המספד בירושלים (מאמרי הראיה) חלק 2 | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

איפה הגענו פעם קודמת? לסוף ה... נכון לסוף ה... והנה מתחילה. כן הגענו והנה מתחילה? דיברנו שם על יוסף שם על דוד ואז בוא נקרא את זה מהר. והנה חז"ל אמרו שהספד זה יהיה על משיח בן יוסף שיהרג וצריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אומנם כשם שיצר השם יתברך באדם הגוף והנשמה ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו וכן הכוחות המחזיקים כוח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה. ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף אמיץ חזק ומפותח כראוי, גם על זה דיברנו נכון? והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים לתכלית השכל הטוב והטהור חפץ העליון ברוך הוא בעולמו. זה בחיים הפרטיים של כל אדם דיברנו שצריך שלמות. יש שלמות של החיים הגופניים יחד עם השלמות של החיים הרוחניים והם צריכים לפעול יחד. אותו דבר יש גם בעם ישראל. כן הכין בישראל בייחוד שני אלו הכוחות, הכוח המקביל לערך הגוף האנושי השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי שהוא הבסיס הנכון לכל התוכניות הגדולות והקדושות, התכונות הגדולות והקדושות שישראל מצויינים בהם להיות עם קדוש להשם אלוקי ישראל ולהיות גוי אחד בארץ לאור גויים. והצד השני עצם הכוח לשכלול הרוחניות בעצמה וההבדל שביניהם שלצד הראשון יש דוגמה בין כל עמי הארץ לישראל כמו שאנו שווים להם בגופניות כאשר האדם שווה בכוח החיים שבו לכל אחד בעלי החיים. והצד השני הוא העניין המתייחד לישראל עצמם שעל זה נאמר השם בדד ינחנו ובגויים לא יתחשב מצד תורת השם והקדושה העליונה המיוחדת לישראל עם קדוש. אז זה יסוד שיש לעם ישראל גם דמיון מסוים לאומות העולם בבחינה בבחינה מסוימת. עד כדי כך יש חתם סופר, חתם סופר כותב שהוא מתפלא איך מי שלומד רפואה איך לרפא איך לרפא גויים יכול גם לרפא יהודים איך יכול להיות שזה אותו אותו גוף יש בכלל ליהודים ולגויים. זה לא בגלל שיהודי הוא כמו גוי. זה בגלל שגם גויים יש להם ייעוד בסופו של דבר. אנחנו בראש השנה בתפילות חווים חוויה שהיא קצת שונה ממה שאנחנו מורגלים אליה ביום יום. ביום יום היחס שלנו לאומות העולם הוא יחס של אתם לא קשורים אתם מבחוץ. מה לכם ולנו מה לכם ולתורת השם מה לכם ולכל מה שאנחנו מדברים. גוי, גוי זה אתה מברך כל בוקר שלא עשני שלא עשני גוי. שלא עשני גוי זו אמירה ככה מאוד מאוד נוקבת מאוד זה שמבדילה בין ישראל לעמים. יצא לי פעם אחת שהייתי בפעם ראשונה בתור ראש ישיבה נסעתי לארצות הברית. נסעתי לארצות הברית אז אנחנו יורדים מהזה יורדים מהמטוס נסעתי יחד עם הרב גבריאל, זו היתה נסיעה ראשונה עכשיו אנחנו נוסעים כל שנה מישהו אחד אבל פעם ראשונה נסענו ביחד. לפגוש את הבוגרים יש לנו הרבה בוגרים גם בארצות הברית. בקיצור אנחנו יוצאים מזה ואני רואה תראו כמה גויים יש פה. כאילו נכון גם פה יש ערבים וזה אז אומרים פה ערבים. אבל בסוף אתה לא מסתובב כל יום באום אל פאחם. אבל אתה רואה גויים מכל הסוגים והמינים הודים וסינים ואפרו-אמריקנים כמו שאומרים בקיצור אין לזה סוף כמות מה כל כך הרבה מה יש לקדוש ברוך הוא בעולמו מכל כך הרבה כל כך הרבה גויים. אנחנו לא לא חווים איך הגויים חלק מעבודת השם איך הגויים הם חלק משלמות העולם הם רק מפריעים לנו נכון בדרך וזה. זה נכון שיש גם הפרעה לא קטנה באומות העולם אבל בתפילות ראש השנה אנחנו מדברים על ויעשו כולם אגודה אחת זה לא אגודת ישראל וזה אפילו לא אחדות לאומית או משהו כזה שזה גם נראה לנו משימה בלתי אפשרית לעשות אחדות בעם ישראל. אתה מדבר על כל בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל... כל רשעי ארץ, ולהפנות אליך כל רשעי ארץ, ויכירו וידעו כל יושבי תבל, וידע כל פועל כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: השם אלוקי ישראל מלך. פתאום בראש השנה אנחנו, האמת שזה קיים, זה קיים כל השנה, גם בעלינו לשבח אנחנו אומרים את זה כל השנה. גם את, גם את הנבואה בישעיהו: "נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים" וכולי. גם נבואות שגויים יבואו ויחזיקו בכנף איש יהודי וכולם יבואו "תלמדו אותנו, יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו". זה נכון, אבל זה לא הגויים שאנחנו מכירים, זה גויים שלעתיד לבוא יהיה. בראש השנה אנחנו עומדים מול דרישה שאנחנו ביומיום לא רגילים אליה, לא רגילים אליה, שכל הגויים. אפילו אני בתור ילד זה היה לי קצת, מי שבאמת מתפלל ומתכוון, היה לי קשה, קשה. עם השנים אתה כבר מתרגל לנוסח והכל, אבל היה לי קשה: מה הקדוש ברוך הוא כל כך רוצה את הגויים האלה שאנחנו כל כך שונאים אותם, אנחנו כל כך זה? מה? למה הקדוש ברוך הוא חשוב לו הגויים האלה? והתשובה היא שכן. אני לא עכשיו אדבר על היחס בין ישראל לאומות העולם ומי מאומות העולם ואיך באומות העולם, אבל הקדוש ברוך הוא חשוב לו כל העולם. ועם ישראל יש לו ייחודיות מאוד מאוד גדולה ומשמעותית. אנחנו עוסקים רוב הזמן בייחודיות של ישראל, אבל צריך לדעת שגם יש תפקיד רוחני לאומות העולם בסופו של דבר, זה ראש השנה. בקיצור, אז יש בעם ישראל שני כוחות. וכוח אחד זה כוח של השתלמות חומרית ושלמות חומרית. ויש אנשים, הרבה אנשים, שמרגישים סיפוק אדיר מזה שהם דואגים לעם ישראל בהיבט החומרי שלו. אני עכשיו לא מדבר על הגנה על עם ישראל, אני מדבר עכשיו על בניין הארץ, על בניין החברה, על תיקון החברה, כל מיני דברים שזה, אפילו מהנדסי ערים, שדואגים שיהיה הערים לא יהיו רק גיבוב של שיכונים אלא אלא מקום שנעים נעים לחיות בו, שארץ ישראל תהיה מקום עם ריאות ירוקות וכל מיני דברים כאלה. יש הרבה אנשים שזה חשוב להם ושיש כאלה שאפילו מקדישים את החיים שלהם לדברים האלה. יש נטייה לפעמים אצל בני תורה להתייחס בזלזול לעניינים של שמירת טבע וריאות ירוקות ולמניעת התפתחות מוגזמת של הערים או של הישובים על חשבון השטחים הפתוחים. מה זה? מה, חשוב לנו רק עוד דף גמרא ועוד זה. זה מצוין, כל דף גמרא חשוב מאוד והכל, אבל זה חלק משלמות של אומה. עם שחי בארץ צריך שתהיה בו שלמות, צריך שלמות גם בטבע וגם ביופי וגם בחן וגם בניקיון. שכונות דתיות לא צריכות להיות פחות נקיות משכונות חילוניות, יותר. אבל יש לפעמים הדגשה של הצד הרוחני גורם לזלזול. רבותיי, ישיבות צריכות להיות, צריך פעם להסתובב באוניברסיטה, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, יצא לכם? שם אסור לדרוך על הדשא. הדשא זה זה יותר קדוש מה לא יודע מה, זה הדבר הכי קדוש שיש בזה, בקמפוסים זה הדשא. מה? לא רק שם. בסדר, אבל מה אתה אומר? אז זה, רוצה לשאול משהו יוסף? לא, אז זה. ובישיבות יכול להיות שקיות ניילון יתגלגלו לנו פה ברחובות וזה. מי שהולך עובר ליד שקית ניילון ליד זה, תרימו. זה אמור להיות חריג בנוף. זה מפריע, מה זה? ישיבה זה המקום הכי יפה צריך להיות. אוניברסיטאות צריכות להחוויר ליד הישיבות באמת. אבל ישיבות צריכות להקדיש משאבים לזה, אז נוטים לשים יותר את המשאבים בעוד בעוד קודש, ובסדר, אני לא אומר שלא. רק מדגיש את זה שאנחנו לפעמים זה אחד על חשבון השני וזו טעות, זו טעות. בכל מקרה, הרב טוען ששני הכוחות הללו או המשיכה לכוחות האלה היא קשורה לשני שבטים שהתמודדו מהרגע הראשון על הנהגת האומה. והנה מתחילה הוכנו ב' הכוחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה, וכמו שבהתחלה מעשה אבות. מעשה אבות סימן לבנים. שבט יוסף היה בעצם יוסף חלם חלומות שהוא מנהיג את עם ישראל. דווקא בצורה הפוכה, יעקב אבינו ייעד את יוסף להיות הממשיך הרוחני שלו. נכון? וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. אומר אונקלוס בר חכים, לא בן זקונים הכוונה כי הוא הכי קטן, אלא זקונים מלשון זקן זה שקנה חכמה. והוא אמור להיות זה. אבל בלילה, יוסף לא חולם על איך הוא יושב במזרח ונותן שיעורים, אלא על מה הוא חלם? והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי. והוא בעצם חלם להנהיג את האחים לא בהיבט הרוחני אלא בהיבט של החקלאות ושל השובע ושיהיה להם מה לאכול ושיהיה רווחה כלכלית. אני מדבר עכשיו על החלום הראשון, בסדר? החלום השני, אנחנו לא לומדים עכשיו ספר בראשית בעיון. אבל זה היה וודאי פשר החלום הראשון, ובסוף זה גם התגשם. בסוף כולם נזקקו ליוסף בשביל לחיות, בשביל רווחה כלכלית. זה קרה במצרים ולא בארץ ישראל, כמובן בגלל מכירת יוסף. אבל אם לא היו מוכרים אותו, היו זוכים שזה יקרה בארץ ישראל, אבל מכרו אותו אז זה קרה איך שקרה. יוסף היה המשביר שלחו אלוקים לפליטה גדולה להחיות עם רב. וחייה את יעקב ובניו בחיי החומר, לחם לפי הטף, בעת שגם כן כל הארץ באו למצרים לשבור. והיה נבלע בין האומות וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחס שווי בין ישראל לעמים כולם. שיוסף לומד שבעים לשון כדי לצאת למצרים, מה הכוונה לומד שבעים לשון? בשביל מה אתה לומד שבעים לשון? לא היה גוגל טרנסלייט, בסדר, אבל זה לא רק בשביל ללמוד טכנית ולמכור ולהיות מעורב בדעת. זה בסוף כדי סוג של להשפיע. אתה צריך לתת שיעורים לא רק בעברית, אלא גם באנגלית. אתה צריך לקשור קשרי מסחר כאלה שהם יציבו את ישראל, את יוסף, בסדר? יוסף כאדם, עם עולם מוסרי משלו, עם עולם זה בראש. וזה השבעים לשון. ומכל מקום ידע כוח קדושתו, זאת אומרת זה לא שהוא היה מרוכז רק בצדדים הגשמיים ולא היה זה. הוא היה מרוכז מאוד גם בזה. ודווקא על ידי זה היתרון אין עשו נופל כי אם ביד בניה של רחל. המלחמה באומות העולם קשורה גם ליכולת הגשמית של עם ישראל להיות עם חזק, משמעותי, עוצמתי. אם אתה נאבק, אתה בעולם הרוחני בלבד והם בעולם הזה, אין הכרעה, כי יאמר אני טוב בזה, אתה אין לך את זה. אתם עם ישראל בגלות רק עוסקים בקדושה, רק בלימוד תורה, אז אנחנו משתלטים עליכם בהיבט של הניהול ושל החיים היום-יומיים שלכם, ואתם חיים לבד בחיים האחרים. כדי להוביל ניצחון אתה צריך כוחות, אתה צריך צבא. ולא מספיק צבא, צריך גם כלכלה חזקה שתוכל לתמוך במאמץ הצבאי. וצריך הייטק וצריך כל מה שצריך היום, למשל אם אני לוקח דוגמאות מהחיים של היום. ודווקא על ידי זה היתרון אין עשו נופל כי אם ביד בניה של רחל, כעניין מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא. כתוב שכדי לחטוב עצים מהיער צריך לקחת גרזן. מאיפה מכינים את הגרזן? מהעצים של היער. בסדר? דווקא מישהו שהוא כמוהם. אבא זה יער בארמית. חוץ מפאדר או זה שבעברית, אז השם אבא משמש בארמית גם ליער. זה גם היה שם של אנשים. בסדר? רב, השם המלא שלו היה רבי אבא. ויהודה מיוחד לכוח ישראל המיוחד. שבט יהודה, הנה שבט יהודה קשור למעמד הרוחני, והוא מביא את הפסוק המפורסם בספר תהילים, בהלל, בצאת ישראל ממצרים הייתה יהודה לקודשו ישראל ממשלותיו. אז יהודה לקודשו, אנחנו מוצאים את התפקיד של יהודה כאחראי על קודש גם בברכות. של יעקב לבנים. והוא אומר לו שמה יהודה אתה יודוך אחיך, הם יקבלו את ההנהגה שלך. אבל העיקר זה לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. שבט, זה הנהגה. אבל מה זה מחוקק מבין רגליו? מה פירוש הפסוק? מחוקק? מה זה מחוקק? מושל? זה הפשט? זה הדרש. שופט? לא, זה גם לא הפשט. למה לחוק קוראים חוק? שם שם לו חוק ומשפט. כן, מה? בלי טעם? לא, לא. מלשון חקיקה. איפה חקיקה? בסלע. למה לחוק קוראים חקיקה בסלע? כי הוא שריר וקיים וברזל. ככה היו עושים בעולם העתיק כשהיו חוקקים חוק. היום שחוקקים חוק במדינת ישראל עושים הצבעה בשלוש קריאות בכנסת, אחרי קריאה טרומית, ואחרי קריאה שלישית, מתי החוק נכנס לתוקפו? למדתם אזרחות, לא? שלישית. שלושים יום אחרי שהוא עובר, אלא אם כן כתוב אחרת. מפורסם ברשומות. יש עיתון רשמי, רב מכר, אף אחד לא קורא אותו, אני לא יודע אם אפילו מדפיסים אותו, לדעתי הוא רק אינטרנטי, קוראים לו רשומות. החוק צריך להתפרסם ברשומות, יש שם חתימה של נשיא המדינה ושל השר הממונה. אני מבין ש-100 לא קיבלתם באזרחות. בקיצור, אז מזל שאנחנו לא בראיון, אנחנו לא מבקשים גליון ציוני בגרות. הורידו בגלל ההקלות קצת. לא משנה עכשיו. בעולם העתיק כשהיו חוקקים חוק, הייתה אבן גדולה, היו חוקקים באבן את החוק, ואז מה היו עושים עם האבן הזו? שמים אותה בכיכר העיר כדי שכולם יוכלו לקרוא את החוק. בסדר? לכן לחוק קוראים חוק. מה זה המחוקק? מי שכותב? זה כבר שלב ב'. מחוקק זה סוג של מקל, יותר נכון משהו מברזל כנראה, שאיתו היו חוקקים. איך היו חוקקים באבן עם המחוקק? אני אדגים לכם, אין לי פה מקל אבל בוא ניקח את זה, נגיד שזה המקל. הנה יש מקל אפילו. ככה לא תשכחו את הפירוש הזה אף פעם בחיים שלכם. עומדים ככה ו... מדייקים את זה. ובגלל שעומדים ככה יציב, אז זה נקרא מחוקק בין רגליו. לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. נכון שחלק מהפירושים יגידו מחוקק מבין רגליו הכוונה מצאצאיו, אבל הביטוי בין רגליו זה לא ביטוי שבמקרא מופיע כצאצא. יש שלייתה בתוכך הרכה בך והענוגה וכולי, תצר עינה בשלייתה היוצאת מבין רגליה. לכן הביטוי בין רגליו זה בדרך כלל כפשוטו. ולכן כאן מחוקק בין רגליו. נכון הגמרא בסנהדרין דורשת את זה על זה, אבל לא הזמן עכשיו לפרש את הדרש. אמרתי פשט, זה הפשט הפשוט. לא יסור שבט ומחוקק מבין רגליו. איפה עוד אנחנו מוצאים מחוקק שכבר עבר לשלב של מי שכותב, מי שמייצר את החוקים או מפרש את החוקים? מני מכיר ירדו מחוקקים, בשירת דבורה. ומזבולון מושכים בשבט סופר. מכאן למדנו ששבט לא חייב להיות שרביט הנהגה, אלא מה יכול להיות שבט? לא יסור שבט מיהודה, יש כאלה שכותבים על הקלף, זה נקרא לא יסור שבט מיהודה, ומחוקק מבין רגליו זה אלה שמחוקקים את החוקים. אז בעצם תלמידי חכמים, סופרים. סופרים זה לא יסור שבט מיהודה כמו שכתוב מזבולון מושכים בשבט סופר. ומה זה שבט סופר? אתם יודעים שאחד הצאצאים של החתם סופר, החתם סופר קרא לספר שלו חתם סופר, אחרי זה כל הצאצאים שלו כל אחד קרא לספר שלו על השם. הבן שלו קראו לו כתב סופר, זה על גיטין. סתם סופר, גם חתם סופר זה מגיטין. כתב סופר, אחרי זה היה עוד ילד שקראו לו שבט סופר, כתב ספר שבט. אחרי זה אחד הצאצאים כתב דעת סופר. ככה יש להם את כל המילים שקשורות לסופר. אז שבט סופר זה פסוק ב... בשירת דבורה. ועל אוהל יוסף נאמר אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם. טוב, כאן אנחנו בגלל שאין לכם תנ"כים, יש כמה וכמה מקרים, אולי יש כאן תנ"ך? תביא לי. לא, יש פה אצלו. תביא, תביא. אני אפילו מכיר את התנ"ך הזה מסיבה פשוטה, הוא היה אצלי בבית הרבה, כנראה פעם שכחתי אותו פה. טוב. אז יש פסוק, זה נמצא בספר תהילים במזמור ע"ח. מזמור ע"ח הוא מזמור שמתאר את ההיסטוריה של עם ישראל, חלק ממנה כמובן. הוא מספר על מה שקרה במצרים וביציאת מצרים, ואחרי יציאת מצרים הוא גם מספר את הכניסה לארץ. אני אקרא את זה מהר. וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר. וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם. וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ. וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ. וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה. וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ. שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם. מה זה משכן שילה? מה זה אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם? וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר, זה הארון שנפל בידי פלשתים. לא יודע אם אתם מכירים את הפרק הזה, תקראו אותו, בסדר? זה פרק מדהים שמתאר את כל זה מזווית של ספר תהילים, יש בו המון חידושים גם בשביל להבין דברים שלא כתובים במפורש. מה זה אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם? אז אדם זה יוסף. למה ליוסף קוראים אדם? כי ביוסף יש צד, הרב מסביר, ליוסף יש צד שבו הוא שותף לכל האומות. והנה תכלית בחירת מלכות בית דוד היה שיהיו בית הכוחות נכללים כאחד, ולא די שלא יהיו סותרים זה את זה כי אם עוד עוזרים זה לזה. ואמרו זכרם לברכה במדרש שנאמר בדוד אדמוני, כמו שנאמר בעשו, אלא שנוסף בו יפה עיניים. אדמוני שנאמר בדוד, לפחות ככה הרב מסביר פה, ויש בזה קצת מחלוקת במפרשים גם אצל דוד אבל בעיקר אצל עשו. כתוב ויצא הראשון אדמוני. כלומר מה זה אדמוני? לפי הפירוש פה, לא סמוק אלא ג'ינג'י. אדמוני. בסדר? וכך דוד, דוד מלך ישראל, אדמוני עם יפה עיניים. ויש כאלה שאומרים שהם מזרע דוד ומזרע דוד, אם הוא לא ג'ינג'י אני לא יודע אם זה זרע דוד. יכול להיות אבל לג'ינג'י יש יותר סיכוי שהם מזרע דוד. בכל מקרה, אז ומדעת סנהדרין הורג, קיבוץ הגבורה החומרית וכל התלוי בה לתוקף עם וממלכה גדולה ואדירה רבתי גויים עם העילוי הרוחני היותר מרום וקדוש. זה אמור היה להיות השלמות שהייתה אצל דוד. לא אצל כל שבט יהודה תמיד אבל אצל דוד היא באה לידי ביטוי. ולולא שגרמו עוונות וישראל מאסו במלכות בית דוד אשר חלקה עמה עשרת השבטים שאפרים שהוא כוח יוסף בפני עצמו ויהודה בפני עצמו, היה הכל מאוחד בכוח אחד על ידי עץ יהודה שהיה כולל גם כן כוחו של יוסף. יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ, יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה. ועל ידי קיבוץ בית הכוחות יחדיו יהיו שניהם מתעלים. הכוח החומרי מתעדן ומתקדש מצד קרבתו לקדושה המיוחדת לישראל, והכוח הרוחני מתחזק ומתאמץ בכוח חיים מלא ואדיר כדי לגלות הודו ותפארתו על ישראל עד שקרני הודו יאיר גם על כל העולם כולו. כאן יש כאן הרבה נקודות שהגיעה השעה לסוף השיעור, אמנם איחרתי קצת אבל שעת הסוף היא שעת הסוף. אבל רק נקודה אחת. הכוח החיים החומרי כשהוא מופיע בלי הכוח הרוחני הוא נהיה פראי, הוא נהיה גס יותר, הוא נהיה חסר מעצורים. הכוח הרוחני כשבא בלי הכוח הגשמי הוא מופיע חיוור. הוא חיוור. גם אם יש לו המון תכנים הם לא, אין להם את החיות, את העוצמה, את היכולת לחדור ללבבות, היכולת לשנות את העולם, כי הוא מנותק, הוא לא. ולכן החיבור הזה הוא קריטי לשני הצדדים. וזה מה שהיה אצל דוד המלך, זה הייתה שלמות מאוד מיוחדת, אבל לא החזיקה מעמד מכל מיני סיבות שהרב לא מאריך בהם ואני כן רוצה להתייחס אליהם בשיעור הבא, בסדר? מה גרם לזה שזה לא החזיק מעמד ואיך אחרי זה הפירוד פעל על העניין הזה. אז נעצור פה היום.