ויקהל - להיכנס לעולם שנקרא ׳כלל ישראל׳ - רב שלמה כ״ץ

בס׳ד    העולם שנקרא ׳כלל ישראל׳   ויקהל - נתיבות שלום   רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחילת התורה ועד סופה, אין בה פרשה שנאמר בראשה ׳ויקהל׳ אלא זאת בלבד, ויש לבאר ענינה.   והנה פרשה זו נאמרה לישראל לאחר שנתפייס עמהם הקדוש ברוך הוא על חטא העגלֿ שמו שפירש רש״י, שהיה זה למחרת יום הכיפורים כשירד מן ההר., וממה שאמר להם פרשה זו מיד עם רדתו יש ללמוד שבה טמון סוד ההתפייסות של הקב׳ה עם ישראל.   ויש לשאול, מהו הכח הזה שהביא לפיוס אחר חטא כזה שנאמר עליו אנא חטא העם הזה חטאה גדולה?   ויש לומר על פי מה שכתוב בספר הקדוש נועם אלימלך (ריש פ׳ דברים), בענין מה שקודם קיום כל מצוה אומרים לשם יחוד בשם כל ישראל, שבכל פעם שיהודי עושה מצוה הריהו מפרש שעושה זאת בשם כל ישראל. ומבאר כי היחיד לבדו איך יוכל לקיים מצוה, שהרי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז), ואחר שחטא, איך יוכל לקיים מצוה באותם האיברים שפגם בהם? ואיך תשרה הקדושה על אותם האיברים שהשתמש בהם נגד רצון ה׳ יתברך?   אכן, ישנו עולם שנקרא כל ישראל, שבעולם הזה של כללות ישראל אין מגיע שום חטא ופשע, בבחינת מאמר הכתוב ׳ועמך כולם צדיקים׳, שכאשר ועמך כולם כל הכלל ישראל מאוחד יחד, אזי כולם צדיקים. כי החטאים מתייחסים רק ליחידים, שכל פרט חוטא בפני עצמו, אך בכללות ישראל אין חטא ופשע, ואין שלטון הסטרא אחרא שולט עליהם. ולכן כאשר יהודי ניגש לקיים מצוה, הריהו אומר ׳בשם כל ישראל׳ וכולל את עצמו בכללות ישראל, שאז אין חטא ואין פשע ובכוחו לקיים את המצוה.   וזה היתה הבשורה הטובה שבישר להם משה לישראל ברדתו מן ההר, כי הקדוש ברוך הוא נעתר לבקשתו שחטא העגל לא יתייחס אל הכלל ישראל להיות נחשב שהכלל חטא, אלא כחטא של כל יחיד ופרט בפני עצמו, אבל הכלל ישראל נשאר בצדקתו, ומכח זה נתפייס הקב׳ה עם ישראל.   וזה ׳ויקהל משה את כל עדת בני ישראל׳, שהודיע להם את החידוש הזה שיש עולם שרל כלל ישראל אשר לשם לא הגיע החטא, ומכח זה נתפייס הקב׳ה עמם על חטא העגל. ומעשהו הראשון של משה רבינו ע׳ה ברדתו מן ההר היה ויקהל משה, להקהילם ולאחדם יחד, שזו היתה הכפרה על מעשה העגל.   ועל פי זה אפשר לבאר את הפסוק ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה׳ לעשות אותם דקאי על ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, היינו שזאת צוה ה׳ יתברך לעשות כדי לכפר על מעשה העגל, שיתאחדו יחד, וכל אחד יכלול את עצמו בכללות ישראל, שאז יתכפר עונם.   וזהו הפירוש לעשות אותם, שהעשיה היא להתאחד יחד עם עוד יהודים ולכלול את עצמו בכלל ישראל.   ועל פי האמור יש לפרש מאמר חז׳ל לא חטאו ישראל אלא כדי להורות תשובה לרבים, היינו להורות דרך התשובה של כח הרבים, דעל ידי שעושים תשובה בהתאחדות עם כלל ישראל מתכפרים כל החטאים. והיינו משום שכל שלטונם של הסטרא אחרא יכולים לשלוט עליו, הן בעניינים רוחניים והן בעניינים גשמיים, וכמו שכתב הרב הקדוש מקאליסק זי׳ע במכתב ׳יודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים׳, שלכאורה צריך להיות ׳יבקשו עליו רחמים׳, ומדוע כתיב מבקשים? ומבאר דכאשר יהודי מודיע צערו לרבים וכולל את עצמו בכללות ישראל, כבר אין צורך לבקש עליו רחמים כי הרחמים מתבקשים כבר מאליהם, מכח זה שקשור לציבור, שעל ידי זה נמתקים מעליו כל הדינים.     ובזה מבואר גם למה חטא המרגלים לא נתכפר, כי הם פגמו בעולם של כלל ישראל, ומשום כך לא היה משה יכול לפעול שיתכפר עונם, כמו שכתוב ׳כולם ראשי בני ישראל המה׳, שהם היו ראשי בני ישראל, החשובים ביותר, ולכך גרמו בחטאם פגם בעולם של כלל ישראל, שהפגם הזה אין לו תקנה.   וזה היתה גם כן מחלקתו של קרח, שכפר בעולם בעולם הזה של כלל ישראל. כמו שאמר ׳כי כל העדה כולם קדושים׳, ועמדו המפרשים על כך מדוע כתיב ׳כולם קדושים׳, ולא שהעדה כולה קדושה. אלא שקרח כפר בעולם של כלל ישראל, וסבר שכל מישראל הוא יחיד לעצמו, ואינם נכללים יחד, וזה מה שטען כי כל העדה כולם קדושים, כל אחד לחוד הוא קדוש, אך אין בחינת כל ישראל המאחדת את כולם שיהיה ניתן לומר עליהם בלשון יחיד כולה קדוש. וכיון שכפר בעולם של כלל ישראל לא היה משה יכול להמציא להם תיקון ואבד מן העולם.   וכן בפורים היו הגזירה והישועה גם כן תלויים בזה, דטענת המן היתה שישנו עם אחד מפוזר ומפורד, שאין מציאות של כללות ישראל, ועצת מרדכי ואסתר היתה לך כנוס את כל היהודים, להקהל ולעמוד על נפשם. אי אפשר היה להמשיך הישועה ולעמוד על נפשם אחר פגמים כאלו שנהנו מסעודתו של אותו רשע והשתחוו לצלם, אלא בכח הכלל ישראל המשיכו את הישועה, כי הפגם היה רק בפרטים אך לא בכלל ישראל.   וזהו גם ענין קרבן פסח נאכל בחבורה, שלא מצינו בשום קרבן ענין זה שצריך להיות נאכל בחבורה, והיינו משום שבמצרים היו ישראל במצב כה שפל וירוד ושקועים במ׳ט שערי טומאה, ואיך היו יכולים להתעלות לגילויים העליונים של יציאת מצרים? לכך היו צריכים לפסח נאכל בחבורה, לכוח הרבים, שעל ידו יכולים להתעלות מהמצבים הגרועים ביותר וממנו מגיעים לכל ההארות, הארת הפסח וכן גם הארת קבלת התורה.   הכח הזה של כלל ישראל הוא השער לכל המדרגות וההארות ולכל עניני קדושה.