כיבוד ההורים ואוטונומיית הילדים - ציות להורים בנושאים אישיים • הרב נחמיה רענן, ראש ישיבת שדמות מחולה

טוב א הנושא אני חושב שהוא נושא נושא חשוב א נושא רלוונטי ואקטואלי וגם בסוף הוא הזדמנות לברר שאלות יסוד בעניין מצוות כיבוד הורים א יש תופעה, זה לא מקרה יחיד, של הורים שהם מאוד מעורבים בהחלטות של הילדים שלהם, שהם מכוונים אותם, כמובן שהכל לטובת הילדים. א מה אתה תלמד ולפעמים איפה תגור וכן איפה תתחתן. פגשתי לו פעם מעורבות מאוד מאוד אגרסיבית כן של הורים בנושאים של שידוכים. כאילו בעצם א היא טובה, היא כן, היא לא. והרבה הרבה הרבה מעורבות הורית בתוך ההחלטות והבחירות של הילדים. וזה מוליד איזה שם שאלות וקונפליקטים, כן? בין מצד מצד כיבוד ההבה, ברור ש אנחנו רוצים לכבד את ההורים שלנו, אבל מצד שני לפעמים יש יכולה להתעורר תחושה שהכיבוד הורים נמצא באיזשהיא סתירה על האוטונומיה, על היכולת שלי להחליט על החיים שלי ולבחור בעצמי את הבחירות שלי. כן? א כבר ילד גדול. אמ יש לי כבר א איזשהו כיוון יש לי מילך. אני רוצה דברים מסוימים ו א פה תעבירו את הדפים אחורה כדי שאפשר יה א יש שם צ >> אוקיי א בסדר ואז בואו אנחנו ניכנס לסוגיה הזאת בסוף זה סוגיה הלכתית למדנית שנסה ככה לעיין בה אז בוא בוא נניח קודם את את הכיבוד הורים כן את הצד החזק של כיבוד הורים שבסוף זה סיפור רציני ומשמעותי שאיתו אנחנו מתמודדים, סביבו אנחנו דנים. הרמבן אולי נגיד לפני זה משפט אחד לגבי המיקום של של המצווה כבד את אביך ואת אמך בעשרת הדיברות שזה נמצא ממוקם בדיבר החמישי שזה נמצא בלוחות של בן אדם למקום כלומר זה לפני כל הדיברות של בן אדם לחברו ואולי זה רקע למה שהרמבן כותב בפרשת יתרו בשמות בדיבור בדיברות קבל את אביך אומר הרמבן במקום ראשון הנה שלים כל מה שאנו חייבים בדברי הבורא בעצמו ובכבודו וחזר לצוות אותנו בענייני הנבראים והתחיל מנהב כן יש פה הדגשה כמו שבעצם סיימנו עם ה עם הבורא והדבר הראשון שאחרי שאנחנו מסמים הבורא אנחנו רוצים לעסוק בו זה הנבראים ואמרנו בצדות של הדיברות של שלבן אדם למקום והתחיל מנהב שהוא לתולדותיו כעניין בורא משתתף ביצירה כי השם אבינו הראשון והמוליד אבינו האחרון וככה אמר משני תורה כאשר ציוויתיך לכבודי כן אנוכי מצבך בכבוד המשתתף אם בציירתך בעצם ההורים הם סוג של בוראים. כאילו זה המעמד, זה הסיטואציה. במובן הזה א יש דפי מקורות. אה אז בעצם אחרי הבורא אז עוברים לכן הבורא העליון כן ריבונו של עולם. אז עוברים לבורא ככה אומר הרמבן הבורא פה למטה בעולם הזה שזה שזה ההורים הם הבוראים ולכן אומר הרמבן פירוש א כן מדהים אומר שקשור כתוב בדיברות שלחנן כתוב קבל את אביך ואת אמך כאשר ציוויתיך אז מה זה כאשר ציוויתיך אז מסביר הרמבן כאשר ציוויתיך בכבודי כן הולכים את צבך בכבוד המשתתף ממך ביצירתך עמי ביצירתך כלומר בעצם קבל את אביך ואת אמך כאשר ציויתיך זה כאשר ציויתיך בארבעת הדיברות שלפני כבד אביך ואת אמך כמו שציויתיך על כבודי בגלל שאני הבורא אז ככה אני גם מצווה אותך לכבד את ההורים שלך א כי הם גם כן סוג של בוראים ולא פירש הכתוב הכבוד כן מה זה קבת אביך את אמך מה מה מה כולל קבד את אביך ואת אמך אז אומר הרמבן שהוא נלמד מן הכבוד הנאמר למעלה באב הראשון יתברך כלומר כאשר ציוויתך זה אומר גם בחינת הפרטים של הכבוד. מה זה לכבד את ההורים? אז בוא תסתכל מה שציויתי לכבד אותי. כן, הקדוש ברוך הוא, אנוכי, לא יהיה לך, לא תיסע וכולי. ככה גם כן אתה צריך לכבד את ההורים שלך. שהרמבן מפרט את זה, שזה אפילו קצת נשמע לנו מצחיק, שיודע בו שהוא אביו, כן? אנוכי, אבא שלך, כן? ולא יכפור בו, לא יהיה לך אבא אחר. כן. מכירים מישהו שכפר באבא שלו ובחר אבא אחר ולא יעבדנו כבן לירושתו כן שלא יעשה את הכל רק כדי להרוויח משהו עניין אחרי שיצפה ממנו ולא ישא שם אבי וישבע בחיי אביו לשו ולשקר בסדר ממש ככה כמו שאותם צוות אותם ציוויים אותם אמירות שקשורות לכבוד לקדוש ברוך הוא אותו דבר גם ביחס לכבוד לאביך ואמך ויכנסו בכלל לכבוד דברים אחרים כי בכל כבודו נצטוונו מפורשים בדברי רבותינו וכבר אמרו הוא קש כבודו לכבוד המקום. זה בעצם העומק של מה שהגמרא אומרת שהוא קש כבודם לכבוד המקום. שהכבוד של ההורים הוקש. זה לא רק הקשטכני, זה הקש מהותי. בגלל שבעצם ההורים הם סוג של בוראים. במובן הזה הם איזשהי השתלשלות של הכבוד האלוקי בתוך העולם, בתוך המציאות. וקודם כל בוא נניח את הדבר הזה שבעצם נותן לנו כאילו איזשהי פרופורציה לגבי צת כיבוד אבהם שזה כבוד כן הגמרא במסכת קידושין שבשעה שאדם מכבד את אביב את אמו אז אומר הקדוש ברוך הוא פי ששטרתי ביניהם וכיבדוני כאלה שו בעצם זה שהאדם מכבד את ההורים אז בעצם זה מנכיח גם כן את ה את הבורא הראשון בעצם הקדוש ברוך הוא נמצא שם בתוך הבית דרך הכבוד של ההורים ובמובן הזה ההורים הם איזשהו ייצוג של הבורא ייצוג של הקדוש ברוך וכבוד ההורים הוא ביטוי לכבוד של ה של הבוראים כביכול. איך אפשר לומר את הדבר הזה? כן, שלושה שותפים באדם, אבל בעצם ההורים משתפים עם הקדוש ברוך הוא. א השאלה מה קורה כאשר יש סתירה? כן, כאשר ציויתך. כלומר בעצם יש איזה הקבלה, איזה השוואה בין כבוד הקדוש ברוך הוא לכבוד ההורים. השאלה מה קורה כאשר יש מתח בין כבוד ההורים לכבוד הקדוש ברוך הוא? אז בסוגיה במות בדף ו במקור השני מובד בריתה דתניה יכול אמר לו אבי טמא או שאמר לו אל תחזיר עבדה יכול לשמע לו תלמוד לומר יש שמו ותראה שבתודה תשמורו כולכם חייבים בכבודי כלומר בעצם האמירה של הבריתא כאילו עם כל החשיבות והמשמעות הגדולה של כיבוד הורים אבל יש לזה גבול והגבול הוא מקום שבו יש סתירה בין כבוד ההורים לכבוד הקדוש ברוך הוא כן האיש שמטירה שבתותי תשמורו זה כן ה בעצם פרשת ויקל שזה בא לומר אתה צריך לכבד את ההורים שלך אבל לא על חשבון לא על חשבון המצוות של הקדוש ברוך הוא אז כשיש סתירה בין מצווה א בין תורה לבין כיבוד הורים אז התורה גוברת זה נראה בהמשך שזה לא רק תורה זה לא רק דין דאורייתא זה כל דבר שקשור לעולם של עבודת השם אז זה גבול גזרה זאת אומרת לא יכול להיות שכבוד ההורים יגבר על כבוד הקדוש ברוך הוא ולכן כאשר יש סתירה אז כבוד הקדוש ברוך הוא גובר על כבוד ההורים א השאלה מה לגבי א חובת הציוט להורים? כלומר, אם אנחנו הולכים עם הרמ"בן שבאמת יש איזשהיא הקבלה, איזשהי השוואה בין כבוד הקדוש ברוך הוא לכבוד ההורים, אז היינו מצפים שהדבר הראשון אולי שבאמת יהיה חייב בזה, לא יודע מה הראשון, אולי השני, זה לצייט. כלומר, אם ההורים אומרים לך לעשות משהו, אז תעשה. יכול להיות שאפשר קצת לדק את זה מהבריתה הזאת. מה הברייטה הזאת? הביתה אומרת שהיא אמר לו אבא שלו לעשות משהו והדבר הזה כן בא חשבון כן משהו קשור לכן למצוות לייסורים אז א אז כבוד הקדוש ברוך הוא גדול מכבוד ההורים אבל כל עוד זה לא נמצא כי בסתירה לא עומד בסתירה לכבוד הקדוש ברוך הוא אז לכאורה זה הדבר הפשוט נכון כאילו מה זאת אומרת אבא אומר אבא זה סוג של עילה כן בורא כן אז ברור ברור שכן נכון זה האינטואיציה הפשוטה סמכות ההורית אומר לו אבא יש סמכות משהו שהוא אומר צריך לשמוע בקולו קודם כל כדבר בסיסי יש חריגות מקום שבו באמת האמירה הזאתי אמירה בעייתית נגד הקדוש ברוך הוא אולי מסיבות אחרות אז טוב אז אולי צריך להתחיל להפעיל שיקול דעת אבל בסופו של דבר ברמה הפשוטה קודם כל יש חובה לשמוע בכל ההורים וראשי שם מפרש א על הבריתה הזאת אמר לו אביו לכהן כן כי מדובר פה על טומאה טומאת כהנים מתאמית הקברות להשיב עבדה או שאתה עומדת בחוץ אמר לו אל תחזיר יכול לשמע לו תמיד לו מה רשמע ותראהו לפו דטומ ולו דשבת ודע מלו ודשבת רש"י לא בעצם אנחנו לא רואים פה איזה חידוש בדברי רש"י עוד שנייה נראה שיש פה חידוש גדול מאוד בדברי רש"י אבל פשוט רש"י מסביר את הברייתה כן שמה מה אמר לו אבא שלו אבא שלו אמר לו תטמא כן במקום שאסור לו להטמ בגלל שהוא כהן או שהוא אמר לו אל תחזיר עבדה כן אז יכול לשמוע לו כלומר הייתי אומר שצריך לשמוע לו למה צריך לשמוע לו בגלל שזה אבא אמר אבא אמר אז צריך לשמוע בקולו תלמוד לומר איש שמ ותראו ואז אנחנו לומדים שכן אה כשזה מדבר על איסור אז לא שומעים בכל ההורים הרטווה אבל וראשונים אחרים מדייקים מדברי רשי דיוק מאוד חשוב ומשמעותי אומר הריטווה יכול אמר לו אבי טמא או שאמר לו אל תחזיר פירוש רשיזל שאמר לו כן לבטלה ולא שום דבר בסדר אז בעצם אומר הריתו רגע שרשי אומר שהסיטואציה היא שאבא שלו אומר לו למשל אל תחזיר עבדה משתמע שאבא של אומר לו אל תחזיר עבדה מרשי משתמע שגם אם מוסתר אמר לו אל תחזיר עבדה לא אל תחזיר עבדה ובזמן הזה תכין קפה לא אל תחזיר עבדה כן צריך אותך למשהו אחר סר אל תחזיר עבדה ועל זה צריך את הפסוק שבגלל שזה מצווה לכן לא לשמוע בקולו משתמע מרשי שאם לא היה זה לא מצווה כן כלומר זה לא סותר שום דבר סתם אבא שלו אומר לו תעשה משהו אל תעשה משהו משתמע צריך לשמוע בקולו זה מה שמשתמע מרשי נכון למרות שזה סתם בקשה של אבא האמת האמת זה פשט הברייתא ככה זה הקריאה הפשוטה בברייתה בסדר עכשיו תראו מה הריטווה אומר אבל אומר הרטב ואינו נכון דם כן למה ישמע לו אפילו דברים של רשות במקרה כזה שאבא אומר לך אל תחזיר עבדה גם אם עבדה שבת עבדה לא הייתה מצווה לא היית צריך לשמוע בקולו למה שתשמע בקולו וכל ש לעשות עבירה או לדחות מצווה. למה? שאין עושה כבוד אלא בעושה דבר להנעתו. כדי אמר אתם כיבוד אב מאכילו, משקהו, מלבישו, מני לא. אומר הרטוה, כשאבא סתם אומר לך לעשות משהו סתם בלי קשר לדבר תורה, אתה לא צריך לשמוע בקולו, כי זה לא כיבוד אבהם. לעשות מה שאבא אומר זה לא כיבוד אבהם. מהגן אנחנו גדלים על זה שהדבר הראשון של כיבוד אבהם זה שאבא אומר לך לעשות משהו אתה עושה כן אומר הרטב לא כיבוד אבהם זה לעשות לו משהו שהוא מרוויח מזה שהוא נהנה מזה מאכילו משקהו לעשות לו דברים טובים בשבילו אבל דברים שהם לא גורמים לו בעצם משהו טוב כמו שסתם אבא אומר לך אל תעשה משהו כן תעשה משהו זה לא קשור זה לא כלול בכיבוד אבהם ולכן אתה לא צריך לשמוע בקולו >> הרב מה עם א שאמר ונעס רצונות צות החתוה >> אז יכול להיות שעצם האמירה את גם רוצית לשאול את אותה שאלה כן אז שאלה טובה כן ש שצריך לשאול על הרתווה כן מה זאת אומרת כאילו בסוף כשאבא אומר משהו קודם כל יש סיכוי שאם אבא אומר משהו עומד מאחורי זה איזשהו איזהשהו רצון מסוים הוא לא סתם מנפיץ סתם אמירות כן יכול להיות שהוא לא מרוויח ברמה של עכשיו תכין לי קפה כן בוא אני רוצה לאכול ארוחת צהריים אבל ברור שכן יש פה איזשהו משהו שהוא קשור לאבא ואפשר לומר גם מהצד השני כן ואם אתה לא שומע בקולו אז בסוף אתה אתה פוגע בו רוצה שתעשה משהו סתמי בסדר ואתה אומר רגע אני לא חייב בכלל לשמוע עליך אז מה הוא יגיד טוב סבבה טוב אל ברור שזה זה זה פגיעה מה זה פגיעה בכבוד להגיד למישהו כן או לא להגיד למישהו בסדר סתם דמיין כאילו אבא אומר לך לעשות משהו אתה אפילו לא מגיב כאילו למה מי אתה מה קרה שאני אשמע לך איפה זה כתוב בתורה שאני צריך לשמוע בקולך כתוב קבל את אביך ואת אמך אתה רוצה קפה אני מכין לך מיד אבל לשמוע בקולך זה לא כתוב בתורה בשום מקום >> הרמבן כן >> והרמבן לא כתוב לשמוע בקולו ברמבן כתוב נכון אבל הוא הרמבן בדוגמאות שלו הם דוגמאות כאלה של דברים שהם עושים כן משהו לאבא כן אה שכן לפחות לא כן זה לא דברים שלא כתוב ברמבן הרמבן בסוגיה שם הוא סובר כמו הרתבה דרך אגב כן אז א כאילו לא כתוב ברמבן זה נכון זה אמירה מאוד כללית שאיתה התחלנו בסוף כאילו וואו כיבוד הורים זה סיפור רציני זה משהו גדול גדול אבל בפירוד של זה השאלה מה כלול בזה לכן פירש רבנו תם בסדר זה שאלה מצויינת שאלות טובות אנחנו בעזרת השם אנחנו נתייחס אליהם בהמשך לכן פירש רבי תם ורזל שאמר לו יטמא לכבודי לבשל לי במקום טומאה כשאי אפשר זולת כן או שאמר לו אל תחזיר עבדה זו אלא בשל לי הושחות לי לכן בעצם רבנו טעם ורי כן שמביא הרטווה הם מפרשים את המקרה של הברייתא מתי מדובר שבגלל שזה סותר מצווה בגלל המצווה אתה לא שמע בכל האבא. רק כאשר לולי זה היית צריך לשמוע בקולו. באיזה מקרה שהוא מבקש ממך משהו שנוגע ישירות למשהו שהוא צריך ורוצה. אבל אם הוא סתם מבקש ממך משהו אז לא צריך לשמור בטירה שבת תשמורו. גם בלי זה אתה לא צריך לשמוע בקולו בגלל שזה לא נקרא כיבוד אבהם. זה השואה התחתונה של הרטווה. א יש לזה גם מצוות דוה מצווה כאילו אני לא עושה עוסק מצב כלום מצווה אם עכשיו אני צריך להקשיב אני עושק מצווה אני צריך לעצור את המצווה לקשב שלי אין לי דבר אחר להנעתו >> אתה אומר אפילו אם זה מצווה >> כן עסק מצווה אני כבר עשה מצווה הוא אומר לי א תעשה משהו לעניין עושה מצוה פטור מן המצווה אם אתה עושק משהו ממצה אתה פותר ממצה אחרת אבל זה גם לפי לפי רש"י כתר בוא בוא נסכם את זה שנייה א יש לנו פה לכאורה המחלוקת בין רש"י לבין הריף המחלוקת ראשונים א האם יש מושג כזה שנקרא סמכות הורית במובן של הציוט כלומר האם יש לי חובה מדין כיבוד הורים לשמוע בכל אבא ואמא שמהרט והמשתמע שאין מצווה כזאת ולפי רש"י יש מצווה כזאת הרב לפי זה מה כאילו החידוש בגמרא לפי הרית והרי אם זה מקום שמצוכה מה לא אז אומר >> לא אז אומר החידוש הוא שגם כאשר הוא רוצה משהו בשביל עצמו כלומר אומר לך אל תחזיר עבדה כי אני רוצה שעכשיו תוציא את הזבל >> כן >> ואז זה כן כיבוד הורים >> כן >> אוקיי עכשיו יש פי כיבוד הורים אבל מול מצווה להשיב את העבדה אז יש לי פה קונפליקט >> לא צריך פסוק >> צריך למה >> אתה אומר >> כיבוד הורים יש מצווה יש מצווה כיבוד מצוה פטור אבל לא ככה צריך להחליט אתה עוד לא עושה אתה עכשיו צריך להחליט מה אתה עושה לא יחזיר יש לך שתי מצוות שעומדות מולך אתה צריך להחליק באמת >> מה זה >> למה שלא ישמע בק >> למה שלא ישמע אתה שואל על הרטבה >> צה שזה פחות כאילו ממצג למה שלאשמקת מה >> אם זה לא הבנתי אם זה אם זה סותר אתה שואל על הדוגמה של השבת עבדה >> זה לא לא תעשה זה עסק למה למה זה >> אז כנראה איןזה שאלה מצוינת כנראה צריך לומר שהוא אומר לו אל תשיב עבדה הכוונה שלא תוכל להשיב את העבדה באיזשהו אופן כאילו בעצם הסיטואציה היא שאתה הולך להפסיד את העבדה לגמרי את המצווה הזאת לגמרי כיבוד הורים אתה יכול לעשות גם אחרי זה אבל ב צריך להסביר פה מחיר צריך פה סתירה צריך קונפליקט זה השאלה שאתה שואל נכון אז כנראה שיש פה סתירה למה זה סתירה בגלל שאו שאתה משיב עכשיו את העבדה או שלא תוכל להשיב את העבדה בהמשך עכשיו הבקשה של האבא זה דרך תשוב קפה מה הבעיה >> שמה שתכין >> תעשה קפה ואז תהיה פטור מהמצווה בסדר אבל אתה יכול לב לעשות את קפה הזה אחר כך ואז להרוויח את שתי מצוות תעשה תשיב עובדה עכשיו >> עכשיו אני רוצה לשתות עכשיו רוצה לשתות זה לא יעשה ככה >> טוב זאת שאלה טובה זאת שאלה טובה שאלה כאילו כאילו על הרטבה כן >> רבי מאמות לא בהקשר של דיון על החד אוכלות החד אז היא אומרת שצ מפורש כיוון שדל לא זה ראיה שעשה דוכ לא תעשה >> שזה ראיה שהסדוכן לא תעשה >> כן כן כי החלק לא יצח >> כן אבל פה זה לא תעשה זה לא לא תעשה לא רע >> זה חלק מהקשר >> אבל זה לא בכלל לא תעשה >> זה לא לא תעשה אבל אולי התורה אומרת פה שאין קצת כיבוד הורים מצח זה לא שיש פה עכשיו מצווה או מצווה אתה אומר עכשיו כבודו ארוח פוד >> זה לא מתחילה בכלל מצווה אם יש כיבוד אם יש משהו שקשור לכבוד המקום אז בעצם זה לא מצחיק ואז אתה בעצם אומר שאין עוסק במצ פתורים למצווה בכלל כאילו לגבי רק בכיבוד הורים >> בכידור הורים כן אתה אומר שאין עוסק במצ פתור מצוה בכיבוד הורים כיבוד הורים אז בעצם כל מצווה הקודמת זה צריך חידוש מאוד גדול להגיד דבר כזה >> אם הוא כבר התחיל אבל עכשיו הוא לא התחיל >> אם לא התחיל אז הכי קלה >> אם הוא התחיל כן אז א הרמבם קצת >> טוב >> בלשון בלשון הוא אומר לו הוא אומר לו אל אל תשיב עבדה שהוא אומר לו >> לא לא עכשיו אל תשיב עבדה בכלל אבל אני כבר רוצה למצוא סיטואציה שבה בעצם זה חייב להיות לטובת האבא ואז הוא אומר לו אני צריך לך משהו אל תשיב עבודה בכלל ואז הוא בעצם רוצה לבטל את המצווה באופן מוחלט לא תחל >> כן אבל הוא צריך לבקש משהו בשבילו >> אל תחזיר עבדה אלא בשל לי הושחות לי זה מה שאמרתי כאילו ואז כנראה שבסוף כאילו יצא מצב שבו טוב זאת נקודה מעניינת בכל מקרה ברור שכן הצרנו את זה כמחלוקת רשי וריתבה לרשבה כנראה שיטת ביניים מי שרוצה משיטת הרשבא שם בסוגיה יש הגרה שסביר את הרשבא אני לא רוצה להיכנס לנקודה הזאת אבל בסופו של דבר ברור שזה אנחנו מתקוממים ככה אני מרגיש כאילו התקורמות עצומה כנגד שיטת הריבה בגלל שזה בעצם זה משהו ש שקשה להקל אותו סתם אני אתן איזשהי נקודה שככה לסבר את האוזן בן סורר ומורה בנינו זה סורר ומורה מה הם אומרים אינו ש בכולנו הוא שורר הוא מורה מה הוא מורה הוא מורה שהוא בעצם כמו זקן ממרה יש פה המראה הוא ממרה >> הוא לא מכין לנו קפה שאנחנו מבקש ממנו >> מה >> הוא לא מכין קפה אני מבקש ממנו >> שאני רוצה קפה דווקא אז הוא >> לא הוא לא הוא לא שומע אני מבקש >> בסדר אז אוקיי אפשר אפשר ליישב אפשר ליישב את הזה אבל בסוף כאילו כשקוראים לו מורה כן בעצם זה מישהו שהוא ממרה מה זה ממרא איננו שומע בכולנו אפשר להעמיד הוא קמתא שכל אינו שומע בכולנו זה רק כאשר אני אבקש ממנו שזה אבל אני אומר קריאה פשוטה זה הקריאה פשוטה זה גם האינטואיציה שלנו בסוף גם איך אפשר לחנך ככה ילדים כאילו אם אם אין אם אין אמירה של האבא כן שבעצם צריך לצייט למה שהוא אומר וזה מפרק את כל הסמכות ההורית >> יכול להיות >> ואז אין חינוך אין משפחה בעצם אין אין כלום כאילו כל מה שאני חייב לאבא שלי זה רק דברים שבאופן ישיר עושים לו כן איזה נחת רוח איזה משהו שזה אבל כל דבר שלא קשור לנחת רוח שלו בצורה ישירה אלא למשל דברים שקשורים אליי פה >> כן כן, בסדר. זה קשור לזה עוד מעט >> יכול להיות שמה שרוצים להציע בלשון של בן זרו המורה זה לא שהוא אה זה לא שהוא לא מקשיב אלא פועל ההפך. זאת אומרת כמו זקן ממור שהוא לא מקשיב לדבר >> אבל גם פועל ההפך. אם אם אין חובה לשמוע בכל ההורים גם פועל ההפך. כאילו למה זה לא >> זה לא אישו כאילו זה לא נושא. אז שכל הבעיה אם שאם הוא פועלפ זאת אומרת שיש לו >> ומה שהוא עושה >> זאת אומרת שיש לו חיוך להקשיב להם והבעיה היא ש פועלים >> זה מה שאני אומר כאילו שבעצם נשמע שיש חיוב להקשיב קריאה פשוטה כאילו אני לא אפשר ליישב כאילו אבל בסוף כאילו אבל זה גם זה ביטוי לתחושות הפשוטות שלנו כן כן סליחה שוב בעניין של הבן צורר ומורה בן צורר מורה זה עניין מאוד מאוד נקודתי גנבו תחת בשר זה כסף תחת בשר היין אכל בחזר כזאת זה >> נכון >> זה מקום מאוד מאוד ספציפי שבו אמנו שומע תולד >> זה נכון זה בסוף חז"ל הופכים את בן סור ומורה מפרשים את בן סור ומורה באמת לדבר שהוא כל כולו באכילה ושתייה ואיננו שומע בכולנו בסוף זה לא הדבר המרכזי אלא הדבר המרכזי זה זולל וסובל אם אתה קורא את הפסוקים כן לעומת איך שבמשניות כן ואחרי זה בגמרא הפרופורציות בין לא לשמוע בכל ההורים קוראים לו בין סורר ומורה. בסדר? כלומר בעצם בשפשט הפסוק אה זה פרשיה שצריך לעיין בה כאילו בעצם האופן שבו חז"ל קוראים את הפסוקים אבל ברור שזה לא ה זה לא הקריאה הפשוטה כן בסוף כאילו חז"ל כאילו הם מגדירים את את הכל כאילו זה לא אבל א אני חושב שהפסוקים פשטות הפסוקים באמת משקפים איזשהי איזשהי אינטואיציה מאוד פשוטה שלנו של מה זאת אומרת לשמוע בכל ההורים זה א'ב זה הבסיס של הבסיס כן >> הרב אה ב ש רואה נידון בסוף שונה ביום אחד עד לפני גיל 13 איזה חיוב יש לילד להקשיב להורים >> אני בסדר אני לא רוצה להיכנס לכאילו לפרטי בן צור ומורה הבאתי את זה ממש ככה בשביל א בשביל איננו שמעה בכולנו בסדר כמו ששמיעה בכל ההורים כאילו זה משהו ברור לנו פשוט יש לילדים בדק שלה לא 13 חיב להם לשמוע בכלל האינטואיציה הראשונה של הקהילה >> כן אבל הבסיס של חינוך כל הרעיון של חינוך כן בעצם החובה של ההורים לחנך את הילדים שלהם בנויה על הרעיון הזה שבסוף כאילו הילד שומע בכל ההורים שלו >> אז ג אבל מדוקים את על מה שאומר הרט זה לא דווקא >> אפשר אפשר אפשר על המדוקים אני מדבר אבל על ה על הפשט כאילו על הדברים פשוטים טוב א בתשובות של הפוסקים א אז אנחנו מוצאים המשך לדיון הזה לדילמה הזאת אז תרומת הדשנשאל בסימן מ תלמיד שרוצה לצאת ממדינתו ללמוד תורה לפני רב אחד שהוא בוטח שיראה סימן ברכה לפניו וזכה בתלמוד ללמוד ממנו ואבי מוכר בו בתוקף אומר לו בני תלך לאותה מדינה שהרב שם תצערני עד מאוד כי דג עליך תמיד חס ושלום פנת נדפס או יעלילו עליך כמו שרגילים אותה מדינה מה יעשה תלמיד ישמע לאביו או ילך כחבצו לימון תורה זה שאלה שהיא אקטואלית זאת אומרת היא חוזרת כאילו אני חושב שהאזורים אזורי הסכנה משתנים אבל בסוף א השאלה היא שאלה כן א כל דור וה וגם כל אזור אתם יודעים תמיד האזור ההוא יותר מסו מסוכן באזור שאני נמצא בו. אדם יכול לחיות כאילו במקום הכי מסוכן אבל שם זה המסוכן. וכן ההורים אומרים לאל, תשמע, אם אתה לומד שם אנחנו לא ישנים בלילה. א אז מה הוא עושה? כאילו שומע או לא שומע? דרך אגב יכול להות גם שיקונים אחרים חוץ מפחד. יש גם פחדים רוחניים לפעמים, לא רק פחד פיזי. בסדר? אם אתה תותן לך הישיבה הזאת אז מי יודע מה איך תצא משם? מה יעשו לך? איך תחזור הביתה? א איזה פאות, באיזה אורך, באיזה צורה והכיפה ולא תאכל בבית כאילו בכלל כאילו לא תסמוך על הקשרות שלנו וכולי וכולי כמו יש כל מיני סיבות שבגללם הורים יכולים להתנגד למקום לימודים של הבן שלהם אבל שלהם הוא צריך לשמוע לכולם אז אומר הזה טומאת הד שנראה דן צריך לשמוע כי גבנבי בסדר זה התשובה תשובה לא צריך לשמוע בכולו ואילו פרקמה דקידושין אמרינן רב עשיה ובאי לצאת לקראת אבי מארץ ישראל לחוץ לארץ שאל רבי יוחנן שרי אסור אמר לרבי יוחנן לא ידע על לצאת לתלמוד תורה אף על פי שמוצא ללמוד תלמוד תורה במקומו עדיף מכיבוד אבהם שיעקב אבינו לא ננש על כיבוד אהבהם כל אותם שנים שלמד תורה בית שם ואב כמה דק רבי יוסי דלא מכל אדם זוכה ללמוד אם כן הכל בכלל תלמוד תורה הוא בסדר כלומר זה לא רק ללמוד תורה שדוכה יציאה מארץ שדוכה כיבוד הורים כמו יעקב אבינו אלא גם מעבר לזה זה ממי ללמוד תורה זה גם דוכה בגלל שלא מהכל אדם זוכה ללמוד ואין יראה לחלק כן ופה באמת תרומת הדשא נוגע במחלוקת של רש"י ורטבה ואין נראה לחלק בין כיבוד אבהם בין מה שהיו מיכה בידו שמצעו מה שעובר לצבעתו דתרו מצוות עשה ששבענינו כבודו ומוראו כלומר אומר אומר הטומת הדשן אפילו אם נקבל את שיטת ריטווה רבנו תם ורי שכיבוד זה רק לעשות לו דברים ש אבל עדיין יש שתי מצוות הוקש כבודם לכבוד המקום וגם הוקש מוראם למוראה המקום מקום. אז אומר אומר תרומת הדשן א מבחינת מורה ודאי שמורה אב זה לא להמרוות את פיו כן לשמוע בקולו אז בעצם עד כאן אנחנו מגיעים בעצם להנחה של לכאורה רגע אז מה צריך לשמוע בקול אבא בגלל שאסור אסור להמרוות אותו צריך לשמוע בקולו והוא מביא את את הבריתה ביבמות בדף ו' וכולי וכולי אוא אומר שאין הבדל בין ייסורים חמורים לאיסורים קלים א טוב ואז הוא אומר לי לצאת לתלמנות תורה לפני רב שזוכה ממנו ללמוד תורה שרינהל טומאה דרבנן למה עדיף מאורה דה וימקום בעצם תרומת הדשם בסוף התשובה שלו היא תשובה שבמר במקרה המסוים המיוחד הזה כאשר הורים רוצים להתערב במקום הלימוד לימוד התורה של הבן שלהם אז הוא לא צריך לשמוע בכולם אבל בסוף בדרך אנחנו מבינים דובר שעקרונית לשמוע בכולם זה כן בכלל מורעבהם. כלומר היית אמור לשמוע בקולם זה חלק מהחובות שלך. אלא מה? זה מתנגש עם לימוד תורה. אז בעצם אנחנו חוזרים לברייתא. כמו שבעצם יש שוב יש לנו סתירה בין כן רצון ההורים לבין תורה לבין רצון השם. במקרה כזה בעצם רצון השם מנצח. א מתרומת הדשן הוא לכאורה כמו רש"י. כלומר שהבקשה של ההורים טוב לא יודע אם כל בקשה אבל ודאי בקשה שלולה לגרום להם צער זה בכלל מורה וממילא אתה צריך לשמוע בכל כן >> הרב גם לגבי נגיעים מוסרות משפחה שלא אומרת הלל גם בעצמאות מוכר להרך הלל ומשה עוד כל המגיעים שונים שהוא עושה פוסק מההורים שלו דווקא בגלל שהוא הלך אחרי הרב >> כן כן זה גם תורה מול רצון ההורים הפכתי את הדף יש בתשובה של המאריק א והמעריק נשאל ואשר נסתפקת אם יש כוח ביד האב למחוט ביד בנו ליסא אישה שיחפוץ בה הבן בסדר זה עוד תחום משמעותי בחיים של הילד שלפעמים יש להורים מה לומר בנושא הזה אם היא כן תיפגש לא תיפגש אם כן תתחתן לא תתחתן אז אומר על זה המאריק לאניו דעתי נראה שאם היא אישה הוגנת לו שאין כוח ביד האב למחוט ביד הבן ועוד עד כאן לא מפליג לא מפליגה משל אב היא משל בן אלא בדבר שייך האב וגבה פרנסת האב שתוך גוף האב וקיומו אבל בלמילתא זה לא שייך בגבה כי הך פשיטה דין כוח לאב למחוט בבן לא משום כבוד ולא משום מורה בסדר המרג מתייחס למורה זה לא שייך כבוד אלא כיוגון מה אכילו משקום מלבישו אני לא מורה לא ישב במקומו לא סותר את דבריו וכן כיוצא בזה דשייך לאב אבל במיתא דא שייך לאב בגב פשיטה אין כוח אב למחוט בידו. בסדר? אומר המאריק, תחומים כאלה שהם תחומים שלא קשורים ישירות לאבא אז בדבר כזה אין כיבוץ וגם אין מורה. המאריק ממש הולך בכיוון של הרטבה שכל מה שאדם מחוייב בכבוד אביו ואמו, כבוד ומורה, זה רק בדברים שקשורים אליו. כן? אז למשל, אתה לא יושב במקום שבמקומו. בסדר? כי לא יושב במקומו זה בעצם אתה אתה לא עושה מה שמעשה שבעצם באופן ישיר אתה בא ופוגע בו. בסדר? אבל כשמדובר על זה שאבא מתערב, כן, בשאלה של עם מי אתה תתחתן, אז זה לא כבוד ולא מורה ואתה לא צריך לשמוע בקולו ואתה יכול להתחתן עם מי שאתה רוצה. המסקנה ההלכתית שתרומת הדש מהמעריק היא אותה מסקנה אבל במהות הם חולקים באופן מאוד מאוד דרמטי לגבי השאלה של מה כלול בכיבוד אבהם. האם לשמוע בכל ההורים האם כלול בכיבוד או לא כלול בכיבוד? שנייה אחת. כן. מה >> רציתי תוך הוא אמר שמורה זה לא סותר את דבריו זה הכי סותרת את דבריו והוא אומר משהו אתה עושה הפוך >> שאלה יפה כן מה >> אולי באמת יש פה איפה מחק אולי יש פה קצת א הערה נקודות שונים אולי שם במצב שבו ה הבן יש לו את הרצון שלו לעומת הרצון של האבא דברים שפרטושה למשל א אשישה אז אולי באמת הרצון של הבן גובר >> אז כאילו אני נגיע למשהו שהוא כזה, אבל קודם כל אני רוצה לומר שהציתות פה מהמריק הוא ציטות חלקי. כלומר בעצם הטיון הראשוני של המאריק שבאמת קידושי אישה ולבחור אישה הוגנת לו וכולי זה ערך גדול ואז כאילו אם אם רק זה היה במריקה זה בעצם היה כמו תרומת הדשם שקונ אתה צריך לשמוע אבל יש מחירים שאתה לא יכול לשלם אבל דווקא הבאתי את את הועוד כלומר את הטענה השנייה של המאריק שבעצם הוא מערער על עצם הקונפליקט אין פה קונפליקט זה לא מתחיל מל שאתה בכלל לא חייב לשמוע בכל ההורים לבקשות שהם מבקשים שהם לא קשורים אליהם שולחן ערוך פוסק גם את תרומת הדשן כן בשולחן הרוך נפסק כן השחרו פוסק את תרומת הדשן והרי מה פוסק את המאריק כן א בסימן רמ אם האב רוצה לשרט את הבן מותר קב ממנו וכולי א אלא אם כן האב בן תורה תמיד שרוצה ללכת למקום אחר שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם אביב מוכרה בו לפי שדואג בותה שבאי היו עובדי כוכבים מעלילים אינו צריך לשמוע לאביו בזה שזה שזה תרומת הדשן אומר הרימה וכן אם האב מוכה בבן עשא איזו אישה שיחפוץ בהבן אני אן צריך לשמוע לאב המאריק. בסדר? אז הרימה פוסק את המאריק ולכאורה לכאורה אנחנו נשארים נשארים עם הדבר המופלא הזה כן עם הדבר המופלא שבעצם כן לא צריך לשמוע בכל ההורים זה לא כלול לא בכיבוד ולא במורה בסדר הוא קהל לנו >> להפך כאילו הוא קל לנו בחופש שקיבלנו לעשות מה שאנחנו רוצים אבל ככבד לנו שזה נשמע לנו מופרח אתה אומר בתור בן זה אחלה אבל בתור אבא מעיין ספרדים שעסקו שונה >> א לא יודע אם זה שנו במחלוקת אלא שבעצם תרומת הדשם מביא והרימה מוסיפה עליו אני לא יודע יכול להיות שבאמת יהיה פסק שונה א משכים הספרדים לא לא חושב שזה ככה טוב באחרונים כאילו יש ככה עירורים גדולים על הפסיקה הזאת של המאריק ובצדק מסיבות שונות אז המקנה כן בעה להפלאה רבי פי חסלוי אורביץ מכירים אותו חוסיד הוא היה חוסיד אתם יודעים מי היה הרבי שלו אמרז מזריץ' אח שלו זה רב שמלק מיני קלשבורג א והוא היה רב בפרנקפורט אין לי זמן לספר לכם את הסיפור אבל זה סיפור מטורף פרנקפורט זה יקס כן המתנגדים הגדולים חסיד תלמיד של המרגיד מזריץ' הרב של פנקפורט דמים טוב תחפשו על זה תנו רבנן איזו מורה ולא סותר את דבריו נראה דכל דבר שמצווה לו אביו אבד דבר שאין לאביו שום מנאה ממנו שלא בכלל כיבוד אפילו אכי אומר המקנה בסדר קיבלתי זה בעצם מה שעולה כן מה מהראשונים אם אין לבן שום הפסד ממנו זהו בכלל מורה שאם לא ישמע לו וכסותרת דבריו והעיין ביורי דעה כן בהגעה כן הפסק של הרמה בעקבות המאריק משמד דברים אחרים אף על פי שאין להבנה אם אין צריך לשמוע לו טוב וכולי אומר המקנה שאני יכול לקבל את זה במקום שבו באמת יש איזשהו מחיר שהבן משלם כן זה קצת לקחת את המאריק כאילו אה לכיוון הראשונים שחושבים שכן יש איזשהיא משמעות של לשמוע בכל ההורים אבל כן לקחת את המעריק להסבר הראשון שלו ולא השני כן א שיש יש חובה לשמוע בכל ההורים ואם לא אכפת לך אז תשמע כאשר יש לך שיקול משמעותי למה לא לשמוע טוב בסדר אז זה מה שהריק פסק אז זה סייג אחד שעמק מסייג ואומר למרות שלכאורה זה לא זה לא מתאים לנימוק השני של המעריק מה שהבאנו אבל אומר כאילו אם אם לא אכפת לך אז ברור שאתה צריך לשמוע הנציב במשיב דבר גם כן מביא את הפסיקה הזאת א של המאריק של הרימה והוא כותב נראה דעה דיתה ביורי דעה וכן אם האב מוכה בבן יסא זה אישה שחפוץ בהצח הבן שמע אליו זה אינו אליו באופן שאין באישה שחפץ בה ביזיון וצר לאב אבל בשיזיון אסור ליסאנה טוב וכולי כלומר אומר אומר הנציב רגע שנייה אם אתה האישה הזאת זה ביזיון לאבא שלך אם זה פוגע בו באופן אקטיבי אז אז איך יכול להיות ש שזה לא בכלל א מורה איך יכול אתה פוגע באבא שלך >> בעצם בבקשה שלו זה כבר לכאורה >> אז זה אני זה אני רוצה להגיד עוד שנייה בקיצור אבל בפשטות כאילו מה זאת אומרת אומרת כאילו מה לפגוע באבא תחשבו על כי סתם בסיטואציה הורים שלא לא מגיעים כאילו לא מוכנים להגיע לחתונה של הבן שלהם איזה כאב לב נורא זה איזה צער כמה לילות בלי שינה כאילו בסיטואציה כזאת ולהגיד שזה לא פוגע ברור שזה פוגע ואם זה פוגע איך יכול להיות שזה לא בכלל כיבוד אבהם החזון איש מגדיל לעשות כי הוא גם אפילו אני נשמע שהוא חולק על המאריק אבל הוא כותב א זה סעיף תוסות בקידוש עם דף לא טוב וכולי א ומי הוא קשה אני בסוף השורה השנייה בדברי החזון איש מי הוא קשה זה כתבו תוספות בשם הירושלמי כן סביב הסיפור של רבי טרפון דרצונה זה הוא כבודה ואם האב רוצה בתקנת נו מצטער שנושא אישה שאינה לרצון האב למה יהיה רשאי לצערו ואינו בכלל מורה ולמה הדבר הזה קל מסותר דבריו בהכראת הדעת בלבד בסדר? אז אומר החזון איש, כן, רצונו זה הוא כבודו. הרצון זה הכבוד. ואם אתה פועל נגד הרצון של אבא שלך, אז מה יותר סותר את דבריו מהדבר הזה? זה הכי סותר את דבריו. זה הכי בכלל מורה. אחד מהפרטים של מורה זה אינו סותר את דבריו. הוא אומר לך לעשות משהו אחד ואתה עושה הפוך אז ברור שזה סותר דבריו. ברור שזה פוגע במורה. אומר חזון איש איך יכול להיות? כאילו ואז אומר ממושלים ואומר מדברי התוספות זה הרשבה או בדבר שאין להב רצון כלל מעשה של מצבו ומעמידו קימתא לא ראינו את הרשבה ולא את התוספות אבל זה בעצם השיטה של הרטבה שמה שהריטווה אומר שבקשה של אבא אתה לא צריך לשמוע בקולו כי זה לא בכלל כיבוד וזה כאשר באמת הוא סתם מבקש בלי שום הצדקה זה לא איזה רצון אמיתי שלו שיש לו איזשהו היגיון אלא סתם אז אם סתם ובאמת לא כזה אכפת לו אז בזה אתה לא צריך לשמוע אבל ברגע שמדובר על בקשה שהיא נוגעת בציפור נפש של ההורה. אז איך אפשר להגיד שזה לא סותרת דבר? איך אפשר להגיד שזה לא מצרו? איך אפשר לעשות הפוך מההורים? ואז נראה שהוא באמת חולק על המאריק. טוב, בקיצור, יש לנו פסיקה, יש לנו מעריק, לכאורה הלכה פשוטה, אחרינים קצת ככה מעררים ומסייגים. ואני חושב שבאמת אולי אפשר לקרוא את המעריק בקריאה א אולי קצת אחרת. ו ואם מדייקים בלשון של המאריק המאריק אומר אבל במיטא דלא שייך בגבי כי אחפשיטה ואחרי זה הוא חוזר על זה אבל במיטא דלא שייך האב בגבי פשיטה דין כוח האב גם הדיבור שלו כל הזה אין כוח האב לכפוט את בנו הוא לא מדבר על הבן הוא מדבר על האבא אין כוח האב לכפות את דנו כלומר בעצם אפשר אולי להבין שהמאריק מודה שבתחומים שהם קשורים לחינוך, לסדרים של הבית, לדברים שקשורים לילד. והגיוני שמהירים לו עליהם. ילד קטן שיוצא מהבית בלי סוודר בלילה קר ואמא אומרת לו כן יוסי קח סוודר אז הוא חייב לשמוע בכל אמא שלו. מה זאת אומרת? >> כי יהיה ל קר. >> אה כי יהיה לו קר. >> יהיה לה קר. >> יהיה לה קר. אוקיי יהיה גם לא קר. בסדר אבל ברור שהוא צריך לשמוע וזה זה ברור. כאילו במובן הזה כאילו ה א האינטואיציה הפשוטה שבר ששומים כל ההורים נראה לי שהמאריק לא בא לשבור אותה אבל אני חושב שהוא בא לומר משהו מאוד מאוד עמוק הוא בא לומר להורים הוא אומר לאבא כן הדיבור שלו זה על אבא ודבר זה לא שייך אבא בגב כן אז א אז הוא אומר אין כוח לאב למחוט בבן זה לא נכנס בגבולות של מורה וכיבוד ושום דבר למה בגלל שזה חורג מגבולות הסמכות שלך כאבא. כל מה שאתה לגיטימי שתבקש מהבן שלך, שזה דבר שהוא הגיוני ומצופה מהבן, שישמע בקולך, אינו סותר את דבריו. אבל ברגע שההורים בעצם משתלטים על על החירות של הבן שלהם ומקבלים בשבילו החלטות שהם חשובות לחיים שלו, אז מקום כזה אומר המאריק, אין כוח באב, כן, לכפות את הבן שלו בדברים כאלה. ובגלל שאין כוח באב, לכן הבן לא צריך לשמוע בקולו. אבל דברים אחרים שזה חלק מהדרישות, מהדברים הסבירים שאבא דורש מהבן שלו, אז ברור ש ברור שכן, ברור ששם יש מוריו ויש סותרת דבריו. עכשיו בעצם אני רוצה לומר, בסדר, אני מה שצריך לסיים, אז אני רוצה לומר, הייתי צריך לסיים. אני רוצה לומר שאני מרגיש שעיקר עיקר המאריק כן לסיכום הוא בא לא לילדים בא להורים ואומר להורים יש גבולות לסמכות ההורית וכשיש לכם ילדים גדולים שהולכים ובונים את עצמם את האישיות שלהם ומעצבים את את מסלול החיים שלהם אתם יכולים לתת עצות וכדאי שתתנו עצות ותדברו עם הילדים שלכם ותגידו להם מה אתם חושבים זה לא לשתוק, זה לא לכל את התחושות ואת הרגשות, אבל לאפשר לילדים לבחור את הבחירות שלהם לפי מה שהם מבינים ורואים כי הם אחראים על הגורלם, הם אחראים אחראים על עיצוב העתיד שלהם. ואם אתה נכנס למקומות, לפינות כאלה כן כהורה שזה מחוץ לגבילות ה מחוץ לסמכות שלך אז מלא זה דבר שהבן לא חייב לשמוע לך בדברים כאלה בגלל שאתה לא אמור לצפות ממנו משהו כזה בסדר אני חושב שההבנה הזאת הובנה הזאת במעריק במלא במשג של הרמה היא עושה לנו סדר היא עושה לנו סדר כלומר בעצם ברור שיש מורה ברור שיש לא היסטורית דברה ברור שדברים פשוטים כמו האינטואיציה שלנו כן צריך לשמוע בכל דבר שהוא פשוט וברור שצריך להקשיב להם תמיד, כי יש להם גם הרבה ניסיון וכדאי להקשיב להם. אבל מצד שני, כאשר ההורים חורגים בגבולות הסמכות שלהם ומקבלים החלטות בשבילך אז שם בעצם אתה זה לא זה לא חלק מה כן מהמרחב שנמצא ברשותם בידם וממילא גם כן הבן לא מחויב לצייט לזה א >> גם הגמרא >> כן אני אני רוצה לסיים כאילו אני סיימתי אבל רק להפנות אותכם למעשה חטא בסיפורי מעשיות של רבי נחמן מעשה מרב ובן יחיד שמי שלא מכיר את הסיפור, זה סיפור שככה נותן ככה איזה טעימה של ה של הסיפור הזה. ואני חושב שבסיפור הזה הביקורת היא גם על הבן ולא רק על האבא. שבסדר אבא רוצה שתהיה מתנגד ולא חוסד. אני לא נוקט עמדה כמובן בסוגיה הזאת אבל זכותו להיות מתנגד. אבל אם אתה רוצה להיות חוסי לא סתם רבי נח מספר את הסיפור הזה בגלל שהיה לו לדעתי הרבה סיפורי רב ובן יחיד. רבי נתן מספר על עצמו כל מיני אנשים שההורים שלהם כן אנשים מבוגרים אנשים כבר בעלי כן מעמד אברך לומד בעלייה וההורים עדיין מחזיקים אותם מתחת לסינר כן חלס כאילו יש לי חיים יש לי כן את הדרך שלי ודאי בעבודת השם תשחררו וצריך גם תמיד צריך גם לדעת צריך לכבד עד בלי די כן א צריך לזכור את הרמבן הזה שבו פתחנו אבל מצד שני צריך גם לדעת את המקומות שבהם אה הבן בן שלי לא פה נכון שמקומות שבהם אתה אומר לאבא שלך תודה אבא אני מאוד מכבה אותך ומעריך אותך אבל אני גם בוחר בדרכים אחרות וזה לגיטימי לגמרי להביא פסיו להגיד את >> נכון נכון לכבד גם באיך שאומרים את זה צריך ללמוד איך אומרים את זה לפגוע זה דבר נורא מצד שני צריך לשמור על האוטונומיה של של הילדים תודה רבה ‏B