ראש השנה תשפ"ז | הרב יצחק ג'מאל

שלום לכולם, אנחנו נמצאים לקראת ראש השנה, וידועה ומפורסמת שאלה ששאלו רבים, מדוע ראש השנה קודם ליום הכיפורים? לא היה עדיף שקודם כל נעשה את יום הכיפורים, יום סליחה, מחילה וכפרה, ואז נגיע לראש השנה, ליום הדין, יום שכל כך משפיע, לפי הרמב"ן על ענייני העולם הזה, לפי התוספות על העולם הבא, שמשפיע על העולם הזה? אז היה יותר נכון אולי שקודם כל נתפלל ביום הכיפורים, נבקש מחילה, סליחה וכפרה, ואז נגיע נקיים ליום ראש השנה. הרבה תשובות ניתנו לשאלה הזאת, אני רוצה להוסיף תשובה. הרמב"ם בהלכות תשובה, יש לו עשרה פרקים. ארבעה פרקים ראשונים הרמב"ם מדבר על התשובה הפרטית, איך לחזור בתשובה, שלבי התשובה, חרטה, וידוי, קבלה לעתיד, חילוקי כפרה. אחרי זה בפרק ו' ו-ז' מדבר הרמב"ם על הבחירה החופשית. ולאחר מכן, החלק השלישי, הרמב"ם מדבר על מעלת השב בתשובה, ועל כמה הוא אהוב, והרמב"ם מדבר על העולם הבא, ותכלית העבודה מאהבה, ככה דברים גבוהים, מרוממים. אבל שם בתוך החלק השלישי יש הלכה יוצאת דופן. הרמב"ם כותב: אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהם מעשה, כגון זנות, גזל וגנבה, אלא כשם שצריך לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות הרעות שיש לו, ולחזור מן הכעס, מן הקנאה, מרדיפת הממון. הרמב"ם כותב לנו שצריכים לחזור בתשובה גם ממידות. ולכאורה זה דבר ששייך לחלק הראשון של הרמב"ם, לארבעה פרקים הראשונים, ממה צריך לחזור בתשובה? למה הרמב"ם מכניס את זה פה, בחלק השלישי שלו, כשהוא מדבר על מעלת השב, על העולם הבא? שאלה נוספת, הפרשה שקוראים בראש השנה, על ישמעאל, אז פרשה שקודמת לה מדברת על הבשורה ששרה קיבלה שיוולד לה בן, וכתוב ששרה צחקה. ויאמר השם אל אברהם: למה זה צחקה שרה? ושרה אומרת: לא צחקתי. והמלאך אומר לה: כן צחקת. ויאמר: לא, כי צחקת. יש פה איזה ויכוח שהמלאך חשוב לו להדגיש לשרה ולהגיד לה: את צחקת. והיא מכחישה, אבל הוא חוזר. ואנחנו רוצים לשאול: למה זה כל כך חשוב למלאך להוכיח אותה, ולהראות לה שהיא צחקה, ושהיא תודה בזה? שאלה אחרונה, אמרו חז"ל: יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים. ולמדו את זה מאליעזר, מזה שהתורה האריכה כל כך בפרשה הזאת של אליעזר, של השידוך של יצחק. אבל באמת נשאלת השאלה, מה כל כך יפה בשיחה הזאת? מה יש ללמוד משיחה של אליעזר שסך הכל חזר על הדברים שקרו? הוא פורס לפני לבן ובתואל את כל מה שהוא עבר. אז מה כל כך יפה בזה ומה יש ללמוד מפה? אלא שאנחנו יודעים שיש שינוי אחד בין מה שקרה לאליעזר לבין איך שהוא סיפר מה שקרה. והשינוי הזה הוא במילה "אולי". כן, כשכתוב את המילה "אולי" שאברהם אומר לו, מדבר איתו ומצווה אותו להביא אישה ליצחק, אומר לו אליעזר: אולי לא תאבה האישה ללכת אחריי? וה"אולי" שם כתוב עם ו'. אבל כשאליעזר מספר את הסיפור, אז ה"אולי" כתוב בלי ו', ודרשו חז"ל: "אלי" כתיב, בת הייתה לו לאליעזר, והוא קיווה שהוא יקבל... שיצחק יקבל את הבת שלו. אבל באמת נשאלת השאלה, למה ה"אולי" בלי ו', שאליעזר מבטא את הרצון שלו שהבת שלו תתחתן עם יצחק, למה הוא כתוב בפעם השנייה, כשאליעזר מדבר עם לבן? הרי לפי מדרש חז"ל, אברהם אומר לאליעזר ללכת בשליחות להביא אישה ליצחק, אליעזר אומר: אליי, כלומר יש לי בת! אברהם אומר לו: אתה ארור ואין בני מידבק בארור. אם כן, ה"אולי" בלי ו' שאליעזר רומז אליו, שיש לו בת, הוא היה צריך להיות כתוב בהתחלה, כשאברהם מדבר איתו! אבל דווקא שם כתוב "אולי" עם ו', וה"אולי" שכתוב בלי ו' כתוב כשאליעזר מספר את הסיפור ללבן ובתואל. מה יש כאן? אומר השפת אמת: אליעזר מרגיש שמשהו לא מצליח בשליחות שלו. הוא מרגיש קרוע. הוא מרגיש שהוא רוצה ולא רוצה להצליח בשליחות. אולי זה גם מבוטא בטעם שלשלת שיש על המילה "ויאמר", שאליעזר רוצה ולא רוצה, רוצה ולא רוצה. הוא לא מבין למה, אז הוא מחליט לפרוס את הסיפור מחדש, לספר את כל מה שקרה ואולי לגלות מה הנקודה שמפריעה לו בביצוע השליחות. וכשהוא מגיע למילה "אולי", רוצים חז"ל לומר, פתאום הוא מבין: אליי, אני לא רוצה להצליח בשליחות כי בתוך תוכי יש משהו מקולקל. בתוך תוכי אני רוצה שיצחק יתחתן עם הבת שלי. יש לי נגיעה אישית, והיא מפריעה לי לראות את התמונה הנכונה, והיא מפריעה לי לפעול בצורה הנכונה. מהרגע שאליעזר עלה על זה, מהרגע שאליעזר התוודה על זה, מהר מהרגע הזה השליחות הולכת חלק והיא מצליחה. ואולי זה הכוונה, "יפה שיחתן של עבדי אבות". יש פה לקח מאוד חשוב, שהשיחה הזאת מלמדת אותנו. הרבה פעמים אדם פועל מתוך נגיעות. הן עמוקות מאוד, הן חבויות בפנים, האדם לא שם לב אליהן, אבל הן מעוורות אותו, הן גורמות לו לראות את המציאות בצורה לא נכונה. אליעזר, אחרי מאמץ רב, מספר את הסיפור מחדש ומגלה שמלכתחילה יש לו נקודה חבויה אצלו, שלא רוצה, שלא נותנת לו להצליח בשליחות. מהרגע שאדם שם אותה על השולחן, הוא יכול להתמודד איתה. אולי זו הכוונה אצל שרה. שרה בפנים בפנים צחקה, היא צחקה בקרבה. זה עמוק מאוד, אולי היא אפילו לא שמה לב שהצחוק הוא צחוק של חוסר אמונה. אבל המלאך יודע שכל עוד לא תחשפי את הנקודה הזאת, כל עוד לא תודי בעובדה שצחקת והיה לך קצת חוסר אמונה, את לא תצליחי להורות. את תצטרכי להודות במה שיש לך בפנים בפנים, כדי שתצליחי להמשיך הלאה. ולכן המלאך מתעקש להגיד לה, תחפרי פנימה ותביני שצחקת, ויש לך פגם קטן באמונה. כשתתגברי על זה, אז יבוא ברכת השם עלייך ותצליחי להוליד ילד. ואולי זו כוונת הרמב"ם. הרמב"ם אומר, בהתחלה מדבר על שלבי התשובה, הפרקטיים, המעשיים, אחרי זה הוא מדבר על בחירה חופשית, ואז כשהוא בא לדבר על העולם הבא ועל התכלית של עבודה מאהבה, הרמב"ם מכניס את ההלכה שאדם חייב לחזור גם על המידות הרעות שלו. הן פנימיות, הן נכסות, הרבה פעמים אדם מזלזל בהם, אדם לא מייחס להם חשיבות, אבל אומר הרמב"ם: אם אתה רוצה, רוצה להגיע למדרגה הגבוהה של עולם הבא, אם אתה רוצה להגיע למדרגת העובד מאהבה, תדע לך שיסוד הכול, שורש הכול זה עבודת המידות. זה לחפור פנימה פנימה, לעבוד על הכעס ועל הקנאה ועל התאווה, שהרבה פעמים אדם פועל כלפי חוץ ולא יודע מה מניע אותו. ורק כשהוא עושה בדק בית, ורק כשהוא חופר פנימה ועובד על המידות הכי פנימיות ונכסות שלו, הוא יכול להגיע למדרגה הגבוהה של עובד מאהבה. ולכן הרמב"ם כותב את זה בחלק השלישי, כי העבודה על המידות שייכת למדרגה העליונה ביותר, למדרגת עולם הבא, למדרגת עובד מאהבה. ואולי, זו ההקדמה של ראש השנה לפני יום הכיפורים. זה נכון שביום כיפורים אנחנו מבקשים מחילה, סליחה וכפרה, אבל בראש השנה אנחנו מדברים על המהות, אנחנו מדברים על המלכת השם. אנחנו בעצם אומרים: מה הסיבה שגרמה לנו לחטוא? בעומק בעומק לא המלכנו אותך מספיק עלינו, לא האמנו שאתה הוא המלך באמת. לכן בראש השנה אנחנו נכנסים פנימה, אנחנו נכנסים לעיקר החטא, לשורש החטא, אנחנו תופסים את הסיבה למה חטאנו, אנחנו חוזרים בתשובה בדרך אחרת. לא בדרך של כל חטא פרטי, אלא בחטא, אלא בדרך של המהות, בדרך של עקירת שורש החטא. ושורש החטא זה היה שבמקום פנימה פנימה אצלנו, לא האמנו מספיק, לא המלכנו את השם. אחרי שעושים את העבודה הזאת בראש השנה, ממליכים את השם באמת, מבינים מה היה עומק החטא, יכולים להגיע ליום הכיפורים ועכשיו לכפר על כל חטא בנפרד, באופן ספציפי, באופן פרטי. אבל כל זה שווה רק אם תיקנו את העומק, את השורש של החטאים. יהי רצון שנזכה להמליך את השם, לעבוד על עצמנו גם על הדברים החיצוניים, בעיקר על השורשים של החטאים, מתוך זה נזכה לעבוד את השם באהבה וביראה, שנה טובה לכולם.