אני שותף באור האלוקי | שפת אמת לפרשת תצוה - תרל"ב | הרב יהושע שפירא

פרשת תצוה מגלה מבט עמוק על מצוות המנורה כסמל לקשר מיוחד שאינו מבוסס רק על התמסרות, אלא על שותפות. הקדוש ברוך הוא, שאינו זקוק לאור, מבקש מישראל להדליק את המנורה כביכול כדי להעלות את ערכם ולהפוך אותם לשותפים בגילוי האור בעולם. זהו עומק המשל על הפיקח והסומא – לא כדי לקבל בלבד, אלא כדי להשתתף, לפעול ולהיות חלק פעיל. האור האלוקי הוצפן בתוך המציאות, ותפקיד האדם הוא לגלותו, להעלות נר תמיד, ולחשוף את הנקודה הפנימית החבויה בכל דבר. דווקא מתוך תחושת הדלות והביטול מתגלה החיבור ל"ראש", לשורש החיים האלוקי. כך גם עומק הנהגת פורים, שהפכה את המציאות עצמה לכלי לגילוי מלכות ה'. בפרשה זו אף משה רבנו אינו נזכר בשמו, משום שהוא עצמו נעשה מקור של ציווי ואור, בביטול מוחלט. מתגלה כאן היסוד הגדול – עבודת האדם אינה רק התקרבות אל האור, אלא השתתפות בגילויו, עד שהאדם עצמו נעשה מנורה חיה המאירה את העולם. לתרומות לישיבה לחצו https://www.yrg.org.il/?CategoryID=220 לקבלת תורת הישיבה בוואצאפ - https://bit.ly/whatsaap-rg למעקב אחרי הפייסבוק שלנו - https://www.facebook.com/YeshivatRama...