הרב נתנאל גדז' - ר"מ בישיבת סנהדרין ברחובות | בואו חשבון – הכנה לימים נוראים

אז אני אגיד לכם מה לא יהיה השיעור הזה. השיעור הזה לא יהיה שיעור מוסר כמו שהיינו זוכים לשמוע בישיבה, שאתם בטח זוכים לשמוע. הוא גם לא יהיה שיעור מערכה. אני זוכר שלמדנו אצל הרב צרף שיעור ה', אחד השיעורים שהוא נתן לנו לקראת יום כיפור, הביא איזה... אני סיכמתי את זה אני זוכר, יש לי את זה אני צריך לחפש את זה בבית במחסנים. הוא פתח את השיעור באיזה חמש עשרה קושיות מהגמרא הזאתי, והביא גמרא, רק על הגמרא איזה חמש קושיות, ואז רמב"ם. ובאמת כל הקושיות, שאתה אומר לעצמך כל כך הרבה פעמים שמעתי את הרמב"ם ואת הגמרא ביומא, ותמיד זה הפריע לי. פתאום אחד אחרי השני הוא שוטח לך, ואז הוא מביא מהלך שמתרץ את הכל. שפה בדרך כלל אני הייתי איכשהו מאבד לקראת הסוף. אבל זה לא תשמעו בשיעור שלי. ברוך השם יש פה רבנים גדולים ועצומים. מה כן יהיה בשיעור שלנו? שני חלקים בצורה כללית. חלק עיוני, תיאורטי מה שנקרא, וחלק מעשי, אבל בעיקר בעיקר המטרה שלי פה זה לתת לכם את הכלי שבעיניי הוא הכי הכי פרקטי בימי תשובה, וילווה אתכם כל השנה. בעזרת השם ובלי נדר ומקווה, ואני מקווה שאני בעצמי אתחזק מזה יותר ויותר, כי אנחנו נראה שזה דברים שצריכים חיזוק. רגע, יש פה מסילת ישרים רק... מבחינה, מסילת ישרים... יש פה בספרייה. תודה רבה. אז לפני הכל אני רוצה לשאול אתכם שאלה. תראו, הסיפור של תשובה זה סיפור שאנחנו מכירים מקרוב כולם. אנחנו כבר פה שמונה עשרה, תשע עשרה, עשרים שנה לפחות בעולם הזה. כל שנה, כל חודש, כל יום, אפילו כמה פעמים ביום אנחנו מנסים לחזור בתשובה. אבל הרבה פעמים אנחנו לא רוצים לחזור בתשובה. אני רוצה לשאול אתכם שאלה: מה מונע מאיתנו לחזור בתשובה? למה לא רוצים לחזור בתשובה? מה הבעיה? מה רע בתשובה? מה כזה... מה מרחיק אותנו מהתשובה? איזה רגש מרחיק אותנו? כן, מה אתם אומרים? גאווה, אתה אומר. זאת אומרת, לחזור בתשובה זה להודות בטעויות שלי, צריך ענווה. יפה מאוד. מה עוד? נוח לנו ככה. יפה, נוח. אם אני מצהיר שאני צריך לחזור בתשובה, זה גורם לאי נוחות, בעצם אני לא בסדר מה שאני עושה ביומיום שלי. אתה צודק לגמרי. עוד? מה אומרים? בלי ספוילרים, האברכים פה שמכירים כבר את אורות התשובה. אני אגיד לכם מה הרב קוק כותב. פסקה, משפט אחד, פסקה באורות התשובה, פרק י"ד, זה נקרא פסקה ד'1. ככה אני קורא פה מתוך הספר של הרב פילבר, הרב יעקב פילבר, מחזור א' כרם ביבנה, אחרי זה עבר על זה הרב צבי יהודה. אורות התשובה עם פירוש יפהפה שלו, לא פירוש מלא, הערות פה למטה מתוק מדבש, מציין לכמה מקורות, עושה עבודה מאוד יפה, אני הקטן לא נותן לו ציון, אבל פרק י"ד... תודה רבה, השם ישמור אותך, מעולה, חזק וברוך. פרק י"ד בפסקה ד'1, אומר הרב קוק משפט אחד: עיקר הנפילות באות מפני ש... אתם תשמעו את זה הרבה בחיים את המשפט הזה, מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה. אחי, אתה יודע למה אתה לא חוזר בתשובה? וזה קשור למה שאמרתם. אתה פשוט לא מאמין כמה זה קל. זה הכל. אתה חושב שתשובה... אתה למדת רמב"ם, אתה תלמיד חכם הרי, נכון? הגמרא אומרת את זה, שבעה חלקים, צריך עזיבת החטא וחרטה ווידוי. יש שיעורים כלליים שלמים על זה שהרמב"ם מגדיר את התשובה כמעשה של וידוי וזה רק מכשיר מצווה כל מה שלפני כן וכולי, ואז קבלה לעתיד. אחי, אתה לא איתנו. זה לא האירוע. תשובה זה הרבה הרבה הרבה יותר קל ממה שאתה חושב. ואני אקפוץ, וזה גם ראיתי שהרב פה מציין למקור הזה כמה פרקים לפני כן, פרק ז'. ומה שאני אומר לכם פה עכשיו שמעתי לפני עשרה... שבועיים כמעט, היה אצלנו בגדרה בקהילה, הילולא לרב קוק, יום אחרי זה, בג' באלול הילולא לרב קוק, והגיעו כמה רבנים, אחד מהם הרב בצלאל ז'ולטיאן, ראש ישיבת ההסדר בחולון. והוא חידש לי את הפסקה הזאתי, כי לא הכרתי אותה והוא חשף אותה לפניי. הוא אומר ככה הרב קוק, פרק ז' פסקה ו': צריכים להעמיק מאוד באמונת התשובה. תאמין שהתשובה עובדת והיא קלה. ולהיות בטוח... הפרק הזה הרב פילבר, הכותרת שהוא נתן לפרק הזה, זה פרק ז' ערכם של הרהורי תשובה. ציורה ומחשבתה. ולהיות בטוח שבהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. כולכם מכירים או תכירו מאוד מהר זה רץ מאוד בעולם הישיבות באלול, קידושין דף מ"ט עמוד ב', יש שמה רשימה של דברים של דוגמאות של קידושין על מנת, של תנאי. נגיד בקידושין, על מנת שאני שונה, שונה כמשניות, על מנת שאני עשיר, גיבור וכולי. אחד מהם, שאני צדיק. אפילו רשע גמור, מקודשת מספק. למה? תגידו, שמא הרהר תשובה בדעתו. בואו ננסה שנייה להבין את הדבר הזה, מה זה הרהר תשובה בדעתו? אז אני התחדש לי פה, אני אומר לכם את זה דיוק ברב קוק שלא הכרתי אותו עד לפני שבועיים. אומר הרב קוק קודם כל להבין, אדם רשע גמור אומרת הגמרא, וזה קידושין מספק, זה לא חוכא וטלולא, זאת אומרת היא הופכת להיות כנראה אולי ספק אשת איש, אולי היא נשואה לו כי הוא התנה שאם הוא צדיק היא מקודשת לו. והבן אדם רשע גמור, תסתכל איך הוא נראה, תסתכל מה הוא עשה, כולם מכירים אותו, יצא מהכלא הרגע או שהוא בכלא אני לא יודע מה המצב שלו. אומר לה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, שאני צדיק. אומרת הגמרא צריך גט אם היא רוצה להינשא למישהו אחר, היא לא יכולה כבר זהו, היא נעולה. מה הוא עשה? אולי הוא הרהר תשובה. אם הוא היה מהרהר תשובה בליבו, אם יש לנו ודאות שהוא הרהר תשובה היא הייתה מקודשת בוודאי, פשוט אנחנו לא יודעים אם הוא הרהר תשובה אז מקודשת מספק שמא הרהר תשובה בליבו. אבל תראו מה הרב קוק כותב פה, ופה התחדש לי. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה, קודם כל צריך לדעת להאמין באמונת התשובה ולהיות בטוח שהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם, ומוכרח הדבר וזה באמת אינדיקציה כל מי שרוצה להרגיש אם הוא עשה תשובה זה ממש מורגש, שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחילה. אדם שהוא שבוי ביצר הרע ופתאום התעורר בליבו איזה הרהור תשובה, ישר הרגש הראשוני שמחה, רווחה נפשית. תקשיבו טוב למשפט הבא. וכל שכן, כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה. וואו, יש פה מעניין, זה דיוק מעניין. זאת אומרת יש הרהור תשובה, עבר לו בראש, אולי אני אהיה צדיק. הרי כשאומר לה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, למה מסבירים שם המפרשים למה הוא באמת היא מקודשת? מה החשש? אין פה שום חזקה שהוא צדיק, חזקה שהוא רשע. למה פתאום חוששים דווקא פעם שהרהר תשובה? כי אם הוא אמר לה את התנאי הזה אז כנראה שיש לו איזה שאיפה כזאתי. עבר לו בראש, זה נקרא הרהור תשובה, עבר לו בראש אולי אני אהיה צדיק באמת פעם, אולי אני אפסיק עם כל מה שהיה כל מה שאני עושה עד היום. זה מספיק, זה הרהור תשובה. שלב הבא אומר הרב קוק וגם זה שלב שהוא קל כי הוא רק בלב, הסכמה של תשובה. יאללה, נחזור בתשובה. לא עשה כלום עדיין, לא הפסיק עם לא עזב את החטא, לא עשה כלום, לא התחרט ולא התוודה, אבל הוא גמר אומר בליבו יאללה בוא נפסיק עם זה באמת. זה הסכמה של תשובה. אומר הרב קוק זה כל שכן. חביבי, אתה יודע מה אתה עושה בדבר כזה? אם בהרהור תשובה אתה מתקן הרבה את עצמו ואת העולם, הרמב"ם שכותב שכל מעשה עושה מכריע את העולם לכף זכות, הרהור עושה את זה, הסכמה של תשובה כל שכן. ואיך כשהוא מחובר בתורה וחוכמה ויראת שמיים, אם ההסכמה הזאת כבר מקבלת היא מתעצבת בצירוף של לימוד תורה, הוא בודק איך אני עושה את זה, הוא לומד אורחות צדיקים, מסילת ישרים, שערי תשובה, הוא עושה את זה תוך כדי חוכמה ויראת שמיים, ומכל שכן כשהתכונה של האהבה האלוהית פועמת בנפשו, הוא עושה את זה מתוך כבר אהבת השם, זה כבר ליגה אחרת. אז למדנו עד כאן בינתיים שתשובה זה דבר קל, כי התשובה שעושה מהפך עצום בנפש של האדם זה הרהור תשובה, וכל שכן הסכמה של תשובה. נכון, מה זה כל השלבים שהרמב"ם מזכיר? זה כבר כפרה. זאת אומרת כדי באמת למחוק את החטא בצורה מוחלטת. אבל מה שהרמב"ם מזכיר וזה גמרא, שמאמש היה זה שנוי משוקץ מתועב וכולי והיום הוא אהוב וכולי, זה זה, זה הרהור תשובה זה. וזה הסיבה שהוא שמח. השמחה זה לא סיבה זה סימן. זה מדד לכך שאתה עכשיו בצד הנכון של התמונה. הנפש, יש מקום אחר פה שהוא כותב שמה שהתשובה, סליחה, הסיבה שאדם עצוב, בואו ננסה למצוא את זה, זה לא פה, זה נראה לי לקמן. הנה פה נראה לי. הוא כותב באיזה מקום פה הרב קוק באורות התשובה, שהסיבה שאדם עצוב זה רק מסיבה אחת, כי העבירות, הוא כותב הנה, כל עיצבון בא מפני החטא. או לפני כן, כששואלים מהיכן העצבות באה, זה בפרק י"ד פסקה ו', מהיכן העצבות באה, למה אדם מרגיש עצוב? למה אדם. למה אדם מדבר בכזאת קדרות? צריכים לפתור מהשפע של המעשים, המידות והדעות הרעות על הנשמה. שפע, הכוונה היא הזרימה הזאת של המעשים הרעים, מידות הרעות שקיימות באדם. כל הזמן הם זורמים ככה על הנשמה שהיא טועמת בחושה החודר את מרירותם והיא נסלדת, נבחלת ועצובה. אז כשבן אדם רק החליט בליבו, די, אני רוצה להיות משהו אחר, אני רוצה להיות צדיק, רק רוצה, ברמת הרצון עבר לו בראש, מיד מגיעה השמחה. כי כבר כל הזרם הזה מפסיק, סגרת את השיבר של היצר הרע של השפע מעשים, מידות ודעות רעות, ועכשיו הנשמה חוזרת לשמוח, לזרוח, כי זה המצב שלנו, אנחנו ברירת המחדל זה נשמה שהיא שמחה, נשמה שהיא מאירה, היא קיימת בנו, זאת מציאות. אחר הדברים האלה שראינו את הדברים המאירים, ושוב צריך להתחזק באמונה כמו שהרב אמר, צריכים להעמיק מאוד באמונת התשובה. אחרי שראינו כמה התשובה זה דבר מתוק, אני שואל את עצמי, שמע באמת מי שאומר פה סליחות או אפילו וידוי או לומד, לומד בימים האלה, לומד על התשובה, אז למה אנחנו ככה מגיעים למצב שאנחנו כבר מתייאשים מהתשובה? ככה שאלתי את עצמי. בעצם הרב הוא קצת צריך לספר לנו על קדושה של תשובה ולהאמין בתשובה כי כנראה כבר נשחקנו בקטע הזה. מאיפה הגיעה השחיקה הזאת? איך לומר בין היתר שהאמנו בתשובה כשהיינו בהתחלה עוד צעירים ורעננים וטריים בעולם הזה של התשובה ואז שוב נפלנו. ואז האמנו שהפעם חוזרים בתשובה באמת ושוב נפלנו, אלפי פעמים, עשרות אלפי פעמים, הרי זה קורה כל יום כמה פעמים ביום וכנראה שזה מה ששחק בנו את האמונה שהתשובה כבר פועלת משהו. אז זה רחוק ממני. אז פה אני רוצה להגיד ופה בשביל זה באתי היום, איך אנחנו שוברים את המעגל הזה? הנה זכינו להאמין בעומק התשובה, אנחנו מאמינים באמת שתשובה היא קלה מאוד ולוקחת אותנו למקום אחר לגמרי במשוואה. איך אני שובר את מעגל הקסם הזה ונשאר בצד הנכון? מה הדבר בעצם שבגללו אני נופל? תחשבו, הרי כל בן אדם בעולם אם הוא היה שעה אחת הולך ונופל יותר מחמש פעמים הוא היה עוצר במקום ושואל, מה קורה איתי? למה אני ממשיך? אולי יש לי משהו בנעל? אולי יש לי משהו בעיה בברכיים? אולי אני הולך במקום עם בורות? מה מה הולך איתי? לא יכול להיות שזה קורה כל כך הרבה פעמים בשעה אחת. אז איך זה שאנחנו נופלים כל הזמן וחוזרים על זה כל הזמן? מה איפה מה היצר הרע עושה לנו שפספסנו פה? אז תראו קודם כל מה אומר בהקדמה, כל מה שאני אומר עכשיו זה לא כי אני זכיתי כבר להגיע למדרגת שלמות, רחוק, אבל בגלל שאני קצת יותר ותיק מכם בעולם הזה אז אני רוצה לשתף אתכם וזה לא אני, פשוט למדתי מסילת ישרים. ואתם יודעים מה הוא כותב בהקדמה מסילת ישרים? מי שלא חוזר, משנן וטוחן את הספר הזה עד דק, בחיים לא יצליח להפיק מזה תועלת כי הוא לא מחדש חידושים. טוב, מי שלא למד גמרות פשוטות אז הוא כנראה יתחדש לו כמה גמרות פה, אבל בסך הכל כאילו גמרות פה שהוא מזכיר הן די מוכרות ומי שלא מכיר אז אחרי פעם אחת מכיר אותן. אז מה התחדש לנו? לא באתי לחדש, אומר המסילת ישרים, באתי להציב מול העיניים דברים שנשכחים. וזה כל היצר הרע מה שהוא עושה, משכיח מאיתנו את הדברים האלה, את האמיתות האלה. הפרק הראשון שלו, אחרי שהוא מסביר בפרק א' את חובת האדם בעולמו, בפרק ב' הוא מסביר לנו את ביאור מידת הזהירות. תקשיבו טוב. הוא כותב: מה זה זהירות? שיהיה אדם נזהר במעשיו ובענייניו, כלומר מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו הטובים הם אם לא. אם בן אדם כמו שאמרתי לכם דוגמה מקודם של אדם שהולך, או לחילופין אדם יש לו רכב, בואנה כל פעם הוא רואה שהוא מקבל מכה, שריטה ברכב, ישר מה הוא עושה? או מצלמה או מארב, תלוי כמה הוא עצבני. אין, אי אפשר להמשיך ככה, כואב לו כל שריטה ברכב, כל מכה ששוברים לו איזה משהו, איזה מעקמים לו את הפח, זה כואב לו מאוד. מפקח. מפקח על דרכיו ומעשיו הטובים הם אם לא לבלתי עזוב נפשו סכנת האבדון חס ושלום. כי הוא יודע בן אדם שהוא מבין שכל פעם מחדש מפילים אותו הוא ילך לאבדון ולא ילך במהלכו כעיוור באפילה. והרמח"ל פותח את זה בקטע ההדרכתי שלו, זה הדבר שהוא פותח: הנה זה דבר ששכל יחייבהו וודאי, כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברוח מאבדון נשמתו, איך ייתכן שירצה להעלים את עיניו מהצלתו? אין לך פחיתות והוללות רע מזה וודאי. והעושה כן הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמור את עצמם, אינסטינקט הכי טבעי בעולם של בעלי חיים להישמר מסכנות. וכל דבר שרק מפחיד את החתולה היא מתרחקת ממנו קילומטרים. אז מה אנחנו בני אדם, אנחנו לא מהלכי על ארבע. אנחנו ברמה יותר גבוהה מהם. והולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הוא לא בוחן מה הוא עושה, הנה הוא כסומא הולך על שפת הנהר, עיוור. אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה, כי העולם הזה זה לא חוף מבטחים. זה ממש ללכת על גשר צר מאוד, זאת אומרת צריך הבררת מחדל שנופלים בעולם הזה. יש פה משיכות מאוד חזקות למטה, וגם הנפש הבהמית שקיימת בנו יחד עם הנשמה האלוקית. אז הבררת מחדל זה שנופלים. צריך לפקח כדי שלא יקרה לנו דבר כזה, צריך לפקוח את העיניים. והנה ירמיה היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המידה הזאת. מה היו אומרים, מה אמר עליהם? אין איש נחם על רעתו לאמור מה עשיתי. תקשיבו טוב למשפט הבא. כולה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה. ההתנהגות, מה בעצם הסיבה שאנשים לא שמים לב למה שהם עושים? כי אנחנו כמו סוס שוטף המלחמה. במלחמה יש אדרנלין, יש הרבה רעש, סוסים הם רגישים לרעשים, יש הרבה צעקות ומתח והוא מרגיש את הרוכב. הנה בדיוק הבת שלי עושה רכיבה על סוסים, אפילו שהיא קטנטונת, היא בכיתה א', סיימה כיתה א'. ראו אותה כזאת קטנה על סוס ענק, קוראים לו צ'רצ'יל גם לסוס, זה בכלל סוס מלכותי. והיא ככה כזאת קטנה, מה זה מצחיק אותי כל פעם שאני הולך לראות אותה איך היא מטפסת עליו עם איזה, צריך לשים לה איזה חבית כדי לטפס עליו. והיא הקטנטונת הזאת היא שולטת בו. אם היא עושה לו ככה הוא פונה ימינה. עושה לו קדימה. ואם היא מושכת אחורה, בואנה היא שולטת על סוס. הוא מרגיש את הרוכב. ובמלחמה הרוכב הוא באקסטזה והסוס עוד יותר כי יש בו יותר כוחות. זה מה, ככה אומר ירמיה לבני דורו: אתם כמו סוס שוטף מלחמה, אתם לא מסתכלים, אתם בכלל לא עובדים עם שכל, אתם רק אינטואיטיבית. והיינו שהיו רודפים והולכים במרוצת רגילות דרכם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים. ונמצא שהם נופלים ברע בלי לראות אותה, אפילו לא שמים לב. עכשיו זה הקטע החשוב. אתם יודעים פרעה, פרעה זה מודל של יצר הרע. פרעה זה היצר הרע התנ"כי. הוא לא מכיר באלוקים, מי זה הקדוש ברוך הוא שאני אקשיב לו בכלל? פרעה הרשע. בתחילת ספר שמות אומר, ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. פסוק אחר כתוב שם ויפרו וישרצו וכולי. הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. ועלה מן הארץ יש שני פירושים, חז"ל מסבירים שעלה מן הארץ מתכוון לעצמו, כשהוא לא אמר את זה במפורש כמו שתולים קללה בחברו. זאת אומרת אומר פרעה אני מבין פה שיש פה פוטנציאל רציני מאוד. הם בשנייה אחת יכולים להתחבר לאיזה עם ולהעלות אותנו מן הארץ, לגרש את בעלי הבית. יש להם כוח גדול. מזכיר טיפה מה שהיה בשואה. הרבה אנשים פה בארץ היה להם קשה לקבל את הניצולים, את השורדים, כי הם אמרו בואנה אתם אמיתיים? הייתם שם מאות על איזה כמה שוטרי אס-אס. בסדר אז היה להם נשק. אבל כמה מאות שמסתערים על שני שוטרים יכולים לפרק אותם. אז כמה ימותו אבל תשעים אחוז מהאנשים יצליחו. והם לא קיבלו את זה ולכן ממש התייחסו אליהם בצורה לא נעימה בכלל. הם היו פה החלוצים, המחתרות, והיה להם את הגבורה הישראלית, ההתנגדות. ושם מה קרה? אותה טכניקה של פרעה בדיוק. מה שחז"ל מספרים, בהתחלה הוא אמר להם בלשון כזאת נקיה, בלשון רכה, בואו תעזרו לי בעבודות. ולאט לאט הוא הרדים אותם. מה עשה פרעה? איך הוא הצליח עם שלם עצום לשעבד? הוא פשוט הרדים אותם. עד שהם הגיעו למצב שאין להם אפילו זמן לחשוב על המציאות הזאת. מה אולי אולי נמרוד בו? אין. ובאמת כותב פה, הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע ועורמתו להכביד עבודתו בתמידות על ליבות בני אדם עד שלא יישאר להם רווח להתבונן להסתכל באיזה דרך הם הולכים. עכשיו תקשיבו משפט מטורף. כי יודע הוא היצר הרע שאילולא היו שמים ליבם כמעט קט על דרכם, ודאי, תראו כמה לשונות נחרצות, ודאי שמיד היו מתחילים להינחם ממעשיהם, רק להינחם ממה שהם עושים, והייתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. יש פה אמירה בלתי משתמעת לשני פנים אומר הרמח"ל. יצר הרע יודע, אחי היקר, אם יהיה לך שנייה אחת התבוננות ושים לב מה אתה עושה, ברור שזה יוביל אותך להינחם על מעשיך וזה יוביל אותך לעזיבת החטא לגמרי. ואז הוא אומר, זה עניין פרעה, שמשה רבנו הגיע וביקש, מה הוא ביקש? שלושה ימים להקריב לקדוש ברוך הוא במדבר. פרעה נדלק. למה, מה כל כך בשלושה ימים? מה תפסיד בשלושה ימים? אדרבה, היום במקומות עבודה המנהלים חושבים איך אני עושה הטבות לעובדים, שים להם חדר כושר, שים להם תן להם מלון בחופש, תעשה להם כל מיני יציאות, הוא מפסיד על זה זמן עבודה? לא, הוא יודע שאם טוב לעובד, התפוקה יותר טובה אחרי זה, כדאי לו, הוא יהיה שמח, הוא יהיה מבסוט, יש לו רווח כלכלי. תן לו בונוסים, תן לו רכב. אומר פרעה: לא, לא הבנתם את האירוע, הבעיה פה היא אחרת, יש להם זמן לחשוב. מאיפה בא להם הרעיון הזה של פתאום ללכת לעבוד אלוהים? יש להם זמן לחשוב. מיד מה הוא אומר? תפסיקו את הקש, אל תביאו להם יותר תבן, שהם יחפשו. מה המטרה? "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר". אל תיתנו להם שנייה אחת לחשוב, זאת האסטרטגיה רבותיי. הרמח"ל פותח בזה את הספר לפני הכל כי הבסיס של כל העבירות זה שאין לנו רגע אחד לחשוב. אתם יודעים, תקראו ספרים של הרב חגי לונדין ועוד הרבה ספרים של גדולי דורנו שמכירים את המציאות. באמת היום, ואנחנו לא נדבר עכשיו על עבודת השם בכלל, היום הקרב בכל אפליקציה שמפתחים זה על הקשב שלנו. בהתחלה היה, כשהייתם לא יודע אם הייתם בעולם אפילו, פייסבוק, שמעתם על פייסבוק? בזמני זה היה כאילו מטורף, פייסבוק. היום אנשים כאילו מי שבפייסבוק זה זה כבר סימנת את עצמך אחי, אתה מהדור הקודם, אתה לא איתנו. פייסבוק. התקדמנו, וואטסאפ, ואז לאט לאט תעזרו לי טיפה, אינסטגרם, נכון? ואז יש טיקטוק, לא יודע מה קודם למה, לא זוכר מה החילוק ביניהם בדיוק, אבל הרעיון, הרעיון של שניהם, שלהתחיל לקרוא עכשיו זה כבד. אז מה עושים? הם יודעים, הרי מי שמפתח את האפליקציה זה אנשים שבין היתר מבינים בנפש האדם, פסיכולוגים. והם בודקים איפה הנקודות תורפה, איפה החולשות של בני האדם. הם יודעים שאנשים יותר קל להם להיות פסיביים ושיתמונות ירוצו. אז אם פעם היו רואים סרטונים, היום אנשים אין להם... אשתי אומרת לי סרטונים בוואטסאפ אני בחיים לא מורידה בכלל, אם יש זמן סרטונים. היום אנשים מעבירים, נראה לי ממוצע נראה לי ב... איך זה נקרא? אינסטגרם או טיקטוק שמעבירים? טיקטוק, ממוצע נראה לי של תמונה כמה? שפעם קראתי איזה מחקר, נראה לי משהו כמו חצי שנייה. שנייה אולי. יותר משנייה זה כבר כאילו יאללה, שתי שניות זה כאילו נחשב משהו באמת כאילו הצלחת לרתק אותי, שלוש... ארבע... יותר מזה, אם הסתכלתי עד הסוף אחי, אתה זוכה פרס נובל. למה? כי הם עובדים על זה, על הקשב שלנו, איך אנחנו נצליח יותר למשוך. ואנחנו נדפקים מזה כי אנחנו הופכים להיות יותר קצרים. אם פעם היה לנו סבלנות לקרוא פוסט אז כבר אין. ואם פעם היה לנו טיפה סבלנות לראות סרטון בהידברות מתחילה ועד הסוף אז כבר אין. והיום שלוש שניות קשב. ואני אומר לכם אנחנו רואים את זה בבית ספר, בתיכון, וזה בכל העולם, זה לא רק... נכון אנשים מבוגרים יותר עובדים אז הם יותר צריכים להיות קשובים, אבל היום זה אירוע. וזה בכלל בעולם הגדול, לא עבודת השם. בעולם הגדול הכללי זה אירוע. כל שכן עובדי השם שזה פוגע בהם כי זה נקודה: אין לבן אדם רגע אחד לחשוב. האנשים המצליחים היום בעולם זה אנשים שיודעים להתנתק מהפלאפון. כל מפעל בעולם, כל מפעל או חברה או אדם מצליח חייב לעשות פעם ביום, אחי עובד בתעשייה אווירית, כל בוקר הם פותחים בסיבוב. עושים בתחום שלו יותר של עיבוד חלקי רכיבים למטוסים ורדארים וכולי, עושים סיבוב במפעל. עושים סיבוב. אין, בלי ישיבת צוות, בלי עצירה, ששנייה אחת מדברים: חבר'ה מה הלך היום? בוא אתה תספר שנייה אחת על נקודות לשיפור, שימור כמו שעושים בצבא. תן לנו לקחים איפה אפשר לשפר, איפה אפשר לחסוך עלויות, איפה אפשר לייעל את העבודה? בלי זה לא נתקדם, אנחנו נישאר עם אותם טעויות שלנו. ככה מתקדמים, ככה משתפרים, ככה אנשים מצליחים. נותנים רווח להתבונן על מעשיהם. ואני רוצה להגיד לכם משהו כבן ישיבה לשעבר, יש יצר הרע לבני ישיבות שנקרא לימוד תורה. אני זוכר את עצמי כל שנה מתכונן לעצמי לפני תחילת זמן, עושה לי ממש... בטח ראיתם את זה פה בשולחנות, חלק מדביקים את זה על השולחן אפילו, עושים לך את מערכת שעות, לו"ז. הייתי עושה לי בשיעור א', הייתי חי בסרט. שיעור א' הייתי עושה כאילו כל רבע שעה, סדר ערב שזה היה חופשי בזמני, כל רבע שעה, עשרים דקות, חצי שעה היה לי משהו אחר ואפילו בלי הפסקה. משהו לא ריאלי בעליל. הייתי אמור ללמוד איזה עשרה נושאים שונים בשעתיים וחצי שלוש של סדר ערב בלי שום טיפת הפסקה. לא ריאלי. רק לפתוח להוציא את הספר, לעבור לחברותא הזה, לנשום, לשתות מים, להתפנות. אבל זה יצר הרע. הוא טוב, כמובן טוב מאוד לנצל את הזמן להעמיס כמה שיותר הספקים, אבל זה יצר הרע במובן מסוים שלא השארת שום דבר, שום מקום, לא השארת עשרים דקות, חצי שעה, רבע שעה ביום להתבונן שנייה אחת מה עשית היום. וזה מה שרציתי להגיד לכם. והרמח"ל בפרק השלישי הוא כותב שאין סיכוי להצליח בעולם הזה בלי זה, אפילו שבפרק ב' הוא אמר את זה בצורה חותכת. הוא אומר: תדע לך, יש את המשל המפורסם שהוא מביא, משל הגן המבוכה, אתם מכירים את זה בטח. מה זה הגן המבוכה? זה גן, זה מבוך של שיחים גבוהים. אדם נכנס, צריך לצאת מהצד השני, להגיע לאיזה יעד, והוא בטוח שפה הוא פנה נכון וזו הדרך הנכונה, והוא לא שם לב שהוא עושה אותם טעויות. אבל הפעם אומר: זה פה בוודאות הייתי, פה אני אקח שמאלה, או פה לא הייתי, פה זה מקום חדש. ומישהו מלמעלה מסתכל עליו מהאכסדרה, מהמרפסת. וואלה אחי, הוא חוזר על עצמו. וזה לא גן של איזה חמישה מטר על חמישה מטר, זה גני מבוכה רציניים כמו כל הקמפוס הזה. בן אדם הולך לאיבוד. אין לו סיכוי. יש סיכוי אם הוא באמת יתאמץ הרבה מאוד מאוד מאוד ולא יפסיק פול גז, בסוף יצליח כנראה, אולי לפחות חלק הצליחו. אומר לך הרמח"ל: אחי, למה אתה מסתבך? למה לא חבל על הזמן שלך? יש כבר חבר'ה שעברו את הסיוט הזה, את כל המבוכה הזאת, נמצאים פה במרפסת. תקשיב להם, אומרים לך פה ימינה, פה ישר, פה אל תטה שמאלה. חכמים הגיעו לאכסדרה, אומרים לך נשמה טהורה, גמרא בבבא בתרא ע"ח: על כן יאמרו המושלים בואו חשבון. זה הנושא הכותרת של השיעור. בואו חשבון, בואו נחשב חשבונו של עולם. תעשה חשבון נפש. אתה רוצה שוב לעבור לחזור על אותם טעויות? תעשה חשבון נפש, אתה תראה לבד איך אתה תצליח לא לטעות באותה טעות שטעית בצומת הקודמת. אומר הרמח"ל: זה מה שחכמים אומרים. בלי זה, נקרא את לשונו משפט אחד: וזה כי העצה האמיתית הזאת לא יוכלו לתת אותה אלא ולא לראות אמיתתה אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם. לפני כן רציתי משהו, כן, בסדר, זה הרעיון, לא משנה, לא מוצא את המשפט בדיוק שרציתי. הוא אומר: עלינו להקשיב לחכמים שאמרו לנו כבר את הדרך. עד כאן רבותיי החלק התיאורטי. אחרי שאני מקווה שהבנו באמת שהתשובה היא קלה, אבל פשוט אנחנו נשחקנו כי כל פעם טעינו. והבנו גם מה האסטרטגיה של היצר הרע. האסטרטגיה שלו היא פשוט לא לתת לנו זמן שנייה אחת של התבוננות. אז הקטע הפרקטי, וזה הקטע הכי חשוב. הוא חשוב אחרי שמבינים את גודל המעלה של ההתבוננות. איך עושים התבוננות רבותיי שהיא מוצלחת? באמת באמת אם הייתי עכשיו סוגר ספרים והולך הביתה זה כבר היה הרבה, כי מאמין שמפה, מאמין שאולי כל אחד פה היה עכשיו הולך לסדר, לחדר, לא יודע לאן, ומשתדל כל יום לעשות אפילו עשר דקות, חמש דקות התבוננות עם עצמו והוא היה מתקדם הרבה מאוד. ואני אומר לכם, הרמח"ל כותב את זה: עת מזה שרגע קט הוא מתבונן על מעשיו, בוודאי בוודאי מיד היה מתנחם על מעשיו ועוזב את החטא לגמרי. אז ברור לי שגם אם הייתי עוצר כאן היה המון רווח לכל אחד פה, אבל כדי לשכפל ולשלש ואפילו פי עשר להכפיל את הרווח, אני אתן לכם טיפה טיפים שלי. לא חייב לקחת אותם, באמת באמת כל אחד יעשה מה שטוב לו, אבל השתדלתי להביא טיפים שנראה לי מתאימים לכולם. השתדלתי. איך עושים את זה? איך עושים את החשבון נפש בצורה איכותית? זאת השאלה. אז קודם כל נתחיל בקטע הטכני שהוא משפיע הרבה מאוד על האיכות של החשבון נפש. השאלה הראשונה: מתי עושים חשבון נפש? אני רוצה להקריא לכם מדברי הזוהר הקדוש מה הוא כותב על זה. אומר הזוהר הקדוש, וזה מופיע ב... רגע, נקרא לכם את לשונו בארמית. ככה, חלק ג' פרשת קורח. אומר הזוהר הקדוש: הא אוקמוה, כבר העמדנו, דבכל ליליא וליליא, כל לילה ולילה, עד לא ישכב ועד לא ניים, לפני שישכב וירדם, בעי בר נש למיעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא. צריך האדם לעשות חושבנא, חשבון נפש, חשבון מהמעשים שעשה כל אותו היום, ויטוב מנהון, ישוב מהם, ויבעי עלייהו רחמי, ויתפלל עליהם. זה דבר שלא הזכרתי עדיין, יתפלל. ישוב מהם הכוונה יעשה את ההשתדלות, ויצרף תפילה. אני מדלג טיפה, אני לא רוצה להסביר למה אני מדלג, ואילין איקרון מרי דחושבנא. האנשים האלה שעושים ככה נקראים בעלי החשבון. פשש, מדרגה, בעלי החשבון. דילגתי כי הזוהר הקדוש מסביר על פי הסוד למה יש עניין דווקא בלילה. אבל נניח את הטעם של פי הסוד. על פי הפשט, בסוף כשאתה מסיים את היום, אתה יכול לעבור ככה על כל מה שעבר עליך היום בהתבוננות. אבל אני רוצה להגיד שנייה אחת משהו, כלל ברזל על כל הטיפים שאני אגיד עכשיו. זה צריך להיות ב, לפני הכל לבחון אם זה פוגע בדבר הזה. הכלל אומר ככה: אל תעשה דבר שיגרום לך להפסיק את החשבון נפש. כל דבר שיקצר לך את הסבלנות לחשבון נפש, אפילו אם הוא יותר נכון, יותר רווחי, תוותר עליו, כי זה לטווח הקצר רווחי, לטווח הארוך הפסדת הכל. למה אני אומר את זה? כי הייתה תקופה שהייתי עושה בלילה, לפני השינה, כמו שהזוהר הקדוש כותב. אבל הייתי ב, הלילה היה מגיע ב-10:30, 11:00, 12:00, ואז הייתי נרדם על הזה. או לחילופין לא הייתי נרדם, אבל לא היה לי כוח. הייתי מחפף, ואז הייתי מפסיד, חבל. אז אפשר לעשות גם באמצע היום, אם אתה יודע שבאמצע היום אתה מיושב, יש לך זמן, פניות, אתה ערני, תעשה באמצע היום. הרווחת וגם באמצע היום אפשר לחשוב על דברים שאתה עשית כל היממה, והשבוע והחודש החולפים, זה בסדר, אתה מקיף הרבה דברים. אפשרות נוספת שהייתי עשיתי לעצמי פעם, הייתי עושה לעצמי תזכורות והייתי מחלק את זה לשלוש פעמים ביום, לשלושה שלישים. זאת אומרת הייתי עושה, הייתי יודע שיש לי הפסקה ב, נגיד באזור 12:00 או לפני כן, עושה 5 דקות על הנתח הזה של היום, זה קל. ואז אחר הצהריים ואז בערב. למה הייתי עושה את זה? כי הייתי מאוד פרפקציוניסט וזה בעוכריי הדבר הזה, והייתי עושה חשבון נפש כאילו ממש יסודי. ואז הייתי כבר, זה היה ממלא אותי, חצי שעה חשבון נפש היה ממלא אותי. אז אמרתי חצי שעה זה הרבה, 10 דקות זה קצת. נעשה 10 דקות פה, באמצע, בסוף, ואז תקבל מה שאתה אוהב. אבל באמת באמת זה היסוד, הכלל הכי חשוב. אם אתה עושה משהו שגורם לך, אתה מרגיש שלא כיף לך כבר, תעצור אותו. אם אתה עושה את זה ארוך מדי, תעשה שלוש דקות. תשאיר טעם של עוד, עדיף. הרבה יותר אפקטיבי, כי שלוש דקות כפול 365 ימים זה הרבה יותר מאשר 30 כפול שבועיים. אז דבר ראשון זה הזמן. הדבר השני זה המקום, או יותר נכון נגיד הסביבה, נקרא לזה הסביבה. המקום שאדם, הנוחות של הכותב היא מאוד מאוד משפיעה גם על האיכות של הכתיבה. אם יש רעש בסביבה שאתה כותב את החשבון נפש, אתה עורך את החשבון נפש. אם יש לך טלפון לידך שמסיח את דעתך. אם יש אנשים שעוברים לידך ואתה לא רוצה שיסתכלו, זה מאוד אישי, חשבון נפש זה דבר אישי. אתה לא רוצה. תבחר לך מקום שלא יהיה לך הפרעות והסחות דעת. פינה שקטה, שתהיה לך פרטיות, תכתוב שם. הדבר השלישי זה, זה דרך הכתיבה, ואני לא מדבר על התוכן אלא פיזית איך אני כותב. שתי אפשרויות. אפשרות אחת מחברת, אפשרות אהובה ומה שנקרא מסורתית. אפשרות נוספת מתקדמת, יותר מודרנית, מחשב. באמת באמת אני אומר, זה מסוג הדברים כל אחד יבחן בעצמו ומה שטוב לו יעשה כי יש יתרונות בכל דבר. ניתן לכם טיפה דוגמאות. בכתיבה לגבי דף, אז קודם כל אתה לא מוגבל במחשב, אתה לא צריך מחשב. אתה גם כשאין מחשב, לפעמים אין חשמל ואתה רוצה פינה שקטה ואין לך עכשיו איזה שקע, אז פתאום הסוללה נתקעת, ודבר כזה יכול להפיל אותנו כי אז הלילה אתה לא כותב ואז ברגע שזה כמו לימוד תורה יום, יומיים יעזבך. ובכתיבה גם לפעמים, ככה אני גם הרגשתי בעצמי, לפעמים יש לך איזה השראה כזאתי. הכתיבה, זה קולח, זה פתאום מעורר בך יותר. מצד שני, אני עברתי למחשב תקופה ארוכה, כי בסוף אתה כותב יותר מהר במחשב. ואם אני פרפקציוניסט ורוצה להספיק לכתוב הרבה וזה פתאום נובע בי כל ההשתפכויות שאני כותב שם, אז מחשב זה רץ, וכתיבה מעייפת, היא איטית. גם מחשב אפשר לשמור יותר בקלות, זה לא יאבד לך אם יש לך גיבוי. וגם במחשב אני יכול לערוך טיפה שונה. בעצם נזכרתי רגע, רציתי לכתוב איזה לפני כן, אז אני יכול במחשב לסדר את זה. אפשר לעבור על זה גם וכולי. קיצור, יש יתרון לכל דבר, כל אחד יעשה מה שטוב לו. הנקודה השנייה מעבר לפן הטכני שנגענו בו והוא חשוב שתדעו לכם, הנקודה השנייה זה התוכן. וזה כבר עוברים פה לגוף הדברים. אני ממליץ פה המלצה, תעשו מה שטוב לכם. בסדר? נעשה עכשיו ניסיון ביחד, נעשה תרגול ביחד בלייב. עכשיו אדם מתחיל, יוצא מפה בסוף הערב אומר לעצמו "וואו, אני רוצה חשבון נפש". הרמח"ל כותב שום דבר לא יתקדם איתי בעולם הזה אם אני לא עושה חשבון נפש, רווח, התבוננות. זה באמת יקדם אותי באלול הזה, זו תשובה שהקלות שלה גם מביאה אותי להאמין בשיטה הזאת כי היא קלה והיא מצליחה גם ברובד המעשי לא רק מהרהור של תשובה. יופי. אני מתחיל מאפס. מה אני עושה עכשיו? איך אני מתחיל? מאיפה להתחיל? אני מציע לכם דבר כזה, תראו, אני מאמין שכולנו, גם מי שאומר סליחות, גם מי שלא אומר סליחות, אנחנו טעונים על עצמנו. אנחנו ברוך השם עם כל הגאווה שיש לנו ברוך השם, יש לנו גם הרבה ביקורת עצמית ואנחנו יודעים טוב מאוד כמה דברים אנחנו לא בסדר, לא טובים. אני מציע בשלב הראשוני פשוט לשפוך, להציף, ממש אל תחפש גם סדר מסוים, אל תעשה את זה מסודר, עזוב, שפוך אחי. שמירת הלשון, שמירת העיניים, קדושת האכילה אני אוכל כמו לא יודע מה, אני ישן יותר מדי, אני לא מכוון בתפילה, קדושת שמירת הברית, אני מדבר בבית כנסת שפוך הכול אחי, בלי אבחנה. זה שלב ראשון. זה קל, זה באמת פשוט. יכול להיות שתזכר אחרי זה בעוד דברים, תכתוב אחרי, תשלים אחרי זה. תזכר לפעמים גם באמת באותו רגע תמיד אתה לא זוכר הכול. תכתוב. אגב אני בזמנו כשהייתי, העברתי את השיחה הזאת כשהייתי חצר"מ פה בישיבה, אז הייתי אפילו שנה אחת הדפסתי בשביל להקל על המחשבה ולא להתחיל לחפש עכשיו ולהיתקל על ההצפה הזאת, הדפסתי פעם אחת את הווידוי הארוך של רבנו נסים שאנחנו אומרים ביום כיפור במוסף נראה לי, בשחרית. יש שמה פירוט מטורף על סדר א"ב, הכי תחגוג, תרוץ על הכול. כל מה שאתה מרגיש, אני עשיתי את זה עם עצמי, וואלה התחברתי להרבה. אז יש שם, אפשר לקחת הרבה דברים כי יש שם המון דקויות גם, לא דיברתי על מידות אפילו כעס, קנאה או קנאה במישהו ספציפי או שנאה או תחרות או כל מיני דברים של עצלות. אפשר לעשות משם הרבה דברים, וגם שמה זה לא הכול, תאמינו לי יש עוד יותר מזה. הצפה. שלב הבא שאני מציע, וזה סתם כי אני אוהב סדר, אחרי שהצפת תקטלג את זה, זה גם לא סתם בסדר, זה גם יעזור לך. תקטלג את זה לנושאים. נגיד מידות הזכרנו כמה מידות עכשיו. נגיד בין אדם לחברו. אם אתה רוצה או אם אתה מזהה שיש בך כמה דברים שהם תת-נושא, נגיד לא יודע מה, גם אתה קם מאוחר לתפילה, גם אתה לא מכוון בתפילה, גם אתה מקפל את התפילין לפני הסוף, אין לך כוח, אז בתוך בין אדם למקום תעשה תת-נושא של תפילה, וואלה יש לי פה איזה אירוע עם תפילה, זה כנראה לא משהו, יש לי פה אירוע עם תפילה. תת-נושא. זה השלב השני. שלב השלישי זה שלב חשוב. אוקיי, הבנתי את האירוע, המצב שלי בקנטים. קודם כול חשוב מאוד רבותיי לא להישבר כשרואים את כל הטוב הזה. עלולים בטעות להגיד "בואנה אחי, סוגר עכשיו את המחברת, עזוב, אני אמשיך ככה". מי אמר את זה מקודם? זה פשוט גורם לי להרגיש לא נוח עם עצמי כשאני, אז ידעתי תמיד שאני לא בסדר אבל עד כדי כך לא ידעתי. פתאום אני רואה את זה במוחש בהיקפים מלאים. אז לא להישבר, אדרבה, אני אישית באמת אומר לכם, אשתי לא מבינה איך זה אבל אני ממש זה משמח אותי כשאני עושה את זה כשאני כותב את זה. למה? כי אני מרגיש שאני עכשיו באמת מתמודד, זאת אומרת אני עכשיו מתקדם. עד היום הייתי בהכחשה, בהדחקה כמו שהרמח"ל כותב, ירמיהו הנביא, "כולו שוטף במרוצת הסוס שוטף במלחמה", אתה יודע ואתה מכחיש, אתה מתעלם. עכשיו אני באמת שם את הדברים מול העיניים ורוצה להתקדם. זה לא יודע, לי זה עושה מאוד טוב כשאני מציף את הבעיות שיש בי וכי אולי כי אני נותן לי תקווה שאפשר להשתפר, אפשר לתקן, לא יודע, אותי זה משמח. גם אם מישהו לא משמח אותו אני אגיד בסוף משהו חשוב מאוד בשם הרב קוק ב"עין איה" שהוא סופר חשוב. מסתכל על כל התמונה מלאה, מסודרת, איך שאתה רוצה. לא חייב לסדר אבל עכשיו הגיע השלב השלישי לבחור. לבחור. עכשיו שימו לב לשתי נקודות. נקודה ראשונה, תפסת מרובה לא תפסת. אחי, קח נקודה קטנה, רק אותה. למה? כי זה האסטרטגיה השנייה של היצר הרע. לך על הכל! מה, תיקח רק את זה? אחי, אם לא תלמד גם את זה וגם את זה וגם... נכון כך הוא עושה בלימוד תורה? גם את זה וגם זה, זה לא שווה אחי, אתה חייב גם את זה וגם ללמוד תנ"ך וגם ללמוד הלכה, ומה עם השקפה ואמונה? ומה עם מוסר? בסוף אתה לא... לא לא... אז תמשיך לחזור על דברים אחרים? מה? אז תמשיך לחזור על דברים אחרים. ואתה פשוט לא עושה כלום, אתה לא מתקדם באמת, כי כשאתה מנסה לתפוס הכל אתה לא מצליח להתקדם באמת. ואז אתה מתייאש וחוזר חזרה לתוך המרוצת החיים בלי להתבונן. קח משהו אחד. אתם יודעים מה? מי שרוצה יותר, לפרגן ביותר, הוא מרגיש שהוא יכול לעבוד על כמה דברים, הייתי מציע קח אחד מכל קטגוריה גדולה: בין אדם למקום, לחברו, והייתי מוסיף קטגוריה בין אדם לעצמו, שזה מידות וכדומה. קח משהו. עכשיו, מה לקחת? זו הנקודה השנייה שרציתי להגיד לכם, איך אני בוחר באמת? אתן לכם שני טיפים שהם שניהם נכונים למרות שהם לא אותו דבר. אפשרות אחת ללכת על מה שבוער בי. אפילו שזה משהו... אחי, לא יודע מה... יש בן אדם שפתאום כואב לו ממש שהוא מדבר בבית כנסת דברי חולין. אחי, המצב שלך הרבה יותר חמור, תראה מה אתה עושה אחי! אתה לא מקפיד בהלכות שבת, אתה מחלל שבת. אבל זה בוער בו! מה היתרון בזה? כשיש לך דרייב על משהו, יש לך מוטיבציה, אתה תתמיד בזה, ויש לך גם סיפוק. וזה חשוב. כי אם משהו מטריד אותך כל הזמן... אתם יודעים, בן אדם ממש מפריע לו לשון הרע, שמירת הלשון. זה ממש כואב לו. היה לי פה פעם בחור שממש בכה לי, ליטרלי בכה לי על... הוא לא דיבר לשון הרע, הוא שמע לשון הרע, קיבל לשון הרע. הוא ממש בכה לי בכי תמרורים, אני אומר לכם אני מזדעזע כשאני נזכר בבכי שהיה לו, הלוואי עליי. בכי תמרורים. אז אם בן אדם נוגע בו ממש העניין הזה, כואב לו מאוד, אשרי חלקו. לא יודע למה, ככה התעורר הדבר הזה, שילך עליו. למה? א' כי אתה תצליח בזה, ב' אם זה כל כך טורד אותך שאתה נופל בזה, אז אם תשתפר בזה תהיה לך רווחה נפשית. כשיש לאדם יישוב הדעת זה מקרין על הכל, הוא יצליח בהרבה דברים אוטומט, הוא ישתפר בהרבה דברים במקביל. זה אפשרות אחת מה שבוער בך. אפשרות שנייה לך על מה שיותר נקרא לזה רווחי לך. רבי חיים ויטאל יש לו ספר, לא של האר"י הקדוש, נקרא "שערי קדושה". אומנם כמובן יש שם נגיעות של קבלה, אבל זה ספר מוסר. שם הוא מדבר על המידות. הוא כותב שהתורה, אם אני זוכר נכון את מה שהוא כותב שם, ממש בהתחלה הוא כותב את זה, הוא כותב שהתורה לא כתבה אף פעם איסור על מידה רעה, שמתם לב לזה? אפילו "לא תחמוד", אגב, תסתכלו במפרשים, זה דווקא אם אתה עושה מעשה. "לא תחמוד" זה לא איסור לחמוד סתם בלב, רק אם אתה עושה מעשה להשיג את זה, זה "לא תחמוד". אין איסור לכעוס, אין איסור להתגאות, אין איסור... אבל הגמרא כותבת דברים סופר חריפים: כל הכועס נופל בגיהינום, כל מי שמתגאה אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת, וגמרא מסכת... הגמרא במסכת סוטה מדברת על גאווה עמוד שלם, איזה דברים חריפים! ומי שמלבין פני חברו כאילו שופך דמים וכאילו עובר על שלוש עבירות חמורות, גם כעס, שלוש עבירות חמורות כאילו עובד עבודה זרה. מה זה? אז למה התורה לא כתבה כלום? אז הוא כותב, אם אני זוכר נכון, שזה כל כך בסיס שזה לפני התורה. ומה זה אומר לנו? שאולי יותר רווחי לנו לתפוס דברים שחולשים על הרבה דברים. אז הבאתי דוגמה של מידה, מידת הכעס יכולה להעביר אדם על דעתו, הורסת לו את הכל, אין לו סיעתא דשמיא בהרבה דברים. אתן לכם דוגמה אחרת לא מידות: אדם נגיד, לא אתם, אתם בני ישיבה, אבל נגיד אדם שעובד, אין לו קביעת עתים לתורה. הוא כתב בהצפה בין היתר לימוד תורה, הוא לא לומד תורה בכלל. אחי היקר, אני ממליץ לך, עזוב הכל, תיקח את זה, תקבע עת... למה? כשאתה לומד תורה קודם כל אתה מבין איך מתנהגים, זה ישפר אותך בהרבה דברים אחרים. ב' נותן לך בוסט של קדושה, אתה מחובר לקדוש ברוך הוא, יש לך מטען, הסוללה שלך מתמלאת. אז לבחור דברים, זה הטיפ... אופציה שנייה, הטיפ השני, תבחר דברים שההשפעה שלהם היא מאוד רחבה. אבל שוב, כל אחד יעשה מה שטוב לו. יופי, אז הצפנו, סידרנו קטגוריות, בחרנו מה שהכי נכון לנו. שלב רביעי זה לצאת לדרך, זאת אומרת זה ליישם. בחרתי בעיה. עכשיו אני מתבונן בה. תגיד, למה אני לא קם לתפילה? מה הסיפור שלי? תפילה בשבע? נכון? עדיין בשבע? טוב שזה זז. שבע נשאר. יופי, ברוך השם, שבע תפילה. הרי אני מאחר כרוני. מה הסיפור שלי? אני כל פעם מחדש קם בבוקר, מגיע לתפילה, מתבאס על החיים, כולם רואים אותי. הרי הראש ישיבה והמשגיח שמים פנים אליי, הרי זה לא נעים. הדלת נשארת פתוחה עדיין? לא יודע אם נתקלתם בטריק הזה עדיין, לא משנה אם שמעתם. אני נכנס קבוע וגם אני מתפדח מחברים שלי והר"ם שלי. עזוב, מעצמי אני מתפדח. אני מתבאס על עצמי. לבוא כל פעם בקימפאס ספורו זה לא נעים. אבל הקטע הזה, הקטע הוא שהלא נעים הזה חוזר כל פעם מחדש וזה אומר שאתה נגנב. אתה אומר "זה לא נעים לי" ואני ממשיך. זה בדיוק מה שהרמח"ל כותב. אדם פעם אחרי פעם מקבל מכה, הרכב שלו כבה והוא לא מפסיק. למה? כי הוא לא מתבונן. זה ממש דוגמה קלאסית, אין דוגמה יותר טובה מזו. עכשיו בוא נעשה בלייב, בוא נתבונן. למה בן אדם לא קם בזמן? תגידו לי אתם. הולך לישון מאוחר. נכון? אין חוכמות. הרב אבינר שאלו אותו פעם, מה סגולה, תן לנו איזה סגולה לקום בזמן. תישן מוקדם תקום מוקדם אחי, אין פה חוכמות. יופי. בן אדם בחשבון נפש כותב "תשמע, אני שם לב אני ישן מאוחר". אוקיי, מה המסקנה שלי? לישון מוקדם. יאללה. אחרי שבוע, וזה השלב הבא. השלב הבא זה אחרי שבחרת ובחרת משהו לתקן והגדרת מה אתה צריך לעשות, השלב הבא זה מעקב. זה הקטע הכי קריטי. בודק את עצמו אחרי שבוע. נפגשים אחרי שבוע מה שנקרא. עושה כאילו סקירה שבועית. הוא עושה רוצה לראות מגמה. כל יום הוא כותב מתי הוא קם, מתי הוא הלך לישון, מתי הוא קם. בסדר? יופי, זה מה שהוא הגדיר לעצמו. אני עכשיו עובד על לקום בזמן לתפילה, נקודה קטנה כמו שאמרנו, לא להתפזר, לא לקחת הרבה. לקום בזמן לתפילה. מה אני צריך לעשות? לישון מוקדם. עכשיו כל ערב אני עושה מעקב, אני בודק, אני כותב לעצמי בחשבון נפש בסוף היום מתי הלכתי לישון אתמול מתי קמתי הבוקר. והוא קולט. טוב, אז ביום הראשון התלהבות עניינים, הוא זכר את השיעור שהיה לנו פה, הוא הצליח להשתפר. אחרי ארבעה ימים שוב מגמת ירידה. הוא עושה את הזום אאוט בשבוע. חוץ מההתחלה שהתלהבתי אנחנו חזרנו לסורנו. מה הסיפור שלי? אז מה הוא מגלה? תגידו לי אתם. אפשרות ראשונה הוא ילד טוב, בוא נתחיל בטוב. הוא ילד טוב, הוא הולך לישון יותר מוקדם אבל לא מספיק. אתה אפילו לא יודע שאתה צריך שבע שעות שינה. אתה יודע היית ישן חמש שעות שינה. יש לי תלמידים אלייסטר, אני לא יודע איך הם עושים את זה. שנים בקושי ישנים בלילה. ארבע שעות שינה ובן אדם מכור למחשב בקטע קיצוני אבל יש בבקרים שהוא יודע שאני אהרוג אותו אם הוא לא מגיע לשיעור. הוא מגיע אחרי לילה לבן. ולפעמים אומר לי "דווקא היום ישנתי, וואלה הרב תהיה גאה בי, שלוש שעות". אחי, אתה לא איתנו. אז הוא אפילו לא יודע כמה הוא צריך לישון. יש כאלה משובשים לצערנו הרב אבל נגיד הוא חשב חמש שעות שינה אני אשן אני צריך להרחיב לשש. הרמב"ם כותב שש עד שמונה, שש. שש לא מספיק לך כנראה. ניסית להגדיל לשבע? יופי. בוא נגיד זה המקרה הטוב. מקרה הרע הוא יודע כמה הוא צריך. בסדר, אנחנו מכירים את עצמנו. אני איקס שעות מספיק לי. אבל כמו שאמרת, הוא ממשיך לישון מאוחר. אז לא נגענו בשורש. מה השורש? צריך לבדוק. מה גורם לי? אני יודע שצריך לישון מוקדם כדי לקום מוקדם. משהו גורם לי לישון מאוחר. למה זה קורה? אז אני מגלה לא יודע מה נגיד אני מגלה שאני חוזר לחדר מאוחר מדי כי לא בדקתי אף פעם כמה זמן לוקח לי מהרגע שאני חוזר לחדר עד שאני הולך לישון, כמה אני צריך. אז יש לי טיפה לנשום, קצת לשכב על המיטה כי אני בלי טלפון בבית מדרש רק בחדר, לעבור על הטלפון. אני יש לי לפעמים דיבור חברים, רוצה לאכול משהו, עד שאני מתקלח, עד שאני קורא ספר לפני שינה. לא יודע מה. אדם לא בדק. אז תבדוק אחי כמה זמן אתה צריך. או לפעמים יש בן אדם שאומר שהוא משאיר לעצמו את הדברים, עושה דברים בסוף היום שהוא אוהב אותם. זה קורה לי מלא. אתה משאיר דברים שאתה אוהב ללמוד בסוף היום ואז אתה ממשיך ממשיך ממשיך. ופה נפלנו. ואני אומר זה יצר טוב, יצר רע בדמות יצר טוב. זה זה, זה פרעה, תכבד העבודה אל תיתן לו. תדחוף לו עוד איזה ספר, עוד חברותא, עוד איזה משהו, פודקאסט לשמוע שיפול בזה. כן. לא, אתה צדיק אחי אתה לומד תורה, מה זה אלול? תלמד תורה אחי תגביר תורה, יצר הרע. וככה אדם ממשיך עד שהוא מתחקה אחר השורש. הוא צריך לעשות בחוכמה, בתחבולות תעשה לך מלחמה. אם צריך שים לך שעון מעורר מתי אתה צריך לעצור. ואם צריך תעשה כמו שאבא שלי עושה, השם ישמור אותו, הלוואי אני עשירית ממנו. אבא שלי אדם פשוט מאוד אבל הוא יודע לגזור זמנים. אין דבר כזה להגיע למשהו לא משנה מה זה, תפילה, סליחות, פגישה, חתונה, הוא יגיע ראשון. לפני, הוא גוזר זמנים, אם זה נסיעה אז הוא יחשב חצי שעה לפני כן שהוא יגיע. איך תדע מה יקרה בדרך? אחי אבל יש וייז, אתה יודע מה יקרה בדרך. לא, וייז לא יודע. חצי שעה לפני כן, הוא פותח את הבית כנסת, הוא מגיע עם הגבאי, אשרי חלקו. אז אולי צריך לעשות ככה, זה גם תשובת המשקל, אם אני קבוע מאחר לדברים, לשיעור, לחברותא, לסדר, לתפילות, אז עכשיו אני אעשה זה, זה תשובת המשקל שלי. אני אתרגל לבוא רבע שעה לפני כן, וכנראה אתם תגלו שתגיעו בדיוק בזמן, כי ככה זה כשאנחנו לא יודעים לגזור זמנים, אז רבע שעה לפני כן זה כנראה מה שצריך להגיע בשביל להגיע בול בזמן. זה רבותיי משאיר לכם להמשיך מפה, אני לא רוצה לעלות אתכם יותר מזה. זה התרגול, בסדר? זה שעשינו פה ביחד דוגמה איך אני מתחקה אחר השורש. עכשיו זה לא ביום אחד, ניסיתי לכם דברים שכבר התנסיתי בעצמי, אז הבאתי לכם מהניסיון שלי, אבל כל אחד יבדוק את עצמו. שמירת העיניים, שמירת הלשון, מה גורם לי ליפול בדברים האלה? דיבור בבית כנסת, אני מדבר באמצע חברותא, אנחנו חורגים, מה זה? לפעמים זה דברים עמוקים מאוד, זה לא טכני. לפעמים יש לי קושי עם לימוד תורה, לא מתחבר, אז אני כל הזמן בורח החוצה, לפלאפון, לדיבורים, כי לא כיף לי. זה כבר משהו יותר עמוק. תשאל את הרב שלך, איך אני מתחבר ללימוד תורה? וזה גם פתרון לא של יום אחד. אבל אולי צריך ללמוד איזה ספר, אולי צריך להתפלל כמו שהזוהר הקדוש כתב. רוצה לסיום להגיד משהו אחרון שזה טיפ שאני מוסיף אותו לחשבון נפש והוא מתוק מדבש. זה רק הרב קוק יכול להגיד עם הכרת הדור שלנו. עין אי"ה, מכירים? על איזה מסכתות יש עין אי"ה? ברכות ושבת. זהו? פה? ביצה? יפה. אז קודם כל הרב קוק תכנן לכתוב על כל עין יעקב. עין יעקב זה בעצם ליקוט של כל אגדות הש"ס. לא זכינו, אבל לא הרבה יודעים, סוף ברכות חלק ב', יש על עוד מסכתות משניות, לא גמרא. תפתחו בעין אי"ה אצלכם חלק ב', תחילת מסכת מעשר שני, פסקה ראשונה, זה יוצא פסקה ט"ו, כי את כל המסכתות הקטנות, המשניות, הוא עשה ברצף. אז אחרי פאה זה יוצא עמוד 315, מי שירצה יסתכל אחר כך. אני לא אקרא לכם את כל הפסקה, אבל רק משפטים ספורים. מעשר שני, קראנו את זה בדיוק פרשת, נקרא את זה, וואי, יש לכם ככה דבר תורה לפרשת השבוע הקרובה, כי תבוא, בעליית שני, וידוי מעשרות. מה זה וידוי? חטאתי, אשמתי, בגדנו, נכון? אשמנו, בגדנו. לא, מה אנחנו אומרים בווידוי? אין לי פה את החומש. אומר שמה: ביערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני, לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי, לא אכלתי באוני ממנו ולא ביערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת, שמעתי בקול ה' אלוקי, עשיתי ככל אשר צויתני, השקיפה. בואנה איזה וידוי זה אחי? לא הבנתי. אתה מחמיא לעצמך איזה תותח אני, איזה גבר אני, איזה צדיק אני, עשיתי את זה ואת זה ובסוף אתה מסיים, מקנח, עשיתי ככל אשר צויתני, הקדוש ברוך הוא יצאת מלך, איזה תותח אני, איזה מזל שיש לך יהודי כמוני בעולם. מה זה הווידוי הזה? אומר הרב קוק בעין אי"ה פסקה ט"ו: כשם שצריך, אני קורא בדילוגים כי הרב קוק אתם מכירים את זה שיש לו משפט כזה משפט אגבי כזה שהוא ארבע שורות, אז אנחנו נעשה ממש את הקטע, כשם שצריך שיהיה מוטבע באדם גודל עוצם חובתו בעבודת ה' וכולי, ועל כן כך היא מידתן של צדיקים שהם תמיד משקיפים על עצמם כמקצרים מצדקה. זאת אומרת אדם צריך להיות תמיד להתייחס לעצמו כאילו לא עשה מספיק. צדיקים אומר תמיד מתייחסים לעצמם כאילו לא עשה מספיק צדקה, מעשים טובים וכולי. אבל אומר הרב קוק, עם כל זה, אין טוב לאדם שמידה זאת תפעל עליו יותר מדי. רק לבקר את עצמך? לא טוב אחי. זה יגזול ממנו ששון ושמחתו ושלוות נפשו במה? בהשגתו ובזכיה בתורה, הוא מצליח, למה אתה גוזל לו את השמחה שיש לו בהצלחה? על כן נתנה לנו תורה דרך להארה, שצריך האדם שישמח גם כן לפעמים גם בביטוי שפתיו אפילו על המעשה הטוב אשר עשה. אחרי זה הוא אומר כמובן במידה הראויה, אל תעוף על עצמך, תתגאה עכשיו וזה, אבל כן, חשוב שיהיה לך לפעמים דבר כזה. והוא כותב. אבל לפרקים תימצא תועלת לעובדי השם ישרי הדרך גם כן בווידוי המצוות, למען ישמח בהם בלבבו ויחזק אורחות חייו בדרך השם. מי כתב את הדבר הזה, אתם יודעים? אשתי היקרה השם ישמור אותה, צדיקה, היא הייתה היא לא למדה במדרשה, אבל באלול שיעור א' שלה, שנה ראשונה של הלימודים בתואר, אז אלול פנוי, כמו עכשיו שהלימודים יתחילו לא יודע מתי, ואלול פנוי. אז מה עשתה הבחורה בוגרת אולפנה קדושה שעכשיו יש לה אלול פנוי? הולכת למדרשת הרובע, סתם, היא ספציפית הלכה למדרשת הרובע, יש שמה אלול, תוכנית אלול לכל הסטודנטיות. הלכה לשמה, שמעה שיעורים, אספה המון טוב משם והיא הראתה לי סיכום, לא זוכר מחילה לא זוכר מי זה היה הרב שהעביר את הדבר הזה, והוא חשף אותה לדבר הזה והוא אפילו הביא להם, זה נקרא וידוי המשלים. משהו מגניב, על דרך הא"ב, וידוי חיובי. אהבתי, בירכתי, גדלתי, לא יודע לא זוכר כבר את הזה. וידוי המשלים. שוב, במידה הראויה, אבל למה זה דבר נפלא ביותר? אדם שזוכה כמוכם עכשיו לקחת לעצמו את הדבר הבסיסי הזה שנקרא חשבון נפש, בסוף תשמע אחי גם אם זה עשר דקות ביום אני מתעסק פה בכל הלא טוב שבבי. כדי שלא נגיע למצב הזה של ביקורת עצמית כל כך מרובה, אומר הרב קוק, תדאג גם לכתוב דברים טובים על עצמך. ולכן אני מציע לכם, בכל החשבון נפש תכתבו גם מה כן ברוך השם התקדמתי. או אפילו לא קשור לנושא שאתם עובדים עליו. במה אני טוב? וואלה היום היה לי משהו טוב. היום חיזקתי את חבר שלי. היום עזרתי לחבר שלי בלימוד. היום הצלחתי להתגבר על הרהורים לא טובים. היום שמרתי על הלשון שלי, וכן על זה הדרך. אכלתי בקדושה. תכתבו לכם, אתם יודעים מה? אני לוקח על עצמי, עליי, אם תעשו יותר מדי, תכתבו הרבה זה בסדר, אני מוכן לקחת את זה על עצמי. בדור שלנו עם כל הביקורת העצמית המוגברת, זה בסדר אני נותן לכם את הרשות לכתוב אפילו הרבה דברים טובים שאתם עושים ברוך השם. זהו חברים יקרים, שיהיה לכם המון בהצלחה. לחטוף כמה שיותר טוב מהאלול הזה, מכל השנה, כל השנים שתהיו פה בעזרת השם בישיבה, תעריכו מה שיש לכם ותרוצו עם זה. וגם אם קרה שהפסקתם כי בשבת לא עושים, לא כותבים וזה, אל תפסיקו, אפילו פעם אחת עשיתם באמצע השנה נזכרתם בזה, עכשיו זה אלול, אמצע זמן חורף, נזכרתם שהפסקתם, אפילו פעם אחת יקדם אתכם המון. בהצלחה גדולה יקיריי, שבת שלום.