שהם אוחזי חרב, בסדר? זה מגן וצינה. נושא מגן זה נושא צינה ורומח, יש להם רומחים, בסדר? חרבות. ומבנימין נושאי מגן ודורכי קשת מאתיים ושמונים אלף, כל אלו גיבורי חיל. גם בספר שופטים על פילגש בגבעה אנחנו מוצאים שמה שהם היו קולע, היה שמה קולע אל השערה ולא יחטיא. בסדר? היו קלעים שבט בנימין. מסתבר שרוב החיילים או חלק גדול מהחיילים האיכותיים של שאול היו מהשבט שלו, בסדר? שבט בנימין. והם אלה שנהרגו במלחמה. ותוצאה מזה דוד בא להגיד אנחנו, זה ששבט בנימין נהרגו, אל יפול לבבכם. כבר יעקב אבינו בירך את שבט יהודה שהם יהיו קשתים, ואנחנו נשלים את החוסר, בסדר? אנחנו נשלים. ואז זה פירוש אחד. אני עכשיו מוסיף על הפירוש הזה. טוב, נו, אבל למה זה כתוב בהתחלת הקינה? בעצם הקינה זה היה צריך להיות ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו, הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים, ככה מתחילה הקינה. אבל מה שכתוב ויאמר ללמד בני יהודה קשת, זה מה שהוא אמר בסוף. אחרי שהוא גמר את הקינה, אז הוא אמר את זה ללמד בני יהודה קשת. אומר ואיך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה. וכמו שאמרתי קודם, לא נסיים בדכדוך, אלא תמיד, זה כלל בחיים בכלל, תמיד לסיים עם תקווה, תמיד לסיים עם דרך לעתיד. לא להגיד לאנשים, אפילו מגילת איכה שהיא מגילת קינות, בסדר? היא בעצם המגילה של הקינות, היא לא מסתיימת בזה. היא מסתיימת בהשיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד, הכוונה יותר מדי. בסדר? מה אם מאוס מאסתנו, כבר כעסת עלינו יותר מדי. אבל בעצם העיקר זה קריאת השיבנו ה' אליך ונשובה, תקווה לאיזו גאולה. לא נשארים עם הקינה. גם אדם שמנחם אבלים, אז הוא בסוף מדבר על הנחמה ועל הזה, הוא לא נשאר בצער. אי אפשר להישאר בזה, וזה לא נכון גם. זה לא נכון. ואז יוצא שאולי, זה כבר תוספת שלי, דוד אמר את זה... אז למה זה כתוב? למה זה כתוב בהתחלה? היה צריך להיות כתוב בסוף, כן? רק כתוב ויקונן דוד הצבי ישראל, ויאמר ללמד בני יהודה קשת. אז אני חושב שככה צריך לקרוא את זה: ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו, איזה קינה הזאת? שכתובה אחרי זה. ובסופה ויאמר, בסופה אמר. אז יש בזה דוחק מסוים, בסדר? יש בזה דוחק. אפשר תמיד להגיד שהנביא כותב את זה לפני כדי לתת לנו את העדות בהתחלה. טוב, אבל אם זה היה אחרי, למה זה לא כתוב מפורש? היה יותר קל וטוב אם זה היה כתוב אחרי. פירוש שני. פירוש של רלב"ג. רלב"ג אומר שהיה כאן הפקת לקחים מן המלחמה. כתוב אצל שאול שהוא פחד מאוד מן המורים בקשת, למדנו את זה פעם באמת. כי לפלשתים היו הרבה קשתים ולעם ישראל כנראה לא היה מספיק קשתים. אז אם היה מספיק קשתים לעם ישראל אולי לא היו נכשלים במלחמה. אז דוד קודם כל מפיק לקחים צבאיים, ואחרי זה מתעסק בקינה. ככה אומר הרלב"ג. לפי זה למה זה כתוב בויקונן? היה צריך להיות כתוב ויאמר טה-טה-טה ואחרי זה ויקונן. זה לא אמור להיות חלק מן הקינה. הרי"ד. רי"ד זה תוספות רי"ד, בסדר? יש לו גם פירוש על הנ"ך. הוא אומר שמה שכתוב על שאול ויהונתן בנו, אומר ששאול ויהונתן בא לספר בשבחם של שאול ויהונתן. הם לימדו קשת לא רק את אנשי בנימין, אלא הם לימדו קשת גם את אנשי יהודה, אפילו שהם לא מהשבט שלהם. הם הלכו לפי מה שאמר יעקב אבינו והם לימדו גם את בני יהודה קשת. וזה בא להראות ששאול ויהונתן לא היו מגזריים, אלא הם היו ממלכתיים. זה הפירוש של הרי"ד. הם היו ממלכתיים. הם לא אמרו טוב אנחנו נדאג לשבט שלנו. הם היו ממלכתיים, הם לימדו את כולם קשת. וזה אולי השבח הכי גדול של מלך או מנהיג, שהוא לא מגזרי, הוא לא דואג קודם כל למקורבת קרוביו, אלא הוא דואג לעם. ובני יהודה הוא לימד את כולנו, וכולנו היינו שותפים איתו. זה לפי הפירוש של הרי"ד. עדיין אני חושב שקינה היא לא עוסקת רק ב... היא עוסקת בצער ובחיסרון ובהפסד. ואני לא כל כך רואה איך זה משתלב ללמד בני יהודה קשת, הלא היא כתובה על ספר הישר, הצבי... לא, לא רואה. אלו הפירושים שמצאתי במפרשים. אני רוצה להגיד את הפירוש שלי, אבל הפירוש שלי הוא תלוי בעוד... בעוד פסוק. זה פסוק כ"ב. קשת יהונתן לא נסוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם. מה הכוונה קשת יהונתן לא נסוג אחור? ואיך לא נסוג אחור? הוא לא הצליח, נכון? קשת... מה פשר הפסוק? פשר הפסוק הזה הוא להגיד, וזה באמת יש בחלק מהקינות, אני אתן לכם דוגמה לקינה שיש בה את הדבר הזה, וזה קריאה לנקמה. אנחנו עוד ננקום על מה שקרה. אם אתה רק... אם קרה לבן אדם משהו מידי שמים, אז הוא מקבל את הדין. כשקרה לו מידי אדם, אז עד כמה שנוגע לקבלת הדין מהקדוש ברוך הוא הוא מקבל, עד כמה שנוגע ל... לארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו עם מי שבידי רוצח, בסדר? ואם יש מלחמה של אומות העולם, אנחנו אומרים על מי שנהרג, אנחנו קוראים לו השם יקום לא דמו, אלא דמיו. בסדר? במקרא תמיד דמים, לא... דם זה לא דם של אחד, זה דמיו, השם יקום דמיו. זה ראשי תיבות אז אפשר לקרוא גם ככה. אז השם יקום דמיו. למה? אנחנו תמיד מזכירים גם את הצורך בנקמה. וכאן יש, אני אתן לכם דוגמה, בסדר? יש סוג של קינה, על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון. על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו. שם שאלונו שובינו... איך נשיר את שיר השם על אדמת נכר וכולי וכולי. ובסוף בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, אשרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע. זו קריאת הנקמה של המשורר בסוף הקינה שלו. גם במגילת איכה יש לנו קריאות נקמה. בואו תסתכלו רגע, תפתחו שנייה איכה. למשל בפרק א', סוף פרק א', פסוק כ"א. שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי, כל אויביי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית, הבאת יום קראת ויהיו כמוני. תבוא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעיי, כי רבות אנחותיי ולבי דווי. אז הנה קריאת הנקמה מופיעה בזה. אותו דבר בפרק ב', בסוף הזה, הוא אומר, תקרא יום מגורי... לא, סליחה, לא בזה... כן, בפרק ג' יש. תשיב להם גמול אדוני כמעשה ידיהם, תיתן להם מגינת לב תעלתך להם, תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי אדוני. דברים שהקינה לא נשארת רק בבכי אלא גם בזה. סוף פרק ד', רואים את זה בכל קינה, כל קינה מלווה גם בזה. מה כתוב? תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך, פקד עוונך בת אדום גילה על חטאותייך. גם עלייך תעבור כוס תשכרי ותתערי. בסדר? אז יש לנו... אני רק מראה שיש בקינות גם קריאה לנקמה. ללמד בני יהודה קשת, הלא היא כתובה על ספר הישר. אני הולך לספר בראשית. בסדר? יעקב אבינו, נפתח בפרשת ויחי. אנחנו קצת מטיילים היום ככה... מטייל בפרדס, פרדס המקרא. אז בפרשת ויחי: יהודה אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויביך, ישתחוו לך בני אביך. גור אריה יהודה, מטרף בני עלית, כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו. ודוד רואה את זה על עצמו: אתה יודוך אחיך, הם יקבלו את ההנהגה שלך. אחרי שיקבלו את ההנהגה שלך, מה יקרה? ידך בעורף אויביך. ישתחוו לך בני אביך. אני הולך להכות את הפלשתים מכה גדולה, ודוד עוד יכה אותם, אנחנו נלמד על המלחמות של דוד עם פלשתים. ככה הוא מתחיל: ללמד בני יהודה קשת כתוב בספר הישר, שכשקיבלו את מלכות בני יהודה הם עוד ירדפו את אויביהם ויתפסו אותם בעורפם. זה האמירה: ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר. אנחנו נתחזק והקדוש ברוך הוא הבטיח ששבט יהודה ירדוף את האויבים ואנחנו נקיים את זה. וזה חרב שאול לא תשוב ריקם. שאול הוציא את החרב, אנחנו נשלים את העבודה. שאול רצה, יונתן מתח את הקשת, אנחנו עוד נורה חצים ונשלים את המשימה, שזה להכות את הפלשתים מכה כזאת שהם לא יוכלו יותר לקום ממנה, כמו שדוד באמת עשה. ככה אני רואה את הפסוק הראשון הזה. זה נותן משמעות אחרת. זה כמו, אני חושב שגם הפירוש הראשון שאמרנו עם הרד"ק עם התוספת הוא גם נכון. נכון שלא, אבל מאותו כיוון בסוף. לא, קינה לא באה להישאר רק שיר אבל. היא משהו שמניע את האדם לעשייה. כל מיני סוגי עשייה שיש לנו: אם זה תשובה, השיבנו ה' אליך ונשובה, אם זה נקמה באויבי ישראל, אם זה כל מיני דברים שהאבל מוביל את האדם אליהם, התחזקות. טוב, אז זה ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר. הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים. מה זה הצבי ישראל? ומה זה על במותיך חלל? יש כמה הסברים. בוא נלך איתם אחד אחד. פירוש אחד: הצבי ישראל זה עם ישראל פה מדבר על תפארתם של ישראל. יש פסוק בספר ישעיהו פרק כ"ח, תפתחו רגע. למה צבי זה נקרא תפארת? קודם כל נראה שזה כתוב ואחרי זה תבינו. ישעיהו פרק כ"ח. הוי עטרת גאות שיכורי אפרים וציץ נובל צבי תפארתו. אני עובר לפסוק ד': והייתה ציצת נובל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים. הצבי יש לו קרניים. ואז הצבי ישראל זה בעצם להגיד קרני ישראל. כתוב ותרוממנה קרנות צדיק. הקרן זה הגדולה, הגבורה. אז הצבי ישראל זה מדבר על התפארת של ישראל. עוד מביא פה בדעת מקרא פירוש מחקרי קצת, אבל הפירושים האלה הרבה פעמים נכונים. הוא אומר שבאוגרית ושומרית, זה שפות שמיות קדומות, אז הצבי, צבי זה תואר לאנשים חשובים. היו קוראים להם צבי. יש כאלה פירשו פירוש אחר, שהצבי זה בעצם הצבי הארץ ישראלי, זה בעצם משל לעם ישראל שמשול כאן לצבי. ועל במותיך, הצבי ישראל על במותיך, במותיך זה ההרים שלך, על ההרים. הר נקרא במה, ויעלהו במות בעל, ואתה על במותימו תדרוך, על המקומות הגבוהים. הצבי ישראל על במותיך חלל. חלל. ולמה הוא קורא לעם ישראל הצבי? אפשר להסביר בשתי דרכים הפוכות. דרך אחת, זה לדבר על עם ישראל כצבי. חז"ל מדברים על זה בגאולה, בסדר? שהגאולה דומה זה כתוב סוב דמה לך דודי לצבי. סוב דמה לך דודי לצבי זה כש... הצבי מה התכונה הכי זה שהוא פוגש בן אדם? בורח. נכון הצבי תמיד תראה אותו בורח, עולה יורד, קשה ל... בורח שלא יתפסו אותו. ואז יכול להיות שכאן הוא מתאר את עם ישראל הנסים מפני פלשתים כמו שקראנו בפרק ל"א, וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר גלבוע. הצבי ישראל אולי בלשון הכי... האם עם ישראל הפך להיות צבי? או עם ישראל שהפך להיות צבי על במותיך נפל חלל. אנשים נפלו חללים בתוך כדי המנוסה. סוב ודמה לך דודי לצבי או לעופר האיילים על הרי בתר, ברח לך, ברח לך דודי ודמה, נכון יש גם בשיר השירים? אז כאן הוא מתאר את עם ישראל הבורחים. הבורחים שעם ישראל נהיו כמו צבאים שזה... זאת דרך אחת. דרך שנייה שהיא הפוכה, בסדר? היא אני לוקח אותה מספר דברי הימים. צבי לא... צבי בורח בספר שיר השירים. יש צבי ממהר בספר דברי הימים. שני הפירושים האלה לא ראיתי, בסדר? לא ראיתי מי שמפרש אותם, אני אומר את זה מדעתי. אולי כבר אמרו את זה, אני לא יודע. זה נמצא בפרק י"ב של ספר דברי הימים א'. ואני חושב שזה יסביר טוב מאוד גם את האירוע פה. ואלה הבאים אל דוד לציקלג פרק י"ב יש לכם? דברי הימים א' פרק י"ב? תפתחו... אתם פתוחים? תפתחו דברי הימים א' פרק י"ב. ואלה הבאים אל דוד לציקלג עוד עצור מפני שאול בן קיש והמה בגיבורים עוזרי המלחמה. נושקי קשת ממינים ומשמאילים באבנים ובחיצים בקשת מאחי שאול בנימין. ואתה היה אצל דוד בציקלג ממש בציקלג הרי הוא יצא למלחמה שמה. היו לו כבר הצטרפו אליו לאט לאט מעם ישראל מכל השבטים. היו קשתים משבט בנימין הראש אחיעזר ויואש בני השמעה הגבעתי ויזיאל ופלט בני עזמות וברכה ויהוא הענתותי. וישמעיה הגבעוני גיבור בשלושים ועל השלושים וירמיה ויחזיאל ויוחנן ויוזבד הגדרתי. קצת אני קורא כי לא יודע מתי יהיה לכם הזדמנות ללמוד את דברי הימים. אלעוזי וירמות ובעליה ושמריה ושפטיהו החריפי אלקנה וישיהו ועזראל ויועזר וישובעם הקורחים ויועאלה וזבדיה בני ירוחם מן הגדור. מן הגדי נבדלו אל דוד למצד מדברה גיבורי החיל אנשי צבא למלחמה עורכי צינה ורומח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר. פה מדברים על לוחמים שהם כל כך ממהרים שאי אפשר לתפוס אותם. הם כל כך מהירים והם מסתתרים הם עולים מפה יוצאים משם רצים יש להם מהירות. ואז הצבי ישראל עם ישראל איך אתם שאתם מהירים כל כך וזריזים כל כך איך איך? או אפשר להגיד הצבי ישראל שלא הצלחנו להציל אותם כמה שאנחנו זריזים, בסדר? איך על במותיך נפלו חללים. אלה הפירושים שאפשר לפרש. אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים. בזמנם אחרי ניצחון המלחמה תמיד מי היה יוצא לקראת המנצחים? הנשים. ותצאנה כל הנשים אחריו בתופים ובמחולות שירה לה' כי גאה גאה, בסדר? או נשים שיצאו לקראת שאול ודוד הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות שגם השדות שמשם מביאים תרומה שלא ירד גשם ולא יוכלו להביא תרומה. כי שם נגעל מגן גיבורים מגן שאול בלי משיח בשמן. בשמן. שמה נפלו המגינים, נמאסו המגינים של הגיבורים, ומגן שאול נפל כאילו הוא לא היה משוח בשמן. את המגינים היו מושחים בשמן כדי שהחצים שפוגעים בהם ייפלו, בעיקר מגינים שהיו עשויים מעור. מגיני מתכת יכולים, אבל גם מגיני מתכת אם זה חלק, אז הפגיעה של החץ פחות הורסת את המתכת והיא מחליקה עליו. אז למה הרי הגלבוע לא צריך לרדת עליהם גשם בגלל זה? זו קללה, זו קללה להר שלא ירד עליו גשם. בגלבוע אין כל כך הרבה גשמים, בחלק מההרים אין כל כך הרבה גשמים, ויכול להיות שהקללה הייתה כבר מכל מיני סיבות מטאורולוגיות. אבל דוד אומר, אלה הרים שאין עליהם גשם וגם הקללה הזאת באה אלינו. זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה, אני יותר נוטה אליה, שיש שמה עדיין את מדם חללים מחלב גיבורים. אם הר הגשם יבוא, ירד גשם, מה יקרה? כביכול ישטוף את הדם שנמצא שמה, שנשפך שם. והדם שנשפך, כל זמן שהוא עומד שם, אז הוא זועק מן האדמה, הוא זועק כביכול אל הקדוש ברוך הוא ולישראל לנקום את דמם של הגיבורים. יכול להיות שזה הפירוש של אל טל ואל מטר עליכם. הביטוי ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה לקוח מפה, מהחיבור של טל ומטר. מדם חללים מחלב גיבורים, קשת יהונתן לא נסוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם. יש כאלה מסבירים שהדם חללים מחלב גיבורים זה הולך גם על המגן שאול. שאול לא היה צריך למשוח את המגן שלו בשמן, למה? הוא היה מושח אותו מהחלב של האויבים שהיו נהרגים. יש כאלה מסבירים שלמרות שדם חללים ולמרות חלב הגיבורים, או בגלל דם חללים וחלב גיבורים, קשת יהונתן לא, אנחנו לא ניתן להם לסגת, אנחנו ננקום כמו שהסברתי קודם. שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. מנשרים קלו מאריות גברו, וזה גם ביטוי שאנחנו מכירים אותו. שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים, הנאהבים והנעימים הכוונה הנאהבים על עם ישראל, נעימים עם עם ישראל. בחייהם ובמותם לא נפרדו, יהונתן תמיד היה הולך עם שאול, אפילו שהיו לו ויכוחים עם שאול עם אבא שלו, תמיד היה צמוד איתו. מנשרים קלו מאריות גברו, על מה זה נאמר? מה הכוונה מנשרים קלו? יש כאלה מסבירים על פי פסוקים בפרשת כי תבוא, תפתחו רגע פרשת שבוע, זה יוצא טוב, סימן טוב. למרות שהפסוק קשה, בפרק כ"ח בספר דברים בתוכחה, פסוק מ"ט. יישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא תשמע לשונו. קל להגיע, כמו שהנשר דואה ומגיע בקלות, כך גם האויב מגיע בקלות. זה מנשרים קלו. זה שאריה נחשב כבעל חיים שיש בו גבורה זה מופיע בהמון מקומות בתנ"ך. אז הם בעצם היו מהירים וגיבורים. היה משהו מאוד הפריע לי, יש לי גם תשובה מסוימת, אני אתן אותה ונראה מה תגידו. יהודה בן תימא אומר הווי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים. אין לי ספק שהמימרא הזאת של יהודה בן תימא היא בנויה על הפרק שלנו. נכון? קל כנשר, גיבור כארי זה מפורש. אפילו רץ כצבי זה דרך אגב הוכחה שרבי יהודה בן תימא פירש כמו הפירוש השני שלי, לא שעם ישראל ברחו, אלא כצבאים על ההרים למהר. נכון? אז אם יש את הכל, יש רץ כנשר, יש רץ, רץ כצבי, הצבי ישראל, יש קל כנשר, גיבור כארי. איפה אז נמר? חזרנו על כל הקינה הזאת פעם, פעמיים ושלוש, לא מצאנו נמר. איפה נמר? נו, נשאל אותכם. הרי נכון, קל כנשר גיבור כארי זה פסוק מפורש. רץ כצבי כמעט מפורש, הצבי ישראל. איפה הנמר? התשובה נמר לא מופיע פה, כי הנמר בשונה מן האריה ובשונה מן הנשר ובשונה מהצבי, לא היה רלוונטי לשאול. כי הנמר הדרך שלו זה יש פסוק נמר שוקד על עריהם. הנמר תמיד טורף מן המארב. אריה הוא לא צריך לעשות מארבים, הוא יוצא ישר. הנשר מגיע מלמעלה, רואה את הטרף שלו ויורד. הצבי רץ מהר, כל הכישורים האלה היו לשאול. ויש עוד את זה, אבל צבא סדיר של שאול לא הצטיין במארבים. מי היה עושה מארבים טוב? דוד. דוד היה מחכה לפלשתים, לעמלקים, לכל אלה מחכה להם ופוגע בהם כשהם היו יוצאים. ויכול להיות שנמר זה דוד. יכול להיות ששאול כן היה לו גם מארבים, אנחנו מוצאים על המארבים ששאול היו כנגד מי? כנגד דוד. ולכן זה לא הוזכר. בסדר? או ככה או ככה איך שתרצו, אבל ולחבר את המשנה בעיניי זה חשוב. בנות ישראל אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן. מה הכוונה ששאול היה מלביש את כולם בזה? שלל של האויבים. שאול היה לוחם גדול וניצח המון מלחמות. בספר שמואל א' זה מופיע ככה בקיצור, ממש בקיצור בפרק יד. תפתחו שמואל א' פרק יד פסוק מו. ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם. ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע ויעש חיל ויך את עמלק ויצל ישראל מיד שוסהו. אתם רואים איזה מלחמות עשה שאול וניצח בכל המלחמות האלה וכל השלל אז היה הרבה זהב, הרבה בגדים, הרבה דברים שבנות ישראל לבשו. כאן דוד בעצם מזכיר בדרך של השיר והתחכום את הגדולה של שאול כמנצח מלחמות גם. איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה יונתן על במותיך חלל. מה זה בתוך המלחמה? זה לא איך זה קרה. הוא אומר איך נפלו הגיבורים יונתן ומיתת בתוך המלחמה. הם לא ברחו. נכון שהיה הרבה אנשי ישראל וינוסו אנשי ישראל, אבל שאול ויונתן נלחמו, לא נסו, לא ברחו. וזה אולי גם מתרץ למה הקינה הייתה על שאול ועל יונתן כי הם לא ברחו. ואלה שברחו כואב מאוד הלב אבל הם לא ראויים לקינת הגיבורים, כי הבריחה בסוף היא לא לכבוד לבורחים. קינת נפלו. צר לי עליך אחי יונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה. הפסוק הזה הוא פסוק שטרחו הרבה לפרש אותו. מה זה נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים? עד שהיו פושעי ישראל שפירשו את זה בדרך עקומה ומקולקלת. אבל יש שני פירושים מאוד פשוטים. פירוש ראשון נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. את הפירוש הזה שמעתי מהרב מדן, אני חושב זה כתוב בעוד פירושים. נשים זה הנשים ששיבחו את דוד היכה שאול באלפיו והתעננה הנשים ותאמרנה היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. מה גרמו הנשים הללו באהבה שלהם, בשבח שלהם? הם גרמו ששאול קינא בדוד וכל הצרות שקרו לו מזה. לעומת יונתן שנזהר וכל הזמן ניסה לפייס. בין שאול לבין דוד. ושאול רצה, ודוד רצה את השלום עם שאול, לכן הוא כל כך נפלאתה מאהבת נשים. פירוש שני: מאהבת נשים זה האחיות של יהונתן, שזה מיכל ומרב, שבהתחלה הוא היה צריך לתת לו את מרב, ואת מרב הוא לא נתן לו, ואחרי זה הוא נתן לו את מיכל. מרב הלכה אף על פי שהייתה מאורסת לו במאה עורלות פלשתים והייתה אמורה זה, היא הלכה התחתנה עם מישהו אחר. מיכל גם בקלות החליפה אותו, נכון? נתנו אותה לפלטי בן ליש. בסדר עכשיו יש מקום אחר שכתוב שהיא ילדה לעדריאל המחולתי ויש דיון בגמרא, אז מה שלא יהיה אחרי זה היא גם דיברה נגדו, בסדר? היא אמרה לו על הריקודים ואז דוד התרחק ממנה ולא היה לה ילד עד יום מותה. לעומת האהבה של יהונתן שהייתה אהבה שגם מוכן להפסיד את כל מה שיש לו ואת המלכות והעיקר להיות עם דוד. אז זה אהבת נשים, זה אהבת הנשים של דוד, שזה מיכל ומרב שהם אחיות של יהונתן. איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה. אז זה פסוק אולי קשה, מה זה כלי מלחמה? זה הבעיה שלנו עכשיו שהטנקים נפגעו? זה נכון, זה מחליש, כן, אבל עם זה אתה מסיים שעבדו כלי המלחמה? זה פסוק קשה. מה שהיה נראה לעניות דעתי להסביר, איך מסיימים את זה איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה. יכול להיות שכלי המלחמה הם ראו בהם גם אולי אפילו משהו מקודש. אנחנו מוצאים את החרב של גוליית למשל, בסדר? ששמו אותה, דוד שם אותה במשכן, בסדר, ליד הארון. יכול להיות שהיו שם, למה שמו אותה ליד הארון? כי הקדוש ברוך הוא בעצם ניצח ולוקחים את כלי... יכול להיות שכלי המלחמה היו שם ליד הארון עוד כלי מלחמה כאלה שביטאו ניצחונות גדולים של עם ישראל, שהקדוש ברוך הוא הצליח כל מיני חרבות של גיבורי פלשתים וגיבורי מואב וגיבורי בני עמון כמו שקראנו קודם וגיבורי ארם צובה וכל אלו, והחרבות הללו ביטאו את... הקדישו את זה למקדש כסמל לניצחונו של הקדוש ברוך הוא, כי הוא היה בעצם המנצח. כשצאו למלחמה לקחו את כל הכלים האלה, וכשהם אבדו זה ביטוי לזה שעבד, גלה כבוד מישראל, כבוד השם כביכול נפגע שהנה כל הניצחונות בעצם ירדו לטמיון בהפסד הנורא הזה. ככה אני מפרש את כלי המלחמה האלה, בסדר? זה לא כלי המלחמה הטכניים, זה כלי מלחמה כמו החרב של גוליית שהיו אולי עוד. סוף דבר דוד מקונן לא רק על שאול ויהונתן אלא על עם השם כמו שדיברנו, ועל בית ישראל עם השם ועל כבוד שמיים גם. כל הדברים הללו בתוך כדי זה משבח את ניצחונותיו של שאול ומלמד לעם ישראל את התקווה ואת הצורך להמשיך במאמץ המלחמתי וגם לנקום את דם החללים והכל בכמה פסוקים קצרים שהפכו לקינה מאוד מאוד ייחודית. ברוכים תהיו.