הרב שאול פלדמן - נח תשפ"ז | מפירות הכרם

ספר בראשית בכללותו ספר מרגש, זה התחלה חדשה אחרי ימי ההוד, אבל מה שלא שמים לב זה שהפרשיות עוברות מהר מאוד. המשנה באבות בפרק ה' משנה ב' מספרת לנו: עשרה דורות מאדם ועד נח. זאת אומרת, פרשת בראשית כבר עשרה דורות עברו, ופרשת נח עוד עשרה דורות עוברים, מנח ועד אברהם. אבל נראה שיש פה איזשהו חיבור בין נח לאברהם, ואנחנו גם מכירים איך שהפרשה מתחילה: אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. המילה "בדורותיו", רש"י כבר אומר לנו: יש דורשים לגנאי, יש דורשים לשבח. והדורשים לגנאי אומרים: אילו היה בדורו של אברהם... זאת אומרת, החיבור, ההשוואה היא בין נח לאברהם, הוא לא סתם, ואנחנו צריכים להבין את החיבור ואת ההשוואה הזאת. מה עוד שבסוף פרשת נח, שדרכו אני רוצה להבין את החיבור הזה, פה סוף פרשת נח התורה בוחרת כבר לספר לנו על משפחתו של אברהם, על תחילת חייו של אברהם, על תרח אבי אברהם. תרח, מתארת לנו התורה, היו לו שלושה ילדים, אברהם הגדול, ותרח מוליד את אברהם בגיל שבעים, שגם על זה יש קצת דיונים האם זה באמת שבעים או גיל אחר, אבל נלך עם רש"י, שתרח, כפי שכתוב בתורה, היה בן שבעים שנה בלידת אברהם. והתורה מספרת לנו ככה, בוא נקרא בפנים. אומרת לנו התורה: ואלה תולדות תרח, תרח הוליד את אברם, את נחור ואת הרן. ומה קורה? הרן נפטר עוד בימי תרח אביו באור כשדים, אז אחד מהאחים של אברהם נפטר בצעירותו. ואז כתוב שאברהם מתחתן: ויקח אברם ונחור להם נשים, שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה. והתורה פתאום מספרת לנו עוד סיפור, שלא ברור מה ההקשר: ותהי שרי עקרה אין לה ולד. ומיד אחר כך, אחרי שמספרת לנו התורה שכלתו של תרח אין לה ילדים: ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו, את האחיין שלו, ואת שרי כלתו אשת אברם בנו, תיאור מאוד מסורבל פה, ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען. הם מנסים לעלות לארץ. אני אוהב לעשות תמיד ככה את השאלה הזאת כשאני נותן שיעור בפרשת נח, הלך לך, אני שואל: מי העולה הראשון? אז כולם אומרים אברהם, תמיד זה התשובה, אבל אני קצת זה מבלבל אותם. הייתי צריך לשאול: מי היה הניסיון עלייה הראשון? העלייה הראשונה, הניסיון לעלייה הראשונה זה היה תרח. כתוב פה בפירוש שהוא מנסה לעלות לארץ, לארצה כנען. אבל הוא מגיע עד חרן, כמו הרבה יהודים, לפחות מה שאני רגיל מארצות הברית, מנסים לעזוב כלפי הארץ ואז נתקעים בניו יורק, זה החרן. אז אותו דבר פה: מנסה לעלות, מגיע עד חרן, נשאר שם, ומסיימת לנו התורה: ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן. זאת אומרת, תרח לא מגיע אף פעם לארץ כנען. ואז מגיעה הפרשה הבאה, פרשת לך לך, שאברהם קם והולך: ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, וכולם מתפעלים מהצלחתו של אברהם. אברהם הולך, ומה כתוב שמה? וילך ארצה כנען, ויקח אברם את שרי אשתו וכולי וכולי, ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען, הם הצליחו. והשאלה שוב היא: מה פתאום תרח אבי אברהם לא מצליח, ואברהם כן מצליח? וגם כן, החיבור הזה בין ההתחלה של נח עד אברהם, איפה כל זה, מה זה בא ללמד אותנו? האור החיים הקדוש נותן לנו פה תובנה מרתקת, ומסתמך על גמרא בבבא מציעא בדף ע"ה. הגמרא אומרת: תנו רבנן, שלשה צועקים ואינם נענים, ואומרת הגמרא אחד מהם: איכא דאמרי, דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתי. אדם שבעצם יש לו חוסר מזל במקומו, והוא לא עושה עם זה כלום, הוא לא קם ועוזב, הוא לא מנסה לעבור למקום אחר. הביטוי המודרני לזה, אולי זה משנה מקום משנה מזל, זה גמרא בבבא מציעא, לכאורה זה מה שהגמרא אומרת. אבל האור החיים הקדוש אומר את זה בפירוש: למה התורה מספרת לנו "ותהי שרי עקרה אין לה ולד"? כי תרח מנסה לשנות מקום ולשנות את מזלו. נרחיב, תסתכלו על הסיפור שלו. פתחנו, התורה מספרת לנו: אחד הילדים שלו מת על פני תרח אביו, אחר כך כלתו עקרה, אנחנו גם יודעים מהמדרשים איך אברהם התנהג שמה באור כשדים, הוא לא היה בדיוק הילד המופת, הרגיל. כל הדברים האלה גרמו לתרח לרצות לשנות מקום. אבל הוא מצא אלטרנטיבה. בעולם המודרני שאנחנו מכירים, קראו לזה אוגנדה. הוא חשב שארץ כנען זה מקום טוב שאפשר להגיע אליו, אז הוא יוצא מדין משנה מקום משנה מזל, לפתור את הבעיות שלו. מצא מקום אחר, גם חרן היה טוב, אז הוא נשאר שם. לעומת זאת, אברהם אבינו הולך מסיבה אחת: אברהם אבינו הולך כי השם אומר לו. ואם מסתכלים לעומק, אברהם אבינו לא היה שום סיבה בעולם שילך. אברהם בגיל 75 מחליט ללכת, שיא הקריירה. הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה מתאר שבן 40 שנה היה אברהם כשהוא גילה את בוראו, זאת אומרת, הוא 35 שנה בקריירה של קריאה בשם השם. ובגיל הזה, בזמן שהכי לא הגיוני ללכת, אומר לו הקדוש ברוך הוא: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". על פניו נראה שיש פה הבדל מהותי בגישה לארץ ישראל בין גישתו של תרח, אבי אברהם, לבין אברהם עצמו. אברהם הולך מסיבה אחת, רק כי השם אומר לו. אין שום סיבה אחרת ללכת לארץ. לעומת זאת תרח רואה את ארץ ישראל כפתרון לבעיה, כבריחה מבעיה. חוץ לארץ מסוכן, נלך לארץ ישראל, נלך לארץ כנען. אברהם מלמד אותנו שזה לא הדרך. היה עוד אדם שעבר איזשהו סכנה שהוא לא צפה אותה, הקדוש ברוך הוא אומר לו הולך להיות סכנה גדולה בעולם, זה נח. והקדוש ברוך הוא אומר לו: תקשיב, העולם הולך להסתבך ותבנה תיבה. אנחנו יודעים שהוא לא עשה את זה בכזה קלות, וזה ההתלבטות "בדורותיו", אילו היה בדורותיו של אברהם. מה ההבדל ביניהם? אברהם קיבל ציווי והוא קם והלך, נח קיבל ציווי והוא מתלבט והוא מתמהמה והוא לא יודע, ולכן יש בחז"ל את ההתלבטות הזאת, האם "בדורותיו". זאת אומרת, מה שאנחנו לומדים מהמהלכים האלה זה שני דברים יסודיים: א', שהקדוש ברוך הוא אומר משהו, עושים. וב', ארץ ישראל היא לא פתרון לבעיה. ההתייחסות שלנו לארץ ישראל זה כי השם אמר לנו שפה הולך להיות ממלכתו, פה הולך להיות מושבו, פה עם ישראל יכול לפרוח ולהיות באמת, משל הכרם המפורסם שהכוזרי מביא. אז מה שהתורה מחברת לנו את סוף פרשת נח לתחילת חייו של אברהם, היא בשביל להסביר לנו שלהציל את העולם עוד מהתיבה, הכל מתחיל אם אנחנו מקיימים את ציווי הבורא. בעזרת השם שנשכיל לחיות את ארץ ישראל כמקום שהשם רוצה שנחיה בו ונבנה את ממלכתו.