המספד בירושלים (מאמרי הראיה)

אנחנו נלמד בשיעור הזה במהלך השנה כמה מאמרים יסודיים מתורת הרב. ותודה. ובחרתי להתחיל במאמר שנקרא "מספד בירושלים". מספד בירושלים זה הספד שהרב נתן ביפו. אף על פי שקוראים לזה מספד בירושלים, ההספד עצמו היה בעיר יפו. והוא היה במסגרת כינוס שנעשה לכבודו של הרצל שנפטר באותו הזמן. הרצל באותו זמן לא נקבר בארץ ישראל, נקבר בחוץ לארץ. את העצמות שלו העלו לארץ רק עם קום המדינה, את העצמות של הרצל, ואז קראו להר על שמו הר הרצל וכולי. זה היה בצוואה שלו, ביקש שכשתקום המדינה אז שיקברו אותו, משהו כעין יוסף. יוסף שאמר: "פקוד יפקוד אלוהים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם". הדמות של הרצל היא הייתה דמות שאנשי היישוב הישן בארץ ישראל באותם הזמנים לא התחברו אליה כל כך. אני אומר את זה בלשון עדינה. הרצל ייצג בעיני לא מעט אנשים באותם הימים את הציונות החילונית במיטבה. ציונות שאולי בעיני אנשים הייתה מנותקת משמירת תורה ומצוות, לימוד תורה, יראת שמיים. האם זה היה הרצל בעצמו? אני יכול לתת עכשיו שיעור שלם, נכתבו על זה מחקרים. לאחרונה לפני כמה שנים יצא ספר קוראים לו "הרצל קריאה חדשה" שמציג את הרצל ממש דמות כמעט אמונית אפשר להגיד אפילו. האם זה מדויק מבחינה מחקרית? לא יודע. לא קראתי את הספר ואין לי, קראתי ביקורת על הספר ממאמרים מסכמים, אבל את הספר עצמו לא קראתי בעיון ולא בדקתי. אין לי גם את האוטוריטות תמיד בידיי לעיין בשאלות האלה. אני כן קראתי את הספרים של הרצל בעצמו, את "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד". אני ממליץ למי שחשובה לו ההיסטוריה של עם ישראל לקרוא את זה, את הספרים האלה. ובספרים האלה יש לא מעט אמוניות, לא מעט. אפילו הרצל מתאר את המקדש וקבלת שבת במקדש, תיאור מאוד מאוד מיוחד ומרומם. אבל זה נכון שהוא לא חי חיי תורה ומצוות. זה נכון, זה נכון שגם הצאצאים שלו לא הלכו בזה, ובן אחד עזב את עם ישראל. זה גם נכון כנראה שבתחילת דרכו של הרצל הוא לא ידע מה הפתרון המלא. הוא חיפש פתרונות למה שקראו אז "הבעיה היהודית", שזה הסבל היהודי בגלות והאנטישמיות וכל הדברים האלה. יש טענות שהוא הציע התבוללות כאופציה, זה ככל הנראה לא נכון. ודוברים ששייכים לעולם החרדי אוהבים לנפנף בציטוטים האלה ולטעון שהנה הרצל בכלל רצה שכולם יתבוללו וזה וזה. לא ברור שזה נכון, וגם אם זה נכון זה היה משהו בתקופה אחרת בחיים שלו לגמרי, שינה לגמרי את עמדתו. זה לא ישר להציג את זה בצורה כזאת. זה לא הגון להציג את זה בצורה כזאת. בסוף בעיניי כשמישהו לא אומר אמת או כשהוא מציג דברים בצורה מעוותת או דמגוגית, בסוף זה מראה על פחד ועל חשש מהתמודדות עם האמת. האמת האמיתית. זה נובע מתוך חשש שאנשים יגידו: תשמע, התנועה הציונית יש בה הרבה דברים נפלאים שעשתה למען עם ישראל, אז מחפשים חפירות ארכאולוגיות על מישהו עשה ככה פעם או עשה ככה, ופעם הוא עשה ככה. זה לא התמודדות רצינית. אני לא חושב, לא אתכם צריך לשכנע, אבל כן צריך להכיר את מה שהולך. בקיצור, בחייו של הרצל אז הייתה התנגדות גדולה. הציונות החילונית הייתה, גם אז הייתה ציונות דתית, קראו לזה תנועת המזרחי, הם היו שותפים בהסתדרות הציונית. אבל היו הרבה שהם היו לא שייכים למזרחי וגם לא היו להם עמדות. בקיצור, והרצל ייצג איזה זרם שגם הרצל בעצמו הוא טען שהציונות אין לה דבר עם הדת. הוא לא רצה לעצבן את הדתיים הלאומיים. הוא גם לא רצה, היו גם בתנועה הציונית לא מעט סוציאליסטים, מה שאחרי זה התגלגל כמפלגה שקראו לה מפא"י. מפא"י זה ראשי תיבות מפלגת פועלי ארץ ישראל. סוציאליסטים בעיקר מרוסיה, שברוסיה גם היו לא מעט סוציאליסטים שהתנגדו לציונות לא בגלל שהם היו חרדיים אלא בגלל שהם היו אקסטרה סוציאליסטים. קראו להם ה'בונד'. הייתה מפלגה גדולה, כשהיו עושים בחירות פנימיות בקהילות יהודיות ל'בונד' היה בהרבה מקומות רוב. האנשים האלה אבדו לגמרי מעם ישראל, הם ובניהם ולא נשאר כלום מהם. אבל היה גם ציונים סוציאליסטים שהיו רחוקים מאוד מדת ומיראת שמיים ומשמירת תורה ומצוות, והרצל לא רצה לאבד אותם, הוא רצה את כולם. אז הוא אמר: הציונות זה לא קשור למשהו דתי, כולם יכולים להיות שותפים בזה. הרב קוק התנגד למשפט הזה בצורה הכי קיצונית שיכולה להיות. כתב על זה מכתבים ואיגרות ופרסומים. איך יכול להיות? הוא אומר: חייבים למחוק את המשפט הזה מההיסטוריה של התנועה הציונית. הציונות נובעת מתוך הדת, מתוך יראת השמיים. זה זיעזע את הרב קוק עד עמקי נשמתו המשפט הזה של הרצל. הוא גם שימש בידי יהודים שומרי תורה ומצוות שחששו מאוד מהתחלנות. ועד כדי כך שאחרי ההספד בירושלים, אחרי ההספד ביפו, אחרי המספד הזה, חמיו של הרב, האדר"ת, שלח מכתב לרב: איך הספדת את הרצל? המכתב הזה לא הודפס ב'איגרות הראיה', הודפס בספר שנקרא 'גנזי הראיה' ועכשיו הודפס מחדש, יש הוצאה חדשה של 'איגרות הראיה', שמה זה מודפס. אבל אני רק אקרא לכם את ההתחלה. פה עיר הקודש יפו, יום כ"ט לחודש תמוז תרס"ד. מבין המצרים יאירו מאורות לכבוד מורי חמי גאון תפארת ישראל מורנו הרב האדר"ת, אליהו דוד רבינוביץ'-תאומים שליט"א ובני ביתו היקרים וכו', ובתי היקרה תחיה לאורך ימים טובים, היא הייתה אצלם אז. ואז הוא כותב: מרוב עמלי ויגיעי במשא עם השם אלה, יברככם השם, לא אוכל בכל עת לרוות צמאוני לכתוב מכתבים ארוכים ותדירים לכבוד גאונותו בשוש לבי וחמדת לבי. נוסף על זה הלאוני בימים האלה דברי מאורעות שבהם נוכחת אשר כבר ידעתי מראש כמה כבד הוא ללכת בדרך השם יתברך הטובה והישרה רק למען שמו יתברך ואהבתו, בייחוד במקום שכבר קדמו דברי ריבות וחילוקי דעות. ואז הוא מספר את כל הסיפור למה הוא הספיד את הרצל באריכות רבה. אני לא רוצה ללמוד עכשיו את המכתב הזה. במכתב הזה יש, אפשר להבין מהמכתב שהאדר"ת לא ראה בעין יפה את העובדה שהרב הספיד אותו. הוא היה רב ביפו אז, עוד לא היה הרב של זה, היה רב של יפו. הוא לא אהב את זה, לא היית צריך להספיד אותו. והרב מסביר לו שמה בנימוקים, בוא נגיד שאם מי שירצה אני אתן לו את המכתב, לא כל כך מסתדרים עם המספד בירושלים, בסדר? זה נימוקים יותר לגופו של עניין, כאילו באו ביקשו ממני, לא יכולתי לסרב, נימוקים מהסוג הזה, שכנראה הם היו הדרך היחידה שהדברים יתקבלו על ליבו של האדר"ת. רק להבין עד כמה הרב היה נועז, אפילו היה צריך ללכת נגד חמיו שאהב אותו והיה מגדולי ישראל, האדר"ת. טוב, אבל הרב לא חשש, הוא הלך הספיד את הרצל והמספד הזה זה מספד שמלמד על היחס היסודי לבניין הגאולה בעם ישראל. לכן המאמר הזה מאוד מאוד יסודי. הוא פורסם לא על ידי הרב, הוא התפרסם על ידי הרב צבי יהודה שפרסם את זה בשלב מאוחר, אני לא זוכר את השנה שבה זה זה, אבל אתם רואים שרק תשימו לב שזה היה בכ' תמוז תרס"ד ואת המכתב לאדר"ת כבר בכ"ט תמוז, תשעה ימים אחרי זה, כבר היה צריך לכתוב מכתב התנצלות ראשון על המספד הזה. אז בואו נתחיל. ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון. זה פסוק בספר זכריה, שמתאר איזשהו מספד עתידי בירושלים, שהוא יהיה מספד מאוד גדול כמו המספד של הדדרימון בבקעת מגידון. אבל אנחנו לא מכירים בתנ"ך אירוע כזה שזכריה מכיר אותו שקוראים לו מספד הדדרימון ומה זה בקעת מגידון. חז"ל אמרו שיונתן בן עוזיאל תרגם נביאים. התרגום לנביאים שיש לנו זה תרגום יונתן. יש לנו גם בחומש מקראות גדולות כתוב תרגום יונתן, זה לא נכון, זה טעות. אין תרגום יונתן לתורה, אין. מה שכתוב תרגום יונתן זה לא יונתן, זה תרגום ארמי ארץ ישראלי, בסדר? שמישהו בגלל שהוא היה ההבדל בין תרגום אונקלוס לתרגום יונתן על התורה, שתרגום יונתן מביא מדרשים וכולי וכולי, זה לא תרגום יונתן, זה תרגום ארץ ישראלי של חכם אחד שלא יודעים מי הוא. זה לא תרגום מוסמך כמו תרגום יונתן. תרגום יונתן בן עוזיאל הוא תרגום של נביאים. גם בכתובים התרגום הוא לא תרגום יונתן. מה? לא, לא. הגמרא אומרת שהוא ביקש לכתוב תרגום לנביאים ובסוף לכתובים הוא לא כתב בגלל ספר דניאל ולא לגלות את הקץ. חז"ל אמרו שיונתן תרגם נביאים והזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. זה ביטוי כזה שזה היה משהו ששינה את המציאות. להזדעזע זה כאילו הייתה רעידת אדמה כזאת שהכול אתה לא יכול להכיר את העולם אחרי הרעידת אדמה הזאת, אז זה המשמעות של הביטוי החז"לי הזה שהזדעזעה הארץ וכולי. למה? משום דאית מילי דלא מפרשן. יש דברים שאי אפשר היה להבין אותם לולא יונתן בן עוזיאל. דאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי איהו. ואמרו שעמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני שגליתי סתריך לבני אדם, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא שלא תרבה מחלוקת בישראל. אומר לכן אני גיליתי את התרגום של הנביאים ובייחוד את התרגום של הפסוק הזה בספר זכריה. מה יש בפסוק הזה? איזה סוד גילה יונתן בן עוזיאל? וצריך להבין, אומר הרב, מהו הגודל האסטרטגי של פסוק זה שגילה תרגומו. מה זה מספד הדדרימון? כמספד אחאב דקטל יתיה הדדרימון. הדדרימון זה היה לא אנחנו לא מכירים אותו כהדדרימון מכירים אותו כהדד, בסדר? הדד שהיה מלך ארם, הוא הרג לא הוא בעצמו, שר הצבא שלו ככל לפי חז"ל לפחות שר הצבא שלו מי זה? נעמן. הוא הרג את אחאב במלחמה ברמות גלעד שהייתה. ומה זה בבקעת מגידון? זה מספד אחר. וכמספד יאשיהו דקטל יתיה פרעה חגירא, פרעה חגירא זה פרעה נכה, בבקעת מגידו. יש זה תיאור של אירוע שבא בספר מלכים. יאשיהו מתי איך נהרג? פרעה נכה יצא ממצרים למסע מלחמה באזור בבל ואשור וכל פעם שהיו רוצים לעבור לזה ארץ ישראל זאת הייתה הדרך. יאשיהו רצה לבלום את הצבא המצרי שלא יעברו פה. הגמרא מספרת שהוא דרש את הפסוק וחרב לא תעבור בארצכם, אפילו חרב של שלום, לא רק מלחמה, לא תעבור. והוא אומר אם יאשיהו היה סבור שעם ישראל נמצא במצב רוחני, זה לא אמור לעבור כאן חרב ולכן אני אצליח במלחמה. הנביא אמר לו זה לא נכון, והוא יצא למלחמה ונהרג. בסדר, זה יאשיהו נהרג אז בקרב הזה בבקעת מגידו. זה הייתה המפח נפש היום ונורא באותם הימים. יאשיהו עשה מהפכה דתית גדולה ועצומה, כמו שמי שמכיר ספר מלכים. מי שלא מכיר, זה הזמן. הגעתם לישיבה, צריך ללמוד גם נביא. בסדר, תלמדו נביא. תראו מה היה שם ספר מלכים. אחרי הסיפור הזה הוא נהרג, היה נפילה גדולה. אחרי זה בא יהויקים וחזרה עבודה זרה והתחילה הגלות ובא נבוכדנצר. קטסטרופה. בקיצור, למה היה זה סיג, ולמה היה זה סיג של חרב אל חורבות ישראל? ומה יחסו לעניין הסתרים המיוחסים לשם יתברך? למה זה כזה סוד גדול? ולמה ועוד שאלה הייתי אומר למה אצל זה קוראים הדדרימון, את מי שהרג, זה לא מספד של מי שהרג, זה מספד על מי שנהרג. זה הרב לא שואל, זה אני מוסיף את השאלה. ולמה אצלו אומרים מי שהרג ואצל יאשיהו אומרים את המקום שבו הוא נהרג ולא אומרים את השם, לא את השם שלו ולא את השם שלו. זה ההורג וזה מקום ההריגה. והנה חז"ל אמרו, מסביר הרב עכשיו מתחיל להסביר, שהספד זה יהיה על משיח בן יוסף שיהרג. יש מושג שאנחנו מכירים אותו מהגמרא מסכת סוכה ועוד כמה מקומות, אבל בעיקר נמצא בספרות פנימית שיש מושג שאנחנו מכירים משיח בן דוד, זה המשיח באופן רגיל. אבל הגמרא בסוכה כבר מספרת שיש גם משיח בן יוסף. בגמרא זה מופיע פעם פעמיים, אבל בזוהר ובעוד מקומות זה מופיע הרבה פעמים. והגמרא סוכה הזאת שהוא מביא כאן זה גמרא בסוכה בדף נ"ב אומרת שהמספד הזה זה יהיה מספד על משיח בן יוסף שיהרג. אז מה זה הסיפור של משיח בן יוסף? מה ההבדל בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד? מה התפקידים שלהם? למה צריך שני משיחים? למה לא נסתפק במשיח אחד? לא צריכים לחכות למשיח אחד, לשני משיחים? מה המשמעות של זה? וצריך להבין זה מה שהרב שואל בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף משיח בן דוד? והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם, זה פסוק בספר יחזקאל. יחזקאל עסק לא מעט בנושא הזה של פילוג הממלכה שהוא ראה את זה, יחזקאל ראה את זה כסיבה גדולה לגלות. שתי ממלכות שהתפרקו זו מזו והיו עסוקות בלאכול אחת את השנייה וככה לא במקום שעם ישראל יהפוך להיות מעצמה אזורית, הפך להיות שתי ממלכות קטנות שכל מי שרוצה יכול לזנב בהם. ולכן יש גם את הנבואה הגדולה של נבואת העצים: לקח לך עץ אחד וכתוב עליו ליוסף בן אפרים וכל ישראל חבריו ועץ אחד טוב על יהודה וכל ישראל חבריו קרב אותם אחד אליך והיו לאחדים בידיך. שני העצים מתאחדים, ואז יש שם את כל הנבואה הזאת שבסוף אנחנו גם קוראים את זה כאחת ההפטרות, אז עם ויגש קוראים את זה כהפטרה והנבואה על איחוד הממלכות מחדש שלא יחצו לשתי ממלכות עוד. זה לא יהיה יותר. זה טראומה לאומית חלוקת הממלכות. עכשיו הסיפור הזה של הרפורמה המשפטית וכולי, אז גם כן קמו חכמים בעיני עצמם אמרו צריך להתחלק לשתי מדינות, ישראל ויהודה. כן, מה לנו וכל אחד אומר מה לנו ולצד השני. הפעם זה בא בעיקר מהצד השמאלי של המפה, לא רוצים את כל החברה האלה שהם שייכים למדינת יהודה, שיקימו לעצמם מדינת יהודה ואנחנו נחיה במדינת ישראל. זה לא היעד שלנו. היעד הוא. כמו שיחזקאל מדבר על ממלכה אחת. ממשיך הרב ואומר: אומנם, אבל עכשיו הרב עכשיו מתחיל להסביר את העניין הזה. אני רק רוצה להקדים עוד משהו קטן כשאנחנו מדברים על משיח או על אז יש כאלה שמשתמשים בביטוי משיחיות שהוא שם נרדף לחלומות חלומות מוגזמים ולא ריאליים של המציאות. בסדר, מישהו משיחי הוא לא ריאליסט. הוא יש לו דמיון שאוטוטו הולך להיות וואו וזה וזה, הוא משיחי והוא יכול לעשות דברים הזויים בשם האמונות שלו ולסכן את החיים הנורמליים, הטבעיים, הבריאים של עם ישראל. ויש שתי גישות של תשובה לדבר הזה. יש גישה אחת שאומרת כן, אנחנו משיחיים וככה זה וזה, ויש גישה שמנסה אולי אפילו קצת להתנצל או אולי להחביא את תקוות המשיח וזה. זה בא זה התפוצץ ככה עם הסיפור של הפאוץ' פאטץ' משיח פאטץ' משיח שהיה, זה התפוצץ קצת. זה נכון שיש זרמים בעם ישראל שעשו שירות לא כל כך מוצלח למושג משיח, בסדר, עשו שירות לא כל כך מוצלח. אבל בסוף אנחנו לא יכולים להסתתר מאחורי זה, לברוח. אנחנו מאמינים באמונה שלמה בביאת המשיח. אנחנו מאמינים בביאת המשיח. זה לא משהו שאנחנו צריכים להסתתר, כמו שאנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם אנחנו גם מאמינים שעתיד לבוא המשיח. הרמב"ם מונה את זה בי"ג עיקרי אמונה, בהלכות מלכים הרמב"ם מאריך בזה, אי אפשר להתבייש בזה, אי אפשר להסתיר את זה. אבל מה שכן, בהחלט צריך להסביר, קודם כל לעצמנו. זה כלל גדול דרך אגב במושגים של אמונה, שאדם צריך לדעת קודם כל להסביר לעצמו. עכשיו לא ישר, לפעמים חושבים איך אני אסביר את זה לחילונים, אל תסביר עכשיו לחילונים. בסדר, תסביר לעצמך. כשאתה תבין טוב, תוכל להזדהות עם הדברים שאתה לומד, עם הדברים שאתה מאמין בהם, ממילא תוכל להסביר את זה, ממילא תוכל להוציא את זה, ממילא תוכל זה. קודם כל הביטוי משיח שמפחיד אנשים הזה, צריך להבין קודם כל את הבירור המילולי שלו. בלי הפירוש המילולי לא תבין. משיח זה מי שנמשח בשמן המשחה. בסדר, מי שנמשח בשמן המשחה, זה במילים אחרות או פשוטות יותר מדובר מנהיג, מנהיג של עם ישראל. מלכים וכהנים גדולים נמשחים בשמן המשחה. ראיתי שכתב איזה חכם אחד, תלמיד חכם, הוא כתב שאחד מהסיבות שהמילה משיח נהייתה מילה טעונה ואולי לא כל כך נוחה, זה גם בגלל הנצרות. הנצרות בעצם לקחה את המושג משיח והשתלטה עליו, ועשתה איזה מישהו שאותו האיש שמת הוא בעצם משיח, והוא צריך לזה, ואז יהודים דיברו פחות או עסקו פחות, מהלך לפחות יהודים שחיו בארצות שבהם הנצרות שלטה, עסקו פחות בנושאים האלה של המשיח כי זה ה... בזמן הגלות פה יש עוד נקודה חשובה מאוד מאוד מאוד, היא אפילו קריטית. בזמן הגלות האמונה במשיח או האמונה התחברה כמובן עם האמונה בגאולה והיא הייתה אצל רוב המון העם היא הייתה אמונה תמימה, אני לא מסתייג מהמילה תמימה אני אפילו אגיד לפעמים קצת פלאית, אולי אפילו אולי אפילו לפעמים קצת ילדותית. אני אסביר מה אני מתכוון. זה שתהיה גאולה זה ברור. השאלה היא איך תראה הגאולה? איך תראה הגאולה? אנשים חלמו על אני מקווה שאני לא מפיל עליכם בבת אחת, בסדר, אתם רק נכנסתם לישיבה עכשיו אבל אבל אנשים חלמו זה עובדות זה דברים שאי אפשר לברוח מזה. אנשים חלמו חלמו שהם ישבו בבית בפולין, במרוקו, לא יודע איפה זה, ויום אחד ישמעו שופר. ישמעו קול שופר, ואז כולם ילבשו בגדי שבת ויצאו מהבית והמשיח יקח אותם ויאסוף אותם ויעלה אותם על העננים ויקח אותם לארץ ישראל. ככה אנשים חשבו. יש סיפורים כאלה על גדולי ישראל אפילו שהכינו מעיל של שבת וחליפה של שבת שאם המשיח יבוא שמיד יוכלו ללבוש. בדרך, שמו את זה ליד הדלת, את החליפה, את החליפה של ה... כיוון שאנחנו זכינו לחיות בדור כבר של גאולה ושהגאולה כבר התחילה, כולם מבינים שמי שחיכה בבית שמשיח יבוא לקחת אותו, לא המשיח לקח אותו מהבית. לפחות באירופה מי שאסף את היהודים מהבתים זה לא היה המשיח. זה היו הנאצים ימח שמם. השופר קרה. ארץ ישראל התחילה לתת פירות. הארץ התחילה זה. אנשים אמרו בואו תעלו לארץ. היו קריאות גדולות לעלות לארץ, לבוא, להצטרף. אנשים אמרו לא, אני מחכה לזה. כמו שיש את הסיפור הבדיחה, מכירים על החנייה וזה? בדיחה מפורסמת עם החנייה, שמישהו מתפלל לקדוש ברוך הוא אם אני מוצא חנייה אני אתן ככה וככה לצדקה וזה. ואז בדיוק הוא רואה איזה רכב יוצא, "אה הקדוש ברוך הוא לא צריך, הסתדרתי כבר". גאולה באה גם בדרך הטבע. עכשיו אני לא מדבר על זה שיש שלבים ניסיים, בסדר? אני לא אומר שלא יהיו שלבים ניסיים, אבל ודאי וודאי שיש קיבוץ גלויות על כל פנים קרה בדרך הטבע, נכון? קרה בדרך הטבע. הנה. הרי אף אחד לא מתאר לעצמו שיהודים שהתקבצו לפה מתכננים לחזור חזרה לארצות מוצאם ולחכות שיהיה משהו על טבעי שיאסוף אותם מבתיהם ויחזיר אותם. האמונה התמימה, הפשוטה, הפלאית, בסדר? שהייתה, היא גם גרמה בעוונותינו הרבים ליהודים להגיד "תשמע מה ציונות ומה זה, אנחנו מחכים לאיזה משיח אחר. מה זה הרצל זה המשיח?". סיפר איזה יהודי, הרצל אני לא חושב שהרצל המשיח, בסדר? אבל זה מה שפירשו אצל הרב קוק, תכף אנחנו נדבר על זה עוד הרבה במאמר הזה, אבל אנשים חשבו ככה. סיפר איזה רב אחד שהוא לימד בירושלים, ולפני שהוא התחיל ללמד בירושלים הוא נקלע לאיזה בית כנסת והוא בא להתפלל מנחה. פתח את הסידור, נפתח לו בברית מילה. בברית מילה סדר ברית מילה, אבא אומר ככה, מוהל אומר ככה וזה, ואז מגיעים לקריאת השם צריך לקרוא בשמות של צדיקים או בשמות של האבות וזה וזה, ולא לקרוא בשמות של רשעים כגון נבוכדנצר, נמרוד, הרצל וכו'. כשאני הייתי ילד אני גדלתי לא בחינוך דתי לאומי, לצערי או לשמחתי זה מה שהקדוש ברוך הוא גלגל לי, בקיצור אני עברתי אחרי זה בישיבה תיכונית בבחירה באתי לפה, אבל אז התפללתי בבית כנסת, היה שם בית כנסת גם וגם, היה שם ילד אחד שקראו לו הרצל. היום מורה בהר המור ההרצל הזה, בקיצור, ואני שאלתי בתור ילד אמרתי מי קורא לבן שלו הרצל? לא הבנתי איך בן אדם קורא, זה היה רבי עודד וולנסקי נראה לי אז הבן שלו קראו לו הרצל, זה היה הילד הזה והיה בן גילי. בקיצור היום הוא מלמד בהר המור. אז הרצל זה במקומות מסוימים דרך אגב היו הרבה יהודים שקראו להם הרצל. הרבה עדות המזרח גם מאוד מאוד אהבו את השם הרצל והרגישו הערכה גדולה לדמות של הרצל. הנושא הזה של גאולה בדרך הטבע יהודים הרגישו זרות לזה כי הם חלמו על משהו אחר. הם חלמו על משהו אחר. אפשר לפרש את זה על דרגה של בעתה ודרגה של אחישנה כל מיני דברים אבל זה ודאי סוגיות שצריך ללמוד אותן ולהעמיק בהן ולא כך עסקו בזה יותר העדיפו לחלום על משהו ש... פוף פוף ואנשים חשבו שהמשיח יעבור בכל העיירות בפוילין ויאסוף את היהודים מכל כפר ומכל זה. זה כמו כאלה שחושבים שאליהו הנביא שותה מהכוס. אז אם בתור ילד שאלתי 'איך יכול להיות שאליהו הנביא נמצא בכל הבתים בבת אחת?', אז אין לו בעיה לאליהו הנביא, בסדר. אבל וודאי שמחשבה ילדותית שאליהו הנביא שותה בפועל מהכוס, זה סיפור שמספרים לילדים. בן אדם מבוגר מבין שהרעיון של כוס של אליהו זה ציפיית הגאולה, נכון, והדברים האלה. והכוס של אליהו זה כוס שאנחנו רוצים לשתות לכבוד הגאולה שאליהו הנביא הוא חלק מהגאולה. זה לא שאליהו הנביא בא לשתות מכל כוס בכל בית ובית, הוא נכנס בכל בית כשפותחים את הדלת 'ושפוך חמתך' מתגנב בלי שהילדים יספיקו לראות אותו. מי שנשאר עם הסיפור הזה בגיל מבוגר, אותו דבר מי שחושב כן שהמשיח יעבור בכל כפר וכל עיר. ויש סיפור, מספרים אותו לפעמים בטישים, אני אספר עכשיו, סיפור יפה יפה. זה סיפור שמראה איך דווקא אמונה הפלאית כביכול היא בעצם לא נכונה. מה זה לא נכונה? היא לא גם אלה לא באמת. מספרים סיפור שהיה פעם, הייתה עיירה אחת של יהודים שלא היה שמה הרבה ולא היה... היה שמה איזה משהו כמו חמישים שישים משפחות וזה. יום אחד עבר שמה בקהילה, עבר שמה איזה רב אחד דרשן. פעם היה מקצוע רב זה מקצוע אחד ודרשן זה מקצוע אחר. דרשן זה מקצוע, אתה יודע, איך לעורר את הלבבות. קיצור, ההוא דיבר איתם אמר 'אתם, תראו מה מעניין אותכם כל הזמן, כל אחד מעניין אותו הפרות שלו והתרנגולות שלו. זה מה שמעניין אותכם'. אמר 'המשיח יעבור פה אתם לא תשימו לב, כולכם תהיו עסוקים בפלחה ובתרנגולות ובפרות ובביצים ובחלב, זה מה שמעניין אותכם. המשיח יעבור פה, אתם אפילו לא תדעו שהוא עבר פה. הגיע הזמן שתחזרו בתשובה'. טוב קיצור, היהודים האלה הזדעזעו, יהודים מאמינים בני מאמינים, הזדעזעו עד נשמתם. זה סיפור. הוא הלך הדרשן הזה, עשו כינוס של כל היהודים, לך כנוס את כל היהודים, התכנסו כולם ויושבים וזה. מה נעשה? טכסו עצה. היה להם פחד גדול שמא המשיח יעבור פה והם לא ישימו לב. אז חייבים לעשות משהו. אז אמרו 'הנה יש השמש הזקן שם בבית כנסת, הוא כבר הפסיק לעבוד כי הוא כבר מבוגר יותר'. אמרו 'תשמע אתה, נשים לך סככה על הגג של הבית כנסת עם כיסא, אתה תשב על גג הבית כנסת. אם תראה את המשיח, נתנו לו שמה איזה חצוצרה, כשאתה רואה את המשיח אתה מחצרץ בחצוצרה שכולנו נשמע, נעזוב את התרנגולים ונבוא למשיח', כי הם תפסו את זה עוד פעם כפשוטו, כן? אז מצאו פתרון, נושיב אותו כשהמשיח יעבור לא נפספס אותו. אז הוא שאל אותם 'איך אני אדע שזה המשיח?'. אמר 'בטח אתה תראה לו זקן יפה לבן, הוא יראה כמו רב חשוב, אתה תראה, משיח נראה אחרת, זה לא נראה כמו כל אחד כמונו, המשיח'. טוב, שאל כמה זה, אמרו לו 'תשמע זה לא עבודה קשה, בוא אתה יושב שמה בסככה, נכון אתה צריך להסתכל וזה, אתה יכול מדי פעם לעיין בספר וזה', אז לא היה פלאפונים, 'יכול לעיין בספר וזה'. ההוא אמר 'יאללה רעיון טוב', התחיל את העבודה. הוא יושב מבסוט בבוקר וזה, בריזה, מקבל את הכסף, נכנס בלי לעשות כלום. היה מרוצה, כולם היו מרוצים. יום אחד ביום שישי אחר הצהריים הוא יושב שמה, הם לא ידעו שהמשיח לא יכול לבוא ביום שישי. קיצור, הוא יושב שמה פתאום הוא רואה יהודי עם זקן לבן ארוך, עם לבוש רבנים הולך. אמר 'וואו, תשמע אני כמה שנים אני פה בעבודה הזאת, הנה אולי זה המשיח'. תפס את החצוצרה, טה טה טה טה טה טה טה, כל היהודים רצו, עזבו את התרנגולות, כולם יוצאים לקראת המשיח. קיצור באים מתחילים לשיר לו 'ברוך הבא מלך המשיח', לא יודע מה שרו. והיהודי אמר להם 'מה? מה קרה?'. אמרו לו 'המשיח! אנחנו זה...'. אמר להם 'לא, אני לא המשיח, אני קוראים לי אברהם וזה, אני לא המשיח'. 'אז מה אתה עושה פה ככה?'. אמר 'תשמעו, הגלגל של העגלה שלי נשבר'. זה פנצ'ר של פעם, בסדר? 'פנצ'ר לי הזה ואני לפני שבת אני לא יכול וזה, אני לא אספיק לתקן את זה וזה, אמרו לי'. שיש עיירה עם יהודים פה בקרבת מקום, אמרתי אני אלך ברגל, השבת אני אעשה אצלכם. טוב, התאכזבו וזה, אבל אמרו טוב, הגיע רב חשוב בכל הזה. ומי זכה לארח אותו? השמש, הוא זה שזכה בו במשיח, הוא אמר יתארח אצלו. טוב, הוא זיהה אותו ראשון, לקח אותו. היה אצלו בבית, אכל, שתה כל השבת. סוף השבת הרב הזה אומר לשמש, כבר השמש היה כבר אלמן, כבר לא היה זה, אומר לו ידידי השמש, תראה, מה אתה עושה בחיים שלך? אומר אני יושב פה בסככה וזה וזה. אומר כמה נותנים לך? אומר נותנים לך נותנים לי רובל לשבוע, רובל. אומר לו תשמע, אני צריך משמש. אומר אני אדמו"ר חשוב וזה, בדיוק המשמש שלי עזב, אני צריך משמש שישמש אותי שנלך. אז אומר לו השמש הזה לא, אני טוב לי בעבודה שעכשיו וזה וזה. אומר לו אני אתן כמה נותנים לך? רובל? רובל. אני אתן לך שני רובל לשבוע. תבוא איתי. אתה הולך איתי, נוסעים בעגלה, לפני שאני נכנס צריך מישהו שידפוק כזה ששש, ופה גם דופקים אני לא יודע למה דופקים כל פעם שאני, לא צריך לדפוק. אתה נכנס, רואים. זה דופק, באידיש גם כן אצל האדמו"רים צועקים, צועקים אלע עולם שטיל, כל העולם להיות בשקט כאילו שהרבי מתחיל, אז הוא צריך מישהו שיצעק וזה, בסדר. אומר לו לא לא לא, לא מתאים לי. למה? אומר לו תשמע כבודו, כבר יהודי מבוגר. יהודי מבוגר, כאילו על האדמו"ר הזה, אומר לו אתה כבר יהודי מבוגר, אני לא יודע עד מתי הקדוש ברוך הוא ייתן לך כוחות וחיים שתוכל זה. יכול להיות שעוד שנתיים אתה ואז אני כבר מפסיד את העבודה הזאת ולא יהיה לי עבודה. אבל המשיח? הו! יש לי עבודה שמה עד מאה ועשרים, אני יכול להיות שמה עד ביאת המשיח. אני שמה עד ביאת המשיח. יש לו עבודה לנצח. בקיצור לא באמת מי שמצפה למשהו כזה זה לא תמיד גם אמונה שעומדת במבחן. כי מאוד קל להאמין במשהו שאתה לא מאמין שיקרה, בסדר? או שלא דורש ממך עשייה. אם זה אומר לך לבוא לארץ ישראל ולעזוב את הבית שלך ואת כל מה שהיה לך ואת כל מה שזה, אז זה כבר מסובך יותר. הנכון שאמרנו בוא לארץ ישראל ניתן לך בית מזהב, כל מיני סיפורים וזה, אנשים יחשבו, גם יהודים שעלו מאתיופיה חשבו שבירושלים זהב, והרחובות עשויות מזהב ויהלומים, כמו לשון הנביא שם ושמתי כדכד שמשותייך וכל זה, חשבו שהכל אבנים יקרות, אוי אבוא לשם אני אהיה עשיר מופלג וזה. בסדר, אבל אם בלי זה? אז מתחילות כבר שאלות. אולי זה לא המשיח? אולי זה זה? כי זה דורש ממך. זה דורש ממך. בקיצור יש ודאי שלבים מסוימים, השלבים הראשונים של הגאולה ודאי קשורים לדברים שבדרך הטבע הם גם קרו בדרך הטבע. זה לא רק קרה בדרך הטבע, זה גם דורש מאמץ. גם היום יישוב הארץ דורש מאמץ, נכון? כולם אוהבים את יישוב ארץ ישראל, חלק אוהבים את יישוב ארץ ישראל מגבעת שמואל, מבית שמש, מאוד אוהבים את יישוב ארץ ישראל. אבל שלא יש, לא כולם מיועדים לזה כן? אבל מי שמיועד לזה רבותיי זה דורש מאמץ, נכון? לגור במקומות שפחות נוח לגור בהם. אין שמה את כל מה שאתה רוצה מתחת לבית, בשביל ללכת למכולת אתה צריך לנסוע באיזה שבילי עפר, יעלו הרים ירדו בקעות. יצא לי להיות עכשיו בבין הזמנים קצת באלון מורה, אז אחות של אשתי גרה שם. נסעתי אז יום שישי אמרנו ניסע קצת בגבעות שמה של אלון מורה. בקיצור אז נסענו עד שיש איזה מעיין, איך קוראים לזה? עין אל פוקא. הייתם? אמרתי אתם כולכם עירוניסטים? טוב, אתה לא, אתה יודע איפה זה עין אל פוקא. לא, ידידיה. זה בבקעה? זה בבקעה, זה בבקעה. בקיצור, אז נוסעים נוסעים נוסעים בדרך. בדרך אני פתאום בדרך אני עוצר. אז זה סתם, זה איזה סיפור מדהים. בקיצור, נסענו, עולים, יורדים, ונסעתי עם הרכב בדרכי עפר כאלה וזה, טוב. באמצע הדרך פתאום אני רואה שניים נראים לי נראים לא יהודים. אולי בגדים כאלה וזה. קיצור, ואז כן, בסוף התברר שכן יהודים, רק הם פועלים, אז הם נראים פועלים. זה נפלא, יש גם פועלים יהודים. קיצור, הם תקעו שלטים וזה. אז שואל אותם, מאיפה נוסעים פה לעין אל פוקע? עד שהגענו סוף סוף, היה מלא אנשים וזה, אבל לא משנה. הגענו לזה, אז אומר לי הרב, אז אמרתי לו, מי כבודו? שאני אדע זה. אומר אני הבן של הרצל. מה, הרצל? הרצל האמיתי. היה פה בישיבה פעם יהודי אחד קראו לו הרצל, היה לו מכולת בגבעה. כבר אין את המכולת הזאת. אבל הוא היה הרצל, טוב, אז הוא זכר אותי מפה. אתם תשמעו, צריך לנסוע, ויש שם אנשים שגרים בכל מיני גבעות ובכל מיני מקומות. זה דורש מאמץ. הגאולה דורשת מאמצים. כדי שמדינת ישראל תתקיים צריך שיהודים ישרתו בצבא, צריך שיהודים יילחמו, צריך שיהודים יהיו זה, יש כל מיני דברים. אז כל אחד והתפקיד שלו. כל אחד והתפקיד שלו בזמן שלו. בסדר, אני לא אומר שכולם צריכים לצאת לצבא עכשיו, יש לכם שיעור א', ב' לכולם, ולחלק ימשיכו עוד, כל אחד לפי דרכו. אבל בשביל, יש כאלה פחות, לא יודע כל אחד מה שזה, אבל בסוף יש מאמץ. זה דורש מאמץ. גם לימוד תורה דורש מאמץ גדול. בקיצור, הבניין של עם ישראל, הבניין של גאולת ישראל, יש לבניין הזה כמה היבטים וחלקים וצדדים שצריכים להיבנות על ידי הרבה הרבה יהודים שמשקיעים את כל הכוחות שלהם בדבר הזה. והרב מדבר ומסביר ששני המשיחים, שזה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, מבטאים שני צדדים בבניין הגאולה. ואז הוא אומר ככה: אומנם כשם שיצר ה' יתברך באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו, לשכללו ולפתחו, וכן הכוחות המחזיקים כוח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה, בתכלית השלמות. גם זה חידוש, תדעו לכם, לכם אולי זה נשמע פשוט היום, לא יודע אני מקווה, אולי לא לכולם. שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי, והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים, לתכלית השכל הטוב והטהור. צריך להיות בכושר. כן. צריך להיות בכושר. האידיאל, בסדר, יש... אבל לא לחשוב שלהיות דתי, או דתי מאוד, או דוס, או לא יודע איך שתקראו לזה, זה אומר שאני לא יכול לעשות מתח אחד, לא יכול לרוץ מאה מטר, בסדר, בלי להתנשף. צריך גם עוצמה גופנית. עוצמה גופנית. הנה יש אחד הבנים שלי עכשיו בקורס קצינים, אז לפני שהוא הלך לזה, לקורס מת"קים, לפני שהוא הלך אז הוא שם מתח כזה בבית בכניסה למסדרון כדי לעשות וזה וזה. אז אחד הבנים האחרים אמר לי: מה, יבואו תלמידים, מה יראו הבן של ראש הישיבה מתח בכניסה למסדרון? אמרתי לו: כן, מצוין, יש מתח, מה? אמרתי לו גם ראש הישיבה בעצמו צריך לעשות מתח. כן, אנחנו קצת קצת התרגלנו שגדלות בתורה זה בא ביחד עם מסכנות גופנית. זה לא נכון, זה לא הדרך השלמה. עוד פעם, יכול להיות, זה בסדר, לא כל זה... גם בדור שלנו עוד לא זכינו לגמרי. אבל הרי ברור לכם שיהושע בן נון היה גם תלמיד חכם מופלג, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, וגם לוחם עם כושר בדרגה הכי גבוהה שיכולה להיות. בלילה אחד עלו מהגלגל עד לעי, לאזור בית אל, שישים קילומטר בעלייה, ועוד אחרי זה להילחם בחמישה מלכים ולרדוף אחריהם עד זה, השמש עמדה... זה היה להם... בקיצור, זה סיירת מטכ"ל זה קטן עליהם. זה סיירת מטכ"ל כפול שתיים שלוש. וזה יהודי בן שמונים ומשהו, בן שמונים ומשהו. יהושע התחיל בשמונים ושתיים את ההנהגה שלו. בסדר, רק אלו היו הדמויות שהיו בעם ישראל, דוד המלך והגיבורים. יש רשימת גיבורים של דוד המלך בספר שמואל, שמואל ב', חז"ל אומרים זה ראש הסנהדרין וזה חכמי הסנהדרין. אתה אומר מה חכמי הסנהדרין? זה המפקדים, זה פורום מטכ"ל, זה פורום זה. לא הייתה סתירה בין שני הדברים הללו. לא הייתה סתירה. אנשים חושבים שיש סתירה, זה לא, זו דרך לא נכונה, מחשבה לא נכונה. זה נכון שאנחנו עוד לא מספיק, חווים היום הרבה יותר, בסדר? חווים היום ברוך השם, חווים רבנים וראשי ישיבות שגם היו לוחמים ויודעים להשתמש בנשק. בסדר, יש כאלה עם כושר יותר, כושר פחות, אבל הרוב יודעים להשתמש בנשק, מקווה שגם יודעים טוב להשתמש בנשק. הבן שלי סיפרתי לכם שהיה קצין, אז היה יום אחד אימון כיתת כוננות. אני לפעמים שם את הנשק שלו, בקיצור היה אימון כיתת כוננות. עכשיו, אמרתי לו, הוא היה ברגילה, בוא איתי, כי הוא שריונר ובקושי ירה בנשק. אמרתי לו בוא איתי, נעשה תחרות קליעה, מי קולע יותר? אמר לי אבא, מה אני לוקח אותך? אמרתי לו אל תתהלל חוגר כמפתח, בוא, אני קולע לא רע. בקיצור נתתי לו פייט רציני. לא, אבל צריך לדעת את זה, ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר. דוד המלך אומר, בספר בראשית מדברים על זה, יהודה, הברכות של יעקב לבנים, ידך בעורף אויבך. הברכות של משה לשבטים מדברות על גד גדוד יגודנו, זה אצל יעקב, גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. נפתלי אילה שלוחה, אילה שלוחה הכוונה שרצה, יש לה יכולת. בקיצור תיאורים של גבורה גופנית שהם לא במקום. הם לא במקום מחולאיה הגלות, מזה שהיינו מפוזר ומפורד בין העמים, עלובים ושפופים ודחויים שהיינו. רבי עקיבא, תלמידי רבי עקיבא, רבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא. הרמב"ם אומר נושא כליו היה וחכם גדול מישראל היה, היה נושא כליו של בר כוכבא. ומה התלמידים היו? שמה לוחמים. נכון, לצערנו המרד נכשל מסיבות שלא עכשיו המקום לדון בהן, אבל זה לא סותר את העובדה שהתלמידים של רבי עקיבא היו לוחמים לא פחות משהם היו תלמידי חכמים. בקיצור הרב אומר זו תכלית השלמות וצריך לבנות את הגוף. כמו שיש גוף פרטי, זה קשור גם לאורות התשובה, אורות התשובה מתחיל בהתחלה בתשובה הטבעית של הגוף, ככה גם יש גוף לאומי. יש גוף לאומי ויש נשמה לאומית, וצריך לבנות גוף לאומי. ולבנות גוף לאומי זה לא קורה לבד, המון אנשים צריכים להשקיע בזה אנרגיות, הכוחות, את החיים שלהם, מפעל חיים של אלפי אנשים כדי לבנות את הגוף של האומה. ויש גם אלפי אנשים שצריכים להקדיש את חייהם לבנות את הנשמה של האומה, שזה מה שאתם עושים בשנים הללו בישיבה. צריך לדעת את זה. זה שהארכתי היום קצת בענייני הגוף של האומה, זה לא חלילה למעט בזה שצריך להקדיש לא פחות אם לא יותר אנשים לבנות את הנשמה של האומה. ואיך בונים? נדבר גם על זה בסדר בהמשך השנה על הייחודיות של איך בונים את נשמת האומה, שזה תכלית מה שבאתם לעשות. מה שקשור לסדר שלישי, מה שדיברנו על ללמד תורה לעם ישראל, אחריות לעם ישראל. זה ההקדמה של המשפט בראש השנה שהרב מדבר על שני הכוחות הללו ואומר שכמו שזה ביחיד יש, כך גם באומה. אומה יש. יש את משיח בן יוסף ויש את משיח בן דוד. טוב,