הרב יצחק ג'מאל | לך־לך תשפ"ז

שבת שלום. ידועים דברי הגאון מווילנא, שכשרוצים לעמוד על עניין מסוים בתורה, צריכים ללכת לפעם הראשונה שהוא מופיע בתורה. והנה השורש ח-נ-כ, חינוך, מופיע שלוש פעמים בפרשות הראשונות של ספר בראשית. ואולי יש פה רמז, שיש פה שלוש שיטות חינוך שמנחילים לנו אותם אנשים שכתוב את החינוך אצלם. קין, אחר שהוא הרג את הבל, הקדוש ברוך הוא אומר לו "נע ונד תהיה בארץ". נגזר על קין נוודות. הוא צריך להיות נע ונד. נע להיות כל הזמן בתנועה, לעבור ממקום למקום, גלות. ונד, מסביר אלשיך, אפילו בזמנים הבודדים שתהיה במקום מסוים, תהיה כל הזמן בתנודה, לא יהיה לך שקט נפשי, נד-נדדה, תזוזה באותו מקום. אם כן, זה העונש של קין. אבל קין, איך שהוא יוצא מלפני השם, כתוב שהוא בנה עיר. עיר זה בדיוק ההפך מנוודות. עיר זה מקום שאדם מתקבע בו. עיר זה מקום שמקבץ הרבה אנשים להיות דווקא באותו מקום. הפך הגזירה של להיות נע ונד, קין מבקש להתקבע. ולא סתם להתקבע, הוא קורא את שם העיר "חנוך", כשם בנו חנוך. ואולי יש פה רמז, הדגם החינוכי שקין מנחיל לעולם, שקין מנחיל לילדים שלו, זה תבנה את עצמך. הציווי האלוקי לא חשוב, הערכים האלוקיים נשארים בצד. העיקר שאני אעשה לעצמי שם, העיקר שאני אתקבע בעולם הזה, שאני לא אהיה נע ונד. אפשר לומר שהמשך ישיר לכיוון הזה, לתפיסת חינוך הזאת, יש בדור הפלגה. הם בנו מגדל גבוה, ולרבות נכתב מה היה המטרה של המגדל. יש אומרים להילחם בהשם, יש אומרים לעצור את המבול הבא שלא יבוא, אבל יש שכתבו על דרך הפשט, שעיקר חטא דור הפלגה היה האמירה שהם אמרו "פן נפוץ". הקדוש ברוך הוא אמר להם "פרו ורבו ומלאו את הארץ", והם ביקשו להתקבץ למקום אחד. שוב, הציווי האלוקי הוא לא חשוב בעיניהם, הם מבטלים אותו. העיקר שיעשו לעצמם שם, העיקר שיהיה להם כוח, שיהיה להם שלטון, שיהיה להם פיתוח. הדבר הזה הוביל, בסופו של דבר, כשהקדוש ברוך הוא בלל את שפתם. המדרש מתאר שכשם היו בונים את המגדל, הם היו כל כך מייקרים את האבנים, וכתוב שכל אבן שנפלה, הם היו מתאבלים עליה ובוכים עליה. אבל כשאדם היה נופל מהמגדל, כשהפועל היה נופל, לא היו שמים לב אליו. תפיסה כזאת, של הממון הוא העיקר, הבנייה שלי היא העיקר. איך אני מודד בני אדם? לפי ההצלחה הממונית, לפי הפיתוח שלהם, לפי הבנייה שלהם. הערכים האלוקיים, המוסר, דבר השם, הוא לא חשוב בעיני האנשים האלה. אפשר לראות גם קצת בלוט המשך של התפיסה הזאת. לוט אולי הוא האדם שעבר את המהפכה הכי גדולה בחמישה חומשי תורה. בהתחלה הוא דבוק לאברהם אבינו, הוא הולך איתו, רֵעַ לאברהם אבינו כותב הרמב"ן. אבל מאז שהם שבו ממצרים והרבה כסף יש באמתחתם, לוט השתנה. בהתחלה כבר רואים שרועי לוט ורועי אברהם במריבה. זאת אומרת שכבר הכסף הפך אותו לאדם קצת אחר. הוא לא מבין שכל מה שהוא קיבל זה בזכות אברהם אבינו. לאחר מכן כשהוא צריך לבחור איפה לגור, הוא לא שם את הערכים האלוקיים, איפה אני אגור, איפה הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אהיה. הוא מסתכל על סדום, כגן השם כארץ מצרים, יפה, יש בה הזדמנויות כלכליות טובות, אבל התורה מעידה ואנשי סדום רעים וחטאים להשם מאוד. אבל את לוט כנראה זה לא עניין בשלב הזה, כי מה שחשוב זה לא הציווי האלוקי, מה שחשוב איפה אני יכול להתפתח, איפה אני יכול לבנות את עצמי. ובסוף, שיא השיאים כשסדום הולכת להיחרב, ולוט רואה מצד אחד את המלאכים שדוחקים בו לצאת, אבל שם כתוב את הפסוק "ויתמהמה", עם השלשלת, כי לוט מתלבט, הוא רוצה ולא רוצה, רוצה ולא רוצה, כי הוא רואה את כל הרכוש שלו מאחוריו, את כל הבנייה, את כל ההזדמנויות שיש בסדום. אם כן, חינוך כזה בעצם דוגל בבנייה עצמית, בשגשוג כלכלי, וזה העיקר בחיים. ואיפה דבר השם? ואיפה הערכים האלוקיים? הם נשארים בצד, הם נדחקים מפני הצורך שלי להתקבע בעולם הזה, לעשות לעצמי שם. קין, דור הפלגה ולוט. החינוך הזה הוא לא החינוך שלנו. דור קין כולו נשטף במבול, הוא לא המשיך, ולכן אנחנו נצטרך למצוא עוד שיטת חינוך, ובאמת החינוך הבא הוא חנוך שהוא כבר מזרע שת, ועליו נאמר: "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים". מי היה חנוך הזה, ולמה לקח אותו אלוהים? אז רש"י מביא שהוא היה קל בדעתו להרשיע, ולכן הקדוש ברוך הוא לקח אותו לפני זמנו כדי שלא יהיה מושחת. אבל החתם סופר אומר דבר מעניין. החתם סופר אומר שחנוך הזה היה צדיק גדול והוא נדבק בהשם. וכל ימיו הוא היה עוסק ביראת השם ובהתקרבות לאלוקים, בפילוסופיה. אבל, אומר החתם סופר, הוא לא השפיע על הדור, לא היה אכפת לו מאנשי הדור שלו. ולכן, אומר החתם סופר, אמר הקדוש ברוך הוא: "אתה רוצה להידבק בי? אתה רוצה להיות כמוני? בוא, אני אקח אותך אליי". "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים". אבל זו לא תכלית האדם, שיעזוב את דורו. אנשים חטאים, אנשים רעים, דור חנוך הוא דור המבול. אז אמנם חנוך עלה ונתעלה והתרומם, אבל הוא עסק אך ורק בקרבת האלוקים שלו. הוא לא השפיע על העולם, הוא לא בנה בעולם כלום. אפשר לומר שזה חינוך הפוך מקין. בעוד קין רוצה רק לבנות ולעשות, ודבר השם נמצא בצד, הרי שחנוך עוסק רק בקרבה האלוקית שלו, אבל הוא לא עסוק בעולם, לא במצב הרוחני שלהם וגם לא בבנייה ובפיתוח של העולם. גם חנוך הזה, זה לא החינוך שלנו, אנחנו לא בני חנוך. אז כנראה שנמצא עוד פעם את השורש ח-נ-כ. בפרשת לך לך על אברהם אבינו נאמר, כשיצא למלחמה להשיב את לוט: "וירק את חניכיו ילידי ביתו". שוב השורש חינוך. ופה אפשר לראות דבר מעניין. הפסוק אומר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו", וכתוב שהוא רדף עם 318 אנשים. אבל רש"י אומר שלא כתוב, כתוב אמנם חניכיו, קוראים חניכיו, אבל כתוב חנכו. חנכו ביחיד, אין זה אלא אליעזר, שאברהם לקח רק את אליעזר למלחמה. כך כותב רש"י. אבל שואל הכלי יקר: זה לא יכול להיות, שהרי בפסוקים כתוב שאברהם אומר למלכים להביא לו רק את חלק הנערים אשר הלכו עמו. אם כן יראה מהדברים שהוא הלך עם עוד נערים, הוא לא הלך רק עם אליעזר. אז מה, מה רש"י מתכוון לומר שהוא הלך, הוא הלך רק עם אליעזר? אלא אומר הכלי יקר: בוודאי שאברהם לקח 318 אנשים, כי חייב אדם להשתדל ולעשות צבא חזק ולאמן אותם. אלא שלמה הוא לקח דווקא את המספר הזה? על זה אומר הכלי יקר שרש"י בא להורות: הוא לקח את המספר הזה, 318, כי זה הגימטריה של אליעזר. ולכן בעצם רצה להנחיל להם שאמנם אנחנו הולכים להילחם, אנחנו התאמנו ויש לנו כוח, אבל זכות הניצחון הוא בזכות אליעזר. לאמור, זכות הניצחון הוא בזכות לימוד תורה. זכות הניצחון הוא בזכות סייעתא דשמיא, המצב הרוחני. אם כן "וירק את חניכיו", חינוכו של אברהם אבינו, מצד אחד צריכים לבנות את העולם, מצד אחד צריכים כלכלה חזקה, ביטחון חזק, צריכים לפתח, צריכים ליצור, לא להיות רק מבודדים. מצד שני צריך לזכור שכשאנחנו עושים ופועלים, ההצלחה היא בזכות סייעתא דשמיא, בזכות הקדוש ברוך הוא, בזכות המצב הרוחני. זה השילוב של "וירק את חניכיו", זה חינוכו של אברהם אבינו. ואפשר לומר שזה גם רמוז ב, כתוב ששאברהם ניצח במלחמה שמו אותו קצין ונשיא אלוהים. קצין מצד אחד, לוחם, אברהם אבינו יצא למלחמה, נלחם, ומצד שני נשיא אלוהים, כי יודעים שכל כוחו של אברהם אבינו הוא מצד הרוחניות שבו. אז אנחנו צריכים ללמוד מפה שזה בעצם החינוך שלנו, החינוך של אברהם אבינו. שמצד אחד אנחנו פועלים בעולם, אנחנו משפיעים גם רוחנית וגם גשמית, שלא כמו חנוך שהיה רק עסוק בבנייה הרוחנית שלו, אנחנו פועלים, עושים, יוצרים. ומצד שני אנחנו פועלים עם הערך האלוקי ואנחנו יודעים שהכוח הוא כוח מאת השם, שלא כמו קין שהזיז את הערכים האלוקיים והיה עסוק רק בבנייה שלו, אנחנו בונים מתוך הציווי האלוקי, אנחנו בונים מתוך ידיעה שהקדוש ברוך הוא הוא זה שעוזר לנו. וכדברי הר"ן בדרשות: "וזכרת את השם אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". אתה עושה את החיל, אבל אל תשכח שהשם נותן סייעתא דשמיא. שבת שלום.