להיזהר מענווה פסולה | אורחות צדיקים שיעור מס' 17 | הרב אלישע וולפסון
ענווה פסולה: 1. מי ראוי להיות אדון? מי שמחשיב את כולם יותר ממנו. יש פה עבודה לאדם שאומרת שאתה לא יודע מי נמצא מולך. גם אם כלפי חוץ יש לך צדדים יותר ממנו, אל תתנשא מעליו כי אתה לא יודע. הרב עמיר כץ אמר: "כל יהודי שאתה רואה, הוא ספק מל"ו צדיקים". אני יודע שאני לא, אבל הוא אולי כן. הטבע של האדם הוא לראות את הטוב אצל עצמו, והעבודה שלנו היא להעריך את האחרים. 2. כשאדם אהוב עושה מעשה לא טוב, מוחלים לו. כשאדם שנוא עושה פשלה שכולם עושים לפעמים, כועסים עליו. אדם שחושב את עצמו, אנשים לא יחשיבו אותו וכמובן להיפך: מי שלא מחשיב את עצמו, יחשיבו אותו. 3. צריך להיזהר מענווה מוטעית: הציבור שנושא את התורה צריך להתחזק בנקודה הזו. היום כל אדם שלמד כמה שנים באוניברסיטה, כותב את דעתו ברבים. והתורה נשארת ספונה בבית המדרש, במקום להבין שאנחנו מחזיקים ביד אוצר ענק, סוד התיקון, הברכה ואהבה וחובתנו לגלות אותו לעולם. מי התיר לנו לא להשתמש באמצעי העולם הזה כדי להפיץ את התורה? אנחנו מצטנעים בענווה מוטעית. מוטל עלינו להפיץ את האור ולגלות לעולם את האוצר שלנו.