בםקאסט - פרשת בהר - בחוקותי - דייויד טויב - דוידי נחשון - מוישל׳ה שניידר

[מוזיקה] ארבע ארבע ארבע מידות באדם ארבע ארבע ארבע מיליון באדם שלי שלי שלי שלך שלך שלך שלך שלך שלך שלא אמה מתם [מוזיקה] אמה מדות באדם [מוזיקה] نريس [מוזיקה] נורח שלי שלא צריך להותפל שלי ברוכים הבאים לבם קאסט צופים יקרים איזה כיף ככה לחזור לפה לבית חבד משפחת נחשון כן זה האירוע כל פעם כל פעם מחדש איזה אירוע מפתיע כל פעם מפתיע ברוך השם לנו ירקות אין דברים כאלה אין אין דברים כאלה אז אנחנו בפרשת כמובן א בפרקים האחרונים האירו לי שאני הפסקתי להציג אכם אנחנו פה עם דודי הצדיק ומושה להקדוש מוישה אה אנחנו בפרשס באר ובחוקוסויסי שתי פרשיות שוב צמודות בהר ובחוקותיי ואנחנו גם לקראת שבועות נעשה את זה לחיים לכבוד הים אוי פה את שלי שמי את שים לי את הפיוסי מה זה מה רשום שמה סתם איזה מיוחדת יאללה התחלנו קודם מצאתי את זה במטבח חיים לך א שלא ישפך פה על הקונסולה אל תכניסו אוכל לאולפנים רק אם עושים שדה פיוסתי אתה יודע למה פיוסתי זה נראה רק כמו וויסקי יכול לעבוד עליך רק כמו תהי אתה קצת מקורר אז א ככה יחזק אותך אמרתי את זה אמרתי את זה בפעם הקודמת אבל א אבל שוב אנחנו בפרשה שהיא מחוברת כדי לחבר אנחנו בתקופה של חיבור תקופה של חיבורים תקופה של שצריך להרבות באהבת חינם כך תשים לי קצת אשים לך למזוג אוזגן מספיק שכויך אם אין לי חלק בשתייה לפחות חלק במזיגה עדיף גם להיות שר המשקים מאשר שר האופן כן כן אז אנחנו כאמור בפרשת באר נפתח בתחילת הפרשה נהיה מדברו אמן אתה אדוני אלינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו אומן אמן וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת להשם שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור קרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת להשם סדך לא תזרע וקמך לא תזמור רש"י הקדוש שואל מה שמיטה להר סיני זה גם ביטוי שמשתמשים בה הרבה א מה שמיטה לר סיני הרבה ספרים מתעסקים בזה ראיתי בנו מלמלך מתעסק בזה הרבה ספרים ומפרשים מתעסקים בזה רש"י הקדוש שונה שהוא רצה ללמד אותנו שכמו בשמיטה כל הפרטים וכל ההלכות א נאמרו למשה בר סיני. כך כל התור כל התורה כולה וכל המצוות א וכל המדרשים והמפרשים והלכות וחידושים של הבמקסט והכל הכל נלמד א נאמר למשה בהר סיני. והאור החיים הקדוש שואל שהשאלה עדיין בעיצומה מה שמיטה לר סיני? כי באותה מידה הייתי יכול להגיד על שבת בהר סיני ומזה אני אלמד גם לשמיטה וגם על כל דבר אחר. למה דווקא הלימוד הזה בא בשמיטה? אז האור החיים הקדוש אומר ש שארץ ישראל היה מיועד לעם ישראל מאז אברהם אבינו או מאז ששת בראשית. כן, אבל לא, הקדוש ברוך הוא לא היה יכול לתת לעם ישראל מתנה לפני קבלת התורה, כי למה? כי הם מאוד לא יהיו בני ישראל. רק עכשיו בהר סיני כשהם נהיו בני ישראל הוא יכל לתת להם א את המתנה. ולכן כתוב כי תבואו לארץ אשר אשר אני נותן לכם. הוא מדייק שבעצם למה צריך להיות כתובן אשר אני נותן לכם. אז הוא אומר שרק שני דברים. דבר ראשון בגלל קבלת התורה שנהנו לעם ישראל אז הקדוש ברוך הוא יכול להביא לנו מתנה. כי בעירת שוליים שמעתי את זה מרב מר אליהו בהקשר אחר. כי אסור לתת מתנות לגויים לא תכונם. אז בגלל שאסור לתת מתנות לגויים אז לא הקדוש ברוך הוא לא היה יכול לתת לנו לפני מעמד הר סיני את ארץ ישראל כמתנה. ודבר שני אומר אור החיים הקדוש שזה תלוי במצוות השמיטה. המתנה תלויה במצוות השמיטה. שאם הם ישמרו שאם שומרים שמיטה אז אין לכם מתנה. אם חס וחלילה לא שומרים שמיטה אז א שלא נדע. אבל אני המשכתי בפרשה. המשכתי בפרשה והגעתי פה לפסוק. פסוק ד' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה א יהיה לארץ שבת לשם סדחה לא תזרע רגע לא פה אחר כך כנראה או פסוק ו' והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה לך ולעבדך ולעמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך פירוט יפה אומר רשי והייתה שבת הארץ והייתה שבת הארץ וגומר אף על פי שסרטים עליך לא באכילה ולא בהנאה השרטים אלא שלא תנהג בהם כבעל הבית אוקיי מה זה שלא תנהג בהם כבעל הבית הוא ממשיך רש"י והכל יהיו שווים בה אתה ושכירך ותושבך וכמובן כל מה שכתוב בפסוק אמתך שבך תושבך הגרים ממך שכנים כולם היו שווים ואני חשבתי לעצמי לכאורה זו בקשה, זו דרישה לא אנושית. לא אנושית. אתה הגביר של ה של העיר. פתאום מבקשים ממך פעם בשבע שנים תוריד את עצמך, תשפיל את עצמך, תהיה שווה בין שווים. הרכוש שלך, שזה השדה שלך, הפקר לכולם. וכמובן מעבר לזה שזה שלכולם מותר לאכול מזה, זה רש"י מדגיש פה את האל תנהג כבעל הבית אלא הכל שווים יהיו לך. זאת אומרת, אתה באמת צריך להרגיש שווה בין שווים, להרגיש שווה איתם. וחשבתי לעצמי שאולי באמת זה כל העניין של של שמיטה ללמד אותנו להיכנס מדי פעם לפרופורציות. כאילו פעם בשבע שנים תכניס את עצמך לפרופורציות, אתה לא בעל הבית, הכל שווים לך, מה שאתה קיבלת זה בשביל לתת לאחרים. חשבתי לעצמי שאולי זה כל העניין של שמיטה ואז זה התחבר לי מאוד עם השאלה של רש"י וכמו שהאור החיים הקדוש אמר שאחרי התשובה של רש"י עדיין השאלה בעיצומה למה דווקא בשמיטה שבגלל שבאמת מדובר בבקשה בדרישה כל כך לא אנושית שנראה לנו כל כך מופרח וקשה לכן התורה הקדימה התורה הקדושה הקדימה והדגישה פה דווקא בהר סיני אז מזכיר לך שתראה את הר סיני, כל הגדולה שלה הגיעה בזכות השפלות שלה, בזכות זה שהיא הייתה הכי נמוכה, אפילו הכי מכוערת, כן? לא יפה, לא איזה לאחשה עם עצמה, היא לא הרגישה מעצמה, לא שום דבר. דווקא משמה הגיעה הגדולה שלה. ולכן התורה אומרת, נכון, זו דרישה קשה פתאום פעם בשבע שנים להשפיל את עצמך ולהרגיש שווה בין שווים. כל מה ששלך לא שלך. אבל תזכור תזכור שהר סיני כל הגדולה זה היה בזכות השפלות שלה גם אתה כל הברכה שלך זה בזכות השנה הזאת שאתה מרגיש שווה בין שווים ולא נוהג כבעל הבית וכמובן כל הברכה שלך גם ביתר השנים מלבד שלושת השנים שהקדוש ברוך הוא מבטיח שתורה מבטיחה ששלוש שנים אה יהיה לך פירות לשלוש שנים בשביל השנה שאתה אתה בשביל השנה השישית ובשביל השנה שאחרי השנה השביעית כן מעבר לכך גם כל החיים וכל הזמן וגם בכל תחומי החיים הברכה שלך זה בזכות ה שלא תנק בעל הבית שתזכור תמיד שהוא בעל הבית ולא אתה עכשיו אני נזכר תוך כדי אני נזכר עכשיו גם בסיפור ששמעתי מרמילך בידרמן שמעתי את זה מזמן ואני מקווה שאני אזכור את הפרטים ממש עכשיו נזכרתי שהיה איזה יהודי בארצות הברית שהיה לו חברה גדולה, איזה בית חרושת גדולה, לא יודע בדוגמה, איזה חברה מאוד גדולה ו ויהיה לו סדר קבוע, נראה איזה זמן קבוע, שהיו מגיעים אליו שלוחים, אנשים שהולכים א לקבץ נדבות, באים אליו באופן קבוע, בזמן קבוע, אפשר לבוא אליו, מקבלים סכום סכום מסוים, סליחה, מקבלים סכום מסוים והיה היה שילות עבור השלוחים היה באמת איש צדקה ועבור השלוחים האלה היה שילוט לחדר של בעל הבית פעם אחת הגיע איזה ירשלמי כזה והוא לא אהב את השילוט הזה לחדר של בעל הבית יש שילוט בכל הבניין לחדר של בעל הבית לחצים מה אתה בעל הבית איזה הוא בעל הבית והוא בא והגיע לבעל הבית היית ד אחרי של בעל הבית ונכנס ואמר כמובן באתי לצדקה אבל אני יש לי הערה יש לו יש לו ביקורת מה שנקרא ואומר לו לא נראה לי מתאים שכתוב א בעל הבית בעל הבית בא לבית אתה בא לבית זה הוא בא לבית וזה כמובן ש אם הוא לא היה חסיד חסיד אני לא יודע אם הוא היה חסיד מבחינה מגזרית כן זה באמת שטויות אבל הוא היה חסיד בנפש שלו אז הוא קיבל קיבל את הדברים באהבה ולא היה יכול לזרוק אותו מה אתה בא לפה מבקש דקה ואתה עכשיו מתחיל להגיד לי ביקורת אתה רוצה להגיד לי אם אני כן בא לבית אם אני לא בא לבית חצוף אחד לך מפה אבל במקום זה הוא קיבל את הירה והוא החליף את כל השילוט ובמקום זה הוא כתב חדר של המנהל חדר של למנהל המנהל כל השילות התחלף בבניין לחדר של המנהל כבור זמן קצר הייתה איזה עובדת אחת שהייתה שקועה בטלפון או במשהו ו והיה איזה ברז שמה פתוח אצלה במשרד מרוב שהיא הייתה שקועה היא לא ראתה את הברז שפתוח אותו אותה עובדת הייתה גויה וממש נהיה הצפה שלמה ב במשרד שמה ונזקים גדולים והוא החליט לפתר אותה בגלל זה כזה חוסר אחריות מה את כל כך שקועה בטלפון את לא רואה שיש פה ברזפ פתוח תסגרי כאילו מי מדבר על חשבון המים אבל כל הנזקים שקראו והוא זרק אותה ו פיטר אותה ואז בעלה של אותה גויה הגוי לקח את זה מאוד קשה והוא החליט לנקום והוא הגיע ל הוא הגיע לבניין של המשרדים עם אקדח והוא חיפש איפה איפה הבעל הבית והוא רואה שילוט לחדר שמנהל חדר שח הוא שואל אנשים איפה where is the boss? Where is the boss? איפה הבוס? אומרים לו יש שילות יש שילות. ו הוא בא והוא דופק ל בחנס שלמנהל והוא שואל אותו איפה בעל הבית? הוא שואל את המנהל, אתה בא לבית איפה הוא בא לבית? הוא גיע לחדר של המנהל. אומר לו בעל הבית לא פה, באל הבית למעלה. הוא כזה מסביר לו, בלע לבית למעלה. הוא חושב יש אולי יש פה עוד קומות. הוא מנסה לעלות לא, אין פה עוד קומות. מתחיל להסתובב. הוא כבר הבין את את הסיפור. גם ראה במצלמות שיש לו מה שהוא בולט לו ככה מאחורה נעל את עצמו הזיק משטרה וככה בקיצור תפסו את הגוי הזה ו בעצם ניצל ממש ניצל חייו כי אותו גוי בא בא לרצוח אותו אז בזכות מה ניצל חייו בזכות זה שהוא החליף את כל השילות שמה במקום ה במקום לחדר של בעל הבית לחדר של המנהל אז א שזה שני דברים דבר ראשון בזכות זה שהוא הוא שהוא הבין שבעל הבית זה שמה למעלה ודבר שני גם בזכות זה שהוא קיבל את ההערה וזה מתקשר לי גם עם הפרקי אבות שאני תכף ניגע בפרקי אבות כמו כל שבוע משהו שאני חשבתי להגיד פה נגיע לזה עוד מעט אבל בינתיים נתן לכם את רשות הדיבור כי אני כבר דיברתי יותר מדי נראה לי מושתעורר שכוא ד אני יכול להקשיב לך במשך שנים ולא יהיה לי אני מקווה שגם הצופים הצופים מחכים לשמוע אותך מוישלי אז אה האמת היא שרציתי כאילו זה זה ממש באותו קו א קו מחשבה שדיברת עכשיו אבל זה חידוש ששמעתי מ מאשתי או מהר בצן ממש אני כאילו אני התגלה לי שלא צריך להיות רב כדי להתחתן עם רבצן אשתי ממש רבצן ואני אני לא רבי אתה יודע אז אה לא ברוך השם ממש אה אשתי שהשם ימשיך להשפיע עליה עדין סוף א הרבה מאוד ממה שאני יודע היום זה בזכות אשתי אז אשתי היא למדה איזה תקופה קורס ליקוט ליכוט עשבים ליכוט זה ממש אשתי יכולה ללכת לצאת החוצה ולהסתכל מסביב ולהגיד בדיוק איזה צמח טוב למה ומה אכיל ואיזה תח תכונות יש לו ולמה הוא טוב. וכאן בארץ ישראל אנחנו פשוט כאילו הולכים מסתובבים ברחובות ולא שמים לב עד כמה הקדוש ברוך הוא נותן לנו. אינסוף. אינסוף. כן. לפעמים אנחנו יכולים פשוט לעצור רגע, לפתוח את האוזניים ואנחנו פתאום שומעים כל כך הרבה ציוצים, כל כך הרבה שירה, כל כך הרבה. יש כל כך הרבה. השאלה כמה אנחנו פתוחים לזה. אז אשתי למדה כאילו תקופה ארוכה על צמחים ועל והיא חידשה לי ש ברוך השם אה ברוך השם עם ישראל היינו היינו חקלאים והיינו מגדלים כל מיני גידולים והיינו יוצאים לשדה והיינו מאוד כשובים אה אה לאדמה והיינו מבקשים גשם כן עכשיו ברוך השם השם מזכה אותי ללמוד עוד מסכת תענית כל כך הרבה על על אם יורד גשם כל כך הרבה סביב גשם היינו מאוד מאוד מחוברים וברוך השם אני חושב שאנחנו חוזרים באיזשהו אופן ל להבנה העמוקה הזאת של האדמה אבל המון המון צמחים יש להם כל מיני תכונות של רפואה ושל תזונה ואלה דברים שמי מצמיח אותם הקדוש ברוך יש גידולים בשדות שאנשים בני אדם יוצאים וחורשים וזורים וקוצרים ויש אבל המון המון המון שפע שהקדוש ברוך הוא נותן לנו. אז יש סוד של של שנת השמיטה שאתה אתה לא יוצא כדי לעבוד בשעדה שנה שלמה. ומה אתה עושה בשנה הזאת? אתה פתאום פותח את העיניים ואתה שם לב לכמה אוכל יש סביבך, לכמה צמחים יש מסביבך. יש באמת באזור שלנו לפעמים אשתי יוצאת לאיזה כמה שעות וחוזרת עם סלים של אוכל של כל מיני חרסות וכל מיני דברים שגודלים בר בה בערים, באבנים, בשדות, בר בלי שאף אחד גידל, בלי שאף אחד השקיע. והיא עושה מזה האוכל הכי טעים בעולם. אבל כשאתה שקוע בעבודה שלך אתה פחות שם לב לזה. וזה וזה לימוד עצום. ותוך כדי שדיברת אני חושב שמה העניין שמיטה אצל הר סיני? שגם אתה יכול להיות כל כך שקוע כאילו בכביכול בעבודת השם שלך, אבל אפשר גם להגיע למקום שאתה שש שנים שש שנים אתה אתה לומד בלימוד העצמי שלך, אתה שקוע כביכול בעבודת השם שלך האישית אבל אתה לא שם לב. אתה לא שם לב. ולכן הקדוש ברוך הוא מצווה פעם בשבע שנים, כן? זה שישה ימים, ששת ימים תעשה מלאכתיך ביום השביעי שבת להשם אנחנו חייבים כל הזמן לרוץ בוודאי בתוך העבודת השם של עצמנו אבל לא לשכוח שפעם בשבע משהו, כן? אם זה פעם בשבע שניות, פעם בשבע יום או פעם בשבע שנים או פעם ביובל, לעצור רגע, לפתוח את העיניים ולשים לב לעולם הטוב שהקדוש ברוך הוא ברא. לשירה שכל הזמן סביבנו, לכל הצמיכה, לכל הטוב שאנחנו שמקיף אותנו באמת. וזה עניין עצום, זה קשר עצום בין ה בין שנת השמיטה, בין האדמה, בין בין הצמחיה, בין הטוב שאנחנו שסובב אותנו תמיד. שנזכה להיות כשובים שנזכה להיות כשופים לבריאה הנפלאה שהקדוש ברוך הוא ובמיוחד הברכה בארץ ישראל ונתתי עשב בסודך לבמתך ואיכלת ושבעת א זה גבלדיק יפה מאוד יפה מאוד דודי טוב לחיים לחיים שיהיה פה לחים חיים אז יש א ככה הכנתי כמה דברים קצרים על הפרשה אני אפתח פה שאני לא אשכח אז אז דיברנו על גשם ובאמת א מה שכתוב א איך זה נקרא ונתתי גשמיכם אם בחוקותיי תלכו נכון ואז מיד אחרי המשפט הראשון זה נתתי גשמכם בעיתם נכון או שזה אחרי כמה פסוקים אני לא זוכר כן כן כן אין מחוק אם זה המשפט הראשון נכון הנה בוא נראה הנה א אם בחקותיי תלכו ואתם מצוותיי תשמורו ועשיתם אותם ונתתי גש שמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה וכולי וכולי וכולי. זה מעניין דווקא העניין הזה של ה שדווקא הגשם כאילו זה הראשון לפני כל שער הברכות וכל הדברים. אז יש על זה כמה עניינים. רש"י כותב ש א באיטם הכוונה א שהוא יתן את הגשמים בלילה דווקא שב שזה זמן שזה לא מפריע לאנשים ביומ יום שלהם בעבודות. א והרבי אומר באיזה שיחה א מה זה בעיתם? כאילו מה מאיפה יודעים מה זה הזמן? כאילו לפי איך זה הולך? אז הרבי אומר ככה גשמכם הכוונה גשמיות של יהודי פרנסה כסף וכולי ומה זה בעיתם? זה אומר הפסוק הולך ככה ונתתי גשמכם בעיתם הקדוש ברוך הוא יתן לנו גשמיות ברגע שזה בעיתם שזה לא מפריע לרוחניות כי העיקר של היהודי זה ללמוד תורה לעשות מסים טובים לעבוד את השם וברגע שלפעמים הגשמיות באה ומפריעה לו אז הקדוש ברוך הוא כזה נותן לו רגע איזה ניסיון פה איזה ניסיון שמה בשביל שהוא יבין שזה קצת טולה על זה אז ברגע שרוצים שבאמת יהיה לנו גשמיות כמו שצריך אז צריך שזה יהיה בעיתם שכל כל דבר בזמן שלו. זה לא מפריע, שזה לא בא על חשבון לימוד או על חשבון משהו אחר. זה נקודה כן מעניינת. ועוד משהו א מעניין זה ככה א כתוב בחוקותיי אם בחוקותיי תלכו. אז לכאורה א שואלים למה למה השתמשו במילה בחוקותיי? למה למה לא למה הקדוש ברוך הוא אמר אם את מצוותיי לא תשמורו אז ככה וככה וככה? אם לא תקשיבו למה שאמרת כאילו מה זה חוקותיי? למה זה דווקא לשון חוק? אז א מתחבר לימוד שיחה של פרשת משפטים שגם הרבי שם נכנס ומסביר מה זה עדות חוקים ומשפטים. יש שם מצוות שלוש סוגים. מה זה כל דבר. אז א אנחנו יודעים שחוקים חוק זה בעצם זה המצוות שאין לנו הסבר בשכל למה עושים אותם. עושים אותם כי ככה כי זה חוק כי הקדוש ברוך הוא ציווה לעשות אותם. אז זה מעניין שדווקא בלשון הזה שתמשו פה בא אם בחוקותיי תלכו לשון חוק דווקא למה כי בעצם אנחנו לומדים מזה יסוד גדול אנחנו לומדים שזה לא חוכמה לעשות את המצוות שמובנות לנו בשכל רק את מה שאנחנו מבינים ורק מה שאנחנו יודעים זה הכל טוב זה גם ברור לי שאם אני לא אעשה אז ככה וככה וככה כאילו זה מאוד ברור לי אז בעצם אנחנו לומדים מפה שאנחנו צריכים את כל המצוות שאנחנו מקיימים גם המצוות שמובנות וגם המצוות שלו אנחנו צריכים לקיים אותם כי הקדוש ברוך הוא ציווה לקיים אותם לא להכניס פה את השכל שלנו ואת המחשבות שלנו למה אנחנו עושים את זה כמה למה איך זה לא המטרה פה המטרה פה זה לקיים את זה כי הקדוש ברוך הוא ציווה אם בחוקותיי תלכו תעשו ככה אז תקבלו ככה כאילו הכל כזה במה שנקרא ראש בקיר קבלת טול וזה משהו שאנחנו לומדים ועוד דבר לומדים מהמילה בחוקותיי דווקא שחוקותיי זה זה מלשון חקיקה כמו אותיות החקיקה. יש על זה גם הרבה הסברים וזה. אז בעצם יש בזה שתי עניינים. העניין הראשון זה שחקיקה בשביל לחקוק על משהו, לחרות ולחקוק, שזה יהיה חקוק בו, זה דורש הרבה מאמץ. זה דורש עבודה. זה לא משהו שעושים הוקוס פוקוס וזה קורה. זה משהו שדורש ממנו מאמץ. והדבר השני שלומדים שברגע שכבר עשינו את המאמץ, עשינו את העבודה, אז זה נהיה חלק מאיתנו. זה חקוק בנו. זה כמו שיש לפעמים חוויות שאנחנו לא שוכחים או או דברים שהם חקוקים. אתה אומר זה חקוק לי במוח. למה זה חקוק? כי זה לא יצא. זה לא יוצא מהראש. זה ממש בתוך. אז אותו דבר גם לימוד התורה. לימוד התורה זה משהו שהוא לא קל. הוא דורש עבודה. הוא דורש א זה לא בא בקלות לאף אחד. צריך לעבוד על זה. צריך להתייגע. צריך ללכת לעשות לצאת מעצמנו בשביל זה. אבל ברגע שעושים את זה נהיה חלק מאיתנו. כמו האותיות החקיקה. זה נהיה חלק מאיתנו חלק בלתי נפרד. וזה ככה משהו שלומדים מהמילה בחוקותיי כן כן רש"י אומר שתהיו אמילים בתורה הם חוקותיי תלכו שתהיו אמילים שזה ידרוש כאילו עמל והגיעה יפה מאוד כן זה מה שלומדים מזה יפה מאוד פתחת את אה פרשת בחוקתי אה קפצתי לא נורא לא אנחנו בוקתי אנחנו גם בחוקתיים בזה ביחד לא מצוין פתחת לי מה שנקרא כן ואני התחלתי לחשוב לבחוקותיי ואמרתי לעצמי אם אפשר קצת לזלוג לפוליטיקה, למה לא? אנחנו יש לנו מפלגה, מפלגות, כן, מפלגות של א שומרי התורה במצוות ולכל מפלגה יש מצה. יש מצה מה התוכנית מה התוכניות שלהם, מה השקפת עולמם, מה התוכניות שלהם מבחינה כלכלית, מבחינת ביטחון פנים, ביטחון חוץ. ואנחנו יש לנו גם מצה. ואני רוצה להכיר את המצה שלנו. ממש בפשטות. אז המצא שלנו מתחיל ככה. אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם. כן בוא נתחיל עם הכלכלה. נתתי גשמכם בעיתם ונתנה הארץ ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דייש את בציר ובציר השיג את זרע ואכלתם לחמכם לסובע ושבתם לבטח בארצכם גם ביטחון פנים ונתתי שלום בארץ גם זה קשור לביטחון פנים ושכבתם ואין מחריד והשבעתי חיהי הרעה מן הארץ החיות הרעות שנמצאים בתוכנו פה כן וחרב לא תעבור בארצכם עכשיו מה עם ביטחון חוץ הם אין בעיה. הורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם לחרב ורטפו בקיצור וכן הלאה והלאה גם מגיעים אחרי זה גם א בנושא של א אקרא א ה ש של אתה יודע קצבעות ילדים ועני והפראתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי איתכם ואכלתם ישן נושן וישן בני חדש תוציאו בקיצור יש פה מצע רציני וזה באמת צריך לזכור שכל המצע הזה זה עוד לפני שהתעוררו כל הבעיות הפתרון כבר היה מוצר אבל יש תנאי אם מחוקותיי תלכו וכמובן שאנחנו לא יכולים לחנך אף אחד אבל לפחות את עצמנו כל אחד צריך להשתדל ש לשמור על זה ובספרים הקדושים מדברים על הנושא ש אם בקחוקותיי תלכו שהכוונה אתה גם אמרת בשם הרבי אבל שמעתי שהכוונה זה לאמונה אם בחוקותי תלכו הכוונה ש שתלכו באמונה בעבודה שלך בכל ושמעתי היום מרמל רבידמן בשיעור השבועי אני לא זוכר בשם מי הוא אמר את זה אבל הוא אמר שלמה אין פה הבטחות של כסף וזהב אין רק גשמכם ביתם תבואה וזה אז הוא אומר שבן אדם שיש לו זהב הוא מרגיש בטוח לא ילך לו במדינה הזאת הוא יעבור ממקום אחר עם הזהב שלו בכל מקום אתה יכול להצליח עם זה לעומ לעומת ה לעומת בן אדם שהוא תלוי בגשם ובתבואה הוא כל יום מחדש צריך לכוות שהשם יעזור שקודם שיהיה גשם ושהתבואה תהיה טובה ושיגדל כמו שצריך ושלא יבואו המזיקים ושלא זה הוא ממש תלוי כל יום כל יום ויום בברכה ולכן בעצם זה הרעיון שלי אם בחוקותיי תלכו שתזכור תמיד שהכל הכל זה הכל מתו יתברך כמו שדיברנו קודם הכל מתו יתברך זה מתחבר למה שדיברת מקודם על השמיטה כן אתה מה מה העניין שמיטה לזה זה נכון אני חושב שגם שמיטה הרבה מהעניין של זה זה האמונה בעצם להראות לחקלאים לכולם שאנחנו מישהו דואג לנו זה אנחנו לא בידיים ריקות זה לא אנחנו כאילו חלק מהמה שנקרא מהעשי זה בשביל שזה יקרה אבל אנחנו יכולים גם לא לעבוד שנה והכל דופק כמו שצריך בדיוק אז ככה אני גולש ככה לפרקי אבות מנהג שאנחנו התחלנו לפני כמה שבועות ואנחנו בעצם השבת הולכים לד ללמוד פרק ה אז א יש פה יש פה כמה דברים יפים בפרק ה א יש פה את העניין של ארבע מידות באדם שהתחלנו עם זה בשיר כן האומר שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית ויש אומרים זו מידה זו מידה דת סדום שלי שלך ושלך שלי עם הארץ שלי שלך ושלך שלך חסיד שלי שלי ושלך שלי רשע אז חשבתי והסתכלתי גם קדימה שהביטוי רשע והביטוי חסיד יש עוד כמה פעמים במשנות הבאות אבל הביטוי עם הארץ אין חשבתי את עצמי מה זה עם הארץ למה דווקא עם הארץ אז א אז החשב חשבתי שזה בדיוק מתקשר מה שדיברנו קודם על השמיטה לא לנהוג כבעל הבית שום דבר לא שלך הכל יהיו שווים לך שהבן אדם הזה בעצם שהוא אומר שלי שלך שלך שלי הוא בעצם ריאליסט הוא אומר פה זה עולם של אינטרסים אני אתן לך אתה תיתן לי וככה העולם באמת מתנהג לכאורה בעיניים הגשמיות שלנו ככה העולם מתנהג אז זה הוא בעצם ריאליסט יכול להיות שבפשט בעצם זה מה שנקרא עם הארץ שעם הארץ זה לא כוונה שהוא לא יודע ללמוד אלא עם הארץ אומר כמו בן אדם כמו כולם כן אבל חשבתי בעובד אחר מה זה עם הארץ כן בנושא הרוחני הוא עם הארץ כי ה העם הארץ זה אותו אחד שהוא לא מבין שבסוף הכל שלו הכל שלו והכל ממנו והוא חושב שבשביל לקבל הוא צריך לתת הוא חושב שאם אני אתן לך אתה תיתן לי עכשיו כדי שאני בגלל שאני רוצה טובת הנאה ממך אני צריך לתת לך טובת הנאה והוא לא מבין שזה לא שהוא לא צריך את הטובת הנאה שאתה תיתן לו כי זה יכול לבוא ישירות מהקדוש ברוך הוא בכל דרך אחרת הוא לא הוא לא מבין שהוא לא צריך לתת כדי כאילו הוא לא צריך לקבל ממך ורק בשביל זה לתת אתה תיתן כי אתה צריך לתת הקדוש ברוך הוא יחזיר לך אל תהיהו כל הזמן. זה כן החזיר. זה לא החזיר לי. זה לא החזיר לי מספיק. מה? הוא לא זוכר כמה נתתי לו? מה עכשיו זה מה שאתה מפרגן לי? הנה מגיע לחתונה. אני נתתי בחתונה שלו. אני נתתי 800 ש₪. הוא גיע לחתונה שלי. הביא לי רק 200. הוא מה? הוא שכח. הוא לא רשם? מה? מה? מתחיל. מה? אתה נתת משלו ואתה תקבל מי שלא. עזוב אותו. אתה תעשה את המצוות שלך. אל תדאג למצוות שלו. אתה אתה עם החסדים שלך ולכן גם מי שאומר שלי שלך ושלך שלך הוא חסיד וחשבתי לעצמי שגם שלי שלך שלך שלך הכוונה היא לאלא לא לחבר הכוונה לקדוש ברוך הוא שלי שלך שלך שלך הכל שלך זה החסיד אז זה דבר ראשון דבר שני אני אני נראה לי אני מדבר יותר מדי היום הדבר השני שבמשנה הבאה ארבע מידות בדעות נוח לכוס ונוח לרצות יצאס שכרו בהפסדו קשה לכוס וקשה לרצות יצא הפסדו בסכרו קשה לכוס ונוח לרצות חסיד נוח לכוס וקשה לרצות רשע אז קודם כל מה שאני רציתי להגיד זה לגבי ה קשה לכחוס ונוח לרצות שזה הזכיר לי א תובנה שהייתה לי לפני הראש השנה כשהקלטתי את השיר וכל מאמינים עם אוטייס אבל לפני שאני אומר את זה אני עכשיו תוך כדי חושב ש ש מה זה אר ארבע דעות זה קשור לדעה או זה קשור לאופי לא לדעה קשה לכוס נוח איך כתוב אה א נוח לכוס נוח לרצות נוח לרצות הכוונה שקל לרצות אותו אז קשה לכוס קשה לרצות זה כאילו רגש זה זה מה זה רגש זה אופי זה לכאורה אופי זה לא דעה אז אני חושב שזה בדיוק העבודה שלנו כן זה מה שנקרא מוח שליט על הלב בחסידות להשליט את השכל על הרגש לכן זה כן דעה כי אתה כן יכול ומסוגל עם הראש שלך עם השכל שלך לשלוט על על המידות האלה לשלוט למרות שהאופי הטבעי שלך הוא אחרת וזה גם מתקשר לי בכלל זה משהו שרציתי לדבר על זה בכל העניין של פרקי אבות רציתי לא לא הייתה לי הזדמנות בינתיים להגיד את זה אבל זה משהו שהולך איתי אני חושב על זה הרבה הרבה שמה ההבדל בין עבודת המידות לבין פסיכולוגיה, פסיכיאטריה וכל התחומים האלה שכמובן אני לא מזלזל ואני גם משתמש כאילו כשאני צריך עזרה אני הולך לבקש עזרה זה לא לא בושה אבל יש הבדל אחד שהוא מאוד מאוד משמעותי בין הנושא של מה שאנחנו לומדים בפרקי אבות שזה עבודת המידות לבין כל התחומים האלה שבעצם מתעסקים באותו עניין באותם עניינים מהקמצנות אותה ה כעס, כל הדברים האלה שקשורים לאופי, לטבע של הבן אדם וכמובן היום יש לכל דבר שם, אתה יודע, זה מניה וזה הפרה כזאת והפרעה כזאת. אז משהו שאני באמת חושב על זה הרבה וזה הולך איתי הרבה זמן שכשבן אדם בא לאבחון הוא בא בגלל הקושי שלו הוא בא בגלל ההתמודדות שהוא לכאורה לא מצליח להתמודד עם הקושי הזה הוא בא למאבחן לכאורה כדי לטפל כדי לדעת מה הבעיה כביכול לקרוא לתינוק בשמו ואז כדי לדעת לטפל אבל מה קורה ברגע שהוא יוצא אבחון בתודעה שלו קורה משהו שהוא הפך הטיפול שזה מה יש לו תירוץ מחר כשהוא יכס על חבר ההתנצלות שלו תהיה אני מצטער יש לי מניה אני מצטער יש לי הברת אישיות הייתי באבחון אמרו לי זאת אומרת גם אם יש לו רצון טוב הוא ילך לטפל בעצמו הוא ילך לטפל הוא יקח את מה שהוא צריך לקחת אבל יש לו גם תירוץ עכשיו כולם צריכים להת במקום שאני אתמודד עם עצמי עכשיו כולם צריכים להתמודד איתי כי אני יש לי בעיה נולדתי עם זה תתמודדו לעומת זה בעצם מה מה שאני השורש העניין זה שהאבחון נותן גם לגיטימציה לבעיה לעומת עבודת המידות כשאתה כשאתה קורא להכל ביצרים אין לגיטימציה אין לגיטימציה לכעוס אתה יש לך בעיה כזאת וכזאת זאת אצלנו זה נקרא יש לך יצר של כעס. להפך אומרים לך כנראה שזה התיקון שלך. כנראה שעל זה על דווקא על זה אתה צריך לעבוד. ולכן זה דעות. זה לא אופי, זה לא רגש, זה דעות. כי בסוף כמו שאנחנו לומדים בחסידות אנחנו יכולים להשליט את הלב על ידי המוח. שיהיה מוח שאלית על הלב. אני אנחנו יכולים על ידי השכל, על ידי הלימוד, לימוד המוסר, לימוד פרקי אבות, אנחנו כן יכולים לשלוט ביצרים שלנו ולשלוט בטוים שלנו למרות שנולדנו איתם ולמרות שלכאורה אנחנו מובחנים ככה, ככה או ככה. זה מעניין כי אתה כאילו אתה אומר למה השתמשו דווקא בלשון דעה אבל אני סתם חושב על זה עכשיו אני אומר כי דעה אנחנו כולנו יודעים את האמת בדעה אנחנו יודעים שכן אנחנו יודעים מה צריך לעשות זה ובאמת מה שגורם לנו לא זה באמת היצר והרגש כביכול זה לא העיקר זה לא שזה מגיע כי בדעה כולם יודעים איך צריך להיות ומה צריך להיות נכון או לא נכון ברור שזה לא נכון לכעוס ברור שזה לא נכון להתפרץ אבל אם יש לך תירוץ אז אתה משתמש עם התירוץ כן מה אתה אומר מושל אני יש לי עוד לסיים על על הקשה לכוס אבל יאללה בכבוד בכב תגיד תגיד אני רואה לך שאתה רוצה להגיד משהו אני אני איתך אניזה רעיון נפלא מה שאתה אומר גם כאילו וידעת את השם כן וידעת היום ושבועות האלה לבבך כמעל לארץ דהי את השם בסוף בסוף מחזירים את הכל למלך שלי שלך לא אבל שים לב לדיוק בפסוק שאמרת עכשיו זה יפה יפה וידעת את השם תגיד עוד פעם מל הארץ דעה את ידעת היום השבועות האלה לבבך לבבך אתה מבין השבועות האלה לבך זאת אומרת אחרי שאתה יודע את השם זה התשובה ללב כל האופי וכל הזה ואז גם מומלא הארץ דעה את השם יפה מאוד אז מה שרציתי להגיד על הקשה לכוס שזכיר לי בעצם תובנה מעניינת שהייתה לי ב כשקלטתי וכל מאמינים אז אה אה אה זה האמת היא שזה משהו שגם הלכתי איתו הרבה זמן ו פשוט קיבלתי את החותמת מה שנקרא את ה זה נהיה רשמי אז אז כתוב במכול מאמינים בכל מאמינים כתוב הרחום הוא מקדים רחמים לרוגז נראה לי אמרתי לך את זה באולפן אז כשעבדנו בערב נראה הקלטנו את גלה אז א חשבתי לעצמי מה זה מקדים רחמים לרוגז זה אומר שיש פה רוגז אבל עוד לפני שהוא מתרגז הוא מקדים רחמים אז אני לא מבין אם הוא כבר הקדים ברחמים כבר אין רוגז אז יש רחמים אין רוגז כן אם אני עכשיו יש לי פה מלפון ופלפל אני יכול לאכול את הפלפל לפני המלפון הפלפל לא לא מבטל את המלפון אבל הרחמים מבטל את הרוגז אז זה לא מקדים רחמים לרוגז הוא רחום נגמר מה זה מה זה הביטוי זה מקדים רחמים לרוגז אז חשבתי כמובן אין לנו השגה בקדוש ברוך הוא אבל נוריד את זה ל לתחום לרמה שלנו ולהבנה שלנו ולעצמנו בעיקרון כן אנחנו באמת אין לנו השגה במידות של הקדוש ברוך הוא אבל בשביל כן חז"ל נותנים לזה הגדרות בשביל שאנחנו נוכל ללמוד מזה ולקחת את זה למושגים שלנו ולהתנהגות שלנו ול אה לעצמנו אז העניין הוא כזה יש פה סיבה לרוגז אנחנו עשינו חטאים יש פה סיבה לרוגז או שוב ניקח את זה לעצמנו, חבר עשה לך משהו לא טוב, יש פה סיבה לרוגז, אבל מקדים רחמים לרוגז, זה אומר ש לפני שאתה עוד מתחיל, לפני שאתה בא לידי הכעס, כן? לפני שאתה בא לידי הכעס אתה במקום אני אגיד ככה במקום לכוס להוציא את הרפש שלך שעה שעתיים יום יומיים כל אחד לפי א כזה אינדיבידואלי כל אחד מה שדיברנו קודם נוח לרצות או קשה לרצות ואז אתה ברגע שאתה כבר מתיישב דעתך מתיישבת קצת ואתה כבר יותר מיושב בדעתך אתה כבר יותר רגוע אתה מתחיל לחשוב אולי הוא לא ידע אולי הוא לא התכוון פתאום אתה מוצא כל מיני לימודי זכות כי הוא בכל זאת חבר שלך אתה בכל ז מכיר אותו הרבה שנים אף פעם הוא לא התנהג אליך ככה אז אז אז פה יש מידה של הקדוש ברוך הוא שאנחנו צריכים להקדים רחמים לרוג זאת אומרת קשה מאוד כשמישהו פגע בך לבוא ולהגיד אה לא אה אני לא כועס זה לא זה לא אנושי אבל את השיקול הזה את החשבון הזה שאתה תעשה בעוד יומיים תעשה עכשיו זה תקדים את הרחמים לרוגז. נכון, הוא פגע בי, אני אמור לכוס עליו, אני אמור להלב. אוקיי, אבל רגע, בוא בוא בוא נחשוב קודם. בוא נחשוב קודם. בוא נחשוב, בוא ניכנס לראש שלו. למה הוא עשה את זה? אם הוא בכלל התכוון, אולי הייתה פה חוסר ידיעה, אולי הייתה פה חוסר סימת לב. ובנוסף לזה יש פה עוד משהו מאוד חשוב שאני לא אומר את זה מעצמי שמעתי את זה ש ש יכול להיות גם רוגז אחרי זה יכול להיות כעס אחרי זה האיסור בכעס זה א זה האיסור בכעס זה זה לא שלא תכס זה שלא שלא תפעל מתוך הכעס הרגע הראשון של הכעס הוא לגיטימי הוא בסדר אבל תשלוט על עצמך אז זאת אומרת תעשה את החשבון הזה, תגיע למסקנה ש שתגיע למסקנה שאתה אמור לכעוס, אין בעיה, תן לעצמך את הכמה רגעים של הכעס. ולכן גם פה במשנה זה לא אינו כועס, תמיד מתרצה. הוא קשה לכוס, נוח לרצות. זאת אומרת, יש פה לגיטימציה למעט כעס. אתה צריך ליישב את הלב שלך. וזה יש פה קשה וגם בכל מינים מה כתוב קודם קשה לכוס הרחום הוא מקדים רחמים לרוגז לכן נזכרתי מזה שבן אדם מותר לו לכרוס מותר לו להיפגע איך אמר לי המדריך התנים שהייתי אצלו בפעם הראשונה הוא אמר לי בטור הדרכה על החיים כן זה בוגר להלב זה בוגר להלב ובוגר להיפגע זה בוגר לפעמים אנחנו מדחיקים ומתוך הדחקה יוצא הרפש רק מצטבר ומצטבר ומצטבר ובסוף מתפרץ בלי שאנחנו נוכל לשלוט בזה. אז צריך לדעת שכן מותר לכוס מעט אבל צריך לדעת את המינון כאילו לתת לעצמך את הכעס הזה ולדעת להמשיך הלאה. ומעבר לכך כדי באמת להגיע למצב שאתה קשה לכעוס ונוח לרצות נוח לרצות זאת אומרת שהכעס הוא קצר בזמן אתה בשנייה מתרצה. נותן לעצמך את הכעס ומתרצה. ושי שאנחנו נוכל להגיע לדרגה הזאת, צריך ללמוד ממידותיו של הקדוש ברוך הוא. להקדים רחמים לרוגז. לפני שאתה כועס, שוב, אתה לא מצחיק, לא לא אומר לעצמך לא, אני לא אכס, לא, אני יכול לכעוס במידה הנכונה, אבל קודם בוא נעשה את החשבון. קודם בוא נעשה את ה לדון לכף זכות, נסה את כל החשבונות, כל ה אה להיכנס לראש שלו, מה הוא התכוון, מה הוא לא התכוון, האם הוא התכוון וו בקיצור, לעשות את כל השיפוט הזה שאתה עושה ע על השני במקום לעשות את זה אחרי היומיים שאתה מתוסכל, תעשה את זה לפני שכוח דיוד חזק ביותר ממש ש צריך לעבוד על זה זה לא קל ברור זה זה כל הזמן זה עבודת תמידית ולכן אנחנו לומדים כן לכן אנחנו לומדים ואני לא כשאני מדבר זה לא שאני מתוקן חז וחלילה אני כל הזמן עובד על זה אני אומר מדבר מתוך העבודה שלי לא מתוך ה לא לא מלמעלה מה שנקרא אני לא למעלה רציתי א ברשותכם לגלוש טיפה בחזרה לפרשת בחוקותיי שזה די זה משהו כאילו יש יש משהו משותף בין ה בין כל השיחה הזאת והיא שבפרשת בחוקותיי אנחנו רואים נושא הערכין, ערכין כמה מה הערך של כל דבר. אז מי ש מי שמקדיש כן מי שמקדיש א את הערך של של עצמו אוקיי? אוקיי? אז יש לנו גם בני אדם. יש לכל לכל אדם לפי הגיל ולפי המצב שלו א איש או אישה מהגיל כאילו לכל אחד יש ערך כדי שאני אדע אם אני מקדיש את הערך את השווי כביכול של עצמי אז יש עליי תג מחיר. אה אה אוקיי. אז אז א אזר מבין 20 שנה ועד בן 60 שנה ו ככה 50 ש₪ כסף בשקל בשקל הקודש. אוקיי, אם זה זכר אז זה בעצם הערך הגבוה ביותר, השובי, זה 50 ש₪ כסף. אוקיי? ואז א יש נקבה חמש שנים עד 20 שנה, יש כל מיני מדרגים א כמה זה כמה הכל שווה לפי בני אדם. אבל פתאום אנחנו רואים משהו מאוד מעניין בנוגע לסעדות. כן? הפרשה ממשיכה בנוגמה ערכין של בהמות א בשביל הקדש כדי להקדיש משהו מהערך שלו ואנחנו רואים משהו מאוד מעניין לגבי שדה כתוב ככה ואם משדה אחוזתו יקדיש איש להשם והיה ערכך לפי זרו זרך חומר אוקיי אם אני מקדיש אם אני אומר הערך של השדה שלי הולך להקדש יש פה משהו מאוד מעניין רש"י הקדוש אומר ויה ערקך לפי זרעו ולא כפי שוביה. אחת שדה טובה ואחת שדה רעה. פדיון הקדישן שווין. אם השדה הוא שדה א שהוא גדול או קטן, סליחה, אם הוא אם הוא א אם השדה הוא הוא טוב או השדה הוא רע, אם הוא מוציא שפע של דבורה או שהוא מוציא קוצין, ה השווי של השדה זה אותו שווי. ומה השווי של השדה? הוא כמו השווי של הבן אדם. כביכול הכי שווה. עכשיו, יש פה משהו מאוד מעניין. אם השדה שלי, אם אני אם אני מקדיש שדה שהוא מלא וגדוש בשפע, הוא מוציא את ה את התבואה הטובה ביותר, הפאות הכי טעימים, למה שהשדה שלי יהיה באותו שובי של שדה שמוציא רק קוצים ובקושי מוציא דברים? כי כשמישהו מקדיש את השדה, אז בעצם מה משתנה פה? האדם משתנה. אנחנו יודעים שהשדה זה זה כביכול הזרוע של הבן אדם כן כשמישהו עובד את השם אנחנו אומרים כל יום בעיה אם שמוע תשמע בצותי אשר אנוכים מצא ידכם היום לאבה את השם אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל אשכם מה קורה ונתתם את ארצכם ביתו יור יורם על קוש וספת דגניך ותראשך ויצריך איפה אנחנו רואים את כביכול את ה את שכר על כל אהבת השם שלנו דרך השדה. ולכן אם מישהו עמל והיה לו שדה וה שדה רק הוציא קוצים אבל אותו אחד הוא אמר ריבונו של עולם אני מקדיש את השדה שלי אליך אני מקדיש את כל העבודה שלי את כל העיסוק שלי בעולם אני מקדיש את זה אליך אז השדה אוטומטי משהו משתדרג פה השדה תופס פה שובי הכי יקר כבן אדם שהוא שווה הכי הרבה למה כי לקחת עכשיו משהו שהוא חומרי ואתה הקדשת את זה למעלה ולכן אפילו אם עד עכשיו זה השדה הכי גרוע, ברגע שאמרת ריבונו של עולם, אני לוקח את העבודה שלי, את העיסוק שלי, את מה שאני עמל ותורח בו וכל הזהה ואני לוקח את זה ואני אומר, רגע, זה לא שלי, זה לא בגלל הדשן הזה או החברת עת חפירה שהשתמשתי, לא, זה שלך, אני מקדיש את זה אליך. אז פתאום הדבר הזה תופס את השווי הגבוה והעליון ביותר. ואפשר ללמוד מזה. שבסופו של דבר כן זה כמו שאנחנו נוטלים ידיים לפני שאנחנו אוכלים לחם כי לחם כן בזית הפך תאכל לחם יש לנו נטייה לחשוב שאני אוכל אני אני יכול להרשות לעצמי לאכול סטיק כי אני עבדתי אתמול 14 שעות והשקעתי כל כך הרבה והצלחתי להביא כסף כזה א א סכום מסוים ולכן אני יכול להרשות לעצמי לאכול ארוחה כמו שצריך ואם לא הלך לי אז אני אוכל במבה כי תשמע הכל תלוי בכמה כמה כמה עמל וכמה אני משקיע ולכן יש לי כסף כזה וכזה לחם שהוא הדוגמה של עבדת ועכשיו אתה יכול לעשות מזה לחם לפני הכל אני יוצר אני נוטל ידיים ואני מברך על נטילת ידיים כל מה שעשיתי עם הידיים שלי והיא נורא מהשם אלוקינו עלינו מעשה ידינו כוננה עלינו ריבונו של עולם תזכה תזכה אותי לקדש את שמך כי בסך הכל מה מה אני עושה בעולם הזה? אני עושה השתדלות עם הידיים שלי. זה לא בגלל שעבדתי כך וכך אז יצא לחם כזה. זה לא בגלל ש שהשתמשתי בטרקטור כזה שיצא יוול כזה. הקדשתי את השדה אליך. אז השדה תופס אוטומטי הערך הגבוה ביותר. עמלתי למען השם. עשיתי משהו לא כדי להיות מנכל לא יודע מה, לא כדי להיות עשיר ומפורסם. עשיתי את זה כי הגעתי למסקנה הזאת שככה הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אשקיעה את הזמן שלי בעולם למן שמו באהבה אני עושה את זה אפילו מה אני עושה אני טבח אני אני כביאי אני טוב אני חיית אני ראש ממשלה לא משנה מה אני לא משנה מה איך אני עובר את הימים שלי אבל אני מקדיש את זה למען השם אז כל מה שיצא מזה זה קדוש אני אני עוסק במשהו כי אני חושב ש אה שאני אינסטלטור הכי טוב ולכן ככל שאני אקדיש זמן לזה ושעות לזה אז אז המוצר תהיה שווה יותר זה לא נכון זה לא זה דווקא לפי ה ההשקעה שלנו של עצמנו שהמוצר שלנו יצליח כן או לא אנחנו חייבים להקדיש את הזמן שלנו למשהו עליון למשהו נסגע ואז לא משנה מה תעשה אתה יכול להיות חיית או אתה יכול להיות ראש ממשלה איפה הכוונה שלך איפה הלב שלך הלב הלב שלך זה לעשות משהו למן שמיה אז המוצר הוא שווה הוא שווה הוצאת השדה הוציא קוצים או הוציא עיוול תבואה הקדשת זה שווה אותו דבר בעיני השם אחד אמר בה ואחד ממית ובלבד שיכוון ליבו להבינו שבשמיים לריבונו של עולם שנזכה לעשות דברים באמת כי בסוף הכוונה הוא זה שקובע יותר מה יותר מהמוצר בסופו של דבר אני אגיד בסוגריים יפה מאוד איזה איזה דיבורים שזה דיבורים קדושים כן בסוגריים דיברת על המוציא לחם מן הארץ וזה אז א אני לא זוכר איפה ראיתי את זה שיש עניין שמברכים את זה להחזיק את הלחם בשתי הידיים כן כי זה יש 10 מילים בברכה הזאת ויש כאילו יש עניין שלברך את זה עם כל העם שתי הידיים ביחד יפה כן ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם מוציא לכם מן הארץ כן יפה זה שוב שעם כל מה שאתה טרכת אתה לעולם לא תצליח להוציא לחם מן הארץ בסוף כאילו זה השם כל מה שהשקעת וכל מה שזרעת אתה בסוף לוקח זרע ותנסה תנסה עכשיו להכניס זרע לתוך המזרון שלך ולראות אם יוצא מזה לחמניה לגמרי שנזכה יפה מאוד יפה מאוד מה שאמרת עכשיו זה מחזיר אותי התחלתי את הפרקי אבות את פרק ואת המשנה הראשונה לא כל כך הבנתי. זאת אומרת, הבנתי בפשט, אבל לא הבנתי מה מה בעצם הוא אומר שם המשנה. זה קצת חיבר לי את מה שאתה אמרת עכשיו. כתוב בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר. מה הוא מה בא ללמד אותנו בזה? ולא במאמר אחד יכול להיברות. כי השם יכול לברוא את העולם במאמר אחד. למה צריך עשרה המאמרות? אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות. אוקיי? מה ענית לי פה? מה ענית לי פה? תן שכר לצדיקים שמאבדים את העולם שנברא בחמש מאמרות, במאמר אחד או במרות. מה זה המספר 10? אז ברנורה אומר שנברא בעשרה מאמרות ואינו דומה המאבד מלאכה שהיא נעשת ביום אחד למלאכה שהיא נעשת בהרבה ימים הוא משווה את זה בעצם למלאכה עבודה ופה זה התחבר לי מה שאמרת פותח את ידיך ומה שמשה דיבר מה שאני דיברתי קודם והכל מתחבר יפה שמה ההבדל בין הצדיק לבין הרשב ומה מספר 10 אז יש את הביטוי הזה אתה רואה את הבית הזה זה אני בניתי ב10 אצבעות שלי אתה רואה את העסק הזה, כל העסק הזה ב-10 אצבעות שלי אני עשיתי. אז ההבדל בין הרשע לבין הצדיק שהוא מייחס את זה ל10 האצבעות שלו והוא אומר פה וזה הרשע מייחס את כל מה שיש לו ל10 האצבעות שלו כמו שאמרת לעמל שלו. כן? לעומת זאת הצדיק אומר פותח את ידיך הוא מסביר לך כל הרצון עם 10 אצבעות אומר כל מה שיש לי שכביכול הגיע דרך ה10 אצבעות שלך שלי זה הכל יפה ידך המלאה יפה מאוד ולכן זה הוא מאבד את עולם שנברא ב-10 מאמרות והוא מקיים עולם שנברא ב-10 מאמרות יפה אז ככה גם הפסוק הנה חול אליך יסברו ואתה נותן להם אתם את א ביתו 10 10 מילים ואתה נותן להם כאילו זה מאמרות ככה ראיתי הספרדים לפעמים כאילו אתה יודע לפני המוציא חן הארץ הנה יכולים כאילו את הפסוק יפה מאוד ואתה נותן להם בתוך למיתו זה אז א יפה אז אנחנו ברוך השם מסיימים עוד פרק ומסיימים עוד חומש מסיימים פה חזק חזק חזק ונתחזק בעזרת השם חזק חזק ונתחזק אז תודה רבה לכם צופים יקרים שאתם איתנו ומקשיבים ומגיבים ותומכים תודה רבה לדוידודי על האירוח הנפלא אני מקווה שהמצלמה רואה את כל השפע שאתה שם פה לשולחן. תודה רבה למוסוף הכל כי אין לנו חסויות עדיין. תודה רבה. אתה יודע מה ש על הקולה יש חסות לקוקה-קולה. על הפיוסטי יש חסות לפיוסי. על הארק יש חסות ללא יודע עלית מה שאליט לא הירקות זה הקדוש ברוך הוא. זה מה ש זה מה כמו שדיברנו על בחוקותיי את התבואה הזה שראות מהקדוש ברוך הוא. אין פה חסות לאף אחד. אין על זה איזשהו חותמת. יפה. יופי. אז נתראה בעזרת השם בשבוע הבא בחומש חדש לקראת שבועות. זה בדיוק ככה זמן טוב התחלה חדשה ממש לקראת שבועות. אני רוצה איזה פנייה קטנה לצופים לא בשבילי בשבילכם. אני מחר בעזרת השם עולה על מטוס לניו יורק. מקווה בעזרת השם שהיעד הראשון שלי יהיה האוהל של הרבי. מי שרוצה, מי שמעוניין לכתוב לי שמות יש את המייל שלי, את הטלפון שלי ב בתיאור של הסרטון. אתם מוזמנים לשלוח לי שמות. שאני אתפלל עליכם אולי אני אזכה גם להיות אצל הריבניצר אני מאוד רוצה אף פעם לא הייתי שמה ווא ווא איזה אור גד שמהז אתם מוזמנים לשלוח לי שמותראות שכויך