דיאלוג כנה על חוויות אישיות של זמרים. מנדי וייס פותח הכל ומרתק מתמיד! מתוך "הרשי אייזנבך מארח"

איך אתה חווית את זה כילד לאבא זמר? אני חייב לדעת. זה היה מאוד מאוד לא נעים. הנה אני אומר לך את זה בפירוש מאוד מאוד לא נעים. אז כלומר זה היה בדבר הראשון בשביל מישהו שרצה להציק לי או לרלת עליי. זה היה האופציה הראשונה. אבא שלך זמר זה היה סוג של כן דבר שלילי. זה היה זה היה דבר מאוד שלי כי אנשים לא ידעו איך לאכול את זה. גם אני חושב שכל הנושא הזה של זמר היה פחות מכובד קטן כמו היום אבא שלי אבא שלי ומחוש צלו לבשלו להם באותו גיל שתיהם התחילו ביחד הוא פה הוא באמריקה אני זוכר את השנה שזה התחיל זאת אומרת לפני לא היה זמר היה קלידן אני הייתי אז שאבא שלי התחיל אני הייתי אז בן שש בערך שבע משהו כזה ת שנין א' תושן בס אני זוכר את השנה וזה לא אנשים לא ידעו איך לאכול את זה שיש זמר בכלל כן מה זה דבר דבר הזה כאילו ואז אבא שלי בכלל להופיע בטקס של כל חי של א יודעת בבנייני האומה פעם ראשונה הוא נהיה נורא מפורסם מזה ביחד עם הקלת וישנץ אז בזמנו צכם תוקר וואלה הכל מתחיל פה שים לב ממש ווא תקשיב זה לא צריך להגיד את זה ילדים זה היה עם מחזר אוקיי אומרים את זה תמיד אבל אה ברור תשמע חטפתי על ימין והלשמאל מזה זמ ילדים פגעו בך על שמח זה שאבא שלך עושה איזה עבודה מבוזה חד משמעית אני אומר אני אומר את זה א גם היום הזמרים של היום מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב לנו כזמרים התמיכה מהבית גם מהאישה וגם מהילדים כל כך נכון אתה מסכים איתי 100% הנה אנחנו אנחנו באותו מקצוע אנחנו יכולים גם לשתף אחד את השני את הדברים האלה אצלך זה זה אתה מרגיש את זה בוודאות אני אגב אני יכול להגיד לך משפט אחד עניין קולי אני ברוך השם שומר על הקול שלי כמה שעובדים והכל יודעים להשתמש נכון יודעים להתחמם יודעים להסתדר עם פעם פעמיים בשנה אני מרגיש עומס. זה קורה בדרך כלל בפורים או בסוכות שאתה לא יושן כמעט בלילה. אתה מכיר את זה? ברור. ואני אומר לאשתי ולילדים דבר אחד. לא להגיד לאבא תתי צרוד. לא כי זה בנפש. אני אתה אתה מבין על מה אני מדבר? ממש. בוא תסבירי למאזינים מה אמרתי עכשיו. יש דברים שלא מדברים על זה. כאילו זה לא לא זה הכי אנושי שיש. אני חושב שזה מעניין את את המאזינים לא פחות מהשירים שהוצאת. זה בחת אחת הנקודות הכי משפיעות על הביטחון העצמי שלנו. אנשים מסתכלים עלינו כאיזשהו כוסמים, כאוכבי על שאנחנו עשויים מאיזשהו חומר לא פגיע, לא חדיר. זה ממש לא ככה. ממש רחוק מהמציאות. אנחנו בני אדם כמו כולם. בשר ודם. ולא רק שאנחנו בני אדם כמו כולם, אנחנו חיים מפידבקים. נכון? הקריירה שלנו, המנוע של הקר שלנו זה פידבקים. כשאני נכנס לאולפן להקליט אם התכנאי וואי דופק לך איזה מילה לא במקום הוא גמר אותך נגמר הקלטה לכאורה יום הצילום יום ההקלטה נגמר ‏Ah.