פרשת כי תשא עם ה׳אש קודש׳ - הרב שלמה כ״ץ

בס׳ד דרכו של מנהיג אמת אש קודש שנת ת"ש, כי תשא אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וכר׳ ואם אין מחני נא וכו' נודע הדיוק שבא משה רבינו לבקש סליחה בעדם ועוד הגדיל חטאם, וכן נבין נא הדיוק שבספרי כ״ק אא״מ אדמו״ר מרן הקדוש זצוקל״ל, למה כשאמר ד׳ למשה רבינו קודם החטא הנה אנכי שולח מלאך, לא מיאן במלאך ואחר החטא אמר אם אין פניך הולכים וכו'. ואפשר כי איתא בספרי כ״ק אא״מ זצוקל״ל, שהמוסר נפשו בעד ישראל גדול הוא מן המוסר נפשו בעד ד׳ לבד, והרי זה כמי שמוסר נפשו בעד בן המלך שרואים מזה שכל כך גדולה אהבתו למלך שלא בלבד שבשבילו מוסר נפשו, רק גם בשביל בנו מוסר נפשו. ואפשר לומר בזה שכשראה משה רבינו שישראל צריכים כל כך רחמים, למחול להם גם על חטא גדול כזה, עורר בקרבו כל כך אהבת ישראל עד שימסור נפשו בעדם, ולא בעד הצדיקים בלבד רק גם בעד החוטאים חטא גדול כזה, והכל מפני שהם בניו של הקב״ה וע״י אהבתו הגדולה לה׳ בכל כך מסירת נפש עורר אהבה כל כך רבה מה׳ לישראל, והגדלת החטא שהגדיל ״חטאה גדולה׳׳ היתה לסיים עם כל זה ואם אין מחני נא מספרך, בעדם. ועל ידי זה היה יכול למאן במלאך, כי ה׳ אמר ׳כי לא ישא לפשעכם׳ שעל פי פשט קשה, האם מחילת עונות תלויה במלאך עד ששייך לומר ׳כי לא ישא לפשעכם׳ הא בהקב״ה תלוי', אבל איתא בספ״ק על הפסוק ׳נושא עון׳, שהקב״ה כביכול נושא העון על עצמו לומר אני החייב בדבר, כמ״ש בגמרא (ברכות ל״ב) אשר הרעותי, ואמר הקב״ה על המלאך ׳כי לא ישא לפשעכם׳ על עצמו לא ירצה לקחת פשעכם כי אדרבה הם מקטרגים גם על ישא ד׳ פניו אליך כמ״ש בגמרא, (ברכות דף כ׳), לכן אחר שמסר משה רבינו את נפשו גם בעד ישראל, אמר מי שאינו רוצה לישא חטא ישראל על עצמו, אפילו הוא מלאך איני חפץ בו, ואמר ד׳ פני ילכו והניחותי לך.