מספר השורות בגט ומשמעותו לענין הגט והלכותיו | מסכת גיטין - הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

טוב, שלום וברכה לכולם. אנחנו עדיין בתחילת מסכת גיטין והשיעור היום הוא גם סוג של שיעור פתיחה למסכת, שיעור שני של פתיחה. הסוגיה הזאת חביבה עליי מאוד של ה-יב שורות בגט. אני חושב שאו במחזור הקודם או במחזור שלפניו נתתי שיעור על העניין הזה, אבל אל דאגה, פנים חדשות באו לכאן. לא, אני לא אומר שלא יהיה כמה דברים, אבל אם מישהו שמע את השיעור הקודם אז ששים שבעים אחוז זה חדש, בסדר? שלא היה בכלל בשיעור הקודם. והדברים הללו הם מתחילים מאיזו שאלה, איזו שאלה נראית צדדית, כמעט חסרת משמעות, שאמרו נו באמת באמת, כאילו לעשות מזה עסק למשהו כזה ועוד לתת על זה שיעור כללי? זה נראה אפילו שיעור יומי לא נותנים על זה. אבל אני חושב שדרך התירוצים אנחנו יכולים לדון בכמה וכמה עניינים חשובים שיש ביסודות של הגט, שזה ראוי להיות שיעור פתיחה. אבל מה לעשות ששיעור פתיחה יש רק אחד, אז השיעור הזה אני רואה זה שיעור שני. המשנה אומרת המביא גט, והלשון גט הטרידה את הראשונים, ותוספות בדיבור המתחיל המביא, התוספות הראשון, באמצע התוספות, ומה שנוהגים לכתוב יב שורות בגט. זה המנהג שתוספות עומדים לפניו, זאת אומרת זה לא משהו שהיה לו טעם כתוב, תוספות עומדים בפני מנהג שככה מנהג הסופרים דורות לכתוב גט עם יב שורות, ומנסים לפענח מה השורש של המנהג. יש כלל שאומר שאם יש יותר מדי תירוצים לשאלה אחת, סימן שכנראה אף תירוץ הוא לא טוב, כי אם יש תירוץ אחד אז זה פשוט. למשל למה, אולי לא נכון להגיד לא טוב, יותר נכון להגיד לא מספיק. אני אתן דוגמה, למה יושבים בסוכות? אז זה אין עשרה טעמים למה יושבים בסוכות, יש טעם אחד למה יושבים בסוכות, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. נכון יש מחלוקת האם זה סוכות ממש או ענני כבוד, אבל בסוף אף אחד לא מתווכח שהטעם של ישיבה בסוכה זה לזכור את הסוכות שבהם ישבנו כשיצאנו ממצרים. השאלה רק מה הן הסוכות שהיו כשיצאנו ממצרים, אבל זה טעם אחד. תקיעת שופר שאנחנו עוד מעט עומדים לקראת ראש השנה, יש בסידור רב סעדיה גאון, מובא באבודרהם ובכלל יש הרבה מחזורים שזה מודפס, עשרה טעמים למה צריך לתקוע בשופר. למה צריך עשרה טעמים? כי אין שום רמז בתורה לסיבה שבגללה צריך לתקוע בשופר. יום תרועה יהיה לכם, וזהו. עכשיו מנסים לחפש, אולי עקידת יצחק, אולי זכר לגאולה, אולי מתן תורה, אולי תחיית המתים, תסתכלו יש במחזורים, יש באבודרהם מביא את כל הציטוט הזה מרב סעדיה גאון, עשרה טעמים. אז אני לא אומר שחלילה אף אחד זה לא טוב, אבל כדי להגיע לאיזושהי תובנה על תקיעת שופר אתה צריך עשרה דברים, כי אין משהו אחד ברור. אז גם פה המנהג הזה יש לו כל כך הרבה הסברים בראשונים, שמרוב הסברים כאילו אף הסבר לא מספיק משכנע. ההסבר הראשון הוא על דרך הגימטריה, שאנחנו קצת בוא נגיד בתור ישיבה ליטאית אז לא יכולים לקחת את זה עד הסוף, אז אומר רבינו תם, רבינו תם גם היה אולי ליטאי? גם רבינו תם לא היה ליטאי, היה צרפתי. אבל... אומר רבנו תם שגט גימטריה י"ב, ובגלל שגט זה גימטריה י"ב, אז בשביל זה אתה תעשה 12 שורות. ובגט כבר דיברו על זה, זה לא רק גט אישה, זה גם שטר. אפשר היה לעשות לפי לשון תורה "ספר כריתות". תחשבו כמה זה גימטריה של המילה "ספר כריתות", שזה הלשון של התורה, יצטרכו מגילה ארוכה ולא יודע מה יכתבו שם. אז נראה כאילו זה נכון שיש רמזים של גימטריאות שלמדו מהם הלכות. נראה שלמדו הלכות, הכי מפורסם זה בהלכות נזיר. סתם נזירות, מי שאמר "הריני נזיר", סתם נזירות 30 יום. מאיפה? כתוב "נזיר יהיה", הגמרא אומרת "יהיה" בגימטריה 30. אז מביאים את זה ראיה כביכול לזה. זה גם שם זה לא נכון. זה אסמכתא רחוקה שהביאה הגמרא. זה לא בגלל שכתוב "יהיה", אלא פרק זמן חשוב של גידול שיער זה 30 יום. מוצאים את זה בהלכות גם בעוד הלכות שקשורים להלכות כהונה, אפילו בהלכות אבילות, בסדר, הנושא הזה של גידול שיער של 30 יום. מצאו סמך בעלמא שזה זה. אבל זו הלכה, הלכה הייתי יותר אומר שזו הלכה למשה מסיני. אולי קצת דומה לרמזים שיש ב"ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון", שבחורים המבוגרים יותר שלמדו מסכת ברכות, לומדים מכל אחד מהם שיעור. ארץ חטה לבית המנוגע, ושעורה לטומאה, וגפן, בקיצור כל דבר, רביעית יין, וארץ זית שכל שיעורי כזיתים, ורימון לכלים של בעלי בתים לענייני טומאה וטהרה, ותמר ככותבת ביום הכיפורים. באופן פשוט אף אחד לא מעלה בדעתו שלזה התכוונה תורה וזה המקור ומכאן אפשר ללמוד, אלא הסמיכו כמה וכמה הלכות בהלכות שיעורים על הפסוק הזה. אותו דבר "יהיה". אבל להגיד שזאת הסיבה המקורית זה נראה, זה נראה קצת דוחק. הסבר שני שמובא בתוספות, ורי אמר בשם רב האי גאון ובשם רבנו סעדיה, שדכתיב "ספר כריתות" כשיעור י"ב שיטין המפסיקים בין ארבעה חומשי ספר תורה, כדאיתא בבבא בתרא שצריך להניח ארבע שיטין בין כל ספר וספר. יש ברייתא במסכת בבא בתרא פרק ראשון שמדברת על הלכות כתיבת סת"ם ושם כתוב שבין חומש לחומש צריך להשאיר ארבע שורות ריקות. ארבע שורות ריקות ואז מתחילים את החומש הבא. בין נביא לנביא של תרי עשר אז הגמרא אומרת שצריך להשאיר בין נביא לנביא צריך להשאיר שלוש שורות, לא ארבע שורות. ואז כתוב שם בברייתא "מסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה". זה אולי נשתמש בזה בהמשך בברייתא הזאת. על כל פנים אם אתה סופר את השורות הריקות בין חומש בראשית לשמות ארבע, בין שמות לויקרא עוד ארבע זה שמונה, ויקרא לבמדבר עוד ארבע שתים עשרה. הנה יש לנו מזה גט. מה נעשה עם ארבעת השורות שבין במדבר לדברים? אומר התוספות זה הפסק שבין וידבר, מעניין שתוספות לא קראו לחומש רביעי פה לא קראו לו במדבר אלא קראו לו וידבר, ככה מתחיל החומש. למשנה תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה. זה מוזר גם כן התירוץ הזה, מה זה זה לא חומש? דברים הוא חומש חשוב בפני עצמו, אמנם חלק ממנו זה בין הזמנים קוראים, אבל מה זה לא מפחית מחשיבותו של חומש דברים. וההלכה שצריך להשאיר ארבע שיטין בין חומש לחומש היא הלכה שנאמרה גם בחומש במדבר גם בחומש דברים ובכל החומשים. אז מה פשר הדבר הזה? גם זה שזה חוזר על מה שהיה קודם אז הבאתי לכם פה את ההערה של רב משה פיינשטיין שנמצא בעמוד שלוש אם אני לא טועה. בפסקה האחרונה רק נראה את השאלה שלו. והא שכתבו שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה תמוה מאוד שהרי איכא במשנה תורה שתי מאות מצוות שלא נכתבו בארבעה חומשים הראשונים. וגם הם העיקריים שבחיים בכל זמן, קריאת שמע ותפילה ומזוזה וגיטין וקידושין ויבום וחליצה ודיני עדות והזמה ומלקות ועוד כמה מצוות שבכל עת ולכל זמן. כל המסכת שלנו בנויה על הארבעה פסוקים שם בספר דברים. בלי ספר דברים לא היינו יודעים כלום איך איש ואישה נפרדים, לא היינו יכולים לדעת. זה המסכת שלנו, מסכת שלמה ועוד הלכות גדולות. ואף לזמן הבית כל דיני מלך ודיני המלחמות וחיוב לימוד התורה ולמד לאחרים והאמונה שבכל רגע ורגע. ואיך שייך לומר שהוא רק חוזר ושונה? זו השאלה הגדולה, רב משה מנסח את זה הכי טוב. מתרץ רב משה מה שמתרץ, אני לא חושב שאנחנו נספיק היום לעסוק בזה. מי שרוצה ולא הספיק עדיין בסדר, מוזמן ללמוד גם אחרי. על כל פנים זה הטעם, זה הטעם השני. שאר הטעמים מובאים בצורה כזאת או אחרת בשו"ת בנימין זאב בסימן קי"ט. זה בעמוד אחד למטה. הוא מדבר על, אולי לפני שנראה את שאר הטעמים, אני רוצה לראות את תשובת הרשב"א. היחס של הרשב"א מול היחס של הרא"ש למנהג. זה גם קצת מלמד על צורת החשיבה שלהם, זה חשוב גם להתייחס גם לזה קצת. הרשב"א כותב: שאלתם גט אי צריך שירטוט, עוד נלמד סוגיית שירטוט מחכה לנו בזמן חורף, אבל סוגיית שירטוט לא בגט אלא סוגיית שירטוט בכלל בכתבי הקודש שצריך לשרטט, לעשות פס כדי שהשורות תהיינה ישרות. אז האם צריך לשרטט? ואם כשר במשקי? מה זה משקי? זה כתיבה לא כתיבת סת"ם, זה כתיבה דקה. בסדר, כתיבה דקה, כתיבה כמו שהיום אצלנו יש דפוס וכתב, שהיום בראש חודש ספטמבר, יש כאלה שחושבים שהעולם מתחיל בספטמבר אז כל מערכת החינוך החילונית אז צריך להגיד להם חודש טוב, ככה מתחיל החודש. אז הם, אתם זוכרים בכיתה א' בהתחלה למדנו אותיות דפוס, נכון, לכתוב א' דפוס, רק אחרי זה לומדים לכתוב את הכתב. אז המשקי זה הכתב, בסדר? זה כתיבה, לא הכתב שלנו אלא הכתיבה הספרדית, יש קוראים לזה משקיטה, יש כל מיני שמות. ואם צריך י"ב שיטין לבד מחתימת העדים. תשובה: ראיתי עכשיו הכל נוהגים לכתוב י"ב שיטין ותולים הדבר בגימטריה של גט שעולה י"ב. אבל לא מצאתי באחד משני התלמודים שהוא זכר לזה כלל. ואדרבא שנינו על הכל כותבין על עלה של זית, וסתמא דמילתא בעלה זית לא משכחת בו י"ב שיטין. אלא שטוב לכתוב כן לכתחילה ולחוש למה שהעולם נוהגים. ובין שחתמו באותה שיטה שנגמר בו הגט או בשיטה שהיא בפני עצמה מלבד י"ב שיטין הגט כשר. שירטוט נמי לא בעי, שכך שנינו על הכל כותבין על היד של עבד ואין משרטטין יד העבד. והדין נותן שבכל מקום לא יצטרכו שירטוט אלא במקראות. ומשום כתיבת תמה שאין מזכירים בו שום מקרא. ובכתיבת משקי דבכל כתב ובכל לשון כשר בגט ואפילו לכתחילה, הוא מביא גם לזה ראיה. אז הרשב"א אומר כולם עושים, בסדר, תעשה, אבל הוא לא מתייחס לזה בכובד ראש יותר מדי. אומר לא צריך, לא מצאתי לזה שום מקור וזה רק לחוש למה שהעולם וזהו. לעומת זאת הרא"ש בתשובה לוקח את זה למקום זה: וגט שאינו מסורטט בי"ב שיטות או שלא נכתב בכתב אשורית מרובעת או שדבוקות האותיות פסולים בארצנו. וכך היו עושים בצרפת. אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר לא הייתי פוסלו. הוא אפילו לא כותב אין פוסלין אותו, אומר נראה לי שלא הייתי פוסל אותו. זה וודאי עולם שונה, עולם של אשכנז לעולם של ספרד. לא של ימינו, בימינו חלק התהפך בזה ברעיון הזה, אבל את הדבר הזה כבר קודם כל דבר פשוט, אבל גם הרב סולובייצ'יק היה אוהב להזכיר את זה, שבאשכנז ובצרפת המנהגים היו קודש קודשים. ניסו לשמור על המנהג בכל מקום, הרמ"א דרכו להצדיק את כל המנהגים, כל מנהג שעושים מצדיק. והמינהגים היו ממש משהו שלא זזים ממנו. ספרות מנהגים שלמה התפתחה באשכנז. יש ספרים, ספר המנהגים, ספר המנהגות ושל כמה וכמה וכמה חכמים שכתבו ספרי מנהגים. אחד הספרים שהשפיע הכי הרבה על פסיקת ההלכה של הרמ"א אני לא יודע אם אתם יודעים מהרי"ל. מהרי"ל, רוב הספר זה לא ספר בחריפות, בקושיות ותירוצים. זה ספר של מנהגים. כך היה עושה מהרי"ל, כך היה עושה מהרי"ל. וכל פסקה שמה נמצאת, נמצאת ברמ"א להלכה. אפילו בדורות מאוחרים יותר אצל מישהו שהוא היה אולי הדוגמה הכי חזקה של נגד עולם המנהגים וספרות המנהגים, זה הגר"א. אז בוא נגיד רוב ההלכות שנכנסו לעולם אצל אשכנז ביוצאי אשכנז, זה ספר מעשה רב. מה זה מעשה רב? זה ספר המנהגים של הגר"א. לא הגר"א כתב אותו, כתב אותו תלמיד: כך ראיתי את הגר"א עושה, כך הגר"א היה עושה, כך הגר"א היה עושה. זה היה ארבעה עמודים. עכשיו הוציאו את זה בספר כזה, עם הערות וקושיות ותירוצים. הכל ספרי מנהגים. מה לעשות, אשכנזים אוהבים ספרי מנהגים. אז יש איזה סיבות אבל זה תיאוריות, זה לא הנושא. כך היה. בספרד, היה מקובל שאנשים, יש להם דעה שזה לא כל כך, בסדר, מכבדים את המנהגים אבל מה דעתי? יש ראיות? אין ראיות? לא כתוב בתלמוד, אנחנו לא מחויבים. זה נעשה, בסדר, לא מחפש מחלוקות אבל בסדר, מה שלא כתוב בתלמוד... אז ודאי הרשב"א לא היה בדעתו להגיד לפסול בגלל שרטוט או בגלל דיבוק אותיות או בגלל י"ב שיטין. לא היה מעלה בדעתו. בשולחן ערוך הדברים באים לידי ביטוי בדברי השולחן ערוך והרמ"א. שולחן ערוך בסעיף י"א זה עמוד 2 נוהגים לעשותו שנים עשר שיטין ובסעיף י"ב נוהגים לעשות שיטה שלוש עשרה וחולקים אותה לשתיים שבכך חותמים העדים זה תחת זה ומקפידים שלא יחתמו באותה שיטה. מסרטטין אותה שתי שורות קטנות גם כן. ויסרטט הכל אומר הרמ"א קודם שיתחיל לכתוב הגט. גם מסרטט מן הצדדים ויהיו שורות הגט שוות לא אחת ארוכה ואחת קצרה. ואם לא סרטט כלל כשר. ועוד אם הוסיפו פי חט משנים עשר שיטין, יש אומרים שאין להכשירם כי אם במקום עיגון. זה הראש. שבא מארץ אשכנז ואין שורות מצויות ונראה לי הוא הדין עניין שרטוט. זה כתוב מפורש בראש. ובצריך לסרטט בחוץ לא מקום הכתב, ויכתוב בצד הבשר ולא בצד שיער כמו הלכות כתיבת... ואם כתב במקום שיער יש פוסלים אותו, הנה המהרי"ל. ולי נראה במקום עיגון אין להחמיר. כשהסופר כותב לכתחילה יזהר שלא ייגע בשרטוט. נוהגים להניח למעלה חצי אצבע או למעלה כאצבע ולמטה כדי תפיסת יד ויותר. והרמ"א הלך עם הראש והמהרי"ל והמהרי"ל עד הסוף. אמנם הט"ז אומר על הכתיבה במקום שיער. שלוקחים קלף, לקלף יש שני צדדים: יש את מקום העור איפה שזה מתחבר לגוף של הבהמה ויש את הצד החיצוני. בקיצור, אז הט"ז אומר: ומהרי"ל שבא לפניו גט נכתב לצד השיער לא מצאתי יד ורגל לפסול זה, דבוודאי לכתחילה יש להדמותו לספר תורה כדת וספר כריתות, אבל למה לפסול? בקיצור, זה המחלוקת הזאת. אבל רצינו עוד טעמים. הגימטריה לא מספקת אותנו ואנחנו רוצים עכשיו להבין אולי עוד לראות עוד טעמים. מביא בשו"ת בנימין זאב, אני כבר מדלג לשורה האחרונה בעמוד 1. השורה מתחילה במילה שלפני, באמצע השורה: ויש אומרים. ויש אומרים משום דכתיב במדרש ויהווה ערוך ערך סרגל בבראשית רבה פרשה כ"ה על הפסוק שנאמר: זה ספר תולדות אדם. זה ספר, אפילו סרגול הסופר למדנו מאדם הראשון. דבשכתוב זה ספר תולדות אדם למדו מזה שצריך לסרטט. כך אומר המדרש. פירוש סרגול שרטוט. וגט הוא י"ב ו'זה' הוא י"ב. גם המילה 'זה' זה גם 12. וכדאמרינן בפרק קמא ד- זה לא ברכות אלא כריתות גבי שמן המשחה, 'זה יהיה'. לי זה י"ב לוג הוו. אז רואים שהמילה זה דרשו ממנה כבר לגבי שמן המשחה שצריך שנים עשר לוג, אז אותו דבר פה, זה ספר, צריך שתים עשרה, שתים עשרה שורות. ולי הדיוט בנימין נראה דטעמא דכתבינן י"ב שיטין כנגד י"ב שבטים. כלומר דעל ידי גט זה שהוא י"ב שיטין שרינא לה להינשא לכל מי שתרצה, לכל מי שתרצה מישראל. לכן עשו י"ב שיטין. טוב אז אם ראינו עוד שני טעמים, אחד לא לומדים את זה מגט שזה גימטריא י"ב, אלא לומדים את זה ממה שכתוב זה ספר תולדות אדם. מה הקשר בין זה ספר תולדות אדם לבין הגט? וגם טוב שוב חזרנו לענייני הגימטריא. ועוד דבר הי"ב שיטין כנגד י"ב שבטים זה גם דבר שצריך ביאור. אז קודם אני רוצה להגיד משהו על הגימטריא ועל הגימטריא שאני הייתי הולך אליה, לא להתחיל ממה שרבנו תם התחיל אלא מה שרבנו תם אומר זה בסוף. הייתי מתחיל ממקום אחר. תפתחו בעמוד ארבע בישעיהו למטה. יש פסוק בישעיהו כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושיי אשר מכרתי אתכם לו הן בעוונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם. אי זה ספר כריתות. הביטוי אי זה ספר כריתות יכול להיקרא בשתי זה, או אי ספר כריתות והזה הולך על הספר, אי זה? היכן? כמו אי הבל אחיך? אז אי היכן זה ספר הכריתות. כשאתה אומר זה זה כמו להגיד האיש הזה. כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. היה אפשר להגיד כי משה האיש לא ידענו מה היה לו. למה אמרו זה משה האיש? זו הדגשה של כשאתה אומר זה. או למשל יכול מישהו להגיד החבר שלך הזה. בסדר? כשאתה אומר הזה החבר שלך הזה משפיע עליך לטובה. בדרך כלל אומרים את זה בזה, כן? משפיע יותר ממה ש... אבל החבר שלך משפיע לטובה, החבר שלך הזה, זה הדגשה כזאת. אז אי זה ספר כריתות אמכם אפשר להגיד אי זה, היכן הוא. יש בתנ"ך משהו כמו שבע עשרה פעמים מופיע הביטוי אי זה. המקום הראשון מופיע בספר שמואל, גם שמה זה קשה להבחין ששם שאול שואל את הנערות אי זה בית הרואה. אפשר לקרוא את זה אי היכן בית הרואה הזה? או היכן הוא בית הרואה? בכל מקרה יש פעמיים בלבד בכל המקרא כולו צירוף של שתי מילים אחת ליד השנייה זה ספר. אחד זה ספר תולדות אדם וחברו זה ספר, אי זה ספר כריתות אמכם. אז הגימטריא י"ב אני לא הייתי מתחיל אותה מהמילה גט שהיא מילה שאין לה שורש ומקור בתנ"ך, אלא הייתי מתחיל מאי זה ספר כריתות אמכם והזה הספר הזה גימטריא י"ב. וזה שזה קשור לשורות ולספר, אז מצאנו זה ספר תולדות אדם. למה אנחנו צריכים בכלל להתחבר לזה ספר תולדות אדם? אז אפשר ללכת בכמה דרכים, אני רוצה ללכת עכשיו בדרך קצרה ופשוטה. זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלוהים אדם בדמות אלוהים עשה אותו. מה פירוש זה ספר תולדות אדם? מי זה זה הספר? איזה ספר? הספר שאנחנו הולכים עכשיו לקרוא אותו זה ספר תולדות אדם, יכול להיות שאפילו הייתי אומר שזה כל התורה כולה נקראת ספר תולדות אדם. מה הכותרת של ספר תולדות אדם? מה ההסבר העמוק ליסוד, לבסיס של... של ספר תולדות אדם שזו התורה, בדמות אלוהים עשה אותו, זכר ונקבה בראם ויברך אותם. מה הקדוש ברוך הוא בירך אותם? פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה. ויקרא את שמם ביחד אדם ביום הבראם. זה לא אדם ואשתו, אלא האיש והאישה ביחד נקראים אדם. זה ספר תולדות אדם. מה הכוונה? מסביר פסוק ב', זה ספר תולדות אדם, זה ספר תולדות האיש והאישה שנבראו ביחד והצטוו להקים, לבנות משפחה, ויתברכו בזה, וזה הייעוד שלהם. וזה התחלת הסיפור, אדם הראשון, שת וכל אחד מוליד בנים ובנות וכולי. זה לא מספיק, כי כמובן זה נקטע ברבה רעת האדם בארץ, יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום וכולי. נוח מצא חן, נוח מצא חן בעיני השם, בסדר. אבל זה ספר תולדות אדם, זה הכותרת, זכר ונקבה בראם ויברך אותם. ההיפך מזה ספר תולדות אדם זה זה ספר, אי זה ספר כריתות לכם? ספר כריתות, זה בדיוק ההיפך מזה ספר תולדות אדם. חכמים מדברים בסוף המסכת, כל מי שמגרש את אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות, ועוד זאת כסות דמעה את מזבח השם. מעין חורבן של העולם, חורבן של הבריאה. עד כמה? עכשיו, לפעמים אין ברירה, לא באתי להגיד שזה, לפעמים אין ברירה, לפעמים צריך, לפעמים זה יותר נכון. אבל כתפיסה, כעיקרון, זו לא דרך חיים להגיד נתחתן ואם לא ניפרד. זה לא ככה. זה חורבן. הביטוי זה ספר כריתות, וספר כריתות מקביל, חכמים המנהגים או חכמי ישראל למדו מזה ספר לעשות את זה י"ב, י"ב שורות כדי לחבר את זה ספר כריתות עמכם לזה ספר תולדות אדם, כדי שאנשים יבינו את כובד ההחלטה שמוטלת על כתפיהם בשעה שהם באים לפרק בית. ככה אני רואה לפחות את הזה ספר, גזירה שווה חדשה שלא כתובה עדיין, זה ספר, זה ספר והגימטריה הייתי מתחיל מאי זה ספר, אי זה ספר כריתות עמכם, ככה לפחות לעניות דעתי. טוב, אחרי שדיברנו קצת על הגימטריה הזו, עדיין, עדיין רק להישאר בגימטריה הזו יש יש קושי מסוים. ואני דווקא מחבב מאוד את הסיפור הזה של שנים עשר השבטים. מה שנים עשר השבטים? מה עכשיו קשור פה? קשורים פה שנים עשר שבטים? אז אני אתן שני הסברים שונים זה מזה, אולי אפילו אולי אפילו שונים מאוד אחד מן השני. בסדר? והשוני בין שני הפירושים הללו זה עדיין רק דרך אחת, אני חושב שאפשר עוד דרך נוספת, שלישית, אבל ככה נראה אולי להסביר. מותרת לי"ב שבטים. מה זה מותרת לי"ב שבטים? יש בתשובות של אחרונים, הנודע ביהודה מאוד מקפיד על זה בכל התשובות שלו על שאלות של גט, האם האישה מותרת, לא מותרת וכולי. אז הנודע ביהודה בסוף התשובה תמיד כותב מותרת להינשא לבד מכהן, מותרת להינשא לכל אדם מלבד מכהן. בגט עצמו כתוב שהאישה הזאת מותרת להינשא לכל מאן דתצביין, כל מי שהיא תרצה. אבל כשהרב פוסק היא יכולה להתחתן עם כל מי שהיא רוצה, מקפיד הנודע ביהודה לכתוב חוץ מכהן, שלא יגידו רגע, הרב אומר שכל מי שהיא רוצה, עכשיו היא רוצה כהן. לא, כהן לא. צריך לפרש את הדברים. אז זה פירוש אחד, י"ב שבטים ולא יותר, רק לי"ב שבטים, כמובן מן השבט. מנשה ואפרים, כל אחד כשבט בפני עצמו, לא למי שהוא לא חלק מהי"ב שבטים שהם הכהנים. אז זה, זאת דרך אחת. הדרך, הדרך ההפוכה, הדרך ההפוכה היא אולי הולכת כנגד מדרש חכמים, כנגד מדרש חכמים. כתוב, המדרש חכמים על הפסוקים, זה מופיע בגמרא אצלנו גם בפרק האחרון: "כי יקח איש אשה ובעלה", אני קורא את הפסוקים בעמוד ארבע, "והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו, ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה או כי ימות האיש האחרון". אומר המדרש הלכה, מופיע בגמרא: מה הכוונה "ושנאה האיש האחרון"? לכאורה משמע כאילו שזה טבעי שזה קורה. אומר: זה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו, סופו לשנאתה ולגרש אותה. ואם לא, סופו שימות. כמובן שהמדרש הלכה הזה הוא סמוך על מה? על ההבנה שגירושין הם תמיד תוצאה של דבר ערווה, כן? "כי מצא בה ערות דבר". סופו לשנאתה, ועל זה אני מפרש, לא מופיע, אני מפרש שלא מדובר סתם על בן אדם שהתחתן עם גרושה, אלא אולי על הבן אדם או אחד האנשים שחטא איתה קודם רק לא ידעו או לא הייתה ראיה מוחלטת. אז נכון שהיום וההלכה אומרת שלא יכול להתחתן מישהו עם אישה אשת איש שהוא נטען עליה אם היה שמועה, אבל אשת איש שזינתה, אם היא זינתה פעם אחת אולי זינתה עם עוד אנשים. סופו לשנאתה, כמובן כל מי שיש לו אוזן שומעת מבין שזה מה זה "סופו לשנאתה"? אז זה אנחנו מוצאים אצל אמנון ותמר. בהתחלה כתוב שאהב אותה אהבה גדולה, ואחרי מה קרה? "וישנאה אמנון שנאה גדולה מהאהבה אשר אהבה". כי חיי אישות או חיי משפחה שהיו מבוססים או התחילו להתבסס על דרך של עבירה, או אשת איש או אונס כמו שהיה אצל אמנון ותמר, לא בדרך נכונה שכל מה שמעניין זה חיצוניות, כל מה שמעניין זה הליכה אחרי התאווה, סופו לשנאתה. וזה מה שסופו לשנאתה, כמו אמנון: "ושנאה האיש האחרון". ולמה להרוג אותו? אם הוא לא יגרש אותה הוא ימות, למה להרוג בן אדם? טוב בוא נגיד הוא התחתן עם אחת שלא הייתה בסדר קודם, אבל מותרת לו, למה להרוג אותו? בגלל שהוא התחתן עם מישהי שפעם עשתה עבירה? היא לא חזרה בתשובה? אלול, עבר אלול, עבר יום כיפור, חזרה בתשובה, בכתה, חזרה בתשובה. לא, הכוונה הוא חי איתה באיסור, כי היא אסורה לו אם הוא חטא איתה כשהייתה אשת איש, היא אסורה לו, כך אני מבין לפחות את המדרש הזה, את הדרשה הזאת של ההלכה הזאת. על כל פנים, ודאי שלפי ההלכה שאפשר לגרש לא רק על ערות דבר, אישה שהתגרשה מבעלה לא בגלל שנתפסה בדבר ערווה אלא בגלל שלא הסתדרו, "הקדיחה תבשילו" נקרא לזה בלשון של בית הלל, ורבי עקיבא דיברנו פעם קודמת, לפי בית הלל: "הקדיחה תבשילו". הקדיחה תבשילו זה רק דוגמה, בסדר? לא יכולים לחיות ביחד. במקרה כזה בא המנהג ואומר היא יכולה להתחתן לכולם, י"ב שבטים. י"ב שבטים, כאן אני הולך עכשיו הפוך ממה שכתב ב"גרש ירחים". י"ב שבטים ששם עלו שבטים, "שבטי יה עדות לישראל", שהקדוש ברוך הוא מעיד עליהם שהם לא חטאו. האישה הזאת שהתגרשה לא בגלל ערות דבר. הי"ב שורות זה כדי להגיד לאנשים אפשר להתחתן איתה, גרושה זה לא משהו שצריך להתרחק ממנו כמו ההבנה הפשוטה בזה, להתרחק מזה, "סופו לשנאתה" וכל הדברים האלה. מה פתאום? יכולה להיות אישה טובה. תתחתן איתה, י"ב שבטים, שבטי יה. עדות לישראל, יכול להתחתן, תקים מחדש בית עם האישה הזו. היום זה מאוד מתאים באווירה, שיש בה משהו נכון. האם זה הרוח של מה שהיה בימי הראשונים? אני לא בטוח, אבל זה וודאי נכון היום, זה היה נכון גם אז. ואני חושב שחכמי ישראל תמיד היו הולכים בדרך היושר והצדק, ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אולי אלו שני הצדדים שרציתי לפרש בדרך אולי טיפה דרש לגבי הגימטריה של זה, אז הסברנו או זה ספר זה ספר, ככה את הדרך של הגימטריה. בסוף זה רמז שבא לתת איזושהי משמעות, איזשהו רמז לאנשים, איזושהי תובנה חשובה שיש לה משמעויות, ופירשנו כמה דברים על פי זה. יש אפשרות מאוד יפה שמהר"ל צונץ כתב בספרו איילת אהבים, שנמצא בעמוד שתיים. הוא מסביר את הרעיון של י"ב שורות. הוא אומר י"ב שורות זה לא משנה, אפשר גם להגיד שלושים וחמש שורות כנגד "וכתב לה" בגימטריה שלושים וחמש. גם אפשר היה, זה לא משנה. שתים עשרה שורות זה פחות או יותר משהו שאפשר היה להכניס את כל מה שכתוב בגט, אז קבעו. מה שחשוב זה לא המספר, מה שחשוב זה שיהיה משהו קבוע. למה צריך שיהיה משהו קבוע? אין מקום ליוזמה אישית? אין מקום לאומנות? הסופר של הגט הוא אומן, הוא רוצה לכתוב ככה יצא לו, תן לו. למה לא נותנים לאנשים איזה מרחב? כל דבר אתם צריכים להחליט לנו? יש דבר שאני חושב שזה ההלכה הזו. שני דברים, אחד קשור לראש השנה ואחד קשור לקריאת התורה. בקריאת התורה יש את החלוקה של שני וחמישי, החלוקה של הפסוקים. גם בכלל החלוקה של העליות שחילקו. עכשיו החלוקה היא על פי כמה כללים הלכתיים שצריך להתחיל במקום שיש עוד שלושה פסוקים עד סוף הפרשה, וגם כלל שמשתדלים להתחיל ולסיים בדבר טוב. באמת זה אמור להיות נתון לבעל קורא. מרחב. הוא רוצה להאריך יכול להאריך, רוצה לקצר לקצר. עלייה הזאת לתת לה ככה, עלייה הזאת לתת למישהו איזה... אבל אנחנו כבר נכנסנו בתוך... אין שום הלכה ללכת לפי הזה. לפעמים יש מקרים שהבעל קורא ממשיך עוד פסוק בטעות בשני וחמישי, וכל בית הכנסת מתעורר משנתו ו"או!", לא קרה שום דבר, זה בסדר גמור, מותר לו, הוא לא חייב ללכת לפי החלוקה בסידור. זה לא כתוב בשום מקום, לא ברמב"ם, לא בשולחן ערוך, בשום מקום בעולם. המשיך עוד, לא קרה כלום. אתה רוצה לעצור מתי שאתה רוצה, ומשם אנחנו נסדר את שאר הקריאות, זה בסדר. גם במלכויות, זכרונות ושופרות, אני אוהב להגיד את זה בשיעור לפני ראש השנה. במלכויות, זכרונות ושופרות שולחן ערוך כותב: הפסוקים שכתובים במחזור אנחנו לא מוכרחים להגיד דווקא אותם, אתה יכול לבחור פסוקים אחרים. שולחן ערוך אומר שאתה יכול להוסיף עוד פסוקים. זה לא ההלכה של עשרה ולא יותר. שולחן ערוך כותב, כתוב בשולחן ערוך. מישהו יוסיף פסוק, פתאום כולם יקפצו. אני מזכיר לכולם יש בעיה באחד הפסוקים, הרב סולובייצ'יק אמר את זה, יש בעיה: "זכר לעולם בריתו דבר ציווה לאלף דור", "טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו". אלו שני פסוקים סמוכים. ובמחזור חילקו אותם ל"ונאמר" ו"ונאמר" בפסוקי הכתובים של זכרונות. וזה לא נכון, כי הפסוק הראשון "זכר לעולם בריתו דבר ציווה לאלף דור" זה לא... סליחה, "זכר עשה לנפלאותיו". איך הפסוק הרב רמי? "זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום השם". "זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום השם, טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו". אז "זכר עשה לנפלאותיו" זה לא זכרונות. אז אומר הרב סולובייצ'יק תוסיף. הוא מביא שם פסוקים, לא המציא אפילו. זה כתוב בסדר התפילות של הרמב"ם. יש בסוף ספר אהבה של הרמב"ם סדר התפילות של. זכר עשה לנפלאותיו, חנון ורחום השם, טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו, פסוק אחד. ואז הוא מביא עוד פסוק אחר להשלים את העשרה זכרונות. אבל לא כתוב במחזור, אז מה? מותר להוסיף. אתה יוצא כל השיטות. מה זה כל השיטות? אתה יוצא באמת, יוצאים גם בשלושה פסוקים, בסדר בדיעבד, יוצאים גם אם אמרו שלושה פסוקים. אבל לכתחילה צריך להגיד עשרה. אני מוסיף בתפילת לחש, אני מוסיף את הפסוק כמו נוסח של הרמב"ם. תסתכלו בזה, תכתבו לעצמכם במחזור, תגידו את זה. מה הבעיה? זה לא שכתוב זה אסור זה. יש גם מותר להגיד פסוקים של פורענות של אומות העולם. זכור השם לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. אני אומר את הפסוק הזה. אנחנו נמצאים, אומות העולם פוגעים בעם ישראל. מה קרה? אנחנו רוצים, זה כתוב בגמרא שאפשר להגיד את הפסוק הזה. זכור השם לבני אדום ירושלים, אני אומר עד הסוף, בת בבל השדודה וכל מה שיש שמה. זה חלק מפסוקי זכרונות. זה מובא ברמב"ם כאפשרות להגיד את זה. אחד מעדיף להגיד פסוק אחר תגיד פסוק אחר, תגיד שני פסוקים, יש מרחב. בסדר? אבל פה אין מרחב. שתים עשרה. למה, למה אין מרחב? בפסוקי זכרונות ושופרות בסדר, פה אסור. אומר מהר"ל צונץ: לכאורה אין בזה טעם ואפשר לומר דהיה צריכים לעשות מספר שיטין בגט מטעם שכתבו התוספות לקמן בחתכו מקלף גדול נקרא מחוסר קציצה. כתוב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. דרשה הגמרא לקמן שצריך שלא יהיה הפסק בין הכתיבה לנתינה. מה הכוונה הפסק? לא הפסק זמן כמו הפסק בין ברכה לאכילה, אלא אם מישהו כתב על המחובר לקרקע, זה הדוגמה שהגמרא מביאה, כתב על המחובר, תלשו ונתנו לה, פסול. למה? כי צריך להיות וכתב ונתן, ופה בין הכתיבה לנתינה היה איזה שינוי בגט. קודם זה היה מחובר עכשיו זה תלוש, שינית את זה. אז כתוב שזה נקרא מחוסר קציצה. נחלקו ראשונים. מובא בתוספות שם באריכות. האם זה נאמר רק בשינוי המעמד של הגט? שקודם היה מחובר ועכשיו הוא תלוש? קודם הוא היה חי ועכשיו הוא מת, בסדר, אם זה קרן של פרה. אבל אם היה דף גדול וגזרתי את החלק מלמעלה זה לא נקרא, כי זה היה דף ונשאר דף. זו דעה ראשונה, דעת הלכות גדולות והרבנו תם שגם זה נקרא מחוסר קציצה. הסברה הפשוטה הולכת לא כמו רבנו תם, הסברה הפשוטה. אבל יש הסבר גם של רבנו תם, זה לא הנושא עכשיו, בסדר, זה שייך לדף כ"א, לא יודע אם יצא לנו ללמוד את זה בכלל, אבל זה לא עכשיו. אבל זאת שיטת רבנו תם והלכות גדולות ועוד ראשונים. עכשיו אם יכתבו היום דפים זה משהו שקונים בחבילי חבילות ואנשים לא מייחסים לזה, יש בל תשחית גם בדפים. אני אומר לכם, יש בל תשחית, צריך לדעת את זה. דפים זה לא כל דבר שיש בעולם, לא להשחית אותו, לא לבוז לו. זה יש עצים, לוקחים עצים בשביל להכין ניירות לאנשים כדי שישתמשו בהם נכון, לא שישתמשו בזה לא נכון. אתם דף מקורות לפי מספר האנשים שצריכים להגיע, לא נעשה כפול ממה שיהיה ונעביר לגניזה. רגישות לעולמו של הקדוש ברוך הוא. אז בן אדם, אבל היום לא חסר דפים, בסדר? רק רגישויות. פעם היו כותבים על קלף, קלף זה לא משהו שהיה לאנשים כל הזמן, היה יקר המציאות. אז אם היה בן אדם כותב עכשיו את הגט, הוא התחיל על קלף גדול, נשאר לו שמה איזה, הוא לא רוצה עכשיו לוותר על החתיכה של הקלף הזה, הוא יכול להשתמש בזה לעוד דברים, לכתוב על זה שטר, כל מיני דברים שמשתמשים בקלפים. אז הוא גוזר. לא טוב, לפי רבנו תם לא טוב. אומר מהר"ל צונץ: אם לא נקבע מספר שורות, אנשים יתחילו לכתוב ואז יישאר להם מה זה, יגזרו. לפי רבנו תם, לא טוב. אז רבנו תם לשיטתו רבנו תם הוא מסביר את זה. אומר המהר"ל צונץ. ואם כן, אם לא נייחד לו מניין שיטין בפרט, לפעמים היה נשאר לו הרבה מן הקלף ויבוא לידי מכשול לחתוך. לכן התחכמו קדמונינו זכרם לברכה לייחד מספר השיטין בפרט, ואז ייחשב תחילה כמה יצטרך קלף שלא יישאר לו הרבה, ובכדי שלא יבוא לחתוך, וכיוון שהוצרכו לייחד לו מניין שיטין, תפסו מספר גט. הסבר יפה ונפלא לשיטת רבנו תם, לא לשיטה השנייה. טוב, אני רוצה לגשת עכשיו להסבר חדש אחר שהתחדש לי במחזור הזה השנה. אני חושב שצריך כמה הקדמות כדי להבין אותו נכון. באמת זה לא חידוש שלי, הט"ז כבר אמר את זה. ואני רוצה להתחיל בברייתא במסכת סוטה. הברייתא במסכת סוטה אומרת שבשלוש מקומות, בשלוש מקומות הלכה עוקבת מקרא. מה הכוונה הלכה עוקבת מקרא? ברוב ההלכות יש דרשות והדרשות מסתדרות גם עם הפשט של הפסוק בצורה כזאת או אחרת. אפשר לחיות עם זה. בשלוש מקומות המקרא אומר משהו חד וההלכה אומרת משהו אחר. הברייתא בסוטה מביאה שלוש מקומות. יש ברייתא שמופיעה בספרי מביאה מקום אחר, אבל אני אלך עם הברייתא בסוטה בדף ט"ז. מהם שלושת המקומות? מקום ראשון כיסוי הדם. בכיסוי הדם כתוב "וכסהו בעפר". אז המקרא אומר צריך לכסות דווקא בעפר וההלכה בכל דבר שמצמיח. לא רק עפר, גם חול הדק, זבל הדק וכל הדק, כל מיני דברים כאלה שאם אתה תזרע בהם משהו יצמח, גם בזה אפשר לכסות. יש דברים שהם לא מצמיחים ובזה אי אפשר לכסות. אבל כתוב בעפר, הלכה עוקבת מקרא. מקום שני כתוב בנזיר ש"תער". כתוב "נזיר יהיה קדוש... תער לא יעבור על ראשו", משהו כזה, לשון שפרח לי עכשיו הלשון הזה. כתוב שהנזיר אסור לו לגלח בתער. המקרא אומר בתער וההלכה בכל דבר. הלכה בכל דבר. גם מספריים אסור לנזיר להסתפר, אפילו שכתוב בתורה תער. זה הדבר השני. והדבר השלישי המקרא אומר "ספר" וההלכה בכל דבר. אפילו עלה של זית, אפילו עלה של זית אפשר לכתוב עליו גט. אז זה הלכה עוקבת מקרא. מה הפשט שהלכה עוקבת מקרא? הרי התורה אומרת משהו. מה זה הלכה? איזה היגיון יש? למה שהקדוש ברוך הוא יכתוב משהו אחד וימסור לנו בהלכה למשה מסיני שמה שאמרתי פה לא התכוונתי אלא זה משהו אחר? אל תכתוב "ספר", תכתוב "וכתב לה כריתות" או "וכתב ונתן בידה דברי כריתות", אני לא צריך לנסח את התורה, אבל אל תכתוב "ספר" פעמיים. "ספר כריתות", בנביאים עוד פעם "ספר כריתות" ו"ספר כריתות" ו"ספר כריתות". אם זה לא ספר, למה אתה כותב... למה אתה כותב "תער" אם זה לא זה? הנושא הזה צריך הסבר ארוך. אני אביא, אני רק אתן הסבר קצר להלכה עוקבת מקרא של תער ונזיר. בסדר? ההלכה שעוקבת מקרא, למה נזיר דווקא בתער... למה התורה כתבה תער וההלכה... מאיפה ההלכה לקחה את זה? אז קודם כל ההלכה לקחה את זה לפי עניות דעתי מהנביא. גם אצל שמשון וגם אצל שמואל לא כתוב "ותער לא יעבור על ראשו" אלא מה כתוב? "ומורה לא יעלה על ראשו". מה זה "מורה"? זה לא מורה באל"ף אלא זה מורה בה"א. מה זה מורה בה"א? יש כמה הסברים במפרשים, לא הבאתי, אני גם לא אביא עכשיו, תעיינו. יש הסבר מעניין, קצת הסבר חדש שלא כתוב במפרשים מימי הביניים. מורה. מלשון להשליך או "מי ירה אבן פינתה". למשל מורה ומלקוש. מה זה מורה? זה הגשם שהוא נופל ויורד על הארץ. מורה לא יעלה על ראשו זה כל מה שמשהו שישליך מעל ראשו את השיער. אז כבר רואים בנביא שזה כתוב כמורה. למה כתוב בתורה תער? יש לי הסבר, לא עכשיו. בסדר, אבל דוגמה לזה שיש מקור. ההבנה לפי דעתי הפשוטה בכיסא ובעפר, יש כיסוי בעפר זה להסתיר, נכון? להסתיר. יש דבר שאפשר להסתיר, יש דבר שאי אפשר להסתיר, או שאסור להסתיר אותו. אסור להסתיר. אם שחטת חיה, אתה, התורה אומרת תכסה את הדם. תסתיר את זה. למה צריך להסתיר? כי חיה בשונה מבהמה, עוף, חיה ועוף, הם לא משרתים את האדם, לא אמורה לשרת את האדם ואתה גם לא אמור לאכול אותה. התורה התירה מכל מיני סיבות, לא נכנס עכשיו, אבל אם אתה כבר אוכל, תתבייש קצת. שפכת דם, תסתיר את זה שלא יראו. יש דבר שאסור להסתיר אותו. אם הרגת בנאדם או בנאדם נהרג אסור להסתיר אותו. ארורה אדמה שפצתה את פיה ולקחה את דמיו של הבל. איוב צועק ארץ אל תכסי דמי. אנחנו צועקים, אומרים בתפילות, ארץ אל תכסי דמם, אל יהי מקום לזעקתם, ליהודים שנהרגו על קידוש השם. בעגלה ערופה, אז הולכים שוחטים את העגלה, נכון? לאיפה? אל נחל איתן אשר לא יעבד ולא יזרע. העגלה היא רמז לאדם שמת. איפה שנשפך דם שלא כדין, לא יצמח שם כלום. שתמיד יבואו אנשים יזכרו כאן למה לא צומח פה כלום? למה לא מעבדים את האדמה הזאת? תדע למה לא צומח פה? כי נהרג בנאדם. כששאול ובניו נפלו בגלבוע דוד אומר הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות. למה שלא ירד גשם? הסברנו כמה הסברים בשיעור תנ"ך של שיעור ב'. עוד הסבר, למה לא ירד גשם? שיזכרו. למה לא ירד פה גשם? כי נהרגו פה שאול ויהונתן ועם השם וגיבורי ישראל. זה לא יכול להיראות רגיל. לא מכסים את הדם שלהם. חיה מכסים את הדם. אז עפר, מה זה כל דבר שצומח? כי רוצים לכסות את הדם. אז משהו שצומח. אם זה לא צומח, זה לא עפר. הרעיון של עפר זה משהו שיצמח, זה הרעיון של העפר. למדו את זה לא מהפסוק הזה, למדו את זה לפי עניות דעתי מעגלה ערופה. כך נראה לעניות דעתי, לא ראיתי מי שכותב את זה, אבל נראה לי שזה הסבר טוב להלכה הזאת דווקא צומח. אני רוצה עכשיו להגיע להלכה עוקבת מקרא שלנו של ספר. של ספר. אומר הט"ז, אני לא יודע אם הט"ז היה מודע כמה יש כאן חידוש מופלג. אומר הט"ז כך, במקום שיש פוסקים ומהרי"ל שבא לפניו גט נכתב לצד השער לא מצאתי יד ורגל לפסול זה, וודאי קראתם בספר תורה כיוון דלכתחילה יש לדמותו, יש לדמות את הזה לספר תורה? זה נגד דרשה מפורשת. הגמרא מפורשת. הגמרא אומרת אפילו על עלי של זית. שואלת הגמרא אבל כתוב ספר? שני תירוצים. תירוץ אחד רבי יוסי הגלילי. ספר מה ספר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל, כך כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. כמובן לפי רבי יוסי הגלילי הכוונה למה מה הבעיה במה שיש בו רוח חיים? מה הבעיה במה שיש בו רוח חיים? יכול ללכת, לברוח. ואינו אוכל, מה הבעיה? יאכלו אותו. זה כמו עוגת יום הולדת. אתה רוצה אי אפשר לשמור את זה, אוכלים את זה, זה לא יישאר. הגט, התפקיד של הגט זה להישאר כראיה, זה רבי יוסי הגלילי. חכמים אומרים לא, ומה זה ספר? לספירת דברים הוא דאתא. ספר זה לא הכוונה קלף שכתוב עליו אלא זה סיפור דברים. טוב, לא ניכנס עכשיו לכל הפירוש הדרשה הזאת. אז מה אומר הט"ז? לכתחילה יש לדמותו לספר תורה. מה זה לכתחילה יש לדמותו לספר תורה? הבאתי את השולחן ערוך הזה. לא לומדים דיינות פה, אבל לומדים גמרא זה גם הלכה רבותיי. בסימן קכ"ה כמה הלכות שחכמים לקחו בזה. נהגו להחמיר שיהיו האותיות מוקפות גוויל כמו בספר תורה. שאם האות היא צמודה לקצה של הספר, פסול. שיהיה מוקף גוויל. ואם יש אותיות דבוקות אומר השולחן ערוך יגרור ביניהם להפרידם. כמו בספר תורה, למרות שאין את ההלכה הזאת. כל ההלכה שצריך להפריד אותיות בספר תורה כי כתוב 'וכתבתם', כתיבה תמה. זה לא נאמר בגט. אם יש מי שרוצה לעשות תגים לאותיות, אז יש מחלוקת אם עושים או לא עושים. שולחן ערוך אומר מוחין בידו. אבל אנשים רצו לעשות תגים. עוד הלכות, נוהגים לסרטטו ויש לדמות לסרטטו בעופרת משום שהוא צובע והווי ככתב על גבי כתב. כמה הלכות שדומות לספר תורה. דומות לספר תורה. מה אנחנו, זה ספר תורה? זה לא ספר תורה, זה גט. התשובה, זה מה שכותב הט"ז, לכתחילה יש לדמותו לספר תורה כיוון ד'וכתב לה ספר כריתות' כתיב. ואף על פי שדרשינן לספירת דברים, גם זה נלמד ממנו כמו שכתב התוספות דף כ"ז. כל זה הוא לכתחילה, בדיעבד ודאי כשר דקיימא לן אפילו על עלה של זית כותבים ואפילו לכתחילה, ואיך נפסול כאן בדיעבד, וכמדומה לי וכולי וכולי. אז מותר לכתחילה? אסור לכתחילה? מה זה? מה קורה פה? ברור, שמנהגי כתיבת הגט לא התייחסו להלכה שעוקבת מקרא כדבר שעוקב את המקרא לחלוטין ומבטל את הפשט המילולי של ספר. אלא להיתר שחכמים אמרו בסדר, אפשר לכתוב גם על דבר אחר. אפשר לכתוב גם על עלה של זית. למה אמרו עלה של זית ולא עלה של תפוז? יש כמה הסברים. לפי עניות דעתי קשור לעלה של זית של היונה. יש הלכה שלפי עניות דעתי לומדים שם. יש גמרא, הגמרא אומרת ששוטה, אישה כזו, היא לא יכולה להתגרש. למה? כתוב ושלחה מביתו. ושלחה, צריך להיות משלחה ואינה חוזרת. מי אמר לך שמשלחה, אולי תשלח אותה ותחזור? מי אמר שמשלחה זה משלחה ואינה חוזרת? איפה כתוב משלחה ואינה חוזרת? וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד. לאנשים שיש להם רגישות יותר, בספר ירמיהו כתוב על גדולת תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה. כתוב אישה שזינתה תחת בעלה, התוכל לשוב אליו עוד? אותו לשון. בשלח אישה נאמר ביונה וזה. בכל מקרה, שמה היה את העלה של זית. יש עוד הסברים בזה, אבל זה רק בשביל העלה של זית. אבל זה לא מוציא מפשוטו את הספר. ולכן המנהגים היו להתייחס אל הגט בכבוד. זה אמור להיות משהו שהוא ספר. אף על פי שהגמרא דורשת לספירת דברים הוא דאתא. אבל בעיקרון, וזה כשר, ואפשר לעשות את זה, אבל מנהג ישראל לא לעשות את זה, מנהג ישראל לעשות את זה ספר מכובד, רציני, שגם יישמר ויקבל יחס של כמעט כמו כתיבת ספר תורה. הי"ב שורות לפי אלו שחיפשו את השורות החסרות כי רצו לחבר את זה איכשהו ל... לספר תורה. כי יש בזה כתוב ספר. אני רוצה להסביר אבל איך הגיעו לי"ב, אז איזה שהוא דבר חריפות, בסדר, שעלה בדעתי, אני חושב שזה נחמד. זה מסביר עוד הלכות בהלכות פורים. מה נעשה שזה קשור גם כאן לפורים? אומר הערוך השולחן, עשרת בני המן צריכים להיכתב כולם כשירה. זה עמוד ארבע. אך לא כשאר שירות שיש חלק תחת כתב וכתב תחת חלק. שירת הים כתובה, כל השירות גם שירה, יש שירות, שירת האזינו, יש שירת הים. בשירת הים כתובה, גם שירת דבורה, שורה כאילו כמה מילים, רווח, כמה מילים. בשורה שמתחתיה מתחת לאיפה שכתוב לא כותבים ומתחת לאיפה שהיה ריק כן כותבים. וככה זה יוצא השירה. יש שירות כמו שירת האזינו שזה שני עמודות. כותבים והולכים לצד השני של העמוד וכותבים ובאמצע משאירים ריק. ככה עושים גם את השירה של עשרת בני המן וכולי. ובירושלמי שם אומר דאם לא עשה כן פסולה. וזה שכותבים תיבה בראש השיטה ותיבה בסוף השיטה ובאמצע פנוי, ואומר שם הירושלמי דצריך לכתוב איש בראש דפא. כותבים חמש מאות איש, את המילה איש כותבים למעלה, איש. ואת כותבים בצד שמאל. פרשנדתא בצד ימין. הבעל קורא שצריך לעשות הכל בנשימה אחת אז הוא צריך להסתכל ואת פרשנדתא, ואת דלפון, ואת אספתא, ואת פורתא, ואת אדליא, ואת ארידתא, ואת פרמשתא, ואת אריסי, ואת ארידי, ואת ויזתא עשרת. בסדר, ככה זה. וכן כולם עד ויזתא. וכותב ויזתא בראש ועשרת בסופה. עשרת בני המן זה המשך של השירה. המילה עשרת ובני המן בעמודה הבאה. טוב, ודע שבאופן תיבתם רבתה מחלוקת. הלבוש כתב דאיש צריך להיות בראש הדף ועשרת סוף הדף. כלומר לא לבד בראש שיטה וסוף שיטה אלא גם ראש דף וסוף הדף. והם התפשטו על כל העמוד ולא לכתוב בעמוד הזה זולתם אפילו תיבה אחת. וזה שאמרו בירושלמי איש בראש דפא ואת בסופה, כלומר בסוף הדף ממש. ככה נוהגים היום בכל המגילות. רק יש בעיה, מהמילה כשאתה עושה ככה כמה שורות יוצא לך, כיוון שיש עשרה בנים להמן יוצא 11 שורות, כי השורה הראשונה כתוב איש ואת ואחרי זה פרשנדתא דלפון עד ויזתא. 11 שורות. לפי זה אם זה עמוד וצריך להשוות את כל העמודים זה לזה יוצא שמגילה צריכה להיות מקסימום 11 שורות ולא יותר. משום מה תולים את זה במנהג הגר"א. הגר"א סבור לא כך. הגר"א סובר שראש דפא זה תחילת השורה. זה לא, אפשר לעשות מגילות עתיקות היו כותבים כאילו את עשרת בני המן רגיל. אנשים אבל רוצים לעשות מגילות יפות מכובדות גדולות אז הם עושים את האותיות של עשרת בני המן מנופחות. הגר"א אומר לא טוב. יש עוד פוסקים אומרים לא טוב. כי יש אותיות גדולות קיבלנו במסורת איזה אותיות כותבים גדולות. הב' של בראשית גדולה. י' של יגדל נא כוח השם גדולה. אבל אתה לא יכול לעשות אותיות גדולות לפי מה שבא לך. מה שיש לנו מסורת כותבים גדול, מה שזה קטן. עשרת בני המן צריכים להיות רגיל, כתיבה רגילה. מה אתה מגדיל אותם עכשיו? לא בסדר. יש כאלה אומרים לא, כל עמוד בפני עצמו. אם העמוד הזה כולו גדול זה לא נקרא גדול, זה נקרא בגודל של העמוד הזה. המדקדקים הליטבקים המדקדקים יש להם מגילה של 11 של 11 שורות. רק ככה אפשר לצאת כל השיטות. ככה הם מבינים את הפשט הירושלמי, 11 שורות. טוב, יוצא שלמגילה יש 11 שורות. המגילה יש בה כמה הלכות מאוד מעניינות שקשורות לשאלה מהי המגילה. האם היא ספר כמו שכתוב ונכתב בספר? או שהיא איגרת? על כל דברי האיגרת הזאת. אז הגמרא במסכת מגילה כתוב ככה, אמר רב חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, מגילה נקראת ספר נקראת איגרת. נקראת ספר שאם נתפרה בחוטי פשתן פסולה. נקראת איגרת שאם הטיל בה שלושה חוטי גידים כשרה. זה פחות מספר. זה לא צריך להיות כמו ספר, יש לה הלכות בזה. אמר רב נחמן ובלבד שיהיו משולשים. תסתכלו עוד הלכה. אמר רב יהודה אמר שמואל הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא. אם יש לך כתובים את כל הכתובים, מתהילים ועד סוף דברי הימים, כמו ספר תורה שיש לנו את כל התורה חמישה חומשי תורה, פה יש את כל הכתובים. אמר רבא לא אמרן אלא דלא מחסרא מילתא ומיד אז אי אפשר לא יצא ידי חובה. אומר רבא אבל אם המגילה קצת יותר גדולה או קצת יותר קטנה מכולם זה בסדר. הכתובה בין הכתובים אמר ליה הרי אמרו הכתובה בין הכתובים לא יצא, אמר רב חייא אמר רבי יוחנן כל מגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, אמר הא ביחיד הא בציבור שנו. למה? למה מי שקורא מגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא? למה? אז הרש"י אומר משום פרסומי ניסא. מה פרסומי ניסא? אתה קורא זה לא פרסומי ניסא? למה צריכים... לא הצלחתי להבין את רש"י. רש"י באמת חיפש סיבה, אחרת למה זה לא טוב? למה זה לא טוב? ואם זה קצת גדול יותר וקצת קטן יותר זה כן טוב? וזה זה בדיעבד וזה גם הלכה של ציבור, מה זה? מה פשר מה פשר ההלכה הזאת? לפי עניות דעתי שתי ההלכה הזאת היא בדיוק כמו הלכה שקדמה לה. הלכה שקדמה לה דיברה על הלכות ספר ואיגרת, שמגילת אסתר היא לא כשאנחנו קוראים אותה היא לא ספר אלא היא לפחות גם איגרת. במובן מסוים איגרת, איגרת מכתב אתה לא מקפיד כמו שאתה מקפיד בספר, מכתב קוראים אותו כמכתב. יש דיון בגמרא האם מגילת אסתר צריכה סרטוט או לא כמו שאר כתבי הקודש. אומרת הגמרא דברי שלום ואמת. אמר רבי תנחום ואמרי לה אמר רב אסי מלמד שצריכה סרטוט כאמיתה של תורה. למה? כתוב אמת. התשובה אבל כתוב שלום. התשובה שיש במגילה שתי הלכות. ההלכות האלה לא נובעות מזה גזירת הכתוב לא מובנת, כי יש במגילה גם דברי שלום שהיא אומרת תעשו ככה תעשו ככה כאדם שכותב לחברו, ויש בה גם דברים שכתובים כרוח הקודש שהקדוש ברוך הוא עשה את כל מה שעשה וכולי. אז יש בה גם דברי שלום שזה האיגרת וגם דברי אמת שזה כתבי הקודש. האיגרת לא נכתבה לאנשים פרטיים אלא נכתבה לקהילות ישראל. וכשאנחנו קוראים את המגילה יש הלכה להתייחס אליה לא כספר אלא כאיגרת. אנחנו משחזרים את מה שהיה בשעה שאסתר ומרדכי ניצלו וכתבו איגרת לכל עם ישראל, את המגילה היא איגרת על כל דברי האיגרת הזאת. ואנחנו כאילו אנחנו מקפלים גם את המגילה כן לא כמו שקורין בספר שזה מגולגל. כשזה מגולגל על העצי חיים זה מכובד, רואים שזה ספר. אבל אם זה הכל ככה מקופל כמו שהגבאי שמה לפי הכישרון שלו מצליח לקפל את הכל שמה זה לא מכובד. נכון? מה זה לא יותר יפה ככה שזה מגולגל יפה ומגלגלים? הרבה יותר יפה אבל זה לא איגרת זה ספר. ואנחנו בהלכות קריאת המגילה יש הלכה לקרוא איגרת. אז כאן אני אומר בדרך חריפות, בסדר? איגרת זה אחת עשרה שורות. ככה היו כותבים את המגילה כי הרי זה לפי הירושלמי זה עמוד אחד. איגרת אחת עשרה שורות. רצו לבטא את זה שהגט הוא ספר הוא לא איגרת הוא ספר קצת יותר. עוד שורה אחת יותר. גם המגילה שכתובה בין הכתובים בסדר? אם היא יש לה קטנה יותר או אתה רואה שהיא שונה היא בעצם לא שווה לכולם אין לה את היחס כמו לכל האחרים. אז אני חושב שהגט שאמרו שתים עשרה שורות כי רצו לבטא בזה זה עוד הלכה מיוחדת בהלכות ספר כמו שהקפידו על כתיבה תמה וכמו שהקפידו על אותיות וכמו שהקפידו על סרטוט וכל מיני דברים כאלה הקפידו שזה יהיה ספר. מה זה מה הופך משהו לספר? בספר תורה אין כללים כמה צריך להיות. אבל אנחנו מצאנו שמגילה שהיא גם איגרת והיא צריכה להיות איגרת עושים אותה אחת עשרה שורות. אז אנחנו רוצים שזה לא יהיה איגרת שזה יהיה ספר אז מה אמרו נעשה כמה? שתים עשרה שורות. אז זה הכלל הכלל הוא שהגיטים לקחו כאן את המקרא ומנהג ישראל. לקח את המקרא והפך אותו להדרכה, לא להלכה. להלכה זה כשר גם בלי וכל זה לא צריך והכל בסדר. אבל במנהג השאירו את ההלכה עוקבת מקרא להלכה, אבל מנהג ישראל נשאר עם פשוטו של מקרא, והם מתייחסים אל הגט כספר כריתות בכבוד, כמו ספר תורה. למה? או כדי לשמר אותו, או בגלל שהוא ההפך מספר תורה כמו שאמרנו וזה ספר, או כל הסבר אחר שתצליחו להעמיק ולהבין, להבין אותו. אז ככה נראה לעניות דעתי להסביר את המנהג הזה של י"ב שורות בכמה דרכים כמו שהסברנו, והשם הטוב יאיר עינינו בתורתו.