שיעור כללי - מורא מקדש בזמן הזה | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

ברשות א הרמים שליטה קצת מרגש שיעור סוף הזמן ברוך השם אה אני חושב שהאוירה היא שלמוד של מסכת ברכות היה לימוד טוב ונשע פרי וכפעם ראשונה שלומדים בישיבה מסכת ברכות אני חושב חושב ש התחושה היא שזה באמת הייתה הייתה באמת הצלחה. אה אבל אנחנו רגילים בשמכות לתשעה באב. אז לעסוק בענייני תשעה באב וגם בענייני בית המקדש כמובן בציפיה ובתפילה לבנייתו וחינונו. בעזרת השם בקרוב ממש. אז אה בעבר דיברנו על מצוות בניין בית המקדש. היום אני רוצה לעסוק בדין של מורה מקדש בזמן הזה שלדעווננו חרב בית המקדש ולעמוד על היסוד של ההלכה הזו. אז בגמרא במסכת יבמות בדף ו' זה מתחיל מעמוד א'. ממשך לאחר מכן כן עמוד ב אז אומרת הברייתא יתירא אדם ממקדש תמוד אמר את שבתותיי תשמורו ואת מקדשי תיראו נאמרה שמירה בשבת היא אמרה מורה במקדש מה שמירה אמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא למי שהזהיר על השבת אף מורה אמורה במקדש לא ממקדש אתה מתירא אלא ממי שהזהיר על המקדש כן כאן כבר צריך עיון מה נקודת החידוש כאן שלא ממקדש אתה יראה אלא ממי שהזהיר על המקדש אבל זה נעסוק בזה בהמשך שואלת הברייתא באיזו היא מורה מקדש לא יכנס אדם בהר הבית במקלו במנהלו בפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשנו כפנדרייה ורקיקה מקל וחומר ואז שואל התנא ואין אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מני תמוד לומר את שבתותיי תשמורו ומקדשי תיראו אז יש הקש בין שמירת השבת לבין מורה מקדש מה שמירה אמורה בשבת לעולם אף מורה אמורה במקדש לעולם אז זה המקור שה הגמרא ביבמות הברייתה ביבמות מוצאת לכך שמורה מקדש נוהג לעולם גם בעוונותינו שחרב בית המקדש מור מורה מקדש נוהג לעולם כפי ששמירת שבת נוהגת לעולם. זה המקור שמובא בגמרא ביבמות. הנה מצאנו מקור נוסף במשנה במשנה במסכת מגילה בדף כח עמוד א המשנה אומרת ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידים בתוכו ואין מפשילים בתוכו חבלים ואין פורסים לתוכו מצודות ואין שותחים על גגו פירות ואין עושים אותו כפנדרייה שזה ההלכות שיסודן הוא מורה כבודכבוד כבוד ומורה בית הכנסת והמקור שמביא התנא רבי יהודה לדין הזה שנאמר והשימותי את מקדשכם קדושתן אף כשאין שוממין לכאורה יש כאן מקור אחר לכך שיש דין כבוד ומורה בית הכנסת מהפסוק והשימותי את מקדשיכם כשהרמבם מביא את ההלכה הזו הז שעוסקת במורה במקדש בהלכות בית הבחירה בפרק ו' אז הוא מתחיל לעסוק בעניין הזה ותכף נראה איזה פסוק הוא בוחר להביא פה בהלכות בית הבחירה בפרק ו' אז הרמבם כותב הרמבם עוסק בדין שמופיע בסוגיה במסכת שבועות בדף יד ממשיך טו טז שעוסק גם בנושא של איך איך מוסיפים על האזרות, איך מוסיפים על העיר. כן? אם רוצים עם ישראל להוסיף בשטח האזהרה, בשטח שטחי אזרות, שטחי הר הבית, שטחי ירושלים, מה התהליך? איך איך מקדשים את המקום הזה? אז א למדנו את זה גם בסנהדרין בתחילת המסכת, אין מוסיפים על העיר ועל הזרות, אלא בבית דין של 71. אז שמה במשנה בשבועות יש את כל ה את כל ההליך הזה איך איך עושים את זה והרמבם עוסק בזה בפרק א ו מלכו בית הבחירה אז בהלכה יד הוא כותב כל מקום שלא נעשה בכל אלו בחסדר הזה אין קידוש גמור זה לא נקרא קידוש וזה שעשה עזרה שמה בשבועות טז שתי תודות שזה רק חלק מה חלק מהדברים או רק זה דין אחד בתוך א בתוך א דין הקידוש זכר זיכרון הוא שעשה שלא במעשם נתקדש המקום למה שלא היה שם מלך לא מלך ולא הורים מתומים כלומר כל קדושת אה כל קדושת הבית שהקים עזרה א כשהוא עלה לא נתקדשה למעשה על ידו למרות שהוא הוא הביא שתי תודות אבל זה לא זה היה לזיכרון בעלמה עצם הקדושה שהייתה במקום קדושת המקום לעניין א הקרבת קורבנות וכן הלאה היא נעשתה לא על ידו אז על ידי מי ובמי נתקדשה בקדושה ראשונה שקידשה שלמה שהוא קידש וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבוא כלומר כותב הרמבם שקדושה ראשונה שקידש קידשוב דוד ושלמה את ירושלים ואת בית המקדש היא קדושה שקידשה לשעת וקידשה לעתיד לבוא הקדושה הזו איננה בטלה וזה בניגוד לשיטת הריבד הריד כותב מיד בהשגות סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאינו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש רכב בגמרא אמרו דנפל מחיצות כן הגמרא במציא נג עמוד ב מדברת על כך שברגע שנופלים המחיצות ברגע ש ירושלים חרבה אז גם בית המקדש קדושת בית המקדש בטלה וכותב הרייבד עלמה למה דמר הקדושה הראשונה לא קדשה לעתיד לבוא כן בעלמה לא חילק בין מקדש לירושלים לשער ארץ ישראל כשם שם שלגבי שער ארץ ישראל לגבי תרומות ומעשרות ושביעית סובים חכמים שקדושה ראשונה קידשה לשעת ולא קידשה לעתיד לבוא הוא הדין לגבי קדושת בית המקדש וירושלים אבל לא לא רק זה הוא מוסיף הרעבד ואומר ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה כדשה לעתיד לבוא כן המחלוקת הזאת מופיעה בכמה מקומות בשס במגילה בדף י בדרכים קיבוד מקומות אז רבי יוסי סובר שקדושה שנייה קידשה לעתיד לבוא. אומר הריד אפילו לרבי יוסי שאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבוא. לא אמר אלא לשער ארץ ישראל. כלומר ולעניין תרומות ומעשרות ושביעית. אבל ירושלים ולמקדש לא אמר. כלומר קדושת בית המקדש וירושלים לדעת הרייבד בטלה בזמן הזה. למה? למה לא קידש עזרה לעתיד לבוא? לפי שהיה יודע העזרה שהמקדש וירושלים כל השטחים הללו הגאוגרפיים של המקדש ושל ירושלים עתידים להשתנות ירושלים עתידה להתרחבית המקדש עתיד להשתנות עתידים להשתנות ולהתקדש ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד השם לעולם אז לכן עזרה לא קידש את את המקדש בירושלים אלא אך ורק לשעתם אבל לא כדי שלעתי לבוא ומוסיף הרבת ומסיים כך נגלה לי מסוד השם ליראב כן שזה דבר מעניין כן שהיה רוח הקודש דרך אגב יש עוד מקום בפרק ח מיכות לולה הלכה ה שגם כן הריבד מתבטא במשהו דומה לזה רוח הקודש ה שופיע בבית מדרשנו בנושא של א פסולי לולב אה היה כאן א דיון דיון מעניין מה מה המשקל של רוח הקודש וסוד השם לראב בהחרת ההלכה אבל זה לא הסוגיה שלנו אבל אומר הריד שקדושה א קדושה בית המקדש בטלה בחורבן בית המקדש ומוסיף הרבד וחותם ואומר לפי כך הנכנס אתה שם אין בו כרת מי שנכנס לאזור בית המקדש וקודש הקודשים אין בו כרת למה? כי קדושה בטלה. אבל שיטת הרמב"ם, שיטת הרמב"ם לא כך שגם למד אמר קדושה ראשונה שקדשה קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא זה אך ורק לגבי שער ארץ ישראל אבל לגבי ירושלים בבית המקדש כול עלמה מודים שקדושה שלקדושת ירושלים קדושת בית המקדש תשאל את שעתיו וקדשה לעתיד לבוא ולפיכך מה נפקמינה? לפי כך מקריבים קורבנות כולן. אפשר להקריב קורבנות בבית המקדש אף על פי שאין שם בית בנוי. אם היינו יכולים ליתר את מקום המזבח ואוכלים קודשי קודשים בכל האזהרה, אף על פי שהיא חרבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלים קודשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים. אף על פי שאין שם חומות. למה? שהקדושה הראשונה שקידש דוד קידשו דוד ושלמה קידשה לשעת וקידשה לעתיד לבוא ואז מסביר הרמבם למה למה באמת הקדושה הזו קדושת בית המקדש היא קדושה עולמית והיא לא בטלה גם בחורבן בית המקדש למה אני אומר במקדש בירושלים קדושה ראשונה כדש תדבו ובקדושת שער ארץ ישראל ין שביעית ומעשרות וחוצה בהם לא קדשה לעתיד לבוא לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה. כן, מפני השכינה. ושכינה אינה בטלה. שכינה זה לא דבר בטל. אז כל זמן שהשכינה שורה אז הקדושה שנבואה מכוחה, נובעת מכוחה איננה בתלה. והרי הוא אומר ו ואז הוא מביא את הפסוק ושימותי את מקדשכם. השימותי את מקדשיכם. זה המקור לדעת הרמב"ם שקדושת ירושלים, בית המקדש בירושלים היא קדושה לשעת ולעתיד לבוא. ואמרו חכמים, אף על פי שהם שוממים, בקדושתן הם עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים. וכיוון שנלקחה הארץ מידיהם אז בט בטל כיבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביט שרינה מן הארץ ישראל. אחרי ש אחרי שהכיבוש התבטל אז פקעה קדושת הארץ לגבי מצוות התליות בארץ כיוון שעלה עזרה וקידשה לא קידשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בהתיישבות ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולה בבן התקדש קדושת עזרה השנייה הוא מקודש היום ואף על פי שנלקח הארץ ממנו וחיה בשביעית ומעשרות על הדרך שברנו בהלכות תרומות טוב זה נושא בפני עצמו אבל הנה אנחנו מוציאים בהרמב"ם שמצטט את הפסוק והשימותי את מקדשיכם שהוזכר בהקשר של בתי כנסיות במשנה במגילה בדף כ"ח על ידו של רבי יהודה מזכיר אותו הרמב"ם בהלכות בית הבחירה לגבי קדושת בית המקדש וירושלים השימותי את מקדשיכם אף על פי שהם שוממים בקדושתן הם עומדים עמד כך הרוך לנר במגילה איפה ראה רא את זה הרמב"ם במשנה במסכת מגילה הפסוק הזה מוזכר בהקשר של בתי כנסיות שוממים בית כנסת שחרב שאין צריך לנהוג בו מורה מורה בית כנסת ושימותי את מקדשיכם אף על פי שהם שוממים בקדושתן הם עומדים מאיפה לקח הרמבם שמדובר כאן גם על בית המקדש כותב הערוך לנר שמן הסתם המקור של הרמב"ם הוא מהספרה בפרשת בחוקותיי תראו במקור ד' וגעלה נפשי אתכם זו הגולה ויש אומרים זה סילוק שכינה ונתתי את ערכם חורבה חורבה עיר כתוב עריכם עיר הרי הריכםזה זה בא לרבות הכרחים והמחוזות וישמתי את מקדשיכם אז נאמר בלשון רבים מקדש מקדשי מקדשכם לרבות בתי כסות ובתי מדרשות ולא ערך ברך לכם כמה שמעו אומר הרוח לנר. מה כתוב כאן? כתוב כאן שבעצם יסוד הפסוק ושימותין מקדשכם אז הכוונה לבית המקדש מקדשי. אבל מכך שכתוב מקדשכם זה בא לרבות גם בתי כנסיות ובתי מדרשות. ממילא אומר לנר למד הרמב"ם שעיקר הדין עיקר הפסוק והשימותי את מקדשכם מושב על בית המקדש. רק בריבוי אנחנו למדים לרבות בתי כנזות בתי מדרשות. אבל כתוב כאן שזה יסודו, עיקרו של הדרשה, עיקרה של הדרשה הוא בבית המקדש. מעתה יוצא שלמעשה ישנם לפי לפי ההסבר הזה יש להם שני מקורות, שני מקורות לכך שנוהג דין, מורה מקדש גם בזמן הזה שחרה בית המקדש. המקור הראשון הוא בגמרא בבמות. את שבתותיי תשמורו מקדשי תיראו קשהשמירת שבת למורה מקדש והפסוק השני המקור השני שהם גם משם לומדים לגבי מורה וכבוד בית הכנסת והוא יסודו מורה וכבוד בית המקדש אז זה ושימות את מקדשכם שואל התורי אבן במסכת מגילה בדף כח למה יש צורך בשני פסוקים בשתי מקראות שונים בכדי ללמד בדיוק את אותה ההלכה מה לכאורה יש כאן יש כאן כפילות מיותרת ומוסיף התורי אבן הרי אותו תנא בהבמות שמדבר על משמירה אמורה בשבת לעולם אף אף מורה אמורה בקדש של עולם בהכרח שהוא סובר שקדושה ראשונה קדושת דוד ושלמה קידשה לשעת וקידשה לעתיד לבוא כי זו כי זו הסיבה שמורה מקדש לא בטל גם לאחר שחרב מקדש כי קדושה קדשה לשעת וקדשה לתת לבוא אז בהכרח הוא סובר ככה אז למה צריך שני פסוקים לאותה לאותו עניין אומר הערוך לנר אומר תור אבן אין לומר שהצורך בדרשה השנייה הוא בשביל בתי כנסיות בתי מדרשות משום שכפי שראינו עיקר עיקר הפסוק פסוק ושימותי מקדשכם לא בא בשביל בתי כנסיות הוא בא בשביל בית המקדש זה עיקר הפסוק רק מכך לשון רבים מקדשכם אז למדים לרבות בתי כנסיות אז אי אפשר לומר שכל הפסוק הוא בא רק בשביל הריבוי היא קרובה בשביל בית הכנסת ומוסיף התורא אבן הקשות מרבי יהודה מביא את הדרשה ושימותית מקדשכם משפ שהוא סובר גם כן שקדשה לשעת וקידשה לעתיד אבור הרי רבי יהודה בעצמו סובר במסכת ברכות בדף סא עמוד ב זה יש לנו גם קשר לברכות כנראה שבהמשך יש כתוב שמה לגבי א תראו שמה במקור ה תניה ידך הנפנה בירושלים או הנפנה סליחה הנפנה ביהודה לא יפנה כלומר שפניו ואחוריו יהיו ממזרח למעריו אלא צפון ודרום למה כי זה פגיעה בכבוד בית המקדש שהוא אה ה הוא מתנהג בחוסר צניעות שהוא כשהוא א מתפנה אז א ובגיל צפון ודרום אסור מזרחמר מותר ורבי יוסי מתיר שה רבי יוסי אומר לא אסור אלא רק ברואה רבי יהודה אומר בזמן שבית המקדש קיים אסור בזמן שאין בית המקדש קיים מותר נו אז רואים לפי רבי יהודה שמחלק בין מזמן שבית המקדש קיים לבין מזמן שאין בית המקדש קיים. לכה אז רבי יהודה סותר את עצמו. רבי יהודה אומר ושימותי מקדשכם שקדושתן אף על פי שהם שוממים. אז איך זה ויסודו עיקרו הוא בבית המקדש? אז איך יכול להיות שיש הבדל לגבי דין א דין אדם שנפנע? למה למה יש חילוק בין מזמן שבית המקדש קיים מזמן שאין בית המקדש קיים? על כוח אומר התורי אבן שבאמת רבי יהודה סובר שלא קידשה לעתיד לבוא כלומר רבי יהודה חולק וסובר שקדושה ראשונה שכדש דוד שמו קדשה לשעתיו ולא קידשה לעתיד לבוא ולכן אה לכן מובנת ההבחנה בין לגבי דין מתפנה בין זה מה שבית המקדש קיים להם זה אין בית המקדש קיים מה שרבי יהודה מביא את הדרשה הז הזו א והשימותית מקדשכם לגבי בתי כנסת שגם בזמן שהם חרבים א עדיין יש בהם קדושה זה הסמחתא בעלמה וזה דין דרבנן בלבד כך אומר התורבן זה דין דרבנן בלבד ובעצם מי שסבור שקדושה ראשונה קדישה לשעת וקדישה לעתיד לבוא כדרשה גמורה ודאורייתא זה הגמרא בבמות התנה בבמות שלנו יודעים את זה מההקש של שמירת שבת. מה שמירת שבת? לעולם. אף מורה מקדש לעולם. שיטת רבי יהודה שמוב במשנה במגילה כח היא שיטה חידאה והוא סובר שבאמת קדושה ראשונה קידשה לשעת ולא קידשה לעתיד לבוא. והוא סבור שכל דין מורה מקדש בזמן הזה זה דרבנן. ולכן יש הבחנה לגבי הנפא בין בזמן שבית המקדש היה בזמן שלו. כלומר, אחרי שבית המקדש חרב, אז לא החמירו חכמים אה עד כדי כך בנפנה. זו שיטת התורי עבדן. ובאמת אפשר להקשות כמה קושיות על השיטה הזו. אולי ראשית לפני דבריו לפני רק חיזוק וסיוע לשיטה הזו אפשר למצוא בדברי המבית בקריית ספר בהלכות בית הבחירה בפרק ז' אז גם שמה הוא מביא במצוות קי לירא מן המקדש כתיבים מקדישי תיראו וכולי וכולי ואז הוא כותב ובזמן הזה ארבע שורות מלמטה ובזמן הזה גם כן חייב אדם במורה למה דהקידשה לעתיד כלומר רואים ב רואים במבית חד משמעית שהוא קורך ותולה את מצוות מורה מקדש בדיון של האם קידשה לעתיד לבוא או לא קידשה לעתיד לבוא רק מי שסבור שקידשה לעתיד לבוא סובר שמורא מקדש נוהג בזמן הזה מי שיסבור שלא קידשה לעתיד לבוא אמור לזבור שאין דין מורה מקדש בזמן הזה או היותר מדרבנן אבל אין דין מורה מקדש מדאורייתא בוודאי בזמן הזה כי הוא קורך את הדברים זה בזה כדי אמר אחה ואז איזה פסוק הוא מביא כדי אמר אחה את שבתותיי תשמור ומקדשיתר מה שמירת שבת לעולם אפירת מקדש לעולם אף שאף על פי שחרב בקדושתו עומד כלומר רואים במבית שהוא הלך במסלול של התורבן שלמעשה המקור לכך שקדושת המקדש קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא זה מ מההקש לשבת זה המקור וכל דין מור מקדש תלוי בכך בדין הזה שקידשה לעתיד לבוא ולא יצו שיהיה מןדמר שסובר שלא קידשה לעתיד לבוא הוא אמור לסבור שאין בכלל דין מור מקדש בזמן הזה מן התורה לכל הפחות וכאן כמו שאמרתי אפשר להקשות כמה כמה קושיות על השיטה הזו ראשית א הנקודה הזו שאומרים התורי אבן א וגם ה וגם הקירת ספר שכל דין קידשה לשעתה וקדשה לעתיד הוא נלמד אך ורק משמירת שבת כן ואילו הפסוק בשימותית מקדשכם הסמחתא בעלמה וזה זה זה זהזה רק שיטת רבי יהודה הכיצד ד יסבירו אתורי אבן והקריאת ספר את הרמבם שהביא את הפסוק הזה הרמב"ם הרי הביא גם את הפסוק ושימותי את מקדשכם ועכשיו תראו ברמבם בלכות בפרק ז' בהלכות בית הבחירה כותב הרמבם לגבי מור מקדש אסור לכל אדם בפרק בפרק ז' הלכה ו' אסור לכל אדם ישב בכל העזרה ואין שבע בעזרה לנוכה בדוד בלבד שנאמר ויבוא המלך דוד וישב לפני השם וסנהדרית שיו יושבים בלשקת הגזית לא יושבים אלא בחצייה של חול. ואז הוא כותב, אף על פי שהמקדש היום חרה בעוונותינו, חייב אדם במוראו, כמו שהיה נוהג בבניינו, לא יכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם ולא ישב באזהרה ולא יקל ראש כנגד שער המזרח. כן. שנאמר איזה פסוק הוא מביא? את שבתותיי תשמורו מקדשי תיראו. מה שמירת שבת? לעולם אף מורא מקדש לעולם שאף על הפי שחרב בקדושתו אומר אני שואל את השאלה איך איך יסביר הטור אבן התור אבן הרי שאל למה צריך שני פסוקים אומר התור אבן לא הפסוק באמת המקור לכך שקדשה לשתה וקדשה לבוא זה הקש לשבת אבל שימותי בקדשכם זה השמחת בעלמה אז איך זה שהרמבם מביא את שני הפסוקים בפרק ו מלכות בית הבחירה הוא מביא את הפסוק והשימותי את מקדשיכם ובפרק ז פרק ז' הוא מביא את הפסוק את הדרשה של הקש לשבת איך הסביר את זה התורה אבן איך הסביר את זה הקריאת ספר שאומר שהמקור של קידשה לשבק לשבת זה מה מהקש לשבת זה דבר אחד דבר שני לפי התור אבן יוצא שכל מי שלא מסכים שקדשה קשה לשעת וקדשה לעתיד לבוא. מי שסובך שקיצה לשדה ולא קיצל תדבון וקדושת בית המקדש בעבנותינו בטלה אז הוא אמור לזבור שאין דין מור מקדש בזמן הזה כי ה בהתליה כיצד אם כן יסביר הטורי אבן והקרת ספר את העובדה שהרי עבד משתקשה תיק לרמבם בפרק ז' שהרמבם מביא את ההלכה בפרק ז' הלכה ז' שאף על פי שהמקדש היום חרה בעבונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו ולא יכנס אליו מקום שמותר ולא ישב ולא יקל ראש ואסור להצטלם שמה לא להקל ראש ולא להציע שידוכים כל הדברים האלה זה זה מור זה לא יקל ראשו שנאמר את שבתותיי תשמורו מקדשי תיראו הוא מה שמירת שבת לעולם היה צריך הרבד מיד להשיג שלפי מה שכתבתי לאל בפרק ו ש מסוד השם לראב שהיה נכנס לשם עכשיו אין בו כרת וקדושה קדושת עזרה לא קידשהתי אז אין דין באור המקדש אפשר להיכנס אפשר להקל ראש למה הוא לא כותב את זה זהזה זהזה אמור להיות דבר מתבקש לפי הרי לפי התורי אבן זה שאלה שנייה שאלה שלישית אפשר להוסיף גם על ה כרצב וגם על המבית שניהם אמרו שהעיקר המקור העיקרי לכך שקדושת המקדש לא בטלה לעתיד לבוא הוא מהעקש לשבת כל מי שהסתכל בסוגיות א שעוסקות בקדשה לשעתה וקדשה לתתיד לבוא לגבי בית המקדש אם זה כמו שאומר מגילה בדף י מכות דף יט זבחים דף ס תמורה כא לא ימצא את הדרשה הזו של רק ביבמות אם עובד בכל יותר המקומות לא היא לא מזכרת בכלל כשעוסקים בדין הזה דווקא הפסוק והשימותי מקדשכם הוא יותר מתקשר בסוגיה במגילה בדף י הוא הוא יותר מתקשר לעניין הזה לא ה לא הפסוק לא היקל ושבתי שמור דשנה ואילו המבית והקריצ אומרים שזה המקור זה המקור של קידשה לשבקשהת לבוא אז באמת הדרקוש לדוכתה ואיך נסביר את הרמב"ם שמביא את שני הפסוקים אז יש ארוך לנר שהזכרנו אותו לפני כן במגילה שאומר ככה, באמת זה לא נכון מה שאומר התורה עבד. בוודאי שגם רבי יהודה סובר שקדושה הראשונה קידשה לשעת וקדשה לת כשמדובר על קדושת ירושלים מקדש ודאי שקידשה למה? מפני השכינה אז גם הוא רבי יהודה סובר שקט שעלתי לבוא והמקור הוא ושימותי את מקדשכם אף על פי שהם שומים בקדושת הלומדים או ומה הסיבה לכך אומר הרמבם מפני השראת השכינה כיוון שהקדושה נבעה מהשראת השכינה סובר הרמבם שהקדושה הזו לא בטלה מאיפה הוא לקח את זה מאיפה הרמבם לקח את כן הרי נקדים ונאמר שסו אומר הרוך לנר הרי לכאורה בזמן חורבן בית המקדש נסתלקה שכינה אין יותר שכינה בזמן חורבן בית שני בית ראשון איפה רואים את זה אז הגמרא אומרת תראו במסכת ראש השנה מקור ח דף לא עמוד אמר רבי יהודה ברידי בר רבי יוחנן 10 מסעות נסעה השכינה לומדים את זה מפסוקים וכנגדן גלתה סנהדרין מגמרא 10 מסעות נצא שכינה מקראה מכפורת לקרוב מכרוב לקרוב מכרוב למפטן מפתן לחצם חצר למזבח מזבח לגג מג לחומה מחומה לעיר מאיר לאהר ומהר למדבר ובמדבר עלתה וישבה במקומה שנאמר אלך ואשובה אל מקומי לומדים מהפסוק שנסתלקה שכינה בחובה בית המקדש וכך גם מתבאר מדברי הגמרא ביומה בדף כא עמוד ב הגמרא אומרת במקדש שני מהי ואמר רבי שמואל ברניה מי דכתיב וארצה בו והיא כבדה כתוב והיא כבדה בלי ה כן זה פסוק בחגיג בפרק א' פסוק חז שואלת הגמרא קרינן והיא כבדה קוראים את זה והיא כבדה זה למה נשמתה הה ה מה ישנה דמחוסר ה אומרת הגמרא אלו חמישה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הם ארון כפורת קרובים אש ושכינה ורוח הקודש ורים איתומים וכולי אז אומר אז מרוך כתוב כאן נדע שש שכינה הסתלקה אז אז מאיפה לקח הרמבם שגם עם השכינה מסתלקת, אבל כיוון שבבית המקדש יסודו וקדושתו היסודית הייתה מפעת השראת השראת השכינה, אז למרות שהשכינה הסתלקה עדיין בקדושתו עומד, עדיין הקדושה איננה בטלה. מאיפה הוא לקח את זה? אומר הארוך לנר, הוא לקח את זה מהסוגיה בביצה. הסוגה בביצה. תראו בדף ה עמוד ב הגמרא שואלת מגדיכתיב היו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אישה בשלושת ימי הגבלה אז למה צריך עוד פעם להיות אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו לך אמור להם שובו לכם לאולכם למה לי הרי כבר הגבילו אותם איסור היה אל תגשו לי שעה שלמים אלא מה ללמד אותי שמאמינה כל דבר שבמניין צריך מניין אחר תראו כל דבר שנאסר במניין דינים, דברים חכמים, צריך מניין אחר. אל תראו וכי תמה. אז אולי זה לא המקור כי למצוות עונה הוא דעתא. יכול להיות שבאמת הנחינמי ההיתר הוא היתר ממילה, אבל הקדוש ברוך הוא אומר עכשיו יש כבר מצווה אחרי מתן תורה יש כבר מצוות עונה. אז שובו לכם לא לכם. אז אז מגביעה הגמרא פסוק אחר, דרשה אחרת. כן. תשמע במשוך היובל הם היעלו באר לאחר מתן תורה אז אה שואלת הגמרא מיקדיקתיב גם מצון באבקר אלירו אל מולה ההוא אז במשוך הבמלי שמינה דבר שבמינה צריך מני אחרת תירו אז מסביר את הדברים רשי והראשונים נחלקו איך להסביר את זה אבל רש"י כותב הרי הפסוק במשוך היובל מופיע בלוחות הראשונות אכות הראשונים וה הפסוק השני באיש לא יעלהח זה מפיע בלוחות פה כתוב בןשון נקבה לוחות האחרונות אז רשי כותב שק לוחות האחרונות איש לא יעלה עמך מספר דקרא יליף אל מול ההר ההוא כן ואיש לא יעלה עמך וגם איש הרע בכל הער גם מצון ובקר אל מול הרהוא מה זה ההוא כל זמן שהוא בהווייתו כל זמן שהוא בהווית קדושתו שהשכינה עליו אז אסור אבל נסתלק שכינה מותר שהמינה ממנה לך לא למה צריך פסוק למה לדקור אשריות בעדיה בלוחות הראשונות למה צריך להזכיר את במשוך היובל הם היהלו בהר ממילא ממילא אתה מבין מזה שכתוב אל מול ההר ההוא כל זמן שהוא בהוויתו בקדושתו אז אסור לך להעלות שמה את הצום ואת הבקר אל ירעו אבל אחרי שכבר הוא לא ההרו נסתלקה שכינה אז אז מותר למה צריך פסוק כן אה אז למה לי לכתוב ידי מגו אז אני מדלג ולא ישר ממילא מדוק דה ראהו שמע מינה צריך מניין אחר תירו אומר הרוך לנהר אז הנה כתוב כאן בגמרא שמרגע שחלה קדושה מכוח השראת שכינה צריך מניין אחר לאטירו אחרת א זה לא מתבטל. גם כאשר נסתלקה השכינה זה הקדושה לא מתבטלת. ממילא למד הרמבם שזה באמת הסברה הזו מלמדת אותם הפסוק בהשימותית מקדשכם שאף על פי שהם שומים בקדושתן הם יודעים. למה? כיוון שהקדושה נבעה מכוח השרת שכינה אז כמו בהר סיני אלמלא טירה כתוב ויהיה במשוך האבל למה אלו בהר היה אסור לעלות על ההר למרות שכבר נסתלקה שכנה אז גם כאן אותו דבר כיוון שאין ילפותה שמתירה להדיה אז ממכן ממנה אנחנו לומדים אדרבה והשימות מקדשכם שאף על פי ששוממים בקדוש אף על פי שנסתלקה שכינה בקדושתה מובדים או אז עכשיו למה צריך את הפסוק ת שפתותיי תשמורו מקדשי תיראו אומר ה אומר המארוך לנר לפי החשבון שעשינו יוצא שלמעשה בטלה שכינה הסתלקה שכינה אז הייתי חושב כיוון שהסתלקה שכינה אז הייתי חושב שכל העניין של מורה מקדש הוא בגלל כבוד השכינה לא בגלל קדושת המקדש, אלא בגלל כבוד השכינה. כבוד ה בית קדושת המקדש לא התבטלה כמו שראינו, אבל השכינה הסתלקה. אז הייתי חושב, כיוון שהייתי חושב שכל דין מורה מקדש הוא רק בגלל כבוד השכינה. אז אם נסתלקה השכינה אז כבר אין דין מורה מקדש. למרות שיש בית מקדש בקדושתו, אין דין מורה מקדש. או עכשיו בא הפסוק את שבתותיי תשמורו ומקדישי תיראו ללמד לא זה טעות זה טעות לחשוב ככה מורה מקדש אומר הרוך לנך זה לא בגלל שכינה אלא בגלל קדושת המקדש וכיוון שקדושת המקדש שנתקדש על ידי דוד ושלמה לא התבטל וקדשה לעתיד לבוא אז זה מה שמלמד אותי הדרשה את שבתותיי תשמורו מקדשי תיראו שכיוון שקיצן לעתיד לבוא אז המורה המקדש לא מתבטל משום שמורה המקדש הוא בגלל הקדושה שקדשה לעתיד לבוא ולא בגלל השכינה אז נכון בטלה שכינה אז מה אז מה אם בטלה שכינה אבל עדיין קדושת המקדש קדשה לשדם אפשר להקריב קורבן אף על פי שאין בית אז בגלל קדושת בית המקדש שקדשה דוד שלמה לעניין קרבת הקורבנות קדושת קדושת המקדש קודשים קלים קודשים קודשי קודשים כל ההלכות אז בגלל זה צריך להירא מה המקדש אז זה לא תלוי בשכינה בכלל זה אומר ה אומר התורי הבן הרוח לנסחה ומה שרבי יהודה חילק אומר אך לנר טוב אחרי אחרי החור אז כבר אז כבר מה שמעיקר הדדינה שזה מורה המקדש עצמו במקום המקדש אז זה ודאי וזה ודאי ממשיך גם לאחר חורבן אבל כיוון שנפע בירושלים זה רק מעלה בעלמה זה לא זה לא דין דאורייתא דין דרבנן אז בזה לא החמירו אלא בזמן שבית המקדש בבניינו אבל אחר שהוא חרם לא החמירו אז הוא לא התרגש מהקושיה הגדולה הזאת של התורה אבן נהיה נפנל ככה אומר אומר הטור אבן אה ארוך לנר בהסבר מה הצורך בשני הפסוקים אז השמותית מקדשכם מלמד אותי שאף על פי שנסתלקה השכינה אבל הקדושה שקידש דוד שמ לא מתבטלת כפי שרואים מהר סיני והפסוק ההקש מלמד אותי שאף על פי שנסתלקה השכינה שלא נחשוב שמורה המקדש הוא בגלל השכינה מורה המקדש הוא לא בגלל השכינה הוא בגלל הקדושה אז הקדושה גם אם נסתקה שכינה הקדושה עדיין קיימת ולכן יש דין בורא מקדש לכאורה עדיין גם לפי הרוח לנר עדיין קשה כן אז הוא הסביר למה הרמבם לקט את שני הפסוקים אבל מה עם הריבד הרי גם לשיטתו של אורך לנר ברור שהרייבד שלא סובר שקדשה לעתיד לבוא הריבד הרי סובר שקדושת המקדש בטלה והנכנס לשם היום אין בו כרת ודאי שלא ניתן להקריא וכלום אז אין קדושת מקדש אז אם אין קדושת מקדש אז למה הרבד לא השיג על הרמב"ם בפרק ז' יכול למה הוא לא הזכיר למה הוא מסכים לו שותק שותק לו מסכים לו למה הוא לא אומר שאין אין אין דין כזה בכלל כי אין בית מקדש אין קדושת מקדש אם אתה תולד כל אתה תולד כל דין מורה בקדושת המקדש אין קדושת מקדש. אז למה הריבד לא למה הרב לא כותב? אז ראיתי במנחת חינוך במצו רנד תות ז שבאמת כותב מן החינמי של הריבוד ייתכן שהיום מי שנכנס לבית המקדש מותר לו גם לשבת לשיטת הריבת לשבת בעזרת ישראל. אחר כך הוא כותב אפשר אפשר הוא כותב שגם לרייבת זה אסור מדרבנן אסור מדרבנן ואז ממילא מובן למה הרבד לא השיג על הרמבם בפרק ז' אבל עדיין זה לא מובן כי ברמבם מוכרח לעד שזה דין דאורייתא גמור והרבד היה צריך להשיג שזה שזה לא דין דאורייתא לפחות עדיין לא נחת דעתנו משיטת הרוך לנר. אז ראיתי בספר רשימות שיעורים להרב א הגריצלוביצ'י הלבמות ודבר שהוא גם כן בא להסביר את הצורך בשני הפסוקים. למה צריך את שני הפסוקים? גם השימותית מקדשכם וגם העקש לשבת. בגמרא בבומר אז גם הוא הולך בכיוון הזה שבאמת המקור לדין שקידשה לשטה וקדישה לעתיד לבוא שנאמר בהקשר של בית המקדש וירושלים כפי שעולה מכלל הסוגיות זה בוודאי מהשימותי מקדשכם זה המקור וגם רבי יהודה בוודאי סובר שקדשה לשתה וקדשה לעתיד לבוא אבל למה צריך את הפסוק א למה אתה צריך את את העקש שבתותה אתשמור אומר הרב סולוביצ'יק אינחינמי הקדושה לא בטלה גם אחר החורבן אבל אלמלא הדרשה של את שבתותיי תשמור הייתי חושב שמצוות יראת מקדש מורה מקדש זה דין בחפצה של בית המקדש דהיינו הבניין ככה הייתי חושב נכון מקום המקדש קדושת המקדש התקדשה על ידי שתי תודות ומלך ונביא וסנהדרין זה לא התבטל מה שקידשו לא התבט לעתיד לבוא אין צורך לקדש מחדש ומה שעשה עזרה זה זיכרון בעלמה זה נכון אבל הייתי חושב שלמורה המקדש זה דין בחפצה של הבית כשבבניינו אתה יראה מהבית אבל כשנחרב בית המקדש אז אז אולי אין דין של מור מקדש לכן בא הפסוק ההקש את שבתותיי תשמור מקדשי תיראו ללמד אותי שהדין של מורה מקדש זה לא מורה מקדש מהחפצה של הב של המקדש לא מהחפצא של המקדש אלא ממקום המקדש מהמקום שנתקדש המקום שנתקדש לא מהחפצה. אולי כבר זה נותן לנו הסבר לפשט בגמרא כן לא ממקדש אתה יראה כלומר לאו דווקא מהחפצה של המקדש אז ככה מסביר הרב סולובצ'יק זצל את את ה את הצורך בשני הפסוקים אבל האמת יורה דרכו שעדיין הקושי כמו שאמרנו הקושי מהרייבד הוא קושי מתבקש שוב אם גם לפי הרב סולובייצ'יק יוצא שלמעשה עיקר הדין של מורה מקדש תלוי בשאלה האם קדשה לעתיד לבוא או לא קדשה לעתיד לבוא רק בגלל שאנחנו פוסקים שימותית מקדשכם שקדושת הקדושה שאתה וקדשה לעתיד לבוא רק בגלל שאנחנו סוברים שקדשה לעתיד לבוא והמקום הזה הוא מקום מקודש ואין צורך בקידוש נוסף אין צורך לקדש אותו בתודות ושירה וכן הלאה. כל הטקס כל הטקס שמופיע בגמרא בשבועות אין צורך בקידוש מחדש. רק בגלל זה יש דין מורה. והדין המורה קיים גם כשחרב הבית. אבל כל הקדושה נובד מחמת כמו שאמרנו מחמת הקדושה. אז לפי מי שסובר שלא קידשה לעתיד לבוא והקדושה בטלה ואפשר להיכנס לשמה ואין בזה כיסור כרת כמו שסובר הרייבוד. אז הוא אמור לסבור שאין דין מור מקדש. אז שוב קשה. למה הרבד לא לא התייחס לזה? למה הרבד לא השיג? למה הרב לא כתב שאין היום דין מורה מקדש בזמן הזה? אני חושב שעדיין הקושי במקומו עומד. ואני רוצה להוסיף עוד. לחזור לרוך לנר. הרוך לנר טען של מהסוגיה של ראש השנה והסוגיה ביומה שלמיסה השכינה נסתלקה בחורבן הבית הראשון נסתלקה השכינה והחידוש הוא כמו בהר סיני למרות שנסתלקה השכינה אבל עדיין יש דין מור מקדש למה כי הקדושה לא בטלה הקדושה שקידש שלמה לא בטלה אבל השכינה הסתלקה והמורה הוא לא מפת השכינה מפת הקדושה כשאני אומר קדושה אני אדבר קדושה מטרות דלתה כן שקידשו אותו למטה על ידי תודות אז המורה הוא מזה אז אני שואל למען השם איך הוא יסביר פשט ברמבם הרי ברמבם כתוב לאדיה שהשכינה לא בטלה מה הלשון של הרמבם בהלכות בית הבחירה בפרק ו הלכה יד א הלכת הלכת הלכת טז ולמה אני אומר במקדש בירושלים קדושה ראשונה קישה לעתיד לבוא ובקדושת שארץ ישראל לפי שקדושת המקדש בירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה אני אומר בפשט אתה יכול אתה יכול להגיד מה זה שכינה לפי הפשט אני המילים הפשוטות של הרמב"ם מה כתוב כאן כתוב שהשכינה אינה בטלה אז קודם כל כתוב ברמבם ששכינה לא בטלה תמיד יש שכינה אז באמת סתם ככה צריך להבין איך הרמבם מסתדר עם הסוגיות ב בראש השנה וביומר אבל כתוב כאן ברמבם שהשכינה לא בטלה איך הרוחנר הסביר את דבר נוסף שראוי להקשות על עוד על הארוך לנר לפי הרוך לנר יוצא דבר מדהים שלמיסה בזמן בית שני לא הייתה שכינה בכלל הייתה רק קדושה מכוח קדושת שלמה אבל לא הייתה השראת שכינה או אז אם לא הייתה השראת שכינה יוצא שהיילפותא מאת שבתותיי תשמורו שהדין מורה מקדש חל גם בזמן שבית המקדש חרב, הוא צריך אותו גם לתקופת בית שני שהבית עומד בבניינו. נכון? כרי זה בדיוק עלפותה. מה כשהגמרא בבמות אומרת התנא בבמות אומר ואין אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין מה מה מהמינה מה מה הוא אומר כאן הוא אומר כאן כל מה שאמרנו שנוהג מורה מקדש אולי תגיד שזה אך ורק בזמן שבית בזמן שיש שכינה ככה הוא אומר בזמן שיש שכינה אבל בזמן שאין שכינה מן העין תמוד לומר אק קש לשבת כן אז התנ צריך להגיד אין לי אלא בזמן שבית המקדש הראשון קיים בזמן שבית המקדש הראשון חרב קדושה מנין תמוד לומר שבת שמ ככה הוא היה צריך להגיד כי לפי ה כי לפי התורה אבן כי לפי תור אבן הדין של מורי מקדש באמינה הוא נגזר מה נגזר מהשכינה כן אז י שהעקש לשבת לכך ש שהוא תלוי בקדושה ולא בשכינה הוא נצרך גם לזמן שבית שני היה עומד כי לא הייתה שם שכינה וזה לא משמע בברייטה להדיה משמע אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים שזה כולל שני בתי המקדשות ב בית ראשון בית שני שמה פשוט שיש דין מוראה אז שואלת הגמרא אבל בזמן שאין בית המקדש קיים גם בזמן הגלות בזמן החורבן מן העין תמוד אמרת שבקדישית הרעו איך יסביר את זה הרוח לנר לפי הרוך לנר יוצא שגם בזמן שבית המקדש השני קיים גם לשם צריך ילפותה שלא נחשוב שמורה מקדש זה בגלל שכינה והרי אין שכינה בבית שני אז לכן צריך את הפסוק עקש לשבת אז זה ה זה הקושיות כאן אז אני רוצה בעזרת השם אולי להציע דרך אחרת אחרץ ו אה אולי הפוכה לגמרי מ מהתפיסה של המבית והאכלנר והאבזלביצ'יק וממש שונה הפוכה לגמרי מה שאנחנו רוצים לטעון בעזרת השם ו מה שרוציתי לטון שההפך הגמור הוא אולי היה נכון שמורה מקדש מורה מקדש לא תלוי בכלל בדין שקשה לשעתו וקשה לתדלו ויסודו הוא בהשרת שכינה הפוך ההפך הגמור יסודו בהשרת שכינה מורה מקדש לשרת שכינה ואני רוצה להוכיח את זה בשני בשני בשתי פעימות. בסדר? רוצה להכוד אה מנקודה ראשונה. יש לכאורה מצאנו ברמב"ם אה סתירות בהגדרה של מקום המקדש. מה זה המקדש? אנחנו בית המקדש. מה זה המקדש? אנחנו יודעים שיש לנו אזהרות. יש עזרת ישראל, יש עזרת כהנים, יש את המזבח, יש את בין העולם למזבח, יש את העולם, היכל, קודש הקודש, קודש מה מה נקרא מקדש? אנחנו מוצאים ברמם לשונות שבהם לפעמים הוא מתבטא שהמקדש הכוונה החל מעזרת ישראל פנימה, כבר הכניסה משאר ניקנו פנימה. לעזרת ישראל וכל השטח כולל את ה-11 עמות שאחר אחר הכותל ה המערבי של בית המקדש של ההיכל של קודש הקדוש ומצד שני אנחנו מוציאים מקומות שבהם הוא הוא קורא למקדש הוא מכנה את המקדש בשטח יותר מצומצם מהמזבח ולפנים אז בוא נראה את הדברים. קודם כל ה במקורות הראשונים ששמה מוכח שבית המקדש כולל את כל השטח החל מעזרת ישראל והלאה. אז בוא נראה. כותב הרמבם תראו ב מקור יח. אה סליחה לכם א כן מקור ותח פרגה איפה אני לא טעיתי א מקור יב יב הגענו לייב בס הגענו כותב הרמבם אלו הם דברים שהם עיקר בבניין הבית עושים בו קודש וקודש הקודשים ויהיה להם לפני הקודש מקום אחד נקרא אולם שלושתם נקראים מכל כן אולם קודש קודש ועושים מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כין קלאי החצר שהיו במדבר במשכן וכל המוקף במחיצה זו שהוא כאין חצר רואה מועד הוא הנקרא אזהרה והכל נקרא מקדש אז מה זה מקדש כל השטח שמוקף החל מעזרת ישראל פנימה בסדר זה מקדש הרמבם חוז עוזר על זה גם כן כשהוא עוסק במלכות בט המקדש פרק ג הלכה א' עד בדין שילוח טמאים כותב הרמבם מצווה תעשה לשלח כל הטמאים מן המקדש מה זה מקדש שנאמר ושלחו מן המחנה כל צר וחזרחתן לנפש מה מה זה המקדש מה זה מחנה מה זה המחנה שאפילו טמא לנפש אסור לו להיכנס זה המחנה האמור כאן הוא מחנה שכינה מה זה מהשכינה מחנה שכינה מפתח עזרת ישראל ולפנים אז שומע אני שהמצורעה והזבת באמת צושתם במקום אחד אז מה מצורה יכול מצורע יכול להיכנס עד עד עזרת ישראל זה לא נכון תמוד לומר במצורה בדד ישב מחוץ למחנה משב זה מחנה ישראל שהוא מפתח ירושלים ולפנים אז מה מצורה שטומתו חמורה חמור שילוכו משלוח חברו אף כל שטומתו חמורה חמור שילוכו משלוח חברו אז יש הדרגה יש טמפ יש ז וזבה כן ויש מצורע לפך משלחים את המצורה חוץ לג מחנות מה זה ג' מחנות מחנה ישראל מחנה לבי מחנה שכינה למה מפני שהוא מטמא בביאה כן כל הבא אל הבית כל מי שבא איתו לבית תמע מה שכן מה שאין הזו מטמא אז הזהב דרגת חומרתו נמוכה יותר אז משלחים את המצורע מחוץ לירושלים מחוץ למחנה ישראל. עכשיו את הזווים ואת הזוות ואת הנידות ואת הילדות חוץ לשתי מחנות שהוא חוץ להר הבית. לא יכולים להיכנס להר הבית כי הר הבית הוא כבר מחנה לביני שהם מטמים המשכן המושב אפילו מתחת האבן מה ש מה שאין המת מטמא. בא הדרגה האחרונה תממת אפילו המת עצמו מותר להיכנס להר הבית שנאמר ויקח משה את עצמו אמו אמו במחנה לבי אז טמא לנפש תממת אסור לו להיכנס מפתח עזרת ישראל ופנימה כן יש אסור דרבנן אז גם על כל הרבי אבל אה אה לגבי לגבי א טמא טמאים מסוג אחר טוב טמאי ז טמאי קרי וכן הלאה אה אה עכשיו כותב הרמבם מה מה נקרא מחנה שכינה במניין המצוות בות ל לא הוא כותב לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש שנאמר וישלחו מ וישלחו מןמחני כל צרוע אז מקדש זה מחנה שכינה מה זה מחנה שכינה מפתח עזרת ישראל ופנים ככה כך הרמב"ם כותב בלכות ביית מקדש פרק ג' הלכה יב טמא שנכנס למקדש במזיד הנושקרת שנאמר על ואם לא יכבס ושרון לאחד נסע עוונו בשוגג מביא קורבן עולה ויורד שנאמר או נפש שתגע בכל טמא ואין חייבים כרת או קורבן אלא מעזרת ישראל ולפנים זה נקרא מקדש או על תוספת האזרה באופן כזה שהיא נתקדשה קדוש קדושה גמורה כמו בכל המה שצריך צורך. תראו גם את המשנה במסכת מידות. המשנה מדברת על המבנה של א של בית המקדש. אז לשחות היו תחת עזרת ישראל, פתוחות לעזרת נשים, ששמה הלים נותנים כנרות ונבים מצתיים וכולי. עזרת ישראל הייתה אורך 100אמה ב-35. זה היה האורך עזרת ישראל, אורך 135 אמה על רוחב 11. כלומר, אם אתה נכנס ממזרח עם הפנים למערב, כן? אז האורך זה בעצם רוכבו של בית המקדש, הוא 135 אמה ואז 11 עמות קדימה. כל השטח הזה זה עזרת ישראל. כן? אחר כך עזרת כהנים הייתה אורך של 135, הרוחב 11. מה מבדיל ביניהם? אז יש מחלוקת. תנקמה אומר ראשי פספסין מבדילים בין עזרת ישראל לעזרת כהנים זה סימונים כאלה א ורבי אליעזר בן יעקב אומר שהייתה מעלה הייתה מעלה גבוהה עמה ועליה היה דוכן שהיה עליו עמדו הלביאים עם הפנים לעזרת ישראל עם הגב למזבח ועליה שלוש מעלות חצי חצי אמה נמצאת עזרת כהנים גבוהה בעזרת ישראל שתי היו מדרגות אמה דוכן חצי חצי חצי ואז עזרת כהנים כל האזהרה עכשיו אומר מסיימת את המשנה ואומרת כל האזהרה הייתה אורך 180 שבע כלומר עד לכיוון מערב על רוחב צפון מצפון לדרום 135 שמה כותב על זה הרמבם בפירוש המשניות מה זה כל האזהרה מה זה כל האזהרה האזהרה בסתם והיא אשר אמר עליה כאן כל האזהרה הייתה וכולי היא מתחילת עזרת ישראל ונמשכת עד 11 אמה מאחורי האחד. כל זה נקרא אזהרה. זה עלי אזרה ומקום זה אומר הרמבם מקום זה שחייבים על זק שקחת הוא הנקרא בסתם מקדש. בסדר? אז בית המקדש בית המקדש זה כל השטח שהיה מקביל למשכן. כן? במשכן למעשה יש את ההיכל, מזבח והחצר, כלאי חצר זה בעצם החומות של עזרת ישראל. בסדר? עזרת נשים זה כבר הר הבית. זה מחנה לביאה. אה אז זה נפקמינה אחת לגבי שילוח טמאי. עכשיו כותב הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש בפרק א' הכל יז. וכן אסור לכל אדם בן כהן בן ישראל להיכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל ולפנים כשהוא שטו יין או שיכור או פרוע הראש דרך ניבול או קרוע הבגדים כל אחד אי אפשר להיכנס לשמה בצורה מנובלת אף על פי שאינו באזהרה אף על פי שאין בזה לאב שאין זה כבוד ומורה לבית הגדול והקדוש שיכנס בו מנובל ל אבל ישראל שגדל שערו עד שנעשה מחלפת זה עדיין לא פרו הראש לא היה דרך ניבול הרי זה מותר להיכנס לעזרת ישראל אז מה כתוב כאן כתוב כאן שדין כבוד ומורה לבית הגדול והקדוש כן מאיפה זה מאיפה זה מאיפה זה נאמר מתחילת עזרת ישראל ולפנים נכון מתחילת עזרת ישראל ולפנים וגם לגבי איסור ישיבה באזהרה כותבת הגמרא במסותם מ עמוד ב כהן גדול עומד ומקבל וקורא ביום הכיפורים אז א שואלת הגמרא עומד מכלד יושב הוא אם כתוב שהוא עומד סימן שעד עכשיו הוא ישב הרי אין ישיבה באזרה אלא מלחה בדוד בלבד אין ישיבה בעזרת ישראל אלא למלכה בדוד בלב בגלל כבוד המלכות אבל ליתר העם לא הותר ישיבה בעזרת ישראל מתרצת הגמרא כדי אמר רב חיזה בעזרת נשים החנה היא בעזרת נשים כלומר כל ה קריאה ביום הכיפורים ממילא הישיבה של הכהן והמידה שלו זה בעזרת נשים זה לא בעזרת ישראל עזרת ישראל אין שם ישיבה אומר רש"י בעזרת נשים היו קוראים בו והיא הייתה חול כשאר הר הבית עזרת נשים זה כבר שייכת שייך כבר למרחב של הר הבית מחנה לביאה שלא נתקדש אלא מן מן החומה ולפנים שלא נתקדש אלה מנחומה ולפנים ואפילו חלל שער ניקנור העולה מעזרת השירים לעזרת ישראל לא נתקדש אז יוצא שבית המקדש זה עניין ישיבת האזהרה עניין ישיבה ישיבה בבית המקדש איסור ישיבה הוא אך ורק אפילו לא בתוך שער הניקנור הרי מי מי מי שער הניקנור פנימה ישיבה באזהרה מאיזה דין זה כותב החינוך שזה מדין מור מקדש כן הוא פותח במצוות נד במקור כ להירא מן המקדש כלומר שנעמידהו בנפשותנו במקום הפחד והיראה כדי שיתרכו לבבנו בבואנו שם להתפלל ולהקריב קורבנות שנאמר מקדשי תיראו ופרשו זכרונם לברכה בספר ברכות ד כמו כן איזה מורה לא יכנס רבי במקלו בינינו בעבודתו באבק של רגב ובמאות עצורים לא בסדינו ולא יעשה לו כפנדרייה כלומר שיכנס לפתח זה ויצא פתח שכנגדו כדי לקצר הדרך לבד כמה קל וחומר ובירו גם כן בסנק קא עמוד ב שאין ראוי כלל לשבט באזהרה כי אם למלכי בית דוד משום כבוד מלכות שנאמר בשמואל ויבוא המלך דוד וישב לפני השם ואמרו בסמרה למקדש אתה יראה למי שפקד על המילים אם כן יש סיכום יוצא שלגבי בי הדינים של שילוח טמאים שילוח טמאים ממחני שילוח טמא מת ממחני שכינה וכבוד ומורה בית המקדש שזה כולל איסור ישיבה במקדש אז ההגדרה של המקדש היא ההגדרה של המקדש היא מחומת עזרת ישראל ולפנים זה המקדש 135 על 187. בסדר? עד כאן. עכשיו בואו תראו הלכות שונות לשון אחר ברמב"ם לשון שממש אפלה ופלה. תראו כותב הרמב"ם בספר המצוות במצוות עג. המצווה עג היא שהזירנו להיכנס למקדש. שימו לב, הזהירנו מלהיכנס למקדש או להורות בדבר מדיני התורה ביותנו שיכורים. והוא אומרו התעלה שזה מצווה שמוסבת על הכהנים. יין ושחר על תשת בבועם אל אוהל מועד ולהורות בני ישראל. ולשון התלמוד שטרה רבי הלורה. ויש חילוק בעונש זה, בעונש לב זה וזה כי שטוי יין אי אפשר להם להיכנס מבין העולם אל המזבח. מה קורה פה? עם כל האחד. ואם נכנס חייב מלכות ואם עבד והוא שטוי חייב מיתה בדי שמיים. ואם שתה מן המשקרים זולת היין ועבד אז חייב מלכות בבו מיתה וכולי. ושם אמרו אני מדלג לשון ספרה ושם אמרו מנין שאינו חייב אלא בשעת העבודה תמוד אמר אתה ובניך איתך בבוחכם אל אוהל מועד ולא תמותו ושעם אמרו יכול לה יוס ישראל חייבים מיטה על הוראה הוראת תלמוד אמר אתה ובניך איתך ולא תמותו אתה ובניך במיתה ואין ישראל חייבים במיטה מה כתוב כאן בהרמבם כתוב כאן שיש לו בתורה יין ושחר על תש בבוכים אלוה מועד הלו הזה יש בו מלכות ויש בו מיטה בידי שמיים והוא לו שנאמר על הכהנים ובישת העבודה וליכן אסור להם להיכנס לא לכל השטח של מעזרת ישראל רק מהשטח של המזבח ולפנים וזה מחנה הרמבם שהזהירנו להיכנס למקדש תראו את הרמב"ם בהלכות ביית המקדש בפרק א' הלכה א' וב כותב הרמבם כל כהן הקשר לעבודה שימו לב זה רק כהן שקשר לעבודה אם הוא לא קשר לעבודה הוא לא עובר על הלו הזה רק כשר שהוא כהן שהוא לא בעלמום אם שתה יין אסור לו להיכנס מן המזבח ולפנים להיכנס לעזרת ישראל להיכנס איזה עזרת כהנים הוא יכול שטו יין אבל אסור לו לעבור להיכנס מהמזבח לכם מן המזבח ופנימה אסור לו להיכנס ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וחי מיתה בדי שמיים שנאמר ולא תמותו אז הרבד משיג עליו שהוא לא פוסל את העבודה רק לו יש בזה הלכה ב' כותב הרמבם היה שיכור משער משקין המשקרים אסור להיכנס למקדש מה זה אסור להיכנס למקדש איזה מקדש מן המזבח ולפנים כמו שאמרנו לאל אסור לו להיכנס למקדש ואם נכנס ועבד והוא שיכור משם משכינה משקרים אפילו מן החלב על הדבלה הרי זה לא כה ועבודתו כשרה שאין חייבים מיטה אלא על היין בשעת העבודה ואין מחלל לעבודה אלא שיכור מניין. כבר הרמב"ם עושה הבחנה על פי מה שהוא כתב גם בס מצוות. בין שיכור מיין או בין שיכור משאר דברים המשקרים. אם הוא שיכור מיין אז הוא מחלל את העבודה והוא גם מחייה מיטה בידי שמיים. כן? כל שכן שהוא לוקה. אבל אם הוא שיכור משאר הדברים אז הוא אמנם לוקה אבל הוא לא מחלל את העבודה והוא גם לא חי מיתה בידי שמיים. אבל איך קורא הרמב"ם למקום שנקרא מן המזלח? אסור להיכנס למקדש. סליחה מקדש מעזרת ישראל. איך הרמבם קורא לו מקדש? מה זה לפי הנוחות? כתוב בתורה בבורכם אל אוהל מועד. אז למה הוא כותב הרמבם אסור להיכנס רק מן המזבח מן הזבח בלפנים? מוכח שרק השטח מהמזבח ולפנים הוא נקרא מקדש אבל עזרת כהנים עזרת זה לא מקדש תראו מצווה קסג לא תעשה כותב הרמבם היא שהזהיר הכהנים רק הכהנים מיכנס למקדש למקדש מגודלי שיער כמו שיעשו אבנים שלא יספרו שערם והוא מו יתברך אשכם אל תפרו אמר תראו לו תרבון פירוע וכולי וכולי אה וכבר נכפלה זרה זו בכהן גדול ואמר את ראשו לא יפרעה ולמה נכפלה כדי שלא תחשוב שאמרו ללזר אמר רשיכם אל תפרו זה בעבור המת בבד אבל אם עשה זה שלא על צד האבלות מותר לכן בערב כן גדול שזה בעבור העבודה כדי שתהיה כלומר יסוד העניין זה לא זה לא שהכהן לא לא מדיני אבלות פירוע הראש אלא הכוונה שיהיה נאה והעובר עליו זה במיטה שכומר בששימש והוא פרוע הראש הוא עבד ראש רק אם הוא עבד אז הוא הוא חייב במיטה ובכלל אלו שבמיתה פרורי ראש מאומרו ולא תמותו אולם כשנכנס למקדש והוא פרו הראש ולא עבד הרי הוא באזהרה ולא במיתה זה לו לא במיטה אה מה זה נכנס המקדש מעזרת ישראל אה אז בואו תראו תראו את הרמבם במקור קפה ריכות בית המקדש פרק א' הלכה ח כותב הרמבם כהן שגדל ל שערו אסור לו להיכנס מן המזבח ולפנים. מה? מה אמרת? אמרת אסור להיכנס למקדש. אז מה זה מקדש? מן המזבח ולפנים זה מקדש. ואם נכנס ועבד חייב מיטה בידי שמיים כשיכור שעבד. שנאמר ויין אשתו ו כל כהן וראשם לא יגשו מה שתו יין במיתם קדוש עשה אף לבפלה הרמבם קורא למקדש רק השטח מהמזבח ולפנים וזה כל בציווי של התורה שהוקשו שטוי יין לפורי ראש עוד כותב הרמבם לגבי קרועי בגדים קרועי בגדים במצר סד הוא שהזהיר הזהיר הכהנים מיכנס למקדש אה ניכנס למקדש אז כבר מעזרת ישראל והוא אומרו תעלה וגדכם לא תפרו ולא תמותו ואני מדלג ובספרה ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום על מתו כדר שבני אדם פים חיים וכל מי שעבר ובגדה כל מי שעבד צריכה כל מי שעבד ובגדיו קרועים הנה הוא גם כן חייב מיתה כי דין פוראה ראש הוא קורא בגדים אחד. אולם יכנס למקדש בדרך זה הוא אליו. כן? אז מה זה יכנס למקדש? כותב הרמב"ם בלכות ביט מקדש פרק א' הלכה יד. דין קרואה בגדים ודין פוראי ראש אחד הוא. שנאמר רשיכם אל תפרו לא תפרו. בגדכם לא תפרומו. ולא תמותו א אם עבד והוקר הבגדים חי מיתה בדי שמיים פי שבדשרה יראה לי שכל כהן הקשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים והוא שטו יין או שיכור משאר המשקרים או פרו הראש או קרו הבגדים כדרך שקמתים אב פי שלא עבד הזו זה לא כן כן גם לגבי בעל מום כותב הרמב"ם במקור כ"ח המצווה סט היא שהזהיר כהן בעל מום ייכנס להיכל בכללו רוצה לומר המזבח הוא בין העולם למזבח והעולם זה מה שאסור לכהן בעלמום להיכנס והוא אמרו אתה אחל הפרכת לבוא למזבח לא יגש כי מבין האולם ולמזבח עם כל האיכל נשר כזות בעלמפרי ראש וגם בהלכות ביאת המקדש פרק ו הלכה א' כותב הרמבם כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר לא יכנס המקדש מן המזבח ולפנים שנאמר אל הפורכת לא יבוא אל המזבח לא יגש ואם עבר ונכנס לוקח אפילו שלא עבד ואם עבד במקדש פסל ויל זה אם כן הדברים באמת תמוים איך אפשר ליישב את פסק את לשונותיו של הרמבם שמחד גיסה הוא קורא למקדש את כל שטח עזרת ישראל מצד שני הוא קורא למקדש אך ורק מן המזבח ולפנים איך אפשר לאב את הדברים נראה אולי להסביר על פי לפי מה שפני כמה שנים דיברנו על מצוות בניין בית המקדש לא יודע אתם לא כולם היו פה אבל אה דיברנו על ה בעצם מה מה הציווי או מה המצווה בבניין בית המקדש מה היא המצווה ואמרנו שיש שני דינים במצו בני בית המקדש והם נמדים משני פסוקים כפי שגם עולה א כפי שנראה מדברי הראשונים הרמבן תראו ברמבן בפרשת תרומה פרק כ פסוק ב כותב הרמבן ואמר ותם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש והנה הם קדושים ראויים שיהיה בהם מקדש לאשרות שכינתו ביניהם ולכן ציבה תחילת דבר המשכן שיהיה לו ביתו מקודש שמו ושם ידבר עם משה ויצב את בני ישראל והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא אהרון. כלומר, אומר הרמ"בן, המצווה המצווה של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. עיקר הציווי זה לעשות בית לקדוש ברוך הוא, מקום שתשרה בו השכינה. ומי שמייצג, אולי הכלי שמייצג ביותר את השראית השכינה זה אהרון הקודש, אהרון הברית. כלומר לפי התפיסה הזו עיקר המקדש זה הקודש הקודש שמה עיקר המקדש שמה מקום השראת השכינה כמה משם יוצאת ונועתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים כמו שאמר הנה הפסוק על כן הקדים אהרון בכפורת בחן כי הוא המוקדם בעלה ושמח לאהרון השולחן והמרה שהם כלים כמוהוא וכולי כך גם נראה מהפסוקים בדברי הימים. תראו בפרק בפרק כב בדברי ימים א'. אלו השם אלוקיכם עמכם והניח לכם מסביב כי נתן בידי את יושבי הארץ ונכבשה הארץ לפני השם לפני עמו. ואתה תנו לבבכם ונפשכם לדרושם אלוקיכם וקומו ובנו את מקדש השם אלוקים להביא את ארון ברית השם וכלי הקודש אוכלי קודש האלוקים לבית הנבנה לשם השם אומרים שעיקר התכלית במניין בית המקדש זה יהיה שיהיה מקום מנוחה לשכינה מנוחה לארון הקודש גם בפרק בפרק כח ויעקום דוד המלך על רגליו ויאמר שמה החי ועמי אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לאהרון ברית השם ולאדום רגלי אלוקינו והכינות זה העניין מקום שהבית שהקדוש ברוך הוא יוכל להשרות שכינתו בתוכו לעומת זאת ברמבם בהלכות בית הברכה בתחלת ללכות בחירה מובא מטרה אחרת ציווי אחר לגמרי מהות אחרת לגמרי תראו את הרמבם מצוות עשה לעשות בית להשם מוכן להיות מקריבים בו הקורבנות וחוגגים אליו שלוש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש וכבר ניפרש בתורה משכן שעשה משה רבנו היה לפי שעה שנאמר כלבתי מדת אז כאן הוא אומר בית להשם אבל גם הוא אומר מקריבים בו הקורבנות בספר המצוות כותב במצוט עשה כף המצווה ה-20 יציבה לבנות בית עבודה בית עבודה בו יהיה הקרבה ועברת האש תמיד ואליו יהיה הליכה ועליה לרגל לכיבוד תוך השנה יוצא כאן שהתכלית של בניין בית המקדש המצווה היא זה לבנות בית שנוכל לעבוד בו ולהקריב קורבנות הייתי אומר שאולי מרכז המקדש זה לא אהרון כמו ההיכל והמזבח ששמה יש את העבודה של הקטרת הקטורת עבודת הקורבנות בקודש קודשים יש פעם בשנה נכסים בספר המצוות לרמבם בשורש יב אז הוא מדבר על כך שב במניין המצוות הוא מונה אך ורק את המצוות הכלליות אבל לא את הפרטים ואז כדוגמה לכך הוא אומר כמו שאמרו ועשו לי מקדש שזה מצוות עשה אחת מכלל המצוות והוא שיהיה לנו בית מוכן יבואו אליו ויחוגו בו ויחוגו ובוא תהיה הקרבה ובוא יהיה הקיבוץ מועדים ואחר כך בא לתארך על הקו כחס אז אה רואים מכאן שיש תכלית אחרת לבניית בית המקדש והפלא הוא שהרמבם גם מביא תראו הרמבם בהלכות מלכים בפרק א' רח א' כותב הרמבם שלוש שלוש מצוות נצטבו ישראל בשלתם מהארץ למנות להם מלך שנאמר סום תשים עליך מלך למנות להם מלך להחריט זרו של המלך שנאמר תמחת זכר עמלק ולבנות בית המכה שנר לשכנות תדרשו באת שמה הרי בהלכות בית הבחירה כתבת את הפסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכה אז ביארנו שבאמת כמו שאמרנו יש שני דינים במצוות בית מניין בית מקדש א' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. המצווה להכין בית שבו תשרי השכינה, שבו יהיה מקום לארון, שבו הקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו, זה מצווה אחת. מעבר לזה יש עוד מצווה. להקים בית שבו נוכל להקריב את הקורבנות, לעבוד יהיה מקום עבודה, בית עבודה, שבו נוכל לעבוד את השם בקורבנות. המקור של הדין הראשון ועשו למקדש ושכנתי בתוכם. המקור של המצווה השנייה הדין השני לשכנות תדרשו ובתא שמה ואבתם שמה עולותיכם ואת זברכם ואת מסותכם ואת רובתכם בותכם חות מכם צכם שעוסק במצוות הקורבנות אז אשת דעתית לאחי אפשר לומר ככה שכשאני בא להגדיר מה זה מקום המקדש מה נקרא מקדש זה תלוי לגבי איזה דין אני אני אני דן זה תלוי לגבי איזה דין דינים שקשורים להשראת שכינה אז המקדש יוגדר מעזרת ישראל פנימה דינים שקשורים לעבודה יוגדר המקדש מןמזבח בלפני וזה אף פלפלא בכל ההלכות שהוזכרו ביחס לעבודה של הכהנים וזה הזהרות להבין של הכהנים ורק כהן שראוי לשרת ובזמן עבודה שטוי יין פרועי ראש קרועי ברדים בעלי מומים אז מן המזבח ולפנים זה נקרא המקדש כי זה השטח של העבודה של הקורבנות הרי מהמזבח לצד צפון עד הקיר הצפוני שמה היו בית את המטבחיים א השולחנות טבעות עמודים כל האזור העבודה מתחיל מהמזבח ולפנים זה נקרא מקדש כשהתורה אומרת לכהנים שלא יבוא בבוחם אלוהל מועד היא מדברת על מקום העבודה מהמזבח ולפנים אבל כשאנחנו מדברים על הדינים שעוסקים במה בהשראת שכינה. מה זה נקרא מחנה שכינה? מה זה נקרא כבוד ומורה הבית? אז זה אומר הרמב"ם זה מתחיל מעזרת ישראל. זה לא קשור בכלל לעבודה. מורה מקדש לא קשור לעבודה בכלל. מור מקדש הוא לא בגלל העבודה או בגלל השכינה. הרי גם ישראל כותב הרמב"ם שאסור לו להיכנס שטוי יין. נכון? בראינו במקור יחק א' הלכה יז. וכן אסרו לכל אדם בן כהן בן ישראל להיכנס למקדש כולו מתחיל מתחילת עזרת ישראל לפנים. שימו לב, לישראל אסור להיכנס וגם לכהן אסור להיכנס מתחילת עזרת ישראל כשהוא פרוע הראש אבל מאיזה דין? מדין מורה מקדש וזה רק ביטול מצוות עשה אבל הוא לא חייב עליו ולא מיטה בידי שמיים אלא אם כן הוא נכנס מבין המזבח ולפנים אז הוא משתדרג ללה ומלכות ומיטה ידי שמיים מחלל את העבודה אז יוצא שלגבי הדינים של ישיבה באזהרה כבוד מורה מקדש אז אין זה זה כבר עניין של מחנה שכינה שילוח טמאי. אני חושב אולי כתוב כאן שקודם כל יש לנו כאן הוכחה ראשונה שדין מורה מקדש יסודו הוא שכינה. זה יסודו ולא יעלה על הדעת שמורה מקדש זה בגלל קדושת המקדש עניין הקורבנות. כמו שאומר הערוך לנר שלמרות שנסתלקה שכינה עדיין יש דין מורה בגלל בגלל המקדש לא כל מורה מקדש זה השכינה זה הסיבה בגלל השרת השכינה לא יעלה על הדעת שיהיה דין מורה מקדש מצוות עשה של התורה אם היינו מניחים שבטלה שכינה שאין שכינה. מן זה כתוב כאן לאדיה שמורה מקדש ושכינה. ההגדרה של המקדש היא שונה מההגדרה של של א קדושת המקדש לין קורבנות. זה שטח אחר לגמרי. זה רק מראה בהליל אני חושב שדין מורי המקדש זה נגזרת משכינה מהשכי שכינה. אבל אני רוצה לומר יותר מזה. אני רוצה לומר יותר מזה. גם לגבי השרת גם לגבי מחנה שכינה. הרי מחנה שכינה כמחנה שאסור להיכנס בו תמ הוא גם כן הדין המיוחד הזה של איסור כניסה של טמאי מתים לתוך. זה גם כן נובע מקדושה שקידש שלמה כניסה למחנה כן הרי כשבאים להגדיר את ה את אזורי ה הקדושה של עזרת ישראל עושים את זה הכהן כהן גדול ומלך ונביא וירורים טומים ושני תודות וכן הלאה שיר אני רוצה לטעון יותר מזה אני רוצה לטעון שגם גם לו יצויה שהתבטלה קדושה המקדש לעניין מחנה שכינה שזה לא נקרא מחנה שכינה לעניין כניסה של טמאים אבל עדיין מורה מקדש זה לא בגלל קדושה שבני אדם פה למטה מקדשים מורה מקדש זה מכוח העובדה שזה המקום שהקדוש ברוך הוא בחר להשרות בו שכינתו והשכינה לא בתלמנו זה לא קשור לעניין האם בני אדם קידשו אותו באופן כזה או באופן אחר. הם צריכים לעשות את זה לכל דיני שילוח טמאים. להגדיר מה זה מחנה שכינה. איפה מסתיים מחנה שכינה? מתחיל מחנה לבייה, מחנה לביאה, מחנה ישראל את זה כן הם צריכים להגדיר את זה. אבל לגבי הדין של מורה מקדש זה לא תלוי אם קידשו או לא קידשו. זה תלוי בעובדה הפשוטה שזה המקום שבחר השם לשות בו שכינתו והשכינה קשורה עליו ללא הפסק. אני חושב שזה הפשט שהובו בכל הראשונים. בראשונים. קודם כל זה מתחיל בגמרא בבמות פתחנו הגמרא פתחה ואמרה מה זה אה מה זה שבתותת מקדישיתראו יכול להצייר אדם ממקדש תמוד אמר את שבתותיי תשמורו ומקדשית יראו מה השמירה אמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת אף מורה אמורה במקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש מה הפשט בזה הזה מה זה לא ממקדש אתה מתיירה אלא מפני מי שהזהיר על המקדש זה לא מורא מקדש זה לא דין במה שקידשו בני אדם זה דין בהשראת השכינה לא ממקדש אתה מתיירה לא ממה שהקדישו בני אדם אלא מהעובדה שמי שהזהיר על המקדש הקדוש ברוך הוא ששורש שמה ואת הדרשה הזו הביא גם הרמבם מלכות בית הבחירה וגם ה החינוך שהזכר קרנו החינוך שהזכרנו בראשנד והמאירית המאירית תראו גם כן אומר את זה במקור לחמבם בלכות בית המכה מצד עשה לירא מן המקדש מקור לחז ולא מן המקדש אתה יראה אלא למי שציווה על יראתו יראת מקדש אומר הר מאירי מצוות עשה של מר מקדשית לא מן המקדש אתה מ שהזיר על המקדש כן והוא כותב איזו מורת מקדש לא יכנס לפתח האזהרה ולפנים אחר כך כותב מדבי סופרים מדרבנן מורה מקדש זה גם בהר הבית כולו מן התורה הר הבית מותר בכך שרי מחנה לביהו בין קורי מקדש נכנס לשם בטומ תראו בירים יש מחלוקת מה קדושת בית הכנסת איזה דאורייתאות רבנן כותב הירן בסימן תט במקור לט מורה מקדש ויראת מאלוה ציווה ביכנס אדם למקדש בית הכנסת בית המש דרש שינהג בהם מורה וכיבוד כתיב בפרשת בר סיני את שבת גדשיתי תראהו לא ממקדש אתה יראה אלא ממי שהזהיר על המקדש כן כלומר הנה גם כאן רואים לעדן מורה מקדש בבית הכנסת מה זה קשור בית הכנסת לבית בית הכנסת זה קשור לעבודת הקורבנות או משהו כזה מורר בעלים מורה מקדש זה דין שהקדוש ברוך הוא מצוי שם, שורש שם, לא בגלל ה החפצה ולא בגלל קדושת שבני אדם הקדישו את זה. תראו את הגמרא בברכות דף ו' תניה אבא בנימין אומר, "אין תפילה של אדם נשמת לבית הכנסת." נכון? כתוב כך, אין תפילתו של אדם נשמת אלא בבית הכנסת. רק פה, רק פה בבית המדרש שנאמר לשמוע אל הרינה ואל התפילה. במקום רינה שם תפיי תילה כל שכן שזה בית מדרש ופה זה לומדים תורה פה זה קדושת בית המדרש גבוהה היום מקדושת בית הכנסת אז מי שרוצה שתפילתו תשמע אז איפה הוא מתפלל בית המדרש לשמוע אל הרינה ואל התפילה אמר רבי אין ברדה אמר רבי יצחק מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת שנאמר אלוהים ניצבת הקדוש ברוך הוא נמצא שמה בבית הכנסת זה הסיבה של מורה שכינה זה הסיבה של מורה הבית כנסת אמר רבי לוי ברחני יוצא מבית הכנסת נכנס לבית המדרש כת זוכה מקבל פני שכינה שנאמר יוחו מחי לחי לציון אז מה תאמרו אבל אומר הערוך לנר אני סתלקה שכינה מה אנחנו הרי בעצם רוצים לטעון אנחנו רוצים לטעון שכל דין מן מורה מקדש נובע לא בגלל קידשה לעתיד לבוא לא קיצ לא קשור בכלל זה לא קשור בכלל קידשו לא קידשו דוד שמע קדושה לעתיד לבוא זה מחלוקת נפרדת יש מחלוקת בין הרמבם ובין הרייבד האם קדושת דוד יש שמה קיצלשל קדש דוד לא קיצלתי לבוא זה מחלוקת נפרדת הרמבם סובר שכיוון שהקדושה היא ב מ בגלל השכינה והשכינה הרי לא בטלה לא בטלה השכינה גם אחרי החורבן לא בטלה אז כל כיוון ששכינה לא בטלה אז גם אין צורך לקדש מחדש אין צורך שבאה עזרה ועלה זה סתם זיכרון אין צורך לקדש גם לעתיד יבוא יבוא משיח צדקנו לא צריך לקדש אלא אם כן רוצים להוסיף אבל אם לא רוצים להוסיף אין צורך לקדש זה סובר הרמבם אבל הרי וצובר, הרי וצובר נכון ודאי שיש שכינה אבל הקדושה הייתה שקידש שקדש דוד שמו כל הקדושה הייתה זמן הבניין ברגע שהבניין מתבטל אז הקדושה מתבטלת אבל זה לא אומר שהשכינה בטלה זה לא אומר שהשכינה בטלה דרך אגב יש כאן יש כאן תראו גם יש תראו את הילקות שמעוני במקור מבוא בן נחמני עד שלא חרב בבית המקדש הייתה שכינה נתונה בהיכל מי שחרב בית המקדש שם בשמיים כיסו סילק שכינתו בשמיים אמר רבי עזר בד בין חרבנו חרב אינו זז ממקומו שנאמר ויו עיניים ולביישם כל הימים לכן הוא אומר כולי השם יקר ויני קודש סלע שאפילו הוא הרקדושתו אמר רבי יחד עולם אין שכינה זוזה זה מכותל מערבי של בית המקדש זה יום אחד יש כאן עוד סוגיה הרי אולי נגיד את זה בכמה דקות הרי הגמרא בזבוחים המשנה בזבחים בדף קיב אומרת שברגע שבאו לירושלים נאסרו הבמות כל השלב כל התהליך הזה לא נסרו הבמות ולא היה להם יתר והיא תהנחלה שמה כבר נאסרו הבמות אחרי ירושלים גם אחרי חורבן מקדש אי אפשר להקריב מחוץ לירושלים אז ה הגמרא בזבוחים קופ קט במקור מד מביאה מחלוקת בדרשת הפסוקים כאילו בתמטת אל המנוחה ואין הנחלה מנוחה זה שילו נחלה זה ירושלים כן זה רבי יהודה רבי שמעון אומר מנוחה זה ירושלים ונחלה זו שילו שנאמר ואומר זאת מנוחתי הדעת פה אשב כי ותיהיה כלומר רואים בפשטות אני אומר בפשטות שהסיבה שלאחר שהגיעו ירושלים אין אין יותר התר במות מכיוון שהם הגיעו למקום השראת השכינה פה אשב כי אני אני הקדוש ברוך הוא פה אשב כי ויטיה כאילו באת כל זמן שלא תגיעו למנוחה ולנחלה אז אתם יכולים להקריב בכל מקום אבל מרגע שהגעתם למנוחה אין עשרו הבמות באמת בהמשך הגמרא אומרת תנא דבר רבי ישמאל זו שילו מנוחה ונחלה שני זה שילו אז אומר רש"י שאפילו אחי יש יותר בטרדקסבה קדושה ראשונה כדש לשתה ולא כדשה לתתבו ובקדושת ירושלים גוף הסבירה לשטח כלומר שיטת רבי ישמעאל לפי שיטת רשי שאפילו אחר חורבן ירושלים יש היתר אחרי הבבמות אבל הגמרא במגילה בדף י אומרת שחזר בו הגמרא חזרה בה מזה כן משום ד הרב מרי דמוט רב מרי קדושה שת שלילו יש אחריה היתר גדול שלם אין אחרי ההיתר אומר תוסות שם במקור מז כן ש הוא שואל שמה מתחילה איך היא אמר למלטה בכי לא היה יודע המשנה אבל לא שגורות לפי כל לכך נראה לרבי חיים דכו לעל ממודו למי שבאו לירושלים סרו הבמות ושוב לא היה להם היתר והיה נתנאי בהפליגד מה סבר לא קידשה סבר היה במקומו של מזבח הן יכולים להקריב עכשיו אמר קידשה סבר במקום המזבח מותר להקיר לא ניכנס כרגע לנקודה אבל התוסת אומרים חד משמעית שכולעל ממודו שמי שבאו לירושלים נאסרו הבמות למה נעסרו הבמות כי הגענו למנוחה ולנחלה מה זה מנוחה ונחלה אם לא השראת שכינה מה הריבד זבור לפי זה מה הריבדס זבור שמחרה שכשחרב בית המקדש אז אפשר להקריב ב במקומות אחרים הרי תראו הרמבם בהלכות בית הבחירה בפרק א' הלכה ג כותב מקום ח כיוון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהם בית להשם ולהקריב בהם קורבן ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהרמוריה שבא נאמר ויאמר דוד זהו בית האלוקים וזה מזבח לעולה על ישראל ואומר זאת מנוחת יד הריבד לא מסיג פה על הרמבם הריבד גם מסכי שמי שבאו לירושלים נאסרו הבמות למה נאסרו הבמות זאת מנוחתי הדעת בפשטות הגענו למנוחה הקדוש ברוך הוא הגיע למקום מנוחתו למקום השראת השכינה מרגע שהגיעה למנוחתו אין יותר יותר בממות אז מה שאנחנו רוצים לומר זה ככה באמת באמת לטמן דפליג שמקום המקדש זה מקום השראת השכינה והשכינה לא בטלה אף אחד לא יחלוק על זה עכשיו מה תאמרו אבל הערוך לנר הביא גמרא בראש השנה והגמרא ביומה שמדברות על כך שהשכינה נסתלקה נכון ואין שכינה אבל איך נסתדר עם כל והפסוקים שמדברים על כך שבית הכנסת שכינה ובזה וכותן מערבי לא זז השכינה על כל אני חושב ההסבר הוא מאוד פשוט יש דרגות בשכינה יש דרגות בגילוי שכינה יש דרגות בהשראת שכינה יש דרגות בזה אז נכון שבזמן שבית המקדש הראשון היה קיים הייתה דרגה של גילוי שכינה בדרגה המקסימלית לאחר שחרב בית המקדש היה חיסרון בגילוי שכינה, אבל עדיין שרתה שם שכינה. בבית המקדש השני, נכון, זה לא היה כמו בית המקדש הראשון, אבל לא ספק היה תוספת בהשראת שכינה. והתוספת הזו הסתלקה לאחר חורבן בבית השני, אבל עדיין יש שמה שראת שכינה, כי שכינה לא זזה מכוח מבית המקדש, מהכותל המערבי. אז א' מובן טוב אז אז עכשיו מה אנחנו עכשיו אז מהנו רוצים לומר בוא נסכם את הדברים יוצא ככה יש לנו שני פסוקים נכון שני פסוקים שני שתי דרשות כן את שבתותיי תשמרו ההקש לשמירת שבת והשימותית מקדשיכם נכון אפילו ששומים קדושת שני הם מקיימים וכולם שאלו למה צריך שני פסוקים נכון זאת הייתה השאלה ארוך לנ הרב סולובייצג'י התשובה היא ככה ושימותי את מקדשכם זה הפסוק המקורי שממנו אנחנו לומדים ממנו למד הרמבם שקידשה לשעתי וקדשה לעתיד לבוא זה הפסוק ושימותי את מקדשכם אף על פי שהם שוממים בקדושתן הם עומדים פירוש הדבר מסביר הרמבם כיוון שהקדושה שקידשו דוד ושמו היא מפני השראת השכינה והשכינה לא בטלה לעולם היא לא בטלה אולי הגילויים שלה משתנים לפי החורבן והגלות והבנייה אבל השכינה לא זזה משם אז אומר הרמבם כיוון שהשכינה לא בטלה אז גם קדושת המקדש לעניין הקרבת קורבנות ועניין מחנה שכינה הכל ממשיך לא מתבטל קידשה שאתה קידשה לתדבר לכן אסור להיכנס לבית המקדש מדאורייתא ומי שנכנס לחייב כרת בזמן הזה ואפשר להקריב בית אף על פי שאין אפשר להקריב קורבן בזמן הזה אף על פי שאין בית כמו שהגמרא אומרת במגילה דף י אז זה הפסוק והשימותית מקדשכם אז למה פך את הפסוק את שבתותיי תשמורו שבת הוא מדבר על מורה מקדש הוא מדבר על מורה מקדש כלומר תהמינה שכיוון שהשראת השכינה השתנתה לא הסתלקה השתנתה משתנה בזמן הגלות אז הייתי אומר כיוון שהשראת השכינה משתנה בזמן הגלות אז אולי גם מורה מקדש נאמר אך ורק בזמן הבית מה זה בזמן הבית בית מקדש ראשון, בית מקדש שני שזה הקשנו על הלעל הטור על הרוחנ לא ברור שכשיש בית מקדש שיש דין מורה גם בזמן בית הקדש השני אבל התה ואמינה שבזמן הגלות איך אני יודע שבזמן הגלות שהשכינה דרגות השכינה זה חלק חלק מהגילוי השכינה מסתלק מנין שעדיין יש דין מורה זה צריך את הפסוק את שבתותיי תשמע מקד כדי שהיא תראה. אז הפסוק בשמעטית מקדשכם מלמד אותי שהקדושה לא בטלה כי סוף סוף יש השרת שכינה והפסוק את שבת שמור מלמד אותי שאף על פי שהיה בזמן הגלות חוסר בהשראת שכינה עדיין מור מקדש התנקלק אז אשתדעתי לאחי כל היות מטורצות שאלנו למה הריד לא השיג על הרמבם הרבד בפרק ז' הרמב"ם מביא את הדין של מורי מקדש והריבד שותק משהו שגם לדעת הריבד נוהג מורה מהמקדש מדאורייתא נכון שאלנו למה התשובה היא משום שמורה מקדש לא קשור בכלל לדיון האם קדשה לשה או לא קיצל לעתיד לבוא זה לא קשור בכלל מורה מקדש זה בגלל שזה מקום השרת שכינה בגלל שהקדוש ברוך הוא בחר להשרות בו שכינתו. זה לא קשור אם בני אדם קידשו אותו לא קידשו. התבטל הקידוש לא התבטל הקישוש. קידשו לשעת קידשו. זה לא קשור בכלל. מורה מקדש לא ממקדש אתה מתייר אלא ממי שהזהיר על המקדש. הקדוש ברוך הוא שבחר במקום הזה והוא משרה שם שכינתו והשכינה לא מסתלקת ולא זזה מעולם. אני אגיד לכם יותר מזה. לא רק שהיא לא זזה מעולם, היא מעולם הייתה שמה. היא מעולם הייתה שמה. ומורה מקדש היה עוד לפני לפני בית המקדש. בסדר? אה, אז תגידו שאני ממציא. אני לא ממציא יש פירוש של הרב סולוביצ'יק זצן פרשת ויצא ויקט יעקב משנתו ויאמר מה אה מה אומר ויקצ יעקב מה אכן יש השם במקום הזה ואנוכי לא ידעתי ויראב ויאמר מה נורא המקום הזה? אין זה כי בית עולים וזה שער השמיים אומר הרב סולובייצ'יק מה זה מה נורא המקום הזה יש מור מקדש איך ישנתי במקום הזה ככה הרב סליצליחה אבל הרי לא דוד לא שלמה לא חלמו עדיין לא נולדו אנחנו מדברים פה לפני בניה לפני זמן הבית ממה יעקב אבינו מתיירא מה נורא המקום הזה אומר רשי איך י איך יכלתי לישון פה אסור לישון בבית המקדש. או אז רואים שמורה מקדש זה אפילו לפני בית המקדש. זה לא קשור אם קידשו לא קידשו. זה המקום שבחר השם. אז כמו שמורה המקדש היה לפני הבית גם יכול להיות אחרי הבית. זה לא קשור. גם אחרי הבית מור מקדש קיים כי השכינה לא זזה. השכינה נמצאת שמה אז כי זה מקום שבחר השם. כן עכשיו תשמעו חפ מה זה אנוכי לא ידעתי מה לא ידעת מה יעקב אבי יעקב אבינו לא ידע שזה מקום א הקרבת קורבנות הוא לא ידע אני אכריך לכם שהוא ידע תראו את הרמבם בהלכות בית הבחירה מקור מט ומסורת ביד הכל שמ המקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן הרבנה הוא המקום שבנה בו אברהם את המזבח הסבא בנה שם את המזבח עקד עליו את יצחק יעקב אבינו לא יודע את זה לא יודע את זה איפה אבא שלו נאקד הוא לא יודע אה לא הגיוני הוא לא יודע איפה אבא שלו נעקד הוא לא יודע איפה אברהם אבינו בנה את המזבח זה המקום שבנה בו נח כשיצא כולם ידעו רק יעקב לאבא לא ידע הוא המזבח שקריב עליו קין ואבל הם גם ידעו את המקום קין ואבל ידעו בוא הקריב אדם הראשון כולם ידעו רק יעקב לא ידע זה לא הגיוני יעקב אבינו ידע בדיוק איפה הוא ישן ובכל זאת הוא הלך לישון איך הוא יעשה דבר כזה אה אבל לפי מה שאמרנו זה נפלא כתוב ויקץ יעקב ויאמר אכן יש השם במקום הזה ואנוכי לא ידעתי כוונה ידעתי שזה מקום שמקריבים קורבנות ידעתי ברור אבל הרי מורה מקדש זה לא מדין הקרבת קורבנות אפשר לישון פה אז זה רק מדין השרת שכינה אין השרת שכינה או אבל אומר ה וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אחרי שראיתי שהתגלו לי הסולם וכל הזה ראיתי שאין זקים בית אלוקים זה מקום השראת השכינה אה אם זה מקום השראת איך יכלתי לישון פה הרי אסור מדין השרת מורה זה מדין השראת שכינה אז איך יכולתי לישון נפלא אני מוכח מכאן כמו שאמרנו שזה לא כמו שכתבו כל האחרונים מורה מקדש זה מדין השרת שכינה והשראת שכינה לא בטלה טוב ורבותיי אז יוצאים לבין הזמנים אז קודם כל אני אומר את זה כל שנה ש מאוד מאוד חשוב קודם כל להיזהר א שנוסעים בכבישים ושבכלל מטיילים מאוד מאוד להיזהר להיות מחמירים גדולים ודקדקים במצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם בתכלית האידור כי זה זה אנחנו רוצים לראות את כולם בעזרת השם בריאים ושלמים חוזרים לישיבה חוזרים ללחבוש צסבת המדרש מי שיוצא לדרכו ל להמשיך ב בגידול שלו בצבא או במקומות אחרים אז כמו שאמרנו בסעודה שלישית מתפללים להצלחתכם אז א יהי רצון השם שנחזור בריאים ושלמים ונחזור ובראש ובראשונה שנזכה בעזרת השם ליישם את כל ההלכות האלה של בית המקדש מור מקדש מור מקדש עכשיו אבל שנזכה לראות את בניין הבית בעזרת השם נזכה לגאולה שלמה רבנו אמן เ